דברי התורה של יואב לפרשת אמור
שנת תשע"ח
בפרשת אמור מסופר לנו על המועדות, על החגים. יש לנו שלושה פסוקים שפותחים את פרשת המועדות והם מעלים הרבה שאלות.
"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם".
בוא ננסה להבין את הפסוקים נתחיל מהפסוק הראשון, נראה שכוונת הפסוק היא כך: מועדי ה' מה שאתם קוראים להם מקראי קודש אלה הם מועדי. כלומר פסוק זה מהווה פתיחה לפרשייה הקרובה.
אבל אם זה היה ככה מדוע הפסוק חוזר על עצמו? מדוע בסוף הפסוק כתוב עוד פעם אלה הם מועדי? הרי כבר כתוב "מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם"?
הפסוק השני מדבר על מצוות השבת ובואו ננסה להבין את הפסוק השלישי.
נראה לפי מה שהסברנו שהפסוק מיותר כי הוא חוזר עוד פעם על מה שאמר הפסוק הראשון.
וגם לא מובן החלק השני של הפסוק "אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" מה זאת אומרת "תקראו"? לקרוא את הפרשייה בציבור?
כדי להבין את שני הפסוקים ולענות על השאלות שלנו נעיין ברש"ר הירש ובאור החיים.
נתחיל עם הרש"ר הירש, הרש"ר הירש אומר שלא הגיוני להגיד כמו שאמרנו שהפסוק הראשון הוא פתיחה לפרשייה, שאם זה היה ככה היה צריך להיות כתוב אלה מועדי ה'. ולא סתם מועדי ה'. ולכן הוא מפרש שהמשפט בעצם מחולק לשניים, מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זה בעצם ההתחלה ואז יש על זה הוראה, אלה הם מועדי. בפסוק זה יש תנאי מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, הרשב"ם אומר לנו אשר תזמנו אותם זמני קדש. כל לשון קריאה שאצל מועדים לשון קביעת זמן הוא.
כלומר מועדי ה' אשר תזמנו, תקבעו, אותם מקראי קודש אלה הם מועדי.
הרש"ר הירש אומר שהפסוק מביא כלל חשוב מאוד מועדי ה' אינם נקבעים לפי ה' אלא על פי הציבור או הסנהדרין, ופה אלוקים נותן את ההסכמה שלו לזה. אלוקים אומר שהמועדים שאנחנו נקבע אלה הם מועדיו כלומר זה יהיה מבחינתו גם המועד הזה למרות שיכול להיות שאנחנו טועים. אבל ברור שאנחנו לא קובעים את הכל פסח תמיד יהיה בט"ו בניסן הכוונה היא שאנחנו יכולים להחליט לעבר
את החודש וכתוצאה מכך יצא שפסח יהיה יום מאוחר יותר אז אלוקים אומר אלה הם מועדי.
אלוקים מתכוון שאנחנו יכולים לקבוע מתי זה יהיה אבל אלוקים מחליט כי החגים תלויים בעונות השנה ולפיכך צריך לעבר את השנה לפעמים וגם בזה אפשר לטעות ובכל זאת אלוקים מדגיש שגם אלה מועדיו.
נעבור לפירוש של אור החיים:
האור החיים מסביר שיש כמה סיבות לעיבור החודש חלק קשורות לה' כמו שפסח צריך להיות באביב וחלק קשורות לעם ישראל, האור החיים אומר שהיינו חושבים שרק אם יש סיבה שקשורה לה' אנחנו צריכים לעבר ואם זה סיבה שקשורה אלינו זה בעיה שלנו אלא כתוב פעם שניה על המועדים כדי להגיד לנו שלא משנה מה הסיבה אם החלטנו לעבר את השנה מבחינת אלוקים זה החג עצמו וזה לא משנה אם הסיבה היא בגלל ה' או בגלל עם ישראל.
אלוקים אומר לנו בתחילת פרשת המועדות שהוא רוצה שנהיה שותפים במה שהוא עושה גם ביום יום וגם בקביעת המועדות.
שבת שלום.
לדף הראשי לפרשת אמור
שנת תשע"ז
בפרשת אמור מופיעה פרשת המועדות. בפרק כ"ג פסוקים כ"ו כ"ז רשום: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'".
המילה "אך" מיותרת היה אפשר לרשום "בעשור לחודש השביעי" בלי ה"אך". אז למה הוסיפו את המילה אך?
רש"י מסביר ונותן כלל שמקורו מר' עקיבא בתלמוד הירושלמי: כל אכין ורקין שבתורה מעוטים.
כלומר כל מקום שרשום בתורה את המילה אך או רק זה בא למעט, להוציא משהו מהכלל. ובמקרה שלנו מה המילה "אך" באה למעט?
לפי רש"י, המילה "אך" באה למעט שיום כיפור מכפר על העוונות רק למי ששב בתשובה, ולמי שלא שב בתשובה, יום כיפור אינו מכפר לו על העוונות.
החזקוני גם אומר שהמילה "אך" היא לשון מיעוט ומפרש שכל המועדים נקראים מקראי קודש שבהם אוכלים שותים שמחים ומתענגים. אבל ביום כיפור שגם נקרא מקרא קודש צריך להתענות. והמילה "אך" ממעטת את כל הדברים הרגילים שעשים במקרא קודש.
הרשב"ם מוסיף שבשאר ימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה, אבל יום כיפור הוא יום עינוי והמלאכות שאסורות הן כמו המלאכות שאסורות בשבת.
והמילה "אך" באה למעט את המלאכות של שאר מקראי הקודש.
ונעבור לפינת החידה השבועית.
החידה של שבוע שעבר הייתה איזה ציווי בפרשת קדושים מופיע שלוש פעמים ?
והתשובה היא, הציווי של איסור פניה לאוב ולידעוני.
לדף הראשי לפרשת אמור
שנת תשע"ח
בפרשת אמור מסופר לנו על המועדות, על החגים. יש לנו שלושה פסוקים שפותחים את פרשת המועדות והם מעלים הרבה שאלות.
"דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם".
בוא ננסה להבין את הפסוקים נתחיל מהפסוק הראשון, נראה שכוונת הפסוק היא כך: מועדי ה' מה שאתם קוראים להם מקראי קודש אלה הם מועדי. כלומר פסוק זה מהווה פתיחה לפרשייה הקרובה.
אבל אם זה היה ככה מדוע הפסוק חוזר על עצמו? מדוע בסוף הפסוק כתוב עוד פעם אלה הם מועדי? הרי כבר כתוב "מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם"?
הפסוק השני מדבר על מצוות השבת ובואו ננסה להבין את הפסוק השלישי.
נראה לפי מה שהסברנו שהפסוק מיותר כי הוא חוזר עוד פעם על מה שאמר הפסוק הראשון.
וגם לא מובן החלק השני של הפסוק "אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" מה זאת אומרת "תקראו"? לקרוא את הפרשייה בציבור?
כדי להבין את שני הפסוקים ולענות על השאלות שלנו נעיין ברש"ר הירש ובאור החיים.
נתחיל עם הרש"ר הירש, הרש"ר הירש אומר שלא הגיוני להגיד כמו שאמרנו שהפסוק הראשון הוא פתיחה לפרשייה, שאם זה היה ככה היה צריך להיות כתוב אלה מועדי ה'. ולא סתם מועדי ה'. ולכן הוא מפרש שהמשפט בעצם מחולק לשניים, מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר-תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ זה בעצם ההתחלה ואז יש על זה הוראה, אלה הם מועדי. בפסוק זה יש תנאי מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, הרשב"ם אומר לנו אשר תזמנו אותם זמני קדש. כל לשון קריאה שאצל מועדים לשון קביעת זמן הוא.
כלומר מועדי ה' אשר תזמנו, תקבעו, אותם מקראי קודש אלה הם מועדי.
הרש"ר הירש אומר שהפסוק מביא כלל חשוב מאוד מועדי ה' אינם נקבעים לפי ה' אלא על פי הציבור או הסנהדרין, ופה אלוקים נותן את ההסכמה שלו לזה. אלוקים אומר שהמועדים שאנחנו נקבע אלה הם מועדיו כלומר זה יהיה מבחינתו גם המועד הזה למרות שיכול להיות שאנחנו טועים. אבל ברור שאנחנו לא קובעים את הכל פסח תמיד יהיה בט"ו בניסן הכוונה היא שאנחנו יכולים להחליט לעבר
את החודש וכתוצאה מכך יצא שפסח יהיה יום מאוחר יותר אז אלוקים אומר אלה הם מועדי.
אלוקים מתכוון שאנחנו יכולים לקבוע מתי זה יהיה אבל אלוקים מחליט כי החגים תלויים בעונות השנה ולפיכך צריך לעבר את השנה לפעמים וגם בזה אפשר לטעות ובכל זאת אלוקים מדגיש שגם אלה מועדיו.
נעבור לפירוש של אור החיים:
האור החיים מסביר שיש כמה סיבות לעיבור החודש חלק קשורות לה' כמו שפסח צריך להיות באביב וחלק קשורות לעם ישראל, האור החיים אומר שהיינו חושבים שרק אם יש סיבה שקשורה לה' אנחנו צריכים לעבר ואם זה סיבה שקשורה אלינו זה בעיה שלנו אלא כתוב פעם שניה על המועדים כדי להגיד לנו שלא משנה מה הסיבה אם החלטנו לעבר את השנה מבחינת אלוקים זה החג עצמו וזה לא משנה אם הסיבה היא בגלל ה' או בגלל עם ישראל.
אלוקים אומר לנו בתחילת פרשת המועדות שהוא רוצה שנהיה שותפים במה שהוא עושה גם ביום יום וגם בקביעת המועדות.
שבת שלום.
לדף הראשי לפרשת אמור
שנת תשע"ז
בפרשת אמור מופיעה פרשת המועדות. בפרק כ"ג פסוקים כ"ו כ"ז רשום: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה'".
המילה "אך" מיותרת היה אפשר לרשום "בעשור לחודש השביעי" בלי ה"אך". אז למה הוסיפו את המילה אך?
רש"י מסביר ונותן כלל שמקורו מר' עקיבא בתלמוד הירושלמי: כל אכין ורקין שבתורה מעוטים.
כלומר כל מקום שרשום בתורה את המילה אך או רק זה בא למעט, להוציא משהו מהכלל. ובמקרה שלנו מה המילה "אך" באה למעט?
לפי רש"י, המילה "אך" באה למעט שיום כיפור מכפר על העוונות רק למי ששב בתשובה, ולמי שלא שב בתשובה, יום כיפור אינו מכפר לו על העוונות.
החזקוני גם אומר שהמילה "אך" היא לשון מיעוט ומפרש שכל המועדים נקראים מקראי קודש שבהם אוכלים שותים שמחים ומתענגים. אבל ביום כיפור שגם נקרא מקרא קודש צריך להתענות. והמילה "אך" ממעטת את כל הדברים הרגילים שעשים במקרא קודש.
הרשב"ם מוסיף שבשאר ימים טובים הותרה מלאכת אוכל נפש ונאסרה מלאכת עבודה, אבל יום כיפור הוא יום עינוי והמלאכות שאסורות הן כמו המלאכות שאסורות בשבת.
והמילה "אך" באה למעט את המלאכות של שאר מקראי הקודש.
ונעבור לפינת החידה השבועית.
החידה של שבוע שעבר הייתה איזה ציווי בפרשת קדושים מופיע שלוש פעמים ?
והתשובה היא, הציווי של איסור פניה לאוב ולידעוני.
- פעם ראשונה רשום (יט לא): "אַל-תִּפְנוּ אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים אַל-תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם"
- פעם שניה רשום (כ ו): "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל-הָאֹבֹת וְאֶל-הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת-פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ"
- ופעם שלישית רשום (כ כז): "וְאִישׁ אוֹ-אִשָּׁה כִּי-יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם"
מאמר מורחב בנושא אוב וידעוני
לדף הראשי לפרשת אמור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה