פרשת ויקרא

פרשת ויקרא

פרשת ויקרא היא הפרשה הפותחת את חומש ויקרא. משה נכנס לאוהל מועד ומקבל את הציוויים בנושא הקורבנות. בפרשה מתוארים קורבן העולה, המנחות וזבח השלמים. תקציר מלא ומאמרים לעיון מופיעים בהמשך הדף.

מאמרים ודברי תורה לפרשת ויקרא

טעמים במצוות הקורבנות לפי הרמב"ם, רמב"ן והרלב"ג.

טעמים נוספים במצוות הקורבנות לפי הרש"ר הירש.

הפטרת פרשת ויקרא - עיון בהפטרה הפרשה בספר ישעיהו.

דברי תורה לפרשת ויקרא  - דברי תורה קצרים לפרשת ויקרא

פרשת ויקרא לילדים - דבר תורה המתאים במיוחד לילדים (אך לא רק) כהקדמה לנושא הקורבנות.

חידון לפרשת ויקרא - חידות ציורים וחידות מילוליות על פרשת ויקרא.

תפזורת לפרשת ויקרא

סטטיסטיקה לפרשת ויקרא - נתונים סטטיסטיים על פרשת ויקרא

תקציר פרשת ויקרא

פרשת ויקרא פותחת חומש אחד ועוסקת בעיקר בדיני הקורבנות השונים. הפרשה פותחת מיד במקום בו הסתיים ספר שמות.

המשכן כבר עומד, והענן שורה על המשכן. בסוף פרשת פקודי מסופר כי: "וְלֹא-יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד...", לכן פתיחת החומש במילה "ויקרא" מציינת גם כי הפעולה נסמכת למה שהיה לפניה (וו החיבור) וגם שמשה הוזמן על ידי ה' להיכנס פנימה.

התורה פותחת בתיאור קורבן עולה (של יחיד) ומציינת את הפעולות השונות בהתאם לסוג הקורבן (בקר צאן או עוף). איכות הקורבן היא זהה והאפשרויות הן בהתאם ליכולתו הכספית של מביא הקורבן.

לעניים התורה מאפשרת אף הבאת מנחה מן הצומח (במקום עולה) שעלותה אפסית (מעט סלת ושמן) ואפילו על מנחה כזאת מתארת התורה את נותנה במילים "ונפש כי תקריב...". אדם כל כך עני הבא להקריב קורבן הרי הוא כאילו מוסר את נפשו על אף עלותה הנמוכה של המנחה.

לאחר קורבן העולה והמנחות התוראה מתארת את קורבן זבח השלמים, קורבן נדבה שאת עיקרו אוכלים מביאי הקרבן (לעומת העולה הנשרפת כליל והמנחה הניתנת לכהן). גם בקרבן שלמים יש חלקים מסוימים שאינם נאכלים (החלב, אותם חלקים אחוריים שאסורים באכילה אף כיום ודורשים ניקור) וחלקים הניתנים לכהן במתנה.

לאחר תיאור קורבנות אלו מתארת התורה את קורבן החטאת, קורבן המיועד לכפר על חטא בשגגה. לפני תיאור חטא היחיד התורה מתארת מצב שבו דווקא גדולי העם חוטאים. הכהן הגדול בעצמו, כל עדת ישראל (הסנהדרין) ואפילו הנשיא.

רק לאחר שהתורה דנה בפרטים אלו כמו גם מדגישה שאף גדולי האומה חוטאים (בשגגה!) ולא יכולים להסתתר מאחורי מעמדם היא דנה בחטאו ובקורבנו של האדם הפשוט (ד' כז): "וְאִם-נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ...".

לסיום מתארת התורה סוג מיוחד של קורבן. קורבן אשם הבא על עבירות מסוימות בלבד, עבירות גזל, עבירות מעילה ועל ספק עבירות חטאת (ועוד כמה מקרים).

וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר - תנך הולמן 1890