פרשת השבוע, פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא ועיקרה מצוות המוטלות על הכהנים וענייני המועדות השונים. תקציר מפורט של הפרשה מופיע בהמשך העמוד.
הפטרת פרשת אמור - עיון בהפטרת פרשת אמור בספר יחזקאל.
מדוע לא מוזכר חג השבועות בפרשת המועדות - מאמר אורח מאת הרב ירֹחם שמשוביץ.
עניני פרשת אמור לילדים - פירוט העניינים העיקריים בפרשת אמור וכן דבר תורה קצר המתאים במיוחד לילדים.
דברי תורה לפרשת אמור - על קביעת המועדות ומה באה המילה "אך" למעט ביום הכיפורים?
חידון לפרשת אמור - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת אמור.
המצוות בפרשת אמור - המאמר עוסק במצוות השונות בספר ויקרא בכלל ובפרשת אמור בפרט ובעיקר במצוות מתנות עניים החוזרת ונשנית שוב ובמיקום מוזר בתוך פרשיית המועדות.
סטטיסטיקה לפרשת אמור - נתונים סטטיסטיים על פרשת אמור.
פרשת אמור פותחת בציווים נוספים לכוהנים.
כפי שראינו בפרשת אחרי מות, אחרי שדיני הטומאה והטהרה נישנו לעם ישראל עוברים לדון בעניינים נוספים הקשורים לכוהנים, גם ענייני הקדושה הכלליים לכל עם ישראל נאמרו כבר בפרשת קדושים ושני הפרקים הראשונים בפרשה כוללים עניינים נוספים לכוהנים בלבד.
הכוהנים בגלל מעמדם ועבודתם בבית המקדש מחויבים יותר לדיני הקדושה, גם בחיי האישות - איסור על כהן לשאת אשה גרושה, ולכהן גדול אף אשה אלמנה, וגם בחיי היום יום - שמירה מיוחדת בטהרה ולא לטמא את הקודשים, וגם בעבודת בית המקדש - להקפיד ולראות את הקורבנות המובאים שאין בהם פגמים.
הדין הבא לאחר מכן הוא כללי בדיני הקורבנות. אין להקריב קורבן שגילו מתחת לשמונה ימים וכמו כן אין להקריב שור ואת בנו ביום אחד. להלכה זו חשיבות מעשית ובפרט בתקופת הרגלים שהקורבנות מרובים ועל מוכרי הבהמות לקורבנות להיזהר במיוחד.
פרק כ"ג, ליבה של פרשת אמור הוא פרשיית המועדות, פרשייה הנקראת בא' חול המועד פסח ובחג הסוכות.
פרשייה זו מפרטת את כל המועדות החל מפסח ועד לסוכות בעיקר פרטיהם: קורבן פסח, אכילת מצות, ספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים - כל המצוות האלו מופיעות בפרשייה.
בקריאת הפרשייה כדאי לשים לב לתחילתה העוסקת בשבת ולסיום הכפול של חג הסוכות שלאחר שנראה שהפרשייה מסתיימת היא ממשיכה וחוזרת על חג הסוכות תוך אזכור עניינים נוספים בו. על נושאים אלו נאמרו מאמרים רבים וניתן למוצאם ברשת (הנה לדוגמה מאמר של הרב אלחנן סמט בנושא).
סיום פרשת אמור מתאר נושאים נוספים בעבודת המשכן: הדלקת המנורה, ולחם הפנים.
הפרשה מסתיימת בסיפור מעשה, חריג מספר ויקרא (הכולל בעיקר מצוות) אודות איש שהוא בן אשה ישראלית ואביו מצרי המקלל את ה'. שם האיש אינו מוזכר, אולם שם אמו ושבטה מוזכרים בתורה לדראון עולם. דינו של האיש חמור ונגזר למיתה בסקילה. לעיון נוסף בפרשת המקלל עיינו במאמרים של הרב אמנון בזק והרב מאיר שפיגלמן.
הרב רונן לוביץ' קובע שמעבודת בית המקדש אין להסיק על מציאות אחרת. בית המקדש דרש גם הידור חיצוני כארמון מלך (וגם הידור פנימי ולכן גם כוהנים עם מומים בלתי נראים פסולים). התורה מחייבת יחס מכבד לבעלי מוגבלויות למשל בפסוק: "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול".
הרב שי פירון מציע כי פסילת הכוהנים אינה מחמת המום, אלא מחמת החברה שאינה מסוגלת לקבל מום זה. כאשר מצב החברה ישתפר (כפי שקורה בימינו בהם יש הקפדה רבה על שילוב נכים ובעלי מוגבלויות, הבנה שלא הייתה בעבר), והחברה תהיה מסוגלת לקבל גם בעלי מומים הרי גם ההלכה תשתנה.
שני הרבנים מביאים גם שינוי בהלכה, שכהן בעל מום רשאי לעלות לדוכן ולברך את הקהל. השינוי ההלכתי מקורו ביכולת של החברה לקבל את הנכה לתוכה כאדם שווה.
מאמרים ודברי תורה לפרשת אמור
הדלקת הנרות - המאמר עוסק בשתי ההופעות בתורה של פרשת ציווי ההדלקה, בפרשות תצווה ואמור ובהבדלים ובחידושים ביניהן.הפטרת פרשת אמור - עיון בהפטרת פרשת אמור בספר יחזקאל.
מדוע לא מוזכר חג השבועות בפרשת המועדות - מאמר אורח מאת הרב ירֹחם שמשוביץ.
עניני פרשת אמור לילדים - פירוט העניינים העיקריים בפרשת אמור וכן דבר תורה קצר המתאים במיוחד לילדים.
דברי תורה לפרשת אמור - על קביעת המועדות ומה באה המילה "אך" למעט ביום הכיפורים?
חידון לפרשת אמור - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת אמור.
המצוות בפרשת אמור - המאמר עוסק במצוות השונות בספר ויקרא בכלל ובפרשת אמור בפרט ובעיקר במצוות מתנות עניים החוזרת ונשנית שוב ובמיקום מוזר בתוך פרשיית המועדות.
סטטיסטיקה לפרשת אמור - נתונים סטטיסטיים על פרשת אמור.
סיכום פרשת אמור
ניתן גם להאזין לתקצירפרשת אמור פותחת בציווים נוספים לכוהנים.
כפי שראינו בפרשת אחרי מות, אחרי שדיני הטומאה והטהרה נישנו לעם ישראל עוברים לדון בעניינים נוספים הקשורים לכוהנים, גם ענייני הקדושה הכלליים לכל עם ישראל נאמרו כבר בפרשת קדושים ושני הפרקים הראשונים בפרשה כוללים עניינים נוספים לכוהנים בלבד.
הכוהנים בגלל מעמדם ועבודתם בבית המקדש מחויבים יותר לדיני הקדושה, גם בחיי האישות - איסור על כהן לשאת אשה גרושה, ולכהן גדול אף אשה אלמנה, וגם בחיי היום יום - שמירה מיוחדת בטהרה ולא לטמא את הקודשים, וגם בעבודת בית המקדש - להקפיד ולראות את הקורבנות המובאים שאין בהם פגמים.
הדין הבא לאחר מכן הוא כללי בדיני הקורבנות. אין להקריב קורבן שגילו מתחת לשמונה ימים וכמו כן אין להקריב שור ואת בנו ביום אחד. להלכה זו חשיבות מעשית ובפרט בתקופת הרגלים שהקורבנות מרובים ועל מוכרי הבהמות לקורבנות להיזהר במיוחד.
פרק כ"ג, ליבה של פרשת אמור הוא פרשיית המועדות, פרשייה הנקראת בא' חול המועד פסח ובחג הסוכות.
פרשייה זו מפרטת את כל המועדות החל מפסח ועד לסוכות בעיקר פרטיהם: קורבן פסח, אכילת מצות, ספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים - כל המצוות האלו מופיעות בפרשייה.
בקריאת הפרשייה כדאי לשים לב לתחילתה העוסקת בשבת ולסיום הכפול של חג הסוכות שלאחר שנראה שהפרשייה מסתיימת היא ממשיכה וחוזרת על חג הסוכות תוך אזכור עניינים נוספים בו. על נושאים אלו נאמרו מאמרים רבים וניתן למוצאם ברשת (הנה לדוגמה מאמר של הרב אלחנן סמט בנושא).
סיום פרשת אמור מתאר נושאים נוספים בעבודת המשכן: הדלקת המנורה, ולחם הפנים.
הפרשה מסתיימת בסיפור מעשה, חריג מספר ויקרא (הכולל בעיקר מצוות) אודות איש שהוא בן אשה ישראלית ואביו מצרי המקלל את ה'. שם האיש אינו מוזכר, אולם שם אמו ושבטה מוזכרים בתורה לדראון עולם. דינו של האיש חמור ונגזר למיתה בסקילה. לעיון נוסף בפרשת המקלל עיינו במאמרים של הרב אמנון בזק והרב מאיר שפיגלמן.
 |
| הבאת ביכורים |
היחס לבעלי מומים
הוראת התורה כי כוהנים בעלי מומים פסולים לעבודה, קשה וצורמת לקורא בן ימינו. מה אשמים הכוהנים במום שיש בהם ומדוע מום זה פוסל אותם ולמה בכלל יש הפלייה? מספר רבנים מארגון צוהר, ענו על שאלות אלו בעלון השבועי של הארגון.הרב רונן לוביץ' קובע שמעבודת בית המקדש אין להסיק על מציאות אחרת. בית המקדש דרש גם הידור חיצוני כארמון מלך (וגם הידור פנימי ולכן גם כוהנים עם מומים בלתי נראים פסולים). התורה מחייבת יחס מכבד לבעלי מוגבלויות למשל בפסוק: "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תתן מכשול".
הרב שי פירון מציע כי פסילת הכוהנים אינה מחמת המום, אלא מחמת החברה שאינה מסוגלת לקבל מום זה. כאשר מצב החברה ישתפר (כפי שקורה בימינו בהם יש הקפדה רבה על שילוב נכים ובעלי מוגבלויות, הבנה שלא הייתה בעבר), והחברה תהיה מסוגלת לקבל גם בעלי מומים הרי גם ההלכה תשתנה.
שני הרבנים מביאים גם שינוי בהלכה, שכהן בעל מום רשאי לעלות לדוכן ולברך את הקהל. השינוי ההלכתי מקורו ביכולת של החברה לקבל את הנכה לתוכה כאדם שווה.