פרשת וישלח לילדים

תקציר פרשת וישלח

יעקב מתכונן למפגש עם עשו (לב, ד-יג)

יעקב ופמלייתו קרובים לשוב הביתה, אך יש עוד עניין אחד הדורש פיתרון: עשו, האח השואף לנקמה. יעקב שולח שליחים לארץ שעיר, לשדה אדום, להביא אל אחיו מסר של שלום ולבדוק את כוונותיו. השליחים חוזרים ומספרים כי עשו יוצא לקראת יעקב בראש מחנה של ארבע מאות איש.
יעקב חושש ממלחמת אחים. הוא אינו רוצה להיהרג אך גם אינו רוצה להרוג. כאמצעי התגוננות טקטי, הוא מחלק את משפחתו וכל מלוויו לשני מחנות, ונערך לבאות. את ההכנות מלווה יעקב בתפילה לקב"ה שיציל אותו מידי עשו, ומזכיר את כל ההבטחות שנתן לו ה'.

משלחת ומתנות פיוס (לב, יד-כב)

כאמור, יעקב נערך לקרב, אך אינו מעוניין להגיע לכך. הוא שולח משלחת גדולה של עבדים המובילים עדרי צאן, בקר וגמלים לרצות את עשו. יעקב נותן רווח בין עדר לעדר כדי להאדיר את רושם המתנה, ומדריך את השליחים מה לומר לעשו.

מאבק עם דמות מסתורית (לב, כג-לג)

המשלחת יוצאת לדרכה, ומחנה יעקב מתארגן לשנת לילה קצרה. בטרם עלה השחר, מעביר יעקב את כל משפחתו ומלוויו בנהר יבוק. כשחוזר יעקב אל עבר הנהר, ליטול פריטים אחרונים שהושארו, הוא מוצא את עצמו לבדו מול איש מסתורי הנאבק עמו. האיש, אינו אלא מלאך שמימי השייך לתומכי עשו, ומנסה לפגוע ביעקב. אך יעקב נלחם בגבורה, והמתאבק מצליח רק לנקוע את כף ירכו. הבוקר האיר, והאיש-מלאך המסתורי מתחנן ליעקב שייתן לו ללכת לעבודת יומו. יעקב מתנה זאת בקבלת ברכה, והמלאך נאלץ להסכים ולברך את יעקב. הוא גם מעניק לו את השם החדש 'ישראל', שמעתה יהפוך לשם הייצוגי של יעקב ולכינוי לכל בני יעקב בכל הדורות. לדברי המלאך מבטא השם את מעלתו של יעקב "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל".
יעקב צולע חזרה לעבר מחנהו, מפגיעת עצם הירך - גיד הנשה. לזכר כך לא אוכלים בני ישראל, עד היום, את גיד הנשה באוכלם מבשר בעלי חיים.

מפגש היסטורי (לג, א-כ)

לאחר 34 שנים של נתק מוחלט מתקיים מפגש היסטורי בין שני האחים. יעקב נושא את עיניו ורואה את עשו וארבע מאות אנשיו קרבים. הוא מארגן את משפחתו בעורף ויוצא בגפו מול אחיו. להפתעתו ולשמחתו, עשו פורץ מתוך מחנהו, רץ לעברו, נופל על צווארו ומנשקו תוך ששניהם בוכים.
יעקב מציג את משפחתו הגדולה בפני אחיו, ומפציר בו לקבל את המנחה ששלח אליו. עשו שמסרב בתחילה, נעתר, ומציע ליעקב לצאת יחד אל ביתו בארץ שעיר. יעקב מסביר לו שילדיו הרכים ועדרי הצאן הרבים ההולכים עמו, לא יעמדו במסע מהיר ומפרך. הוא מציע לעשו לצאת לדרכו, והוא יעקב ימשיך בקצב שלו.
עשו נפרד מיעקב וחוזר לארצו ולביתו. יעקב מקים מחנה במקום הנקרא סוכות.
רק לאחר 18 חודשים של שהיה במקום, נכנס יעקב לארץ כנען וחונה בפאתי העיר שכם. הוא קונה שם חלקת קרקע ונוטה את אוהליו. הוא מקים גם מזבח להודות לה' שהשיבו בשלום לארץ.

שבים לבית אל (לה, א-טו)

ה' נגלה ליעקב ומצווה עליו לקום ולעלות לבית אל, מקום בו נגלה אליו ה' בבורחו מפני עשו, להתיישב שם ולקיים את הבטחתו להקים מזבח תודה במקום. יעקב מצווה על כל בני ביתו להיטהר ולהתכונן לעליה למקום הקדוש.
דרכם משכם לבית אל עוברת בשלום. כל יושבי הארץ, שראו אולי בשבט הישראלי פולש וכובש, הוכו בחרדת אלוקים ("חתת אלוקים") והניחו לו לעשות את דרכם בבטחה.
יעקב מקים מזבח בבית אל. ה' נגלה אליו, מברך אותו בצאצאים רבים ובירושת הארץ, ומאשרר את החלפת השם יעקב בשם החדש 'ישראל', שניתן קודם לכן על-ידי המלאך. יעקב מקים מצבה מנסך עליה יין ויוצק עליה שמן.

לידת בנימין ומות רחל (לה, טז-כט)

יעקב יוצא את בית אל, ממשיך את מסעו דרך אפרת לכיוון קריית ארבע, אל בית אביו יצחק.
בדרך, לפני בואה אפרתה, עוצרת השיירה. רחל כורעת ללדת את הבן השניים-עשר, בן הזקונים של יעקב. הלידה הייתה קשה. בסופה נולד בנימין, אך בעקבותיה נפטרה רחל אמנו. יעקב קובר את רחל במקום, על אם הדרך בין ירושלים לחברון, ומקים מצבה על קברה.
לאחר זמן מגיע יעקב לחברון, אל אביו יצחק. התורה מציינת בהקשר זה את פטירתו של יצחק בגיל 180 שנה. אך לפי החישוב אנו יודעים שאירוע פטירתו בפועל היה מאוחר יותר, לאחר מכירת יוסף למצרים.

משפחות עשו (לו, א-מג)

הפרק כולו, עד סוף הפרשה, מונה בקצרה את משפחת עשו לתולדותיה, את ראשי המשפחות והמלכים שיצאו ממנה. בתוך הדברים מספרת התורה על עזיבתו של עשו את ארץ כנען מפני יעקב אחיו. למעשה, בכך מודה עשו שירושת ארץ ישראל, שהובטחה לאברהם וליצחק, מיועדת ליעקב-ישראל ולבניו.

דבר תורה קצר לפרשת וישלח

פרשתנו מספרת על פגישתו של יעקב אבינו עם עשיו אחיו, לאחר שזה יצא לקראתו בראש ארבע-מאות מאנשיו. המפגש, שהיה אמור להיות מלחמתי, נהפך לבסוף לפגישה ידידותית.
מה גרם למהפך הזה בליבו של עשיו? אומר רבי שמעון בר-יוחאי: "הלכה היא – בידוע שעשיו שונא ליעקב; אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו".
רבי שמעון בר-יוחאי משתמש בביטוי "הלכה היא". הוא רוצה להדגיש כי שנאת עשיו ליעקב איננה בת-חלוף ואינה משתנה – כשם שההלכה נצחית ובלתי-משתנה. אל לנו לנסות לתלות את שנאת עשיו ליעקב בסיבות כאלה ואחרות. זו שנאה המושרשת בעצם מהותו של עשיו, והיא אינה משתנית. אם בכל-זאת רואים התנהגות ידידותית מצידו של עשיו כלפי יעקב, זה מצב היוצא מן הכלל – "נכמרו רחמיו באותה שעה".
יש בכך לקח נצחי להתייחסות הנכונה כלפי אומות-העולם: אל ליהודי לתלות את מבטחו בגויים, שכן "עשיו שונא ליעקב". עם זה, כאשר יהודי עומד בתוקף על יהדותו, ומציג התנהגות גאה של יהודי הדבק בתורה ובמצוות –הדבר משפיע גם על בני אומות-העולם, עד שנכמרים רחמיהם והם מסייעים ליהודי בכל צרכיו.

לדף הראשי של פרשת וישלח
תפזורת לפרשת וישלח 
ארכיון פרשת השבוע לילדים (מכיל קישורים לדפי פרשת השבוע לילדים לכל פרשות השבוע)

מדע בתורה - הכלאות והרכבות

ברשימת התולדות של עשו, מופיע פסוק שמטרתו לא ברורה:
וְאֵלֶּה בְנֵי-צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת-הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת-הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו (בראשית ל"ו כד). מהם אותם ימים ולמה הנושא צריך להופיע בתורה?

נעיין בפרשנים במקום
רש"י

את הימם -
פרדים, הרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד, והוא היה ממזר והביא פסולין לעולם.
ולמה נקרא שמם ימים?
שאימתן מוטלת על הבריות.
דאמר רבי חנינא: מימי לא שאלני אדם על מכת פרדה לבנה וחיה (והלא קא חזינן דחיה, אל תקרי וחיה אלא וחיתה, כי המכה לא תרפא לעולם).  

רמב"ן

אשר מצא את הימים -
כדעת מקצת רבותינו בתלמוד (פסחים נד א): הם הפרדים. וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו, ואין כן בשאר מיני הכלאים. ואמר במדבר ברעותו החמורים, כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות, והרביעם עם הסוסיות והולידו. ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו, והיה נודע במעשה ההוא, ועל כן יתארהו בו:

ואונקלוס תרגם:

גבריא.

והנראה מסברתו, כי ענה זה באו עליו מן האומה הנקראת אימים, לפנים עם גדול ורם כענקים (דברים ב י), ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו, והוא היה במדבר ואין עוזר לו, ותמצא ידו להם והציל מידם, והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך (תהלים כא ט), ולא המציתך ביד (שאול): [דוד] (ש"ב ג ח). או יאמר שמצא אותם ונצל, והיה נודע בגבורה הזאת. ונכון הוא:

לעניננו נתמקד בפירוש המסביר שאותם ימים הם פרדים וזהו המין הראשון שאינו טבעי שהיה בעולם, אלא חובר משני מינים דומים. הפטנט על המצאה זו מיוחס לענה בן צבעון והתורה משמשת כאן כרשם הפטנטים הראשון בעולם. ייתכן וענה ראה פרד אחד שנוצר בחיבור טבעי והבין שאפשר לפתח "מוצר" חדש בעל שימושים מרובים.

הפרד הוא בעל חיים שימושי לאדם מאחר והוא גדול כסוס אך בעל יכולת סיבולת גבוהה יותר כשל חמור. בין רוב מיני בעלי החיים והצמחים הכלאות כלל אינן אפשריות. המינים שונים מדי בגנים שלהם ובמספר הכרומוזומים. לסוס - 64 ולחמור 62 והפרד באמצע עם 63. מרבית בעלי החיים שנולדים כתוצאה מהכלאה אינם פוריים ולכן הפרדים אינם קיימים בטבע, אלא רק כתוצאה מהכלאות ומהרבעות. בהיסטוריה המודרנית של עם ישראל זכור לטוב "גדוד נהגי הפרדות", מיסודם של הגדודים העבריים ואף שימשו כמה שנים בצה"ל (ראו תמונה)

גדוד הפרדות הצהלי מתוך אתר התמונות הלאומי

הכלאות שימושיות יותר נמצאות בתחום הצומח. בעוד שהתורה אוסרת הכלאות בבהמות ואף חרישה בשתי בהמות שונות, הרי שבצמחים יש אפשרות לבצע הכלאות במינים המקורבים מאותה משפחה. כמו כן האיסור הוא על פעולת ההכלאה עצמה אולם השימוש בצמח או בחיה מותר (לפחות לחלק מן הדעות) וכאשר ההכלאה היא בין שני מינים כשרים, החיה החדשה שלא הייתה קיימת בעולם מותרת לאכילה ודוגמה לכך הוא המולארד (הכלאה בין שני מיני ברווז שאחד מהם, בדומה לתרנגול הודו, עורר שאלות הלכתיות שונות מאחר והיה מין לא מוכר). 

בעוד שבחיות ההרכבה מבוצעת על ידי זיווג שני מינים שונים, או כיום בדרך של הזרעה מלאכותית, בצמחים ובעיקר בעצים ניתן לבצע הכלאה על ידי פיזור של אבקנים מזן אחד על שחלות פרחים נקביים של זן אחר. שיטה אחרת היא ההרכבה, משתמשים בכנה - עץ הגדל ומחובר לאדמה, ועליו מרכיבים ענף מעץ אחר, הוא הרוכב והוא נותן את הפירות הרצויים, בכך מאפשרים לרוכב חלש להתיישב על עץ גדול וחזק יותר. באם ההרכבה מצליחה הענפים מתחברים ונהיים לעץ אחד, ממנו ניתן לקחת ייחורים ולהרבותם (כאשר רוב העצים מגודלים מייחורים, ענפים של עץ קיים, ומעט מאד בצורה של צמיחה מזרעים, כדרך הטבע). מכאן שעל כנה אחת ניתן להרכיב כמה רוכבים ולקבל עץ אחד הנותן פירות שונים.

צורה אחרת להכלאה, בה מגיעים כבר לשאלות אתיות מרובות, היא שימוש בהנדסה גנטית, בה מחדירים לתוך תא של מין אחד, גנים ממין אחר (או גנים בעלי תכונה מסוימת מאותו מין) על מנת להשיג זן אחר. כל עוד מדובר בצמחים בלבד, הרי שבדרך כלל התוצאות הן טובות, גידולים עמידים יותר (ואפשרות להאכיל את אוכלוסיית העולם הגדלה במהירות) אולם הבעיות האתיות מתחילות בהנדסה גנטית בבעלי חיים (שכפול הכבשה דולי) ואולי גם בבני אדם, נושא שהיה קיים רק בסרטי המדע הבדיוני, אולם טכנולוגית הוא אפשרי.

בהתייחס לשאלות אלו, דעת התורה ברורה ביותר, הכלאות בבעלי חיים אסורות לגמרי, והכלאות בצמחים מותרות כאשר המינים הם מאותה משפחה (לפי הגדרה הלכתית אשר שונה מההגדרות הביולוגיות של ימינו). בכך אולי רוצה התורה להגביל את "חופש היצירה" של בני האדם ולהימנע מאותן שאלות אתיות שתחילתן לא ברורה וסופן מי ישורנו.

לסיכום הלכתי של הנושא מאת הרב מלמד

פרשת ויצא לילדים

תקציר פרשת ויצא

חלום יעקב (כח, י-כב)

בעצת אמו ובברכת אביו יוצא יעקב את באר שבע , והוא בן 63 שנים, אל משפחת לבן בחרן. בדרכו הוא עובר במקום העתיד להיות בית המקדש. הקב"ה מקצר את היום כדי שיעקב יאלץ לעצור לחניה ולעשות את הלילה במקום הקדוש. בשנתו חולם יעקב על "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". בחלומו הוא רואה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בסולם. ולפתע התגלות ה' אליו. הקב"ה ניצב עליו ואומר "אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק. הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך". יעקב מקיץ נפעם משנתו. הנה זכה לישון במקום כה קדוש בו נגלה אליו ה'. הוא נוטל את האבן עליה ישן בלילה, מניח אותה כמצבה ויוצק עליה שמן. למקום הוא קורא 'בית אל'.
יעקב נודר לזבוח לה' כאשר ישוב בשלום לבית אביו כהבטחת ה'.  

יעקב מגיע לחרן (כט, א-יד)

יעקב מגיע אל פאתי חרן לאחר 14 שנה שישב ולמד תורה בישיבת עבר, נינו של שם-בן-נח. שם הוא פוגש רועי צאן על עדריהם, יושבים סביב לבאר מים. הוא שואל אותם למוצאם, וכששומע שהם מחרן, הוא שואל לשלומו של דודו לבן. הרועים משיבים כי שלומו טוב, ומציינים כי תיכף תבוא ביתו רחל להשקות את הצאן מן הבאר. יעקב מביע את פליאתו על כך שהרועים רובצים עם צאנם, כך באמצע היום, ולא יוצאים איתם למרעה. הרועים מסבירים כי באו לבאר להשקות את הצאן, אך כיוון שאבן גדולה על-פי הבאר, הם ממתינים לרועים נוספים שיבואו, ויחד יגללו את האבן. בזמן שהם מדברים, מגיעה רחל עם צאן אביה אל הבאר. יעקב ממהר, ובכוחות על-אנושיים גולל לבדו את האבן מפי הבאר ומשקה את צאן דודו. כשנודע לרחל כי זהו יעקב, בן דודתה רבקה, היא ממהרת לבשר לאביה. לבן רץ להקביל את פני יעקב ומזמינו בחום להתארח בביתו.

בבית לבן (כט, טו-לה)

יעקב מתיישב בבית לבן ורועה את צאנו. לאחר חודש ימים אומר לבן כי הוא מבקש לשלם ליעקב שכר בגין עבודתו. יעקב מבקש בשכר עבודה של שבע שנים, לשאת לאישה את ביתו של לבן. מבין השתיים, לאה ורחל, בוחר יעקב ברחל. יעקב ממלא את חלקו בעסקה, ולאחר שבע שנות עבודה מבקש לשאת את רחל לאישה. לבן עורך חתונה גדולה, אך מרמה את יעקב ומשיא לו את הבת הגדולה לאה. כשמגלה יעקב את התרמית, הוא פונה בכעס אל לבן ומבקש הסבר. הלה מצטדק ומסביר כי אין מנהג המקום להשיא את הבת הצעירה לפני הבכירה. סופו של דבר הם מסכמים כי יעקב ישא גם את רחל, לאלתר, ותמורת זאת יעבוד עוד שבע שנים בבית לבן.
ה' רואה בצערה של לאה שאינה האישה האהובה על יעקב, ומפצה אותה בפרי בטן. לאה יולדת ארבעה ילדים: ראובן, שמעון, לוי ויהודה.

רחל ולאה (ל, א-כד)

רחל מקנאת באחותה שזכתה לילדים, והיא מפנה את צערה ותסכולה אל יעקב בעלה. היא מציעה שייקח את שפחתה בלהה, ואולי בלידתה תבוא הברכה גם לרחל עצמה. בלהה אכן יולדת שני בנים ליעקב: דן ונפתלי.
לאה, שבינתיים פסקה אף היא ללדת, הולכת בדרך אחותה ומוסרת את שפחתה זילפה ליעקב. גם זילפה יולדת שני ילדים: גד ואשר.

דוגמה למערכת היחסים המורכבת בבית יעקב, אנו לומדים מן הסיפור הבא: ראובן, בנם הבכור של יעקב ולאה חוזר מן השדה ובידיו דודאים. הוא מביא אותם אל אמו. רחל רואה ועיניה כלות. היא פונה ללאה ומבקשת מן הדודאים. לאה עונה בכעס: לא די שלקחת לי את בעלי וגם תרצי את דודאי בני?!...
לבסוף מקבלת רחל מן הדודאים תמורת הבטחה שיעקב יהיה עם לאה בפרק הזמן שהיה אמור להיות עם רחל.
לאה אכן נפקדת לאחר לידת שני ילדי שפחתה והיא יולדת עוד שני בנים - יששכר וזבולון, וגם בת אחת - דינה.
רחל השבורה כל כך מרבה בתפילה. ה' שומע לתפילתה, וגם היא זוכה לבן - יוסף.
לאחר לידת יוסף, כשמלאו 14 שנים לשהותו בחרן, מחליט יעקב לשוב אל בית אביו. אולם לבן שיודע כי מאז בואו של יעקב הברכה שורה בביתו ובעסקיו, מבקש מיעקב להישאר אצלו זמן נוסף ואף מציע לשלם על כך. יעקב נענה להפצרותיו של לבן, אך אומר כי אינו חפץ בשכר והוא מעדיף ליהנות מברכת ה'. לפי ההסכם החדש יעקב יקבל את כל הכבשים והעיזים שייוולדו מעתה ועל עורם סימני טלאי או נקודות חומות.
מובן שה' מברך את יעקב, ובניגוד לכל הסטטיסטיקות שהיו נכונות עד עתה, הצאן מתמלא בכבשים ועיזים העונים על התנאים שהוסכמו. כך הופך יעקב לעשיר גדול ובעל נכסים.
חולפות  שש שנים נוספות. יעקב שומע את בני לבן מתלחשים כי כל עושרו הגיע מאביהם. גם את פני לבן הוא רואה שאינם כתמול שלשום. הוא מבין כי עושרו הרב גורם לקנאה ומעכיר את האווירה.
הוא קורא לשתי נשיו, בנות לבן, ומספר להן על תחושותיו. הוא גם מזכיר להן את כל מעללי אביהן, את רמאויותיו ונכליו. עוד הוא מספר להן על חלום שבו נגלה אליו מלאך אלוקים ומזרזו לחזור לביתו.
רחל ולאה עונות פה אחד, כי גם הן מרגישות זרות ומרומות בבית אביהן, והן מקבלות את החלטתו שקיבל על-פי הצו האלוקי.

בורחים מחרן (לא, יז- לב, ג)

יעקב לוקח את נשיו, ילדיו וכל רכושו ויוצא בחשאי מחרן לחזור ארצה אל אביו יצחק. לאחר שלושה ימים שומע לבן על עזיבת יעקב ומשפחתו. הוא לוקח את בניו אתו, ויוצא לרדוף אחרי יעקב. בלילה, בא אלוקים אל לבן בחלום, ומתרה בו לבל יפגע ביעקב.
ביום השביעי 'ליציאת חרן' מדביק לבן את מחנה יעקב על הר הגלעד. הוא פונה ליעקב בטענות קשות על כך שבחר לברוח בלי להודיעו, ולקח את בנותיו ונכדיו מבלי לאפשר לו לפחות להיפרד מהם. לבן גם טוען שהפסלים שלו נגנבו, והוא חושד שידו של יעקב בכך.
יעקב מסביר ללבן כי עזב בחשאי מחשש שמא ינסה למנוע את הליכת בנותיו. באשר לפסלים, יעקב מכחיש מכל וכל, שכן אינו יודע שרחל אכן העלימה את אלילי אביה. הוא מציע ללבן לערוך חיפוש.
לבן עובר מאוהל לאוהל ומחפש. כאשר מגיע לאוהל רחל, הוא מוצא אותה יושבת על מושב כר-הגמל. רחל מתנצלת שאינה יכולה לקום כי אינה חשה בטוב. לבן מחפש בכל האוהל אך כמובן לא בכר-הגמל, שם הם נמצאים. לאחר החיפוש המביש, לא יכול עוד יעקב להבליג והוא פונה אל לבן במילים קשות. הוא מגולל את כל המעללים שלבן הפעיל נגדו במהלך השנים, ולעומת זאת את כל מסירותו שלו ותרומתו לעושרו והצלחתו של לבן.
סופו-של-דבר, לבן מציע לכרות ברית, ואכן הם מקימים גלעד מאבנים, אות לברית שבניהם.
לבן שב לביתו. גם יעקב יוצא להמשיך במסעו הביתה. בדרך הוא פוגש מלאכים שבאו ללוותו לארץ ישראל. למקום המפגש המיוחד, הוא קורא 'מחניים'.

דבר תורה קצר לפרשת ויצא

כאשר יעקב אבינו יצא מבאר-שבע לעבר חרן עצר עם שקיעת השמש ללון בשדה. התורה מספרת: "וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו". מסביר רש"י: "עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות". מדוע הגן יעקב באמצעות האבנים על ראשו בלבד, ומה על כל שאר איברי גופו?
רמז עמוק יש כאן: חששו האמיתי של יעקב לא היה מפני חיות רעות כפשוטם של דברים. הוא חשש מפני 'חיות רעות' במשמעותן הרוחנית – מפני הדברים השליליים שעמם הוא עתיד עכשיו להתמודד. לפיכך הקיף את ראשו באבנים, דבר המסמל את נחישות-דעתו לשמור את הראש.
כשיהודי יוצא אל העולם הוא אכן נדרש לעסוק בענייני העולם, בענייני פרנסה וכדומה, אבל עליו לנהוג כיעקב אבינו – לשמור את הראש. צריך לפעול ולעשות מה שנחוץ, אבל אין להשקיע בזה את הראש כלומר, את כל החיוּת והמהות הפנימית.

תפזורת לפרשת ויצא
הדף הראשי של פרשת ויצא

גנטיקה בתורה

פרשת ויצא נותנת לנו הזדמנות לעסוק מעט בתחום המרתק של הגנטיקה והתורשה. מדע הגנטיקה הוא אחד המדעים המובילים כיום במחקר, ומאז גילוי מבנה הסליל הכפול ועד לפיצוח הגנום האנושי לפני מספר שנים, חלה בו התקדמות עצומות. התורה עצמה מספרת לנו על אירוע בו לגנטיקה ולתורשה תפקיד מרכזי (וכמובן, גם סיוע אלוקי ). יעקב עובד אצל לבן שנים רבות, יש לו כבר 12 ילדים, אולם הוא שכיר ולא צבר רכוש כלל על מנת לכלכל את משפחתו הגדולה. לבן לעומת זאת מתברך בעבודתו של יעקב והולך ומתעשר.
עוד קודם לכן התורה מתארת את לידתו של יוסף כגורם שהכריע את הכף ויעקב רוצה לחזור לביתו (בראשית פרק ל' פסוק כ"ה ואילך)

"וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת-יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי: תְּנָה אֶת-נָשַׁי וְאֶת-יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי וַיְבָרֲכֵנִי ה' בִּגְלָלֶךָ: וַיֹּאמַר נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלַי וְאֶתֵּנָה: וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ וְאֵת אֲשֶׁר-הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי: כִּי מְעַט אֲשֶׁר-הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי לְבֵיתִי"

לא במפתיע, לבן, הידוע עוד מפרשת חיי שרה בחומריותו שואל שאלות רבות על התשלום, ובנדיבות מעושה מציע ליעקב לנקוב את שכרו. לבן מיתמם מעט אך מודה כי התברך בזכות יעקב ויעקב מזכיר לו כי לפני בואו היה רכושו מועט ביותר. בעוד אנו מצפים לשמוע סכום הגון לעבודה של שנים רבות  העסקה מתפתחת בכיוון בלתי צפוי

"וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן-לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא-תִתֶּן-לִי מְאוּמָה אִם-תַּעֲשֶׂה-לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר"

יעקב לא רק שלא רוצה שכר, אלא אפילו מוכן לדחות את תוכניות עזיבתו. לבן כמובן סקרן ביותר. את הכלל של אין ארוחות חינם, לבן מכיר היטב ובודאי הוא חושש ממלכודת של יעקב.
יעקב עובר לפרט את הצעתו

"אֶעֱבֹר בְּכָל-צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל-שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל-שֶׂה-חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי: וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר כִּי-תָבוֹא עַל-שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כֹּל אֲשֶׁר-אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי"

מבנה העסקה לא מאד ברור ולרש"י ולרמב"ם יש שתי הצעות. לפי דרכו של רש"י, יעקב מציע ללבן להסיר את כל הצאן המשונה מהעדר, כך שיעקב יישאר רק עם העיזים המושלמות, ורק העיזים המשונות שיוולדו לאחר מכן יהיו של יעקב
לפי הרמב"ם, יעקב יעביר ללבן דווקא את כל העיזים הלבנות המשובחות והוא ירעה רק את הצאן המשונה, והוולדות החדשים שיהיו לבנים יעברו ללבן.

לא משנה הפירוש, לבן לא מאמין למשמע אוזניו וחושב שיעקב השתגע. עיזים לבנות נחשבות טובות וראויות יותר וכבעל נסיון במרעה ידוע שעיזים משונות נולדות בתדירות לא גבוהה. לבן חותם מהר על העסקה

"וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ"

והעסקה יוצאת אל הפועל. למרות שהכתוב סותם מי זה שמסיר את הצאן יש להניח שמדובר בלבן שכן הוא האחרון המוזכר וגם הוא להוט לעיסקה, וגם הוא מפריד צאן שיש בו אך מעט לבן ומשאיר ליעקב רק את המשונות ביותר כמופיע בפסוק אחר כך.

"וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת-הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל-הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר-לָבָן בּוֹ וְכָל-חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד-בָּנָיו: וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת-צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת"

ועכשיו לקשר הגנטי לפרשה. הקוד הגנטי, רצף ארוך של די.אנ.אי, קובע את התכונות של היצור החי. לכל גן יש שתי גרסאות, שולט ונשלט. כל יצור מקבל שני עותקים של כל גן, אחד מאביו ואחד מאמו, והתכונה נקבעת אצלו לפי הגן השולט. אם שני הגנים שקיבל הם שולטים, הוא יהיה בעל התכונה השולטת, ובוודאות יעביר אותה לצאצאיו. אם רק גן אחד שולט, הוא יהיה בעל תכונה זו אולם, בהסתברות של 50% יעביר אותה לצאצאיו. אם שני הגנים שקיבל הם הנשלטים, הוא יהיה בעל התכונה הנשלטת והפחות נפוצה וגם יעביר אותה לילדיו.

לפי פירוש רמב"ם, הצלחתו של יעקב ברורה, ברגע שהעדר כולל רק את העיזים המשונות, אלו עיזים ששני עותקי הגנים שלהם נשלטים ולכן כל הצאצאים שלהם יהיו בעלי התכונה הזו. מאחר ולבן הפריד את כל הצאן הלבן, הרגיל, זה שיש לו תכונה נשלטת, תכונה זו לא קיימת כלל בעדרו של יעקב ולא ייתכן שיהיו לו עיזים לבנות.


לפי פירוש רש"י, חוכמתו של יעקב גדולה עוד יותר. יעקב נשאר רק עם עיזים לבנות, אולם בניגוד ללבן שבטוח שמעיזים לבנות יצאו רק צאצאים לבנים, יעקב יודע בדיוק, מאחר ועקב אחרי הצאן במשך שנים, אילו עיזים לבנות, הן בעלות גן שולט אחד בלבד ולכן יכולות, בסבירות מסוימת להוליד עז משונה (כמובן שהידע הוא גם לזכרים וגם לנקבות). יעקב טורח לזווג רק את העיזים שייתכן ויוציאו עיזים משונות, והעזרה האלוקית מעלה את הסיכוי מ1 ל-4 לסיכויים גבוהים בהרבה.

"וַיִּקַּח-לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל לִבְנֶה לַח וְלוּז וְעַרְמוֹן וַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת מַחְשׂף הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל-הַמַּקְלוֹת: וַיַּצֵּג אֶת-הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת: וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל-הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים: וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל-עָקֹד וְכָל-חוּם בְּצֹאן לָבָן וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל-צֹאן לָבָן: וְהָיָה בְּכָל-יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת-הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרְהָטִים לְיַחֲמֶנָּה בַּמַּקְלוֹת: וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב: וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי-לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים:"

לבן כמובן, אינו יכול למחות ולטעון לרמאות כלל, מאחר והוא למעשה הסכים, קבע ומימש את תנאי ההסכם.
פעולה נוספת של יעקב הינה קיצור משך המחזור והגדלת הפריון של העיזים. עם מחזור גידול אורך שנה הרי שיעקב בשיטת הפצלות והמים (שאינה ברורה) הצליח לגרום למחזור גידול קצר יותר ושכל עז תהרה ותמליט הרבה יותר פעמים. גם ידע זה, סייע מאד ליעקב ועושרו גדל.

יעקב רועה את צאן לבן - ג'וזפה דה ריברה, איטליה ~1650

הדף הראשי של פרשת ויצא

פרשת תולדות לילדים

תקציר פרשת תולדות

יעקב ועשו (כה, יט-לד)

עשרים שנה חלפו מאז נשא יצחק את רבקה לאישה, ועדיין אין להם ילדים. השניים מרבים בתפילה, הקב"ה שומע לתפילתו של יצחק, ורבקה הרה. היא חשה כי משהו מוזר מתחולל בבטנה, תנועות מואצות של סימני החיים שבקרבה. היא פונה לשמוע את דבר נביא ה,' והוא מגלה לה כי בבטנה תאומים, המייצגים שני לאומים. השניים, כך הוא אומר, עתידים להתעמת במהלך הדורות, ותחושותיה בעת ההיריון רק מדגימות את מאבק האיתנים שיתגלה מייד לאחר הלידה.  ראשון נולד תינוק אדמוני ושעיר ושמו עשו. אחריו, אוחז בעקבו, יוצא יעקב.
יצחק בן שישים שנה בלידתם.
התאומים גדלים, ובקלות ניתן להבחין בהבדלים התהומיים ביניהם. עשו -  ערמומי, חמדן וגס רוח, ואילו יעקב -  עדין, ישר-דרך וירא-שמים. יצחק הולך שבי אחר עשו. הוא מאמין כי בתוך הנער הגס והאלים שוכנת נשמה גדולה, ויש לקרבו ולחנכו מתוך תקוה גדולה. רבקה, מעדיפה את יושרו ותמימותו של בנה הצעיר יעקב.
יום אחד, עשו חוזר עייף ממעלליו בשדה, ויעקב בבית עוסק בהכנת תבשיל  עדשים. עשו רעב ותאב, מבקש מיעקב להלעיטו בתבשיל המהביל. יעקב, מודע לחולשתו של אחיו, מציע עסקה: נזיד העדשים תמורת זכות הבכורה השמורה לעת-עתה לעשו. עשו הרעב בז לבכורה שהינה ערך ערטילאי עבורו, והוא ממהר לקבל את ההצעה בשבועה.

קנאה ומשטמה בארץ פלשתים (כו, יב-כה)

יצחק הופך תושב קבע בארץ פלשתים שבירתה גרר. ברכת ה' מלווה אותו והוא מתעשר מאוד. אבימלך חש כי עוצמתו של יצחק עלולה לסכן את השקט בבירה והוא מבקש ממנו להתרחק. יצחק מקבל את הבקשה ויורד לשבת בנחל גרר. אולם הקנאה והמשטמה של אנשי פלשתים רודפת אחריו. כאשר עוסקים עבדיו בחפירת בארות, הם מגלים מהר מאוד כי יש מי שעמל לסותמם. יצחק ממשיך ומתרחק פעם אחר פעם, עד שפוסקת תופעת סתימת הבארות, והוא מתיישב עם כל מחנהו בבאר שבע.

יצחק ואבימלך כורתים ברית (כו, כו-לג)

הקב"ה נגלה אל יצחק אשר חש נרדף ומבטיח לו כי יגן עליו ויברכהו. יצחק מודה לה' בהקמת מזבח.
אבימלך חושש כי עזיבתו של יצחק בתחושה של נרדף ומגורש הינה טעות מדינית. הוא יוצא אליו בראש פמליה מכובדת ומבקש לפייסו ולכרות עמו ברית שלום. יצחק מעלה טענות קשות בפני אבימלך על היחס לו זכה בארץ פלשתים. אבימלך מפייס את יצחק והשניים כורתים ברית שלום לדורות.
 

ממעללי עשו (כו, לד-לה)

התורה מספרת כי בהגיעו לגיל ארבעים מחליט עשו לשאת שתי נשים. עשו מנסה ליצור דימוי חיובי של איש משפחה ההולך בדרך אביו שנישא אף הוא בגיל ארבעים. אך עשו, שלא כאביו, בילה את כל שנותיו הקודמות ברדיפתן ועניין של נשים נשואות. ואכן גם עתה, מציינת התורה, הנשים שמביא עשו הביתה גורמות מורת רוח רבה ליצחק ולרבקה.
 

יעקב מתחכם וזוכה בברכת יצחק (כז, א-מא)

יצחק עובר כבר את גיל 120 וחושש כי יום מותו קרוב. תקוותו לראות את עשו בנו חוזר בתשובה עוד לא נגוזה, והוא קורא לו ומבקש ממנו שיצא להביא ציד. כשיחזור, כך מבטיח יצחק, יזכה לברכה מיוחדת שתלווה אותו ואת זרעו עד עולם.
רבקה, עדה אילמת למעמד, שומעת את הדברים ויודעת כי צריך לעשות משהו. היא קוראת לבנה האהוב יעקב ומצווה עליו ללכת לאבא וליטול את הברכות במקום עשו.
יעקב, תם וישר, מתקשה להבין כיצד יוכל לעשות את הדבר. אך חזקה עליו מצוותה של האם הצדקת. היא מלבישה אותו בבגדיו המיוחדים של עשו במטרה לחפות על השוני הרב בין יעקב העדין לעשו הגברתן והשעיר. היא מכינה גדי עיזים עשוי היטב כפי שיצחק אוהב, ושולחת את יעקב לאב הזקן.
יעקב נכנס לאבא יצחק, ומציג את עצמו כעשו תוך שהוא משתדל לא לומר שקר בוטה. יצחק שעיניו כבר זקנו מלראות, מתפלא על השפה העדינה בפיו של  "עשו" ומבקש למשש את גופו של הבן. התחפושת שארגנה רבקה עושה את שלה ויצחק מכריז בפליאה: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו".

יצחק אוכל ושותה מהמטעמים, וכשרוחו טובה עליו הוא מעניק ליעקב ברכות נאצלות לברכת טל השמים ומשמני הארץ, וכן שלטון ושררה על פני אחיו.
יעקב יוצא נפעם כולו ומייד מגיע עשי, כולו תקווה וציפייה לברכה המיוחדת שהובטחה לו. כשמציג עשו האמיתי את עצמו בפני אבא, אוחזת חרדה גדולה את יצחק. הוא מבין כי כלתה הרעה אל עשו הרשע. משמים לא נתנו לו להעניק את הברכה לבן שכה רצה לנסות ולהעלותו אל דרך הישר.
כששומע עשו כי זו הפעם השנייה שיעקב מושך את הבכורה מתחתיו, הוא נמלא חמה ופורץ בזעקות שבר. אך כל בקשותיו לאביו לברכו מושבות ריקם. עכשיו גם יצחק יודע כי הברכות הגיעו ליעקב והוא מעניק לבנו השבור ברכת תנחומים שאינה יכולה להחליף כמובן את הברכה העיקרית.
עשו גומר בליבו להרוג את אחיו יעקב מיד כשאביהם ילך לעולמו, ומספר את הדבר למקורביו.

יעקב בורח מהבית (כז, מב-מו, כח, א-ה)

רבקה השומעת ויודעת הכול, מגלה כי עשו זומם להרוג את יעקב. היא מצווה מייד על יעקב לברוח לפדן ארם, אל משפחתה הגרה שם. במקביל היא פונה אל בעלה יצחק ומתארת בפניו את הסבל הרב שגורמים לה נשי עשו בנות הארץ, ומעלה את חששה שגם יעקב ייקח אישה מבנות הארץ. יצחק קורא ליעקב ומצווה עליו ללכת אל פדן ארם ולמצוא לו אישה מבנות לבן בן בתואל אחי רבקה. בהזדמנות זו מברך שוב יצחק את יעקב.

דבר תורה קצר לפרשת תולדות

התורה מספרת כי יצחק אבינו התעוור לעת זקנתו. חז"ל אומרים שהדבר קרה משום שהקדוש-ברוך-הוא ידע שיצחק מחבב את עשיו ועתיד היה לברכו, ולכן נטל ממנו את מאור עיניו כדי שייטול יעקב את הברכות.
כאן נשאלת שאלה פשוטה: כדי לזַכות את יעקב בברכות לא היה הכרח ליטול מיצחק את מאור עיניו. הקדוש-ברוך-הוא היה יכול לעשות דבר פשוט הרבה יותר – לגלות ליצחק את מהותו האמיתית של עשיו, שהוא רשע, וממילא היה יצחק מעביר את ברכותיו ליעקב!
אלא שהקדוש-ברוך-הוא אינו רוצה לספר לשון הרע אפילו על עשיו הרשע. לכן לא הייתה אפשרות למנוע את עשיו מקבלת הברכות אלא על-ידי נטילת מאור עיניו של יצחק!
מכך עלינו ללמוד לקח חשוב: אם אפילו בנוגע לעשיו הרשע אין הקדוש-ברוך-הוא מוכן לדבר לשון הרע, קל-וחומר שצריכים אנו להיזהר שלא לדבר חלילה לשון הרע על שום אדם מישראל. בעת מעמד הר-סיני אמר הקדוש-ברוך-הוא לכל יהודי: "אנוכי ה' אלוקיך", וכרת ברית נצחית עם כל יהודי, עד סוף כל הדורות.
ודאי אפוא שיש להיזהר שלא לדבר לשון-הרע על שום אדם מישראל, שעמו כרת הקדוש-ברוך-הוא את הברית בהר-סיני!

הדף הראשי של פרשת תולדות
תפזורת לפרשת תולדות

תאומים בתורה

בפרשת תולדות אנו קוראים לראשונה על הולדת תאומים. בכלל, ההריון של רבקה מתואר בצורה ארוכה למדי. גם אצל רבקה מוזכר שהיא עקרה (בדומה לשרי) אולם בניגוד לאברהם, יצחק מתפלל בעבור אשתו אבל ההריון אינו פשוט (וכנראה רבקה הבינה משיחה עם נשים אחרות, שמשהו מוזר קורה אצלה בבטן) ראו פרק כ"ה כ"ב ואילך:

"כב וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת-ה': כג וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: כד וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת וְהִנֵּה תוֹמִם בְּבִטְנָהּ:"

הכתיב המוזר של המילה תאומים מעורר בנו את החשד (שכמובן מבוסס על הידע שכבר יש לנו) שהיחסים לא יהיו טובים במיוחד ביניהם וכך גם אומרים המפרשים שכיוון שאחד יצא רשע, נכתב בכתיב המוזר. בתורה מופיעים עוד זוג תאומים בלידה של תמר (ל"ח כז): "וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ", ובמדרשים מופיעים עוד תאומים לרוב (למשל לבני יעקב). משום מה אפשר להבין מהתורה כי הילדים הראשונים שנולדו קין והבל היו תאומים למרות שהדבר לא מוזכר בפירוש פרק ד: " א וְהָאָדָם יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת-ה': ב וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת-אָחִיו אֶת-הָבֶל וַיְהִי-הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה". לא מוזכר שחוה הרתה שוב אלא רק שהוסיפה ללדת ונראה שהיה זה מהריון אחד.

הולדה של תאומים אפשרית בכמה דרכים. התאומים הנפוצים ביותר הם תאומים שאינם זהים, והדבר קורה כאשר שני זרעים מפרים שתי ביציות באותו הריון. אחים אלו הם אחים רגילים אך באותו גיל, המטען הגנטי שלהם שונה ואין בהכרח דמיון. מרבית התאומים הם תאומים כאלו.
תאומים זהים נולדים כאשר ביצית מופרית ולמעשה עובר בשלב מאד מוקדם של ההריון מתחלק מסיבה מסוימת לשני צבירי תאים, כאשר כל צביר מתפתח לעובר ולתינוק. לתאומים אלו מטען גנטי זהה והם נראים זהים לחלוטין.

אם נדמה לכם שאתם שומעים יותר ויותר על לידות תאומים, אתם צודקים. טיפולי הפריה גורמים לעיתים רבות להולדת תאומים. בין אם על ידי לקיחת תרופות הגורמות לביוץ של יותר מביצית אחת (ואז ההורים לרוב אפילו לא מחשיבים לקיחת התרופה כטיפול הפריה) ובין אם בטפול הפריה חוץ גופית שבה מסיבות פרקטיות ועקב הקושי להיכנס להריון והרצון לעבור שוב את הטיפול, מחזירים לרחם יותר מביצית מופרית אחת. כמו כן אם לאשה נולדו תאומים, ייתכן ובהריון נוסף גם יהיו לה תאומים שכן יש נשים שיש להן תכונה של ביוץ יותר מביצית אחת.
טיפולי הפריה שונים גם משפיעים על התחלקות עובר בודד ולכן גם שכיחות התאומים הזהים עולה עם טיפולי ההפריה.


גידול תאומים, כמו שחוו יצחק ורבקה הוא עסק לא פשוט. גם תינוק אחד הוא עסק מורכב וכשהכל מוכפל בשניים הטיפול מורכב וקשה אף יותר, ובפרט בתחום ההנקה של התינוקות. בימי קדם היו שוכרים מיניקות ובימינו יש תחליפי חלב ואולם אימהות רבות לתאומים מעדיפות עדיין הנקה טבעית, על כל הקשיים הכרוכים בכך. גם המשך הגידול קשה ולמרות שיריבויות יש בין כל שני אחים, כפי שראינו ועוד נראה בספר בראשית, אצל תאומים, בגלל הגיל הזהה, הריבים יותר חזקים. בוודאי שהאח הצעיר יותר ירגיש "מקופח" שהרי יצא בסך הכל כמה דקות אחריו אחיו מהבטן (ידועים מקרים נדירים, של ביוץ בחודש הראשון להריון וכתוצאה מכך, כניסה להריון נוסף במהלך הריון קיים, כך שיש הבדל של חודש בין התינוקות).

חוקרים מנסים לחקור תאומים על מנת להגיע למסקנות עד כמה הגנטיקה קובעת ועד כמה הסביבה משפיעה על ההתפתחות. כמובן שהפרדה של תאומים זהים בלידתם וגידולם בצורה שונה לגמרי אינה אפשרית כיום מבחינות אתיות, אולם הפרדה כזו נעשתה בעבר, בעיקר במקרים של אימוץ, כאשר כל תאום, או אפילו ילד משלישיה נמסור לאימוץ למשפחה אחרת ולא ידעו כלל האחד על קיומו של השני. מחקרים אלו מספקים לפסיכולוגים מספיק נתונים להתווכח עליהם במשך שנים רבות אולם נראה מהם שההשפעה (כצפוי) היא אכן משולבת של הגנטיקה והסביבה. לשימצה ידועים ניסויים מחרידים שערך חיית האדם, מנגלה בתאומים, לעיתים קרובות תוך רציחתם בצורה סאדיסטית. לניסויים אלו לא הייתה מטרה ברורה, וכמובן שהם לא תרמו שום דבר למדע הרפואה.

תאומים יש גם בשמיים. אחת מקבוצות הכוכבים הידועות ביותר, והמשמשת גם כאחד המזלות, היא קבוצת תאומים, ואכן הקבוצה נראית כמו שני נערים המחבקים זה את זה, שמותם של התאומים: קסטור ופולוקס הם שני הכוכבים הבהירים בקבוצה (קסטור הצפוני שבהם). קבוצה זו נראית היטב בשמי החורף.

קבוצת תאומים. קסטור ופולקס באמצע משמאל. הכוכב הבהיר באמצע הוא כוכב הלכת צדק. למטה מעבר של תחנת החלל הבינלאומית

עוד מאמרים לפרשת תולדות

פרשת חיי שרה לילדים

תקציר פרשת חיי שרה

אברהם קובר את שרה אשתו (כג, א-כ)

בגיל 127 שנים, הולכת שרה לעולמה. מסמיכות ציון פטירתה לסיפור העקידה לומדים חז"ל, כי ליבה של שרה הקשישה לא עמד לה בשמעה כי בנה האהוב יצחק מובל לעקידה.
אברהם עולה מבאר שבע, אליה הגיע מהעקידה בהר המוריה-ירושלים, אל חברון, כדי לספוד לשרה ולעסוק בקבורתה. הוא יודע על ייחודה של מערת המכפלה  (בית קבורה ועליית גג על גביו) שבחברון, שם נקברו אדם הראשון וחווה אשתו. לאחר משא-ומתן קצר עם בעל הקרקע, עפרון מבני חת, אברהם רוכש את המקום בסכום של "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר". מפני כבודו וגדולתו של אברהם, עפרון החיתי מוכן אומנם למסור את אחוזת הקבר ללא תמורה כספית, אך אברהם, מעדיף לשלם במיטב כספו בעבור המקום. זאת למרות ההבטחה האלוקית לירושת הארץ לבניו. אברהם קובר את שרה במערת המכפלה.

אברהם שולח את אליעזר לשדך את יצחק (כד, א-ט)

שרה נפטרה, אברהם כבר זקן ויצחק עדיין לא נשוי. אברהם מצווה לעבדו הנאמן אליעזר לצאת לחרן, מולדת אברהם, בה גרים עדיין בני משפחתו. משם יביא העבד כלה ליצחק. אברהם מתכוון לרבקה בת בתואל אחיינו.
אברהם משביע את אליעזר לבל ישדך לבנו מבנות הכנעניים יושבי הארץ. הוא גם אוסר עליו להסדיר את השידוך באופן שיאלץ את יצחק לרדת להתגורר בחרן. השליחות היא להביא את רבקה אל ארץ כנען.
אליעזר מקשה, שמא לא תסכים הנערה לבוא. אברהם מביע את בטחונו בה' שעזר לו עד עתה, שיפליא את ברכתו גם עתה. בכל אופן הוא פוטר את אליעזר העבד הנאמן מחובת השליחות ומהשבועה, באם לא תרצה רבקה ללכת עמו ארצה.

שליחות מופלאה (כד, י-כו)

אליעזר יוצא לשליחות מלווה בעשרה גמלים טעונים בכל טוב, נדוניה ומתנות לכלה ולמשפחתה. באורח פלא מתקצרת דרכו, ולעת ערב הוא מוצא את עצמו בפאתי העיר, ליד באר המים. הייתה זו השעה שהבנות יוצאות לבאר לשאוב מים לביתן. אליעזר מקווה שגם הכלה המיועדת תגיע אל הבאר, אך מתלבט כיצד יזהה אותה. הוא נושא תפילה לה' ומבקש לגלותה בדרך של סימן-גורל מוסכם: הנערה אליה יפנה ויבקש מים, והיא בטובה תיאות להשקותו ואף תציע מים להשקות את הגמלים, היא הנערה המיועדת לבן אדונו.
והנה, בטרם סיים לשאת את תפילתו-משאלתו, הבחין אליעזר בנערה יפה ואצילית נגשת אל המים, ובדרך נס עולים המים לקראתה. העבד רץ אליה ומפנה את בקשת סימן-הגורל: "הגמיאני נא מעט מים מכדך". הנערה נענית במאור פנים, משקה את אליעזר, ומייד מציעה לשאוב ולהשקות גם את הגמלים. אליעזר הנרגש לא מספיק להגיב, וכבר היא רצה בזריזות לשאוב מים ולהשקות את הגמלים.
אליעזר ניגש לנערה ומרעיף עליה תכשיטים יקרים מרכושו של אברהם. רק עתה הוא שואל למוצאה, והיא מאשרת את היותה בתו של בתואל בן מלכה ונחור אחי אברהם. לשאלתו אם יש מקום בביתם לארח אותו, היא משיבה מייד בחיוב.
אליעזר קד ומשתחווה לה', מודה על הנס הגדול בהצלחת חלקה הראשון של השליחות.

השידוך (כד, כז-ס)

עוד אליעזר עומד ומודה לה', רבקה רצה הביתה ומבשרת על בוא האורח החשוב. לבן אחי רבקה, שרואה על-פי תכשיטי אחותו כי מדובר בשליח של משפחה עשירה, רץ לקבל את פני האורח ולהזמינו הביתה. אליעזר מגיע לבית בתואל, ולאחר שדואג למלוויו ולגמליו, מבקש לשבת עם בני הבית למטרת שליחותו.
כשמגישים לפניו ארוחה, הוא מסרב להכניס דבר לפיו. חובתו לבצע את שליחות אברהם קודמת לכול. וכך הוא פותח ומציג את עצמו: "עבד אברהם אנוכי". הוא מספר על אברהם, על משפחתו ועל עושרו הגדול. בהמשך דבריו הוא מתאר את השתלשלות שליחותו על-ידי אדוניו, את הניסים והנפלאות שאירעו בדרכו, ואת ההצלחה הניסית בזיהויה של רבקה. בסיום הוא מבקש את ידה של רבקה עבור יצחק.
בתואל, אביה של רבקה, ולבן אחיה, ממהרים להביע את הסכמת המשפחה באומרם, כי נראה ש"מהשם יצא הדבר". אליעזר נרגש שוב מהדרך הקלה והמהירה בה מתבצעת שליחותו, ומודה לה'.
העבד מוציא את המתנות היקרות שהביא עמו ומעניק לכלה ולבני משפחתה. הוא מבקש לצאת עמה מייד לארץ כנען. המשפחה מבקשת לעכב את הליכתה המיידית, ומציעה לשאול את רבקה עצמה. הנערה פוסקת כי תלך מייד. בני המשפחה נפרדים מרבקה בברכות.

יצחק נושא את רבקה לאישה (כד, סא-סז)

רבקה נלווה בנערותיה, יוצאת לדרך עם אליעזר. בהתקרבם אל מקום מאהל אברהם, מבחינה רבקה באדם נשוא פנים ובעל מראה אצילי. היה זה יצחק שיצא לשוח בתפילה לפני ה'. רבקה ממהרת לרדת מן הגמל, ולשאלתה, מי האיש,  משיב אליעזר כי זהו אדונו יצחק. רבקה מכסה את ראשה בצעיף לכבוד חתנה.
לאחר ששמע מהעבד את כל השתלשלות הדברים, לוקח יצחק את רבקה כלתו, ומביא אותה לאוהל שרה אמו. יצחק מתנחם על פטירת אמו באהבתו את רבקה.

אברהם מצווה רכושו ליצחק לפני מותו (כה, א-יח)

לאחר פטירתה של שרה משיב אברהם את פילגשו הגר, המכונה בפסוק - קטורה. נולדים לו ילדים, אך הוא משלח את כולם מפני יצחק בנו יחידו האהוב. הוא נותן להם מתנות, כשאת רכושו הרב ואת כל זכויותיו וקניינו הוא מוריש ליצחק, עליו אמר הקדוש-ברוך-הוא "כי ביצחק יקרא לך זרע".
בגיל מאה שבעים וחמש שנה, מסתלק אברהם מן העולם. הפסוק אומר "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו", ומכאן לומדים חז"ל כי ישמעאל חזר בתשובה, שכן ראה לנכון לתת ליצחק להיות קודם אליו.
בסיום הפרשה מספרת התורה על שושלת משפחת ישמעאל, ועל כך שהוא נפטר בן 137 שנים.

דבר תורה קצר לפרשת חיי שרה

פרשת השבוע נפתחת בפטירתה של שרה אימנו, ובהמשכה מסופר על האירועים שקרו אחרי פטירתה. מדוע אפוא הפרשה נקראת 'חיי שרה', בשעה שהיא מספרת על מותה?
אלא שכאן באה לידי ביטוי משמעותם האמיתית של החיים. חיים אמיתיים הם נצחיים. הם אינם מסתיימים בשעת הפטירה, אלא מוסיפים להתקיים ובאים לידי ביטוי בצאצאיו של האדם ובמהלך החיים אחר-כך. מבחינה זו, דווקא האירועים שלאחר הפטירה הם המעידים על טיבם של החיים, כי בכך נבחנת מהותם האמיתית של חיי האדם.
לכן דווקא בפרשתנו, המספרת על האירועים שלאחר פטירת שרה, אנו רואים את נצחיות חייה. אנו רואים את רבקה, הממשיכה את דרכה של שרה וגורמת לחידוש שלושת הניסים שהיו בימיה. אנו מגלים כי כל הדברים שהיו חשובים לשרה מוסיפים להתקיים בבנה יצחק.
כך הפרשה כולה מוכיחה את צדקת דרכה של שרה אמנו, שראתה את המשכה דווקא ביצחק בנה וביקשה להעביר אליו את השפע האלוקי. לכן הפרשה נקראת חיי שרה, כי דווקא אחרי מותה אנו מגלים את נצחיותם ואת צדקתם של חייה.


ויש לנו גם תפזורת לפרשת חיי שרה
לדף הראשי של פרשת חיי שרה

מדע בפרשה - מספרים גדולים

עיקר פרשת חיי שרה עוסק בשליחותו של אליעזר עבד אברהם לחרן, למצוא אישה מתאימה ליצחק, בנו של אברהם. אליעזר מוצא את רבקה, מעניק לה תשורות בצורת תכשיטים - נזם וצמידים (וזהו המקום הראשון בתורה בו מוזכרים תכשיטים. תכשיטים יוזכרו פעמים רבות בהמשך התורה. בעניין מתכות ותכשיטים בתורה עסקנו במאמר המצורף.) רבקה יוצאת לדרך חזרה עם אליעזר. כאשר נפרדו בני משפחתה של רבקה ממנה הם מברכים אותה בברכה הבאה (כ"ד ס): "וַיְבָרֲכוּ אֶת-רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ אֵת שַׁעַר שׂנְאָיו". הביטוי אלפי רבבה מציין לפחות את המספר 10,000,000 (ואפילו יותר מאחר והמילה אלפי היא ברבים. דעה מקובלת היא שדווקא הביטוי מתפרש כאלפים ורבבות ולא כהכפלה) ולמעשה רבבה הוא המספר הגדול ביותר במוזכר בתנ"ך (כמילה בודדת). במאמרנו נעסוק מעט במספרים גדולים, אך קודם לכן נציין כי הברכה לרבקה מזכירה מאד את ברכת ה' לאברהם לאחר עקדת יצחק וכנראה הייתה ברכה מקובלת באותם ימים (כ"ב יז): "כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו".

בתורה שפע רב של מספרים, בפרשות בראשית ונח כבר נתקלנו בעשרות מספרים המתארים בעיקר שנות חיים ותחומם עד אלף, בתקופת התורה היו שיטות ספירה רבות ודווקא השיטה העשרונית לא הייתה בשימוש. השתמשו בספירה על בסיס 60 (בבבל) וגם בשיטות אחרות, גם שיטות הספירה העברית מבוססת על גימטריא ובה אותיות שונות מסמלות מספרים שונים ולמשל ב=2 כ=20 ר=200 ללא חשיבות למיקום באות במילה. כאשר יש מספרים גדולים מציינים אותם באלפים ואז ביחידות. אבל שונה שיטת כתיבת המספרים מתיאור המספרים ובתורה וגם בתנ"ך לא כתובים מספרים כלל אלא כל המספרים מתוארים במילים ותיאור זה דומה מאד לשיטה העשרונית של ימינו.
וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה = מאה, עשרים, ושבע. מצורה זו בהחלט ניתן להסיק כי כתיבת המספר כמספר לא הייתה בצורה המוכרת לנו כיום, אולם הספירה שהתבצעה על בסיס עשר עדיין הפרידה בין האחדות לעשרות ולמאות (למשל באמצעות סימנים אחרים).


המספרים הגדולים ביותר המופיעים בתורה הם במניין בני ישראל במפקדים בספר במדבר ולמעשה עוד קודם לכן בפרשת פקודי (שמות ל"ח כו): "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים" 603550. זהו המספר הגדול ביותר המפורש, אולם הביטוי בפסוק שנאמר לרבקה, אלפי רבבה כבר גדול ממנו שכן רבבה היא עשרת אלפים, ואלפים הם ברבים ורואים שמספרים בגדלים אלו לא קיבלו שמות, אלא היה כל כך גדולים שלמעשה נחשבו אז לאינסוף, וכפי שראינו בברכה הכמעט זהה של ה' לאברהם, כוכבי השמים ייצגו את האינסוף.

עם השנים התעורר הצורך לטפל ולעסוק במספרים גדולים יותר ויותר. ארכימדס למשל רצה להעריך את מספר גרגרי החול שיידרשו למלא את היקום כולו והיה צריך לפתח שיטה משלו לרישום מספרים גדולים. בשיטה העשרונית הדבר קל מאין כמוהו, פשוט מוסיפים עוד אפסים בסוף המספר וכך נוצרו המיליון, הביליון, הטריליון וכו' (כאשר בי=2, טרי=3 וכו'). שיטות שונות למספור בעולם יצרו הבדלים בין מספרים אלו בעיקר באירופה ובארצות הברית והגדלים שונים. שיטת קיצור שונות והשימוש בחזקות פישטו עוד יותר את כתיבת המספרים הגדולים.
מספר גדול ידוע במיוחד הוא גוגל והוא 1 עם מאה אפסים אחריו או 10 בחזקת 100. חברת מחשבים ידועה (גוגל) קראה לעצמה על שם מספר זה, אולם עקב טעות כתיב, כתבה את שמה בצורה לא נכונה והשם הנכון למספר הוא googol, כתיב דומה אחר של המילה goggle מובנו בכלל משקפי שחייה. גוגל הוא אכן מספר גדול, למעשה הוא יותר גדול ממספר האטומים ביקום כולו, אולם מבחינה מתימטית זהו מספר קטן עד מאד. למשל המספר ששמו גוגלפלקס הוא מספר באמת גדול והוא 10 בחזקת גוגל. מספר זה הוא באמת בלתי ניתן לתפיסה וכמובן שאי אפשר לכתוב אותו כלל (מאחר וכמות הספרות בו גדולה ממספר האטומים ביקום). בכל מקרה, גם מספר פנטסטי זה הוא למעשה מספר קטן שכן רוב המספרים הטבעיים גדולים ממנו (מאחר ויש רק כמות סופית של מספרים קטנים ממנו, אך כמות אינסופית של מספרים גדולים ממנו, שכן תמיד ניתן להוסיף עוד אחד למספר). כמובן שכל המספרים האלו, גדולים ככל שיהיו אינם אינסוף, ואינם אפילו מתקרבים לאינסוף. קיראו כאן עוד על האינסוף. שימושים מתימטיים למספרים גדולים יש רק בהוכחות מתימטיות בהן לא ניתן להוכיח את הטענה באופן כללי עבור כל המספרים, אולם אפשר להוכיח אותה עד מספר גדול מאד מאד (ולמרות שבאופן מעשי זה כמעט אותו דבר, מבחינה מתימטית ההבדל גדול). שימושים נוספים הם בקומבינטוריקה, הצפנות ותורת המספרים וגם כמעין שעשוע אינטלקטואלי ליצירת סדרות ההולכות וגדלות במהירות תוך שימוש בספרות קטנות ככל האפשר ובמספר מועט ביותר של סימנים. שיטה אחת ידועה היא "מגדלי חזקות" רישום של מספרים בחזקת מספרים, תוך שימוש בצורות גיאומטריות או בשיטות אחרות בהן מגיעים לתוצאות גדולות תוך מעט מאד שלבים וסימנים.
בויקיפדיה ניתן למצוא עוד הרחבות על מספרים גדולים

יצחק פוגש את רבקה, ארט דה גלדר 1665 מוזיאון העיר בריסל Arent de Gelder

הדף הראשי לפרשת חיי שרה