פרשת שמות

פרשת שמות

פרשת השבוע, פרשת שמות היא הפרשה הפותחת את חומש שמות ועיקרה תיאור שיעבוד בני ישראל במצרים, בלידתו של משה רבנו, גידולו בבית פרעה ובריחתו למדבר וההתגלות האלוקית בסנה שהחלה את המהלך של יציאת מצרים. תקציר מפורט של הפרשה מופיע לאחר ההפניות המאמרים.

מאמרים לפרשת שמות 

משה והסנה - ההתגלות של ה' למשה בסנה היא אירוע דרמטי המגולל בתוכו את כל סיפור יציאת מצרים.

על הצפנות, צפנים וקודים בפרשת שמות ובתורה - בסדרת מדע בפרשה.

הפטרת פרשת שמות (אשכנז ותימן) - עיון בהפטרות הפרשה לפי מנהגי אשכנז (ישעיהו) ותימן (יחזקאל).

הפטרת פרשת שמות (ספרד) - עיון בהפטרה לפי מנהג ספרד (ירמיהו).

דברי תורה לפרשת שמות -  דברי תורה של יואב לפרשה ומאמר אורח מאת ד"ר אמיר שוורץ .

פרשת שמות לילדים - דבר תורה מעובד לילדים ותקציר של הפרשה.

למה דווקא הסנה - דבר תורה לנוער לפרשת שמות העוסק בשאלה למה דווקא נבחר הסנה כאמצעי ההתגלות בעקבות פרשנים ומדרשים.

בין משה לשמואל - המאמר סוקר את הדמיון בין הנביאים הגדולים משה ושמואל החל מרגע לידתם ומביא מקבילות רבות ביניהם.

חידות לפרשת שמות

תפזורת לפרשת שמות

 סטטיסטיקה לפרשת שמות - סטטיסטיקות שונות על פרשת שמות

תקציר פרשת שמות

פרשת שמות נפתחת בחזרה על שמות בני ישראל היורדים למצרים. 

פרק א'

ברשימה המופיעה בתחילת הפרק נמנים רק בני יעקב עצמם (ללא נכדים) תוך חזרה על המספר המכונן של שבעים נפש.

לאחר שיוסף ואחיו מתים ובני ישראל מתרבים מתחלפת המלוכה במצרים. במצרים שושלות המלוכה התחלפו לעתים קרובות והאפשרות של מלך חדש שבאמת לא הכיר את יוסף כלל היא הגיונית  (מובאת גם דעה שנתחדשו הגזרות של מלך שהכיר אבל "החליט" לשכוח את יוסף).

המצרים מוטרדים שמא עם ישראל יצטרף בשעת מלחמה לאחד מאויבי מצרים. לצורך דיכוים מחליטים למסות אותם ולהפכם לעבדים. השעבוד רק הולך ומחריף והעבודה נהיית קשה יותר ויותר, עד שבסוף פרעה מצווה את המיילדות (בכתוב מופיעות רק שתיים מהן אבל יש להניח שהן פרט המייצג את הכלל) להמית את הבנים. לאחר שגם תכנית זו לא מצליחה פרעה גוזר גזירה כללית לכל עמו שכל בן הנולד יש להשליכו ליאור.

פרק ב' 

בדיוק בתקופה סוערת זו נולד משה רבנו. לאחר הלידה אמו מחביאה אותו בביתה אולם כאשר היא אינה יכולה להחביאו יותר היא מכינה לו תיבת גומא מוגנת ממים ומשאירה אותו על שפת היאור ומשאירה את אחות הילד לראות מה יקרה.

שימו לב, בניגוד לשירי הילדים התיבה לא מונחת ביאור עצמו אלא מוחבאת על שפת היאור. המדרשים אומרים כי יוכבד, אם משה, ילדה לפני זמנה ולאחר שלושה חודשים פחדה מחיפושים בביתה. נראה כי התיבה הוחבאה בצורה שתאפשר לה לקחת את משה בחזרה. ליאור מגיעה בת פרעה. בת פרעה רוחצת ביאור ורואה את מה שנערותיה ההולכות על יד היאור לא יכולות לראות. את התיבה מוחבאת בתוך קני הסוף. בת פרעה לוקחת את התיבה ורואה מיד שמדובר בילד עברי (ומבינה מיד שלפי ציווי אביה על הילד הזה לסיים את חייו בתוך היאור) אך היא מרחמת עליו. אחותו של הילד מגלה תושייה ומציעה להביא מינקת לילד וכמובן מביאה את אמה. אם הילד מניקה אותו במשך זמן מה (בביתה) ולאחר מכן מוסרת את הילד לידי בת פרעה.

מדוע אם משה לא השאירה אותו אצלה? ייתכן וגם שעבר זמן מה מהלידה משה עדיין לא היה מוגן והיה יכול להיתפס על ידי חיילי פרעה, אבל כאשר הילד הוא של בת פרעה, הוא מוגן וגורלו בטוח. בת פרעה מכנה את הילד משה.

משה גדל ויוצא אל אחיו ורואה אותם סובלים. משה רואה איש מצרי מכה איש עברי וכתגובה הורג משה את המצרי. הדבר מגיע לידיעת פרעה ופרעה מבין שהצרה ממנה חשש מתרחשת ממש בתוך ביתו. קשה להאמין שפרעה היה מוטרד מהרג המצרי (שהרי חיי אדם לא נחשבו יותר מדי בממלכת מצרים של אז) אלא מכך שהנסיך העברי, הורג איש מצרי בשביל להציל איש עברי אחר.

משה בורח למדין ושוב נתקל במקרה של חוסר צדק, הרועים הגברים מגרשים את בנות יתרו מהבאר. משה נחלץ לעזרתן ומשקה את צאנן. משה מגיע לבית יתרו , נושא את ציפורה בתו לאשה ואף נולד לו בן הנקרא בשם גרשם. במקביל מסופר כי מלך מצרים מת ובני ישראל נאנחים ואלוקים שומע את נאקתם וזוכר את בריתו. יש לשים לב כי עד מקום זה בפרשת שמות לא נזכר שם ה' כלל. נזכר רק שם אלוקות.

פרק ג' 

משה משמש כרועה צאן (מקצועם של כל אבות האומה) ומגיע לאזור שיתברר כי הוא הר האלוקים ורואה שם מחזה מוזר של שיח סנה שבוער ואינו מפסיק לבעור (למרות שסנה הוא שיח שנאכל במהירות). כשמשה מתקרב הוא שומע את קול אלוקים מדבר אליו ומספר לו שהוא האלוקים של אברהם יצחק ויעקב וכי עליו מוטלת השליחות של הוצאת בני ישראל ממצרים והבאתם אל ארץ ישראל ארץ זבת חלב ודבש. זוהי הופעתו הראשונה של הביטוי הידוע בתורה.

משה מנסה להתחמק מהשליחות ללא הצלחה. האלוקים מגלה למשה את שמו, שם ה' ומוסר עליו לדבר אל בני ישראל תוך שימוש בשם זה וכמובן את מילות הצופן "פקד פקדתי". בהמשך ה' מגלה למשה את התכנית, את העובדה שמצרים ופרעה יקבלו מכות, את הצורך לשאול כלים ממצרים על מנת לצאת בעושר ונותן למשה שלושה אותות להראות לבני ישראל (פרק ד').

עוד מוסיף ה' שמשה לא יהיה לבד ואהרון אחיו יעזור לו בשליחות. משה חוזר למצרים ומדבר אל בני ישראל ומראה להם את האותות ונראה שיש הצלחה. בני ישראל מאמינים כי הגאולה מתקרבת.

פרק ה' 

בפרק זהב באים משה ואהרון לפרעה שכלל אינו מתרגש ולא מוכן לשמוע מכלום. פרעה אינו יודע מי זה ה' ואין לו שום כוונה לשלח את בני ישראל. להפך, פרעה אפילו מקשה את הגזרות שלו וגורם למירמור רב אצל בני ישראל כלפי משה ואהרון. הפרשה מסתיימת ונראה שהמצב רק נהייה גרוע יותר, ה' מרגיע את משה ואומר לו שהתכנית רק החלה ובסופו של דבר פרעה לא רק שישלח את בני ישראל אלא יגרש אותם מארצו.

אומנות בפרשת שמות

משה ואהרון לפני פרעה - בנג'מין ווסט - מוזיאון אוניברסיטות בוב ג'ונס

 הטקסט המלא של פרשת שמות מאתר מכון ממרא

הפרשה הקודמת
פרשת ויחי
הפרשות הבאות
פרשת וארא
פרשת בא
פרשת בשלח

פרשת ויחי

פרשת ויחי

פרשת ויחי היא הפרשה השתיים עשרה והאחרונה בספר בראשית ובה מסופר על מחלת יעקב, ברכת יעקב ליוסף ובניו, ברכות יעקב לבניו, מות יעקב ומסע קבורתו למערת המכפלה, בקשת הסליחה של האחים מיוסף, ופטירתו של יוסף. 

מאמרים ודברי תורה לפרשת ויחי

פרשת ויחי הברכות והתולדות - המאמר סוקר את המשך השושלת של יעקב דרך בניו ונכדיו ליצירת עם ישראל ומתעכבת קצת על היחסים בין יוסף לאחיו לאחר האיחוד.

האם יעקב ידע שהאחים מכרו את יוסף?

ברכת הבנים - עיון בברכת יעקב לאפרים ולמנשה

הפטרת פרשת ויחי - עיון בהפטרת פרשת ויחי בספר מלכים.

חניטה ומומיות - תיאור קצר של תהליך החניטה וארונות הקבורה המצריים, המוזכרים בפרשת ויחי

דבר תורה לפרשת ויחי - דבר תורה קצר לפרשת ויחי על הביטוי "לו ישטמנו יוסף"

פרשת ויחי לילדים - תקציר פרשת ויחי מעובד לילדים בתוספת דבר תורה קצר על פרשת ויחי

פרשת ויחי וסיכום ספר בראשית - המאמר מנסה לעשות מעין סיכום של ספר בראשית כולו ומטרתו לפי הפרשנים כפי שהביאו בתחילת הפירוש לחומש.

חידות לפרשת ויחי - חידות ציורים ועוד לפרשת ויחי

תפזורת לפרשת ויחי

סטטיסטיקה לפרשת ויחי - מספר הפסוקים, מילים אותיות פרשיות ועוד בפרשת ויחי.

דברי תורה של יואב

תקציר פרשת ויחי

פרשת ויחי , הפרשה האחרונה בחומש בראשית מסיימת את סיפורי האבות. בפרשת ויחי דווקא מסופר על מותם של יעקב ויוסף, ואולם שם הפרשה מצביע על חיים. מכאן אפשר ללמוד כי צדיקים, אף במיתתם קרויים חיים. הכוונה היא שמעשיו של הצדיק ופועלו ממשיכים להשפיע גם לאחר מותו.

בתחילת הפרשה יעקב מרגיש שימיו קרובים למות והוא קורא ליוסף ומשביע אותו, בדיוק באותו נוסח בו סבו אברהם השביע את עבדו, לא להיקבר במצרים. יוסף מסכים אולם יעקב דורש ממנו להישבע ויוסף נשבע.

יעקב אכן הרגיש שהוא הולך למות ומיד לאחר מכן הוא נהיה חולה. יעקב הוא האדם הראשון שמתואר עליו בתורה כי הוא חולה והוא גם האדם הראשון שמרגיש שהוא הולך למות (נתעלם כמובן מאמירתו של עשו: "הנה אנוכי הולך למות..." שנאמרה בגיל צעיר). יעקב מתחזק כאשר יוסף בא לבקרו, ומכאן חשיבותה הגדולה של מצוות ביקור חולים, ומברך את יוסף. יעקב מתנצל בפני יוסף על קבורתה של רחל אמו בדרך ולא במערת המכפלה. לאחר מכן יעקב רוצה לברך את בני יוסף, נכדיו, מנשה ואפרים. יעקב כיצחק אביו כבר לא יכול לראות וכאשר הוא מברך את הבנים הוא משכל את ידיו כך שיד ימין מונחת על ראש הצעיר אפרים ויד שמאל על ראש הבכור, מנשה.

ברכת הבנים

עוד בטרם יוסף מספיק לעשות משהו, יעקב מברך את הבנים בברכה הידועה (בעיקר חלקה השני) עד היום (מ"ח טו):

"וַיְבָרֶךְ אֶת-יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה:  הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל-רָע יְבָרֵךְ אֶת-הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ"

שימו לב שלמרות שהברכה מכוונת לנערים הרי היא ברכה ליוסף אבי הנערים. יוסף, המודע לכך שהעדפת הבן הצעיר יכולה לגרום לבעיות רציניות, מנסה לתקן את אביו. התורה מדגישה כי השינוי של יעקב היה רע בעיניו. אולם כאשר הוא מנסה להזיז את ידי יעקב (ושוב, זאת כבר לאחר הברכה), יעקב מסרב ומסביר כי האח הקטן יגדל מהבכור. הברכה הפרטית נהייתה ברכתו האוניברסלית של עם ישראל כאשר כל אב מברך את בניו בנוסח הבא (פסוק כ):

"ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" ולבנות "ישימך אלוקים כשרה רבקה רחל ולאה"

ולאחריה את פסוקי ברכת כוהנים: "יברכך ה' וישמרך: יאר ה' פניו אליך ויחונך: ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום"

ברכות יעקב ומיתת יעקב

יעקב קורא לכל בניו ומבקש לגלות להם את העתיד (אחרית הימים), ופותח בברכות לבניו. חלק מהדברים הם אכן ברכות, לראובן שמעון ולוי נראים הדברים יותר כקללות, ואילו בשבטים אחרים אכן נראה שיש מהברכות מעין נבואה לעתיד (מלכות ליהודה וכו'). סדר הבנים דומה לסדר המתואר בפרשת ויצא בשינויים קלים. ראובן עדיין מופיע ראשון (למרות היותו מודח מהבכורה). זבולון מקדים את יששכר, ובני זלפה, גד ואשר נכנסים בין בני בלהה. לאחר הברכות יעקב חוזר ומצווה את בניו לקבור אותו במערת המכפלה ומת.

לווית יעקב ומות יוסף

כמקובל באותה תקופה לאנשים מכובדים, יעקב עובר טקס חניטה ובינתיים יוסף מבקש רשות מפרעה לצאת למסע הלוויה. העניין כנראה לא פשוט ועם בני יעקב נשלחים רכב רב וחיילים וכבר הזכרנו שכנראה פרעה חשש שבני יעקב ינצלו את ההזדמנות לחבור לכוח חיצוני ולהשתלט על ארץ מצרים.

אחי יוסף חוששים שאחרי מות יעקב, יוסף יתנקם בהם. כל עוד יעקב בחיים יוסף לא עשה כלום. האחים מספרים ליוסף כי אביו אמר להם להגיד ליוסף שעליו לסלוח להם והם מוכנים להיות לו לעבדים. יוסף בוכה על שחשדו בו, וגם על כך שהם נאלצים לשקר,  ומבטיח לאחים שהוא סולח להם ומזכיר להם (כמו שהזכיר להם בהתגלות אליהם) שהכול מאלוקים.

סיום הפרשה וחומש בראשית כולו מתארים את מות יוסף. יוסף יודע שאחיו לא יוכלו לצאת ממצרים לקבור אותו וכי במותו הוא יצטרך להישאר בארץ מצרים. יוסף גם יודע שיבוא יום ובני ישראל יגאלו ומשאיר להם מילות צופן: "פקד יפקד" אותן מילים בדיוק אותן אומר ה' למשה מאות שנים אחר כך (שמות ג' טז): "פקד פקדתי". המדרשים אף אומרים שאת מילות הקוד האלו זכרה לא אחרת משרח בת אשר וכאשר באו זקני ישראל להגיד לה שמשה משתמש באותן מילים בלבד, אישרה להם שרח כי אכן הגאולה מתקרבת. יוסף מת בן מאה ועשר שנים, ונקבר בארון בארץ מצרים.

חזק חזק ונתחזק

הטקסט המלא של פרשת ויחי מאתר מכון ממרא (מז כ"ח - נ כו)

מסע הלוויה של יעקב Gerard Hoet

אומנות בפרשת ויחי

ג'ררד הוט הוא צייר הולנדי ואנו מתעניינים בעיקר באוסף ציורי התנ"ך שלו כפי שהופיעו בספר Figures de la bible שיצא בשנת 1728 בהאג. בספר מופיעים הציורים בלבד וכיתוב רלוונטי בשש שפות שונות כאשר הראשונה בהן היא עברית! לא ידוע מי חיבר את הכיתוב העברי לספר. באוספי התנ"ך של ביזל, אוניברסיטת אוקלוהומה ניתן למצוא גירסה דיגיטלית מלאה של הספר. גם בספריה הלאומית בירושלים יש עותק של הספר אולם הוא מסווג כנדיר ואינו נגיש לציבור הרחב.

הפרשות הבאות

פרשת וארא
פרשת בא
פרשת בשלח

פרשת ויגש

פרשת ויגש

פרשת ויגש היא הפרשה האחת עשרה בספר בראשית ומתארת את נאומו של יהודה, התגלותו של יוסף לאחיו ואת ירידת משפחת יעקב למצרים.

מאמרים ודברי תורה לפרשת ויגש

עוד יוסף חי ושרח בת אשר - המאמר בוחן את פרקי התגלות יוסף לאחיו ואת הבשורה ליעקב, על ידי עיון בפסוקים ובמפרשים. כמו כן המאמר דן בשאלה, למה יוסף לא עלה עם אחיו לבקר את אביו ובמקורות מהפסוקים למדרשים אודות שרח בת אשר.

לדמותו של יוסף - מאמר המציג את השינויים שחלו ביוסף מהיותו נער ועד היותו שליט מצרים בפרשות וישב מקץ ויגש.

פרשת ויגש לילדים - תקציר פרשת ויגש מעובד במיוחד לילדים בתופסת דבר תורה קצר לפרשת ויגש.

דבר תורה לפרשת ויגש - דברי תורה קצרים לפרשת ויגש.

הפטרת פרשת ויגש - עיון בהפטרת פרשת ויגש בספר יחזקאל.

בלהה וזלפה - סקירת הפסוקים העוסקים בבלהה וזלפה תוך כדי ביאור המעבר מהתיחסות אליהן כשפחות לנשים במעמד מלא.

רכישת אדמות מצרים בידי יוסף ושימור זרעים - על רכישת אדמות מצרים בידי יוסף, ועל שמירת הזרעים שביצע יוסף ומאגרים זרעים בימינו.

חידות לפרשת ויגש - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת ויגש לילדים ולמבוגרים.

תפזורת לפרשת ויגש

סטטיסטיקה לפרשת ויגש - מספר הפרשיות מילים ופסוקים בפרשה והערות סטטיסטיות שונות.

פרשת ויגש ותמלוגי הגז - על הקשר הכלכלי בין הגז בים לבין קניית אדמת מצרים על ידי יוסף.

דברי תורה של יואב על הפרשה בנושא למה פרעה שמח שמשפחת יעקב הגיעה למצרים.

תקציר פרשת ויגש 

יהודה מתעמת עם יוסף

מתחילה במקום בה נפסקה פרשת מקץ. בנימין מואשם בגנבה ויוסף דורש את הישארותו כעבד במצרים. בנקודה זו מתגלה המנהיגות של יהודה (כבר בפרשת מקץ ראינו שתפקיד המנהיג עובר אליו) והוא פותח באחד המונולוגים המרגשים במקרא. יהודה מבקש את רשות הדיבור ומספר את ההיסטוריה של משפחת יוסף ומה שאמר להם יעקב אביהם שבן אחד כבר מת לו. יהודה מסיים בכך שאינו יכול לחזור אל אביו מאחר והוא אחראי לביטחונו של בנימין ולכן הוא מציע את עצמו בתור עבד ליוסף.

המונולוג של יהודה מוזר, מפני מה יהודה חשב כלל שרגשנות זו תעניין את יוסף, שליטה של מצרים (שכבר הראה לאחים שהתנהגותו מוזרה ולא צפויה). יהודה גם לא מדייק בעובדות. יהודה אומר (מ"ד מט): "אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב אוֹ-אָח", אולם האחים סיפרו זאת מיוזמתם ליוסף. מילא שהאחים משנים מפני השלום כאשר הם מדברים עם יעקב (שלא יכעס עליהם) אבל יוסף יודע בדיוק מי אמר מה. אלא שכנראה יהודה מנהל מונולוג או דו שיח עם עצמו ובתודעתו בכל הזמן הזה הוא רואה מולו את יוסף. רק עכשיו מבין יהודה את הטעות הגדולה והאסון שהמיטו על יעקב אביהם.

יוסף מתגלה לאחים

אפשר לדמיין (כפי שעושה המדרש) את יוסף עונה לו שעכשיו הוא חושב על אביו ועל בנימין אבל איפה היה כאשר מכרו את האח החסר ולמה אז הוא לא כל כך חשש לחייו של אביו, אולם לי נראה שהשיחה הזו מתרחשת רק במוחו של יהודה וגורמת לו לתגובות רגשיות חזקות. יוסף רואה זאת ומבין שיש שינוי, שהאחים סוף סוף מתחרטים על מעשיהם וגם לא מוכנים לחזור עליהם והוא אינו יכול יותר להתאפק, מוציא את כל האנשים מהחדר ומתגלה אליהם (מ"ה ג): "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף...".

האחים בהלם ויוסף מבקש מהם להתקרב ואומר להם שהוא סולח להם על המכירה (ולמה יוסף מוציא את כל הקהל ועוד מבקש מהאחים שיתקרבו? כדי שלא ישמעו מחוץ לדלת! גם בשעה זו יוסף לא רוצה לבייש את אחיו!). האחים חוזרים ליעקב עמוסים כל טוב ומבשרים ליעקב את הבשורה הטובה. יעקב ומשפחתו מתכוננים לעבור למצרים, לפחות עד סוף שנות הרעב, אולם יעקב מתיירא לרדת ולעזוב את ארץ ישראל.

פגישה ואיחוד מרגשים

ה' נגלה בחלום אל יעקב ואומר שלא ירא מלרדת מצרימה מאחר ושם יהפוך לגוי גדול וכבר ברור מכאן ליעקב שהוא לא יחזור לאחר שנות הרעב, אלא שתתחיל אותה גזרה שנאמרה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. לאחר מכן התורה מונה את משפחת יעקב בשמותיהם ומסכמת שמשפחת יעקב מונה שבעים נפש (כולל יוסף ובניו שכבר נמצאים במצרים).

דווקא במפגש המרגש בין יעקב ליוסף התורה חוסכת במילים והמפגש מתואר בסך הכל בשני פסוקים. יעקב רק אומר שעכשיו הוא יכול למות בשלווה (מ"ו ל): "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי"  ואילו יוסף לא אומר כלום אלא רק בוכה. השתיקה של יוסף תמוהה, וכי לא רצו להשלים פערים, אלא שיוסף נמנע מכל מצב בו אביו יכול לשאול אותו: "אז מה קרה ואיפה היית?" והוא ייאלץ לספר לו את האמת על המכירה. יעקב לא ידע עד יומו האחרון מה באמת קרה (ויעקב גם היה מספיק חכם כדי לא לשאול).

קניית אדמות מצרים

בסיום פרשת ויגש, מסופר כיצד יוסף קנה את כל אדמות מצרים. האנשים מכרו את כל מה שהיה להם בשביל התבואה. בתחילה נתנו את כספם ואחר כך את בהמתם אחר כך את אדמתם ולבסוף היו מוכנים למכור גם את עצמם לעבדים. יוסף שהיה עבד בעצמו לא מוכן לקנות אותם כעבדים.


עיון בפסוקים יראה לנו שאמנם יוסף קנה את כל האדמות אולם העם לא היה משועבד לפרעה אלא עבדו כאריסים כאשר הם מקבלים 80% מהתבואה והשאר לפרעה. תנאי אריסות אלו הם מצוינים (בדרך כלל היחס היה הפוך) וגם האנשים לא היו משועבדים במעמד המקביל למעמד הצמיתים בימי הביניים שהיו כמעט עבדים לכל דבר, ולכן כנראה הייתה אהדה רבה מאד ליוסף על שאפשר להם לעבוד בתנאים טובים כאלו. שוב אנו רואים את רגישותו של יוסף ואת השינוי שחל בו מילדותו.

אומנות בפרשת ויגש

כמובטח נביא את השלישית בסדרת איורי המים של הצייר האנגלי ויליאם בלייק (William Blake) המתאר את יוסף המתגלה לאחים. זהו נושא נפוץ מאד ויש עליו עשרות תמונות.  התמונות הקודמות מופיעות בפרשת מקץ

אני יוסף - ויליאם בלייק - 1784 - מוזיאון פיצוויליאם קמברידג

הפרשות הבאות
פרשת ויחי
פרשת שמות 
פרשת וארא

פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה היא הפרשה החמישית בספר בראשית ועיקרה: פטירתה וקבורתה של שרה אמנו, מציאת אישה ליצחק ופטירתו של אברהם אבינו.

מאמרים ודברי תורה לפרשת חיי שרה

המאמר חיי שרה - אומנות המשא ומתן - מתאר את המשאים והמתנים השונים בפרשתנו (ובפרשות הקודמות) ועל כללי ניהול משא ומתן מוצלח שאנו לומדים מאברהם אבינו ומעבדו.

המבחן של אליעזר - מדוע מבחנו של עבד אברהם (המיוחס לאליעזר) לנערות השואבות היה מבחן טוב וראוי בדרך למציאת אשה ליצחק.

חיי שרה - ההתיחסות של התורה לשרה מצומצמת. במאמר נעסוק בכל הפסוקים המתייחסים לשרה וננסה לסכם את "חיי שרה".

הפטרת פרשת חיי שרה - הסבר הפטרת פרשת חיי שרה והקשר שלה לפרשה.

דברי תורה לפרשת חיי שרה - דברי התורה של יואב לפרשה

פרשת חיי שרה לילדים - תקציר הפרשה ודבר תורה מיוחד לילדים לפרשת חיי שרה

מדע בפרשה - מספרים גדולים - נצא מפסוק אחד בפרשת חיי שרה לדיון קצר במספרים ובמספרים גדולים בתורה ובמתימטיקה.

חידות לפרשת חיי שרה - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת חיי שרה

תפזורת לפרשת חיי שרה

סטטיסטיקה לפרשת חיי שרה - פרשיות פסוקים מילים ועוד.

תקציר פרשת חיי שרה

פרשת חיי שרה פותחת בציון עובדת פטירת שרה אמנו. שרה היא האישה הראשונה שהתורה מספרת באופן מפורש על פטירתה. שרה נפטרה בגיל 127 שנה.

פרק כ"ג

מתאר את קניית מערת המכפלה והשדה אשר סביבה על ידי אברהם לאחוזה הקבר לשרה. תיאור המשא ומתן במאמר אומנות המשא והמתן. שימו לב לכך שיצחק אינו מצוין כלל בפרק זה.

פרק כ"ד 

הפרק הארוך ביותר בספר בראשית, מתואר מעשה השידוכין של יצחק. לאחר מות שרה, אברהם דואג להשיא את בנו יצחק. אברהם אינו מעוניין שיצחק יתחתן עם אחת מבנות הארץ, אלא צריך להביא לו אשה מהמשפחה.

אברהם שולח את עבדו, ומשביעו בשבועה, להביא אשה ליצחק מבית אביו. אברהם שולח את העבד עם רכוש גדול והעבד מגיע לחרן. שמו של עבד אברהם לא מפורש כלל בתורה, אולם ההנחה המקובלת היא כי מדובר באליעזר אותו פגשנו כבר בפרקים הקודמים וכך נכנה אותו גם אנו.

אליעזר מבקש מה' שיגלה לו מי הנערה הראויה ונותן סימן: הנערה שהוא יבקש ממנה מעט מים והיא תציע להשקות גם את הגמלים, היא האוחזת במידת החסד והכנסת האורחים, ומתאימה להיות כלה ליצחק.

לרוב, התורה וההלכה הם נגד תנאים וניסיונות מעין אלו (מקרה טרגי הוא הוא סיפור בת יפתח, בו יפתח התחייב להקריב לקרבן את הראשון שיצא לקראתו, שהייתה לבסוף ביתו). אולם כאן התנאי מצליח ואליעזר מוצא את רבקה.

יש לשים לב שכבר בתחילת התנאי  באה בקשה ותפילה מה' שיצליח דרכו ואולי בקשה זו עשתה את ההבדל. מעשה השידוכין אינו פשוט וגם הוא מצריך משא ומתן ממושך, אולם בסופו של דבר, כבר למחרת בבוקר, רבקה יוצאת עם אליעזר בחזרה לארץ ישראל.

אליעזר ורבקה פוגשים את יצחק שחוזר מבאר לחי ראי. זוהי הבאר הראשונה שהתגלתה להגר כאשר ברחה מפני שרה כשהייתה בהריון עם ישמעאל. יצחק מביא את רבקה לאוהל אמו ופעולה זו מבססת את הנישואין.

פרק כ"ה 

מתאר את מותו של אברהם אבינו. אברהם נושא אישה נוספת והפרשנים מעירים כי הוא נשא שוב את הגר ומוליד צאצאים נוספים. צאצאים אלו נועדו לפריה ורבייה, ואין להם חלק ונחלה בארץ ישראל כלל. הם מקבלים מאברהם מתנות ומשולחים לארצות המזרח.

אברהם נפטר בגיל מאה שבעים וחמש שנה ונקבר גם הוא במערת המכפלה. יצחק וישמעאל קוברים אותו יחדיו, והפרשנים מעירים כי ישמעאל חזר בתשובה ונתן ליצחק להיות הראשון.

סיום הפרשה מפרט את תולדות ישמעאל ומאשר את ההבטחה שנתן ה' לאברהם בפרשת לך לך (פרק י"ז פסוק כ) על כך שלישמעאל יהיו שנים עשר צאצאים.

שאלות לחשיבה

1) מדוע יצחק אינו מוזכר כלל בפרק כ"ג? האם יצחק לא היה נוכח בקבורתה של אמו?
2) מדוע יצחק יושב בבאר לחי ראי, ולא עם אברהם?

אומנות בפרשה

גם בפרשה זו נושאים רבים. הנושא של אליעזר ורבקה ליד הבאר מופיע רבות, ונביא כמה דוגמאות
בדוגמה הראשונה של ניקולא פוסן משנת 1640, רואים בבירור את המבטים המזלזלים של שאר הנערות או את ההתעלמות המוחלטת שלהן מן האורח. הנושא תופס שתי תמונות אצל פוסן.

אליעזר ורבקה - ניקולא פוסן 1648 מוזיאון הלובר

אליעזר ורבקה - ניקולא פוסן 1659 מוזיאון פיצווילאים קמברידג'

גם הציור של מוריליו מראה את רבקה המציעה מים לאליעזר בניגוד לנערות אחרות השואבות מים לעצמן בלבד. רבקה והנערות מצוירות ברוח התקופה בעוד דמותו של אליעזר יותר אותנטית ושימו לב לגמלים ברקע.

אליעזר ורבקה - מוריליו 1652, מוזיאון הפרדו, מדריד

ציור נוסף של האומן פרנץ פרנקן Francken Franz II השני באותו מוזיאון, אינו מוצג לקהל. כדאי לעיין בתמונה ברזולוציה מלאה, היא כוללת פרטים עדינים מאד.

אליעזר ורבקה - פרקן פרנץ - מוזיאון הפרדו

ועוד ציור של קסטלו ולריו Castello Valerio, גם משנת 1640 מציג את אותו נושא בדיוק. כל הנערות מסיבות מבטן מהאורח ורק רבקה עוזרת לו (הגמל ברקע)

אליעזר ורבקה - קסטלו ולריו - 1640- מוזיאן הרמיטז' סנט-פטרסבורג

הפרשות הבאות
פרשת תולדות
פרשת ויצא
פרשת וישלח

שמיני עצרת שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה

שמיני עצרת, שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה היא הפרשה האחרונה בתורה ובשונה מכל פרשיות התורה היא נקראת בחג, שמחת תורה ולא בשבת (למרות שלעיתים מחת תורה יוצא בשבת). הפרשה קצרה מאד וכללת את הברכות שבירך משה רבנו את עם ישראל. חשוב לשים לב לברכות ובפרט לדברים הבאים:

• למרות שראובן נדחק מפני שבט יהודה, בברכות הוא מופיע ראשון
• חלק מהברכות קצרות מאד וחלקן ( לוי ויוסף) ארוכות מאד
• יש עוד שינויים בסדר, בנימים מוקדם ליוסף. יוסף מופיע כשבט אחד ורק בסיום הברכה מוזכר שהוא למעשה שני שבטים.
• זבולון ויששכר מופיעים באותו ברכה.
• משה רבנו מתייחס לעצמו בברכתו לשבט גד (במילים כי שם חלקת מחחוקק ספון - מתייחס משה לקברו הנמצא בנחלת שבט גד)
• שבט שמעון - אינו זוכה לברכה כלל, בגלל חרון אפו של משה על פרשת בעל פעור.

כמובן שכל ברכה בפני עצמה, כולל פסוקי ההקדמה והסיום מצריכים עיון. לאחר הברכות מתואר בפירוט מותו של משה רבנו. בגמרא מופיעה מחלוקת האם השורות האחרונות בתורה נכתבו על ידי משה בנבואה, או על ידי יהושע בן נון.

 שמיני עצרת ושמחת תורה

חג זה הוא למעשה שני חגים שהתאחדו להם למועד אחד. החג הראשון הוא שמיני עצרת, רגל בפני עצמו הבא מיד לאחר שבעת ימי סוכות. עיקר מנהגו של החג הוא בתפילת הגשם ובכך שמתחילים להגיד "משיב הרוח ומוריד הגשם" החל מתפילת מוסף, וכן מפסיקים בו את מצוות סוכות, אוכלים בתוך הבית ולא נוטלים שבעת המינים
החג השני הוא חג שמחת תורה, בו אנו מסיימים לקרוא את התורה. לחג זה מנהגים רבים מאד (למרות שאין לו מקור כלל, וההתחקות אחר התפתחות הינה נושא נפרד). ממנהגי החג הם ערכית הקפות חגיגיות בבית הכנסת בשירה ובריקודים עם ספרי התורה. העלאת כל הציבור בביתה כנסת לתורה (על ידיד קריאת חלקה הראשון של פרשת וזאת הברכה פעמים רבות), כיבוד שני אנשים בתפקידי החתנים. חתן התורה, המסים את קריאת התורה, וחתן בראשית, הפותח מיידית את מחזור הקריאה החדש בקריאת הפרק הראשון של פרשת בראשית. קריאה והעלאה של נערים מתחת לגיל בר-מצווה לתורה ועוד מנהגים שונים ובינהם מנהג הכנת דגלים על ידי הילדים.
נציין שבחוץ לארץ שנוהגים ים טוב שני, מפרידים בין החגים ואת מנהגי שמיני עצרת עורכים ביום הראשון, ומנהגי שמחת תורה ביום השני (אולם תפילות העמידה עצמן זהות ובשנים מוסיפים את אזכור יום שמיני עצרת), וקריאות התורה שונות בשני הימים.

מאמרים לפרשת וזאת הברכה ושמת תורה

תואריו של משה וסיום התורה  - המאמר עוסק בתואריו של משה רבנו ובנסיון למצוא את המסר אותו רוצה התורה להעביר בפסוקיה האחרונים.

הפטרת שמחת תורה - מאמר העסוק בהפטרת שמחת תורה בספר יהושע.

למה שמחים בשמחת תורה - המאמר מנסה למצוא את הפשר לשמחה המיוחדת בחג שמחת תורה ובפרשת וזאת הברכה.

חידון לשמחת תורה ולפרשת וזאת הברכה - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת וזאת הברכה ולחג שמחת תורה.

סטטיסטיקה לפרשת וזאת הברכה - סטטיסטיקות ומידע כללי על פרשת וזאת הברכה.

דגל שמחת תורה. מאוספי הספריה הלאומית. הדגל צויר ביד על ידי צבי לבני באזור שנת 1950

פרשת האזינו

מאמרים לפרשת האזינו

פרשת האזינו - עוד צורה לגאולה - המאמר סוקר את שירת האזינו ואת הגאולה הרמוזה בה. גאולה שונה מהגאולה המתוארת בפרשת ניצבים.

הפטרת פרשת תשובה - כאשר פרשת האזינו נקראת לפני יום הכיפורים.

הפטרת פרשת האזינו - כאשר פרשת האזינו נקראת ביום יום הכיפורים לסוכות.

פרשת האזינו - סטטיסטיקה בפרשה

תקציר פרשת האזינו

פרשת השבוע, פרשת האזינו, כתובה בפרק אחד בתורה (וגם בחלוקה היהודית היא פרק אחד) וכתובה בצורה של שירה (בדומה לשירת הים). שירת האזינו כתובה בצורה המכונה "אריח על גבי אריח", כל משפט מחולק לשני חלקים אחד מופיע מימן ואחד משמאל העמודה ובאמצע רווח.

שירת האזינו נקראת בנעימה קצת שונה, וגם ההפסקות בפרשה לעליות השונות חולקו בצורה היוצרת נוטריקון "הזיו לך".

תוכן השירה, לעומת זאת, קשה ואפילו קשה מאד. מטרתה של השיה כפי המובאר בפרשת וילך היא להיות עדות לצרות שיפקדו את בני ישראל בעתיד.

השירה נפתחת בצורה חגיגית אך כבר בפסוק ה' מביעים תרעומת על בני ישראל שסרו מן הדרךף עוברת לתאר את ההיסטוריה (פסוקים ז'-יד) ובפרט את הדאגה של ה' לעם ישראל.

הבעיות מתחילות בפסוק ט"ו בביטוי שנהיה מזמן למטבע לשון "וישמן ישורון ויבעט...", ברגע שנהיה טוב מדי שכחו בני ישראל אל ה' ובפסוק י"ט העונש לא מאחר לבוא.

במהלך השירה משתנה דמות המספר ממשה רבנו לה' כמה פעמים, חשוב לשים לב גם לשינויים אלו. החלק הקשה ביותר מופיע בפסוק כ"ו: "אמרתי אפאיהם, אשביתה מאנוש זכרם" אולם אפשרות זו לא מתקיימת.

בסיום השירה, מובטחת אפשרות הגאולה של "אפס עצור ועזוב" והכעס עובר להיות כלפי הגויים, שגם הם לא מבינים את דרכי ה' בעולם. השירה מסתיימת בשלטונו המוחלט של ה' בעולמו (ל"ט): "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" וסיומה של השירה הינו טעון מאד וניתן לקוראו בצורות אופטימיות יותר או פחות "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".

לאחר הקראת השירה, משה פונה שוב אל בני ישראל בדרישה לשמור את התורה ולאחר מכן משה מקבל את דבר ה' האחרון והוא מצטווה על מותו. נקודה זה העסיקה את המדרשים, בדומה לאהרון גם משה מצטווה על מותו ונדמה שמלאך המוות, לא היה יכול למשה, אלא משה מרצונו (ונגד רצונו להיכנס לארץ) היה צריך לקבל עליו את הדין.

משה  על פסגת הר נבו - גיימס טיסוט לפני 1903

פרשת כי תבוא

פרשת השבוע, פרשת כי תבוא היא הפרשה השביעית בחומש דברים והיא מסיימת את נאום המצוות הארוך של משה ומתארת את כריתת הברית בערבות מואב.

מאמרים לפרשת כי תבוא

היום - למשמעות הופעתה של המילה היום בפרשות המסיימות את ספר דברים.

כי תבוא - הכרת הטוב ומידה כנגד מידה - המאמר סוקר את מידת הכרת הטוב בפרשת כי תבוא וקושר בין פרשת הביכורים ובין עונשי הקללות כמידה כנגד מידה.

הפטרת כי תבוא - המשך נבואות הנחמה בספר ישעיהו

דבר תורה קצר לפרשה - דבר התורה עוסק בפסוק האחרון בפרשת הקללות

פרשת כי תבוא לילדים - תקציר הפרשה מותאם לילדים בתוספת דבר תורה קצר.

חידון לפרשת כי תבוא - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת כי תבוא.

תפזורת לפרשת כי תבוא

פרשת כי-תבוא - סטטיסטיקה בפרשה

תקציר פרשת כי תבוא
פרשת כי תבוא מסיימת את נאומו הארוך של משה, הנאום שהתחיל בפרשת ואתחנן בראשית החומש מסתיים בשתי מצוות, מצוות הביכורים ומצוות ביעור המעשרות, ומסיים את כלל הנאום בברכת תודה לה' על הארץ הטובה.

לאחר מכן משה ממשיך בהוראות לקראת הכניסה לארץ ישראל, פה מתחיל חלקו האחרון של ספר דברים, כאשר דברי משה נאמרים ימים ספורים בלבד לפני מותו. משה מזכיר לבני ישראל את יחודיותו של העם, את היחס המיוחד בין עם ישראל לה' וכתוצאה מכך את החובות המיוחדות שיש לעם ישראל (כ"ו יז-יט):

"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל-מִצְוֹתָיו: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדשׁ לַה' אֱלֹקיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר"

משה מנחה את בני ישראל לערוך טקסים מיוחדים לאחר חציית הירדן, לערוך מעמד על הר גריזים והר עיבל. ציווי המעמד, המופיע כבר בפרשת ראה מבואר ומפורט בפרשתינו, אלו שבטים עומדים על כל הר ומה בדיוק אומרים. הכהנים והלויים מקריאים רשימה של עברות ואוררים את האיש העושה אותן וכל העם עונה אחריהם אמן.

חלקה העיקרי של פרשת כי-תבוא הוא פרשת התוכחה המזכירה את פרשת התוכחה בפרשת בחוקותי. הדמיון ברור. בחומש ויקרא פרשת התוכחה הופיעה בסיום חטיבת המצוות שניתנה בהר סיני ואילו בחומש דברים הפרשייה מופיעה בסיום חטיבת המצוות שניתנו בעבר הירדן לפני הכניסה לארץ.

הפרשייה פותחת  בתיאור הטובה שתקרה לעם ישראל כאשר בני ישראל ילכו בדרכי ה', אולם אם יסורו מדרכי ה' הטובה תיהפך לרעה אשר רק תלך ותחריף. מקובל בבית הכנסת לקרוא את התוכחה בקול נמוך מהרגיל ובמהירות רבה יותר.

חכמים פירשו שהקללות המתוארת בתוכחת בפרשת בחוקותי אירעו בחורבן בית ראשון והקללות בפרשת כי תבוא אירעו בחורבן בית שני (ובתלמוד מופיעים מעשים הממחישים זאת ועיינו בפרט בפירוש הרמב"ן).

בשונה מתוכחת בחוקותי המלווה במספר פסוקי נחמה בסיומה, התוכחה בפרשת כי תבוא פסימית ביותר ומסתיימת גם בצורה שלילית. העידוד, אפשרות התשובה, והשיבה מהגלות המתוארת ינתנו רק בפרשה הבאה פרשת ניצבים.

בפרשייה האחרונה בפרשה, משה מפציר שוב בבני ישראל לזכור את מעשה ה' למצרים, את הניסים במדבר ואת הנצחונות הגדולים מול סיחון ועוג ולזכור כי ההצלחה תלויה בשמירת ברית ה'.

הבאת הביכורים

לכה דודי

הפיוט לכה דודי

בהפטרת פרשת שופטים נמצאים פסוקים רבים המופיעים בפיוט "לכה דודי" ואנו נעסוק מעט בפיוט מופלא ומלא הוד זה שרוח הקודש שורה על כל שורה מתוכו ושהתקבל בכל קהילות ישראל ובו מכניסים את השבת בכל שבוע. לכה דודי הוא מהפיוטים המאוחרים ביותר שנכנסו לכל סידורי התפילה ומנהגי העדות.

הפיוט מופיע בסדר קבלת שבת שהנהיגו מקובלי צפת במאה ה-16. סדר קבלת השבת, כשמו כן הוא, הכנה לכניסת שבת ולא להתחיל את התפילה בצורה רגילה, ולקיים את הפסוק משיר השירים "לכה דודי נצא השדה" כמשמעו.

מחבר הפיוט הוא רבי שלמה הלוי אלקבץ, שחיבר את הפיוט כאקרוסטיכון של שמו. הרב אלקבץ מוכר גם בזכות ספרים שחיבר, והידוע בהם הוא "מנות הלוי", ביאור על מגילת אסתר בדרך הפשט והדרש, שאותו נתן לחותנו כמשלוח מנות לחג הפורים. משפחתו של הרב אלקבץ הייתה ממגורשי ספרד, והוא נולד בשנת 1505, כנראה בסלוניקי. בגיל 30 לערך עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, מקום מושבם של מרן רבי יוסף קארו ורבי משה מקורדובה (רמ"ק), מגדולי ישראל. 

ייחודו של הפיוט לכה דודי הוא בכך שהוא מתקשר גם למקרא, ופסוקים מהפטרתנו משולבים בבתיו השונים, כגון: "לבשי בגדי תפארתך עמי" – "התנערי מעפר קומי", כמו גם פסוקים אחרים מהתנ"ך, אך הוא גם עוסק ברבדים קבליים ובתורת הנסתר.

לפיוט עצמו גרסאות קדומות, ונראה שהפזמון "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה" היה עוד קודם לכן. גרסה נוספת של הפיוט ניתן למצוא בספר "סדר היום" מאת הרב משה בן מכיר, שנדפס בוונציה בשנת 1599 . בפיוט זה הבית הראשון נפתח במילים "זכור ושמור בדיבור אחד", ואחד הבתים האחרונים הוא "בואי בשלום עטרת בעלה...".

    קטע מסידור

רבי שלמה אלקבץ הפך את הסדר בבית הראשון, כך שהוא יהיה: "שמור וזכור..." ובהמשך ייסד את כל הפיוט כולו כאקרוסטיכון של שמו, שלמה הלוי, אולם השאיר את הבית האחרון, שהיה קדום יותר, כמות שהוא.

הפיוט פותח בשני בתים העוסקים בקדושת השבת ולאחריהם שישה בתים העוסקים בתקומת עם ישראל מהחורבן. בתים אלו הוכנסו גם לסדר התפילה החגיגי לליל יום העצמאות (במקור הוכנסו שלושה בתים בלבד, ואולם בסידורים חדשים מופיעים כל ששת הבתים מהפיוט).

הפיוט מסתיים בבית שעוסק שוב בשבת ומסתיים במילים "בואי כלה, בואי כלה". מילים אלו מופיעות כבר בגמרא (שבת קיט, עא): "רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת [=רבי ינאי לבש את בגדיו בערב שבת], ואמר: בואי כלה בואי כלה".

הפיוט מושר ברוב קהילות ישראל ויש לו עשרות מנגינות שונות, חלקן נכתבו במיוחד עבורו וחלקן הותאמו אליו. מקובל בקהילות רבות לשיר את הפיוט בניגון מעוז צור בשבת חנוכה, שושנת יעקב בשבת זכור, ואלי ציון ועריה בשבת חזון ועוד מנהגים רבים. לעיתים מחליפים מנגינה תוך כדי הפיוט, בדרך כלל בבית השישי "לא תבושי". מנהג נוסף הוא לעמוד בבית האחרון של הפיוט ולפנות מערבה. המקור לכך הוא בדברי האר"י ז"ל. האר"י קיבל את השבת בשדה, והפנייה מערבה נועדה לסמן שהשבת מגיעה מכיוון מערב, שבו השמש שוקעת ובשקיעתה נכנסת השבת. כמו כן, בתלמוד (בבא בתרא כה, עא) נאמר שבכיוון מערב נמצאת עיקר השכינה: "...ורבי אבהו אמר שכינה במערב". פוסקים בני הדורות האחרונים (כגון שו"ת בצל החכמה לרב בצלאל שטרן) קבעו שמאחר ששעת התפילה אינה מכוונת בדיוק לשעת השקיעה, ניתן להסתובב גם לכיוון הפתח, לציין שאנו מקבלים את השבת כאורחת מכובדת דרך פתח בית הכנסת.

האיור לפרק מתוך הספר "הפטרה לעניין". מאייר: יאיר ראשי

רבי שלמה אלקבץ נפטר בשנת 1584 לערך, ובסוף ימיו פגש גם את האר"י, שהגיע לצפת בשנת 1570. את ציון קברו ניתן לפקוד עד היום בבית הקברות העתיק של העיר צפת.

מאמר זה מופיע בספר "הפטרה לעניין - מסע בעקבות הנביאים" - פירוש וביאור לכל ההפטרות

מניין השנים לבריאת העולם בלוח העברי

 על ספירת השנים בלוח העברי

הקדמה

מאמר זה הנכתב בשלהי שנת התשפ"ג או 5783 בלוח העברי ומקובל לכנות את מניין השנים בלוח העברי כמניין השנים מבריאת העולם. במאמר ננסה לענות על שתי שאלות. מדוע המספר הוא 5783 ומדוע המניין מכונה המניין לבריאת העולם.

מתי נברא העולם

ייתכן ותאמרו שהשאלות לא במקומן. התשובה היא שלפני 5783 שנה נברא העולם. אבל למנין זה אין מקור בספרות התלמודית, ההיפך, מקורות בהם מפורטים מניינים שונים כמו המשנה בגיטין (ח ה) כלל לא כוללים אותו אפילו כאפשרות וברור שהוא לא נהג אז והוא מאוחר. המקור הראשוני לכך הוא כנראה בסדר עולם רבה, חיבור מהמאה התשיעית, אם כי יש המייחסים אותו לסוף תקופת התנאים (על פי אזכור בלבד בתלמוד), ובו ניסיון לחשב ולסכם את הזמנים המופיעים בתורה ובתנ"ך ולהגיע לערך כלשהו.  זו גישה אפשרית אולם אין אפשרות מהמספרים המופיעים בתורה להגיע לערך מדוייק. כדוגמה נביא את משך הזמן שבני ישראל ישבו במצרים (שמות י"ב מ), 430 שנה, מספר שבעצמו אינו הגיוני לפי חישובי גילים המופיעים שם וזכה לתירוצים אחרים. גם בגמרא מופיעה מחלוקת לגבי השאלה האם העולם נברא בניסן או בתשרי והאם א' באותו חודש הוא יום בריאת העולם או האדם, מראה שלמעשה יש אפשרויות רבות ובכל מקרה אין חישוב של שנים גם לו היה תאריך מוסכם.

עד לפני שנים לא רבות, היה מספר זה של 5783 שנה, הגיוני וסביר בתור גיל העולם. למעשה המחלוקת הגדולה והסתירה בין היהדות לפילוסופיה היוונית הייתה בשאלה האם העולם נברא או שהוא קדמון. בעידן המודרני נמצאו ראיות והוכחות רבות מספור שהעולם קדום בהרבה ואין אפשרות לשום אדם בר דעת להתעלם מהם.

במאמר זה ננסה להציע שמספר זה מהווה את נקודת ההתחלה של הלוח העברי, אך אין בו כדי לומר דבר על גיל העולם. ממילא מחלוקות כגון אלו שהוזכרו למעלה נופלות ובטלות. בוודאי שהיו עוד דברים לפני א' בתשרי שנה ראשונה, אולם אלו אינם רלוונטיים ללוח העברי, ולכן אין הם משנים או מורידים ממנו.

ומדוע בכל זאת מכונה המניין "לבריאת העולם". נראה שזו דרך לתת לו תוקף טוב יותר על המניינים האחרים שהיו באותה תקופה: מניין לשטרות, או למלכים/קיסרים/נשיאים. נעיר שבאותו הזמן בערך הוחל גם לספור בלוח היוליאני להולדת ישו (Anno Domini). יש אפשרות שהספירה לבריאת העולם, היא מעין תחרות לספירה זו, על ידי הצמדתה לאירוע מכונן יותר.

איור מתוך הספר שלי הפטרה לעניין לפרק העוסק בלוח העברי. אייר: יאיר ראשי

שחזור קביעת התחלת הלוח

נתחיל במה שנראה ברור אך כדאי לאומרו והוא שכל לוח שנה צריך נקודת התחלה אולם ברור וידוע שיש גם אירועים וזמן לפני נקודת תחילת הלוח, כך הדבר בלוח העברי.

קביעת נקודת ההתחלה של הלוח העברי היא ליום בריאת האדם, יום שישי. קביעה זו מופיעה במדרש ובפירושים עליו, אולם ממנו אין אפשרות להסיק כלום על המציאות המוכרת לנו, וההבנה הראשונה המתחייבת מכך היא שהגדרת "יום" במדרש, שונה מאוד מהגדרת היום שלנו. כתוצאה מכך, כל הגדרת ימי הבריאה אינם במונחי הזמן של ימינו.

מקורות מדרשיים למולד הראשון, מולד (ו יד)

פיענוח העניין כולו מגיע ממדרש המופיע בסנהדרין לח: שכולו עוסק ביום בריאת האדם וכפי שנראה היה זה יום עמוס. "אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום. שעה ראשונה הוצבר עפרו, שניה נעשה גולם, שלישית נמתחו אבריו, רביעית נזרקה בו נשמה, חמישית עמד על רגליו, ששית קרא שמות, שביעית נזדווגה לו חוה, שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית סרח, אחת עשרה נידון, שתים עשרה נטרד והלך לו".  במבט ראשון לא נראה קשר מיידי בין מדרש זה לבין מנייני שנים והלוח העברי אולם מיד נראה שהוא המקור לכך.

על מדרש זה, שהוא היחידי המובא בשם רבי יוחנן בר חנינא בכל הש"ס, מבאר לנו התוספות "לתקופה" (ראש השנה ח): "ובשעה תשיעית נצטווה ומסתמא אז קדש החדש ומשקדש החדש ע"כ היה המולד ו' שעות קודם דשית שעי מכסי סיהרא"

התוספות מניח כמה הנחות, שגם הן באות להביע רעיונות והדבר מתבטא בשימוש בלשון "מסתמא". ההנחה הראשונה היא שדבר ראשון שהאדם עשה כאשר נצטווה, היה לקדש את הירח. מה הרעיון מאחורי הנחה זו? עד שעה זו, בה האדם לא קיבל שום ציווי, הרי הוא כחיית השדה ונטול דעת. רק כאשר אדם מצטווה ציווי כלשהו, הרי שיש לו דעת ובכך הוא הופך להיות יצור השונה מחיית השדה.

לאדם יש צורך בזמן ובלוח ולכן הפעולה הראשונה שהאדם עושה כאשר יש לו דעת היא להכין לוח שנה. זו היא הנחת התוספות ורעיון חשוב זה שבו הדעת היא ידיעת הזמן והכרתו.

הנחה שנייה המופיעה בתוספות היא הנחה אסטרונומית שהירח מתכסה רק שש שעות ממולדו, כלומר לאחר שש שעות מהמולד כבר ניתן לראותו. נתון זה הוא שגוי אסטרונומית אולם נישאר עם הנחה זו, המופיעה בגמרא בסוגיה קשה למדי, שייתכן שבמאמר זה נמצא גם פתח לביאורה.

נציין עוד שקידוש חודש זה אינו יכול להיות לפי הראייה, גם אילו היה ירח של שש שעות נראה, מאחר וזה היה עדיין בעיצומו של יום (שעה תשיעית) כאשר השמש גבוהה בשמיים ובמצב זה ירח צעיר כל כך אינו נראה בשמיים כלל.

נמשיך עם המדרש והסברו של התוספות. אם האדם הצטווה בשעה תשיעית של היום, הרי זו שעה 21 של היממה. ואם נחסר מכך 6 שעות, הרי שזו השעה ה-15 ביממה וסימנה יד (השעה הראשונה, שנספרת מהלילה, משקיעת החמה, היא שעת אפס ולכן ביממה יש משעת אפס עד שעה 23. שעת אפס היא השעה הראשונה, ושעת 23 היא השעה האחרונה השעה ה-24 . לפיכך ו יד = תחילת השעה החמש עשרה ביום ו). הבקיאים ברזי הלוח העברי יזהו מיד מולד זה כמולד השנה הראשונה.

בתרגום לשעון ימינו מדובר על יום ו שהרי האדם נברא ביום השישי שעה יד (שהיא תחילת השעה ה-15) ושעה זו משמשת כמולד הירח וממנו מתבצעים כל חישובי המולדות בלוח העברי המחושב. אמנם יש עוד צעד אחד, הליכה שנה אחורה למולד ב ה ר"ד המכונה מולד התוהו (כי לפי הטענה שהמניין הוא לבריאת העולם, העולם טרם נברא), אך זאת על מנת להקל על החישובים.

הצורך בקביעת שנת התחלה ללוח

עד כאן יש לנו רק תאריך ושעה רצויים, אבל ללא שנה. בתקופה בה נקבע המעבר ללוח המחושב היה צריך בנקודת התחלה על מנת לבצע את החישובים לכל שנה בעתיד. בלוח מבוסס ראייה לא היה צורך וגם לא אפשרות לכך. באותה תקופה היה כבר תיעוד מפורט של ליקויי חמה, כאשר מעצם ההגדרה, כל ליקוי כזה הוא למעשה מולד וכמו כן היה ידוע היטב אורך החודש הירחי הממוצע (של כט ימים יב שעות ותשצג חלקים או בערך 29 יום 12 שעות ו-44 דקות). באמצעות שני נתונים אלו אפשר למעשה ללכת אחורה חודש אחר חודש ולמצוא מולדות (ממוצעים) עבור כל חודש שרוצים.

בל נשכח שיש להתחשב בשנים מעוברות. אורך שנת הלבנה קצר משנת החמה ולכן מדי פעם יש להוסיף חודש עיבור על מנת לשמור על תיאום בין הלוחות, ועל חגיגת חג הפסח באביב. מחזור העיבור בלוח הראייה לא היה קבוע, אולם בלוח המחושב מתבססים על המחזור המטוני, על שם האסטרונום היווני מטון, מאות שנים לפני תקופת התנאים, ועיקרו ש-19 שנות חמה כמעט שוות ל -235 חודשי לבנה.

במעבר ללוח המחושב, היה אם כן  צריך גם לקבוע נקודת התחלה על מנת שיתאפשר לבצע חישובים לכל שנה, וגם לקבוע נקודת התחלה במחזור העיבור (שנקבע משיקולים שונים לגוח אדז"ט) וכמו כן אולי להתחשב במסורות כלשהן על גיל העולם או לפחות על כלל המספרים המופיעים בתנ"ך.

בנוסף, מסתבר שהיה גם טווח זמנים כלשהו בו יש לכוון את תאריך התחלת הלוח לפי חישובי השנים המופיעים במקרא, אמנם בהערכה גסה, אבל תוך התחשבות בהם ומדרשים עליהם. אם נזכור שערכים של אלפי שנים נחשבו אז הגיוניים ביותר, נראה שנקבע טווח כלשהו שבו יש לקבוע את נקודת ההתחלה.

על מנת להקל את החשבון, לא בוצעו חישובים עבור כל חודש וחודש ועבור כל אפשרות של עיבור. במקום לצעוד אחורה חודש חודש אחורה, אפשר להתקדם בקפיצות של 235 חודשים (19 שנים) אחורה, להניח משיקולי חשבון שתחילת המעבר ללוח המחושב היא בראש מחזור של 19 שנים, ולקפוץ אחורה בכל פעם בקפיצה גדולה יותר. אמנם אלו חישובים פשוטים אבל עם שימוש בחלקים (בסיס 1080) וטרום עידן המחשבים, הרי שהיה צריך לבצעם בזהירות רבה על מנת לא לטעות. אפשר לקצר את החישובים עוד ולקפוץ בקבוצות של 10 מחזורים או אפילו 100 מחזורים וכך להפחית עוד יותר את כמות החישובים, ושיטות אלו אכן מופיעות בראשונים, לצורך חישובים עתידיים לשנים רחוקות או לשנים מוקדמות מאד בעבר.

שיחזור חישוב השנים בדרך של קפיצה לאחור

כיצד נעשה הדבר בפועל בעת החליטו לעבור ללוח חשבונאי ולבצע את החשבון? כפי שכתבנו, נקודת ההתחלה היא תצפית או רישום של תצפית בליקוי חמה, שהוא זמן המולד בקירוב כלשהו ועם סטייה שמאפשרת אי דיוק כלשהו ללא צורך בדיוק מוחלט. מאותו מולד שהיה ידוע מתצפית, נעשה חישוב למולד של תשרי באותה השנה וכן הוחלט על מנת לאפשר חשבונות בקלות ששנה זו, שמספרה טרם ידוע עדיין, תהיה הראשונה במחזור העיבור של 19 שנה.

הצעד הבא הוא לחשב את האורך של 235 חודשי לבנה. מאורך זה מוציאים את כל השבועות השלמים ונשארים עם ההפרש בימים שעות ובחלקים. ערך זה ניתן להוריד מאותה שעה מחושבת  של מולד תשרי שוב ושוב ובכל פעם מקבלים מולד של חודש תשרי בתחילת מחזור 19 שנים קודם לכן.

נקודת העצירה של התהליך היא כאשר מתקבל מולד קרוב מספיק ל-"ב ה רד" בשנים שבתוך הטווח הרצוי. המולד המחושב אינו מולד אסטרונומי והוא סוטה ממנו בזמן מה, כך שההגדרה של קרוב מספיק עמומה אבל היא כנראה בטווח של פחות משעה אחת ובכל אופן זמן של מולד הוא תלוי מקום וממילא בטווח שבין ישראל לבבל, מקומות בהם עסקו בלוח, יש פער של כשעה, כך שהדיוק ברמה הזו מספק.

ברגע שהגענו לנקודה זו, אנו מכיילים את הלוח בהתאם. מצאנו שנה שבה מולד תשרי יהיה קרוב מספיק לערך שאם נתקדם ממנו שנה פשוטה אחת (השנה הראשונה במחזור העיבור היא תמיד פשוטה), נגיע לערוך קרוב מאד לערך ו יד, אותו מביא המדרש. את ההפרש הקטן שהיה נזניח, מאחר וממילא אין לו חשיבות רבה מדי באופן מעשי. לפי מספר המחזורים שהחסרנו נדע כמה שנים עברו מנקודת התחלת הלוח העברי, ומספר זה התגלגל אחר כך להיות המניין לבריאת העולם, כנראה כדי לתת לו יותר תוקף ומשמעות.

סיכום

יוצא מכך הוא שקביעת השנה בוצע באופן של חישוב לאחור עד הגעה לשעה המתאימה לרעיון היפה המובא במדרש ואפשרית במסגרת הכרונולוגיה והרישום של הזמנים באותה העת. בכך ניסו חכמינו לבצע התאמה ככל האפשר בין הרעיון המדרשי לבין המציאות ולחבר ביניהן. לכן, מספר זה שאנו מונים לבריאת העולם, מקבל את משמעותו המדוייקת. מבחינה רעיונית הוא מהווה קשר בין הזמן שלנו לזמן השמיימי, ומבחינה מעשית הוא מספר חישובי, כזה המהווה נקודת התחלה לחישובי הלוח אך אין הוא אומר דבר על גיל העולם.

הערות

1.    לזמני המולדות אין כל מקור קדום והם מופיעים לראשונה בספרות הראשונים ואצל רס"ג. כבר חוקרי הלוח הקדומים מעריכים שמולדות אלו חושבו בצורה של חישוב לאחור ממולד כלשהו ידוע. החידוש במאמר זה, הוא שהחישוב בוצע בד בבד המעבר ללוח המחושב, ונעשה חיפוש בפועל של מולד עיקר (נקודת עצירה) בעלת משמעות רעיונית (או שזו מוצרה להצדקת נקודת העצירה) ובכך נקבע גם מניין השנים של הלוח העברי.

2.    מאחר ויש קירוב מסוים בערך הנבחר, צריך לשאול האם אפשר להשיג ערכים טובים יותר אם מדלגים מספר שונה של מחזורים. לצורך כך בדקתי אפשרויות רבות של הכפלות יתרת המחזור, לראות האם הן מסתדרות לכדי כמעט שבוע שלם ללא שארית. הערך היחידי המתקרב לכך הוא ערך של 13 מחזורים כלומר 247 שנים, וערך זה הוא מעט פחות משעה. לכן בהחלט ייתכן שהיו שלוש אפשריות לקביעת נקודת ההתחלה. האחת שנקבעה ושתיים במרחק 247 שנים לפניה או לאחריה. הדעת נותנת שנבחרה זו שהקירוב בה הכי מדויק, אולם מעבר לכך כמעט ולא היו אפשרויות.

3.    מחקר מודרני של יעקב לוינגר ז"ל (עיקרו מוצג בהרצאה שהועברה בסמינר הלוח העברי באוניברסיטת בר אילן בשנת 2015) הבודק זמני מולדות המתועדים בימי קדם באלמגסט של תלמי מצביע על פער של פחות משעה בין מולד בהר"ד לבין מולדות תלמי לאותה שנה ומנסה לישבו. לשיטתנו דווקא פער זה מחזק את ההשערה, שבוצע קירוב סביר של פחות משעה, כזה שלא מתיימר ממילא להגיע למולד המדויק אלא להתאים אותו לרעיון המדרשי.

שבועות

חג השבועות 

חג השבועות הוא השני מבין שלושת הרגלים. בשונה מפסח וסוכות הוא חג קצר, יום אחד בלבד, ואין לו מצוות מיוחדות הנוהגות בימינו (בשונה ממצוות סוכה וארבעת המינים בסוכות, ומצה וליל הסדר בפסח) אבל ישנם מנהגים רבים.

מאמרים לחג השבועות

זמן מתן תורה - המאמר עוסק באירועים בפרשות יתרו ומשפטים ומנסה לסדר אותם בצורה רציפה.

הפטרת חג השבועות - הפטרת חג השבועות - מעשה מרכבה בספר יחזקאל.

לוחות הברית - מאמר מקיף על לוחות הברית, צורתם, תוכנם וסיפור מרגש מתקופת השואה.

חידון שבועות - חידות מילוליות וחידות ציורים לשבועות.


תפזורת לשבועות

יום המיוחס - מדוע זכה ב' בסיוון לכיוני יום המיוחס.

ספרים לחג השבועות ומגילת רות:

• מגילת רות פירוש ישראלי
• רות - מניכור למלוכה - ניתוח ספרותי ומדרשי על מגילת רות
• נערה מואבייה - על מדרש רות רבה

אודות חג השבועות

חג השבועות נחוג חמישים יום לאחר פסח, בסיומה של ספירת העומר. לחג אין תאריך קבוע וכאשר לוח השנה היה מבוסס על ראיית הירח, מועדו היה יכול להיות בה' ו' או ז' בסיוון. כיום הלוח קבוע ולכן התאריך של שבועות הוא תמיד ו' בסיון.

שמות החג

לחג השבועות שמות רבים:

• חג השבועות - בו מסתיימים שבעת השבועות של הספירה מפסח.
• חג הקציר - החג נמצא בתחילתה של עונת הקציר.
• חג מתן תורה - ביום של חג השבועות ניתנה תורה לישראל בהר סיני.
• עצרת - מעין סיום לחג הפסח.
• חג הביכורים - על שם קורבן הביכורים שהיה מובא (פירוט בהמשך)
• יום הקהל ויום החמישים - שמות נפוצים פחות אבל מופיעים במסורת.

בזמן המקדש התאפיין חג השבועות, בקורבן שתי הלחם, זהו קורבן מנחה מיוחד של לחם, הנאפה מחיטים חדשות של העונה החקלאית (קורבן העומר בפסח מוקרב משעורים, המבשילות לפני החיטה). בכך פותח החג את העונה החקלאית ואת הבאת כלל הביכורים, הפירות הראשונים משבעת המינים, אל המקדש.

מנהגי החג

לחג השבועות מנהגים רבים

• קריאת מגילת רות - מגילת רות זמנה בימי קציר חיטים. המגילה עוסקת במשפחתו של דוד המלך שלפי המסורת נולד ונפטר בשבועות.
• לימוד תורה כל הלילה, תיקון ליל שבועות - מנהג נפוץ ללמוד תורה כל הלילה ולהתפלל שחרית מיד עם זריחת השמש. במדרשים מופיע שהמקור הוא בכך שבמתן תורה משה היה צריך להעיר את עם ישראל ואנו מתקנים זאת על ידי כך שאנו ערים ומוכנים לקבלת התורה
• אכילת מאכלי חלב, מנהג שמקורו לא ברור ולו טעמים רבים בינהם: התורה נמשלה לחלב, לאחר קבלת המצוות בני ישראל לא יכלו לאכול בשר ועוד טעמים. יש לשים לב שלמרות המנהג, עדיין כבכל חג יש מצווה לאכול דווקא בשר. יש הנוהגים לאכול ארוחה קטנה חלבית ובהפסקה קצרה לאחריה סעודה בשרית ויש הנוהגים לאכול סעודה חלבית אחת והשנייה בשרית.
• קישוט הבית ובית הכנסת בירק - זכר להר סיני שלכבוד מתן תורה התקשט בצמחיה ולבלוב, ומייצג את הקשר שלנו עם הטבע והבריאה.

מגילת רות. רות ונעמי, רות ובועז, רות נעמי ועובד. תומס מתיוס רוקי. 1876 גלריית טייט לונדון Thomas Mathews Rooke

קישורים נוספים
מאגר מידע וקישורים על שבועות מאתר מכללת קיי

פרשת ויקהל פקודי

פרשת ויקהל ופקודי

בשנים רבות פרשות אלו נקראות ביחד ורק בשנים מעוברות הן נפרדות (וגם אז לא תמיד).

פרשת ויקהל היא הפרשה העשירית בחומש שמות. הפרשה עוסקת בציווי לעם על בניית המשכן, באיסוף כל חומרי המלאכה ויצירת כלי המשכן. תקציר ומאמרי עיון בהמשך הדף.

פרשת פקודי היא הפרשה האחת עשרה והאחרונה בחומש שמות. הפרשה מסכמת את הקמת המשכן,  בנייתו בפועל ואת ההכנות לחנוכת המשכן ומסתיימת בכך שהשכינה שורה על המשכן. תקציר מלא ומאמרים בהמשך הדף.

מאמרים לפרשת ויקהל - פקודי

מצוות השבת בספר שמות - עיונים בציווי השבת בפרשות השונות בספר שמות עם מספר הערות על השבת בימינו

חידון לפרשת ויקהל - חידות ציורים ומילוליות לפרשת ויקהל.

דברי תורה לפרשות ויקהל ופקודי - מדוע משה ביקש להפסיק להביא תרומות למשכן? האם הפרשות חשובות או מיותרות?

הפטרת פרשת ויקהל  - על הפטרת פרשת ויקהל (ופקודי) בספר מלכים

הפטרת פרשת שקלים (לעתים במקום ההפטרה הרגילה של הפרשה)

תפזורת לפרשת ויקהל

צדקה ותרומה - על מצוות הצדקה והתרומה וחשיבותן

פרשת ויקהל פקודי לילדים - דבר תורה קצר המתאים במיוחד, אך לא רק, לילדים. 

סטטיסיטקה לפרשת ויקהל - נתונים סטטיסטיים על פרשת ויקהל

מאמרים נוספים לפרשת פקודי

פרשת פקודי כמבוא לספר במדבר - פרשת פקודי נראית כחוזרת על עניני המשכן אולם יש בה מספר חידושים מפתיעים המהווים הקדמה ישירה לספר במדבר.

הפטרת פרשת פקודי - על הפטרת פרשת פקודי בספר מלכים

חידון לפרשת פקודי - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת פקודי

תפזורת לפרשת פקודי

סטטיסטיקה לפרשת פקודי - נתונים סטטיסטיים על פרשת פקודי

תקציר פרשת ויקהל

פרשת ויקהל פותחת את שתי פרשיות בניית המשכן (ביחד עם פרשת פקודי שבשנים שאינן מעוברות נקראת ביחד איתה) ויש בה קווי דמיון מרובים לפרשת תרומה, כאשר חלק מהטקסט נראה זהה לחלוטין פרט ממעבר מלשון ציווי בפרשת תרומה ללשון הווה או עבר בפרשת ויקהל.

הפרשה נפתחת בציווי על שמירת השבת. בניית המשכן אינה דוחה את השבת ואכן המלאכות האסורות בשבת הן המלאכות שעסקו בהן בבנית המשכן. תפעול שוטף של המשכן דווקא כן דוחה את השבת. הקרבת קורבנות בשבת היא מצווה.

משה מודיע לבני ישראל מהם חומרי הבנייה של המשכן, התיאור דומה מאד עד זהה לפרשת תרומה. התורה מתארת איך בני ישראל הביאו את התרומות, את תרומת הנשיאים (האבנים היקרות ביותר לאפוד ולחושן. בתורה נכתבה המילה נשיאים בצורה חסרה ללא אותיות י'. רש"י מביא את ר' נתן הדורש זאת לגנאי מאחר והנשיאים היו צריכים להביא ראשונים אך הביאו אחרונים. הנשיאים מתקנים זאת במעמד חנוכת המשכן המתואר בפרשת נשא.

התורה מדגישה כי מלאכת המשכן, גם תרומת החומרים וגם ההקמה עצמה פתוחים לכל. לאנשים ולנשים כאחד, כל איש ואשה חכמי לב יכולים למצוא את מקומם במלאכה. משה ממנה את בצלאל ואהליאב לאחראים על המלאכה ומסתבר שתוך יומיים בלבד (מדייקים מהפסוק "...והם הביאו עליו עוד נדבה בבקר בבקר" נאספו כל החומרים הדרושים והיה צריך להעביר קול במחנה שאין צורך בהבאת תרומות נוספות.

הפרשה מתארת איך נבנה המשכן מבחוץ פנימה. קודם המשכן עצמו, אחר כך היריעות אחר כך הקרשים ולבסוף הכלים, ארון, שולחן, מנורה ומזבח הקטורת. ולאחריו הכלים בחצר (מזבח העולה, הכיור ועמודי החצר). הסדר שונה מפרשת תרומה המתחילה בכלים. רש"י מתייחס לנושא זה דווקא בפרשת פקודי (פירושו לפסוק כ"ב בפרק ל"ח):

"אשר ציווה משה אין כתיב כאן, אלא כל אשר ציווה ה' את משה, אפילו דברים שלא אמר לו רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני, כי משה ציווה לבצלאל לעשות תחלה כלים ואחר כך משכן.
אמר לו בצלאל: מנהג עולם לעשות תחלה בית ואחר כך משים כלים בתוכו.
אמר לו: כך שמעתי מפי הקב"ה. אמר לו משה: בצל אל היית, כי בוודאי כך ציווה לי הקב"ה, וכן עשה המשכן תחלה ואחר כך עשה הכלים"

בצלאל בונה את המשכן כדרך העולם, קודם את המבנה ואחר כך את מה שבתוכו וזוכה על כך לשבחים ממשה (שהסדר שהוא נקט היה סדר החשיבות מבפנים החוצה).

תקציר פרשת פקודי

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה בחומש שמות והיא מסכמת את מלאכת המשכן. כמו פרשת ויקהל נראה שהפרשה חוזרת על העניינים שנאמרו בפרשות תרומה ותצווה אולם בפרשת פקודי מופיעים דגשים מיוחדים. הפרשה נאמרה לאחר איסוף כל החומרים והיא נותנת דין וחשבון על הכמויות המדויקות שנאספו כמו גם תיאור הכנתם של הפריטים האחרונים במשכן. מטרת דין וחשבון זה היא להראות שאכן כמויות הזהב והכסף האדירות שנאספו הלכו אך ורק למטרות המשכן ולא לידיים פרטיות. אמנם אין לחשוד במשה רבנו חלילה, אולם משה והתורה מראים לנו שכל אחד העוסק בצרכי ציבור צריך להציג שקיפות מלאה כדי שכולם יראו בדיוק מה מעשיו. על כך נאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל". העוסקים במלאכות הציבור חייבים להקפיד על רישום נאות ועל שקיפות ולהציג נתונים מדויקים על הכנסותיהם והוצאותיהם לעיני כל דורש וכמה רחוקה דרישה זו ממציאות ימינו ומשיטת הסמוך עלי....

בהכנת כלי המשכן ובבנייתם מופיע מוטיב חוזר בכל הפרשה והוא הסיומת "כאשר צוה ה' את משה". סיומת זו חוזרת כשלושים פעם בפרשה. התורה מדגישה כי כל הקמת המשכן הייתה לפי ציווי ה'. לאחר חטא העגל הדגשה כזו חשובה ומה גם שלמרות שבהכנת הכלים היו מעורבים אנשים רבים ובדרך כלל במלאכה כבירה כל כך כל אחד רוצה לתת חותם אישי מדעתו, כל האומנים וגם משה רבנו עשו רק ובדיוק את מה שה' ציווה.

כאשר המלאכה תמה ומשה סוקר את כל המלאכה שנעשתה, משה מברך את בני ישראל, התורה לא מציינת מהי ברכת משה אולם חכמים מייחסים את פרקים צ' (ובמיוחד מפסוקו האחרון) ופרק צ"א במזמורי תהלים לברכתו של משה. הפרשה נותנת תאריך מדויק להקמת המשכן, ביום הראשון בחודש הראשון. א' בניסן הוא יום הקמת המשכן והתורה מציינת  זאת גם כציווי וגם מספרת בפועל על ההקמה ביום זה. הפרשה מסתיימת בתיאור חזרת השכינה למשכן. אותה שכינה שהסתלקה ממחנה בני ישראל לאחר חטא העגל חוזרת באמצעות העננים למרכז מחנה בני ישראל והיא ממלאת את המשכן.
חזק חזק ונתחזק

הענן שורה על אוהל מועד - יורם רענן 2016

האמן יורם רענן אישר לי להציג את תמונתו באתר. בשריפה הגדולה של נובמבר 2016, נשרף הסטודיו של האמן ולעמלה מ-2000 תמונות הפכו לאפר. מומלץ להיכנס לאתר של האמן להתרשם מעבודתו היפה, בתקווה שיזכה לצייר עוד יצירות רבות.

הפרשה הקודמת
פרשת כי תשא

הפרשות הבאות
פרשת ויקרא
פרשת צו
פרשת שמיני