פרשת חיי שרה נותנת לנו הזדמנות לעסוק בחיים של שרה. אמנם בפרשה עצמה מסופר רק על גילה של שרה ועל כך שנפטרה (ללא שום נסיבות אחרות) אך שם הפרשה הוא עם לשון חיים ומכאן (כמו במקומות נוספים) שעלינו לעסוק בדמותה של שרה.
התנ"ך בכלל והתורה בפרט, עוסקים בעיקר בסיפורי גברים. למעט חריגים כמו רות ואסתר, הנשים לרוב בעלות תפקיד משני. ספר בראשית אינו שונה ולכן, בבואנו לחקור דמות נשית, עלינו להרכיב סיפור מפסוקים בודדים בלבד. ננסה לאתר את אותם פסוקים בפרשות האחרונות ולראות אם ניתן מהם ללמוד משהו על דמותה של שרה.
שרה היא האשה הראשונה שמצויין שהיא נפטרה (למעט אשת לוט שנהפכה לנציב מלח) וגילה בעת פטירתה. ציון גיל זה הוא יחודי וגם לאחר מכן לא מופיע בנשים גיל הפטירה.
סיפורה של שרה מתחיל בפרשת נח (י"א כט), שם מסופר על כך שהיא אשת אברהם (ואולי מזוהה כיסכה, בתו של הרן). החידוש שם הוא שמצויין כבר בשלב זה ששרי עקרה ואין לה ולד. אמנם, רק בסוף פרשת וירא, שמענו שמילכה ילדה בנים לנחור, אולם מספר הבנים והעובדה כי בתואל בעצמו כבר הוליד ילדים, רומזים לכך שמילכה הייתה פוריה ורק שרי הייתה בעקרותה.
בפעם הבאה, אנו מוצאים את שרה ואברהם יורדים למצרים ואברהם אומר לה כי היא אשה יפת מראה (לא יפת תואר כרחל, אלא יפת מראה), אמנם שרה כבר בת שישים וחמש אבל יופיה הוא אוביקטיבי וגם המצרים רואים אותה, ומהללים אותה ולוקחים אותה מיידית אל פרעה. שרה מתבקשת על ידי אברהם להגיד שהיא אחותו, ואף שחיי אברהם תלויים בכך. תגובתה של שרה למעשה כלל לא נמסרת, והיא למעשה נוכחת נעדרת מהסיטואציה. אירועים גדולים עוברים על אברהם. התעשרותו, היפרדותו מלוט, מלחמת המלכים וברית בין הבתרים. לאברהם כבר מובטח זרע וירושת הארץ, אולם בן עדיין אין לו. מאחר ואברהם עצמו נולד לאביו בגיל שבעים ייתכן ואינו מוטרד מכך שעדיין אין לו צאצא.
בפרק ט"ז, שרי המוטרדת מעקרותה עושה מעשה. שרי מזהה שה' עצר אותה מלדת, ואומרת לאברהם לבא על הגר ואולי שרה תיבנה ממנה. אברהם כנראה לא מתלהב מאד מהרעיון ושרה נדרשת לעשות מעשה בפועל של נתינת הגר לאברהם (ט"ז ג). יש הרואים בהגר המצרית את בת פרעה, שלאחר שראתה את אברהם העדיפה להיות שפחה בביתו של אברהם מאשר נסיכה בביתו של פרעה. והנה במקום שפרעה יקח את שרה, בת פרעה ניתנת לאברהם ועוד על ידי שרה! התוצאות של מעשה זה לא היו כמו ששרה חשבה, ושרה באה בדברים קשים אל אברהם: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ". קשה מאד להבין את הדברים שהרי שרה מודה שהיא נתנה את הגר לאברהם ולא ברורה התלונה כלפי אברהם. מבאר הספורנו כי שרה טענה שאברהם היה צריך לגעור בהגר בעצמו, רש"י אומר דברים אחרים: "חמס העשוי לי, עליך אני מטילה העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק".
שרה מתלוננת שאברהם לא התפלל עבורה, אין אנו יודעים אם כן או לא אבל תלונה זו יכולה לבוא גם ללא קשר להריונה של הגר. הסיבה השנייה משתמעת יותר. אברהם רואה בבזיון אשתו ואינו מגיב, זאת כאשר שרה הייתה צריכה להגן על אברהם באומרה "אחותו אני".
גם תשובתו של אברהם לא ברורה: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ". אברהם לא עונה לטענות שרה ולמרות שאין אנו מבינים מה הטענה והמקרא חסר, אברהם למעשה מודה ששרה צודקת, אולם אברהם שנתבקש לפתור את הבעייה, לא מציע פתרון, אלא מעביר את הבעייה לשרה. לא ברור מהם אותה עינויים אולם לפי רש"י, עינויים אלו (שהיו מעשיים או בהטלת עין הרע), גרמו להפלת ההריון של הגר ורק לאחר ששבה היא הרתה שנית! על כך מוסיף הרמב"ן: "חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי". את תוצאות העינוי הזה אנו סובלים עד היום.
בסוף פרשת לך לך, אלוקים מתגלה לאברהם ומשנה את שמו. לאחר מכן בהתגלות נוספות אומר אלוקים לאברהם לשנות גם את שמה של שרה (משרי) ואף מבשר לו שיוולד לו סופסוף בן משרה. אברהם כנראה מספר לשרה רק על שינוי השמות ולא על בשורת הלידה. זו מגיעה מפיהם של שלושת האורחים. לאחר שהם אוכלים מהמטעמים שהכינה שרה, הנמצאת באוהל, הם שואלים אותה "איה שרה אשתך?". כבר רמז שהם מלאכים שהרי מאיפה להם לדעת על שינוי שמה של שרה? ומבשרים לו (או שה' מבשר לו שוב רק בנוכחות שרה כשהיא שומעת) על הולדת הבן. תגובתה של שרה דומה לזו של אברהם, צחוק. התורה מספרת לנו כי שרה הכחישה את צחוקה (י"ח טו). שוב זהו פסוק קשה, וגם לא לגמרי ברור מי העונה לשרה.
בסיטואציה הבאה, שרה ואברהם יורדים שוב אל ארץ הנגב, שוב חוזר הסיפור עם הצגת שרה כאחות, אולם בצורה שונה משהו ושלא לפי חוקי העברית: "ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי היא...". אבימלך פונה ישירות לשרה ולאחר מכן אברהם מתפלל על אבימלך. העונש לאבימלך ונשיו היה שהן עצרו מלדת. התורה משתמשת בדיוק באותה פועל בו השתמשה שרה שנים קודם לכן כשאמרה לאברהם "עצרני ה' מלדת", והנה תפילתו של אברהם מועילה לנשות אבימלך, ואולי עכשיו תובן טענת שרה כלפי אברהם שלא התפלל בעבורה (תהיה הסיבה אשר תהיה).
אכן מכך למדו חכמים שכל הצריך משהו וגם חברו צריך משהו, מי שמתפלל על חבירו תחילה, נענה גם. שרה אכן יולדת התורה מביאה לנו מפיה שני משפטים קצרים (כ"א ו-ז): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקים כָּל-הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק-לִי: וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו". לאחר הלידה שרה נהיית צעירה פתאום, היא כבר לא זוכרת שאמרה רק שנה קודם: "אחרי בלותי הייתה לי עדנה?". מסתבר שכן, גם שרה, ברגע שילדה, הרגישה צעירה כבת עשרים.
צרותיה של שרה לא מסתיימות, לאחר שהיא רואה את ישמעאל מצחק, שרה דורשת מאברהם בצורה תקיפה ושאינה משתמעת לשני פנים לפתור את הבעייה, ואף אומרת לו מה הפתרון הדרוש. בפעם הקודמת, הוסיפה שרה כי ה' ישפוט בינה לבין אברהם, ובאמת בפעם זו ה' השופט בא ועומד לצד שרה ומצדד בה (אך מבטיח ברכות גם לישמעאל, על מנת לאזן). אילו מילותיה האחרונות של שרה והתורה לא מספרת לנו דבר על אודותיה.
בפרשת העקידה בה עסקנו שבוע שעבר, מקומה של שרה נפקד לחלוטין. אנו לא יודעים דבר. האם ידעה שאברהם הולך לעקוד את יצחק? האם השטן סיפר לה שיצחק מת כדי להפחידה ונשמתה פרחה, אולי יצחק בעצמו סיפר לה לאחר מכן? כל האפשרויות האלו ועוד נוספות מובאות במדרשים שונים המשלימים את התמונה.
שרה נעה בין שני הפכים, בין האשה המסכימה לשנות למען בעלה (תוך ידיעה שתעבור חוויה לא נעימה של לקיחה לבית זר ואולי חלילה גרוע מכך), לבין אשה חזקה, העומדת בדעתה, יודעת שהצדק עמה ומגייסת אף את האלוקים לעמוד לצידה בשעת הצורך כנגד בעלה. יכולתה של שרה להחזיק בו זמנית בשתי עמדות מנוגדות ולאזן ביניהם בהתאם למצב ולצורך, ובסופו של דבר גם לקבל אישור אלוקי על מעשיה אכן מעידות על דמותה הייחודית כראשונה בין ארבע האמהות.
לדף הראשי של פרשת חיי שרה
התנ"ך בכלל והתורה בפרט, עוסקים בעיקר בסיפורי גברים. למעט חריגים כמו רות ואסתר, הנשים לרוב בעלות תפקיד משני. ספר בראשית אינו שונה ולכן, בבואנו לחקור דמות נשית, עלינו להרכיב סיפור מפסוקים בודדים בלבד. ננסה לאתר את אותם פסוקים בפרשות האחרונות ולראות אם ניתן מהם ללמוד משהו על דמותה של שרה.
שרה היא האשה הראשונה שמצויין שהיא נפטרה (למעט אשת לוט שנהפכה לנציב מלח) וגילה בעת פטירתה. ציון גיל זה הוא יחודי וגם לאחר מכן לא מופיע בנשים גיל הפטירה.
סיפורה של שרה מתחיל בפרשת נח (י"א כט), שם מסופר על כך שהיא אשת אברהם (ואולי מזוהה כיסכה, בתו של הרן). החידוש שם הוא שמצויין כבר בשלב זה ששרי עקרה ואין לה ולד. אמנם, רק בסוף פרשת וירא, שמענו שמילכה ילדה בנים לנחור, אולם מספר הבנים והעובדה כי בתואל בעצמו כבר הוליד ילדים, רומזים לכך שמילכה הייתה פוריה ורק שרי הייתה בעקרותה.
בפעם הבאה, אנו מוצאים את שרה ואברהם יורדים למצרים ואברהם אומר לה כי היא אשה יפת מראה (לא יפת תואר כרחל, אלא יפת מראה), אמנם שרה כבר בת שישים וחמש אבל יופיה הוא אוביקטיבי וגם המצרים רואים אותה, ומהללים אותה ולוקחים אותה מיידית אל פרעה. שרה מתבקשת על ידי אברהם להגיד שהיא אחותו, ואף שחיי אברהם תלויים בכך. תגובתה של שרה למעשה כלל לא נמסרת, והיא למעשה נוכחת נעדרת מהסיטואציה. אירועים גדולים עוברים על אברהם. התעשרותו, היפרדותו מלוט, מלחמת המלכים וברית בין הבתרים. לאברהם כבר מובטח זרע וירושת הארץ, אולם בן עדיין אין לו. מאחר ואברהם עצמו נולד לאביו בגיל שבעים ייתכן ואינו מוטרד מכך שעדיין אין לו צאצא.
בפרק ט"ז, שרי המוטרדת מעקרותה עושה מעשה. שרי מזהה שה' עצר אותה מלדת, ואומרת לאברהם לבא על הגר ואולי שרה תיבנה ממנה. אברהם כנראה לא מתלהב מאד מהרעיון ושרה נדרשת לעשות מעשה בפועל של נתינת הגר לאברהם (ט"ז ג). יש הרואים בהגר המצרית את בת פרעה, שלאחר שראתה את אברהם העדיפה להיות שפחה בביתו של אברהם מאשר נסיכה בביתו של פרעה. והנה במקום שפרעה יקח את שרה, בת פרעה ניתנת לאברהם ועוד על ידי שרה! התוצאות של מעשה זה לא היו כמו ששרה חשבה, ושרה באה בדברים קשים אל אברהם: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ". קשה מאד להבין את הדברים שהרי שרה מודה שהיא נתנה את הגר לאברהם ולא ברורה התלונה כלפי אברהם. מבאר הספורנו כי שרה טענה שאברהם היה צריך לגעור בהגר בעצמו, רש"י אומר דברים אחרים: "חמס העשוי לי, עליך אני מטילה העונש, כשהתפללת להקב"ה מה תיתן לי ואנכי הולך ערירי, לא התפללת אלא עליך, והיה לך להתפלל על שנינו והייתי אני נפקדת עמך. ועוד, דבריך אתה חומס ממני שאתה שומע בזיוני ושותק".
שרה מתלוננת שאברהם לא התפלל עבורה, אין אנו יודעים אם כן או לא אבל תלונה זו יכולה לבוא גם ללא קשר להריונה של הגר. הסיבה השנייה משתמעת יותר. אברהם רואה בבזיון אשתו ואינו מגיב, זאת כאשר שרה הייתה צריכה להגן על אברהם באומרה "אחותו אני".
גם תשובתו של אברהם לא ברורה: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ". אברהם לא עונה לטענות שרה ולמרות שאין אנו מבינים מה הטענה והמקרא חסר, אברהם למעשה מודה ששרה צודקת, אולם אברהם שנתבקש לפתור את הבעייה, לא מציע פתרון, אלא מעביר את הבעייה לשרה. לא ברור מהם אותה עינויים אולם לפי רש"י, עינויים אלו (שהיו מעשיים או בהטלת עין הרע), גרמו להפלת ההריון של הגר ורק לאחר ששבה היא הרתה שנית! על כך מוסיף הרמב"ן: "חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי". את תוצאות העינוי הזה אנו סובלים עד היום.
בסוף פרשת לך לך, אלוקים מתגלה לאברהם ומשנה את שמו. לאחר מכן בהתגלות נוספות אומר אלוקים לאברהם לשנות גם את שמה של שרה (משרי) ואף מבשר לו שיוולד לו סופסוף בן משרה. אברהם כנראה מספר לשרה רק על שינוי השמות ולא על בשורת הלידה. זו מגיעה מפיהם של שלושת האורחים. לאחר שהם אוכלים מהמטעמים שהכינה שרה, הנמצאת באוהל, הם שואלים אותה "איה שרה אשתך?". כבר רמז שהם מלאכים שהרי מאיפה להם לדעת על שינוי שמה של שרה? ומבשרים לו (או שה' מבשר לו שוב רק בנוכחות שרה כשהיא שומעת) על הולדת הבן. תגובתה של שרה דומה לזו של אברהם, צחוק. התורה מספרת לנו כי שרה הכחישה את צחוקה (י"ח טו). שוב זהו פסוק קשה, וגם לא לגמרי ברור מי העונה לשרה.
בסיטואציה הבאה, שרה ואברהם יורדים שוב אל ארץ הנגב, שוב חוזר הסיפור עם הצגת שרה כאחות, אולם בצורה שונה משהו ושלא לפי חוקי העברית: "ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחתי היא...". אבימלך פונה ישירות לשרה ולאחר מכן אברהם מתפלל על אבימלך. העונש לאבימלך ונשיו היה שהן עצרו מלדת. התורה משתמשת בדיוק באותה פועל בו השתמשה שרה שנים קודם לכן כשאמרה לאברהם "עצרני ה' מלדת", והנה תפילתו של אברהם מועילה לנשות אבימלך, ואולי עכשיו תובן טענת שרה כלפי אברהם שלא התפלל בעבורה (תהיה הסיבה אשר תהיה).
אכן מכך למדו חכמים שכל הצריך משהו וגם חברו צריך משהו, מי שמתפלל על חבירו תחילה, נענה גם. שרה אכן יולדת התורה מביאה לנו מפיה שני משפטים קצרים (כ"א ו-ז): "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹקים כָּל-הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק-לִי: וַתֹּאמֶר מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה כִּי-יָלַדְתִּי בֵן לִזְקֻנָיו". לאחר הלידה שרה נהיית צעירה פתאום, היא כבר לא זוכרת שאמרה רק שנה קודם: "אחרי בלותי הייתה לי עדנה?". מסתבר שכן, גם שרה, ברגע שילדה, הרגישה צעירה כבת עשרים.
צרותיה של שרה לא מסתיימות, לאחר שהיא רואה את ישמעאל מצחק, שרה דורשת מאברהם בצורה תקיפה ושאינה משתמעת לשני פנים לפתור את הבעייה, ואף אומרת לו מה הפתרון הדרוש. בפעם הקודמת, הוסיפה שרה כי ה' ישפוט בינה לבין אברהם, ובאמת בפעם זו ה' השופט בא ועומד לצד שרה ומצדד בה (אך מבטיח ברכות גם לישמעאל, על מנת לאזן). אילו מילותיה האחרונות של שרה והתורה לא מספרת לנו דבר על אודותיה.
בפרשת העקידה בה עסקנו שבוע שעבר, מקומה של שרה נפקד לחלוטין. אנו לא יודעים דבר. האם ידעה שאברהם הולך לעקוד את יצחק? האם השטן סיפר לה שיצחק מת כדי להפחידה ונשמתה פרחה, אולי יצחק בעצמו סיפר לה לאחר מכן? כל האפשרויות האלו ועוד נוספות מובאות במדרשים שונים המשלימים את התמונה.
שרה נעה בין שני הפכים, בין האשה המסכימה לשנות למען בעלה (תוך ידיעה שתעבור חוויה לא נעימה של לקיחה לבית זר ואולי חלילה גרוע מכך), לבין אשה חזקה, העומדת בדעתה, יודעת שהצדק עמה ומגייסת אף את האלוקים לעמוד לצידה בשעת הצורך כנגד בעלה. יכולתה של שרה להחזיק בו זמנית בשתי עמדות מנוגדות ולאזן ביניהם בהתאם למצב ולצורך, ובסופו של דבר גם לקבל אישור אלוקי על מעשיה אכן מעידות על דמותה הייחודית כראשונה בין ארבע האמהות.
 |
| שרה שומעת וצוחקת - ג'יימס טיסוט, 1900. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה