דבר תורה קצר לפרשת שמיני

דבר תורה קצרה לפרשת שמיני - מדברי הרש"ר הירש

פרשת שמיני פותחת במילים: "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא ט', א'). רש"ר הירש מתמקד בחשיבותו של "הַיּוֹם הַשְּׁמִינִי", לאחר שבעת ימי המילואים בהם הוכנו הכהנים והמשכן לעבודתם. המספר שבע, כידוע, מסמל שלמות במעגל הטבע, ובבוא היום השמיני אנו עולים מעל גבולות הטבע אל תחום הקודש וההתחדשות. זהו יום של ציפייה ושיא, בו אמורה להתגלות השכינה באופן מלא.

אולם, דווקא ביום הנשגב הזה, מתרחש אירוע טראגי: "וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא י', א'). רש"ר הירש עומד על חומרת המעשה ומבקש להבין את פשעם של נדב ואביהוא. הוא אינו רואה בחטאם רק עניין טכני של שימוש באש שאינה מתאימה, אלא בעיקר בעיה מהותית בגישתם לעבודת ה'.   

רש"ר הירש מסביר כי הביטוי "אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" טומן בחובו עומק רב. האש שהביאו נדב ואביהוא לא נבעה מציווי האל, אלא מרצונם הסובייקטיבי, מהתלהבות אישית שאינה מרוסנת ואינה מכוונת על ידי דבר ה'. הם ביקשו להתקרב אל הקודש מתוך רגש עז, אך ללא התחשבות בהוראות המפורשות של התורה. רש"ר הירש מדגיש כי עבודת ה' אינה יכולה להתבסס רק על רגשות ספונטניים, חזקים ככל שיהיו. היא מחייבת הקשבה קפדנית למצוות האל, הבנה מעמיקה של משמעותן ויישום מדויק שלהן.

מיד לאחר מותם של נדב ואביהוא, אנו קוראים את הציווי: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא י', ט'). רש"ר הירש רואה במיקום הציווי הזה סמוך לאירוע הטראגי רמז משמעותי. הוא מסביר כי שתיית יין ושכר עלולה לגרום לטשטוש החושים ולפגיעה בשיקול הדעת, דבר שעלול להוביל לעבודת ה' בלתי מבוקרת ומוטעית, כפי שאירע עם נדב ואביהוא. עבודת הקודש דורשת צלילות מחשבה ויישוב הדעת, כדי שהמעשים יהיו מכוונים לרצון האל ולא לדחפים אישיים בלבד.

בהמשך הפרשה, אנו נחשפים לדיני הכשרות, להבחנה בין בעלי חיים טהורים לטמאים. רש"ר הירש מתייחס גם לצד זה של הפרשה ומסביר כי ההבחנות הללו אינן שרירותיות או עניין של טעם בלבד. הן נועדו להטביע בנו את העיקרון של הבדלה והפרדה בתחומים שונים של חיינו. כפי שעלינו להבחין בין בעלי חיים טהורים לטמאים, כך עלינו לדעת להבחין בין טוב לרע, בין קודש לחול, בין אמת לשקר. ההימנעות מהטמא מסייעת לנו לפתח רגישות מוסרית ורוחנית, ולשמור על גבולות ברורים בעולם הערכים שלנו.

רש"ר הירש מדגיש כי עבודת ה' האמיתית היא שילוב הרמוני בין התלהבות פנימית לבין משמעת חיצונית. ההתלהבות לבדה, ללא הכוונה וללא התאמה לציוויי האל, עלולה להיות הרסנית, כפי שראינו במותם של נדב ואביהוא. מצד שני, קיום מצוות קר ללא חום פנימי וללא הבנה מעמיקה, אינו משיג את מטרתו. עלינו לשאוף לעבוד את ה' "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו', ה'), אך תמיד במסגרת ההלכה ובתוך הקשבה קפדנית לדברו.

לסיכום, פרשת שמיני על פי פירושו של רש"ר הירש מעבירה לנו מסר עוצמתי על מהות הקרבה והעבודה הרוחנית. היא מלמדת אותנו שהשאיפה להתקרב אל ה' היא דבר נעלה, אך היא חייבת להיות מלווה בהבנה, בצלילות דעת ובציות למצוותיו. האסון של נדב ואביהוא משמש לנו תמרור אזהרה מפני סכנות ההתלהבות היתרה שאינה מבוקרת. דיני הכשרות מזכירים לנו את חשיבות ההבדלה וההפרדה בעולמנו. רק כאשר אנו משלבים רגש ומעשה, כוונה וביצוע, נוכל לעבוד את ה' בצורה שלמה ורצויה.

נכתב בסיוע מנוע AI ג'מיני

לדף הראשי של פרשת שמיני