ספרו של עמרם טרופר, כחומר ביד היוצר, מצטרף לסדרה ארוכה של ספרים הבאים להציע כלים ספרותיים לניתוח הטקסטים הקדומים ביהדות. בעוד שגישה זו מקובלת מזה זמן מה לספרי התנ"ך, ספרי התלמוד טרם זכו לגישה כזו, ובכך חידושו הגדול של הספר.
התלמוד, אינו רק ספר הלכות, למרות שרובו עוסק בדיונים סביב פרטי הדינים השונים שנאמרו במשנה. התלמוד כולל מאות סיפורי חכמים ואגדות, ובמחקרו מתמקד טרופר בתשעה מעשי חכמים (שאינם מוגדרים כאגדות, סוגה ספרותית נפרדת המצריכה דיון בפני עצמה). המחבר בודק את המעשים מבחינה ספרותית, משווה בין הגרסאות השונות של הסיפור בתלמוד עצמו ובמקורות מדרשיים אחרים, מציע סדר כרונולוגי למקורות השונים ומדגים את התפתחות המעשה בהתאם לצורך ולמקורות הספרותיים הקודמים. מחקרים רבים עסקו בשאלה האם הסיפורים היו או לא היו. נקודה זו אינה עומדת כלל לדיון בספר הנוכחי והוא אגנוסטי לגביה, מטרת הסיפורים היא קודם כל ללמוד מהם לקח (ולצורך כך לא משנה העובדה בדבר אמיתותם ההיסטורית), ומטרת הספר אינה לקבוע אם סיפור מסוים אירע או לא אלא למצוא את מקורות הסיפור הקדומים יותר במסורת היהודית (ממקורת תנאיים ועד סיפורי התנ"ך). הצגת המקורות והתפתחות הסיפור מובילה בהכרח להבנה יותר טובה שלו ושל הלקחים אותם הוא בא לייצג.
להדגמת שיטת הספר נעסוק בפרק הראשון בתוכו, הדן במשנה ביומא פרק ב':
שילוב מקורות אחר מופיע בפרק העוסק בדימויים בין ישו הנוצרי לגיחזי. בהערת ביניים נגיד כי בתלמוד מופיעים סיפורים רבים בהם מוזכר ישו, אולם פעמים רבות לא ניתן לדעת שאכן מדובר באותו האיש ולא באיש אחר (השמות ישו, ישוע, יהושע היו נפוצים מאד בתקופת בית שני). ניתוח מדויק של מקורות אלו, שעברו צנזורות בדפוסים ולכן מופיעים גם בהבדלי גירסאות מרובים, יצריך עבודת מחקר אחרת לגמרי.
בפרק הנ"ל, טרופר ממשיך בשיטתו להשוואת המקורות, אולם מסקנותיו מענינות עוד יותר. לאחר השוואת המקורות השונים והבנה איך התגלגל הסיפור, מציע טרופר כי בעוד הנצרות מדמה את ישו לאלישע הנביא, התלמוד נוקט בשיטה הפוכה ומדמה אותו דווקא לגיחזי (כאנטיתיזה לנצרות), כתוצאה מכך, התלמוד מייחס לגיחזי מעשים אשר לא נאמרו בתנ"ך אך מקבילים לדברים שישו עשה (התת העם לעבודה זרה), ובסיפורים יש השפעות הדדיות דו-כיווניות בין שתי הדמויות.
שני סיפורים אלו מדגימים את שיטת המחבר כדבריו באחרית דבר: "...ודומני שעיון בהתהוות הסיפורים עשוי לעיתים להעשיר את הבנת הסיפור ופרשנותו... יוצא אפא שעיון בהתהוותם של מעשי חכמים, יש בו כדי לתרום תרומה של ממש להבנת סיפורים ולפרשנותם". למרות זאת המחבר לא לוקח את מחקרו בדבר התהוות הסיפורים עוד צעד קדימה לעבר פרשנויות חדשות, ולמשל בסיפור ההשוואה בגיחזי וישו היה אפשר להמשיך את הדיון במסקנות על הדו-שיח הקדום בין הדתות. עיקר מטרת הספר היא להדגים את שיטת הניתוח הספרותי ולכן המסקנות היוצאות ממנה מופיעות בקצרה בסופי המאמרים ומהווים נקודת המשך, לקורא, לחוקרים אחרים ואולי אף למחבר עצמו, למחקרים עתידיים נוספים.
כחומר ביד היוצר
מעשי חכמים בספרות חז"ל
עמרם טרופר
בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
תשע"א 2011
265 עמודים
לקריאת הפרק הראשון בספר מאתר הוצאת שז"ר
התלמוד, אינו רק ספר הלכות, למרות שרובו עוסק בדיונים סביב פרטי הדינים השונים שנאמרו במשנה. התלמוד כולל מאות סיפורי חכמים ואגדות, ובמחקרו מתמקד טרופר בתשעה מעשי חכמים (שאינם מוגדרים כאגדות, סוגה ספרותית נפרדת המצריכה דיון בפני עצמה). המחבר בודק את המעשים מבחינה ספרותית, משווה בין הגרסאות השונות של הסיפור בתלמוד עצמו ובמקורות מדרשיים אחרים, מציע סדר כרונולוגי למקורות השונים ומדגים את התפתחות המעשה בהתאם לצורך ולמקורות הספרותיים הקודמים. מחקרים רבים עסקו בשאלה האם הסיפורים היו או לא היו. נקודה זו אינה עומדת כלל לדיון בספר הנוכחי והוא אגנוסטי לגביה, מטרת הסיפורים היא קודם כל ללמוד מהם לקח (ולצורך כך לא משנה העובדה בדבר אמיתותם ההיסטורית), ומטרת הספר אינה לקבוע אם סיפור מסוים אירע או לא אלא למצוא את מקורות הסיפור הקדומים יותר במסורת היהודית (ממקורת תנאיים ועד סיפורי התנ"ך). הצגת המקורות והתפתחות הסיפור מובילה בהכרח להבנה יותר טובה שלו ושל הלקחים אותם הוא בא לייצג.
להדגמת שיטת הספר נעסוק בפרק הראשון בתוכו, הדן במשנה ביומא פרק ב':
"מעשה שהיו שניים שווים רצים ועולים בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו; וכשראו בית דין שהן באין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפיס..."לכאורה המשנה באה להסביר מדוע תפקיד תרומת הדשן נקבע בהגרלה ולא כל הקודם זוכה מאחר ופעם אירעה תקלה וכהן נדחף ושבר את רגלו. לסיפור זה מקבילה חמורה בהרבה בתוספתא (מקור תנאי נוסף). באמצעות ניתוח ספרותי, מראה טרופר כי המקור בתוספתא קודם למקור במשנה.
המקור בתוספתא מתאר אירוע חמור ביותר, הכהן שלא הגיע ראשון רוצח את חבירו ולאחר מעשה הרצח מתחיל דיון כלשהו. גם למקור זה מספר גרסאות והמחבר משווה בין כולן למציאת המקור הקדום ביותר ומטרתו להראות את המוסר הנמוך של העם בימי בית שני ולהשוותו למוסר הנמוך בימי בית ראשון. המחבר מציג את מטרת המשנה כשונה לגמרי ובא להסביר את השינויים שחלו בצורת העבודה במקדש. לצורך הסבר זה מתאימה גירסה מרוככת של הסיפור בה הכהן נדחף ושובר רגל ולא נרצח."מעשה בשני כוהנים שהיו שווין רצין ועולין בכבש. דחף אחד מהן את חבירו לתוך ד' אמות, נטל סכין ותקע לו בלבו. בא רבי צדוק ועמד על מעלות האולם ואמר: 'שמעוני אחינו בית ישראל! הרי הוא אומר (דברים כא) 'כי ימצא חלל וגו' 'ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו'. בואו ונמדוד על מי ראוי להביא עגלה - על ההיכל או על העזרות'.געו כל העם אחריו בבכייה. ואח"כ בא אביו של תינוק אמר להם: 'אחינו! אניכפרתכם - עדיין בני מפרפר וסכין לא נטמא'. ללמדך שטומאת סכין קשה להם לישראל יותר משפיכות דמים. וכן הוא אומר (מלכים ב' כא') 'וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאוד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה': מכאן אמרו בעוון שפיכות דמים שכינה נעלית ומקדש נטמא"
שילוב מקורות אחר מופיע בפרק העוסק בדימויים בין ישו הנוצרי לגיחזי. בהערת ביניים נגיד כי בתלמוד מופיעים סיפורים רבים בהם מוזכר ישו, אולם פעמים רבות לא ניתן לדעת שאכן מדובר באותו האיש ולא באיש אחר (השמות ישו, ישוע, יהושע היו נפוצים מאד בתקופת בית שני). ניתוח מדויק של מקורות אלו, שעברו צנזורות בדפוסים ולכן מופיעים גם בהבדלי גירסאות מרובים, יצריך עבודת מחקר אחרת לגמרי.
בפרק הנ"ל, טרופר ממשיך בשיטתו להשוואת המקורות, אולם מסקנותיו מענינות עוד יותר. לאחר השוואת המקורות השונים והבנה איך התגלגל הסיפור, מציע טרופר כי בעוד הנצרות מדמה את ישו לאלישע הנביא, התלמוד נוקט בשיטה הפוכה ומדמה אותו דווקא לגיחזי (כאנטיתיזה לנצרות), כתוצאה מכך, התלמוד מייחס לגיחזי מעשים אשר לא נאמרו בתנ"ך אך מקבילים לדברים שישו עשה (התת העם לעבודה זרה), ובסיפורים יש השפעות הדדיות דו-כיווניות בין שתי הדמויות.
שני סיפורים אלו מדגימים את שיטת המחבר כדבריו באחרית דבר: "...ודומני שעיון בהתהוות הסיפורים עשוי לעיתים להעשיר את הבנת הסיפור ופרשנותו... יוצא אפא שעיון בהתהוותם של מעשי חכמים, יש בו כדי לתרום תרומה של ממש להבנת סיפורים ולפרשנותם". למרות זאת המחבר לא לוקח את מחקרו בדבר התהוות הסיפורים עוד צעד קדימה לעבר פרשנויות חדשות, ולמשל בסיפור ההשוואה בגיחזי וישו היה אפשר להמשיך את הדיון במסקנות על הדו-שיח הקדום בין הדתות. עיקר מטרת הספר היא להדגים את שיטת הניתוח הספרותי ולכן המסקנות היוצאות ממנה מופיעות בקצרה בסופי המאמרים ומהווים נקודת המשך, לקורא, לחוקרים אחרים ואולי אף למחבר עצמו, למחקרים עתידיים נוספים.
 |
| כחומר ביד היוצר - עמרם טרופר |
כחומר ביד היוצר
מעשי חכמים בספרות חז"ל
עמרם טרופר
בהוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל
תשע"א 2011
265 עמודים
לקריאת הפרק הראשון בספר מאתר הוצאת שז"ר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה