פרשת ויחי - סיכום ספר בראשית

פרשת ויחי היא האחרונה בספר בראשית ומסכמת אותו. חומש בראשית הינו חריג בין חומשי התורה. בעוד שבשאר החומשים הדגש הוא על המצוות, ספר בראשית נטול מצוות כמעט לחלוטין. יש בו שלוש מצוות בלבד שרק אחת מהן, מצוות ברית מילה, חוזרת ונשנית ביתר החומשים. מצוות פרו ורבו נאמרת פעמיים, פעם לאדם וחווה ופעם לנח ובניו לאחר המבול, והיא מצווה אוניברסלית. מצוות גיד הנשה, היא יותר מינהג שנהפך לדין (ואולי מפה מקור ההלכה, מנהג ישראל דין הוא) מאשר ציווי אלוקי. קושי זה מופיע כבר בתחילת התורה בפרשנים השונים. נעשה מעין רטרוספקטיבה ונביא את דברי הפרשנים הנ"ל בראשית פירושם ונבדוק אם ספר בראשית עונה על דבריהם  ונוסיף קצת משלנו.
אולי הפירוש הידוע ביותר הוא ברש"י המביא את אביו, ר' יצחק:

אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצווה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהילים קיא ו) כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו:

רש"י מביא טעם פרקטי, ספר בראשית מתאר את נתינתה של ארץ כנען לאברהם אבינו שמקורו באור כשדים. הזכות של אברהם אבינו, שהועברה ליצחק אבינו וליעקב אבינו וממנו לכלל שבטי ישראל מתוארת בצורה ארוכה בספר בראשית, מאחר ואי אפשר להתחיל ישירות בפרשת לך לך, הוקדמו שתי פרשות המתארות בקצרה מאד את קורות העולם עד אברהם אבינו. מבחינו זו ספר בראשית עונה על הציפיות אם כי היה אפשר לקצר אותו רבות.


הרמב"ן בהקדמתו מביא דעה שונה:
אם כן, התורה יכלול הספורים מתחילת בראשית, כי הוא מורה אנשים בדרך בענין האמונה
 בספר בראשית אמנם אין מצוות אבל יש ענייני אמונה... ואכן עניני אמונה מופיעים בספר בראשית לכל אורכו ונראה כי כוונת הרמב"ן היא בעיקר לאמונה בבריאת העולם (שאינו קדמון) ובאל יחיד (שהוא כן קדמון). אמנם הדבר מופיע כבר בדיבר הראשון בעשרת הדברות, אולם לא מופיע שם שה' הוא אל יחידי, אלא שהוא יחידי לעם ישראל. רק בדיבר על השבת מופיע: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם", וממנו משתמע שה' הוא אכן האל היחידי. האם סיפורי ספר בראשית מחזקים טענה זו? התשובה אינה חד משמעית. ה' מתואר כבורא העולם אולם פסוקים רבים מעלים קשיים. הפסוק המייצג קשיים אלו הוא (א' כו) :"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ..." נעשה בלשון רבים וכמוהו יש אחרים. כמובן שיש תשובות וצריך להתמודד עם פסוקים אלו, ונביא  רק את תשובת הרמב"ן ששואל על תשובת של רבי יצחק ומתרץ גם את קושיתינו:

ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלוהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל.
והתשובה, מפני שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבנו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו, לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך בבראשית ברא, והספור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחווה, וחטאם ועונשם, וספור גן עדן וגרוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים, וכל שכן ספור דור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול, ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות (שמות כ יא): כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי, ותישאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני עם התורה שבעל פה:

ועיקר תשובתו היא שעיקרי האמונה אכן נמצאים בעשרת הדברות כמו שאמרנו והם צריכים להספיק, והסיפורים עצמם בספר בראשית ובודאי בתחילתו קשים וסתומים ואינם מובנים רק מהכתובים (ולכן גם קיימים פסוקים קשים כפי שהבאנו קודם) ומאחר וכך, חיפש ר"י טעם אחר להכללת הסיפורים בספר בראשית.

הספורנו משלב את שתי התשובות ביחד, תחילת ספר בראשית היא עניני אמונה והמשכו עניני בחירת העם היהודי.

לָכֵן הואִיל בָּאֵר הוּא יִתְבָּרַךְ בְּמופְתִים שִׂכְלִיִּים בְּסִפְרו הָרִאשׁון וְהוּא -

סֵפֶר בְּרֵאשִׁית עִנְיַן הַבְּרִיאָה וְהַהַשְׁגָּחָה כְּלָלִית וּפְרָטִית וּמְצִיאוּת עֲצָמִים נִבְדָּלִים מֵחמֶר, מֵהֶם מְנִיעֵי הַגַּלְגַּלִּים, וְהַנֶּפֶשׁ הָאֱנושִׁית הַשִּׂכְלִית, וְשֶׁהַכּל מֵאִתּו בְּכַוָּנָה וּבְרָצון לְתַכְלִית מְכֻוָּן. וּבֵאֵר מַה יָּקָר חַסְדּו עַל הַמִּין הָאֱנושִׁי, כִּי אָמְנָם תִּקֵּן עִנְיָנָיו בְּכָל דּור וָדור כְּפִי הָאֶפְשָׁר, וְהוּא הִרְבָּה אַשְׁמָה לְמַשְׁחִית לו.

וְסִפֵּר רִאשׁונָה. כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ בָּרָא "אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו כִּדְמוּתו", לְמַעַן יִבְחַר לְהִדָּמות לְיוצְרו כְּפִי הָאֶפְשָׁר, כִּי בָּזֶה יֻשְׁלַם וְיִהְיֶה פָּעֳלו שָׁלֵם וְנִכְבָּד מִכָּל פּעַל זוּלָתו, כָּרָאוּי לו יִתְבָּרַךְ הַמְּרומָם עַל כָּל זוּלָתו. וְהוּא רַחוּם בְּחֶמְלָתו נָתַן לְאָדָם דֵּי מַחְסורו שֶׁלּא בְּצַעַר, וַיַּנִּיחֵהוּ בְּגַן עֵדֶן, עַד שֶׁהֵרַע מַעֲשָׂיו וְקִלְקֵל אֶת פַּרְנָסָתו, שֶׁגֵּרְשׁו הָאֵל יִתְבָּרַךְ מִשָּׁם לַעֲבד אֶת הָאֲדָמָה, וְלִטְרחַ כַּמָּה טְרָחות עַד שֶׁלּא אָכַל פַּת.

וְסִפֵּר שֵׁנִית. כִּי בְּכָל זאת לא אָבָה ה' הַשְׁחִיתו, וְהָיוּ פֵּרות הָאָרֶץ נְאותִים וּמַסְפִּיקִים לִמְזונו וּלְהַחֲיותו, קָרוב לְאֶלֶף שָׁנִים, עַד כִּי רַבָּה רָעַת דּורותָיו, וְנִגְמַר דִּינָם לְהַשְׁחִית אֶת הָאָרֶץ, וּבְכֵן נִשְׁחַת מֶזֶג הַיְסודות, וְהַמֻּרְכָּבִים מֵהֶם מֵהַצְּמָחִים וּמִבַּעֲלֵי חַיִּים, וְלא הִסְפִּיק עוד מְזון הַפֵּרות לְחַיֵּי הָאָדָם כְּבָרִאשׁונָה.

וְסִפֵּר שְׁלִישִׁית. כִּי עִם כָּל זאת חָמַל עַל שְׁאֵרִיתָם, וְהִתִּיר לָהֶם בְּשַׂר כָּל בַּעַל חַי זוּלָתָם (להלן ט, ב ג), וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם, בְּתֵת אֵימָתָם עַל כָל חַיַּת הָאָרֶץ, וְעִם זֶה הָיוּ יְמֵי חַיֵּיהֶם מַגִּיעִים לְאַרְבַּע מֵאות שָׁנָה וְיותֵר מֵהֵמָּה, עַד אֲשֶׁר נוסְדוּ יַחַד לִקְרא כֻּלָּם בְּשֵׁם אֵיזֶה אֵל נֵכָר נִבְחָר אָז אֶצְלָם, וְלָתֵת צַלְמו בְּמִגְדָּל, אֵלָיו גּויִים יִדְרשׁוּ, וְלא יִזָּכֵר שֵׁם הָאֵל יִתְבָּרַךְ עוד בֵּינֵיהֶם, וּבְכֵן הֱפִיצָם, וְלא חָצוּ יְמֵיהֶם, כִּי תֵּכֶף הִתְמַעֲטוּ חַיֵּי הָאָדָם וְהָיוּ כְּמו מָאתַיִם שָׁנָה, וּמֵאָז הָיוּ הָלוךְ וְחָסור.

וּבְכֵן סִפֵּר כִּי בְּסוּר תִּקְוַת תְּשׁוּבַת הַמִּין הָאֱנושִׁי בִּכְלָלו, כַּאֲשֶׁר כּונֵן לְהַשְׁחִית כָּל תִּקּוּן אֱלהִי פַּעֲמַיִם שָׁלושׁ, הִפְלָה ה' חָסִיד לו מִכָּל הַמִּין, וּבָחַר בְּאַבְרָהָם וְזַרְעו לְהַשִּׂיג בָּם הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן אֶצְלו מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי אָרֶץ, כַּאֲשֶׁר הִתְבָּאֵר, וְהַחוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ בְּאַבְרָהָם וְנִינו וְנֶכְדּו אֲשֶׁר מִלֵּא כְּבודו אֶת כָּל הָאָרֶץ בְּקָרְאָם בִּשְׁמו, מָצָא חֵן בְּעֵינָיו לִכְרות לָהֶם בְּרִית לִהְיות לָהֶם לֵאלהִים וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם לְחַיֵּי עולָם, וְלָתֵת מָקום לְזַרְעָם כַּאֲשֶׁר יִהְיוּ לְגוי מַסְפִּיק לְקִבּוּץ מְדִינִי, וּבו יִהְיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדו, לְעָבְדו שֶׁכֶם אֶחָד.

בעיני ניתן להוסיף כי ספר בראשית שמתחיל את התורה הוא בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". התורה היא קשה לקיום יש בה הרבה מצוות וכלל לא פשוט לקיים אותה. היא דורשת ויתורים רבים מהאדם בכל תחומי החיים והתגברות על יצרים שונים, וחלק מהמצוות בה אף חסרות נימוקים ואינן שכליות.
ספר בראשית קודם למצוות. ספר בראשית מתאר את כל צורות ההתנהגות האנושיות האפשריות. בסיפור אדם וחווה אנחנו רואים איך מגלגלים אשמה ולא לוקחים אחריות, בסיפור קין והבל אנחנו נפגשים ברצח (כאשר בסך הכל יש ארבעה אנשים בעולם)!, בהמשך החומש מופיעים גילויים קשים של גזל, חמס וגילוי עריות, שנאה בין אחים, ערים שלמות המוחרבות על מוסר לקוי ועוד.
ייתכן וכוונת התורה להגיד לנו, שלמרות כל ההתנהגויות האנושיות השליליות, אין מניעה לקיים את התורה. אסור לנו להצדיק את חולשותינו. התורה מפרטת את כל חולשותינו עוד בטרם התחילה לתת מצוות כלשהן, מתוך מטרה להגיד לנו שכל החולשות האנושיות מוכרות וידועות ועדיין, צריך אפשר וחייבים לקיים את התורה.

  חזק חזק ונתחזק

עמוד הפתיחה לספר בראשית מתוך תנ"ך שוקן , דרום גרמניה שנת 1300 לערך

מאמרים נוספים לפרשת ויחי