מאמר זה הינו מאמר פתיחה לסדרת מאמרים שתעסוק בהפטרות השונות של הפרשות. ההפטרה הינה קטע מאחד מספרי הנביאים, והיא נקראת לאחר קריאת התורה.
המקור לקרא בנביא אינו ידוע אולם הוא קדום מאד שכן המנהג מופיע כבר במשנה. הפרשן דוד בן יוסף אבודרהם מהמאה ה-14 מביא בפירושו לסידור שבת כי מקור המנהג הוא עוד בגזרות היוונים אשר אסרו על הקריאה והלימוד בתורה. האיסור היה רק על חמשת חומשי תורה ולא על ספרות הנבואה ולכן הוחלפה קריאת התורה בקריאה בנביא. מכאן גם מגיעה המילה "הפטרה" - קריאת ההפטרה פוטרת אותך מקריאה בתורה.
גם לאחר שחזרו לקרוא בתורה כסדרה, נמשך המנהג לקרוא בנביא. על מנת שלא לבייש את העולה לקריאה בנביא, מאחר וכל שאר הקריאה היא בספרי התורה שהם במעמד גבוה יותר, הותקן לקרוא גם לעלייה זו כמה פסוקים מהתורה והם הנקראים מפטיר. באופן אירוני, עלייה זו של מפטיר, עלייה שבאה לאחר שבע העליות שהן חובת קריאת התורה, הייתה בעבר עלייה פחותה בחשיבותה, אולם בימינו העלאה למפטיר נחשבת לכבוד ומכבדים בה אורח חשוב, את הרב, או נער בשבת בר המצווה שלו.
בעבר, כל קהילה קראה לעצמה הפטרה כרצונה ובלבד שתוכן ההפטרה יהיה קשור בצורה כלשהי לפרשת השבוע או למועד בשנה בו קוראים אותה. חשוב לזכור שגם קריאת התורה עצמה והחלוקה לפרשות או לסדרים לא הייתה מקובעת והיו הבדלים בין הקהילות השונות ובפרט בין מנהגי ארץ ישראל למנהגי בבל. עם השנים המנהגים הלכו והתאחדו והקיבוע הכמעט סופי התבצע כאשר סידורי התפילה והחומשים הופיעו בדפוס ונפוצו במהירות בעותקים מרובים. עדיין קיימים מספר הבדלים בקריאת ההפטרות בין העדות השונות. לעיתים תוספת של פסוקים בודדים או פרקים שלמים, ולעיתים הפטרות שונות לחלוטין. יש גם מנהגים מיוחדים לבני תימן ולקהילות איטליה.
בחגים ובמועדים יש הפרטות המתקשרות ליום המועד עצמו, כמו כן יש מספר שבתות מיוחדות בשנה, בהן קוראים הפטרות אחרות. שבת שחל בה ראש חודש או שהינה יום לפני ראש חודש, שבתות המיוחדות בחודש אדר (שקלים, זכור, פרה, החודש), שבתות שלפני תשעה באב בהן נקראים פרקי פורעונות או לאחריה המכונות פרשות הנחמה (אולם גם שם נמצא קשרים לפרשה ועוד). כאשר קוראים שתי פרשות, נקראת לרוב ההפטרה של הפרשה השנייה מביניהן. אולם כרגיל לכל כלל יש יוצא מן הכלל. שינויים אלו גורמים לכך שיש הפטרות שקריאתן נדירה ביותר (הפטרת פרשת צו למשל). בסדרת המאמרים ננסה להתייחס לכל הפטרות פרשות השבוע, וכאשר יש קריאה של הפטרה שונה בגלל שהשבת מיוחדת, ננסה לתאר גם את ההפטרה המקורית של אותה שבת.
בסדרת המאמרים ננסה לחקור את הקשרים בין הפרשה להפטרה ולהבין מעט את משמעותם. לא נהיה הראשונים שעשו זאת והתפרסמו מספר ספרים בנושא, אולם אנו לא במירוץ, אלא בניסיון של למידה עצמאית וחיבור הטקסטים אלינו. יש לדעת כי בין הפרש הלהפטרה יש קשרים בכמה רמות. ברמה הפשוטה אלו הם מילים או נשואים שמופיעים גם בפרשה וגם בהפטרה, אולם לרוב ישנים קשרים עמוקים יותר ונראה שההפטרה באה לחדד ולהוסיף דברים על הפרשה. כמובן שאפשר למצוא גם קשרים נוספים.
הטקסט של ההפטרה ארוך ולא נביא בכל מאמר בשלמותו אלא נסתפק בהפניות למקורות. מומלץ להצטייד בחומש ולקרוא את הפרשה וההפטרה טרם קריאת המאמר תוך ניסיון למצוא את הקשרים ברמות השונות. במאמרים ננסה גם להתייחס להבדלי המנהגים בין העדות השונות ולמשמעותם.
המקור לקרא בנביא אינו ידוע אולם הוא קדום מאד שכן המנהג מופיע כבר במשנה. הפרשן דוד בן יוסף אבודרהם מהמאה ה-14 מביא בפירושו לסידור שבת כי מקור המנהג הוא עוד בגזרות היוונים אשר אסרו על הקריאה והלימוד בתורה. האיסור היה רק על חמשת חומשי תורה ולא על ספרות הנבואה ולכן הוחלפה קריאת התורה בקריאה בנביא. מכאן גם מגיעה המילה "הפטרה" - קריאת ההפטרה פוטרת אותך מקריאה בתורה.
נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש "הפטרה לעניין" המכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.
בעבר, כל קהילה קראה לעצמה הפטרה כרצונה ובלבד שתוכן ההפטרה יהיה קשור בצורה כלשהי לפרשת השבוע או למועד בשנה בו קוראים אותה. חשוב לזכור שגם קריאת התורה עצמה והחלוקה לפרשות או לסדרים לא הייתה מקובעת והיו הבדלים בין הקהילות השונות ובפרט בין מנהגי ארץ ישראל למנהגי בבל. עם השנים המנהגים הלכו והתאחדו והקיבוע הכמעט סופי התבצע כאשר סידורי התפילה והחומשים הופיעו בדפוס ונפוצו במהירות בעותקים מרובים. עדיין קיימים מספר הבדלים בקריאת ההפטרות בין העדות השונות. לעיתים תוספת של פסוקים בודדים או פרקים שלמים, ולעיתים הפטרות שונות לחלוטין. יש גם מנהגים מיוחדים לבני תימן ולקהילות איטליה.
בחגים ובמועדים יש הפרטות המתקשרות ליום המועד עצמו, כמו כן יש מספר שבתות מיוחדות בשנה, בהן קוראים הפטרות אחרות. שבת שחל בה ראש חודש או שהינה יום לפני ראש חודש, שבתות המיוחדות בחודש אדר (שקלים, זכור, פרה, החודש), שבתות שלפני תשעה באב בהן נקראים פרקי פורעונות או לאחריה המכונות פרשות הנחמה (אולם גם שם נמצא קשרים לפרשה ועוד). כאשר קוראים שתי פרשות, נקראת לרוב ההפטרה של הפרשה השנייה מביניהן. אולם כרגיל לכל כלל יש יוצא מן הכלל. שינויים אלו גורמים לכך שיש הפטרות שקריאתן נדירה ביותר (הפטרת פרשת צו למשל). בסדרת המאמרים ננסה להתייחס לכל הפטרות פרשות השבוע, וכאשר יש קריאה של הפטרה שונה בגלל שהשבת מיוחדת, ננסה לתאר גם את ההפטרה המקורית של אותה שבת.
בסדרת המאמרים ננסה לחקור את הקשרים בין הפרשה להפטרה ולהבין מעט את משמעותם. לא נהיה הראשונים שעשו זאת והתפרסמו מספר ספרים בנושא, אולם אנו לא במירוץ, אלא בניסיון של למידה עצמאית וחיבור הטקסטים אלינו. יש לדעת כי בין הפרש הלהפטרה יש קשרים בכמה רמות. ברמה הפשוטה אלו הם מילים או נשואים שמופיעים גם בפרשה וגם בהפטרה, אולם לרוב ישנים קשרים עמוקים יותר ונראה שההפטרה באה לחדד ולהוסיף דברים על הפרשה. כמובן שאפשר למצוא גם קשרים נוספים.
הטקסט של ההפטרה ארוך ולא נביא בכל מאמר בשלמותו אלא נסתפק בהפניות למקורות. מומלץ להצטייד בחומש ולקרוא את הפרשה וההפטרה טרם קריאת המאמר תוך ניסיון למצוא את הקשרים ברמות השונות. במאמרים ננסה גם להתייחס להבדלי המנהגים בין העדות השונות ולמשמעותם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה