פרשת יתרו - סדר האירועים בפרשות יתרו ומשפטים

סדר פרשות יתרו ומשפטים

במאמר זה ננסה להתבונן באירועים המופיעים בפרשות יתרו ופרשת משפטים (ללא התייחסות לדינים עצמם) ובסדר בו הם מופיעים ונחזור ונרחיב את הנושאים שדנו בהם במאמר: זמנים מעורפלים בתורה ומתי נאמרה פרשת משפטים (ניתן לקרוא את המאמר בלי לקרוא את המאמרים הקודמים)

לפי מה ישפטו השוטפים אותם מציע יתרו למנות?

פרשת יתרו נפתחת ללא ציון זמן. בוודאי עבר זמן מה מאז המלחמה בעמלק שכאן עם ישראל הגיע מרפידים להר האלוקים (המרחק אינו גדול). כאשר משה מספר ליתרו על הקורות אותם הוא אומר: "וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם ה'" ובפשטות מדובר באירועי יציאת מצרים והמחסור במים ובמזון שקראנו עליו בסוף פרשת בשלח. למחרת יתרו רואה שכל העם בא אל משה. הסיבה לפי משה היא: "כִּי-יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ וְהוֹדַעְתִּי אֶת-חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת-תּוֹרֹתָיו". אולם האירוע נמצא לפני קבלת התורה, ולפני פרשת משפטים הכוללת את רוב המצוות הממוניות (עליהם הולכים לבית דין) וכבר מתגלה קושי. אם משה היה שופט לפי מיטב הבנתו, היינו מבינים, אולם אז לא היתה שום אפשרות למנות שופטים אחרים. קושי זה (וקשיים נוספים שהזכרנו במאמרינו למעלה) גורם לפרשנים רבים להעביר את כל פרשת יתרו לאחר קבלת התורה. נעיין קצת יותר בפרשת יתרו. העצה הראשונה היא כזו (פרק י"ח י"ט-כ):

"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹקים עִמָּךְ הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹקים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים אֶל-הָאֱלֹקים: וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן".

יתרו מציע למשה לנקוט גישה יוזמת. לא לחכות שבאים שניים למשפט ואז ללמד אותם את התורה, אלא ללמד את התורה לכל העם, כדי שהידע יחלחל לכל העם מגיע חלקה השני של עצת יתרו:

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹקים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת:  וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם בְּכָל-עֵת וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ"

הידע יתפזר בין הרבה אנשים (ברמות ידע שונות) וכך יוכלו למעשה כל שלושה מישראל לשבת כבית דין. בכל מקרה עצה זו אפשרית רק לאחר קבלת התורה. בסיום הפרשייה משה משלח את יתרו. גם שילוח זה זמנו לא ברור, אם היה לפני מתן תורה או אחריו.

אירועי מתן תורה בפרשת יתרו

האירועים בהמשך פרשת יתרו עוסקים בקבלת התורה (י"ט א-ב).

"בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי: וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי וַיַּחֲנוּ בַּמִּדְבָּר וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"

כפי שאמרנו בני ישראל נסעו מרפידים להר-סיני ולכאורה שוב נראה כי פרשת יתרו באה לאחר מכן (שכן המסע לא פורט בסיפור פגישת משה ויתרו אבל ברור שהוא כבר התרחש). תיאור הזמן בפסוק הוא מעורפל. הדרך הפשוטה להתייחס לזמן הוא בחודש השלישי, כלומר חודש סיוון ובמילים "ביום הזה" לראש חודש עצמו.
תהליך קבלת התורה כולל שורה ארוכה של דברים בין ה' לעם בתיווכו של משה. נפרק את הפרק לחלקיו:
בחלק הראשון משה עולה על ה' לשמוע את ההצעה הראשונית (פסוקים ג-ו)

"וּמשֶׁה עָלָה אֶל-הָאֱלֹקים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן-הָהָר לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי: וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ: וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

כאן יש תמצית של הרעיון. מוזכרת מחויבות לה'. ממלכת כהנים וגוי קודש אולם המצוות עוד לא מוזכרות כלל.  משה חוזר לבני ישראל ואומר להם את הדברים ובני ישראל עונים (ז-ח)

"וַיָּבֹא משֶׁה וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם וַיָּשֶׂם לִפְנֵיהֶם אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה': וַיַּעֲנוּ כָל-הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וַיָּשֶׁב משֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל-ה'"

משה אמנם פונה לזקנים אבל התשובה היא של כל העם והיא "נעשה" (שימו לב, לא נעשה ונשמע שמופיע אחר כך). אמנם בינתיים אין הרבה מה לעשות כי מופיע רק הציווי "ושמרתם את בריתי" באופן כללי (ואולי אפשר להבין מזה את מצוות קורבן הפסח והשבת ושאר המצוות שכבר ניתנו).
נראה מלשון הפסוקים שמשה חוזר ועולה להר ושם הוא מקבל את הציווי הבא (פסוק ט):

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם-בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד משֶׁה אֶת-דִּבְרֵי הָעָם אֶל-ה'"

כאן כבר מדובר על מעמד בו כל העם רואה את הענן ואת דברי ה' למשה. מעמד זה בא לחזק את משה כנביא כאשר לנבואתו יהיו עדים רבים (לעומת המצב עד כה בו משה נעלם כדי לדבר עם ה'). אמנם מושג הענן אינו חדש. מיד ביציאת מצרים הופיע עמוד הענן וגם בפרשת המן הופיע ה' בענן, אולם החידוש הוא שכל העם ישמע את קול ה' מדבר למשה, כך שהחוויה תהיה בחוש הראייה והשמיעה גם יחד. סיום הפסוק (מופיע בהדגשה) מעורר קושי. היינו מצפים שיהיה כתוב שמשה הגיד את דברי ה' לעם. אין אנו מוצאים תשובה נוספת של העם ועל כורחינו עלינו להניח שמשה ירד, שמע תשובה כלשהי מהעם, וחזר לה' עם התשובה אותה אנו לא יודעים. המשך הכתובים מחזק טענה זו (פסוקים י-יד):

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה לֵךְ אֶל-הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל-הָעָם עַל-הַר סִינָי: וְהִגְבַּלְתָּ אֶת-הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ כָּל-הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת: לֹא-תִגַּע בּוֹ יָד כִּי-סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ-יָרֹה יִיָּרֶה אִם-בְּהֵמָה אִם-אִישׁ לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר: וַיֵּרֶד משֶׁה מִן-הָהָר אֶל-הָעָם וַיְקַדֵּשׁ אֶת-הָעָם וַיְכַבְּסוּ שִׂמְלֹתָם"

מופיע שוב ציווי למשה להגיד דברים לעם (וראינו שכל הציווים האלו נעשים בהר) ובסיומו משה יורד מן ההר ומתחילות ההכנות עצמן שאורכות שלשה ימים (שוב לא ידעו אם אלו ימים מלאים, או שבסוף היום כשמשה ירד מן ההר וההכנות התחילו, נחשב כבר ליום).

סוף-סוף מגיעים ליום השלישי של ההכנות וכנראה לא עברו שלושה ימים מלאים, אלא אולי יומיים וביום השלישי היה המעמד. כך שיטת רש"י שהיו שלוש עליות (א'-ג' בסיון)  ועוד שני ימים מלאים של הכנה (ד' וה' סיון). אך גם ביום זה קורים מספר אירועים. משה מוציא את כל העם אל ההר (פסוקים כ-כה):

"וַיֵּרֶד ה' עַל-הַר סִינַי אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא ה' לְמשֶׁה אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַיַּעַל משֶׁה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן-יֶהֶרְסוּ אֶל-ה' לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב: וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל-ה' יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן-יִפְרֹץ בָּהֶם ה':  וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-ה' לֹא-יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל-הַר סִינָי כִּי-אַתָּה הַעֵדֹתָה בָּנוּ לֵאמֹר הַגְבֵּל אֶת-הָהָר וְקִדַּשְׁתּוֹ:  וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' לֶךְ-רֵד וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן עִמָּךְ וְהַכֹּהֲנִים וְהָעָם אַל-יֶהֶרְסוּ לַעֲלֹת אֶל-ה' פֶּן-יִפְרָץ-בָּם:  וַיֵּרֶד משֶׁה אֶל-הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:"

חילופי הפעלים רד ועלה ברורים. משה עולה שוב להר רק כדי לקבל הוראה לרדת ולהזהיר את העם שלא יעלו אל ההר. משה מודיע לה' שהוא העביר את ההוראה אולם ה' מצווה אליו לרדת ולהזהיר את העם שוב ולעלות הוא ואהרון בלבד (בהערת אגב, שימו לב לביטוי והכהנים שאינו מתייחס בני אהרון, שכן הם טרם קודשו כלל לכהונה. רש"י והרבה פרשנים בעקבותיו מתייחסים לכהנים כאל הבכורים, אולם ייתכן שמדבור בזקני העם כפי שמופיע בפסוקים דומים בפרשת משפטים). הפסוק האחרון מראה שמשה אכן ירד אל העם והזהיר אותם אולם לא מופיע שהוא עלה שוב להר!

ההוכחה שמשה אכן נמצא למטה מופיעה לאחר עשרת הדברות (פסוקים טז-יח -שימו לב לחילופי הלשון בין שמות ה' [כפי שהופיע בפרק י"ט פסוקים י-יד] לשם אלוקות המופיע בפסוקים אלו. חילופי הלשון לאורך פרשות מתן תורה מחייבות מאמר ארוך ונפרד ואולי נזכה בעתיד לעמוד על כך בהרחבה):

"וַיֹּאמְרוּ אֶל-משֶׁה דַּבֶּר-אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹקים פֶּן-נָמוּת:  וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹקים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל-פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ:  וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל-הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱלֹקים"

העם מדבר עם משה כלומר משה אכן נמצא למטה ורק לאחר דברי העם הוא עולה אל האלוקים. ייתכן שרצונו של ה' שכל העם ישמע התמלא וייתכן כי העם אינו מוכן לקבל ישירות מאת ה' ומבקש לקבל רק דרך משה (ואולי זו הייתה הכוונה לחזק את מעמדו של משה).

חזרה על האירועים בסוף פרשת משפטים

בסוף פרשת משפטים מופיעים שוב תיאורי אירועים (כ"ד א-ג) המעלים קשיים מרובים:

"וְאֶל-משֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק: וְנִגַּשׁ משֶׁה לְבַדּוֹ אֶל-ה' וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ: וַיָּבֹא משֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה"

האם זה המשך? האם זו חזרה? אנו נהיים רק יותר מבולבלים בהמשך (ד-ח)

"וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֵת כָּל-דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּשְׁלַח אֶת-נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים:
ו וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ: וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע: וַיִּקַּח משֶׁה אֶת-הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל-הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם-הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה"

מעתה נבין את פירוש של רש"י המקדים אירועים אלו למעמד קבלת התורה. אם בתחילת פרשת יתרו ה' אמר למשה שבני ישראל ישמרו את בריתו, הרי שבני ישראל לא רק שמסכימים אלא ממש מקיימים טקס שלם של כריתת הברית, טקס שהוא חלק נפרד והכרחי (אך לא מספיק) לקבלת התורה עצמה. לפירושים האחרים המעונינים לשמור על סדר האירועים חובה להגיד שמשה עלה וירד עוד כמה פעמים להר, שפרשת משפטים (הפרקים הראשונים) נאמרה ביום אחד בלבד לפני עלייתו של משה לארבעים יום, ושכל הארבעים יום על ההר עסקו בעניני המשכן. מאחר ובחלק מהאירועים המופיעים בפרק כ"ד ניתן לראות השלמות של האירועים בפרשת יתרו, יש מקום לשתי השיטות.
פסוקים ט-יא מתארים עלייה נוספת:

"וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר:  וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלֹקים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ"

פסוקים אלו קשים מאד, מי ראה ומה ראה, אולם לי נראה להגיד שהם חלק מכריתת הברית ובו נכבדי עם ישראל זוכים לראות את השכינה, כלומר עם מי הם כורתים ברית, ולמרות המגבלות והקדושות שהיו על ההר, הותר להם לעלות להר לצורך זה.

רק פסוקי הסיום חוזרים לסדר הרגיל והם מתארים את עלייתו של משה השמיימה לארבעים יום ונביאם במלואם:

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וֶהְיֵה-שָׁם וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת-לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם:  וַיָּקָם משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מְשָׁרֲתוֹ וַיַּעַל משֶׁה אֶל-הַר הָאֱלֹקים:  וְאֶל-הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ-לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר-נָשׁוּב אֲלֵיכֶם וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי-בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם:  וַיַּעַל משֶׁה אֶל-הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת-הָהָר: וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד-ה' עַל-הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל-משֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן: וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא משֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל-הָהָר וַיְהִי משֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה"

חשוב לשים לב לתקופה של שבוע. ששה ימים בהם הענן מכסה את הר סיני ומשה עוד לא ניגש ורק ביום השביעי משה ניגש אל תוך הענן. מה קרה באותם שבעת ימים אין לנו דרך לדעת וכמו כן אין אנו יודעים אם מונים אותם בארבעים יום או לא (שיטות התאריכים השונות לחטא העגל ולקבלת הלוחות השניים שמכוונת את התאריך ליום כיפור כוללות ימים אלו בתוך ארבעים היום, אפילו שמפשט הכתוב נראה שהם לא כלולים).
לסיכום הצגנו את האירועים ופרשנום בדרך שהביא רש"י וגם ניסינו להעמידם כסדרם. ייתכן וקיים שילוב של שתי השיטות גם יחד והפרשיות מתארות לנו את אותם אירועים מנקודת מבט שונות (מנקודות מבטו של ה', של משה ושל העם) כך ששינוי זווית המבט נסתר מאיתנו.

מאמרים נוספים לפרשת יתרו

משה מקבל את הלוחות - מרק שגאל - 1960-1966 מוזיאון שגל, ניס צרפת