פרשת נח - החטא התיקון ואברהם אבינו

כיודע התורה אינה מרחיבה במילים מיותרות. הלכות שלמות בתורה מתבססות על מילה או אות שנראית לכאורה מיותרת. במצב עניינים זה ספר בראשית כולו נראה מיותר משהו ועל כך כבר דנים הרבה בפרשת בראשית, אולם נראה כי שיא האריכות מצוי בפרשת נח. בעוד שתיאורים ארוכים ומפורטים של מאורעות אפשר למצוא בהרבה מקומות, ניתן להגיד שממד אחד בתורה נשאר כמעט תמיד בגדר תעלומה והוא ממד הזמן. באירועים המשמעותיים ביותר אין לנו מושג לגבי תאריכם המדויק. פרט ליציאת מצרים כל שאר האירועים החשובים הם תעלומה ונמנה כאן רק את קריעת ים סוף, מתן תורה, חטא העגל, חנוכת המשכן, חטא המרגלים, יום לידתו ופטירתו של משה רבנו ועוד (ועיינו במאמר על עירפול זמנים בתורה).

לאור זאת בולט שבעתיים התיאור המפורט והארוך מאד של פרשיות המבול בצורה שלא הייתה מביישת חוקר משטרה. נניח בשיחה זו את התיאורים של מה קרה לפני המבול ומה קרה לאחריו מהם ניתן ללמוד פרקי מוסר והתנהגות ונתרכז רק בתיאור המבול עצמו המתואר בדייקנות, אירוע אחרי אירוע כולל תאריכים מדויקים ומספר הימים שעברו בין אירוע לאירוע. אם אפשר "לבזבז" מילים כה רבות מדוע לא טרחה התורה, כמאמר הבדיחה הישנה, לפרט קצת יותר מה הכוונה באיסור "לא תבשל גדי בחלב אימו".
במאמר זה לא נרד לפרטים ונעבור אירוע אירוע לנתח את הסוגיה אלא נסתכל על התמונה הכוללת וננסה להבין מדוע ראתה התורה לנכון לתת את התיאור המפורט הזה ומה אפשר ללמוד ממנו. מאחר והלכה כנראה לא לומדים מהסיפור אין אלא לחפש את לימוד המידות וההתנהגות.
הנקודה הראשונה היא שהמבול לוקח זמן רב מאד. מחיית האנושות לא התבצעה כצעד מהיר ופתאומי אלא בתהליך ארוך. גם לאחר שהחל הגשם לרדת לא נמחה כל היקום אלא זה לקח עוד זמן רב. התהליך עצמו נראה אפילו טבעי משהו. אנו מכירים תופעות טבע ושיטפונות באזורים מסוימים בכדור הארץ שמחוללים נזקים כבדים ומוחים אלפי אנשים וערים שלמות. אירועים אלו לא מתחילים מארבעים יממות של גשם רצוף ולכן ניתן להשתמש בדמיון ולהגדיל את ממדי האסון. בסוף סיפור המבול מופיע ההבטחה כי "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ולילה לא ישבתו". רק כשמגיעים לפסוק זה ניתן להבין כי המבול לא היה התנהגות "טבעית" של הטבע אלא היה פה אירוע חריג ביותר (במושגים של ימינו). לאור קביעה זו המופיעה בסוף סיפור המבול, עלינו לקרוא אותו מחדש. ועכשיו באה ההפתעה.

למרות שאנו קוראים תיאור היסטורי מדויק, עלינו לזכור כי כלל איננו עוסקים בהיסטוריה. למרות כל התאריכים המדויקים והאירועים אין אנו מסוגלים להבין מה בדיוק קרה. תמיד יהיו חסרים לנו פרטים. אין זאת כי אם הסיפור בא להדגיש את שנאמר בפרשת ניצבים: "הנסתרות לה' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת". כבר בשלב זה של קריאת התורה עלינו להבין כי תיאורים ארוכים ומפורטים פשוט לא יעזרו לנו. לאחר שפרשת בריאת העולם השאירה אותנו מבולבלים עקב חוסר היכולת להבין אותה, אנו מצפים שכאשר אירוע מופיע רק פעם אחת והוא מתועד בצורה טובה הדברים יהיו יותר ברורים. בסופו של דבר מתגלה שלא זה מה שקורה. גם אחרי קריאת פרשת המבול אין לנו הבנה גמורה של מה שאירע שם ויותר מזה אין לנו איך להבין את מה שקרה שם. במצב עניינים זה עלינו להמשיך בשני הכיוונים העיקריים שנשארו לנו.

• לדרוש את הפסוקים וללמוד מהם הלכות (דבר שכבר אינו מתבצע בימינו), 
• לרדת לחקרו ולעומקו של הפשט המקראי ולנסות להבין מה רצתה התורה ללמדנו ולהגיד לנו על דרך ההתנהגות והמוסר.

ואכן הבנה זו מסבירה יפה את פרשת נח. בעוד את רובה של פרשת בראשית אין אנו יכולים להבין שכן התרחשה בממד אחר, גן עדן, פרשת נח מתרחשת בעולם המוכר לנו וכלולים בה שני סיפורי מוסר גדולים. פרשת המבול ממנה ניתן ללמוד גם על חטאו של הדור וגם על התנהגותו של נח, האם היה צדיק או לא, האם היה יכול להיות יותר צדיק, האם נהג כהוגן, איך תיקן את מעשיו, מה עשה כשיצא מהתיבה ומיד לאחר מכן עוברים לסיפור הגדול השני של מגדל בבל שם ניתן בדיוק לשאול את אותן שאלות, מה התנהגות הדור, מה היה לא בסדר (לא צוין שעשו חטאים או שהשחיתו דרכם) ואיך בוצע התיקון. הדגש בסיפורים האלו הוא על התיקון, גם של הדור וגם של האדם.  תיקונים אלו הם שאפשרו את קיומו של אברהם אבינו. כבר בימי אנוש הרבה לפני המבול, הוחל לקרוא בשם ה'. ניתן לפרש זאת לחיוב, וניתן גם לפרש זאת לשלילה שהוחל לקרוא לעצמים בשם ה' (כלומר הופעת העבודה הזרה בעולם).

תיבת נח, אדוארד היקס, 1846 מוזיאון פילדלפיה לאומנות

מדוע לא קם אברהם אבינו עוד קודם לכן? מדוע נח לא היה אברהם. בפרשת נח מתוארים שתי ההשחתות הגדולות של הדור, השחתת המידות, והשחתה של עבודה זרה. ייתכן שלולא ברית ה' ונח, גם על עבודה זרה היה נידון העולם כולו לכלייה אולם אחרי המבול אין זו צורת התיקון הנכונה. צורת התיקון הנכונה היא על ידי יצירת התנהגות חדשה שתעלה ותרומם את העולם כולו. יתכן שכבר חנוך היה ראוי להיות אברהם אבינו, אולם המימוש בהבטחות לאברהם לא היה יכול אז להתקיים וחנוך למעשה לא היה יכול לממש את הייעוד. מסיבה זו חנוך נלקח על ידי האלוקים ולא קיבל מטרה ותפקיד בעולם. כך פרשת נח משמשת רקע ללידתו ולעלייתו של אברהם אבינו. אברהם עולה דווקא מתוך העולם השקוע בטומאה ובעבודה זרה, כבר אצל אביו תרח מתעורר הגילוי שיש לעזוב את אור כשדים, אולם ללא הסבר וללא סיבה (וגם בחוסר הצלחה שכן לא נאמר למה לא מימוש את החזון). אברהם אבינו הוא הראשון שמצליח לפרוץ את מחסום העבודה הזרה ולהכיר בבוראו הכרה אמיתית. לא רק לקרוא בשם ה', אלא אף לבצע, להתחבר לה' ולקבל ממנו מדרגת נבואה ולהתחיל את קיומו של העם היהודי.

מאמרים נוספים לפרשת נח