מילה בפרשה - פרשת שמות
המילה המיוחדת לפרשת שמות היא המילה קודש בפסוק: "וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַֽׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הֽוּא" (שמות ג' ה). זו לא הופעתה הראשונה של המילה בתורה. אלוקים קידש את יום השבת כבר בתחילת ספר בראשית ואחר כך מצאנו את קדש כשם מקום וגם את המילה קדשה כתיאור לאשה במקצוע פחות סימפטי.
לכן מספר בראשית נתקשה להבין את משמעות המילה. מהפסוק: "וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַֽעֲשֽׂוֹת" ברור שיש משהו מיוחד ביום זה והוא שונה מכל הימים הרגילים. כמו כן ברור שדרושה לכך סיבה. כלומר יום השבת היה יום רגיל ואז שודרג למעמד מיוחד על ידי האלוהים.
המילה קודש נדירה בספר בראשית, ובמשמעותה שלנו מופיעה רק לגבי השבת ויכולנו לחשוב שהופעתה תשמש בלעדית ליום השבת, או לדברים אחרים שהאל יצר. והנה כאן אנו מגלים שגם מקום יהיה קדוש, וזו קצת תעלומה ובפרט כזה שלא מצאנו שעדיין קרה בו משהו. מההוראה להסיר את הנעליים, אנו למדים שיש צורך גם בהתנהגות אחרת ביחס למשהו קדוש, התנהגות מכבדת יותר. בהמשך התורה השורש יופיע עוד עשרות פעמים ומכולן נוכל להבין את משמעותו, כמשהו שהחל את דרכו בעולם בצורה רגילה לחלוטין אולם עקב פעולה אנושית או של האל התעלה בדרגה. בהמשך התורה והתנ"ך נמצא שגם אנשים יכולים להתעלות לדרגת "איש קדוש", אולם זו לרוב בחירה של הקב"ה כפי שמפורש בפרשת קורח: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִֽי" (במדבר ט"ז ז), ולא החלטה אנושית אם כי הם בהחלט יכולים להיות מודעים לייחודו של איש מסוים כפי שאפשר לראות בדברי האישה השונמית לבעלה (מלכים ב' ד' ט): "וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה