פרשת ויקהל פקודי לילדים

תקציר פרשות ויקהל פקודי

פרשות ויקהל פקודי עוסקות בהקמת ובבניית המשכן בפועל. בקריאה ראשונה, הפרשות מזכירות מאד את פרשות תרומה ותצווה (ובפרט פתיחת פרשת ויקהל דומה כמעט לגמרי לפתחילת פרשת תרומה), אולם ישנם מספר הבדלים ודגשים. ההבדל הראשון הוא בפתיחת פרשת ויקהל המתחילה דווקא בדיני שבת. לאחר חטא העגל, הקב"ה לא לוקח סיכונים ומבהיר כי השבת קודמת להכנת ובניית המשכן וכי אין לחלל שבת לצורך הקמת המשכן.

 אכן כל אבות המלאכה האסורים בשבת, הן מלאכות שהיו לצורך הקמת ובניית המשכן. דווקא התפעול הקבוע של המשכן מתיר מלאכות מסוימות שאסורות בכל מקום אחר, שחיטה בשבת, קצירה (קצירת החיטים לקורבן העומר, מותרת ודוחה את השבת) ועוד. כאשר דבר מסוים הוא בדרך כלל אסור, אולם לעיתים הוא מותר ואפילו מהווה מצווה, נדרשת זהירות מרובה על מנת לא להתבלבל. לכל אורך פרשת ויקהל אנו רואים את המילה "ויעש", העשייה היא העיקר וכאשר מסכמים את הבנייה בפרשת פקודי רואים שהביטוי "כאשר ציווה ה' את משה" חוזר בכל פרט ופרט. דבר זה נועד להדגיש שמשה ובצלאל לא שינו שום דבר מהציווי של ה'. 

למרות שבצלאל היה אומן, ואומנים לרוב רוצים לעשות דברים בצורה שתשאיר את חותמם האישי המיוחד, במקרה זה של המשכן, לא היו שום שינויים. הדבר חשוב במיוחד לאור חשיבות המשכן כפי שמבאר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ): בחפצים פשוטים, אם נשנה קצת את הוראות ההרכבה, לא ייגרם הבדל משמעותי, אולי אפילו התוצאה תהיה טובה יותר, אולם במערכות מורכבות, כדוגמת מכונית או מטוס, שינוי והרכבה של חלק ואפילו הקטן ביותר בצורה לא נכונה יכולים לגרום להתפרקות המוצר כולו ולסכנת חיים. גם במשכן, כל שינוי קטן יכול לגרום לסכנת חיים (ואכן, בפרשת שמיני נקרא על כך שבני אהרון, נדב ואביהוא, מתו מאחר ועבדו במקדש בצורה לא נכונה). במצב כזה התורה מציינת כי משה ובצלאל לא שינו שום דבר מהציווי של ה' ולכן  בסוף פרק ל"ט, מדגישים זאת שוב והקפדה זו מאפשרת למשה רבנו לברך את כל העושים במלאכת הקודש (פרק לט פסוקים מב-מג)

"כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הָעֲבֹדָה: וַיַּרְא משֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה"

מאמרים נוספים לפרשת ויקהל
מאמרים נוספים לפרשת פקודי