שירת מרים - פרשת בשלח לילדים

שירת מרים

לאחר שירת הים אנו מוצאים שגם מרים והנשים שרו שירה משלהן. התיאור בתורה קצר: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".

שאלה ראשונה - מדוע מרים מתארת כאחות אהרון (ולא כאחות משה)?
למפרשים מספר תשובות לשאלה זו

• אהרון הוא האח הגדול ולכן מרים מתוארת כאחותו (רשב"ם ורמב"ן)
• מרים מתוארת כנביאה למרות שלא מצאנו שום נבואה שלה בתורה. רש"י מפרש כי נבואתה הייתה שאמה תלד בן והוא יהיה מושיעם של ישראל. כאשר מרים ניבאה זו היא הייתה אחות ארהון (משה כמובן טרם נולד)
• רש"י מפרש גם שמרים מכונה אחות אהרון מאחר ואהרון הוא זה שביקש ממשה רחמים על מרים, כאשר מרים סבלה מהצרעת (פרשת בהעלותך במדבר פרק י"ב פסוק י"א)
• משה מוזכר בתחילת השירה, והתורה רצתה להזכיר גם את אהרון ולכן מרים מוצגת כאחות אהרון (רמב"ן)
• הרש"ר הירש מפרש שמעמדה של מרים בקרב הנשים היה כמו מעמדו של אהרון בקרב הגברים. כדרך שאהרון הפיץ בין האנישים את דברי ה' שנאמרו למשה, כל עשתה מרים בין הנשים.

שאלה שנייה - מה הייתה שירתה של מרים?
השירה לא מפורטת, אולם הפסוק הראשון זהה לשירה של משה ולכן מפרש רש"י כי משה השמיע לבני ישראל את השירה והם חזרו אחריו פסוק אחר פסוק ומרים השמיעה את השירה לנשים והן חזרו אחריה על אותה שירה בדיוק פסוק אחר פסוק.

מאמרים נוספים לפרשת בשלח

תפזורת לפרשת בשלח

בתפזורת הבאה לפרשת בשלח הוטמנו מילים וביטויים מהפרשה. ניתן לחפש ישירות בתפזורת, לענות על השאלות או להשתמש ברשימת המילים המופיעה במהופך
בהצלחה
עוד חידות לפרשת בשלח

לדף הראשי של פרשת בשלח

תפזורת לפרשת בשלח

בעל התניא - עמנואל אטקס

העניין בתנועת החסידות עולה ועולה בשנים האחרונות. גם מצד התענינות בתורת החסידות עצמה וגם עניין היסטורי בתנועה ובאנשיה הבולטים.ספרו של עמנואל אטקס, בעל התניא, הינו מחקר מקיף על רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון בשושלת אדמורי חב"ד. המחקר ההיסטורי מבוסס על חומרים מהחסידות עצמה, אגרותיו השונות של הרב וכן מארכיוני רוסיה הצארית שנפתחו רק לאחרונה לציבור הרחב והכוללים פרטים רבים. רבי שניאור זלמן (להלן רש"ז), היה מתלמידיו של המגיד ממזריטש (שבעצמו היה מתלמידיו של הבעש"ט), והספר סוקר גם את ראשית תנועת החסידות שהיתה רק בתחילתה והתפשטה במהירות בכל רחבי אירופה המזרחית.
פרקי הספר עוסקים בעיקר בתולדותיו של הרש"ז ומעט גם בתורתו. הספר נפתח בתיאור הנסיבות שהביאו את הרש"ז לראש החסידים באיזורו, ובהנגות הייחודיות שעשה בחסידות שלו. שני פרקים מתארים בקצרה את תורתו כפי שהיא באה לידי ביטוי בספרו הידוע "תניא", ספר היסוד של תורת חב"ד. פרקים אלו חורגים מעיקרו של הספר והם רק פתח קל לספרים אלו. שלושה פרקים בספר עוסקים בעימות בין המתנגדים לחסידים, עימות שכמעט וקרע את היהדות לשניים באותה תקופה ושהדיו קיימים למעשה עד היום. הספר מתאר את נסיונותיו של הרש"ז להידבר עם הגאון מוילנה (שהוביל את קו ההתנגדות). נסיונות אלו, אירעו עוד בטרם היה הרש"ז אדמו"ר והוא הצטרף אז על רבו רבי מנחם מנדל מוויטבסק (שעלה לארץ ישראל ולאחר כמה שנים אף ביקש מהרש"ז לעמוד בראש החסידות ברוסיה הלבנה, מה שהוביל ליצירת שושלת חב"ד) אולם עלו בתוהו. עמדת הגאון כלפי החסידות הייתה שלילית ביותר, ולעיתים במקומות אחרים גם נטו לראות בחסידות גלגול נוסף של כת השבתאות. באותן מדינות החסידים נרדפו ממש, אולם במדינות בהם היו הם הרוב, תנועת החסידות פרחה ועלתה כאשר מספר המצטרפים עליה הה רב. הצטרפות זו של צעירים לתנועה אף הגבירה את המתח שכן אותם צעירים היו צריכים לצאת נגד אביהם ומשפחתם בדרכם החדשה. הספר מתאר את דרך ההבלגה שהמליץ הרש"ז לחסידיו לנקוט, בעוד הרש"ז עמל ויגע על הגדלת החסידות בתחומי מקום מושבו. אטקס מנתח את הנסיבות שהובילו להחרפת העימות שהחלו בפטירת הגאון בחול המועד סוכות, ובשמועה הזדונית שהחסידים מרבים מדי בחגיגת שמחת בית השואבה על מנת "לחגוג" גם את מותו. מובן שלשמועה זו לא היה כל בסיס אולם קיצוני המתנגדים יזמו פעולות קשות נגד החסידים, כולל החרמתם ונידויים והמעשים הגיעו עד אלימות ממש. החסידים שהגיעו למצב נואש, ביקשו את עזרת השלטונות והללו חוקקו חוקים ותקנות לטובתם.  הפנייה וההלשנה לשלטונות רק החריפו את הכעס של המתנגדים אשר נקטו צעד דומה של הלשנה לשלטונות, ודווקא על רש"ז (שרבים מחסידי וילנה היו קשורים בו). העלילה הייתה מרושעת במיוחד וקשרה את הרש"ז לאויביה הגדולים ביותר של הקיסרות הרוסית באותה תקופה, הצרפתים. הרש"ז נעצר (וגם חסידים בוילנה נעצרו) ולאחר חקירה ארוכה ולאחר שמסר תשובה ארוכה מאד אודות החסידות שוחרר. כל זה היה למעשה תוצאה רגילה של חקירה, שלא הניבה שום הוכחות בדבר אשמה כלשהי. אולם הרש"ז עצמו, והחסידים בדורות הבאים, ראו את השחרור כמעשה ניסי ויום השחרור, י"ט בכסלו, נחוג עד היום. מיתוס המאסר (שהיה רק מעצר) התפתח ברבות השנים והספר עושה הבדלה מצוינת בין העובדות לבין תפיסת האירוע בקרב הרש"ז והחסידים. הרש"ז לא יכל היה לשב תחת גפנו ותאנתו זמן רב ולאחר שנתיים וכתוצאה מהלשנה נוספת נאסר שוב. יותר מכל מנהיגי החסידים סבל הרש"ז מהמאבק בין החסידים למתנגדים. אולם מעצרו נתן הזדמנות לשטוח את כל תפיסתו כלפי השלטונות ולכן גם ראה במאסרים אלו נסיונות גדולים שמוטלים עליו ובהם הוא עמד בהצלחה.
סכסוכים היו לא רק עם המתנגדים, גם בקרב החסידויות עצמן היו משברים וסכסוכים (וחסידויות רבות הן תוצאה של פיצולים). הספר עוסק רבות גם בסכסוכים אלו וביחוד עם רבי אברהם מקליסק (שעלה לארץ ישראל ביחד עם רבי מנחם מנדל מוויטבסק). אטקס מנסה להתחקות אחרי פרטי הסכסוך באמצעות האגרות השונות שהחליפו הצדדים. לסכסוך שני פנים, הסכסוך הרוחני על דרך הנהגת החסידים. זהו הסכסוך המתואר בספרות החסידית אולם לסכסוך היה גם פן ארצי בולט שעיקרו השליטה על כספי התרומות שנאספים בתחומי רוסיה הלבנה ונשלחים לחסידים בארץ. צד זה של הסכסוך לא זוכה לאזכורים מרובים בספרות החסידית, מסיבות ברורות, אולם קריאתו של אטקס באגרות השונות מראה את קיומו ואטקס אפילו תוהה האם הוא היה עיקר הסכסוך.
הספר מסתיים בתיאור מאבק הירושה לאחר מותו של הרש"ז ומראה בעיקר שאין חדש תחת השמש, וכאשר מנהיג גדול נפטר ויש יותר מאפשרות אחת ליורש, יפרוץ קרב ירושה, שיתנהל כקרב לכל דבר. למעשה קרב הירושה גרם לפיצול של החסידות לדור אחד ולחלוקתה לשתי חסידויות נפרדות, האחת תחת הנהגת בנו של הרש"ז ואחת תחת הנהגת תלמידו. השושלות התאחדו שוב רק בהנהגת האדמור השלישי (רבי מנחם מנדל - הצמח צדק). גם כאן צריך אטקס להתגבר על הספרות החסידית המטשטשת ומעמעמת את הסכסוך לכלל מחלוקת זוטרה ולהראות עד כמה למעשה היה הסכסוך חריף.
מעניין להשוות ספר זה לספר אחר שיצא בהוצאת מרכז זלמן שז"ר השנה על הרבי מלובביץ מאת מנחם פרידמן ושמואל היילמן. שני הספרים בעלי אופי שוני לחלוטין. בעוד ספרם של פרידמן והיילמן הוא ספר הממקום בין העיון לקריאה, ספרו של אטקס הוא אקדמאי הרבה יותר, מביא ציטוטים רבים מהאגרות עצמן ומכתבי חוקרים שקדמו לו, אינו עושה קיצורי דרך ומנתח את הנושאים השונים בצורה מעמיקה. ועדיין, גם ספרו של אטקס כולל הרבה פרשנות אישית וגגם הוא אינו הגיוגרפי כלל וחושף צדדים ארציים רבים בהתנהגות האדמו"רים, צדדים אותם החסידים אוהבים להצניע ולהתעלם מהם. אמנם לחסידי חב"ד יהיה קל יותר לקבל את ספרו של אטקס (את הספר של פרידמן והיילמן תנעות חב"ד דחתה בשאט נפש ותרעומת גדולה) אך בודאי יתקשו לקבל חלק מן המסקנות המוצגות בו.

בעל התניא - עמנואל אטקס

בעל התניא
רבי שניאור זלמן מלאדי וראשיתה של חסידות חב"ד
עמנואל אטקס
מרכז זלמן שזר
תשע"ב 2012
495 עמודים

תפזורת לפרשת בא

בתפזורת הבאה לפרשת בא מסתתרות חמש עשרה מילים מהפרשה. ניתן לחפש ישר בתפזורת, לענות על השאלות או להיעזר ברשימת המילים המופיעה למטה במהופך. בהצלחה

תפזורת לפרשת בא

חידות לפרשת בא

לדף הראשי של פרשת בא

כמה שנים היו בני ישראל במצרים??

כמה שנים היו בני ישראל במצרים? בתורה כתובה תשובה מדויקת (פרק י"ב פסוקים מ-מא): "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה: וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל-צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". המספר הוא 430 שנה, אולם מספר זה אינו הגיוני כפי שמביא רש"י. משה הוא בנו של עמרם ועמרם הוא בנו של קהת. קהת מופיע ברשימת האנשים שירדו למצרים. גילו של קהת  (פרק ו פסוק יח) 133 שנה וגילו של עמרם 137 שנה. משה בעת יציאת מצרים היה בן 80. גם אם נחבר את כל הגילאים (ויוצא מכך שעמרם נולד בסוף חייו של קהת ומשה בסוף חייו של עמרם) נגיע רק ל-350 שנה (133+137+80=350).
משך הגלות מתואר בפרשת ברית בין הבתרים (בראשית טו י"ג): "וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה". 430 קרוב ל-400 אבל לא בדיוק. רש"י מפרש (בעקבות מדרשים קדומים), שמאחר וכתוב גר יהיה זרעך, הספירה מתחילה רק מלידת יצחק. יצחק ילד את יעקב בגיל 60, ויעקב ירד למצרים בגיל 130. ולכן מתוך ה-400 שנה צריך להוריד  (60+130) 190 שנה ויוצא שבני ישראל היו במצרים 210 שנים. למספר זה מוצאים רמז בדברי יעקב לבניו (בארשית מ"ב ב): "וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת" המילה רדו בגימטריה 210 שנים!

הרחבה למבוגרים
נביא את דברי רש"י במלואם

שלשים שנה וארבע מאות שנה - בין הכל משנולד יצחק עד עכשיו היו ארבע מאות שנה. משהיה לו זרע לאברהם נתקיים (בראשית טו יג) כי גר יהיה זרעך. ושלשים שנה היו משנגזרה גזירת בין הבתרים עד שנולד יצחק. ואי אפשר לומר בארץ מצרים לבדה, שהרי קהת מן הבאים עם יעקב היה, צא וחשוב: כל שנותיו, וכל שנות עמרם בנו, ושמונים של משה, לא תמצאם כל כך, ועל כורחך הרבה שנים היו לקהת עד שלא ירד למצרים, והרבה משנות עמרם נבלעים בשנות קהת, והרבה משמונים של משה נבלעים בשנות עמרם, הרי שלא תמצא ארבע מאות לביאת מצרים, והוזקקת לומר על כורחך, שאף שאר הישיבות נקראו גרות, אפילו בחברון, שנאמר (בראשית לה כז) אשר גר שם אברהם ויצחק. ואומר (שמות ו ד) את ארץ מגוריהם אשר גרו בה. לפיכך אתה צריך לומר כי גר יהיה זרעך משהיה לו זרע. וכשתמנה ארבע מאות שנה משנולד יצחק, תמצא מביאתן למצרים עד יציאתן מאתים ועשר שנה"

משך הישיבה במצרים כתוב בצורה מדויקת, אולם אינו יכול להסתדר בצורה הפשוטה לפי חישובי הגילאים של קהת עמרם ומשה. כמו כן יש להתאים את המספר הכתוב למספר בברית בין הבתרים. השיטה שהבאנו בשם רש"י מאלצת אותנו להגיע לכלל שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ברית בין הבתרים הייתה כאשר אברהם היה בן שבעים, אולם הוא בא לארץ כנען רק בגיל שבעים וחמש. כמו כן כל ישיבת האבות בארץ ישראל הייתה ישיבת ארעי ולכן נחשבת מעין גרות.
רבי אברהם אבן עזרא, שממעט להשתמש בכלל אין מוקדם ומאוחר בתורה, מציע פירוש מעט שונה, אברהם עזב את אור כשדים בגיל 70 והספירה מתחילה משם (אור כשדים היה הבית האמיתי היחידי של אברהם ומאז שעזב אותו הוא גר) לחיזוק דבריו הוא אך מביא את דבריו של אברהם לאחר מות שרה לתושבי חברון: "גר ותושב אנוכי עמכם", זה לשונו (הפירוש ארוך יותר מומלץ לעיין)

ואחר שמצאנו כתוב שהשם אמר לאברהם בין הבתרים: כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה. ידענו כי חשבון מושב בני ישראל תלוי בקץ אברהם. הוצרך בעל סדר עולם לומר, כי אחר שבא אברהם לארץ כנען שב לחרן. והוצרכו המפרשים לומר כי נבואת אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. איננה דבקה עם הפרשה הנזכרת. אבל אחר זה נאמרה. ואין צורך לכל זה רק חשבון ד' מאות שנה הוא מיום שנולד יצחק. ואלה השלשים שנה הנוספים מספרם מיום שיצא אברהם מארץ מולדתו מאור כשדים ובא עם אביו אל חרן, כאשר כתוב: ויבואו עד חרן וישבו שם ואברהם ישב עם אביו בחרן חמש שנים ובא אל ארץ כנען והוא בן חמש ושבעים שנה ולא שב אל חרן.

והנה כאשר נולד יצחק תמו שלשים שנה שיצא אברהם מארצו, כי הוא העיקר כי לו נתנה ארץ הכנעני. ויהיה פסוק: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים דבק עם כל הפרשה למעלה ולמטה. והנה פירש: ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שהיו גרים שם. גם אבותיהם היו גרים. ככתוב: כמעט וגרים בה. ואברהם אמר: גר ותושב אנכי עמכם.

 פירושים אחרים אומרים שבאמת בני ישראל ישבו יותר שנים ממה שנגזר בברית בין הבתרים מאחר וחטאו רבות בישיבה במצרים. שיטה זו נוקט הרמב"ן. דבריו ארוכים מאד ונביא רק פיסקה אחת:

"ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ובטלו גם המילה, דכתיב (יחזקאל כ ח): וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואומר לשפוך חמתי עליהם בתוך ארץ מצרים וגו', וכתיב (יהושע כד יד): והסירו את אלוהים אשר עבדו אבותיכם בעבר הנהר ובמצרים ועבדו את ה', ועל כן ארך גלותם שלשים שנה. והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו תפילה. וזה טעם ויאנחו מן העבודה ויזעקו ותעל שוועתם, וישמע אלוהים את נאקתם (לעיל ב כג כד), ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי (שם ג ט), וכתיב (דברים כו ז): ונצעק אל ה' אלוהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו, כי לא היו ראויים להיגאל מפני הקץ שבא, אלא שקבל צעקתם ונאקתם מפני הצער הגדול שהיו בו, כאשר פירשתי בסדר ואלה שמות (ב כה)" 

דעות אחרות אומרות דווקא שהזמן קוצר, מאחר והשעבוד היה כל כך קשה שעוצמתו הרבה למעשה היתה שקולה לשעבוד למשך זמן ארוך יותר.
אולם אם נחזור לפרשת ברית בין הבתרים נראה שאחד התנאים לשיבה לארץ ישראל הוא: "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא-שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד-הֵנָּה". גם לאמורי יש מכסת עוונת מסוימת למלא וכל עוד היא לא התמלאה אין ה' יכול להעניש אותם. ייתכן שהאמורי גם הרעו את דרכיהם לאחר יציאת בני יעקב מארץ ישראל. בתקופת אברהם, היו לאברהם בעלי ברית משבטי האמורי (ענר אשכול וממרא), אלו בודאי פרשו מעבודה זרה ואף היטיבו את דרכי עמם. ייתכן שברמת החטאים אז היו דרושות 400 שנה עד שתתמלא סאת חטאי האמורי. אולם לאחר מות אברהם, מות מלכיצדק (שיש הרואים בו את שם בן נח, שוב דמות שיש לה השפעה חיובית על הסביבה) וירידת בני יעקב, הרבו האמורי לחטוא ולכן היה אפשר גם לקצר את משך הישיבה במצרים (מה גם שבני ישראל בעצמם צעקו וזעקו אל ה' ובכך עוררו את ה' לפעולה).
מכל האמור לעיל רואים שגם כאשר ענין מסוים מפורש בצורה הברורה ביותר בתורה (משך הישיבה 430 שנה), הרי שעדיין אין הוא דבר פשוט ויש עוד הרבה מה ללמוד בנושא זה.

פרשת בא לילדים
מאמרים נוספים לפרשת בא

מכת חושך (ממצרים ועד אסימוב)

דבר תורה על מכת חושך

כל שלושת המכות בפרשת בא הן מכות הקשורות לחושך. ברור שמכת חושך עצמה אולם גם מכת הארבה שבאה לפניה מתוארת בצורה של חשיכה (פרק י טו-טז):

וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַה' אֱלֹקיכֶם וְלָכֶם: וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹקיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה".

לאחר מכה זו ישנים כמה חידושים בתגובת פרעה. פרעה כבר ממהר לקרוא למשה ולאהרון, וגם המכה מתוארת כמוות. אפשר כמובן לומר שהמוות היה פחד מפני היעלמות המזון, אולם החושך והמוות הולכים ביחד וייתכן כי הפחד הגדול היה דווקא מפני החושך.

ההמשך הוא במכת החושך עצמה (פסוקים כא-כג):

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם וִיהִי חשֶׁךְ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ: וַיֵּט משֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים: לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם"

במכה זו החושך אינו רק אובדן הראייה, אלא הוא מהווה אובדן מוחלט של היכולת להתמצא. המצרים אפילו פחדו לקום. מעט ממכת החושך ניתן לתאר במצב שבו היו שרויים אלפי אנשים בסופה של סוף 2013. מספר ימים ללא חשמל, כאשר אין אפשרות לצאת מהבית בגלל השלג.

סיום המכות במכת בכורות, הוא התגלמותו הסופית והאחרונה של החושך, במוות. מה יש בחושך שמפחיד כל כך אנשים? בתרבות המצרים, השטופה אלילים שמור היה מקום מיוחד לאל רע, אל השמש. הוא נחשב אחד מהאלים החזקים ביותר ופרט להיותו אחראי על השמש הוא שימש גם כאל המגן על הממלכה ועיר הבירה שלה. מכות מצרים שהחלו במכת דם ביאור, עורק החיים וגם אחד מאלילי מצרים, המשיכו עד לאל השמש, אחד האלים החשובים. בכך למעשה הושלם המהלך שבא להראות את שליטתו של ה' בכוחות הטבע ואת האחדות האלוקית בניגוד לריבוי האלילים בתרבות המצרית.

כאשר הוכה אל השמש ומעטה הגנה האחרון הוסר מפרעה, באה הקשחת הלב האחרונה שלאחריה, רק מכת בכורות הייתה עוד דרושה והיא למעשה המכה היחידה בה נהרגו אנשים (אנשים גם נהרגו במכת ברד, אולם היו אלו עבדים של אנשים שלא שעו לאזהרות. אותם אנשים ממילא לא ייחסו ערך רב לחיי עבדיהם. במכת בכורות, למרות האזהרה שניתנה, לא היה אפשר להימלט מהמכה - פרט אולי בהצטרפות לאותו ערב-רב שעלה ממצרים).

היעלמותם של גרמי השמים, היוותה במשך שנים מקור לדאגות ולסימנים רעים, פסוקים מפורשים על כך נמצאים אף בנביאים (ראו במאמר על ליקויים בתורה) וזאת גם לאחר שהתבנית שלהם כבר הייתה ידועה וניתנת לחיזוי. משהו בחשיכה הפתאומית והשינוי מסדר השמים הקבוע מטריד את נפש האדם.

התיאור הספרותי ביותר של מצב של חשכה ארוכה נמצא בסיפור "שקיעה" Nightfall שהפך כבר מזמן לאחת מקלסיקות המדע הבדיוני. בסיפור מאת אייזיק אסימוב, מתואר כוכב לכת הנמצא במערכת של שש שמשות וכתוצאה מכך תמיד יש אור בכל חלקי הכוכב. לפעמים אור בהיר ולפעמים אור עמום אולם תמיד יש אור והכוכבים אינם נראים לעולם והם רק חלק מאגדה דתית הטוענת שפעם באלפיים שנה הם באים והורסים את העולם. לאט לאט מתברר, בכמה אופנים שונים, שיש כוכב לכת נוסף במערכת ופעם ב-2049 שנים נוצר מצב בו מאירה בשמים רק שמש אחת וכוכב הלכת השני גורם לליקוי. הליקוי ארוך ולכן בכול כוכב הלכת יהיה זמן ארוך של כמה שעות שבו תהיה חשכה והכוכבים ייראו.

החשיכה הגורמת לכובים לזהור (יש דיון נרחב בשאלה, האם בכלל היה חושך, שכן המערכת נמצאת בצביר כוכבים גדול, כך שבלילה שם אמור להיות הרבה מאד אור מהכוכבים, כנראה יותר מאשר ירח מלא) גורמת לתושבי כוכב הלכת השתגעות קולקטיבית ולהעלות כל דבר שאפשר באש ולמעשה להרס מוחלט של הציביליזציה ולשיקומה האיטי עד לחזרתו של האירוע 2049 שנים לאחר מכן. הסיפור הקצר המקורי (שנכתב בשנת 1941) מתאר רק את השעות האחרונות לפני תחילת הליקוי ולאחר שנים הספר הורחב ומתאר גם את מהאירועים לפני ואחרי אותו לילה. בבירור הספר מציג את המדע והדת בשני קטבים מנוגדים (כמו היינו במאה ה-16), אולם ייתכן והרעיון המקורי לסיפור שאוב ממכת החושך המצרית?

מכת חושך - מרק שאגאל

הדף הראשי לפרשת בא

חידות לפרשת בא

חידות ציורים לפרשת בא. כל ציור רומז לפסוק, מילה או עניין בפרשה. מומלץ להדפיס את דף החידות ולעבור עליו בבית לאחר קריאת הפרשה, רצוי בסעודת שבת. החידות ברמות קושי שונות ומיועדות לכל הגילאים. באם יש צורך ניתן להיעזר בדף התשובות אבל רק לאחר נסיון לפתור לבד.

חידות ושאלות לפרשת בא באדיבות עזרא מרום מחבר "תורה ממרום"
1. במשך כמה זמן ניתנו עשרת  המכות ?
2. ציין 2 דברים שעליהם נאמר בתורה: "וכסה את עין הארץ".
3. אילו מכות ניתנו ע"י:  א.משה          ב.אהרון        ג.משה ואהרון.
4. באילו מכות נכנסו המזיקים לבתים?
5. אילו סוגי ארבה ידועים לך? (עיין ברש"י)
6. אילו מכות ראויות לתואר : א. אדומה  ב. ירוקה   ג. שחורה  ?
7. למי נאמרו בתורה הציוויים:  א.נטה ידך על השמיים.    ב.הבט נא השמימה. ?
8. עיין ברש"י וענה: מה היו מטרות מכת החושך?
9. "והאיש משה גדול מאוד".   א.מה רמוז במילה "איש"?   ב.ציין אישים נוספים בתנ"ך שקיבלו את התואר: "איש".
10. א.אילו מכות ניתנו ע"י הקב"ה בעצמו?     ב. מה המשותף להן?
11. מהו מקור הפתגם הידוע: "כזה ראה וקדש"?
12. כיצד נקראים בפרשתינו:     א.מכה       ב.דבר שלא מבושל מספיק ?
13. מהיכן נלמד הכלל: "מצוה הבאה לידך אל  תחמיצנה"?
14. איזו מכה נקראה בשם "המוות"?
15. מהם  הדברים שעליהם נאמר בפרשתינו שלא היה ולא יהיה כמוהם?


תפזורת לפרשת בא 


הדף הראשי של פרשת בא

תפזורת לפרשת וארא

בתפזורת הבאה לפרשת וארא מסתתרות חמש עשרה מילים מהפרשה. ניתן לחפש ישר בתפזורת, לענות על השאלות או להיעזר ברשימת המילים המופיעה למטה במהופך. בהצלחה

חידות לפרשת וארא

לדף הראשי של פרשת וארא

תפזורת לפרשת וארא

סדר טו בשבט

סדר טו בשבט הוא מנהג יפה לערוך סעודה חגיגית על טהרת פירות ארץ ישראל ובפרט שבעת המינים. במסגרת הסעודה נהוג גם לשתות יין (שהרי היין מוצאו מהגפן אחד משבעת המינים) ולומר קטעי מקרא, אגדה ופיוט. אפשר גם להוסיך קטעי שירה וספרות ישראליים מאוחרים יותר ובכך להתאים את הסעודה לקהלים שונים, ולא דווקא לקהל דתי. בניגוד לסדר פסח, שנווסחו מקובל מזה שנים רבות, סדר טו בשבט הוא מנהג חדש יחסית שהתחבר רק במאה ה-17 (ומאז התפרסם כספר "פרי עץ הדר") ולכן אפשר להוסיף עליו ולהפוך אותו לסדר אישי לפי טעמכם (תרתי משמע).
רבים אוכלים את הפירות לפי סדר קדימות הברכות כדי שיוכלו לברך על כל מין בנפרד. הסדר הוא לפי ראשי התיבות מגע אש. מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל. אחרים נוהגים לאכול את המינים לפי סדר הפסוק של שבעת המינים והתחיל מחיטה (לחם או מאפים), שעורה (כמאפה או כמשקה שיכר), גפן - יין, ענבים צימוקים, תאנים - טריות או דבלים, רימון - גרגרים או מיץ רימונים, זיתים ותמרים. לאחר פירות שבעת המינים אפשר להוסיף פירות רבים כיד הדמיון וההיצע בחנויות וכל המרבה הרי זה משובח.
לעיתיםטו בשבט חל בשבת, ואז ניתן לשלב את הסדר בסעודת שבת הרגילה, או לערוך את הסדר כמסיבת עונג שבת לאחר הסעודה.

להלן מספר מקורות לסדרי טו בשבט, המשלבים מקורות מסורתיים וחדשים, מהם תוכלו להרכיב סדר אישי המתאים לכם:

• סדר טו בשבט מאתר ישיבה
• סדר טו בשבט מאתר e-mago
• סדר טו בשבט של ארגון צוהר

השקדיה פורחת

לדף הראשי של טו בשבט

חידון לטו בשבט

בדף הבא מספר חידונים לטו בשבט למבוגרים ולילדים, חידון אותיות לפי סדר הא'-ב', חידות ציורים וחידות מילוליות. כדאי לגלול עד תחתית העמוד.

חידון לטו בשבט לילדים לפי אותיות. כל חידה הינה אות אחרת. הדף הושאר ריק במכוון והתשובות מופיעות בסוף.

חידון לטו בשבט

תשובות: ארז, ברוש, גפן, דקל, הדס, ורדיים ,זית, חיטה, טו בשבט, יער , כנסת ישראל, לימון , מקווה ישראל, נטיעות ,סנסן, ערבה ,פתח תקווה, צמרת, קרן קיימת לישראל, רון, שקדייה, תרומות ומעשרות
ולחידת הציורים לכל המשפחה (ילדים בודאי יוכלו לענות על חלקו). כל ציור או משפט מרמז לנושא כלשהו הקשור לטו בשבט. בהצלחה.לאחר שניסיתים היטב אפשר גם להיעזר בדף התשובות

חידות לטו בשבט

שאלות וחידות מאת עזרא מרום

1.  מי מבין שבטי ישראל התברך בשפע של  א. ענבים       ב. זיתים    ?
2. מה מסמלים העצים הבאים :  א. רימון    ב.  תמר   ג.  גפן ותאנה?
3. על אילו עצים נאמר  במשל  יותם   שהפרי שלהם :א. מכבדים בו אלוקים ואנשים  ב. משמח אלוקים ואנשים ?  (שופטים  פרק ט)
4. איך נקראים : א.גרעין הענבים           ב. קליפת הענבים ?
5.  איזה כינוי יש ל : א. תאנה מיובשת      ב.  גוש של תאנים מיובשות?
6. אני פרי אדום או  ירוק, לפעמים חמוץ  ולפעמים מתוק. אם תקצץ את ראשי וזנבי –תקבל שם של דב ספרותי.   מי אני ?   
7.  בצילו של איזה עץ ישב יונה הנביא ?
8.על איזה פרי נאמר בשיר השירים :" פריו מתוק לחיכי "  ?
9 .  השלם את הפסוק משיר השירים:   "אל גינת אגוז ירדתי לראות הפרחה ה______ הנצו  ה_______"    
10. לאיזה עץ מתייחסת פעולות הקטיף: א. מסיק       ב. גדיד ?
11. א. הוא- שיער הכבשים, היא- בקצה העץ ב.הוא- מקום שבו החיילים קונים, היא עץ נפוץ בארץ . זהה אותי.
12. לאילו עצים נמשלים בתהילים  האישה ובניה ?
13. על מי מסופר בתורה שנקברה תחת האלון ?
14.נאילו עצים מסמלים מצב של שלכת בנביאים?
15. מי אני?  א. הוא-שטח מלא בעצים, היא- חלת דבש. ב. הוא -מארבעת המינים, היא- מלכה.


סלט ירקות ופירות מאת עזרא מרום
ברשימה שלפניך התבלבל סדר האותיות . עליך לגלות את הפירות והירקות המסתתרים ב"סלט" זה.
1. נהרי קטן 2. אבד לצום 3. נמר דינה 4. טן מקל נהי
5. טבח אי 6. פרס אומן 7. טריז ופיל 8. גר אתו
9.דוקא בו 10.הרועש 11. ברי וקל 12. הטיח
13. פתוח 14. חשוב 15. בוי גאה 16. בבן דוד
17. סק אפר 18. מירון 19.נימול 20. כתל יאוש

פרשת וארא לילדים

תקציר פרשת וארא

בסיום הפרשה הקודמת (שמות) מוצגת טענתו הקשה של משה "למה הרעות לעם הזה...". הקב"ה עונה למשה כי בקרוב יראה את יד ה' החזקה. ה' עומד לקיים את בריתו עם האבות. עתה כשזעקתם של בני-ישראל הגיעה השמימה, תשועתם תמהר לבוא. משה ממהר לומר את הדברים לבני-ישראל, אולם הם אינם מקבלים אותם "מקוצר רוח ומעבודה קשה".
הקב"ה שב ושולח את משה לפגוש את פרעה ולצוות עליו להוציא את בני-ישראל ממצרים. משה מצטנע וטוען כי אם בני-ישראל לא מקבלים את דבריו איך יוכל שכנע את פרעה, המלך הקשה והרשע. בעקבות טענתו של משה, כמו בעבר, מצרף ה' אל השליחות את אהרון אחיו של משה.
משה ואהרון גיבורי ספר שמות, ולכן התורה מקדישה קובץ פסוקים כדי להציג את ייחוסם ומשפחתם. כהקדמה, אנו לומדים בקצרה גם על משפחות שבט ראובן ושמעון הקודמים ללוי. משה ואהרון הם אם-כן נכדים ונינים ללוי. נכדים, שכן אמם יוכבד היא ביתו של לוי שנולדה ביום הגעת יעקב ובניו למצרים. ונינים, בגלל אביהם עמרם, בנו של קהת בן לוי.
אם-כן, משה טוען כי אינו יכול לייצג בעצמו את הקב"ה לפני בני-ישראל ולפני פרעה היות והוא "ערל שפתים" - מתקשה בדיבור. הקב"ה כתשובה, מחלק את השליחות בינו ובין אהרון. הוא מיידע אותם מראש, כי פרעה הרשע לא יסכים להוציא את ישראל מארצו, ולכן ה' יוסיף ויקשה את ליבו עוד, כדי שעונשו, המכות שיביא ה' עליו, על עמו ועל ארצו יהיו קשות ביותר.
משה ואהרון מקבלים על-עצמם את השליחות. משה בן שמונים שנה ואהרון אחיו בן שמונים ושלוש שנים. משה ואהרון מתייצבים שוב לפני פרעה. כמופת הוכחה לאמיתות שליחותם, משליך אהרון את מטהו לפני פרעה, כך על-פי הוראת ה', והמטה הופך לתנין. פרעה המוקף במכשפים אינו מתרשם, ומצווה על מכשפיו לעשות מופת דומה. המופת אכן מצליח, אך למרבה הפלא מטה אהרון, ששב בינתיים והיה למטה, בולע את תניני המכשפים. כך או אחרת, פרעה מכביד את ליבו ואינו מסכים לשחרר את בני ישראל.

מכה ראשונה - דם (ז, יד-כה)

התוכנית האלוקית להוצאת בני-ישראל ממצרים נכנסת לשלב השני, הוא שלב עשר המכות לשבירת המצרים ומלכם. משה יוצא במצוות ה' לפגוש את פרעה היוצא מידי בוקר אל שפת היאור. משה מתרה בו כי אם לא יוציא את עם ישראל יהפכו מימי היאור וכל מימי מצרים לדם. משסרב פרעה, נטה אהרון את מטהו על היאור וכל המים במצרים, בכל מקום שהם הפכו לדם. המכה הביאה צמא כבד, למות כל הדגים ולסירחון נורא בכל הארץ. פרעה העיקש הוכיח כי גם מכשפיו יודעים לחולל מופת כזה, וכך חיזק את ליבו ולא נכנע.
שבוע ימים נמשכה המכה, כמשך זמן שמונה המכות הבאות אחריה, והיאור וכל מקורות המים שבו לקדמותם.

מכה שנייה - צפרדע (ז, כו-כט - ח, א-יא)

במשך שלושה שבועות, לאחר כל מכה, עומד משה ומתרה בפרעה למהר ולהוציא את עם ה' ממצרים. הפעם הוא מזהירו מפני מכת צפרדעים שיעלו מן היאור. פרעה מתעלם מהאזהרות, ואהרון נוטה את ידו על מימי מצרים. המון של צפרדעים מכסים את מצרים - בבתים, בחדרי השינה ובמיטות, במטבחים ואף בתוך תנורי הבישול. המכשפים מצליחים אומנם גם הם להעלות צפרדעים, אך הפעם הדבר כנראה לא מנחם את פרעה שאינו עומד בקרקור הנורא מחריש האוזניים, ובנוכחות הבלתי-נסבלת של הצפרדעים בכל פינה.
פרעה קורא למשה ולאהרון ומתחנן כי יתפללו לה' לסיום המכה. בפעם הראשונה מוכן הוא לומר כי יוציא את בני-ישראל ממצרים. אולם, כאשר מסתיימת המכה בזכות תפילת משה, מכביד פרעה את ליבו ומסרב לקיים את הבטחתו.

מכה שלישית - כינים (ח, יב-טו)

על-פי ציווי ה' מכה אהרון באדמת מצרים, ומן העפר עולים ורוחשים כינים ההולכים ומתפשטים בכל הארץ. הכינים נדבקים לאדם ולבהמה והופכים מטרד מציק ובלתי נסבל. הפעם לא מצליחים חרטומי מצרים - המכשפים, לעשות פעולה דומה. מסתבר כי הכינים הם כה קטנים שסוד הכישוף אינו מסוגל להמציאם. המכשפים מודים אם כן באוזני פרעה כי "אצבע אלוקים היא". אך ליבו של פרעה רק הולך ומתחזק, והוא מסרב להישמע לקב"ה.

מכה רביעית - ערוב (ח, טז-כח)

משה יוצא שוב לפגוש את פרעה על שפת היאור, ומבקש-מזהיר "שלח את עמי ויעבדוני". הפעם הוא מזהירו מפני מכת ערוב - הופעת חיות טורפות ומזיקות, נחשים ועקרבים. ה' מבקש להדגיש באוזני פרעה, כי בכל פעם המכה מפלה בין אנשי מצרים לבני ישראל שאינם סובלים ממנה. הדבר מחזק כמובן את האות והמופת.
פרעה מסרב ומצרים מתמלאת בחיות טרף ומיני מזיקים.
פרעה נלחץ ומציע למשה ולאהרון פשרה: עבדו את ה' כאן, בארץ מצרים. משה ואהרון כמובן לא מקבלים את ההצעה ועומדים על שעבודת ה' תהיה מחוץ למצרים. פרעה מסכים ובלבד שתפסק המכה הנוראה.
כצפוי, כאשר מוסרת המכה, חוזר פרעה לסורו וחוזר בו מהסכמתו.

מכה חמישית - דבר (ט, א-ז)

לאחר הזהרה נוספת מכה ה' את כל בעלי החיים במצרים במכת דבר ההורגת אותם. ושוב, ראה זה פלא, מקנה ישראל ובעלי החיים שלהם אינם סובלים כלל מהמכה. פרעה שולח את אנשיו לבדוק ומסתבר שאכן כך הדבר. פרעה אולי מתפעל מכך אך אינו נכנע.

מכה שישית - שחין (ט, ח-יב)

משה ואהרון נוטלים על-פי ציווי ה', מלא חופניים פיח מכבשן האש וזורים אותו לרוח. ארץ מצרים מתמלאת במגיפת שחין - פצעים מבעבעים, מדממים ומכוערים, הגורמים לגרוד נורא על פני כל הגוף. מקושי המכה אין יכולים חרטומי מצרים לעמוד ולהציג עצמם לפני משה ואהרון.
ופרעה, הוא נשאר בשלו.

מכה שביעית - ברד (ט, יג-לה)

משה יוצא לפגישת בוקר נוספת עם פרעה על שפת היאור. מעבר להזהרה הרגילה, מסביר משה לפרעה כי ה' יכול היה להשמידו כבר מזמן. העובדה שהוא ממשיך להתקיים, היא רק כדי  שידע הוא וידעו כולם על כוחו וגבורתו של הקב"ה.
משה מציע לפרעה ולכל עמו להניס את המקנה אל מקום מסתור מוגן. הברד שעומד לנחות על מצרים, כך מזהיר משה על-פי ה', לא היה כמוהו מעולם. ואכן, היו מן המצרים שבחרו לקבל את עצת משה ועשו כדבריו.
משה נוטה את ידו אל השמים, והנה מתחיל יורד ברד - גושי קרח גדולים, ובאורח נס בלתי רגיל, אש לוהטת מתלקחת בתוך הברד ונוחתת איתו ארצה. הברד הנורא מכה בכל ארץ מצרים, בגידולי השדה ובחיים, מאדם ועד בהמה.
פרעה מזעיק את משה ואהרון ומודה בפניהם: "חטאתי הפעם, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים" הוא מבקש מהם להתפלל לה' שיפסיק את המכה הנוראה. משה מבטיח כי יתפלל ופרעה ירא שוב כי התפילה פועלת וה' הוא האלוקים שבידו הטבע וגם הנס.
כמובן, לאחר שוך הסערה, מתחזק לב פרעה והוא אינו מוציא, לעת עתה, את ישראל ממצרים.

דבר תורה לילדים לפרשת וארא

הכרת הטוב ומידה כנגד מידה בפרשת וארא

בפרשת וארא מתחילות עשרת המכות. נשים לב כי בשלושת המכות הראשונות, מכת דם, מכת צפרדע ומכת כינים, ה' אומר למשה שאהרון יהיה זה אשר מכה במטהו ומתחיל את המכה. בתחילת החומש ראינו שאהרון יהיה פה למשה, עקב קשיי הדיבור של משה ומדוע מצטווה אהרון בעצמו גם לחולל את המכות במצרים? רש"י עונה על שתי השאלות בתשובה דומה. לגבי מכת דם: "לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן". היאור הגן על משה כאשר משה היה תינוק. אמנם היאור, אינו אדם ואפילו לא בעל חיים, ולמעשה אין לו כלל ממשות (וגם הרבה מים כבר זרמו ביאור), אולם עדיין משה "חייב" את הצלתו ליאור ותהיה זו מידה רעה להכות את היאור. אותו דבר במכת כינים. אומר רש"י: "לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן". כאשר משה הרג את המצרי, העפר הגן על משה. לא ברורה פה ההגנה, שהרי משה בסך הכל חפר בור וטמן בו את המצרי. לא נדרשה פעולה כלשהי מצד העפר וגם מיקום אותו עפר כנראה היה רחוק ממיקום מכת כינים. עדיין משה מצטווה לא להכות את היאור.

דבר זה מראה עד כמה חשובה מידת הכרת הטוב, להודות ולהכיר טובה למי שעוזר לך ולנסות לעזור לו בהמשך.

מידה נוספת הקשורה להכרת הטוב היא מידה כנגד מידה. בהמשך חומש שמות, בפרשת בא, נראה כי משה רבנו בעצמו לוקח את עצמות יוסף (יוסף השביע את בניו שיעלו את עצמותיו לארץ ישראל). מכל בני ישראל, וגם משבטי אפרים ומנשה שהם צאצאיו של יוסף, רק משה זכר את השבועה ודאג לקיים אותה. אותה הכרת הטוב של משה ליוסף, זיכתה אותו, שהקב"ה עצמו, יקבור את משה, קבורה שלא זכה לה איש אחר מעולם.


חידות לפרשת וארא

תפזורת לפרשת וארא

הדף הראשי של פרשת וארא

תפזורת לטו בשבט

בתפזורת לטו בשבט מסתתרות 35 מילים הקשורות לחג! מצאו אותן, בהצלחה! לנוחיותכם מצורפות שתי גירסאות של התפזורת, גירסה ללא המילים והיא מיועדת למבוגרים וקשה יותר, וגירסה עם המילים לחיפוש המיועדת לילדים ונוער

לדף הראשי של טו בשבט

תפזורת לטו בשבט

רשימת המילים
טו בשבט, אילנות, חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית, שמן, תמרים, שבעת המינים, ערלה, רבעי, ביכורים, אדמה, פירות, לקט, שכחה, פאה, מעשרות, אורן, אלון, דקל, ברוש, ארז, חרוב, אקליפטוס, אתרוג, שקדיה, נטיעות, שדה, שתיל, חורשה, יער, קרן קיימת לישראל.

תפזורת לטו בשבט עם המילים (זהו קובץ תמונה שאפשר להדפיס אותו)

תפזורת לטו בשבט

תשובות לחידון משפטים

תשובות לחידון פרשת משפטים

למי שטרם ראה את החידון מומלץ לגשת לדף החידון לפרשת משפטים
לאחר שניסתים את כוחכם היטב היטב הנה הפתרונים המלאים. באם חשבתם על פתרונים אחרים אשמח אם תגיבו. לחידות הגיון יכול להיות פתרון שונה ממה שמחבר החידה כתב שיהיה נכון באותה מידה.


מתחילים...
דלת ומזוזה מתייחסים לפרשת עבד עברי ולפסוק (כ"א ו): "וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם".
פנחס ספיר, אבן הספיר, וצילום של מכללת ספיר, כמו גם תמונתה של לימור ליבנת, רומזים כולם לפסוק (כ"ד  י) :"וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר"
שתי העיינים רומזות לפסוק (כ"א כד): "עין תחת עין…"
תמונת הצירעה כמו גם שמה המדעי Hymenoptera מכוונים לפסוק (כ"ג כח): "וְשָׁלַחְתִּי אֶת-הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת-הַחִוִּי אֶת-הַכְּנַעֲנִי וְאֶת-הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ".
המצות ותמונת ערימות השחת של ואן גוך מכוונת לחג המצות ולחג הקציר (פרק כ"ג טו-טז).
אלדברן הוא שמו של הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים שור. הפרשה עוסקת רבות בדיני שוורים.
המטבעות מסתכמים בשלושים שקלים ורומזים לפסוק (כ"א לב): "אִם-עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר אוֹ אָמָה כֶּסֶף שְׁלשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל"
עצמות האגן מרמזות לפסוק (כ"ד ו): "וַיִּקַּח משֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל-הַמִּזְבֵּחַ"
תמונתו של שי עגנון רומזות לביטוי (המופיע מספר פעמים במקרא) תמול שלשום (כא כ"ט): "וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם-בְּעָלָיו יוּמָת"
הקביים רומזים לפסוק (כ"א יט): "אִם-יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ עַל-מִשְׁעַנְתּוֹ וְנִקָּה הַמַּכֶּה רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן וְרַפֹּא יְרַפֵּא".
X2 P4 או P5 רומזים על תשלומי כפל (על גניבה רגילה) ותשלומי ארבעה וחמישה (על גניבת שה או שור).
דמות ממגילת אסתר בפרשה – (פרק כ"ג לא): "וְשַׁתִּי אֶת-גְּבֻלְךָ מִיַּם-סוּף וְעַד-יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד-הַנָּהָר כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֵת ישְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ".
דבורה בשירתה (שופטים ה' ג) מתייחסת ל: "שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים…"  ומתקשרת לפסוק (כ"ד יא): "וְאֶל-אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת-הָאֱלֹקים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ". כמו כן הדבורה יכולה להיות גם הצירעה המוזכרת בפרשה.

תפזורת לפרשת שמות

בתפזורת הבאה לפרשת שמות טמונים מושגים מהפרשה. ניתן לחפש ישירות בתפזורת, ניתן לענות על השאלות או לחילופים להשתמש ברשימת המילים המופיעה בתחית התפזורת במהופך. פתרון נעים

לחידות נוספות לפרשת שמות

תפזורת לפרשת שמות

לעמוד הראשי של פרשת שמות

פרשת שמות - ההתגלות למשה

הקדמה

ההתגלות הראשונה של ה' למשה בפרשת שמות היא בסנה. התגלות זו יוצרת מציאות חדשה של התגלות ה' בעולם שלא הייתה קיימת קודם לכן. אלוקים נגלה לאבות מספר לא גדול של פעמים ולאחר ההתגלות למשה אנו רואים צורה חדשה של התגלות על ידי ה', התגלות בדיבור. הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמר" יחזור על עצמו עשרות פעמים מפרשת וארא ואילך. הצירוף וידבר ה' אינו מופיע קודם לכן ולשון וידבר מופיעה רק פעם אחת בספר בראשית (ח' טו): "וַיְדַבֵּר אֱלֹקים אֶל-נֹחַ לֵאמֹר". אבל בהתגלות הראשונה בסנה, משה עוד לא מכיר את ה' וכל תהליך ההתגלות הוא למידה עבורו.

עיון בפסוקים

נשים לב לכך שמלאך ה' נראה אל משה מתוך הסנה (שמות ג' ב): "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת-אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" אולם משה אינו רואה את המלאך, הוא רואה רק את האש מסביב ותמה על כך בפסוק ג': "וַיֹּאמֶר משֶׁה אָסֻרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא-יִבְעַר הַסְּנֶה". משה מבין שיש כאן משהו חריג ומתקרב. ה' שרואה שמשה מגיע מתגלה אליו ישירות ולא על ידי המלאך ומתחיל בדיאלוג שהוא אחד מן הארוכים בתורה כולה.

"וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹקים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי: וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא: וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹקי אָבִיךָ אֱלֹקי אַבְרָהָם אֱלֹקי יִצְחָק וֵאלֹקי יַעֲקֹב וַיַּסְתֵּר משֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹקים:  וַיֹּאמֶר ה' רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִם וְאֶת-צַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיו: וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִוא אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל-מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: וְעַתָּה הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי וְגַם-רָאִיתִי אֶת-הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם: וְעַתָּה לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל-פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת-עַמִּי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם"

ה' נותן למשה רקע חלקי בלבד. ה' אומר לו שהוא אלוקי אבותיו אברהם יצחק ויעקב ושהוא ראה את המצב הגרוע של בני ישראל ועכשיו יבוא להצילם. בפסוק האחרון באה ההפתעה הגדולה למשה: השליחות הגדולה של הוצאת בני ישראל ממצרים מוטלת עליו.

שליחות אחת או שתיים?

משה מצטנע ומנסה לטעון כי הוא לא מתאים לתפקיד ומקבל תשובה קצרה מאד:

"וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָאֱלֹקים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:  וַיֹּאמֶר כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹקים עַל הָהָר הַזֶּה"

משה מחלק את השליחות לשניים. ללכת אל פרעה ולהוציא את בני ישראל. דווקא משה מתאים מאד ללכת אל פרעה. משה גדל בארמון פרעה ומכיר את גינוני המלכות והפוליטיקה בחצר המלוכה. משה גדל כבן חורין ולא כעבד ולכן הוא יכול לעמוד זקוף מול פרעה. המשימה מול בני ישראל קשה הרבה יותר, ראינו כי שני האנשים שרבים מאשימים את משה וייתכן כי הם מייצגים כעס על משה העברי הנמצא בארמון פרעה, ולא רק שאינו משועבד בעצמו אלא גם אינו מנסה לעזור מספיק לאחיו. ה' מבטיח למשה כי הוא יהיה עמו ונותן לו אות שכאשר יצאו ממצרים הם יעבדו את ה' באותו מקום בדיוק. לא ברור איך אות כזה אמור לעזור למשה ואלי בשל כך משה ממשיך בשאלות.

"וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָאֱלֹהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם"

השאלה נראית הגיונית ונראה כי משה מתחיל לגבש תוכנית פעולה. משה שואל קודם כל על בני ישראל. משה מבין שלמרות שהשליחות היא ללכת אל פרעה, הרי שהיא צריכה להתחיל בבני ישראל עצמם ולשכנע אותם כי הגאולה קרובה. ה' נותן למשה שם שאנו איננו משתמשים בו היום (המילה מופיעה בתנ"ך פעמים רבות, אפשר לעבור על הפסוקים ולנסות להחליף את משמעות המילה המוכרת לנו , לשם ה' ולראות אם יש בפסוקים הבנה שונה. בחלקם בהחלט יש). אולם מיד אחר כך בא דיבור נוסף.

"וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹקים אֶל-משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹקי אַבְרָהָם אֱלֹקי יִצְחָק וֵאלֹקי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר: לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם ה' אֱלֹקי אֲבֹתֵיכֶם נִרְאָה אֵלַי אֱלֹקי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב לֵאמֹר פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת-הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם:  וָאֹמַר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:  וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ אַתָּה וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל-מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו ה' אֱלֹקי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ וְעַתָּה נֵלֲכָה-נָּא דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְנִזְבְּחָה לַה' אֱלֹ'ינוּ:  וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי לֹא-יִתֵּן אֶתְכֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַהֲלֹךְ וְלֹא בְּיָד חֲזָקָה: וְשָׁלַחְתִּי אֶת-יָדִי וְהִכֵּיתִי אֶת-מִצְרַיִם בְּכֹל נִפְלְאֹתָי אֲשֶׁר אֶעְשֶׂה בְּקִרְבּוֹ וְאַחֲרֵי-כֵן יְשַׁלַּח אֶתְכֶם:  וְנָתַתִּי אֶת-חֵן הָעָם-הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם:  וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת וְשַׂמְתֶּם עַל-בְּנֵיכֶם וְעַל-בְּנֹתֵיכֶם וְנִצַּלְתֶּם אֶת-מִצְרָיִם"

המילה עוד יכולה להצביע שהיה כאן דיבור נוסף בהפרש זמן מהראשון (לתת למשה לעכל את השליחות). כאן כבר נגלה ה' בשמו האמיתי, שמו לעולם, ונותן למשה את עיקרי התוכנית של היציאה ממצרים, כולל הסיסמה הסודית שעוד יוסף הזכיר "פקד פקדתי". קודם לכן באמת צריך לדבר אל עם ישראל ולעודד אותם. ה' אומר למשה שהעם יאמין לו. רק אחרי זה אפשר ללכת על פרעה. בלי אמונה של עם ישראל אין טעם בכלל להתחיל את הדיון מול פרעה. גם ענין המכות מתגלה למשה וגם ענין הרכוש הגדול ביציאה ממצרים. כל סיפור יציאת מצרים עד מעמד הר סיני מופיע כבר כאן בפרשת שמות.

משה חושש שלא יאמינו לו

משה לא משתכנע וחושב שבני ישראל לא יאמינו לו:

"וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא-יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'"

 על מנת לעזור למשה, ה' נותן לו שלושה אותות. באות הראשון מטהו של משה נהפך לנחש, באות השני ידו של משה נהיית מצורעת ובאות השלישי מים מהיאור נהפכים לדם. לא ברור למה צריכים שלושה אותות, אבל ניתן לראות שהאותות באים גם למשה רבנו, משה נאלץ לברוח מהנחש, צרעת על ידו של משה בודאי אינה עניין חיובי, ואולי מהווה ענישה קלה על כך שמשה חושד את בני ישראל שלא יאמינו לו.
למרות כל האותות, משה עדיין חושש ללכת ובא בטענה נוספת (ד' י):

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-ה' בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ  אֶל-עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי: וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם אוֹ מִי-יָשׂוּם אִלֵּם אוֹ חֵרֵשׁ אוֹ פִקֵּחַ אוֹ עִוֵּר הֲלֹא אָנֹכִי ה':  וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר"

לא מצינו קודם שמשה הוא כבד פה. גם המילים "מאז דברך אל עבדך" מראות כי הדיבור התמשך יותר מיום אחד (ולכן המילה עוד כאשר ה' ממשיך לדבר למשה ומגלה לו את שמו). בכל מקרה ה' דוחה את הטענה מיידית (ואולי אף מרפא את משה שכן מספר שמות ואילך משה מדבר נאומים ארוכים) ומסיים בציווי מפורש: "ועתה לך...
" כלומר שאין לדחות יותר השליחות. למרות זאת משה מנסה עדיין לא לקבל עליו את השליחות:

"וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנָי שְׁלַח-נָא בְּיַד-תִּשְׁלָח: וַיִּחַר-אַף יְהֹוָה בְּמשֶׁה וַיֹּאמֶר הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ:  וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן: וְדִבֶּר-הוּא לְךָ אֶל-הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה-לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה-לּוֹ לֵאלֹהִים: וְאֶת-הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדֶךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה-בּוֹ אֶת-הָאֹתֹת"

משה פונה בבקשה, שלח נא ביד תשלח. לא ברור מה הבקשה אבל כנראה היא, תמצא מישהו אחר לשליחות, אבל לא ברור מי. אולי משה מבקש מה' שהשליחות תהיה על ידי מלאך? אולי על ידי דמות ראויה יותר ממנו (ושוב הוא חושש שאינו מתאים). לראשונה (למעט האפשרות שהאותות הם רמזים לחוסר נחת מתשובותיו של משה) רשום בפירוש שיש חרון על משה, וה' מצרף לשליחות גם את אהרון. אהרון הוא דמות הגיונית, הוא היה במצרים, הוא חלק מעם ישראל והוא ממשיך שושלת מכובדת משבט לוי. ה' עדיין מדגיש כי הוא יגיד למשה ולאהרון מה לעשות והם יעבדו ביחד ומזכיר לו לקחת את המטה. 

סיום ההתגלות ותחילת השליחות בפועל

במילים אלו מסתיימת ההתגלות הגדולה ושליחותו של משה החלה. משה הולך ליתרו ומבקש ממנו רשות לצאת לדרך (מנהג נימוסין טוב או ניסיון נוסף לדחות במקצת את השליחות? הפרשנים חלוקים ועיינו בהם), משה מקבל עוד זירוז מה' שילך כי מתו כל האנשים שביקשו את נפשו. משה יוצא לדרך ומודגש כי הוא לוקח את מטה האלוקים בידו (זהו אותו מטה של משה, אולם לאחר שנעשה בו אות והפך לנחש, המטה שודרג ונהייה מטה האלוקים). ה' שוב מדגיש למשה את מה שנאמר בהתגלות כי פרעה לא ישמע אליו כלל ואף רומז לו על מכת בכורות. בדרך מתרחשת במלון פרשה מוזרה ביותר היכולה להוות סיכון לכל השליחות. לא נתעכב על פרשה זו שהיא אחת הסתומות במקרא כולו. במקביל להליכתו של משה, ה' מתגלה לאהרון ומצווה עליו לפגוש את משה ושניהם נפגשים בהר האלוקים (באותו מקום ממש של ההתגלות הראשונה למשה בסנה). משה ואהרון אוספים את כל זקני ישראל, ואכן כתוב בפירוש שאהרון מדבר אליהם. ייתכן כי זה בכלל כבדות הפה של משה ואולי בגלל  שזקני ישראל מכירים ומכבדים את אהרון מאשר את משה האנונימי. ייתכן גם שאהרון עושה את האותות (לא ברור אם היה צריך לעשות את כולם) בעצמו (כך משתמע מלשון הפסוק) ובכל מקרה העם מאמינים.

לאחר שבני ישראל מאמינים אפשר להתחיל בתהליך הארוך של הוצאת בני ישראל ממצריים.

 משה מול הסנה הבוער - וויליאם בלייק 1800 - מוזיאון ויקטוריה ואלברט לונדון

מאמרים נוספים לפרשת שמות

פרשת שמות לילדים ונוער

דבר תורה לפרשת שמות - דבר התורה נערך על ידי בתי הדר לפי דפי עבודה שנלמדו בבית הספר.

דבר תורה לפרשת שמות יעסוק בסנה. הסנה היה דרך התגלותו של ה' אל משה,  דרך הסנה דיברו בפעם הראשונה כשה' בחר במשה להיות לשליחו.  למה דווקא בסנה? למה דווקא בצמח שפל שלא עושה כלום? וגם, למה דווקא בסנה בוער באש?
ישנם כמה הסברים לשאלות אלו:

"ולמה הראה לו הקב"ה למשה בעניין הזה? לפי שהיה משה מחשב בליבו ואומר: 'שמא יהיו המצרים מכלין את ישראל?' לפיכך הראהו הקב"ה אש בוערת ואינה אוכלת. אמר לו: 'כשם שהסנה בוער באש ואיננו אוכל, כך מצרים אין יכולים לכלות את ישראל". (שמות רבה, ב, י)

"אות כנגד מצרים וישראל, כי האויב נמשל לאש וישראל לסנה וכמו שהאש לא היה בוער את הסנה, כך לא יוכל האויב לכלות את ישראל" (חזקוני)

 שני הסברים אלו מבהירים את הנקודה למה הסנה בוער.  הם מסבירים שכמו שהאש לא אכלה את הסנה כך מצרים לא יוכלו לכלות את עם ישראל. הסבר נוסף מסביר את הנקודה למה דווקא בסנה.

"למה הקב"ה דיבר עם משה מתוך הסנה? כי הסנה קשה מכל האילנות שבעולם, וכל ציפור שנכנסת לתוכו אינה יכולה לצאת בגלל הקוצים, עד שנחתכת אברים אברים. כך היה שעבודם של ישראל במצרים – קשה מכל שעבוד בעולם" (מכילתא דרשב"י ,ריש שמות)

לפי ההסבר הזה הסנה נמשל למצרים והציפור לעם ישראל (לעומת המשל הקודם בו דווקא הסנה הומשל לישראל). עם ישראל נכנסו למצרים והתחילו לעבוד אותם, ולא יכלו לצאת ממצרים (כציפור שנלכדת בענפי הסנה).  וכמו הציפור שנחתכת אברים אברים, כך שיעבוד זה היה קשה מכל שעבוד בעולם. וגם הגאולה תהיה גדולה יותר, מאחר ובאופן טבעי לא הייתה אפשרות לצאת ממצרים.

בנוסף, כשמשה התקרב לסנה ה' אמר לו " של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא." במסכת ברכות פרק ט' כתוב "לא יכנס במקלו, ובמנעלו ובפונדתו ובאבק שעל רגליו". מדובר במשנה על הצורה בה ראוי שאדם יכנס לבית המקדש, ללא מקלו, ללא נעליו, ללא תיקו, ויזהר להתנקות ממאבק הדרך. וכל זה בגלל קדושת בית המקדש. ה' מצווה על משה להוריד את נעליו מפאת קדושת המקום בו הוא עומד. לאחר מכן ה' יספר למשה שבאותו מקום ממש בני ישראל יעבדו את ה' כשיצאו ממצרים ולמעשה זהו הר סיני ומקום קבלת התורה ומכאן קדושתו.


דברי תורה נוספים לפרשת שמות

משה מול הסנה הבוער - לואי קומפורט טיפאני Louis Tiffany חלון מעוטר בבית האיחוד מונטקלייר ניו ג'רזי ארצות הברית

אנשים רגילים

לרגל י' בטבת, שני ספרים שקראתי השנה על תקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. שני הספרים עוסקים באנשים רגילים ולכן ההבנה הבסיסית היא שהגרמנים, למרות הכל, ברובם הגדול היו אנשים רגילים. הסיפור הראשון נהיה רב מכר והוא "לבד בברלין" הוא מספר את סיפורם של זוג אנשים פשוטים מהמעמד הנמוך, המזועזעים מנפילת בנם ומגיעים למסקנה כי היטלר לא מוביל את גרמניה לשום מקום חיובי. צעד המחאה היחידי שהם יכולים לחשוב עליו הוא כתיבת גלויות תעמולה והשארתן במקומות בולטים, תוך כוונה שגלויות אלו יועברו מיד ליד, יגיעו לתפוצה גדולה ויחוללו שינוי כלשהו. כמובן שבגרמניה של שנות הארבעים, ללא פייסבוק וטוויטר, ועם שליטת טרור מוחלטת ואווירת מלשנות ברחובות, שום גלויה לא מגיעה ליעדה (בני הזוג המפל הקדימו את זמנם בשבעים שנה) וכולן נמסרות למשטרה ומשם לגסטפו שפותחים במצוד. סופו של הספר ברור וידוע, אולם הדרך אליו פתלתלה. הספר ארוך, יש בו דמויות ודמויות משנה רבות, כל אחת מהן מוסיפה משהו להבנה על התקופה ועל האנשים שחיו בגרמניה ועל האווירה, אולם הסיפור המבוסס על סיפור אמיתי של אוטו ואליזה המפל, מראה שהיו גם אנשים רגילים, אנשים אחרים, בתקופת השואה ושפשוט לא היה שום דבר שהם יכלו לעשות. לעיתים נשמעת ביקורת על הנס פלאדה בכך שהוא מתאר את כל הזוועות כשייכים ל-"משטר" ואת כל הגרמנים כמסכנים. ביקורת זו נכונה בצורה חלקית, אולם רוב הדמויות המתוארות בספר מתוארות בצורה שלילית וככאלו ששמח להצטרף למשטר ולא רק סבלו ממנו.

* אזהרת ספוליר * - 
עלילת הספר כוללת נקודות מפנה רבות, אולם הסוף המר ברור מראש, דווקא נקודת האמצע של הספר, הנקודה בה האדם היחידי שהושפע מהגלויות של אוטו, קצין האס-אס שפיענח את המקרה (והשופל קשות תוך כדי, באופן המסמל את יחסו של גבלס לפאלאדה עצמו) מתאבד, היא הנקודה החזקה ביותר בספר ואפשר היה להפסיקו שם. המשפט שתוצאותיו כמובן ידועות מראש והמאסר הבאים מאחוריו באים בעיקר להראות שבגרמניה הנאצית, אפילו לבחור איך ומתי תמות אי אפשר

לבד בברלין

 לבד בברלין
הנס פאלאגדה
הוצאת ידיעות

הספר השני משלים את התמונה. אם לבד בברלין מראה שהיה מעט אנשים רגילים, שלא נכנעו למשטר הנצאי והעדיפו לשלם על כך בחייהם, כבחירה מוסרית טובה יותר מאשר לחיות, הספר "אנשים רגילים" של כריסטופר בראונינג, מראה בדיוק את התופעה ההפוכה, הנפוצה הרבה יותר של האנשים הרגילים שאימצו לחלוטין את הקו של המשטר. הספר עוסק ביחידה 101 של משטרת הסדר הגרמנית. אלו הם כוחות משטרה, לא לוחמים, בוודאי לא של אנשי אס-אס, שנמצאים בשירות מילואים בתקופת המלחמה. הספר מתאר בצורה מצמררת ופלסטית איך מילואימניקים אלו הפכו למכונת הרצח היעילה ביותר בשירות הפיהרר והרייך השלישי ואיך רק "בזכות" כוחות אלו, התאפשר חיסולה של יהדות אירופה. הספר אינו עושה הנחות. הוא פותח בצורה נוראה בתיאור פעולת ההרג הראשונה ולאט לאט ככל שפעולות ההרג, הרצח הגירוש והאקציות נמשכות, מעט המוסר (ולא היה הרבה מוסר להתחיל ממנו, אבל משהו היה) נעלם,  האנשים הופכים אדישים וירי ביהודים מטווח קרוב הופך להיות שגרתי כמו לערבב את הסוכר בקפה. אבל החוזק שבספר הוא החוויה הכמעט דומה שהוא מעביר לקורא. הקורא מתחיל מזועזע כולו מהתיאורים וההרג ולאט לאט, גם לקורא ההרג נראה בנאלי שגרתי ואפילו מובן בקריאת משפט כמו "בסוף נובמר הצטברו כ-200,000 יהודים המחכים בתור להשמדה" בנקודה זו הקורא תופס את עצמו מבועת ומזועזע אף יותר ולא מצליח להבין כלל איך זה קרה. קריאת הספר קשה ומטלטלת ולפעמים יש הרגשה שפושט בא להקיא.
בתקופה בה נשמעות לעיתים השוואות בין חיילי צה"ל לנאצים, וברמיזות שספר זה מעודד לכאורה את ההשוואה, קריאת הספר תראה עד כמה ההשוואה מגוחכת וחסרת בסיס.

אנשים רגילים

אנשים רגילים
כריסטופר בראונינג
ספרי עליית הגג וידיעות אחרונות

(נכתב בערב י' בטבת - יום הקדיש הכללי)

תפזורת לפרשת ויחי

בתפזורת הבאה לפרשת ויחי מסתתרות 15 מילים מהפרשה. אפשר למצוא את המילים ישירות בתפזרות, או להיעזר בשאלות או להיעזר ברשימת המילים עצמן המופיעה במהופך
חידות נוספות לפרשת ויחי

תפזורת לפרשת ויחי

הדף הראשי של פרשת ויחי

תשובות חידון יתרו

למי שטרם ראה את החידות עצמן נא לגשת לדף החידות לפרשת יתרו לאחר שניסיתים את כוחכם הינה הפתרונות המלאים. אם חשבתם על פתרון אחר, אנא הודיעו לי.

• אליעזר בן יהודה – רומז לבנו של משה אליעזר
• לפיד ושופר – קול השופר והלפידים במעמד הר סיני (שמות כ' טו): "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת-הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק"
• גבי גזית – רמז לפסוק (שמות כ' כב): "וְאִם-מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה-לִּי לֹא-תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית כִּי חַרְבְּךָ הֵנַפְתָּ עָלֶיהָ וַתְּחַלֲלֶהָ"
• נשר – רמז לפסוק (י"ט ד): "אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל-כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי"
• חמסה - חמסה היא אחת מהסגולות הידועות נגד אין הרע רמז לפסוק (י"ט ה): "וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ"
• ברווז - רומז לעור ברווז שאולי זה מה שקרה ליתרו כאשר נאמר עליו: "ויחד בשרו".
• גיגית כביסה ישנה מאד (מישהו עוד זוכר שהיו פעם כאלו) – רמז לציווי לעם לכבס את הבגדים לפני מעמד הר סיני.
• MCLX - האותיות המייצגות בספרות רומיותא את המפסרים אלף מאה חמישים ועשר רמז לפסוק (י"ח כא): "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת"
• שופט - רומזן למשה רבנו ששופט את העם מערב עד בוקר.
• מד זוית - מכונה גם מד מעלות רמז לפסוק (כ' כג): "וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל-מִזְבְּחִי אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ עָלָיו"
• שלושה כבדים אצל משה? – מצאנו שמשה היה כבד פה וכבד לשון, בפרשת בשלח במלחמת עמלק מסופר שידי משה כבדים, וגם יתרו אומר שלשפוט את כל העם כבד ממשה רבנו…
• בעל החרם? – החרם המפורסם ביותר ביהדות הוא חרם דרבנו גרשם – רמז לבנו הבכור של משה.
• X+X²+X³+X⁴ – רמז לפסוק מעשרת הדברות: "לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשׂנְאָי"
• פוליגרף - מכונת אמת רומז לדיבר: "לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר"
• נרות שבת – רומזים למצוות השבת בעשרת הדברות
• ברק אובמה רומז לפסוק (וגם השופר נזכר בו): "וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל-הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה"

תשובות לחידון טו בשבט

אם הגעתם לדך זה לפני שראיתם את דף החידות לטו בשבט אנא עיברו לשם. בדף זה מופיעים הפתרונות ומומלץ לנסות לפתור היטב לבד קודם. אם הגעתם לפה לאחר שניסיתם היטב התשובות יהיו עוד מעט למטה....

• לחם או מעבר - המילה המקשרת היא העץ ארז
• לבכות או לצחוק, מקהלה עליזה, יורד הערב - כל אלו הן שורות משירים בהן מופיע מיד אחר כך העץ ברוש
• מידת המשקל של היהלום היא קרט ומקורה בגרעיני עץ החרוב אשר משקלם קבוע
• מחכים לאורח - שורה מתוך ארץ אהבתי המרמז על עץ השקד (גם השקדיה מופיעה בתמונה)
• יגאל אלון מרמז על האלום ואילו אבשלום פיינברג מרמז על דקל אבשלום
• תמונת הלהקה U2 מתוך אלבומם Joshua Tree
• טום הנקס מתוך הסרט פורסט גאמפ -Forest = יער
• סמלה של חברת אינטרנט רימון (האיש ההולך)
• אילן רמון - האסטרונאוט הישראלי הראשון, שגם תאריך פטירתו (כ"ט בשבט) סמוך לטו בשבט.
• והצמד הישראלי הידוע אילן ואילנית

תשובות לחידות עזרא מרום

1. א.   יהודה: "כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו "  (בראשית מ"ט,1)
    ב. אשר:"וטובל בשמן רגלו "  (דברים ל"ג,24)
2.    א. שנהיה מלאים מצוות כרימון  (מברכות ראש השנה)    ב. "צדיק כתמר יפרח"  (תהילים צ"ב,13)   ג. מצב של שלום ושלווה "איש תחת גפנו ותחת תאנתו"
     (  מלכים א ,ה 5   )
3.  א. גפן    ב.זית
4.  א. חרצן        ב. זג   (במדבר ו , 1):" מחרצנים ועד זג לא יאכל" (הנזיר)
5.  א. גרוגרת        ב. דבלה.    עיין נזיר ב משנה א:" מן הגרוגרות ומן הדבלה"
6.  תפוח,  פו  (הדב).
7.  קיקיון  (יונה ד' ,6)
8.    תפוח  (שיר השירים ב',3)   
9.  הגפן,  הרימונים   (שיר השירים ו,11)
10.  א. זית         ב. תמר
11.        א. צמר  וצמרת        ב.  שק"ם ושיקמה
12.  "אשתך כגפן  פוריה, בניך כשתילי זיתים"   (תהילים קכ"ח, 3)
13.    דבורה מינקת רבקה (בראשית ל"ה,8)
14.    אלה ואלון  (ישעיהו ו, 13)
15.     א. יער ויערה      ב. הדס   והדסה (=אסתר)



לדף הראשי של טו בשבט

תשובות לחידון בשלח

הנה התשובות לחידות לפרשת בשלח. למי שטרם ניסה את כוחו מומלץ ללכת קודם לדף החידות, לנסות היטב ורק במקרה הצורך לבוא ולהציך בפתרונות הנמצאים מעט למטה....

• לבנה אדומה או ירוקה – הכוונה לסוגי המרות השונים, רמז למקום מרה
• מי נכנע וניצח – משה רבנו הרים את ידו ואז ישראל ניצחו במלחמה למרות שהרמת ידים מסמלת בדרך כלל כניעה
• מה בין יהודע לעמוד הענן – המילה ימיש מופיעה בשניהם
• אברהם אבימלך ה' וארוונה היבוסי – בכולם מופיע הביטוי וישקף
• כלי הנשיפה מרמזים על הפסוק: "נשפת ברוחך…"
• הצמח בעציץ הוא כוסברה המיוחס לגד השדה אליו נמשל טעמו של המן
• מטה ידים וים מרמז על הפסוק: "נטה ידך על הים…"
• התולעת בתפוח מרמזת על המן שהבאיש
• דגל שודדי הים עם המילה גולגולת, המופיעה בפרשה
• הסיר רומז כמובן לסיר הבשר
• פסל החירות מציין את המקום של בני ישראל – פי החירות.
• הכדים מרמזים על רוח "הקדים" שה' הביא על ים סוף.
• מא' עד ת' – הכוונה לפסוק המכיל את כל אותיות הא' ב' (ללא סופיות אומנם) פרק ט"ז פסוק טז: "זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ"
• 82 – מספרו האטומי של היסוד עופרת המופיע בשירת הים: "…צללו כעופרת במים אדירים". פתרון אפשרי נוסף הוא חיבור 70 התמרים ושתים עשרה עינות המים באילימה.
• הפרצוף המבולבל ברבים רומז על המילה נבוכים.

לעמוד הראשי של פרשת בשלח

חידות לפרשת ויחי

דף החידות לפרשת ויחי מכיל חידת ציורים עם חידות ציורים וחידות מילוליות. כל אלמנט מוביל לענין כלשהו בפרשה. את רוב הציורים חיבר בני יאיר, וחלקים השלמתי אנוכי. מומלץ להגדיל את התמונה (לחיצה כפולה עליה), להדפיס ולעבור עליה בשולחן שבת לאחר קריאת הפרשה (בבית הכנסת או בבית). התשובות מופיעת בהמשך הדף

חידות לפרשת ויחי

וגירסה לילדים עם החידות הקלות

חידות לילדים לפרשת ויחי

חידות נוספות לפרשת ויחי

• מעשה אבות סימן לבנים ושוב לאבות?
• הקשר בין יהודה לגד?
• כמה אברים בברכות?
• גם התורה בעד הגדלת תמלוגי הגז. הוכיחו מהפרשה.

חידות לפרשת ויחי מאת עזרא מרום


1.שניים בספר בראשית השתמשו בביטוי : "התחת אלוקים אני " מי הם?
2. ליהודה נאמר:"ישתחוו לך בני אביך". למי נאמר "ישתחוו לך בני אימך " ?
3. הוא כארי עז. קפד זנבו ותקבל ישוב במרכז.    מי אני ?
4. על שניים בתורה נאמר שהיו להם קשיים בראיה בגלל זיקנה.   מי הם?
5. שניים מבני יעקב נמשלו לאריה.  מי הם ?
6. איזה מהשבטים קיבל את הכינוי חסיד?
7. הוא מבני יעקב,  היא- ישוב בארץ .  מי אני ?
8. "ועשית עמדי חסד ואמת ". מה רמוז במילה : אמת ?
9. הסבר את הפסוק: בנות צעדה עלי שור".
10. כמה שנים חיו : א. יעקב   ב. יוסף.?
11. מי אמר למי : הלא ראות פניך לא פיללתי " ?
12. "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" (מח,20). מדוע נבחרו הם כסמל לברכה?
13. "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". (מ"ט,22). למי ניתן הכינוי האמורי ומדוע? (רש"י)
14. על מי בפרשתינו נאמרו הביטויים הבאים:  א.פחז כמים.  ב.חכלילי עיניים מיין.    
      ג.רובץ בין המשפתיים.    ?                                                                                                
15. מי מבניו של יעקב התברך שיהיו בנחלתו שפע של:    א.ענבים   ב.זיתים. ?
16. שניים מבני יעקב נמשלו לגור-אריה. מי הם ?
17. "בן פורת יוסף בן פורת עלי עין":  א.מה פירוש המילה בן פורת.
       ב.מדוע זכה יוסף שלא תשלוט בו ובזרעו עין הרע? (ברכות כ"א)    
18. בברכת יעקב נמשלו חלק מבניו לחיות. מיהם הבנים ולאילו חיות נמשלו?    
19. אצל  מי מבני יעקב נזכרו  בברכתו החיות הבאות:  א.שור   ב.אתון   ג.סוס ?
20.  "גור אריה יהודה". ציין מילים נרדפות לאריה בתנ"ך  .


  מאמרים נוספים לפרשת ויחי



פתרון לחידת ציורים

• האיש שמרים משקולות הוא חזק - קריאת חזק בסוף הפרשה.
• מרים בן פורת מזכירה את ברכתו של יוסף, בן פורת יוסף.
• הכדורסלן דורון שפר מרמז על ברכת יעקב לנפתלי.
• סמל המועצה שייך למועצה אזורית זבולון.
• בנין הכנסת מרמז על הברכה ליהודה: "ומחוקק מבין רגליו...".
• העקב מרמז על ברכת גד: "גד גדוד יגודנו והוא יוגד עקב".
• היתר במשולש מצביע על ראובן: "יתר שאת ויתר עז".
• החץ ממצרים לארץ ישראל מתאר את מסע הלוויה של יעקב.
• חמור ההתעמלות מרמז על שבט יששכר.
• הסימן האסטרולוגי של מזל קשת מרמז על הפסוק "בחרבי ובקשתי".
• הדמות המצוירת מערוץ הופ היא של דני חידוני ומרמז על שבט דן.
• כפות הידיים המשוכלות (או החיצים) מרמזים על שיכול הידיים של יעקב בברכתו לנכדיו.
• בנימין זאב בגין מרמז על שבט בנימין.
• הלחם ענקי מציין את שבט אשר (מאשר שמנה לחמו).
• ומי לא נמצא: שמעון ולוי לא מרומזים באף ציור.
• המספרים הם שנות החיים של יעקב ויוסף.
• מצאתי (אבני) חן בעיניך.
• ובסוף גם יעקב וגם יוסף ביקשו לא לקבור אותם במצרים.

פתרון החידות:
1) מעשה אבות סימן לבנים ושוב לאבות - המילה וימאן מופיעה בסירובו של יוסף לפיתויי אשת פוטיפר ושוב ביעקב כשהוא מסרב לשים את ימינו על ראש מנשה
2) גם יהודה וגם גד מכונים בברכות לביא (עיינו בפרשת וזאת הברכה). בנוסף המילה מחוקק מופיעה אצל שניהם.
3) אף, יד, עורף, רגליים,עיניים, שיניים, שכם, עקב, זרוע, שדיים, רחם, ראש, קדקד ועוד מילה שמשמעותה ישבן.
4) בברכת יוסף מופיעה "תאוות גבעות עולם" כשם חברת הנפט בימינו.

תשובות לחידות עזרא מרום

1.א. יוסף אמר לאחיו      ב. יעקב אמר לרחל כשאמרה לו " הבה לי בנים"
2.יצחק ברך את יעקב: " הווה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך ".
3. יהודה, יהוד
4.  א.יצחק (כ"ו,1)      ב. יעקב (מ"ח,10)
5. יהודה ודן
6. וללוי אמר: תומיך ואוריך לאיש חסידך"
7. הוא=בנימין,  היא=בנימינה
8.אמת ראשי תיבות=ארון,מיטה,תכריכים.
9. למילה שור 2 פירושים א. לראות  ב.חומה. המשמעות: הבנות עלו וצעדו על החומה כדי לראות את יופיו של יוסף.
10. יעקב חי 147, יוסף 110 שנים.
11 . יעקב (ישראל) ליוסף .
12. בגלל שהם נולדו וגדלו במצרים ולמרות זאת שמרו על יהדותם,לכן הם מהווים סמל לכל יהודי שיהיה בגלות שישמור על דתו ועל מורשת אבותיו.
13. עשו  מכונה אמורי בגלל ש: א. עושה מעשה אמורי  ב.צד את אביו באמרי פיו.
14. א.ראובן     ב.יהודה     ג.יששכר
15.א.יהודה      ב.אשר.
16. בפרשתנו: גור-אריה יהודה". ב. דן גור- אריה יזנק מן הבשן"  (דברים ,לג 22)
17. א. בן פורת=בן-חן  ב.כי במפגש עם עשו עמד לפני רחל והסתיר את אימו מעינו של עשו,    ובנוסף  מנע את עינו  מאשת פוטיפר.
18. יהודה- אריה, יששכר-חמור, דן-נחש, נפתלי-אילה, בנימין- זאב.
19. א.שמעון ולוי    ב.יהודה        ג.דן.
20.   שחל, כפיר, ליש