קשה לסכם במאמר קצר את ספרו החדש של בנימין בראון "החזון איש". הספר, עב כרס ביותר, מבוסס על עבודת הדוקטורט של בראון (שגם היא באופן חריג הייתה עבה מאד וחולקה לשני כרכים) ומהווה מסמך מקיף ומלא (מונוגרפיה) על החזון איש. הרב רבי אברהם ישעיהו (ר"ת איש) המכונה "חזון איש" על שום ספרו, נולד בשנת 1878, עלה לארץ והתיישב בבני-ברק בשנת 1933 ונהיה תוך שנים למנהיג הלא-רשמי של היהדות החרדית בעיר ובארץ בכלל. מוערבותו ההלכתית הקיפה תחומים רבים: היתרי המכירה לקראת שנת השמיטה, שימוש בחשמל בשבת, שיטה מיוחדת לגבי כל נושא השיעורים והמידות ביהדות ופתיחת מוסדות תורה רבים. השפעתו, השפיעה באופן ישיר על העיר בני ברק והציבור החרדי אך מאידך גם על כלל אוכלוסיית הארץ ועל המדינה כולה.
לספר קהל קוראים מגוון והוא נמכר היטב גם בקרב הציבור החרדי וגם בקרב ציבורים אחרים. מהדורתו הראשונה נמכרה כולה והוא הודפס שוב. עבור ספר עיון רציני ומקיף, זוהי גם הצלחה מסחרית.
מטרת הספר להציג את התחומים בהם פעל החזון איש והוא מחולק לארבעה חלקים מאד לא שווים בגודלם. הביוגרפיה המופיעה הינה קצרה ותמציתית ומתאאת את החזון איש מלידתו ועד הפיכתו לגדול הדור בשנות החמישים של המאה הקודמת. השער השני עוסק בעיקרי אמונתו של החזון איש, כפי שבאים לידי ביטוי בכתביו. הפרק השלישי הוא הפרק שיעסיק את הסוציולוגים ובו דיום ארוך בהשפעות החזון איש על החברה בישראל, יחסו לציונות החילונית והדתית, יחסו לשואה ולמדינת ישראל. את שלושת החלקים האלו ניתן לקרוא כספר ובצורה רציפה.
עיקר הספר עוסק בענייני הלכה והוא מחולק לפרקים ולפרקי משנה כאשר כל פרק משנה עוסק בנושא מסוים וניתן לקריאה עצמאית. בסך הכל יש כמה עשרות פרקים העוסקים במחלוקות וסוגיות הלכתיות שונות ומכל אחת מהן ניתן להסיק משהו על שיטתו הייחדות של החזון איש. עיון מעמיק בכל סוגיה ידרוש זמן רב, אולם המחבר מביא עיקרי הסוגיה ואת עיקרי המקורות בתמציתיות המאפשרת גם לכאלו שאינם בקיאים מאד בהלכה, לעקוב אחר הדברים. חלק זה של הספר אינו מיועד לקריאה רציפה, אלא ללימוד של פרק בכל פעם. ייתכן והיה מקום לחלוקת הספר לשניים ולמכירתם בנפרד, וכך להגדיל את התפוצה שלו מאחר ולשני חלקי הספר (הביוגרפיה, האמונה וההשפעות החברתיות), קהל קוראים שונה מהחצי ההלכתי של הספר.
נסקור שני פרקים הלכתיים לדוגמה.
פיקוח תלמידי חכמים והחשש מפני רפורמה: השור ההודי (זבו), עמוד 441: לאחרונה רכשתי בשר מיובא מארגנטינה. על אריזת הבשר ליד חותמות הכשרות מופיעה בגדול הכתובת "ללא חשש זבו". הזבו הוא שור הודי וכבר בשנות הצנע של ראשית הקמת המדינה עלתה השאלה האם מותר ליבאו ולאוכלו. הרב הראשי לישראל הרב יצחק הרצוג פסק להכשיר את הזבו (בעל שלושת סימני הטהרה: העלאת גרה, פרסה, ורגל שסועה), אולם החזון איש לא התיר. הפרק מתאר את המציאות ההלכתית ואת המקורות ההלכתיים עליהם התבססו הצדדים, בצורה בה עולים בין היתר קווי שיטתו של החזון איש בשאלות דומות. לפני כמה שנים עלה נושא הזבו שנית והרב שלמה עמאר נטה להכשירו אולם חוגם חרדיים, בהתבססם על עמדת החזון איש, התנגדו. למרות זאת הבשר מיובא ארצה ומשווק ככשר בכשרות רגילה, ומכאן המקור לכתובת על הבשר המיובא המבהירה שאין מה לחשוש מבשר "זבו".
הפרק השני: סמכות הראשונים בענייני מדע: קו התאריך (עמ' 612), הנמצא בשער הלכה ומדע עוסק בנושא קו התאריך הבינלאומי. ככל שהיהודים נפוצו בעולם, לרוב בכיוון מערב, לא התעורר קושי מיוחד, אולם בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הגיעו רבים מישיבת מיר ליפן ונתקלו בקושי מתי לציין את השבת ובקושי גדול עוד יותר מתי לציין את יום הכיפורים. השאלה הייתה האם קו התאריך ההלכתי זהה לקו התאריך הבינלאומי עליו הסכימו אומות העולם במאה ה-19. להגדרה זו אין מקור ביהדות. שיטות שונות מבוססות על הנחות גיאוגרפיות בהן ירושלים היא מרכז העולם, אבל הגיאוגרפיה המודרנית מתייחסת לציר הסיבוב של כדור הארץ. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם לדחות דעות ראשונות שלא התחשבו בגיאוגרפיה המודרנית, או לקבלם (שיטת החזון איש). גם בהבנת דברי הראשונים עצמם היו קשיים מרובים.
הסוגייה התחילה למעשה שנים רבות קודם לכן ועוד בראשית המאה העשרים כבר הגיעו מעט יהודים ליפן. הללו נועצו ברב הראשי של רוסיה המזרחית (הרב משה אהרן קיסילב) שהורה להם לציין את השבת כמו ביתר יבשת אסיה. הרב קיסילב לא זז מעמדתו גם במלחמת העולם השנייה, אולם חלק מפליטי מיר החמירו על עצמם ונשמרו מאיסורים גם ביום ראשון. אך לצום יומיים כנדרש ביום כיפור גובל כבר בסכנת נפשות והם ביקשו הכרעה חד משמעית.
לפי הגישה של הראשונים, היבשות כולן מחוברות ולכן ברור שכל יבשת אסיה תהיה באותו יום (יבשת אמריקה לא הייתה ידועה באותה עת), אולם יפן הינה אי המרוחק מהיבשת וייתכן שהקו עובר בינה לבין אסיה (ואז יש לציין בה את השבת ביום ראשון(. לחילופין, ייתכן והקו עובר מזרחית ליפן (במקומו הגיאוגרפי המקובל עליו הסכימו אומות עולם או בסמוך אליו). השאלה נשלחה למספר רבנים שחלקם גם העבירו אותה הלאה. הבעיה הייתה שהם לא ידעו על כך שהם אינם היחידים העוסקים בנושא וחיברו תשובות, שונות, בנפרד ושלחו אותן ליפן. נקל להבין את המבוכה של השואלים כאשר קיבלו מספר תשובות שונות ורק כשהתגלה הדבר התחיל משא ומתן בין הרבנים החולקים (ובעיקר החזון איש מחד ור' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי מאידך). המחלוקת מתחילה משיטות שונות של הראשונים ובנסיונות התאמתם למציאות של ימינו כך שיתקבלו תוצאות הגיוניות. לכולם היה ברור כי קו תאריך העובר ביבשה ויכול לחלק כפר לשני חלקים שכל אחד ישמור שבת ביום אחר הינו אבסורד. הרב טקוצ'ינסקי העביר את קו התאריך 180 מעלות מישראל (ולמרבה המזל כמעט כולו יוצא באוקינוס ומיעוטו באיזורים לא מיושבים של אלסקה) כך ששיטת הראשונים נשמרת וגם התוצאה הגיונית. החזון איש, נקט בשיטה אחרת, בה יש לזוז מישראל רק 90 מעלות, אולם כדי שהשיטה תהיה הגיונית, כל קו החוף של יבשת אסיה משמש כקו התאריך (ומכאן שקו זה נמצא מערבית ליפן!). בנוסף היו עוד מספר דעות שונות. לפתרון הסוגיה התכנסה ועידה גדולה ימים ספורים לפני יום הכיפורים, אולם החזון איש לא השתתף בה ושלח במברק את דעתו ליפן (לצום ביום חמישי), בעוד וועידת הרבנים פסקה הפוך והכריעה לצום ביום רביעי. וכך נאלצו השואלים במיר לעשות כראות עיניהם. הרוב סמכו על החלטת הרוב וצמו ברביעי. מיעוט צמו בחמישי ובודדים צמו שני ימים רצופים. סופו של דבר נדחתה שיטת החזון איש וההלכה במקרה זה שהתקבלה אינה כמותו. מסקנות המחבר מסיפור זה, פרט לאופיו הבלשי ולמתח הבנוי בו, הינו ראייתו של החזון איש את דברי הראשונים כסמכותיים ביותר וככאלו שכמעט ולא ניתן לערער עליהם. במקרה בו יש הסכמה בין הראשונים (ולשיטתו בסוגיה זו הייתה הסכמה), דברי הראשונים סמכותם כדברי הגמרא עצמה.
החזון איש
הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית
בנימין בראון
הוצאת מאגנס
תשע"א 2011
972 עמודים (כולל בביליוגרפיה, מפתחות ותקציר באנגלית)
לקריאת תוכן הענינים והמבוא (באדיבות ההוצאה)
לספר קהל קוראים מגוון והוא נמכר היטב גם בקרב הציבור החרדי וגם בקרב ציבורים אחרים. מהדורתו הראשונה נמכרה כולה והוא הודפס שוב. עבור ספר עיון רציני ומקיף, זוהי גם הצלחה מסחרית.
מטרת הספר להציג את התחומים בהם פעל החזון איש והוא מחולק לארבעה חלקים מאד לא שווים בגודלם. הביוגרפיה המופיעה הינה קצרה ותמציתית ומתאאת את החזון איש מלידתו ועד הפיכתו לגדול הדור בשנות החמישים של המאה הקודמת. השער השני עוסק בעיקרי אמונתו של החזון איש, כפי שבאים לידי ביטוי בכתביו. הפרק השלישי הוא הפרק שיעסיק את הסוציולוגים ובו דיום ארוך בהשפעות החזון איש על החברה בישראל, יחסו לציונות החילונית והדתית, יחסו לשואה ולמדינת ישראל. את שלושת החלקים האלו ניתן לקרוא כספר ובצורה רציפה.
עיקר הספר עוסק בענייני הלכה והוא מחולק לפרקים ולפרקי משנה כאשר כל פרק משנה עוסק בנושא מסוים וניתן לקריאה עצמאית. בסך הכל יש כמה עשרות פרקים העוסקים במחלוקות וסוגיות הלכתיות שונות ומכל אחת מהן ניתן להסיק משהו על שיטתו הייחדות של החזון איש. עיון מעמיק בכל סוגיה ידרוש זמן רב, אולם המחבר מביא עיקרי הסוגיה ואת עיקרי המקורות בתמציתיות המאפשרת גם לכאלו שאינם בקיאים מאד בהלכה, לעקוב אחר הדברים. חלק זה של הספר אינו מיועד לקריאה רציפה, אלא ללימוד של פרק בכל פעם. ייתכן והיה מקום לחלוקת הספר לשניים ולמכירתם בנפרד, וכך להגדיל את התפוצה שלו מאחר ולשני חלקי הספר (הביוגרפיה, האמונה וההשפעות החברתיות), קהל קוראים שונה מהחצי ההלכתי של הספר.
נסקור שני פרקים הלכתיים לדוגמה.
פיקוח תלמידי חכמים והחשש מפני רפורמה: השור ההודי (זבו), עמוד 441: לאחרונה רכשתי בשר מיובא מארגנטינה. על אריזת הבשר ליד חותמות הכשרות מופיעה בגדול הכתובת "ללא חשש זבו". הזבו הוא שור הודי וכבר בשנות הצנע של ראשית הקמת המדינה עלתה השאלה האם מותר ליבאו ולאוכלו. הרב הראשי לישראל הרב יצחק הרצוג פסק להכשיר את הזבו (בעל שלושת סימני הטהרה: העלאת גרה, פרסה, ורגל שסועה), אולם החזון איש לא התיר. הפרק מתאר את המציאות ההלכתית ואת המקורות ההלכתיים עליהם התבססו הצדדים, בצורה בה עולים בין היתר קווי שיטתו של החזון איש בשאלות דומות. לפני כמה שנים עלה נושא הזבו שנית והרב שלמה עמאר נטה להכשירו אולם חוגם חרדיים, בהתבססם על עמדת החזון איש, התנגדו. למרות זאת הבשר מיובא ארצה ומשווק ככשר בכשרות רגילה, ומכאן המקור לכתובת על הבשר המיובא המבהירה שאין מה לחשוש מבשר "זבו".
הפרק השני: סמכות הראשונים בענייני מדע: קו התאריך (עמ' 612), הנמצא בשער הלכה ומדע עוסק בנושא קו התאריך הבינלאומי. ככל שהיהודים נפוצו בעולם, לרוב בכיוון מערב, לא התעורר קושי מיוחד, אולם בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הגיעו רבים מישיבת מיר ליפן ונתקלו בקושי מתי לציין את השבת ובקושי גדול עוד יותר מתי לציין את יום הכיפורים. השאלה הייתה האם קו התאריך ההלכתי זהה לקו התאריך הבינלאומי עליו הסכימו אומות העולם במאה ה-19. להגדרה זו אין מקור ביהדות. שיטות שונות מבוססות על הנחות גיאוגרפיות בהן ירושלים היא מרכז העולם, אבל הגיאוגרפיה המודרנית מתייחסת לציר הסיבוב של כדור הארץ. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם לדחות דעות ראשונות שלא התחשבו בגיאוגרפיה המודרנית, או לקבלם (שיטת החזון איש). גם בהבנת דברי הראשונים עצמם היו קשיים מרובים.
הסוגייה התחילה למעשה שנים רבות קודם לכן ועוד בראשית המאה העשרים כבר הגיעו מעט יהודים ליפן. הללו נועצו ברב הראשי של רוסיה המזרחית (הרב משה אהרן קיסילב) שהורה להם לציין את השבת כמו ביתר יבשת אסיה. הרב קיסילב לא זז מעמדתו גם במלחמת העולם השנייה, אולם חלק מפליטי מיר החמירו על עצמם ונשמרו מאיסורים גם ביום ראשון. אך לצום יומיים כנדרש ביום כיפור גובל כבר בסכנת נפשות והם ביקשו הכרעה חד משמעית.
לפי הגישה של הראשונים, היבשות כולן מחוברות ולכן ברור שכל יבשת אסיה תהיה באותו יום (יבשת אמריקה לא הייתה ידועה באותה עת), אולם יפן הינה אי המרוחק מהיבשת וייתכן שהקו עובר בינה לבין אסיה (ואז יש לציין בה את השבת ביום ראשון(. לחילופין, ייתכן והקו עובר מזרחית ליפן (במקומו הגיאוגרפי המקובל עליו הסכימו אומות עולם או בסמוך אליו). השאלה נשלחה למספר רבנים שחלקם גם העבירו אותה הלאה. הבעיה הייתה שהם לא ידעו על כך שהם אינם היחידים העוסקים בנושא וחיברו תשובות, שונות, בנפרד ושלחו אותן ליפן. נקל להבין את המבוכה של השואלים כאשר קיבלו מספר תשובות שונות ורק כשהתגלה הדבר התחיל משא ומתן בין הרבנים החולקים (ובעיקר החזון איש מחד ור' יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי מאידך). המחלוקת מתחילה משיטות שונות של הראשונים ובנסיונות התאמתם למציאות של ימינו כך שיתקבלו תוצאות הגיוניות. לכולם היה ברור כי קו תאריך העובר ביבשה ויכול לחלק כפר לשני חלקים שכל אחד ישמור שבת ביום אחר הינו אבסורד. הרב טקוצ'ינסקי העביר את קו התאריך 180 מעלות מישראל (ולמרבה המזל כמעט כולו יוצא באוקינוס ומיעוטו באיזורים לא מיושבים של אלסקה) כך ששיטת הראשונים נשמרת וגם התוצאה הגיונית. החזון איש, נקט בשיטה אחרת, בה יש לזוז מישראל רק 90 מעלות, אולם כדי שהשיטה תהיה הגיונית, כל קו החוף של יבשת אסיה משמש כקו התאריך (ומכאן שקו זה נמצא מערבית ליפן!). בנוסף היו עוד מספר דעות שונות. לפתרון הסוגיה התכנסה ועידה גדולה ימים ספורים לפני יום הכיפורים, אולם החזון איש לא השתתף בה ושלח במברק את דעתו ליפן (לצום ביום חמישי), בעוד וועידת הרבנים פסקה הפוך והכריעה לצום ביום רביעי. וכך נאלצו השואלים במיר לעשות כראות עיניהם. הרוב סמכו על החלטת הרוב וצמו ברביעי. מיעוט צמו בחמישי ובודדים צמו שני ימים רצופים. סופו של דבר נדחתה שיטת החזון איש וההלכה במקרה זה שהתקבלה אינה כמותו. מסקנות המחבר מסיפור זה, פרט לאופיו הבלשי ולמתח הבנוי בו, הינו ראייתו של החזון איש את דברי הראשונים כסמכותיים ביותר וככאלו שכמעט ולא ניתן לערער עליהם. במקרה בו יש הסכמה בין הראשונים (ולשיטתו בסוגיה זו הייתה הסכמה), דברי הראשונים סמכותם כדברי הגמרא עצמה.
 |
| החזון איש - בנימין בראון |
הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית
בנימין בראון
הוצאת מאגנס
תשע"א 2011
972 עמודים (כולל בביליוגרפיה, מפתחות ותקציר באנגלית)
לקריאת תוכן הענינים והמבוא (באדיבות ההוצאה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה