חידון לפרשת חוקת

החידון לפרשת חוקת מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת חוקת. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות אולם מומלץ לנסות היטב לבד.
בהצלחה

חידון לפרשת חוקת

חידות לילדים לפרשת חוקת לפי סדר א"ב

א__________  נתמנה לכהן במקום אהרן אביו (פרק כ' פס' כ"ח )

ב ___________  הכהן  ששורף את הפרה צריך לכבסם (פרק י"ט פס' ח' )

ג ____________ כל דיני הפרה האדומה אמורים גם בו (פרק י"ט פס' י' )

ד ____________מקום שגם מעליו סרה מלכות  מואב  (פרק כ"א פס' ל' )

ה ______  _____ המקום שם מת ונקבר אהרן  (פרק כ' פס' כ"ג-כ"ד )

ו " וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו ______ ישראל מעליו" (פרק כ' פס' כ"א )

ז _________שמו של הנחל שבו חנו ישראל לאחר עיי העברים (פרק כ"א פס' י"ב )

ח __________ כינוי למת (פרק י"ט פס' ט"ז )

ט ___________ מקום שבו צריך להניח את אפר הפרה מחוץ למחנה (פרק י"ט פס' ט' )

י ___________ שם המקום שבו נלחם מלך האמורי עם ישראל (פרק כ"א פס' כ"ג )

כ ___________ אחראי על כל מעשה הפרה האדומה.

ל ___________יצאה מקרית סיחון ופגעה בער מואב ( פרק כ"א פס' כ"ח )

מ ___________ כינוי שבו כינה משה את העם שביקשו מים ( פרק כ' פס' י'  )

נ ___________ אזור שבו ישב הכנעני מלך ערד (פרק כ"א פס' א' )

ס ___________ מלך האמורי (פרק כ"א פס' כ"א )

ע ___________מלך הבשן (פרק כ"א פס' ל"ג )

פ ___________ כדי שאפשר יהיה להשתמש באפר שלה, צריך  שתהיה אדומה ותמימה.

צ ___________ מדבר שבו מתה ונקברה מרים ( פרק כ' פס' א' )

ק ___________ משם שלחו ישראל מלאכים למלך אדום (פרק כ' פס' י"ד )

ר  " לא מקום זרע ותאנה וגפן ו_________ " (פרק כ' פס' ה' )

ש _________ אמרו ישראל לאחר שיצאו המים מן הבאר (פרק כ"א פס' י"ז )

ת __________ מצאה את ישראל בהיותם במצרים (פרק כ' פס' י"ד )
חידות באדיבות מר עזרא מרום מחבר "תורה ממרום"
1.  "זאת חוקת התורה... ויקחו אליך פרה אדומה".   א. מהי חוקה ?   ב. פרט את סוגי המצוות    .
2.  מה הם 3 התנאים הנדרשים ל "פרה אדומה"?
3.  מה משליך הכהן לתוך שריפת הפרה ?
4.  מאיזה פסוק למדים שהמת הוא  אבי אבות הטומאה? (רש"י)
5.  "ותמות שם מרים ותקבר שם".    א. היכן נקברה מרים  ?   ב. מדוע נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה  ?
6.  מנין למדים שהקב"ה חס על ממונם של ישראל? (רש"י)
7.   "יען לא האמנתם בי  להקדישני".    הסבר מדוע דיבור אל הסלע היה גורם לקידוש השם ?
8. משה אמר למלך אדום:"לא ניטה ימין ושמאל" מי אמר למי בתורה:"אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמילה" ?.
9.  בפרשתנו מסופר על מות אהרון ומרים. אילו מילים נרדפות יש למילה "מת"  בפרשתנו ?
10. א. מה שם המקום שבו מת אהרון?       ב. מה משמעות שם זה ?
11.  על אהרון נאמר:"ויבכו אותו כל בית ישראל" מה למדים מהמילים   המודגשות ?
12.  א. איזה כינו נתנו בני ישראל  למן ?     ב.  מדוע נקרא בשם זה ?
13.  "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים". מנה 2 סיבות לכך שנענשו דווקא ע"י     נחשים.
14.  "ויעש משה נחש – נחושת וישימהו על נס".
       א. כיצד נרפאו ע"י נחש הנחושת?     ב. מי בתנ"ך  כיתת את נחש הנחושת  ?
15. "באר חפרוה שרים  כרוה נדיבי – עם ".עיין ברש"י וענה מי הם:
      א. השרים.    ב. נדיבי העם

מאמרים ודברי תורה לפרשת חוקת

נחש הנחושת

סיפור נחש הנחושת ידוע ומוכר במקרא. כנגד תלונות בני ישראל, ה' היכה אותם במכת נחשים, והתרופה למכה הייתה יצירת נחש מנחושת על ידי משה והעמדתו על מוט גבוה. התבוננות בנחש ריפאה את החולה. סמל הרפואה, עד ימינו, הינו נחש מלופף על מוט, אף בשמיים יש קבוצת כוכבים המכונה "נושא הנחש" הנמצאת שלא במפתיע באמצעיתה של קבוצת כוכבים אחרת (המכונה נחש), אולם בסיפור קשיים ובעיות מרובים ונשתדל להעיר עליו מעט הערות. 

המקור לסיפור מופיע בפרשתינו, פרשת חוקת, פרק כ"א ד-ט:

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹּב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ: וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל: וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים וַיְנַשְּׁכוּ אֶת-הָעָם וַיָּמָת עַם-רָב מִיִּשְׂרָאֵל: וַיָּבֹא הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל-ה' וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת-הַנָּחָשׁ וַיִּתְפַּלֵּל משֶׁה בְּעַד הָעָם: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל-נֵס וְהָיָה כָּל-הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: וַיַּעַשׂ משֶׁה נְחַשׁ נְחשֶׁת וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס וְהָיָה אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת וָחָי"

הרקע לתלונה נראה רגיל. קוצר רוח. אבל אם בני ישראל כבר בדרך לארץ ישראל, מדוע קוצר הרוח? התשובה בפסוק הראשון של הפרשייה, בני ישראל נאצלים לבצע סיבוב עיקוף ארוך מאד לאחר שמלך אדום לא נתן להם לעבור בארצו (כ' מא): "וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו" . אבל קוצר הרוח לא מופיע מיד לאחר סירובו של מלך אדום אלא דווקא כאן.

התשובה לכך היא סיפור המלחמה בכנעני. הכנעני (או העמלקי) תוקף במפתיע, שובה שבי מבני ישראל והם יוצאים במלחמה ומנצחים בה: "א וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד ישֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי: ב וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַה' וַיֹּאמַר אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת-עָרֵיהֶם: ג וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת-עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם חָרְמָה"

המילה חרמה היא מילת המפתח. היא מופיעה גם במלחמה האחרונה של בני ישראל, בשנה הראשונה, מלחמת המעפילים. המעפילים ניסו לתקן את חטא המרגלים וניסו לעלות בכח לארץ ישראל ונחלו מפלה מוחצת (י"ד מה): "וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד-הַחָרְמָה".

מלחמה זו בכנעני/עמלקי היא סגירת מעגל. האויב אותו אויב, המקום אותו מקום (או לפחות עם אותו שם), אבל התוצאה הפוכה ובמקום תבוסה יש ניצחון גדול.

עכשיו עם ישראל יודע כי חטא המרגלים תוקן וכי אפשר לעלות לארץ ישראל בכח וכעת הם לא מבינים למה עוקפים את ארץ אדום ולא מכריזים עליה מלחמה (כפי שיכריזו בהמשך על סיחון).

בני ישראל אינם יודעים וגם אנו לא יודעים בשלב זה ונגלה רק בספר דברים כי היה איסור להילחם באדום עמון ומואב. אי ידיעה זו עם האמונה כי חטא המרגלים תוקן גרם לעם לקוצר רוח ולתלונתם.

גם התלונה נשמעת מוכרת, למה עלינו מארץ מצרים, וקצה נפשנו בלחם הקלוקל (מן).  אין תגובה של ה' או משה, אין נסיון לענות, אין אפילו את האמירה שהדבר רע בעיני ה', אלא מיד מגיע עונש חמור (שהקשר שלו לחטא לא ברור) בדמות נחשים (ולא סתם נחשים אלא נחשים שרפים) ומת עם רב.

ההמשך תמוה אף הוא. העם צריך לבוא אל משה (אם מת עם רב, איך משה לא שם לב לבד?), העם מכיר בטעותו (למרות חוסר הקשר בין המעשה לבין העונש) ובחטאו. אם העם חזר בתשובה, מדוע עוד היה צריך משה להתפלל ותשובתו של עם לא הספיקה? גם תפילת משה לא מרפאה את העם.

משה מצטווה להכין שרף ולשים אותו על נס (מקום גבוה) וכל מי שנשוך יביט בו ויירפא. זוהי פעולה משונה מאד בתורה, היה ניתן פשוט לרפא את החולים. מעבר לכך, מכת הנחשים כלל לא נעצרה? בפסוק האחרון אנו רואים, שגם אחרי שימת הנחש על הנס עדיין הנחשים המשיכו להכיש!"

במאמרנו, "ארבעים שנה - מה נשתנה?" הבהרנו כי הרקע לתלונה אינו רגיל. בני ישראל רוצים כבר להגיע לארץ ישראל, ולחיות חיים נורמליים, ואכן טענתם "אין לחם ואין מים" מופרכת מיד באמירה "ונפשו קצה בלחם הקלוקל". קיים לחם אבל הוא קלוקל.

בתלונות אחרות מופיע תיאור כמה המן מופלא וטוב (השווה לפרשת בהעלותך) אולם תיאור זה חסר כאן. מעיר הרש"ר הירש: "...אך הם היו חסרים מאכל ומשתה כדרך הבריות. הם קיבלו את שני אלה בלא עמל, כי אם בדרך נס, ודבר זה הסב להם - שעמום". שיעמום זה ביחד עם הדחיות הנוספות בדרך הוא קוצר הרוח של בני ישראל.

למילה "קלוקל" יש כמה פירושים. הפירוש הראשון לחם שמתקלקל (ואכן המן התקלקל תוך יום אחד בלבד, למעט שבת). פירוש אחר, לחם קל, קל לעיכול ובמדרשים מופיע שהמן עוכל במלואו וללא הפרשות, מה שעורר חשד אצל בני ישראל (אם כי חשד כזה היה צריך להתפוגג לאחר ארבעים שנה שאכלו מזון זה). אפשרות שלישית (מופיעה בחזקוני) היא לצבעו של המן, קלוקל, מלשון קלל.

בכל אופן הנחשים השרפים נשלחים להכות בעם. רש"י מפרש כי זהו עונש על הוצאת דיבת המן (בדומה לכך שאחד האותות למשה עוד בהיותו רועה צאן יתרו ובטרם קיבל את שליחותו, כאשר טען שבני ישראל לא יאמינו לו היה שמטהו נהפך לנחש ומשה היה צריך לברוח מפניו שמות ד' ג: "וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו").

לפי הרש"ר הקשר שונה. בני ישראל קצו בחיי הניסים ורצו שגרה. שגרת המדבר היא הנחשים השרפים. לא היה משהו מיוחד בקיומם של הנחשים. ההיפך הוא הנכון. היעדרם במשך ארבעים שנה, הוא הוא הנס, ואם בני ישראל רוצים חיים רגילים, הרי כדאי שיתרגלו גם לנחשים. דבר זה מופיע במפורש בנאומו הגדול של משה (דברים ח' טו): "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין-מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ" כל הפגעים הרגילים היו במדבר וחיי הנס מנעו את הגעתם אל בני ישראל. כאשר קצים באוכל ובמים הניסיים, קצים גם בהגנה הניסית, והנחשים השרפים שעד עתה לא יכלו להגיע למחנה ישראל, הגיעו בהמוניהם.

העם מכיר בחטאו במהירות. כפי שראינו לפי רש"י החטא היה שהתלוננו כלפי ה' ומשה כאילו הם שווים. בפסוק ה: "וידבר העם באלוקים ובמשה" ובפסוק ז:" חטאנו כי דיברנו בה' ובך". אולם תשובה זו אינה מספיקה והנחשים לא נעלמים. על מנת להגדיל את הנס ואת ההשגחה האלוקית, מצווה משה להשתמש בגורם המגיפה כתרופה שלה.

הנחשים יכלו להיעלם כלעומת שבאו, אולם גם בתקופה הקצרה עד הכניסה לארץ, בני ישראל צריכים לזכור את ההשגחה הניסית וכן להתחיל להתרגל לחיים רגילים הכוללים גם נחשים. אשר על כן הנחשים לא נעלמו כליל, הופעתם היא הרי טבעית (ולכן גם לאחר הסיפור אנשים המשיכו להיות מוכשים על ידי נחשים).

התרופה תבוא מההבנה כי ה' הוא ממית ומחיה, מוחץ ומרפא (כנאמר בפרשת האזינו). על כך אומרת המשנה (ראש השנה ג' משנה ו): "עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי' - וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא, בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתרפאין, ואם לאו - היו נימוקים".

אמנם, התורה אוסרת יצירת כל פסל ותמונה כבר בעשרת הדברות וחוזרת ומדגישה בפירוט רב על החיות (דברים ד' טז-יח): "פֶּן-תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל-סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה: תַּבְנִית כָּל-בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל-צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם: תַּבְנִית כָּל-רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל-דָּגָה אֲשֶׁר-בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ", אולם אין לנו לתמוה.

הציווי לעשיית הנחש בא ישירות מה', והפה שאסר הוא הפה שהתיר, אם זו מצוות ה' עושים ("סתירות" כאלו קיימות בעוד מקומות, הקרבת הקורבנות בשבת, ציצית המורכבת משעטנז וכו'. אין אלו סתירות כלל אלא שוב עלינו להבין כי כך ציווי ה' כאשר הוא אוסר הדבר אסור וכאשר אותו דבר הוא ציווי, אז הוא מותר וחובה לעשותו). וממשיך הרש"ר בפירושו:

"נישוך הנחשים היתה לו רק מטרה אחת: הוא הראה לעם את הסכנות האורבות לו במדבר על כל צעד ושעל, ורק כח הנס של ה' הרחיק אותן מעליו עד כה, והוא הרחיק אותן עד כדי כך שלא ניחשו ולא שיערו את קיומן. ועתה כל הנשוך יקבע בליבו את דמות הנחש, למען יזכור אותו גם לאחר מכן, כאשר חסד ה' ירחיק את הנחשים..."

משה מכין את הנחש מנחשת. משה נצטווה להכין שרף, וגם חומר הבנייה לא נאמר לו. הפרשנים מעירים שהנחושת נבחרה בגלל השורש הקרוב לנחש, וכפי שראינו בחזקוני גם המילה קלוקל המייצגת אולי את צבע המן קיימת בנחושת.

הנחש נבחר להראות כפי לשון המשנה שלא הנחש ממית ומחייה אלא החטא (ועיינו בברכות לג עמוד א' בסיפור על רבי חנינא בן דוסא: "תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.").

אכן, לאחר מאות שנים, נאלץ חזקיהו המלך לכתת את נחש הנחושת ולהורסו (מלכים ב' י"ח ד): "הוּא הֵסִיר אֶת-הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת-הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת-הָאֲשֵׁרָה וכִתַּת- נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא-לוֹ נְחֻשְׁתָּן". כאשר נחש הנחושת אינו ממלא את תפקידו, להזכיר את ה', אלא כבר משמש כאמצעי לעבודה זרה, אין לו מטרת קיום וחזקיהו הורסו וחכמים משבחים את חזקיהו על מעשה זה.

נחש הנחושת נחושתן - נחשי נחושת שנתגלו בתלים שונים בארץ, מגידו חצור, הדביר המדייני בתמנע ועוד. מתוך אוסף שלמה ומסיוף המוצג בביתן הנחשות במוזיאון ארץ ישראל תל-אביב.

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת חוקת

תשובות לחידון מסעי

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת מסעי, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.



מתחילים.

• רמזים רבים כוונו לתחנות בני ישראל במסעותיהם: דגל סין (מדבר סין), יטבתה (סמל החברה), מקהלות, מתקה (תמונת הסוכרזית), עיים (מלטה קפריסין וסיצילה = איים).
• רמזים אחרים כוונו למקומות בארץ ישראל: ים כינרת, צינה (ככר דינזגוף, ברחוב דיזנגוף בתל אביב קרויה על שם צינה דיזנגוף, אשתו של מאיר ראש העיר, בתמונה מופיעה הככיר הישנה במיפלס הרחוב כאשר לפי החלטה ארחונה של עירית תל אביב, הכיכר כיום תיהרס ותשוחזר למצבה המקורי), מעלה עקרבים (שלושה רמזים שונים: תמונת העקרב, תמונת המעלה המפותל עצמו ותמונת האנדרטה לזכר נרצחי הפיגוע באוטובוס אגד בשנת 1954, 11 נרצחים הי"ד נפגעו בנסיעה בדרך היחידה לאילת באותו זמן).
• אחת שתים ושלוש מרמז על גילו של אהרון בשעת פטירתו, 123 ושנה.
• תמונת הצב מרמזת לפסוק (ל"ד ב) הפותח במילים "צו את בני ישראל"
• הבונקר התת קרקעי מרמז לערי המקלט
• תמונת הקרניים ומעליהם סהר דקיק דקיק של ירח חדש מרמזים לשני טעמי המקרא הנדירים (המופיעים יחד), ירח בן יומו וקרני פרה.

תשובות לחידות עזרא מרום

1. א.42 ב.בפסוק: "ואלה מסעיהם למוצאיהם". ואלה= גימטריא 42.
2. א. רעמסס ב. אבל השיטים.
3.רש"י- להודיע חסדיו של מקום. רמב"ם- לפרסם את נסי ה'. ספורנו-לפרסם את זכותם של בני ישראל, שהלכו אחרי ה' במדבר.
4 .א. 123 שנה. ב. ר"ח אב (-"בחודש החמישי באחד לחודש")
5.שיכים- יתדות. צנינים-משוכות קוצים.
6. 48 ערים ניתנו ללויים, 6 מהן היו ערי מקלט.
7. שמע שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד.
8. א."כולנו בני איש אחד נחנו" (בראשית מ"ב,11)
      ב. "ונחנו מה כי תלינו עלינו" (שמות ט"ז,7)
9. שלושתן היו ערי מקלט.
10. למדים מבנות צלופחד שנישאו כסדר תולדתן (רש"י, ע"פ הגמ' בבא בתרא ק"כ).

חוקת - ארבעים שנה מה נשתנה

פרשת חוקת פותחת בפרשייה ארוכה של פרה אדומה. זמן אמירת הפרשייה הוא כנראה בשנה השנייה ומיד לאחר חנוכת המשכן (ובפרט אחרי מות שני בני אהרון והצורך של האנשים הטמאים לנפש להיטהר) ולכן אפשר לאחר אותה עד לתאריך של פסח שני בשנה השנייה.

ואולם הפרשה נאמרת רק עתה בפרשה חוקת, לאחר פרשת קורח (בה היו מתים רבים מאד) ולאחר פרשת שלח (בה נגזר שכל דור המדבר ימות). יתרה מכך, הפרשה הבאה לאחר פרה אדומה (כ' א) מתחילה כך: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל כָּל-הָעֵדָה מִדְבַּר-צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם".

אין ציון שנה כלל אולם ממות מרים אנו יודעים שמדובר בשנה הארבעים בחודש ניסן. כלומר פרשת פרה אדומה מחלקת את ספר במדבר בין השנה השנייה, לבין השנה הארבעים כאשר באמצע יש את פרשת קורח שתארוכה לא ברור.

נדמה כי התורה רוצה להגיד לנו שבמשך כל אותם 38 שנים לא אירע למעשה כלום והמצב היה סטטי לחלוטין. הדבר היחיד שהיה הוא המוות של דור המדבר. יתרה מכך אפשר לומר שגם בני ישראל ישבו במקום אחד ושאף אחד מ-42 המסעות לא אירע בשנים אלו.

המדרש אף מקצין יותר ואומר שבמשך כל אותם שנים לא שרתה על משה רוח הקודש. אנו יודעים שדברים נוספים לא קרו, לא בוצעה ברית מילה לתינוקות ולא נחגג חג הפסח (שתי מצוות אלו קוימו מיד עם הכניסה לארץ על ידי יהושע כמנהיג העם).

פרה אדומה - פרנץ מארק - 1913

בהמשך הפרשה האירועים מתרחשים בקצב מסחרר:

• מות מרים ופרשת מי מריבה (תלונת המים) – ניסן שנת הארבעים.
• בקשת המעבר ממלך אדום.
• מות אהרון (א' אב) וחודש אבל (עד א' אלול).
• מלחמה בכנעני.
• תלונה על הלחם הקלוקל ונחש הנחושת.
• תאור של מספר מסעות ושירת הבאר.
• מלחמות סיחון ועוג (בקיצור נמרץ) והבאת ההיסטוריה של העיר חשבון (חשוב לעתיד).
• חניה על הירדן מול יריחו - סוף המסע במדבר!

והנה התחלף דור שלם, ושוב יש את התלונות המוכרות, אין מים ואין לחם. האם לא למדו דבר?? מה השתנה בכל זאת במשך ארבעים השנים במדבר? נשווה את מקורות השונים לתלונות

שמות י"ז א-ג: "וַיִּסְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר-סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל-פִּי ה' וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם משֶׁה מַה-תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה-תְּנַסּוּן אֶת-ה':  וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל-משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי בַּצָּמָא"

במדבר כ' (ב-ה): "וְלֹא-הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן: וַיָּרֶב הָעָם עִם-משֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת-קְהַל ה' אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ: וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת:

ואת תלונת המן המופיעה בהמשך הפרשה (כ"א, ד-ה):

"וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם-סוּף לִסְבֹב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם בַּדָּרֶךְ. וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר  כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל."

אף תלונה זו מזכירה תלונה קודמת הקשורה במאיסת המן, הלא היא תלונת המתאווים בפרשת בהעלותך:
    י"א, ד-ו: "...מי יאכִלנו בשר. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם… ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו"
או בספר שמות ט"ז:

"מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשֹבע, כי הוצאתם אֹתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב"

במבט ראשון נראה כי אכן העם אותו עם והתלונות אותן תלונות אולם קריאה זהירה מגלה את ההבדל. הדור החדש מתלונן על השהייה במדבר ומתאווה להגיע כבר לארץ ישראל. לאחר השהות הארוכה במדבר, דברים מתחילים לזוז והעם בטוח שאוטוטו נכנסים ופתאום מתה מרים, ואחר כך מת גם אהרון והדברים שוב אינם נראים פשוטים והאם ימשיכו להיתקע במדבר ולא להגיע לארץ המובטחת?

גם תלונת המן היא תלונה מוצדקת, במדבר באמת אין לחם ואין מים, לחם ניסי טעים ככל שיהיה אינו ביטוי לשאיפת האדם להגיע לארץ משלו ולאדמה משלו בה הוא יכול לגדל את הלחם לבד ולהסתמך על עצמו.

בניגוד לתלונות הדור הקודם שרצה לחזור למצרים הדור הנוכחי רוצה להגיע כבר לארץ ישראל. התלונות שונות לחלוטין. משה רבנו, שאינו רגיש דיו להבדלים אלו מדבר אל העם דברים קשים: "שמעו נא המורים", משה אינו מבחין שהעם רק רוצה להגיע לארץ ישראל,ונאלץ להיכנס אל אוהל מועד.

הקב"ה מדבר עם משה דברים רכים, קח את המטה, השקה את העם ואת בעירם, אין כעס בכלל וגם עונשים לעם אין, אולם ה' מבין כי משה רבנו אינו האדם המתאים להכניס את בני ישראל לארץ ישראל. משה עדיין שייך לדור המדבר הישן, ומישהו אחר יכניס את העם לארץ.

לזכותו של משה, אנו רואים שלמרות הטרגדיה האישית שלו, רק טובת העם עומדת בעיניו והוא ממשיך במנהיגותו מייד, ללא הפסקה וללא שום תרעומת כנגד השמים, ומיד נוקט באמצעים להמשך המסע לארץ.

גם תלונת המן היא מוצדקת. אהרון מת, משה נותר לבדו מדור המנהיגים והדרך פתאום מתעקלת ויש עוד מסעות ועושים עיקופים. העם רוצה להגיע לארץ ישראל!
נסכם בטבלה הבאה:

מקור	על מה מתלוננים	תגובת משה ואהרון	תגובת ה'	עונש?
שמות   ט"ז	אין לחם	אין תגובה	ממטיר לחם מן השמים	אין
שמות   י"ז	מים	מה אתם רוצים ממני? החרפת התלונה גוררת פניה לה'	ציווי לאסוף זקנים וללכת למקום מסוים. נס המים מן הסלע	אין
במדבר      י"א	בשר	ויחר אף משה	אסיפת הזקנים ונס השלו	אין
במדבר   כ'	מים	בריחה לאוהל מועד	ציווי ניסי תוך רחמים על עם ישראל	אין
במדבר   כ"א	לחם ומים	אין	נחש נחושת	מת עם רב

והנה בתלונה האחרונה יש עונש ומאחר שהסברנו שהתלונה מוצדקת, למה בא העונש? התשובה ברורה מקריאת הפסוק ומופיעה גם ברש"י: "וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקים וּבְמֹשֶׁה", הם התלוננו אל שניהם כאילו משה שווה לה', כל עונש נחש הנחושת (שאינו קשור למים כלל אלא לאמונה), בא לעקור טעות זו. גם העם הבין זאת והוא מתחרט במילים הבאות: "וַיָּבֹא הָעָם אֶל-מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי-דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל-ה'". העם מבין את טעותו ומבקש ממשה שיתפלל אל ה', שרק הוא יכול להושיע.

דמויות מהתנ"ך: גארארד הוט, 1782, האאג

לסיכום, הרבה השתנה בארבעים השנה במדבר. דור המדבר מגלה חששנות הססנות ופסאיביות ורוצה לחזור למצרים ואילו דור הכניסה לארץ, מגלה חוסר סבלנות מהשהייה הארוכה במדבר, אקטיביות ורצון לפעול במהירות כדי להגיע לארץ ישראל.

לדף הראשי של פרשת חוקת

חידות לפרשת קורח

דף החידות לפרשת קורח מכיל חידות ציורים וחידות מילוליות המתקשרות לנושאים שונים בפרשת קורח. החידות מתאימות למבוגרים ולילדים כאחד ומומלצות לפתרון משותף סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית הכנסת או בבית. למתקשים, ניתן למצוא את התשובות בקישור הבא:
בהצלחה

חידות לפרשת קורח

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח

אהרון עוצר את המגפה

בסיום פרשת קורח, מופיע אירוע בו אהרון עוצר בגופו מגיפה בעם ישראל (במדבר י"ז ו-טו)

"וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת-עַם ה': וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד ה': וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם:  וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף:  וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת-הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל-הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל-דְּבַר-קֹרַח: וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל-משֶׁה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה:"

פרשה זו מעלה קשיים רבים. מה פשר תלונתם של בני ישראל. למה משה ואהרון לא עונים להם. מדוע משה לא מנסה להתפלל אל ה' כפי שעשה בחטאים קודמים של העם. מה פשר הכפרה של אהרון? איך אפשר להקטיר את הקטורת מחוץ למשכן, ואיך אהרון, כהן גדול מכהן, יכול להיטמא למתים?

ננסה לפרש. העם למעשה מתלונן כי משה ואהרון ידעו את תוצאות הניסוי מראש, את העובדה, שמשה ניסה לשכנע את קורח (המייצג את שבט לוי), ניתן לפרש כי משה לא ניסה לשכנע את שאר 250 האנשים, אחד אחד שיוותרו על הרעיון, אולם דחיית הניסוי למחר, מטרתה הייתה לתת לאנשים זמן לחשוב (ואכן, און בן פלת, המופיע בתחילה ברשימת האנשים ניצל, המדרשים מייחסים הצלה זו לאשתו ששכנעה אותו לא להצטרף לקורח) ולשנות את דעתם. הכינוי עם ה', מרמז לדעת המפרשים שכל 250 האנשים היו בכורות. הבכורות, אכן הוקדשו ביציאת מצרים והיו אמורים לעבוד במשכן ובבית המקדש, אולם הוחלפו בלויים (ההחלפה מתוארת בפירוט בפרשות הקודמות, אין סיבה להחלפה אולם הפרשנים מסכימים כי סיבתה היא חטא העגל בו לא נטלו הלווים חלק). העדה מתלוננת כי הבכורים, שהיו ראויים לבוא למשכן הומתו על ידי משה ואהרון. אולם בטענה זו יש קושי רב. העם כולו הרי ראה מה קורה כשמקריבים קטורת כשלא צריך, בני אהרון בעצמם מתו בחנוכת המשכן לעיני כל העם. כל אחד ידע מה יקרה למי שיקריב קטורת והיה צריך לא להשתתף בניסוי אותו הציע משה. על כך מפרש הרמב"ן כי התלונה הייתה שמשה הציע לבכורים, עבודה המיועדת לכהנים בלבד, והיה צריך להציע להם עבודה שמיועדת ללויים (למשל נשיאת כלי המשכן במסע הבא).  ייתכן שאת הקטרת הקטורת היה צריך להציע רק לקורח (שכבר היה לוי, ורצה להיות כהן), אולם שאר הבכורות לא רצו עבודת כהונה אלא עבודת לוויה.

משה ואהרון לא עונים לעם, הם רואים את כבוד ה' ויודעים כי יש לשמוע את הדיבור. תגובת ה' דומה מאד לתגובה בפרק הקודם (ט"ז כא): "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". בניגוד לפרק הקודם בו משה ואהרון מתפללים אל העם, משה מבין שהפעם הנגע כבר התחיל וה' לא מחכה לתגובה שלו. משה נוקט בצעד חריג, הוא מורה לאהרון לקחת את המחתה, לקחת אש מהמזבח ולעבור עם הקטורת בתוך העדה. החזקוני מסביר שהמטרה הייתה להראות שהקטרת הקטורת כשנעשית בידי כהן כמו שצריך, מצילה חיים ולא הורגת. אהרון לא מתמהמה ומתואר בתורה שהוא רץ. הפסוק מתאר את אהרון כעומד בין המתים ובין החיים. נראה שהמגיפה פעלה כאפקט דומינו שהחל מהמשכן והתקדם לכיוון מחנה ישראל. אהרון היה צריך לרוץ עד לנקודה אליה הגיעה המגיפה. מדרש תנחומא לפרשת תצווה (מובא ברש"י) מתאר זאת כך:

"אחז את המלאך והעמידו על כורחו.
א"ל המלאך: הנח לי לעשות שליחותי.
א"ל: משה ציוני לעכב על ידך.
א"ל: אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה.
א"ל: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה."

במאמרנו מתי אירע מרד קורח, הצענו שלוש אפשרויות תארוך. ברצוני להציע אפשרות רביעית, הנראית לא הגיונית בעליל אולם היא פותרת את הקשיים. לפי אפשרות זו, מרד קורח היה עוד לפני חנוכת המשכן!
נראה איך העמדת האירוע בזמן הזה בכלל אפשרית (אם כי בדוחק מסוים).

אם פרשת קורח הייתה לפני חנוכת המשכן, מותם של בני אהרון טרם התרחש, בני ישראל לא ידעו מהו העונש הקשה על הקטרת קטורת. גם החלפת הלויים בבכורות טרם התבצעה. דבר ההחלפה כבר היה ידוע, אולם ההקדשה של הלויים בפועל כפי המתואר בפרשת בהעלותך טרם התבצע ולכן באופן תיאורטי ניתן היה אולי לשנות זאת. גם המשכן לא מופיע בשמו (מופיע רק אוהל מועד). בפרשת קורח מופיע כי ה' בחר בשבט לוי לעבוד את עבודת המשכן, אולם ניתן להבין ציווי זה בלשון עתיד. כלי המשכן כבר מוכנים ועומדים, ואולי ייתכן לתארך את הפרשה לימים ספורים לפני חנוכת המשכן (שהרי זה אירע מתאים מאד לחולל מהומות ומרידות בדיוק לפניו). כמו כן,לפני חנוכת המשכן, לא נאסר על אהרון לבוא אל הקודש (דבר הפותר את הקושי בהמשך הפרשה בה מתואר ניסוי נוסף בו הוצבו מטות נשיאי השבטים ואהרון בקודש הקודשים), וגם לא נאסר עליו להיטמא למתים. נשארו קשיים בדברי דתן ואבירם הנראים כבאים לאחר חטא המרגלים, אולם גם אותם ניתן לתרץ שכן בני ישראל כבר היו כמעט שנה במדבר והרי אפשר היה להגיע לארץ ישראל מהר מאד בלי להמתין כל כך הרבה זמן במדבר סיני.

ראייה נוספת לדבר היא פרשת פרשה אדומה בראש פרשת חוקת הבאה מיד אחר כך שם מפורש שאת הפרה האדומה צרך לעשות אלעזר. רש"י מעיר מיד במקום "שמצוותה בסגן", אולם לפי דרכנו אפשר לומר שאלעזר הוא זה שהכין את אפר הפרה מהסיבה הפשוטה שאהרון היה טמא ולא יכל היה לעשות אותה, ולא מצאנו מקום אחר בו אהרון נטמא בטומאת מת. עניין האפשרות מטומאת מת היה כבר אפשרי עוד לפני חטא המרגלים, בפסח השני, ולכן יש להקדים את פרשת פרה אדומה ואיתה את פרשת אהרון העוצר את המגפה, ואיתה את פרשת קורח ועדתו עוד לפני חנוכת המשכן.


למרות שלכאורה אפשר להעמיד את פרשת קורח עוד לפני המשכן, נראה שעדיף ליישב את הקשיים בפרשה ובפרט את היטמאותו של אהרון למתים בכך שפעולה זו הייתה לפי ציווי של משה רבנו (הוראת שעה) עקב הצורך הגדול בהיטמאות זו על מנת להציל עם רב מבני ישראל. אכן בסיום הפרשה מתואר כי אהרון שב אל משה ומודגש "אל פתח אוהל מועד". אהרון לא יכל להיכנס פנימה עקב היותו טמא. גם סמיכות הפרשיות בין פרשת קורח לבין פרשת חוקת, בה מופיעה פרשית פרה אדומה המטהרת מטומאת מת, יכול לרמוז על כך שסמיכות זו באה עקב טומאתו של אהרון למתים (ובנוסף, גם טומאה לכל העם מאחר ואנשים רבים מתו במגיפות ובאורח טבעי על פני ארבעים שנות השהייה במדבר).

אהרון עוצר את המגיפה - אנני וולוטון Vallotton

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח

תשובות לחידון פרשת מטות

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת מטות, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.




מתחילים.
מספר חידות כוונו לרשימת מלכי מדין (ל"א ח). הרמטכל הששי צבי צור, הטנק, אחד מסוגי הרקם (רכב קרבי משורין), ושני רמזים המכוונים לרבע (רבע עיגול, ורבע=חמישית, רבע הוא אחד מחמשת המלכים).
סדרת המספרים היא סדרת המספרים האטומיים של היסודות הכיימים המופיעים בפרשה: זהב - 79, כסף - 47 וכו'. היסוד האחרון עופרת ומספרו האטומי 82.
לימור לבנת היא שרת התרבות (ל"ב יד)
הטבעת והעגיל הם שני תכשיטים מתוך הרשימה המופיעה בפרשה (ל"א נ)
שדה התעופה של ירושלים נמצא בעטרות. עטרות מוזכרת בבקשת בני גד ובני ראובן (ל"ב ג)
גם תמונת הצאן מתייחסת למקנה הרב של בני גד ובני ראובן
תמונת הטירה מתייחסת לטירותם של מדין (ל"א י)
תמונת האבא עם הבת מתייחסת לדיני הנדרים בתחילת הפרשה ובמיוחד לסוף הפרשייה (ל, יז): "אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין-אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ"
מסלול אדום מתיחס למילה מכס המופיעה בענין חלוקת השלל ממלחמת מדיין (ל"א לז), גיגית הכביסה קשורה לאותו נושא, ולדיני הכשרת הכלים והבגדים שצריכים כיבוס (ל"א כד).
בני גד ובני ראובן הבטיחו למשה כי יצאו חושים לפני המחנה. חושים הוא בנו היחידי של דן.

תשובות לחידות עזרא מרום

1. בלעם החליף אומנותו (=החרב) באומנות ישראל (=תפילה בפה), ולכן גם הם השתמשו באומנותו (החרב).
2. בקשר ללקיחת שלל מהמדינים (לא,21).
3. ההלכה= כדרך תשמישו כך דרך הגעלתו.
4. א.צמיד ב.אצדעה ג.נזם.
5. משה אמר לבני גד ולבני ראובן (ל"ב,32).

חיי עולם - הרב שטיינזלץ

הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) מוכר בציבור הרחב בעיקר בזכות מפעלו האדיר של ביאור התלמוד הבבלי. הרב היה חלוץ בודד במפעל זה והשלימו לאחרונה לאחר 45 שנה. מפעלו של הרב מגיש לראשונה את התלמוד במהודרה מנוקדת, מפוסקת ומבוארת הפותחת את האפשרות ללימוד בו לכל מי שחפץ בכך. מפעלו של הרב שטיינזלץ (ששינה את שמו לרב אבן-ישראל), נתקבל בהתנגדויות ובקשיים, עקב השינוי שבו (לעומת דפוס וילנא, למרות שהמהדורה מקפידה לשמור על חלוקת הדפים, וכמו כן אין שום קדושה בדפוס וילנא, רש"י ורמב"ם למדו וביארו תלמוד שאינו בדפוס וילנא, והתמזל מזלם של דפוס האחים והאלמנה ראם, שמהדורתם נקבעה כחלוקה "הרשמית"), וגם עקב הפירוש שחששו שאנשים ילמדו רק בו ולא במפרשים הקדומים (חשש שהתבדה, אם כבר המהדורה הקלה על הלימוד והבנת דברי המפרשים). כהוכחה לדרכו הנכונה של הרב אבן-ישראל, אנו רואים בשנים האחרונות, פריחה של מהדורות תלמוד מבוארות בסגנון שטיינזלץ המהוות (לפחות רעיונית) חיקוי. אחת מהגדולות של מהדורת שטיינזלץ היא שהפירוש דווקא תמציתי וקצר. אין בעייה מיוחדת לכתוב פירוש ארוך (ובמהדורות מתחרות אף הגדילו לעשות, ומדפיסים כל עמוד גמרא מספר פעמים ובצידו הפירוש המתאים רק לכמה שורות מן העמוד. בדפוסים אלו יש בעיתיות גדולה מבחינת בזבוז הנייר, המקום במדף הספרים, גודל מיותר של המהדורה הכוללת דפים משוכפלים ובסופו של דבר גם העלות לצרכן). האימרה "מצטער שלא היה לי זמן לכתוב לך מכתב קצר יותר" המיוחסת לבלייז פסקל, מבהירה היטב כמה קשה לכתוב פירוש קצר, תמציתי ומזוקק כמו של הרב עדין אבן-ישראל.
לרב עוד ספרים רבים (ובהם ספרים נוספים המבארים עולמות חתומים כדוגמת ביאור התניא - אחד מספרי היסוד בחסידות חב"ד וכן ספרים רבים אחרים) ולאחרונה נוסף עליהם הספר "חיי עולם" שיחות על פרשות השבוע. הספר הינו עיבוד של שיחות שנאמרו בזמנים שונים ולקהלים שונים ושעובדו לכדי ספר אחד. הספר הוא ספר אישי. הקורא החפץ לקבל תמונה ברורה על מחשבתו של הרב שטיינזלץ יוכל להסיק זאת מתוך תוכן הספר בצורה שלא הייתה אפשרית קודם. למרות זאת הרב גם מכוון את ספרו לכל קורא באשר הוא. כבר בדף הראשון של הספר כותב הרב (ומכוון לקורא): "כל מה שנאמר כאן - מדבר רק עלי. הכל נכתב בשבילי והכל מחייב אותי. קודם כל הדברים מתייחסים אלי". הפרשנות של הרב היא פרשנות אישית, אולם היא מיועדת לכל קורא וקורא.
המאמרים לכל פרשה ופרשה אינם ארוכים, כשמונה עד עשרה עמודים. הרב מברר שאלה אחת מרכזית בפרשה ועונה עליה. המאמרים כתובים בצורה קולחת וברורה, כוללים תתי פסקאות ומעוצבים בצורה נוחה לקריאה. מאחר והסקירה מתפרסמת בחומש במדבר ניתן מספר דוגמאות מהפרשות הקרובות עד סוף החומש
.
בפרשת חוקת, אנו מקבלים את מצוות פרה אדומה ובנוסף מסופר לנו על מות אהרון ומרים. חז"ל בגמרא מבארים  שכמו שפרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. הרב מברר את משמעות המאורע שצדיק עוזב את העולם וכן עונה על השאלה, מה הקשר בין פרה אדומה שאינה קורבן הבא לכפר, אלא משמשת לטהרה.

בפרשת בלק, עוסק הרב בדמותו של בלעם ובפער בין התיאור בתורה (אינו מתאר את בלעם כרדע באופן חד משמעי) לעומת התיאור בדברי חז"ל (ועיינו גם מאמרי בנושא בחירתו החופשית של בילעם).בפרשת פינחס, הרב מתייחס לברית השלום שניתנה לפינחס, ועל מה הוא קיבל אותה שכן מעשהו היה כרוך בהריגת שני אנשים. בפרשת מטות מתייחס הרב לעניני נדרים ושואל איך ייתכן שאדם יילקה, לא על מצווה מאת ה' אלא על מוצא פיו (וראו גם מאמרי היחס לנדרים בתורה) ובפרסת מסעי הרב מבאר את חשיבות המסעות ולמה טרחה התורה בפירוט ותיאור רב שלהם.

הספר חיי עולם, הינו תוספת מבורכת ומומלצת למדף ספרי השבת בכל בית יהודי.

חיי עולם - הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
ספרי מגיד
הוצאת קורן
תשע"א 2011
465 עמודים


מבוא ותוכן הענינים של הספר

קרח - מתי אירע מרד קורח

זמנה של פרשת קרח אינו מפורש בתורה. אירוע זה מתרחש בתפר ארוך של מעל שלושים ושמונה שנים שאינו שאיננו מתואר בתורה כלל.
עמדנו כבר בפרשת יתרו על עירפול הזמנים בתורה, אולם ברוב המקרים ההבדלים הם בימים בודדים (מתן תורה בו' או ז' בסיוון), או בחודשים בודדים (תאריך חנוכת המשכן), אולם פרשה שאנו לא יכולים לתארך אותה כלל בטווח של 38 שנה חריגה מאד.

קיימות שלוש אפשרויות תיארוך: מיד לאחר חטא המרגלים בשנה השנייה, מיד לפני השנה הארבעים או איפשהו באמצע (אפשרות רביעית נציע במאמר נוסף)

קביעת התאריך משנה לחלוטין  את הבנת טיעוני קרח. האם הם הולכים כלפי העבר או כלפי העתיד. ונסקור את הטענות בשתי האפשרויות. קודם כל צריך להבחין מהפסוקים כי יש שני מחנות נפרדים (מאתיים וחמישים האנשים מקריבי הקטורת, ומחנה דתן ואברים), כאשר קורח עובר ממחנה למחנה ולכן גם הטענות מוצגות בידי שני המחנות השונים האלו הן טענות שונות.

קרח ועדתו – כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו... קורח, אולי כבן למשפחה הבכורה בשבט קהת, רוצה תפקיד יותר בכיר, תפקיד כהונה.

דתן ואבירם – המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר... קשה להתמודד עם טענתם של דתן ואבירם, אולם נראה שהם מחרחרי צרות קבועים (דמותם תמיד הזכירה לי במשהו את שמשון ויובב בפינוקיו, שתמיד עושים צרות), וגם כאן נראה ששיכותם לשבט ראובן, מצביעה על כעס ומרמור כתוצאה מהדחתם מן הבכורה (ואפילו תפקידי לויים אין להם).

עונשו של קרח - סנדרו בוטיצ'לי -הקפלה הסיסטינית רומא. הציור לא מראה אדמה נפתחת, הבגדים מתאימים לתקופת הצייר ולא לתקופת המקרא, המשכן עשוי אבן?? וברקע רואים אוניות באמצע המדבר...

עיון נוסף מראה ששתי הקבוצות נמצאות במקומות שונים. מאתיים וחמישים איש הנמצאים באוהל מועד (מאחר ושם מקריבים את הקטורת), ודתן ואבירם הנמצאים במחנה ראובן (למה שהם יטרחו להגיע למשה, שמשה יבוא אליהם) . עושה רושם שקרח ומשה מקפצים בין שני המחנות (וזאת עקב דרכה של התורה שערבבה את שני הסיפורים לאחד).

בהנחה שהפרשה מבוססת על אירועי העבר ניתן להבין את טענת מאתיים וחמישים האיש, כולם קדושים, כולם יכולים להקריב קורבנות, לא רק אהרון ובניו (ואכן, פעולת ההקרבה הראשונה, שחיטה, כשרה בכל אדם). מפנייתו של משה ברור שרוב האנשים הם משבט לוי ועבודת המשכן עצמה לא מספיקה להם.

לחילופין יכול להיות שבני שבט לוי לא ממש מרוצים מהזכויות שיש להם (ואולי רואים בהם יותר חובות מזכויות)  וחושבים שהכהנים מקבלים יותר (תוך התיחסות לפרשיות מתנות הכהונה בסוף פרשת שלח, שמשמשות את המדרש שקורח הביא אלמנה וטען שמשה ואהרון לוקחים את כל נכסיה) מאידך, האם שכחו כולם את שאירע כמה חודשים ספורים קודם לכן ואת מות שני בני אהרון? האם אינם מבינים איזו רמה של קדושה נדרשת על מנת לשרת בקודש והאם כל מאתיים וחמישים האנשים חושבים כי הם מסוגלים וראויים לכך?

שאלות אלו מראות כי אפשרי ותארוך הפרשה הוא לקראת הכניסה לארץ, את הסיפור ההוא במדבר כבר שכחו מזמן, כהנים חדשים נכנסים לעבודה (למשל פינחס ובודאי יש עוד בנים) אהרון כבר זקן מאד ובודאי זה הזמן לבצע מהפכות.

ראייה כפולה זו נכונה גם לטענות דתן ואבירם, משה לא מצליח להביא את בני ישראל לארץ ישראל וגזירה נגזרת לשהייה ארוכה במדבר. בנקודה זו הטענה להמיתינו במדבר נראית נכונה וטבעית. האם עם שלם יכול לחיות 40 שנה במדבר? ברור שבאופן הטבע לא, שבטים נודדים יכולים לחיות כך אבל עם צריך אדמה קבועה ונחלה.

מצד שני מאחר והגזירה נגזרה איזה טעם יש להחליף את משה עכשיו בתחילת הזמן הארוך הזה? שישב וינהיג ויעשה כלום במשך 38 שנה – כפי שכנראה קרה שהיו שנים סטטיות לחלוטין ואף רוח הקודש לא נגלתה אליו) ויותר הגיוני לחולל מרידות ולתפוס את ההנהגה לקראת הכניסה לארץ, מה גם שבשלב זה עדיין לא יודע שמשה לא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל (למרות הרמזים שהופיעו בפרשת בהעלותך).

אפשרי גם כי הפרשה התרחשה באמצע התקופה. למשל בשנה השמונה עשרה או העשרים ושבע. זוהי טענה קשה שכן אין לה שום יתרון והסבר. על כורחינו עלינו לדחות אפשרות זו כסבירה פחות. חיזוק לדעה זו נביא בשבוע הבא, וננסה להוכיח כי למעשה לא קרה דבר במשך 38 השנים.
מאחר ושאלה זו נותרה בלתי כריעה במישור הפשט נשים עוד לב לעובדה שלשתי הקבוצות יש עונשים שונים, במועדים שונים וקרח לא מוזכר באף אחד מהם! האם נבלע או נשרף? גם לזה אין תשובה.

בפרשתינו נאמר (ט"ז ל"ב):"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ"- המילה אותם מתייחסת לדתן ואבירם, ואת כל האדם אשר לקרח, לא מחייב שמדובר בקרח עצמו, אלא רק את כל אנשים מחנה דתן ואבירם שפעלו ביוזמת קרח.

בפרק כ"ו בתיאור השושלות של בני ראובן, מופיע כי קרח נבלע: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס" - כאן מופיע קרח בפירוש (מה שמחזק את הטענה שבמקור בפרשת קרח לא מדובר בקרח עצמו).

בחומש דברים פרק י"א ו קרח לא מוזכר כלל: "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל"

גם בתהילים (ק"ו ז) מוזכרים רק דתן ואבירם: "תִּפְתַּח-אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל-עֲדַת אֲבִירָם"

עונשו של קורח. תחריט עתיק מאת פ. ב. של. התיאור בתחריט מראה גם את האדמה הנפתחת וגם את האש היוצאת

המקורות בתורה סותרים. ייתכן שקרח נשרף וייתכן שנבלע ואולי גם וגם בצורה מסוימת, ומומלץ לעיין עוד במאמר נרחב בנושא של הרב משה וילינגר. לפירוט יתר של תיאור המעשים עצמם והדילוגים בין הקבוצות ניתן לעיין במאמריהם המפורטים של הרב סמט והרב לייבטאג, שבסוף דברו מסביר את המילה ויקח קרח? מה קרח לקח, קרח לקח שתי קבוצות שונות בעלות מכנה משותף של התנגדות למשה ואהרון, הפך עצמו למנהיגן ודוברן על מנת ליצור לעצמו בסיס כח גדול יותר וליצור קואליציה שלא לשם שמים.

אחד מהלקחים החשובים מהפרשה גם לימינו: מאחר וחלק מטענות הקבוצה נשמעות מאד לשם שמים, מלמדת אותנו התורה  שאפילו כאשר טענה מושמעת בצורה הגיונית חשוב לשים לב מי אומר אותה ומה המניעים האמיתיים שלו.

אפשרות נוספת לתארוך מרד קורח- האם מרד קורח היה בכלל לפני חנוכת המשכן?

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח

חידון לפרשת שלח

החידון לפרשת שלח כולל חידות ציורים וחידות מילוליות המתייחסות לנושאים שונים בפרשת שלח. החידות בדרגות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולידלים כאחד ובפרט מומלץלהדפיס הדפים לפתרון משותף סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת.
למתקשים,הפתרונות לחידות מופיעים בקישור הבא
החידה "אחי יוסף,בני ישראל, הכרובים והמצורעים" נשארת ללא פתרון ואתם מזמנים להציע את תשובותיכם בתגובות.

חידות לפרשת שלח

שאלות וחידות לפרשת שלח באדיבות מר עזרא מרום (תורה ממרום)

1. מדוע נסמכה פרשת המרגלים לעניין צרעת מרים?
2. מאיזה שבט היו: א) כלב בן יפונה         ב) יהושע בן נון.
3. איזו תפילה התפלל משה על יהושע (רש"י)?
4. משה אמר למרגלים:"וראיתם את הארץ מה היא" מי עוד בתורה השתמש בביטוי:  מה היא? 
5. מה שמות  3 הענקים  שהיו בחברון ?
6. ציין מפרשתינו  2 כינויים נוספים למילה ענקים.
7. על מי נאמר בתורה:"עם גדול ורב ורם כענקים"?
8. א. במשך כמה ימים תרו המרגלים את הארץ? ב.  איזה עונש קיבלו המרגלים מידה כנגד מידה?
9. מי עוד  בתנ"ך שלח מרגלים?
10. כיצד נקראים בפרשתינו:   א. נכדים           ב.  נינים.
11. וימותו האנשים במגפה" עיין ברש"י וענה:  באיזה אופן מתו המרגלים ומדוע?
12. מי הם 2 מרגלים ששם אביהם כשם חיות?
13. כמה מרגלים נדרשים כדי לשאת אשכול אחד (רש"י)?
14. בפרשתינו  מוזכרת מצוות ציצית. עיין ברש"י וציין 2 סיבות לשם ציצית.
15. על הציצית נאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'": כיצד נרמז הדבר בשם ציצית?

לדף התשובות

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת שלח

תשובות לחידון פינחס

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת פינחס, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.

מתחילים.
פרשת פינחס עשירה בשמות ומרבית החידות כוונו לשמות בפרשה

• המצפן מכוון לצפון בן גד
• שאול מופז מכוון לשאול בן שמעון
• טוב ורע הכוונה ליצר ממשפחת נפתלי
• התמרור ימינה, הכוונה לימין בן שמעון
• פוספט = זרחן מרמז לזרח ממשפחת יהודה
• אחד מהעמודים = יכין (אחד מזוג העמודים בבית המקדש), עוד בן של שמעון
• כרמי גילון, ראש השב"כ לשעבר, כרמי הוא מצאצאי ראובן
• הסמל עם האות n הוא סימלה של חברת נעמן, אחד מבני בנימין
• מספר הטלפון 1201, שלא נצטרך, הוא של עמותת ער"ן, ערן הוא מבני אפרים
• זה הכל בשבילך = סימלה של עמותת חבר, מבני אשר
• גם פרץ (עמיר) הוא ממשפחת יהודה
• חוגלה (תמונת הציפור) היא אחת מבנותיו של צלפחד
• שופט בן האח של עצמו - בספר שופטים מסופר על שופט משבט יששכר, תולא בן פואה, בפרשתינו גם תולע וגם פוה הינם מבני יששכר. כנראה שמות אלו היו נפוצים במשפחה.
• הולך ופוחת - פרי המוספים בקורבנות חג הסוכות.

תשובות לחידות עזרא מרום


1. בפרשות פנחס ואמור.
2.רמוז במילה "את "  ראשי תיבות של : אליהו תשבי ". הוא ישכין שלום ע"י ישוב מחלוקות
    כפי שרמוז במילה תיקו    ר"ת= תשבי   יתרץ     קושיות    ובעיות !.
3. א. נביא= מבשר הגאולה  , תשבי= מחזיר בתשובה שנאמר: "והשיב לב אבות על בנים"
        (מלאכי ג' ), גלעדי= מיושבי לשכת הגזית במקדש שנקרא גלעד רמז לחכמתו הגדולה בתורה.
     ב.  תשבי= ראשי תיבות של: תורה, ש"ס , בבלי,  ירושלמי  !   בקי בתורה שבכתב ושבע"פ !
4.  דתן ואבירם (כ"ו, 9)
5. בגיל  130 שנה !
6. מחלה ,נעה, חגלה, מילכה ותירצה.
7. לפי רבי עקיבא=מקושש העצים בשבת  שנסקל .   לפי רבי שמעון= אחד מהמעפילים.
8. בגלל שהיה שמץ של גאווה בדבריו  " הדבר הקשה יביאון אלי ".
9. מבנות צלפחד שאמרו למשה " תנה לנו אחוזה "  לעומת הגברים שאמרו " נשובה מצרימה ".
10. א. שרח     ב. חושים
11. א. המשיח      ב. שבט יהודה
12. לבנימין 10 ילדים ולדן ילד אחד בלבד ולמרות זאת שבט דן היה גדול במספרו משבט בנימין !.
13. איש אשר יוכל לפעול כנגד רוחו של  כל אחד , מנהיג שיכול לגשר בין דעות שונות.
14. בפרשת קרח אומרים משה ואהרן  לה' :" קל  אלוקי הרוחות... האיש אחד יחטא ועל כל העדה     תקצוף " ?
15. נמשלו לשמש וירח :" פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה " (בבא בתרא ע"ה . )

ליקוי ירח בתורה

במאמרנו  על ליקוי הירח המלא של חודש סיוון תארנו את הפרטים האסטרונומיים של הליקוי. במאמר קצר זה נציג כמה הקשרים של ליקוי ירח בתורה וליקוי חמה בתורה והקשרים של הליקוי ביהדות.. בתורה גרמי השמים מופיעים לרוב, אולם ליקויים אינם מתוארים. בנביאים ניתן למצוא פסוקים רבים שקל להבינם כמתארים ליקוי בפועל או תוצאה הדומה לליקוי.
הסברה היא שהפסוק בעמוס ח' ט': "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' אלוקים וְהֵבֵאתִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר", מתאר ליקוי חמה, או נבואה שליקוי חמה מהווה דוגמה שלה. באופן דומה אנו מוצאים בספר ישעיהו י"ג י: "כִּי-כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא-יַגִּיהַּ אוֹרוֹ", המדבר גם על ליקוי חמה וגם על ליקוי לבנה. פסוק מענין אחר, המדגיש את תופעת הירח האדום מופיע ביואל ג' ד: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". פסוק זה ממש מתאר ליקויים. הפסוק ביואל מעניין. הוא גם מזכיר לנו את חג הפסח (מאחר ובנבואת מלאכי בשבת הגדול מסתיימת באזכרת יום ה' הגדול והנורא). לפני הפסוק ביואל מופיע פסוק מהגדה של פסח: "וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן", וגם בפיוט ויהי בחצי הלילה מוזכר פסוק מזכריה י"ד ו: "והָיָה יוֹם-אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב יִהְיֶה-אוֹר".
בשעת ליקוי ביום השמש נעלמת ובלילה הירח נעלם ונהיה מעין לא יום ולא לילה, אולם נראה שהפסוק בזכריה מדבר על משהו שונה קצת.
לי נראה שהנבואות לא מתארות ליקויים אלא מביאות דוגמאות לאירועים עתידיים שבהם יקרו דברים מוזרים שיתבטאו בין השאר בהתנהגות לא רגילה של גרמי השמים, התנהגות הדומה לזו הנצפית בליקויים (שכיום ברור לנו שההתנהגות בליקויים היא רגילה צפויה ומחזורית, וגם בזמן הנביאים, ידע זה כבר היה קיים).
גם מועדי הליקויים קשורים לאירועים בלוח השנה היהודי (לא מפתיע מאחר והוא ירחי). ליקויי חמה יהיה בסמוך לראש חודש וליקויי לבנה יכולים לצאת בחגים פסח, סוכות ופורים. קיומו של ליקוי בליל הסדר דווקא (ירח אדום, מכת דם) מהווה סימבוליזציה ממדרגה ראשונה.
במסכת סוכה כ"ט א, מצאנו התייחסות לליקויים:

"תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי כוכבים לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין ללבנה ועובדי כוכבים לחמה לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב סימן רע ליושבי מערב באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו פניו דומין לדם חרב בא לעולם לשק חיצי רעב באין לעולם לזו ולזו חרב וחיצי רעב באין לעולם לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא ביציאתו ממהרת לבא וי''א חילוף הדברים ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה לוקה עמה שנאמר {שמות יב-יב} ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר {ירמיה י-ב} כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו ת''ר בשביל ארבעה דברים חמה לוקה על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי (פלסתר) ועל מעידי עדות שקר ועל מגדלי בהמה דקה בא''י ועל קוצצי אילנות טובות..."

בזמן כתיבת התלמוד, ענין מחזוריות הליקויים היה ידוע וברור ואכן הגמרא מסיקה שהזמן שישראל עושים רצונו של מקום אין לחשוש מהליקויים (שכנראה היו מעוררי אימה בימי קדם). מכך הגמרא מבינה שהתופעה טבעית אולם בזמן שישראל לא עושים רצונו של מקום, ניתן להשתמש בליקויים על מנת לעורר את לב העם לתשובה, בבחינת, נכון שזה אירוע טבעי, אולם נסה להשליך ממנו על העברות שלך. ואכן מופיעה רשימה של עברות שעליהן היה ראוי שהחמה תילקה.
כיום שענין הליקויים ברור לנו לגמרי, אין לראות בליקויים סימנים שמיימים. את תיקון המעשים והמידות יש לעשות בכל יום, ומפלאי הטבע יש להינות.

ליקוי חמה

ליקוי ירח. הירח אדום. מקור: אוגדה ישראלית לאסטרונומיה

ארץ אוכלת יושביה או טובה הארץ מאד מאד

בפרשת שלח נשלחים שנים עשר איש לתור את הארץ ולחוות דעה. כולם רואים בדיוק את אותם דברים ובכל זאת, עשרה אנשים חוזרים עם חוות דעת של "ארץ אוכלת יושביה" בעוד שני אנשים טוענים "טובה הארץ מאד מאד". מי צודק, ואיך ייתכן שראיית אותן עובדות מוליכה למסקנות שונות כל כך? לשם כך נבצע עיון מעמיק בפרשת המרגלים, בעקבות המפרשים והמדרשים ונסתמך גם על תחומי ידע אחרים.

הפרשה פותחת בציווי ה' לשלוח אנשים לתור את ארץ כנען, אולם מטרת השליחות כלל לא מפורטת (לפי התלמוד, בני ישראל רצו לשלוח את המרגלים וכך גם עולה מדברים א' פסוק כ"ב, משה נמלך בה', וה' אישר את השליחות אך לא ציווה עליה - ההבדלים בין פרשתינו למקורות בפרשת דברים גדולים ומצריכים עיון בפני עצמו). משה ממנה שנים עשר אנשים, איש לכל שבט למשלחת לתור את הארץ ומונה את מטרות המשלחת. המטרה הראשונה היא מטרה צבאית. האם העם חזק או רפה, מעט או רב, האם הארץ שהעם יושב בה טובה או רעה, האם העם יושב במחנים או במבצרים ורק לבסוף האם הארץ שמנה או רזה ומשה מבקש מהאנשים להביא את פרי הארץ.

כבר בהתחלת השליחות אנו רואים את ניצני הכשלון. לשליחות ממונים שנים עשר איש, חשובים ונכבדים, אנשים שברור שלא יסתפקו במתן דיווח בלבד, אלא גם יכניסו את דעתם האישית (ולמעשה יחזרו לא עם נתוני מודיעין, אלא כבר עם חוות דעת מגובשת). לשליחות צבאית, מספר כל כך רב של אנשים לא יכול להצליח. אין אפשרות למשלחת בגדול כזה לא להיראות ולא להתגלות. כמו כן השליחות לא מוגדרת היטב, שליחות צבאית? שליחות בוטנית? כמו כן משה כבר מכניס לפיהם את האפשרות לומר שהארץ היא רעה ורזה והעם מאד חזק.


משה כנראה חושש מהשליחות ואנו לומדים זאת מהמהלך היחידי שהוא נוקט, שינוי שמו של הושע בן נון ליהושע בן נון (אנו מודעים כאן לראשונה לשינוי שם זה, גם בפרשות קודמות נכתב יהושע). נראה שמשה מריח שיהיו צרות אבל אולי לא יודע בדיוק מאיפה הן יגיעו, אולי משה סומך על יהושע שיוכל להשפיע (למרות שאנו יודעים שיהושע שקט, צנוע ולא מש מתוך האוהל ובודאי אינו פוליטיקאי במובן הרגיל) ואולי משה לא יכול לעמוד מול לחץ העם (ובכך שוב מתגלים כבר הסדקים במנהיגותו). בכל אופן המשלחת יוצאת לדרך, בקיץ. המשלחת תרה באזורים שונים בארץ, פרט לחריג אחד, לגבי חברון נכתב בלשון יחיד (י"ג כב): "...ויבא עד חברון...". הגמרא (סוטה לד ב:) מפרשת שכלב לבדו הלך לחברון (ואם כך, רק הוא ראה את ילידי הענק אחימן ששי ותלמי ועוד נשתמש במידע חשוב זה). בנוסף מופיע סיפור האשכול המפורסם הנישא על מוט, אולם המרגלים הביאו גם רימונים ותאנים. המרגלים חוזרים לאחר ארבעים יום, ואין לנו מושג מה קרה בדרך (למרות שהגיוני להניח כי הויכוחים החלו כבר אז).

בנקודת השיבה אנו רואים את הכשל השני של השליחות. במקום למסור דיווח רק למשה ואהרון, הדיווח נמסר לכל העדה (פסוק כו): "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ". מסירת המידע הדיון עליו ועיבודו צריכים להיעשות בחדרי חדרים ולא מול כל העם.

הכשל השלישי בשליחות הוא סדר הדברים. משה ביקש דיווח צבאי ואחר כך דיווח על פרי הארץ, המרגלים שתכננו מראש מה רצונם להגיד, התחילו דווקא בהראותם ובדברם על פרי הארץ (כאשר הדיווח הוא חיובי ומעודד), אולם כל מטרת דיווח זה היתה לבטל אותו בהמשך בדיווחם הצבאי (כז): "וַיְסַפְּרוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ". שימו לב למילה וגם הרומזת שיש עוד משהו.

הכשל הרביעי מופיע בפסוקים כח-כט: "אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן". השימוש במילות התואר חורג מהשליחות ומהווה דעה אישית. כמו כן בארנו שאת ילידי הענק רק כלב ראה (למרות שייתכן שהיו כאלו גם בערים אחרות).

נראה שעד נקודה זאת המרגלים מסכימים בדבריהם. לא ברור מי היה הדובר, אולם כלב, נציג שבט יהודה (שאולי לו הייתה מגיעה זכות הדיבור, מאחר ושבט יהודה כבר קיבל את מעמדו החשוב), מבין שהגיע הזמן להציג את חוות דעתו (ל): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ". כלב לא מתרגש מילידי הענק (הוא ראה אותם בבירור), שאר המרגלים מציגים חוות דעת הפוכה (לא): "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ".

אם הדיון היה מתקיים בשקט באוהלו של משה, אולי עוד אפשר היה להגיע למסקנות אחרות, אולם העם רואה חוות דעת של עשרה אנשים מול איש אחד, ואותם עשרה אנשים ממשיכים מיד בדברים, בלי לתת לכלב אפשרות לענות.

שאלה קשה ביותר בנקודה זו היא היכן יהושע? כל העם יודע שליהושע יש מעמד מיוחד. מכל המרגלים אנו יודעים דברים רק על יהושע. לעניננו, יהושע הוא היחידי שפיקד על צבא בעם ישראל במלחמת עמלק. חוות דעתו של יהושע בנקודה זו קריטית. הערכה שלו לגבי אפשרות הלחימה הייתה יכולה לשנות את הכל, אולם יהושע שקט מסיבה לא ברורה. לא מצאתי הסבר לשאלה זו ואודה אם מי מהקוראים יכול להביא מקורות לפתרון תעלומה זו (בהמשך המאמר נראה כי מופיע רמז קל לאי נחת משתיקתו של יהושע).

אם עד נקודה זו הויכוח לגיטימי, עשרת המרגלים שוברים את הכללים (לב): "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן-הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".

לפני שננתח את הפסוקים נשים לב לפסוק הבא (י"ד א): "וַתִּשָּׂא כָּל-הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". אירועי היום נגמרים ויש הפסקה ללילה בו כל העם בוכה. המשך פרק י"ד מתרחש כנראה רק למחרת בבוקר (למרות שלא מפורש כך אולם זו הנחה הגיונית יותר מאשר שהמשך הויכוח היה בלילה). נציין שוב את הקושי בכך שלא משה לא אהרון ולא יהושע וכלב מגיבים מייד ומשאירים לעשרת המרגלים את המילה האחרונה. רק בפסוק ו (שלפי סדר הדברים מתרחש ביום למחרת) אנו מוצאים תגובה של יהושע וכלב: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה מִן-הַתָּרִים אֶת-הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: וַיֹּאמְרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם-חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: אַךְ בַּה' אַל-תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל-תִּירָאֻם".
עתה, כשכל הפסוקים לפנינו ננסה להבין מהי אותה דיבה. הראב"ע מפרש "דבר שלא היה", אולם נראה שלפחות תוכן דברי המרגלים הוא אמת. הכנענים הם אנשי מידות (ומלחמות יהושע מראות שהקרבות היו קשים ומרים), הנפילים הם עובדה קיימת (אפילו יש להם שמות). ועדיין מאותן עובדות, אפשר להגיע למסקנות שונות לחלוטין. מסקנת עשרת המרגלים היא אין סיכוי, וייתכן שבדרך הטבע, מסקנה זו הינה נכונה, אולם עם ישראל אינו מתנהג בדרך הטבע ואף ארץ ישראל אינה מתנהגת כדרך הטבע ודבריהם של יהושע וכלב מראים זאת. אם רצון ה' להביא אותנו אל הארץ, אין מה לדאוג, ואת הנפילים אנחנו נאכל כמו לחם (בלי מלח). המדרש מבאר שבכל מקום שנכנסו אליו המרגלים, עשה הקדוש ברוך הוא נס ומנהיג המקום נפטר. כך בני המקום היו עסוקים בלוויה ופחות שמו לב לחבורה המשונה שמסתובבת אצלם (השוו למרגלים ששולח יהושע ליריחו ובמצוד אחריהם). ואכן, בכל מקום שהמרגלים מגיעים, הם רואים את המנהיג מת. המסקנה הפשוטה היא ארץ אוכלת יושביה, אבל לכלב מסקנות אחרות. כאשר הוא הלך, לבדו, לחברון, ילידי הענק לא מתו. כלב מבין שהיה פה משהו לא טבעי, משהו מאת ה', ושמסקנות עשרת המרגלים מוטעות לחלוטין. למרבה הצער הבנתו של כלב (ויהושע) לא מצליחות לשנות את דעת העם המבקש לרגום אותם  (האם גם את משה ואהרון?) באבנים "וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ונצרכת התערבות של ה'.

להשלמת העניין, לאחר שה' מודיע על העונש שאיש מהעדה לא יבוא לארץ, מופיע החרגה לעונש (י"ד כד): "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה". רק כלב מופיע בפסוק זה. לכלב הייתה רוח אחרת. לכלב הייתה אמונה. לכאורה נראה שיש כאן ביקורת על יהושע שלא סייע בידו מההתחלה. רק בפסוק ל' נאמר שיהושע גם ייכנס לארץ "אִם-אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם-כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן".
ראיית אותן עובדות והסקת מסקנות שונות לחלוטין היא תופעה המלווה את האנושות לכל אורך ההיסטוריה. הפרשנות האנושית לעובדות יכולה להיות הרת אסון. במקרה המרגלים, הפרשנות המוטעית שלהם התבררה לאחר יום אחד בלבד, אולם כבר היה מאוחר מדי לעשות משהו והכניסה לארץ התעכבה בארבעים שנה. גם בימינו החברה הישראלית מאופיינת בפרשנות שונה והביטויים שבכותרת נשמעים רבות. הארץ היא אכן ארץ אוכלת יושביה וגם ארץ טובה מאד מאד. הדבר תלוי בעם ישראל עצמו. ארץ ישראל איננה ככל הארצות, בהן שולטים חוקי הטבע. עובדה היא שפיסת אדמה זעירה זו, מושכת אליה את עיני כל העולם, בעוד מקומות אחרים זוכים להתעלמות טוטאלית. דבר זה מפורש בתורה במקומות רבים. בפרשת התוכחה בפרשת בחוקותי (ויקרא כו), ובעיקר בספר דברים, ערב הכניסה לארץ, בפרשת "והיה אם שמוע" ובפרט בפסוק אחד, דברים י"א י"ב: "אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת שלח

פרשת שלח, המרגלים, גרארד הוט , דמויות מהתנך 1728 Gerard Hoet

חידון לפרשת בהעלותך

דף החידות לפרשת בהעלותך מורכב מחידות ציורים וחידות מילוליות המתקשרות לנושאים שונים בפרשת בהעלותך. מומלץ להדפיס את הדף ולנסות לפתור בבית לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. החידות מתאימות למבוגרים ולילדים כאחד וברמות קושי שונות. למתקשים, ניתן להיעזר בדף הפתרונות (אך רק לאחר שניסיתים היטב לבד).

חידות לפרשת בהעלותך

בנוסף חידה נוספת לפרשת בהעלותך, התשובה היא מילה אחת.
אותה פעולה באותה מילה
באותה פסקה ובקריאה שונה
פעם מעולה ופעם פחותה
למה הכוונה?

משה - מיכאלאנג'לו

 פתרון החידה: החידה עסקה בצורת קבלת הנבואה. לקבלת הנבואה שתי דרגות. כל הנביאים קיבלו נבואה בדרך של מַּרְאָה (במדבר י"ב ו): "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי אִם-יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ". זוהי צורת הנבואה המקובלת, לא ראיה ישריה של השכינה אלא במראה, בעקיפין, דרך חזיון או חלום (וראו בפרשת בלק, כיצד בלעם מקבלת אנבואותיו בחלום)
רק אצל משה רבנו, אדון הנביאים, צורת ההתגלות היא שונה והיא מגיעה מַרְאֶה (שם ז-ח): "לֹא-כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא: פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה". משה רבנו מקבל את הנבואה ישירות. פה אל פה, פנים אל פנים.

שתי הצורות נכתבות באותה מילה, עם ניקוד שונה, המייצגת שתי צורות של קבלת נבואה. הדרגה העלינוה של משה, והדרגה הרגילה של שאר הנביאים.
חידות נוספות באדיבות מר עזרא מרום

חידות לפרשת בהעלותך

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת בהעלותך

חידון לשבועות

החידות לחג השבועות כוללות חידות ציורים וחידות מילוליות שיחזיקו אתכם ערים כל הלילה. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים כאחד. הדפיסו את הדף ופתרו בארוחות המשפחתיות, או עם החברים והחברות במסגרת הלימוד בחג. כל הציורים והחידות קשורות לעולם החג. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות לחידון. חלק מהחידות נשארו ללא מענה. חג שמח ולימוד מהנה, חידות נוספות בתחתית העמוד
ויש גם תפזורת לשבועות

חידות לשבועות

חידות ושאלות לשבועות של עזרא מרום

1. 7 שמות יש לחג השבועות.   מה הם ?
2. חג שבועות נקרא גם בשם " עצרת". א. מה משמעות שם זה ?    ב.על מה נידונים בחג ?  
3.  מדוע נקרא חג שבועות בשם זה ?
4.  כיצד קשור המספר 3  לחג השבועות ? ציין 5 קשרים.
5. מדוע נהוג לקשט את בית הכנסת בירק ועשבים  בחג השבועות ?
6. ציין 5 נוזלים שאליהם נמשלה התורה.
7.מדוע נוהגים לאכול מאכלי גבינה בשבועות? 
8. דוד המלך נולד ונפטר בשבועות. מי עוד נפטר באותו תאריך שבו שנולד ?
9. "סלינו על כתפנו הבאנו ביכורים".  במה היו מביאים את הביכורים:
       א. העשירים    ב. העניים  ?

                                 שאלות על מגילת רות

10. מי חיבר את מגילת רות ?
11. מה הקשר בין מגילת רות לחג השבועות ? ציין 3 קשרים.
12. אילו אישים במגילה קיבלו את התואר : א. גיבור- חיל    ב. אשת -חיל ?
13. עבור מי היה דוד   א. נכד    ב. נין  ?     
14. על מה נאמר במגילה: "וזאת התעודה בישראל" ?
15. רות אמרה לנעמי "כי המוות יפריד ביני ובינך" (א',18 ). על מי נאמר בתנ"ך :
      " בחייהם ובמותם לא נפרדו" ?

תשובות לחידות

מאמרים ודברי תורה לשבועות

חידון לפרשת נשא

דף החידות לפרשת נשא כולל חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת נשא. כל חידה מרמזת על פסוק או עניין בפרשה. החידות בדרגות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף ולנסות לפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. בהצלחה.
יש גם תפזורת לפרשת נשא
ודף מיוחד לפרשת נשא לילדים

חידות לפרשת נשא

חידות באדיבות עזרא מרום לפרשת נשא ולהפטרה:

1.  מה הקשר בין פרשת נשא,תהילים פרק קי"ט ומסכת בבא בתרא ?
2.  מדוע נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה ?
3." כל ימי נזרו".  מהו משך הנזירות המינימלי (סתם נזירות) ומה הרמז לכך ?
4. מה שמות  א. הנשיא שהקריב ביום הראשון   ב. הנשיא שהקריב ביום האחרון
5. מאיזה פסוק בפרשתנו לקוח שמו של היום האחרון  בחנוכה ?
6.  מה למדים ממילות הסיום של ברכת הכוהנים: "וישם לך שלום"  ?
7.  מה לומד בעל הטורים מהמילה "שלום" בברכת כהנים ?
8.    " יברכך ד, וישמרך". מה מהות ברכות אילו לפי רש"י ?
9." מחרצנים ועד זג לא יאכל(הנזיר)"  .  מהו זג ?
10. מדוע נכללו בקרבנות הנשיאים,3 מיני קרבנות ? (עיין בעל הטורים)

     שאלות על ההפטרה   (שופטים י"ג)

11.  מה הקשר בין הפרשה להפטרה ?
12. לפי ההלכה מה היא : "נזירות שמשון "| ?
13.  "ותחל רוח ד' לפעמו בין צרעה ובין אשתאול".   מה הם צרעה ואשתאול ?
14. מה הקשר בין יהודה לשמשון ?
15. מה משמעות השם: "שמשון" ?
16. מה משמעות השם : "דלילה"  ?
17. מה שם אימו של שמשון ?
18. מנין למדים את מאמר רבי יוחנן" שמשון חיגר  ב 2 רגליו היה" ?


למתקשים ניתן להיעזר בעמוד התשובות. החידות "יעקב ובתיה" ו "לחיים!" הינן ללא פתרון והקוראים מוזמנים לרשום את תשובתם בתגובות.

מאמרים ודברי תורה לפרשת נשא