לאחרונה התגלו מצבורי גז טבעי משמעותיים בחופי מדינת ישראל, נראה שהברכה "ויתך לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ" מתחילה להתקיים, אולם תקנות המיסוי הנוכחיות, יגרמו לכך שמרבית הרווחים יעברו למעט מאד אנשים בעוד הבעלים האמיתיים של אוצר הטבע, כל אזרחי מדינת ישראל,לא ייהנו כל כך. קמה וועדה מיוחדת שפתקידה להמליץ על שינויים ועוד בטרם התחילה לעובד כבר רועשת הארץ מטעם אלו המצדדים בהעלאת המס ומטעם ברוני הגז המעונינים כמובן בגריפת הרווחים לכיסם. המחאה הציבורית בנושא בשיאה.
האם לפרשת השבוע יש מה להגיד בנושא? בפרשת ויגש מופיעה פרשיה כלכלית מענינת מאד. יוסף שצבר תבואה רבה מוכר אותה לעם במצרים. בכל שנה העם משלם במטבע אחר. בהתחלה משלמים בכסף, אחר כך בבהמות, אחר כך מוכרים את האדמה עצמה ולבסוף העם רוצה למכור את עצמו כעבדים. לכאורה ריכוזיות יתר, ונדמה שיוסף הוא קפיטליסט ממדרגה ראשונה. אולם יוסף, אינו מוכן לקנות את העם לעבדים והוא מעסיק אותם בתנאי אריסות. יוסף בעצמו היה עבד, רכוש נטול תקווה ולא יעשה את זה לאנשים אחרים ופתאום מתגלה גם יוסף הסוציאליסט. האדמות אמנם שייכות לפרעה, אבל החקלאים מקבלים 80% מהיבול, הם אינם עבדים ויכולים לצבור לעצמם רכוש. המיסים אותם לוקח פרעה הם 20%. כמובן שאת הזרעים בשביל השדה מספק אוצר הממלכה או פרעה.
נדמה שיחסים אלו מתאימים גם לענייננו. המשאבים צריכים להיות שייכים לאזרחי המדינה ואפילו לא למדינה עצמה. הבחנה זו הינה חשובה ונתקלתי בה בביקור בעיר קרדיף שבווילס. מצודת קרדיף נתרמה לאזרחי העיר ולא לעיר עצמה מה שאומר שגם לעיריה יש דברים שאין היא יכולה לעשות במצודה (למכור אותה למשל). כך צריכים להיות גם משאבי הטבע שייכים לכלל אזרחי המדינה ועל ידי הבחנה זו ממילא יהיו דברים שלממשלה אסור לעשות (כמו לתת אותם בכמעט חינם). תמלוגי הגז צריכים להיות הסנונית הראשונה בחוק יסוד משאבי הטבע שהמדינה צריכה לו.
לגבי חלוקת הרווחים, יוסף היה יכול לקנות את האנשים עצמם כעבדים לפרעה ובכך לקחת מהם כל תקווה. יוסף לא עשה זאת. הוא אמנם קנה את האדמות אבל נתן לאנשים תקווה (וראייה היא כי האנשים מאד מודים ליוסף בסוף הפרשה), יכולת לצבור רכוש ומיסוי נמוך. גם הצעת התמלוגים (שהם הרווחים מעבר להוצאות שיוחזרו לחברות מפיקות הגז במלואן) נוקבים ביחס זהה. עשרים אחוזים לחברות המפיקות ושמונים אחוזים לטובת תקציב המדינה.
אם חזון אוטופי זה יתגשם יהיה גם צורך לדאוג (כמו שכל פעם צריך) שהתקציב יופנה למקומות המתאימים והראויים (חינוך, רווחה, תרבות, אומנות, דת, מדע, יזמות וכו') כך שיוכלו להינות ממנו כל חברי המדינה.
ודרך אגב - אין להקשיב להפחדות שאף אחד לא ירצה לחפש נפט או גז. לא ירצו שלא יחפשו ממילא הדבר יהיה טוב יותר ויחייב השקעה מיידית באנרגיה ירוקה ומתחדשת (גז טבעי עדיין מבוסס על שריפת פחמנים ולמרות היותו מזהם פחות מפחם או נפט, אין הוא עונה להגדרות של אנרגיה נקייה).
אתרים מובילים בדרישה להעלאת התמלוגים כולל דרכים בהם תוכלו לסייע:
עמוד המאבק באתר עבודה שחורה
אתר Israel Restart כולל מידע רב בנושא
מאמרים נוספים לפרשת ויגש
האם לפרשת השבוע יש מה להגיד בנושא? בפרשת ויגש מופיעה פרשיה כלכלית מענינת מאד. יוסף שצבר תבואה רבה מוכר אותה לעם במצרים. בכל שנה העם משלם במטבע אחר. בהתחלה משלמים בכסף, אחר כך בבהמות, אחר כך מוכרים את האדמה עצמה ולבסוף העם רוצה למכור את עצמו כעבדים. לכאורה ריכוזיות יתר, ונדמה שיוסף הוא קפיטליסט ממדרגה ראשונה. אולם יוסף, אינו מוכן לקנות את העם לעבדים והוא מעסיק אותם בתנאי אריסות. יוסף בעצמו היה עבד, רכוש נטול תקווה ולא יעשה את זה לאנשים אחרים ופתאום מתגלה גם יוסף הסוציאליסט. האדמות אמנם שייכות לפרעה, אבל החקלאים מקבלים 80% מהיבול, הם אינם עבדים ויכולים לצבור לעצמם רכוש. המיסים אותם לוקח פרעה הם 20%. כמובן שאת הזרעים בשביל השדה מספק אוצר הממלכה או פרעה.
נדמה שיחסים אלו מתאימים גם לענייננו. המשאבים צריכים להיות שייכים לאזרחי המדינה ואפילו לא למדינה עצמה. הבחנה זו הינה חשובה ונתקלתי בה בביקור בעיר קרדיף שבווילס. מצודת קרדיף נתרמה לאזרחי העיר ולא לעיר עצמה מה שאומר שגם לעיריה יש דברים שאין היא יכולה לעשות במצודה (למכור אותה למשל). כך צריכים להיות גם משאבי הטבע שייכים לכלל אזרחי המדינה ועל ידי הבחנה זו ממילא יהיו דברים שלממשלה אסור לעשות (כמו לתת אותם בכמעט חינם). תמלוגי הגז צריכים להיות הסנונית הראשונה בחוק יסוד משאבי הטבע שהמדינה צריכה לו.
לגבי חלוקת הרווחים, יוסף היה יכול לקנות את האנשים עצמם כעבדים לפרעה ובכך לקחת מהם כל תקווה. יוסף לא עשה זאת. הוא אמנם קנה את האדמות אבל נתן לאנשים תקווה (וראייה היא כי האנשים מאד מודים ליוסף בסוף הפרשה), יכולת לצבור רכוש ומיסוי נמוך. גם הצעת התמלוגים (שהם הרווחים מעבר להוצאות שיוחזרו לחברות מפיקות הגז במלואן) נוקבים ביחס זהה. עשרים אחוזים לחברות המפיקות ושמונים אחוזים לטובת תקציב המדינה.
אם חזון אוטופי זה יתגשם יהיה גם צורך לדאוג (כמו שכל פעם צריך) שהתקציב יופנה למקומות המתאימים והראויים (חינוך, רווחה, תרבות, אומנות, דת, מדע, יזמות וכו') כך שיוכלו להינות ממנו כל חברי המדינה.
ודרך אגב - אין להקשיב להפחדות שאף אחד לא ירצה לחפש נפט או גז. לא ירצו שלא יחפשו ממילא הדבר יהיה טוב יותר ויחייב השקעה מיידית באנרגיה ירוקה ומתחדשת (גז טבעי עדיין מבוסס על שריפת פחמנים ולמרות היותו מזהם פחות מפחם או נפט, אין הוא עונה להגדרות של אנרגיה נקייה).
אתרים מובילים בדרישה להעלאת התמלוגים כולל דרכים בהם תוכלו לסייע:
עמוד המאבק באתר עבודה שחורה
אתר Israel Restart כולל מידע רב בנושא
מאמרים נוספים לפרשת ויגש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה