מכת חושך (ממצרים ועד אסימוב)

דבר תורה על מכת חושך

כל שלושת המכות בפרשת בא הן מכות הקשורות לחושך. ברור שמכת חושך עצמה אולם גם מכת הארבה שבאה לפניה מתוארת בצורה של חשיכה (פרק י טו-טז):

וַיְכַס אֶת-עֵין כָּל-הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ וַיֹּאכַל אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד וְלֹא-נוֹתַר כָּל-יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם: וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַה' אֱלֹקיכֶם וְלָכֶם: וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹקיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת-הַמָּוֶת הַזֶּה".

לאחר מכה זו ישנים כמה חידושים בתגובת פרעה. פרעה כבר ממהר לקרוא למשה ולאהרון, וגם המכה מתוארת כמוות. אפשר כמובן לומר שהמוות היה פחד מפני היעלמות המזון, אולם החושך והמוות הולכים ביחד וייתכן כי הפחד הגדול היה דווקא מפני החושך.

ההמשך הוא במכת החושך עצמה (פסוקים כא-כג):

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם וִיהִי חשֶׁךְ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ: וַיֵּט משֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַשָּׁמָיִם וַיְהִי חשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁלשֶׁת יָמִים: לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו שְׁלשֶׁת יָמִים וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבֹתָם"

במכה זו החושך אינו רק אובדן הראייה, אלא הוא מהווה אובדן מוחלט של היכולת להתמצא. המצרים אפילו פחדו לקום. מעט ממכת החושך ניתן לתאר במצב שבו היו שרויים אלפי אנשים בסופה של סוף 2013. מספר ימים ללא חשמל, כאשר אין אפשרות לצאת מהבית בגלל השלג.

סיום המכות במכת בכורות, הוא התגלמותו הסופית והאחרונה של החושך, במוות. מה יש בחושך שמפחיד כל כך אנשים? בתרבות המצרים, השטופה אלילים שמור היה מקום מיוחד לאל רע, אל השמש. הוא נחשב אחד מהאלים החזקים ביותר ופרט להיותו אחראי על השמש הוא שימש גם כאל המגן על הממלכה ועיר הבירה שלה. מכות מצרים שהחלו במכת דם ביאור, עורק החיים וגם אחד מאלילי מצרים, המשיכו עד לאל השמש, אחד האלים החשובים. בכך למעשה הושלם המהלך שבא להראות את שליטתו של ה' בכוחות הטבע ואת האחדות האלוקית בניגוד לריבוי האלילים בתרבות המצרית.

כאשר הוכה אל השמש ומעטה הגנה האחרון הוסר מפרעה, באה הקשחת הלב האחרונה שלאחריה, רק מכת בכורות הייתה עוד דרושה והיא למעשה המכה היחידה בה נהרגו אנשים (אנשים גם נהרגו במכת ברד, אולם היו אלו עבדים של אנשים שלא שעו לאזהרות. אותם אנשים ממילא לא ייחסו ערך רב לחיי עבדיהם. במכת בכורות, למרות האזהרה שניתנה, לא היה אפשר להימלט מהמכה - פרט אולי בהצטרפות לאותו ערב-רב שעלה ממצרים).

היעלמותם של גרמי השמים, היוותה במשך שנים מקור לדאגות ולסימנים רעים, פסוקים מפורשים על כך נמצאים אף בנביאים (ראו במאמר על ליקויים בתורה) וזאת גם לאחר שהתבנית שלהם כבר הייתה ידועה וניתנת לחיזוי. משהו בחשיכה הפתאומית והשינוי מסדר השמים הקבוע מטריד את נפש האדם.

התיאור הספרותי ביותר של מצב של חשכה ארוכה נמצא בסיפור "שקיעה" Nightfall שהפך כבר מזמן לאחת מקלסיקות המדע הבדיוני. בסיפור מאת אייזיק אסימוב, מתואר כוכב לכת הנמצא במערכת של שש שמשות וכתוצאה מכך תמיד יש אור בכל חלקי הכוכב. לפעמים אור בהיר ולפעמים אור עמום אולם תמיד יש אור והכוכבים אינם נראים לעולם והם רק חלק מאגדה דתית הטוענת שפעם באלפיים שנה הם באים והורסים את העולם. לאט לאט מתברר, בכמה אופנים שונים, שיש כוכב לכת נוסף במערכת ופעם ב-2049 שנים נוצר מצב בו מאירה בשמים רק שמש אחת וכוכב הלכת השני גורם לליקוי. הליקוי ארוך ולכן בכול כוכב הלכת יהיה זמן ארוך של כמה שעות שבו תהיה חשכה והכוכבים ייראו.

החשיכה הגורמת לכובים לזהור (יש דיון נרחב בשאלה, האם בכלל היה חושך, שכן המערכת נמצאת בצביר כוכבים גדול, כך שבלילה שם אמור להיות הרבה מאד אור מהכוכבים, כנראה יותר מאשר ירח מלא) גורמת לתושבי כוכב הלכת השתגעות קולקטיבית ולהעלות כל דבר שאפשר באש ולמעשה להרס מוחלט של הציביליזציה ולשיקומה האיטי עד לחזרתו של האירוע 2049 שנים לאחר מכן. הסיפור הקצר המקורי (שנכתב בשנת 1941) מתאר רק את השעות האחרונות לפני תחילת הליקוי ולאחר שנים הספר הורחב ומתאר גם את מהאירועים לפני ואחרי אותו לילה. בבירור הספר מציג את המדע והדת בשני קטבים מנוגדים (כמו היינו במאה ה-16), אולם ייתכן והרעיון המקורי לסיפור שאוב ממכת החושך המצרית?

מכת חושך - מרק שאגאל

הדף הראשי לפרשת בא