דברי תורה של יואב לפרשת ויקהל ופקודי
תשע"ח - מדוע ביקש משה להפסיק את התרומות למשכן?
בפרשת ויקהל מסופר על כך שבני ישראל הביאו תרומה ושהם בנו את המשכן. במהלך תהליך הבאת התרומה כתוב כך: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָהּ. וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר"
מסופר שמשה מעביר קול במחנה לא להביא יותר תרומה, וכתוב על העם "ויכלא העם מלהביא" המילה ויכלא מזכירה קצת את המילה כלא, נראה שלא רק הסתפקו בקול במחנה אלא לא נתנו לעם ישראל להביא עוד תרומה, וכמו שאומר רש"י ויכלא לשון מניעה.
ואני רוצה לשאול מדוע משה אומר לעם להפסיק להביא תרומה? הרי מה אכפת למשה שיהיה הרבה עודף, שהוא יוכל להשתמש בו בשנים הקרובות, לכל הצרכים של המשכן או אפילו אם הולכים רחוק גם שימוש לבית המקדש? תמיד טוב לחשוב לטווח ארוך ולהיות בטוחים שיהיה לנו את מה שאנחנו צריכים, במיוחד כשמדובר על משכן, התפעול היומיומי עולה המון כסף.
חוץ מזה מי אנחנו בכל שנגיד לאנשים לא לתרום לכבוד ה', אם מישהו רוצה לתרום משהו או להקדיש משהו לה' מי אנחנו שנגיד לו לא?
הרמב"ן מעיר שאי אפשר לפרש שבגלל שכתוב בפסוקים את המילה מלאכה, נחשוב שמדובר רק על מה שצריך לעשות מלאכה בשבילו לדוגמה: טוויה או אריגה, ואת זה היה מספיק ולא צריך יותר.
הרמב"ן אומר שגם ממון נקרא מלאכה ולא רק פעולה ממש.
האברבנל מרחיב ומוסיף שבגלל שכתוב "אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה" מהמילה יעשו אי אפשר להגיד שמדובר בזהב, נחושת או כסף כי לא עושים איתם כלום אלא חייב להיות שבמקרה הזה הכוונה היא רק למלאכה ממש ואת זה משה אמר לא לעשות כי אין בה צורך ולכן אין טעם לעשות אותה.
אבל זהב וכל החומרים האחרים משה כן נתן להביא כי כמו שאמרנו תמיד צריך אותם וכדאי תמיד שיהיה.
והוא מוסיף ואמר שכשראה העם שאסרו לעשות את המלאכות שהיו צריכים, הם גם לא הביאו את החומרים הפשוטים למרות שלמשה לא היה אכפת אם יביאו מעל מה שצריך.
אני חשבתי על שני תירוצים הראשון זה שכמויות הכסף והזהב שיצטברו אם משה היה נותן להמשיך להביא כנראה היו מכבידות מאוד על המסע. בנוסף היה מלא זהב וכלים יקרים שהיו מצטברים ויכול להיות שהיו אנשים שגונבים את זה וגם יהיה ממש קשה לסחוב את כל הזהב. משה מעדיף ללכת ברוגע בלי לסחוב כמויות של חומרים מאשר שיהיה לו אקסטרה.
התירוץ השני הוא: שבפסוק כתוב: " לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה'" התורה מדגישה שיש מספיק למה שה' ציווה נכון שאפשר יותר אבל אנחנו רוצים מה שה' ציווה. מכיוון שאם ה' היה רוצה שיהיה יותר הוא היה אומר להביא ולשים בצד, אלא שהוא לא אומר זאת ולכן משה מקפיד שיהיה מה שה' ציווה.
וזה מה שאנחנו יכולים ללמוד אם ה' מצווה אותנו משהו כנראה שלזה הוא מתכוון ולא יותר, כי אם הוא רוצה להוסיף הוא היה מרמז זאת, או מעביר זאת למשה בהר סיני.
שבת שלום.
לדף הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי
תשע"ז - האם פרשות ויקהל ופקודי חשובות או מיותרות?
בפרשת ויקהל ופקודי מסופר על העשייה של מה שאמר ה' למשה בנושא המשכן וכליו. אני בטוח שגם אתם חשבתם פעם למה צריך את כל זה ?היה מספיק שהיה רשום: "ויאמר משה לבני ישראל את כל המלאכה אשר אמר ה' למשה ויעשו בני ישראל ככל אשר צווה ה' את משה". למה היה צורך להאריך ולהוסיף שתי פרשות שלמות כשהיה אפשר להסתפק בפסוק אחד?
הרמב"ן עונה שמשה פירט את כל מה שצריך לעשות כדי שהעם יבין כמה מלאכה גדולה יש ויתנדב לעזור. אפשר גם לומר שה' רצה לשבח את העם על זה שהתנדבו או לשבח את החכמים על כך שהם דייקו בכל פרט, ועל כן ה' הזכיר את כל המלאכה.
עוד סיבה שיכולה להיות שפרשת המשכן הייתה חביבה על ה' יכול להיות בגלל שהוא ראה את העם שלו עובד ומתנדב בשבילו. ובגלל שזה היה חביב על ה' החליט לכתוב פעמיים.
שאלה נוספת שאולי שאלתם את עצמכם היא למה לשון העשייה לא אותו הדבר בכל הפעמים למה פעם אחת רשום "ויעשו כל חכם לב" ופעם אחרת רשום "ויעש יריעות העזים". ובארון אומר "ויעש בצאלאל את הארון" ובשאר הכלים רשום ויעש סתם בלי שם. מהי סיבת חילופי הדברים?
האברבנל עונה שאפשר לומר שביריעות המשכן שהם היו המלאכה הראשונה שעשו, עשו אותה כל האומנים וכולם תפרו את היריעות, כדי שיקימו מהר את המשכן ויכניסו בו את שאר הכלים אשר יעשו כולם. ובגלל זה רשום ויעשו כל חכם לב עושי המלאכה את המשכן, כי כולם עשו אותן היריעות. אמנם שאר הדברים עשו אותם אנשים מיוחדים ולזה נאמר בהם ויעש.
ואמנם הארון מפני קדימתו ומעלתו על שאר הכלים, עשאו בצלאל בידיו, ואף אחד אחר לא נגע בו. ולזה אמר ויעש בצלאל את הארון. אבל שאר הדברים כל אחד אחר עשה לבד ולכן לא באה לשון העשיה שווה בכל הדברים.
ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היא: חומר יקר שחרקים עשויים לקלקל.
והתשובה היא: שמן רוקח - כינוי לשמן המשחה ובקוהלת כתוב: "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ"
והחידה השבועית של השבוע היא: מה בפרשה קשור גם לרבקה אמנו?
אם אתם יודעים את התשובה לחידה אני ממש אשמח אם תרשמו אותה בתגובות אם אתם לא יודעים את התשובה אנחנו נפרסם אותה בשבוע הבא.
לדף הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי
תשע"ח - מדוע ביקש משה להפסיק את התרומות למשכן?
בפרשת ויקהל מסופר על כך שבני ישראל הביאו תרומה ושהם בנו את המשכן. במהלך תהליך הבאת התרומה כתוב כך: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָהּ. וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר"
מסופר שמשה מעביר קול במחנה לא להביא יותר תרומה, וכתוב על העם "ויכלא העם מלהביא" המילה ויכלא מזכירה קצת את המילה כלא, נראה שלא רק הסתפקו בקול במחנה אלא לא נתנו לעם ישראל להביא עוד תרומה, וכמו שאומר רש"י ויכלא לשון מניעה.
ואני רוצה לשאול מדוע משה אומר לעם להפסיק להביא תרומה? הרי מה אכפת למשה שיהיה הרבה עודף, שהוא יוכל להשתמש בו בשנים הקרובות, לכל הצרכים של המשכן או אפילו אם הולכים רחוק גם שימוש לבית המקדש? תמיד טוב לחשוב לטווח ארוך ולהיות בטוחים שיהיה לנו את מה שאנחנו צריכים, במיוחד כשמדובר על משכן, התפעול היומיומי עולה המון כסף.
חוץ מזה מי אנחנו בכל שנגיד לאנשים לא לתרום לכבוד ה', אם מישהו רוצה לתרום משהו או להקדיש משהו לה' מי אנחנו שנגיד לו לא?
הרמב"ן מעיר שאי אפשר לפרש שבגלל שכתוב בפסוקים את המילה מלאכה, נחשוב שמדובר רק על מה שצריך לעשות מלאכה בשבילו לדוגמה: טוויה או אריגה, ואת זה היה מספיק ולא צריך יותר.
הרמב"ן אומר שגם ממון נקרא מלאכה ולא רק פעולה ממש.
האברבנל מרחיב ומוסיף שבגלל שכתוב "אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה" מהמילה יעשו אי אפשר להגיד שמדובר בזהב, נחושת או כסף כי לא עושים איתם כלום אלא חייב להיות שבמקרה הזה הכוונה היא רק למלאכה ממש ואת זה משה אמר לא לעשות כי אין בה צורך ולכן אין טעם לעשות אותה.
אבל זהב וכל החומרים האחרים משה כן נתן להביא כי כמו שאמרנו תמיד צריך אותם וכדאי תמיד שיהיה.
והוא מוסיף ואמר שכשראה העם שאסרו לעשות את המלאכות שהיו צריכים, הם גם לא הביאו את החומרים הפשוטים למרות שלמשה לא היה אכפת אם יביאו מעל מה שצריך.
אני חשבתי על שני תירוצים הראשון זה שכמויות הכסף והזהב שיצטברו אם משה היה נותן להמשיך להביא כנראה היו מכבידות מאוד על המסע. בנוסף היה מלא זהב וכלים יקרים שהיו מצטברים ויכול להיות שהיו אנשים שגונבים את זה וגם יהיה ממש קשה לסחוב את כל הזהב. משה מעדיף ללכת ברוגע בלי לסחוב כמויות של חומרים מאשר שיהיה לו אקסטרה.
התירוץ השני הוא: שבפסוק כתוב: " לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה'" התורה מדגישה שיש מספיק למה שה' ציווה נכון שאפשר יותר אבל אנחנו רוצים מה שה' ציווה. מכיוון שאם ה' היה רוצה שיהיה יותר הוא היה אומר להביא ולשים בצד, אלא שהוא לא אומר זאת ולכן משה מקפיד שיהיה מה שה' ציווה.
וזה מה שאנחנו יכולים ללמוד אם ה' מצווה אותנו משהו כנראה שלזה הוא מתכוון ולא יותר, כי אם הוא רוצה להוסיף הוא היה מרמז זאת, או מעביר זאת למשה בהר סיני.
שבת שלום.
לדף הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי
תשע"ז - האם פרשות ויקהל ופקודי חשובות או מיותרות?
בפרשת ויקהל ופקודי מסופר על העשייה של מה שאמר ה' למשה בנושא המשכן וכליו. אני בטוח שגם אתם חשבתם פעם למה צריך את כל זה ?היה מספיק שהיה רשום: "ויאמר משה לבני ישראל את כל המלאכה אשר אמר ה' למשה ויעשו בני ישראל ככל אשר צווה ה' את משה". למה היה צורך להאריך ולהוסיף שתי פרשות שלמות כשהיה אפשר להסתפק בפסוק אחד?
הרמב"ן עונה שמשה פירט את כל מה שצריך לעשות כדי שהעם יבין כמה מלאכה גדולה יש ויתנדב לעזור. אפשר גם לומר שה' רצה לשבח את העם על זה שהתנדבו או לשבח את החכמים על כך שהם דייקו בכל פרט, ועל כן ה' הזכיר את כל המלאכה.
עוד סיבה שיכולה להיות שפרשת המשכן הייתה חביבה על ה' יכול להיות בגלל שהוא ראה את העם שלו עובד ומתנדב בשבילו. ובגלל שזה היה חביב על ה' החליט לכתוב פעמיים.
שאלה נוספת שאולי שאלתם את עצמכם היא למה לשון העשייה לא אותו הדבר בכל הפעמים למה פעם אחת רשום "ויעשו כל חכם לב" ופעם אחרת רשום "ויעש יריעות העזים". ובארון אומר "ויעש בצאלאל את הארון" ובשאר הכלים רשום ויעש סתם בלי שם. מהי סיבת חילופי הדברים?
האברבנל עונה שאפשר לומר שביריעות המשכן שהם היו המלאכה הראשונה שעשו, עשו אותה כל האומנים וכולם תפרו את היריעות, כדי שיקימו מהר את המשכן ויכניסו בו את שאר הכלים אשר יעשו כולם. ובגלל זה רשום ויעשו כל חכם לב עושי המלאכה את המשכן, כי כולם עשו אותן היריעות. אמנם שאר הדברים עשו אותם אנשים מיוחדים ולזה נאמר בהם ויעש.
ואמנם הארון מפני קדימתו ומעלתו על שאר הכלים, עשאו בצלאל בידיו, ואף אחד אחר לא נגע בו. ולזה אמר ויעש בצלאל את הארון. אבל שאר הדברים כל אחד אחר עשה לבד ולכן לא באה לשון העשיה שווה בכל הדברים.
ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היא: חומר יקר שחרקים עשויים לקלקל.
והתשובה היא: שמן רוקח - כינוי לשמן המשחה ובקוהלת כתוב: "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ"
והחידה השבועית של השבוע היא: מה בפרשה קשור גם לרבקה אמנו?
אם אתם יודעים את התשובה לחידה אני ממש אשמח אם תרשמו אותה בתגובות אם אתם לא יודעים את התשובה אנחנו נפרסם אותה בשבוע הבא.
לדף הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי
איני בטוח בתשובתי, אבל אולי יריעות עיזים?
השבמחקרבקה הורתה ליעקב להביא לה עורות גדיי עיזים "ואֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל-יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו". ובפרשה זו כתוב: "וַיַּעַשׂ יְרִיעֹת עִזִּים לְאֹהֶל עַל-הַמִּשְׁכָּן".
כמובן שגם תשובה זו נכונה, אבל אנחנו חשבנו על משהו נוסף
מחקאז נחכה לפתרון בדבר תורה הבא. חודש טוב!
השבמחק