בסוף פרשת ויחי, לאחר שיוסף ואחיו חוזרים למצרים ממסע קבורת יעקב למערת המכפלה, מתחננים אחי יוסף כלפיו כך:
"יד וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל-הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת-אָבִיו: טו וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף כִּי-מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: טז וַיְצַוּוּ אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: יז כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו"
אחי יוסף משוכנעים שיעקב ידע על דבר המכירה, ויוסף לא התנכל להם רק בגלל שיעקב עוד היה בחיים ולא רצה לצערו יותר, בדומה לכך שעשו נמנע מלנקוט פעולה נגד יעקב בחיי יצחק. יוסף בוכה בדברם אליו, והמפרשים מעירים כי הבכי הוא על כך שהאחים חשדו בו שסיפר ליעקב, דבר שיוסף כלל לא עשה.
"יד וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה הוּא וְאֶחָיו וְכָל-הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת-אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת-אָבִיו: טו וַיִּרְאוּ אֲחֵי-יוֹסֵף כִּי-מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ: טז וַיְצַוּוּ אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: יז כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו"
אחי יוסף משוכנעים שיעקב ידע על דבר המכירה, ויוסף לא התנכל להם רק בגלל שיעקב עוד היה בחיים ולא רצה לצערו יותר, בדומה לכך שעשו נמנע מלנקוט פעולה נגד יעקב בחיי יצחק. יוסף בוכה בדברם אליו, והמפרשים מעירים כי הבכי הוא על כך שהאחים חשדו בו שסיפר ליעקב, דבר שיוסף כלל לא עשה.
האחים כבר ראו שיוסף עבר כברת דרך ארוכה מאותו נער בן 17 שנה שהביא את דיבת אחיו על יעקב ואין להם סיבה לחשוד בו, אולם ייתכן והם הבינו מתוכן ברכותיו של יעקב, שיעקב יודע, או לפחות משער מה קרה.
המפתח לכך הוא הברכה, שאינה בדיוק ברכה לשמעון ולוי: "ה שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מכֵרֹתֵיהֶם: ו בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר: ז אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל: ".
כמובן שניתן לפרש שהברכה/קללה היא על מעשה שכם, אולם מדוע שמעשה שכם, שאירע לפני שנים רבות כל כך יגרור כזו תגובה חירפה. כמו כן, האזכור של שור, מוביל גם לחלקם במכירת יוסף, כפי שמפרש רש"י במקום:
"(ה) שמעון ולוי אחים -
בעצה אחת על שכם ועל יוסף. (לעיל לז יט - כ) ויאמרו איש אל אחיו ועתה לכו ונהרגהו, מי הם, אם תאמר ראובן או יהודה, הרי לא הסכימו בהריגתו, אם תאמר בני השפחות, הרי לא הייתה שנאתן שלימה, שנאמר (שם ב) והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו', יששכר וזבולן לא היו מדברים בפני אחיהם הגדולים מהם, על כרחך שמעון ולוי הם, שקראם אביהם אחים"
כלומר, לשמעון ולוי היה חלק גדול יותר במכירת יוסף מאשר לשאר האחים.
בברכת יהודה העיסוק ביוסף ברור עוד יותר: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ...".
יהודה הוא זה שהושיע את יוסף. מבחינת יעקב, רק בזכות יהודה, יעקב ניאות לאפשר לבנימין לרדת מצרימה מה שהוביל לגילוי שיוסף הוא אותו שליט מסתורי על ארץ מצרים.
ורמז אחרון מצוי בברכה ליוסף עצמו: "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים".
ורק אצל שמעון ולוי מצאנו אזכור של כלי נשק.
ברצוני להציע מהלך אפילו נועז יותר, שרק לבני לאה הבכורים: ראובן, שמעון, לוי ויהודה היה חלק כלשהו במכירת יוסף. גם שאר האחים כלל לא ידעו מה קרה באותו זמן, עד שנים רבות אחר כך.
נחזור לפרשת וישב. יוסף הולך לבקר את אחיו שהם רועים את הצאן. ההנחה המקובלת היא שכל האחים היו ביחד, אולם כבר בדברי רש"י, אותם אחים שאומרים (ל"ז יט-כ): "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה-יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" הם שמעון ולוי בלבד, ואפשר ואפילו הגיוני שהאחים התפרשו על פני שטח גדול עם הצאן וכלל לא היו ביחד אלא בזוגות או בבודדים. אמנם הפסוק לא תומך בכך בגלל המילה לכו, שמראה שהיו שם יותר אנשים משניהם, אבל מיד אחר כך נבין מיהו אותו איש נוסף שהיה שם:
"וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ"
ראובן נמצא ליד ושומע את התוכנית. שמעון ולוי לא חוששים מראובן. הם בטוחים שהוא איתם ויש להם הוכחות לסמוך עליהן. ראובן היה קנאי ללאה אמו. ראובן הוא זה שהביא את הדודאים ללאה וחשב שבכך יעזור לה להוליד עוד ילדים. ראובן הוא זה שבלבל יצועי אביו בשוכבו עם בלהה, ולא משנה כרגע מה היה המעשה. העובדה שגם לאחר מות רחל, לאה לא הפכה לאשתו העיקרית של יעקב הייתה מבחינתו עלבון בלתי נסבל. ראובן בוודאי לא יהסס להרוג את יוסף.
אבל ראובן השתנה והוא אינו מוכן לשמוע על האפשרות להרוג את יוסף, אלא שהוא בבעיה. המשטמה של שמוען ולוי גדולה כל כך שראובן לא מעז להתנגד בצורה גמורה אלא מנסה להרוויח זמן. ראובן חשש שבכעסם יהרגו גם אותו. אמנם ראובן היה הבכור והיה צריך לגלות יותר מנהיגות ובהחלט על כך גם נענש והודח מהבכורה, אולם כוונתו הייתה טובה. במדרש רות רבה נאמר: "אמר רבי יצחק בר מריון: בא הכתוב ללמדך שאם אדם עושה מצוה יעשנה בלבב שלם, שאלו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית ל"ז, כ"א): "וישמע ראובן ויצילהו מידם", בכתפו היה מוליכו אצל אביו".
אבל ראובן לא ידע שמעשהו ייכתב וחשש מפני אחיו הצעירים והיה זקוק בדחיפות לזמן בשביל להציל את יוסף ולכן שכנע אותם לא להרוג אותו בינתיים ורץ לחפש את יהודה, היחידי שיכול לעזור לו. בינתיים גם יהודה מגיע לאותו אזור, אולי ראובן מצאו ושניהם נפרדו לחפש את שמעון ולוי לחוד, אולם גם יהודה נמצא בודד מול שמעון ולוי, מבין את חומרת המצב ומציע הצעה משלו. יהודה צעיר משמעון ולוי וגם הוא אחד מול שניים ולכן גם הוא אינו יכול להציל לגמרי את יוסף והוא מציע כך: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל-אֶחָיו מַה-בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת-אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת-דָּמוֹ", ושוב במילים אחיו הכוונה לשמעון ולוי דווקא, שהרי לאחים הצעירים, מה יש להם להגיד מול דברי יהודה.
בסופו של דבר לא ברור מי מכר בפועל את יוסף, בתורה לא כתוב כלל שאלו האחים אלא: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת-יוֹסֵף מִן-הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת-יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת-יוֹסֵף מִצְרָיְמָה" ונראה שהמדיינים מצאו את יוסף ומכרו אותו. אולם גם הבנה זו אינה מנקה את האחים ממעורבותם במעשה.
ורק אז מגיע ראובן, ואולי שאר האחים אתו בתור תגבורת מול שמעון ולוי, שאמנם הם מבוגרים מהם, אבל ראובן מנסה להנהיג את שאר אחיו ולחרדתו יוסף איננו: "כט וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו: ל וַיָּשָׁב אֶל-אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי-בָא: "
שמעון ולוי (?) לא מתרגשים וממשיכים בתכניתם המקורית: "וַיִּקְחוּ אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם".
וייתכן כי שאר האחים הצעירים הגיעו עם ראובן ולא ידעו כלל מה קרה, עד שנים רבות מאוחר יותר כאשר עמדו מול יוסף וראובן אומר: "כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ". ראובן משוכנע שיוסף מת.
במהלך המסע הקשה חזרה לארץ כנען. שמעון בבית האסורים, הכסף שהביאו נמצא באורח מסתורי, והשליט דורש להביא את בנימין, התגלתה האמת לאחים, שכן בסוף פרשת מקץ כבר מודה יהודה בפני יוסף
(מ"ד טז): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה-נְּדַבֵּר וּמַה-נִּצְטַדָּק הָאֱלֹקים מָצָא אֶת-עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".
(מ"ד טז): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה-נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה-נְּדַבֵּר וּמַה-נִּצְטַדָּק הָאֱלֹקים מָצָא אֶת-עֲוֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם-אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר-נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ".
יהודה יודע ששליט מצרים מתאנה להם לחינם, אולם הוא גם יודע שמידה באה כנגד מידה. הוא רצה להציל את יוסף ולא להורגו אלא למוכרו לעבד, ועכשיו עליו ועל יתר האחים מוטל העונש להיות לעבדים. יהודה מתקשה להבין מדוע בנימין נענש לבדו ומוכן לקבל את העובדה שכולם יהיו עבדים וכשרואה שהשליט רוצה רק את בנימין, ובנימין הוא היחידי שלא היה כלל במכירת יוסף, יהודה מבין שקורים פה דברים מוזרים ומציע את עצמו בלבד בתור עבד.
ומהיכן יודע יעקב את כל זה? לא סביר שיוסף סיפר לו. פחות סביר שהאחים סיפרו לו. ייתכן ויעקב חיבר שברי עובדות והגיע לגרסה כלשהי של המציאות יתכן שזו הייתה אותה רוח הקודש שבה ביקש לגלות לבניו את אחרית הימים, אולם גילה בה בעצם את העבר.
בכל אופן, לבניו נראה מתוכן הברכות שיעקב יודע. הברכה הפושרת לראובן, שניסה ולא הצליח, הברכה/קללה לשמעון ולי חריפה במיוחד ויהודה מקבל ציון לשבח. מבחינת האחים יעקב יודע והם יכולים לחשוב רק על דרך אחת בה זה קרה.
נעיר כי אומנם דברי יעקב לשמון ולוי אכן נראים כקללה אולם שבט לוי, שחזר כשבט בתשובה נהיה שבט משרתי ה', וחלוקתם בכלל ישראל היא מסיבות טובות. שבט שמעון למרבה הצער, חטא כשבט במעשה בעל פעור, ולא קיבל נחלה משלו בארץ אלא הסתפח לנחלת יהודה אחיו.
בכל אופן, לבניו נראה מתוכן הברכות שיעקב יודע. הברכה הפושרת לראובן, שניסה ולא הצליח, הברכה/קללה לשמעון ולי חריפה במיוחד ויהודה מקבל ציון לשבח. מבחינת האחים יעקב יודע והם יכולים לחשוב רק על דרך אחת בה זה קרה.
נעיר כי אומנם דברי יעקב לשמון ולוי אכן נראים כקללה אולם שבט לוי, שחזר כשבט בתשובה נהיה שבט משרתי ה', וחלוקתם בכלל ישראל היא מסיבות טובות. שבט שמעון למרבה הצער, חטא כשבט במעשה בעל פעור, ולא קיבל נחלה משלו בארץ אלא הסתפח לנחלת יהודה אחיו.
לדף הראשי של פרשת ויחי
