פרשת כי תבוא

פרשת השבוע, פרשת כי תבוא היא הפרשה השביעית בחומש דברים והיא מסיימת את נאום המצוות הארוך של משה ומתארת את כריתת הברית בערבות מואב.

מאמרים לפרשת כי תבוא

היום - למשמעות הופעתה של המילה היום בפרשות המסיימות את ספר דברים.

כי תבוא - הכרת הטוב ומידה כנגד מידה - המאמר סוקר את מידת הכרת הטוב בפרשת כי תבוא וקושר בין פרשת הביכורים ובין עונשי הקללות כמידה כנגד מידה.

הפטרת כי תבוא - המשך נבואות הנחמה בספר ישעיהו

דבר תורה קצר לפרשה - דבר התורה עוסק בפסוק האחרון בפרשת הקללות

פרשת כי תבוא לילדים - תקציר הפרשה מותאם לילדים בתוספת דבר תורה קצר.

חידון לפרשת כי תבוא - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת כי תבוא.

תפזורת לפרשת כי תבוא

פרשת כי-תבוא - סטטיסטיקה בפרשה

תקציר פרשת כי תבוא
פרשת כי תבוא מסיימת את נאומו הארוך של משה, הנאום שהתחיל בפרשת ואתחנן בראשית החומש מסתיים בשתי מצוות, מצוות הביכורים ומצוות ביעור המעשרות, ומסיים את כלל הנאום בברכת תודה לה' על הארץ הטובה.

לאחר מכן משה ממשיך בהוראות לקראת הכניסה לארץ ישראל, פה מתחיל חלקו האחרון של ספר דברים, כאשר דברי משה נאמרים ימים ספורים בלבד לפני מותו. משה מזכיר לבני ישראל את יחודיותו של העם, את היחס המיוחד בין עם ישראל לה' וכתוצאה מכך את החובות המיוחדות שיש לעם ישראל (כ"ו יז-יט):

"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל-מִצְוֹתָיו: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדשׁ לַה' אֱלֹקיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר"

משה מנחה את בני ישראל לערוך טקסים מיוחדים לאחר חציית הירדן, לערוך מעמד על הר גריזים והר עיבל. ציווי המעמד, המופיע כבר בפרשת ראה מבואר ומפורט בפרשתינו, אלו שבטים עומדים על כל הר ומה בדיוק אומרים. הכהנים והלויים מקריאים רשימה של עברות ואוררים את האיש העושה אותן וכל העם עונה אחריהם אמן.

חלקה העיקרי של פרשת כי-תבוא הוא פרשת התוכחה המזכירה את פרשת התוכחה בפרשת בחוקותי. הדמיון ברור. בחומש ויקרא פרשת התוכחה הופיעה בסיום חטיבת המצוות שניתנה בהר סיני ואילו בחומש דברים הפרשייה מופיעה בסיום חטיבת המצוות שניתנו בעבר הירדן לפני הכניסה לארץ.

הפרשייה פותחת  בתיאור הטובה שתקרה לעם ישראל כאשר בני ישראל ילכו בדרכי ה', אולם אם יסורו מדרכי ה' הטובה תיהפך לרעה אשר רק תלך ותחריף. מקובל בבית הכנסת לקרוא את התוכחה בקול נמוך מהרגיל ובמהירות רבה יותר.

חכמים פירשו שהקללות המתוארת בתוכחת בפרשת בחוקותי אירעו בחורבן בית ראשון והקללות בפרשת כי תבוא אירעו בחורבן בית שני (ובתלמוד מופיעים מעשים הממחישים זאת ועיינו בפרט בפירוש הרמב"ן).

בשונה מתוכחת בחוקותי המלווה במספר פסוקי נחמה בסיומה, התוכחה בפרשת כי תבוא פסימית ביותר ומסתיימת גם בצורה שלילית. העידוד, אפשרות התשובה, והשיבה מהגלות המתוארת ינתנו רק בפרשה הבאה פרשת ניצבים.

בפרשייה האחרונה בפרשה, משה מפציר שוב בבני ישראל לזכור את מעשה ה' למצרים, את הניסים במדבר ואת הנצחונות הגדולים מול סיחון ועוג ולזכור כי ההצלחה תלויה בשמירת ברית ה'.

הבאת הביכורים

דבר תורה לפרשת כי תבוא

דבר התורה של יואב עוסק בנושא מפרשת הקללות.

בפרשה מתואר טקס הברכות והקללות שיהיה על הר גריזים ועל הר עיבל.  הלווים אומרים ארור האיש אשר יעשה כך וכך וכל העם עונה אמן. וככה עוד כמה קללות על אנשים שחוטאים ובסוף הלווים מגיעים לקללה האחרונה: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל-הָעָם אָמֵן"

אני רוצה לשאול מה הכוונה במילים "דברי התורה הזאת".  אם נניח שמדובר על כל התורה, יש קושיה, למה  התורה מפרטת את כל הקללות האחרות אם בקללה האחרונה כולן ממילא נמצאות?

נביא את הפירוש של האבן עזרא אבל כדי להבין אותו, נשים לב לשני דברים משותפים בכל הקללות, מי שרוצה מוזמן לפתוח חומש דברים פרק כ"ז פסוק ט"ו ולבדוק בעצמו.

כל הקללות הן מצוות לא תעשה, כלומר צריך לעשות פעולה כדי לעבור עליהן. בנוסף כל הקללות הן מצוות לא תעשה שעושים אותם בסתר, לדוגמא גילוי עריות אף אחד לא ידע על זה חוץ ממך ומי שעשית אתו את זה.

האבן עזרא לומד שמהמילים "לעשות אותם" מדובר על העבירות שהוזכרו קודם, והוא גם דורש שבגלל שכתוב "לעשות אותם" אנחנו מבינים שמדובר על מצוות עשה, אנחנו צריכים לעשות משהו ורק אם לא נעשה תבוא הקללה, וכל המצוות שהלווים אומרים אלו מצוות לא תעשה.

ולכן האבן עזרא אומר שמדובר גם על המצוות שהוזכרו קודם וגם על מי שלא יקיים בסתר מצוות עשה , כי כמו שה' קילל את מי שעושה מצוות לא תעשה בסתר ככה ה' מקלל את מי שלא ייעשה בסתר מצוות עשה.

הרמב"ן עונה שלא מדובר בקיום מצוות אלא בתפישת העולם של האדם. לפי הרמב"ן התורה מדברת במקרה שבן אדם מאמין שצריך לקיים את המצוות והוא מחויב לעשות אותן, ומי שמקיים את המצוות מקבל שכר, ומי שלא מקיים את המצוות הוא ארור. על אדם שהוא לא כזה התורה מדברת ואומרת שהוא לא מקים את דברי התורה. ואם אדם אכל חזיר או לא עשה סוכה הוא לא מקולל מפה כי לא כתוב "אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת" אלא כתוב "אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת".
 
ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: על מה דורכים ואסור לשים במכנסיים.
והתשובה היא: אבן
התורה אומרת לא להשתמש באבנים שונות כדי לרמות במשקל. ובאופן מילולי "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה", שלא יהיו אבנים  בכיסים במכנסיים.

והחידה השבועית השבוע היא: איזה רמטכ"ל מופיע בפרשה.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה תרשמו אותה בתגובות ואת התשובה נפרסם השבוע הבא.
אני אחכה לכם פה שבוע הבא לספיישל מיוחד לכבוד סיום שנה לכמה דקות על הפרשה.
תרשמו לערוץ פה למטה נתראה בשבוע הבא
ושבת שלום!   

לדף הראשי של פרשת כי תבוא

הפטרת פרשת כי תבוא

הפטרת פרשת כי-תבוא היא פרק ס' בספר ישעיהו.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לעניין" המכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.

לרכישת הספר "הפטרה לעניין"

הזכרנו את דברי האבודרהם על ההדרגתיות שבהפטרות הנחמה ואכן הפטרה זו מסמנת שלב חדש, למעשה מעין פקודה ישירה של הקב"ה לציון ולירושלים להתנחם. אם בהפטרות הקודמות ציון מאנה להינחם וגם עוונותיה שגרמו לגלות ולצרות הוזכרו, הרי שהפטרה זו כולה נחמה.

רבים מפסוקים אלו היו נראים עד לפני כמאה שנה כדמיון מוחלט, אולם עיננו הרואות איך ירושלים גדלה ומושכת אליה המוני מבקרים.

א קוּמִי אוֹרִי כִּי-בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח: ב כִּי-הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה-אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה: ג וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ:
הנחמה והגאולה נמשלות לאור גדול. האור לא יהיה רק על עם ישראל אלא יופץ מירושלים החוצה לכל העמים ולכל הארצות.

ד שְׂאִי-סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ-לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל-צַד תֵּאָמַנָה: ה אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וּפָחַד וְרָחַב לְבָבֵךְ כִּי-יֵהָפֵךְ עָלַיִךְ הֲמוֹן יָם חֵיל גּוֹיִם יָבֹאוּ לָךְ: ו שִׁפְעַת גְּמַלִּים תְּכַסֵּךְ בִּכְרֵי מִדְיָן וְעֵיפָה כֻּלָּם מִשְּׁבָא יָבֹאוּ זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ וּתְהִלּוֹת ה' יְבַשֵּׂרוּ: ז כָּל-צֹאן קֵדָר יִקָּבְצוּ לָךְ אֵילֵי נְבָיוֹת יְשָׁרֲתוּנֶךְ יַעֲלוּ עַל-רָצוֹן מִזְבְּחִי וּבֵית תִּפְאַרְתִּי אֲפָאֵר:
קיבוץ הגלויות של בני ישראל הוא שלב חשוב בגאולה אולם לירושלים יבואו בני כל העמים. קדר ונביות הם צאצאי ישמעאל המייצגים את אומות העולם.

ח מִי-אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל-אֲרֻבֹּתֵיהֶם:  ט כִּי-לִי אִיִּים יְקַוּוּ וָאֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ בָּרִאשֹׁנָה לְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם לְשֵׁם ה' אֱלֹקיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ:
בימינו קוראים לתנועה כזו כניסה של משקיעים זרים.

י וּבָנוּ בְנֵי-נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ: 
אותם גויים שהרסו את ירושלים הם אלו שיבנו אותה מחדש. גם החורבן וגם הגאולה באים מאת ה', כאשר הגויים הם בעיקר שליחים.

יא וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים:
בכל עיר עתיקה נהגו לסגור בלילה את השערים הגדולים. לפעמים היה בשער פשפש קטן דרכו אדם בודד יכול היה להיכנס אבל מי שהגיע מאוחר מדי עם עגלה נאלץ לישון בחוץ עד הבוקר. זה היה אמצעי בטחון חיוני באותם ימים. התנועה הרבה לירושלים לא תאפשר את סגירת השערים כלל גם לא בלילה והם יהיו פתוחים תמיד.

יב כִּי-הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא-יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ: יג כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן אֵלַיִךְ יָבוֹא בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד: יד וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל-כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל-מְנַאֲצָיִךְ וְקָרְאוּ לָךְ עִיר ה' צִיּוֹן קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל:
גם האויבים של ירושלים ישלימו עימה ויכירו במעמדה כעירו של ה'.

טו תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר: טז וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם וְשֹׁד מְלָכִים תִּינָקִי וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב:
פסוק זה הוא ניגוד גמור לתחושות ירושלים לאחר החורבן המבוטאות למשל בפסוק הראשון של מגילת איכה: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". ירושלים תחזור להיות עיר גדולה ומלאה ואחת מהערים המובילות בעולם.

יז תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב וְתַחַת הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף וְתַחַת הָעֵצִים נְחֹשֶׁת וְתַחַת הָאֲבָנִים בַּרְזֶל וְשַׂמְתִּי פְקֻדָּתֵךְ שָׁלוֹם וְנֹגְשַׂיִךְ צְדָקָה:
שגשוג כלכלי מובטח.

יח לֹא-יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ תְּהִלָּה:
העיר בנויה על תילה, המצב הכלכלי טוב מאד וכך גם המצב הבטחוני.

יט לֹא-יִהְיֶה-לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וּלְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ לֹא-יָאִיר לָךְ וְהָיָה-לָךְ ה' לְאוֹר עוֹלָם וֵאלֹהַיִךְ לְתִפְאַרְתֵּךְ: כ לֹא-יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה' יִהְיֶה-לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ:
מסיים הנביא כמעין ההתחלה בנושא אורה של הגאולה וסיומם של ימי האבל

כא וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר (מַטָּעַו) [מַטָּעַי] מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר: כב הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה:
דרשות רבות נאמרו על שני פסוקי סיום אלו והאם באמת ייתכן מצב בו כולם צדיקים. נסיים בדרשה הידועה על שתי המילים האחרונות בפרק. לגאולה זמן קבוע ויש לה עת אולם אם עם ישראל יתנהג כמצופה ממנו (כולם צדיקים) הרי שאפשר לקרב ולהחיש את הגאולה.

לדף הראשי לפרשת כי תבוא

תפזורת לפרשת כי תבוא

בתפזורת הבאה מילים וביטויים מפרשת כי תבוא. ניתן לחפש ישירות בתפורות או לענות על השאלות בצד או להיעזר ברשימת המילים המופיעה במהופך...

לדף הראשי לפרשת כי תבוא
חידות לפרשת כי תבוא

בהצלחה

תפזורת לפרשת כי תבוא

פרשת כי תבוא לילדים

נושאי הפרשה - כי-תבא

ביכורים (כו, א-יא)

משה רבנו מוסיף ומצווה את בני ישראל במצוות שיחויבו בהם בכניסתם לארץ. פרשתנו פותחת במצוות הביכורים, החלה רק לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה בין שבטי ישראל.
המצווה חלה על שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל. כאשר החקלאי יורד לשדהו ורואה פרי בביכורו, עליו לסמנו. כאשר יעלה לרגל לירושלים, ימלא את הטנא בפירות הביכורים ויביאו לכהן. הכהן מניף את הטנא יחד עם הבעלים. המביא נוטל שוב את הטנא בידו ופותח באמירת נוסח קצר, שעיקרו קורות עם ישראל ותודה על ברכת ה'.

ביעור מעשרות (כו, יב-טו)

שש השנים שנמנות בין שנת שמיטה אחת לבאה, חלוקות בדיני המעשרות הנוהגים בהם. בשנה הרביעית לקראת חג הפסח מצווה כל יהודי לבדוק אם לא נותרו ברשותו מעשרות מהשנה השלישית שטרם ניתנו  לעניים. בעת הזאת עליו להוציא את כל יתרת המעשרות מביתו, לחלקם לעניים ולומר נוסח תפילה קצר.

התחדשות במצוות (כו, טז-יט)

משה פונה לבני ישראל ומזהירם לשמור את מצוות התורה ושיהיו בעינינו תמיד כחדשים שזה עתה ניתנו. בהקשר זה, הוא מציין את הקשר המיוחד שבין ישראל לקב"ה.

גל-עד (כז, א-י)

כדי לזכור את התורה, מצווה משה להקים גל אבנים שיעמוד כעדות בין ה' ובין העם. בראשונה יש להקים גל בן שניים-עשר אבנים על גדת הירדן המערבית, ועליה לכתוב את דברי התורה, ואחר-כך להקים עוד גלי אבנים דומים בהר עיבל ובגלגל.

הברוך והארור (כז, יא-כו)

משה מפרט בפני העם את טקס הברכה והקללה עליו למדנו כבר בקצרה בתחילת פרשת ראה.
לאחר שיעבור את הירדן, יתייצב העם לטקס, כשהוא חלוק לשלושה: שישה מן השבטים יעמדו על הר גריזים - ייצוג לברכה, שישה שבטים יעמדו על הר עיבל - ייצוג לקללה, ובגיא שבין ההרים יעמדו הכוהנים והלויים ואיתם ארון ברית ה'. הלויים פונים אל הר גריזים ואומרים את דברי הברכה, וכל העם עונה אמן. אחר כך מסובבים פניהם אל הר עיבל ואומרים את דברי הקללה, וכל העם עונים אמן.
אלו אחד-עשר הדברים אליהם מתייחסית הלווים, פעם אחת בלשון ברוך ופעם נוספת בלשון ארור:
-          עובד עבודה זרה.
-          מזלזל באביו ובאמו.
-          "משגה עוור" - מכשיל אדם בעצה רעה.
-          מטה משפט גר, יתום ואלמנה.
-          "מכה רעהו בסתר" - מדבר לשון הרע.
-          לוקח שוחד ומפליל את הזכאי.
-          מי שאינו מקיים את התורה ומצוותיה.

ברכות לשומר התורה (כח, א-יד)

השומע בקול ה' ומקיים מצוותיו יזכה לברכות רבות. ה' יברך אותו בילדים, בתנובה פורייה במשק החי, בשדה, במטעים ובכרם, ידביר את האויבים הקמים על ישראל, יברך כל אחד בעושר ובהצלחה ועוד ועוד.

הזהרות למפר התורה (כח, טו-סט)

כנגד הברכות שמבטיח משה למקיימים את דברי התורה, הוא מזהיר מפני עזיבת התורה והמצווה. בפרוט ובאריכות הוא מונה את כל הקללות והחוליים שיבואו חלילה על ישראל. ברמה האישית - בבית ובשדה, וגם ברמה הלאומית - בהליכה לגלות, ברדיפות העמים, באסונות, עבדות, צרות ומחלות מכל הסוגים.
התורה מסכמת את הנושא כולו, ומכתירה אותו בשם "דברי הברית" - הברית שכרת משה עם בני-ישראל לקיום דרך היהדות.

דור הבנים מפנים ומקבל (כט, א-ח)

משה משבח את 'דור הבנים' אליו הוא מדבר בשנת הארבעים ליציאת מצרים, ערב הכניסה לארץ. משה אומר: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה". כלומר, לאחר כל הניסים ביציאת מצרים ובדרך במדבר, לאחר מתן תורה בסיני, ועדיין לא הפנימו היוצאים ממצרים, דור המדבר, את הקשר והמחויבות של העם לה'. והנה עתה, דור הבנים העומדים להיכנס לארץ, בשל יותר, ומפנים את הניסים הגדולים ואת הקשר המיוחד עם הקב"ה. משה מבקש, שהעם ישכיל ויתמיד בקיום התורה.

דבר תורה קצר לפרשת כי תבוא

יהודי צריך תמיד להיות שמח, ובוודאי צריך לקיים את המצוות בשמחה, אבל יש מצוות שהתורה מדגישה במיוחד את חשיבות השמחה בקיומן. כזאת היא מצוות הבאת הביכורים, שבה נפתחת פרשת-השבוע. כאשר התורה מתארת את המצווה הזאת היא מורה ליהודי: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך".
מצוות הביכורים מבטאת יסוד מרכזי בחיי האדם. הוא נדרש לקחת את "ראשית כל פרי האדמה", את המובחר שבפירות, ולהביאו לבית-המקדש. יש בכך משמעות רוחנית נצחית – יהודי צריך לתת לבורא העולם את ה'ראשית' שלו, את המיטב. בכך הוא נותן שבח והודיה לבורא על שהעניק לו את שפע הטוב והברכה.
במישור האישי מתבטא הרעיון של מצוות ביכורים בהקדשת ראשית היום למתן שבח והודיה לבורא. עם הקימה בבוקר היהודי פונה אל הבורא ואומר: "מודה אני לפניך... שהחזרת בי נשמתי". אחר-כך הוא מתפלל ולומד תורה, ורק אחרי כל זאת הוא פונה לעבודת יומו.
כל זה מלוּוה שמחה גדולה. והשמחה היא כללית ומקפת – "ושמחת בכל הטוב" – שמחה על עצם הווייתנו, על עצם העובדה שזכינו להיות יהודים ולעבוד את בוראנו.

הדף הראשי של פרשת כי תבוא

כי תבוא - היום

בפרשת כי תבוא, מסתיים הנאום הארוך של משה רבנו. מפרק כ"ו פסוק ט"ז, מתחיל חלקו האחרון של ספר דברים המתרחש ימים ספורים לפני פטירתו של משה רבנו. במהלך הפרשות האלו, תופיע המילה "היום" פעמים רבות, ולמרות שאין זו מילה נדירה בתנ"ך, הופעתה המרובה בסיום התורה, אומרת דרשני.

"הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ: אֶת-ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל-מִצְוֹתָיו: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדשׁ לַה' אֱלֹקיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר"

הסתיימו המצוות (מתוך 613 מצוות התורה, נשארו שתיים בלבד שעוד לא נמנו) ולכן משפט הסיכום בסוף נאום המצוות של משה. הברית בין ישראל לה' היא דו צדדית. עם ישראל מקבל עליו את ה', וה' מייחד את עם ישראל. שאר חומש דברים יעסוק בברית, בהשלכות של קיומה ושל אי-קיומה, באפשרות החזרה בתשובה ובהודעה הברורה של ה' למשה (ולכולנו), כי אכן הברית תופר וגם הקללות והעונשים יתקיימו ועל כך נעסוק בפרשות הקרובות.
את המילה "היום" מפרשים הפרשנים בכמה אופנים:

רש"י (מביא את דברי המדרש תנחומא): "היום הזה ה' אלוהיך מצוך - בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאלו בו ביום נצטווית עליהם". המילה היום מתייחסת אלינו, הקוראים ושומעים את הטקסט שנה אחרי שנה. הטקסט מדבר אלינו ואנו מצטווים בו בכל יום מחדש. פירוש זה משתלב היטב עם פסוק מפרשת ניצבים (כ"ט י"ד): "כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָֹה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" ואף שם מפרש רש"י (הממשיך להביא את דברי המדרש) שהכוונה לדורות העתידים להיוולד".

הרמב"ן הולך דווקא אחורה ומפרש "וה' האמירך היום" - כי היום הזה לכם כיום סיני. גם לפירוש זה ניתן למצוא אסמכתאות (דברים ד י'): "יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב..." ועוד יותר בדברים ה' ג, ממש לפני ציון עשרת הדברות של פרשת ואתחנן: "לֹא אֶת-אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" וגם בפרשת ניצבים קצת לפני הפסוק שהבאנו קודם (כ"ט ואילך): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ: לעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם"

שני הפירושים אינם סותרים אלא משלימים אחד את השני. בערבות מואב נכרתת ברית דומה לברית במעמד הר סיני, הן מבחינת פירוט המצוות, ולפי הרמב"ן ייתכן גם בטקסים הדומים לטקסים שהוזכרו בספר שמות. הברית השנייה, אינה באה להחליף את ברית סיני אלא ממשיכה אותה ומחזקת אותה (ובדומה לכך, ראו מלכים ב' כ"ג ג' על חידוש נוסף של הברית בימי יאשיהו, שנים ספורות לפני החורבן). אבל, החידוש הגדול של ברית ערבות מואב, הוא ההמשכיות וכריתת הברית לדורות שעדיין לא נולדו.

אפשר כמובן להתייחס למדרשים על הצד המיסטי ולאמירה שכל הנשמות היו נוכחות במעמד הר סיני, אולם בפשט, נראה שכאן התורה מסיימת לבנות את מסורת הלימוד מאב לבן ומהרב לתלמיד, מסורת הלימוד של התורה שבעל פה. מסורת זה מופיעה לכל אורך ספר דברים, במיוחד בחטיבות המצוות, המסבירות כי כאשר יש שאלות יש ללכת לנביא, היודע את דבר ה', או לשמוע בקול הזקנים, ולעשות ככל אשר יורוך (מאחר והם בקיאים במסורת). המסורת, העברת התורה ופרטי המצוות (כולל ההבדלים בינם לבין הכתוב בתורה) ממשה ליהושע, ומיהושע לזקנים ומזקנים לנביאים וכך הלאה, עד כתיבתה בצורת המשנה והגמרא, היא המחייבת אותנו כיום. חיזוק לכך אנו מוצאים בקריאת שמע אשר גם היא נוקטת בלשון זו וכאשר אנו קוראים אותה בבוקר ובערב ואת הפסוק: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ" חשוב לזכור שכוונת המילה היום, היא היום הזה ממש.

מאמרים נוספים לפרשת כי תבוא

חידות לפרשת כי תבוא

החידון לפרשת כי תבוא מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת כי תצא. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות  אולם מומלץ לנסות היטב לבד.

חידות לפרשת כי תבוא

חידה נוספת: מהיכן בפרשה לומדים שרוח התורה אינה נוחה מהמלכת מלך (בפרשת שופטים, מופיעות מצוות המלך ללא התייחסות עם ענין המלך הינו חיובי או שלילי).

שאלות לפרשת כי תבוא באדיבות מר עזרא מרום
1. "סלינו על כתפנו הבאנו ביכורים ". מה המיוחד בכך ?
2. ממה מביאים ביכורים ?
3. א. מה הכינוי לסל בפרשתנו ? ב. היכן מוזכר סל בתורה ?
4. מי תיקן לקרוא את פרשת הקללות לפני ראש השנה ומדוע ?
5. מהו השיעור שקבעו חז"ל לביכורים ?
6. ציין 2 הבדלים בין העניים לעשירים בהבאת הביכורים .
7. ציין 2 מזיקים לגידולים חקלאיים המוזכרים בקללות
8. "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ". במה שונה עבודה זרה מיתר העבירות ?
9. מה מדייקים מהפסוק : " ובאו עליך כל הברכות והשיגוך " ?
10. ציין 2 פירושים לפסוק : " ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך " .
11. מדוע אסור להשתמש בברזל לבנין המזבח ?
12. "יפתח לך ה' את אוצרו הטוב ". אילו דברים מסורים רק בידי הקב"ה ומה הרמז לכך ?
13. כמה קללות יש בפרשה ?
14. כיצד נקראים בפרשתנו : א. יין ב.חיטה ג. שמן ?
15. מאיזה פסוק למדים שהתורה נכתבה ב 70 לשון ?
16. מי הלך בראש תהלוכת הבאת הביכורים? (ביכורים ג,ג)
17. לפי ביכורים פרק ג ,איך היו מסמנים פרי שהופרש לביכורים ?
18. " כל עצך ופרי אדמתך ירש הצלצל ". (כ"ח,41) . מי הוא הצלצל ? (עיין ברש"י)
19. ממתי חל החיוב של מצוות ביכורים?
20. מה דינו של אדם שהביא ביכורים אחרי החג ?
21. א. באיזו שנה נותנים מעשר עני? ב. למי נותנים מעשר עני?
22. על דברי התורה נאמר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". מה המקור לכך בפרשתנו? (רש"י).
23. מה נצטוו בני ישראל לעשות מיד עם הכניסה לארץ ישראל?
24. איזה קטע מההגדה של פסח כתוב בפרשתנו?
25. "ונתנך ה' לראש ולא לזנב". באיזה חג אנו מבקשים שתתקיים בנו ברכה זו?
26. הגוי שיציק לעם ישראל נמשל לעוף טורף. א. לאיזה עוף ? ב. מדוע דווקא הדימוי לעוף זה?

בהצלחה

פתרון חידות כי תבוא

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת כי תבוא, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.



מתחילים.
ארבל, דרגות - שמות של מצוקים, מילה המופיעה בפרשה (כ"ח נג)
הפולקע, שוק - מילה המופיעה בפרשה (כ"ח לה)

סטטוסקופ - מכשיר שמיעה הנקרא גם מסכת ומזכיר את הביטוי (כ"ז ט): "... הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך".
תמונת אתר סטונהנג שבאנגליה (ופח הסיד) מרמזת האבנים הגדולות המוזכרות בפרק כ"ז פסוק ב: "וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת-הַיַּרְדֵּן אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד".
תיבת אוצר מרמזת לפסוק כ"ח יב: "יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת-אוֹצָרוֹ הַטּוֹב אֶת-הַשָּׁמַיִם לָתֵת מְטַר-אַרְצְךָ בְּעִתּוֹ וּלְבָרֵךְ אֵת כָּל-מַעֲשֵׂה יָדֶךָ וְהִלְוִיתָ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תִלְוֶה"
אבי שמשון -מנוח - המילה מופיעה בפרק כ"ח פסוק ס"ה
קצר והיפוכו - שני פסוקים קצרים של שלוש מילים בפרשה: כ"ח ה: "בָּרוּךְ טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ" ויז: "אָרוּר טַנְאֲךָ וּמִשְׁאַרְתֶּךָ".
משקפת - בקשה לה' לאחר אמירת וידוי מעשרות (כ"ו טו): "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן-הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת-עַמְּךָ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"
סל הביכורים - מצוות הביכורים מופיעה בתחילת הפרשה
אוניה - מופיעה בסוך פרשת התוכחה (כ"ח סח): "וֶהֱשִׁיבְךָ ה'מִצְרַיִם בָּאֳנִיּוֹת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ לֹא-תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת וְאֵין קֹנֶה"
העול הוא אחד מהעונשים המופיעים בתוכחה (כ"ח מח): "...וְנָתַן עֹל בַּרְזֶל עַל-צַוָּארֶךָ..."
נשר - מוזכר בפרשה (כ"ח מט): "יִשָּׂא ה'עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא-תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ"
ברכה לראש השנה - שנהיה לראש ולא לזנב (כ"ח יג) : "וּנְתָנְךָ ה' לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב וְהָיִיתָ רַק לְמַעְלָה וְלֹא תִהְיֶה לְמָטָּה"
לא יכולים מה שלבן יכול - כאשר לבן נפגש עם יעקב לאחר בריחת יעקב, אומר לו לבן (בראשית ל"א כט): "יש לאל ידי לעשות עמכם רע". בפרשתינו (כ"ח לב) מופיע הביטוי "...ואין לאל ידך". אלו ההופעות היחידות של הביטוי בתורה ובנביאים ובכתובים מופיע שלוש פעמים נוספות.


בפרשת שופטים לא מוזכרת התייחסות לנושא המלך אולם בפרשת התוכחה (כ"ח לו) מופיע הפסוק הבא המראה בבירור שדעת התורה לאנ וחה מעניין המלך וייתכן כי הצרות נובעות מכך שב"י הקימו עליהם את המלך: "יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת-מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל-גּוֹי אֲשֶׁר לֹא-יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן"

תשובות לשאלות עזרא מרום
1. החידוש הוא בכך שאפילו המלך חייב לשאת בעצמו על כתפו את הסל ולא באמצעות עבדים !
2. ביכורים מביאים רק מ 7 המינים !
3. א. סל= טנא ב. בחלום שר האופים של פרעה (בראשית מ')
4. עזרא הסופר תיקן שיקראו את הקללות לפני ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה !
5. אחד משישים.
6. א. העשירים מביאים בסלים מצופים בכסף וזהב ואיל העניים בסלי נצרים מקש ב. לעשירים מחזירים את הסלים ואילו לעניים לא מחזירים.
7. ארבה ותולעת.
8. רק בעבודה זרה גם המחשבה נחשבת לעבירה !
9. הברכות המובטחות תבאנה ללא עמל וטרחה .
10. רש"י = שתהיה יציאתך מהעולם כמו ביאתך לעולם בלא חטא. אונקלוס = ברוך אתה בבואך לבית המדרש וברוך אתה בצאתך למסחר.
11. החרב עשויה מברזל שגורם הרג ופורענות ואילו המזבח משכין שלום ומסמל כפרה.
12. תיבות המילה " מפתח" רמוזים 4 דברים המסורים לקב"ה בלבד : מ= מטר פ= פרנסה ת= תחיית המתים ח= חיה ( יולדת)
13. 98 קללות. (כנגדן יש 98 ברכות בשבוע של שבע ברכות )
14. א. יין= תירוש ב.חיטה= דגן ג. שמן=יצהר
15. מהפסוק: "וכתבת את התורה הזאת באר היטב " (כ"ח, 8)
16. שור שקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו.
17. קושרים את הפרי בגומי.
18. מין ארבה.
19. אחרי כיבוש הארץ וחלוקתה לשבטים.
20. אינו קורא מקרא ביכורים.
21. א) בשנה השלישית ב) ללוי, לגר ליתום ולאלמנה.
22. מהפסוק:"היום הזה ה' א מצווך".
23. לקחת אבנים גדולות, לצבוע אותם בסיד ולכתוב עליהם דברי תורה.
24. הקטע של מקרא ביכורים שמתחיל ב:"ארמי אובד אבי".
25. בראש השנה.
26. א. נשר ב. כי הוא מתקיף בפתאומיות.
       

כי תבוא - הכרת הטוב ומידה כנגד מידה

פרשת כי תבוא פותחת את חלקו האחרון של ספר דברים. הפרשה מתחילה במצוות ביכורים וביעור המעשרות, ומצוות אלו מסיימות את נאומי המצוות הארוכים (שהתחילו בפרשת ראה) וסיום החומש כולל פעולות וטקסים שיש לעשות בכניסה לארץ ולאזהרות מרובות מפני עבודה זרה, אזהרות שבאות לידי ביטוי בשלוש פרשיות תוכחה שונות. פרשת כי-תבוא מסתיימת בפרשת התוכחה הקשה  (יותר מהפרשה המקבילה בפרשת בחוקותי), ופרשיות תוכחה נוספות מופיעות גם בפרשות ניצבים והאזינו .

בין תחילת הפרשה, מצוות ביכורים לפרשיית התוכחה בסופה עובר מכנה משותף של הכרת הטוב ומידה כנגד מידה. מצוות הביכורים מחייבת את הבאת הפרי הראשון (משבעת המינים) לכהן בבית המקדש, לכל גידול חקלאי יש את זמן הביכורים שלו (למשל בשבועות מביאים ביכורי שעורים וחיטים) ובסוכות ביכורי תאנים ואפילו עד חנוכה אפשר להביא ביכורים. חלק ממצוות הביכורים היא הקריאה של פרשת הביכורים כפי שמופיעה בפרשתנו.

התורה בחרה להתחיל את פרשת הביכורים מההיסטוריה הרחוקה: "ארמי אובד אבד...", וגם מחברי ההגדה של פסח בחרו לשלב פרשה זו בהגדה לסיפור יציאת מצרים (ולא את הפרשות מספר שמות) ונראה שהמשותף לכולם הינה מידת הכרת הטוב ומידה כנגד מידה.

על פתיחת הפרשה: "ארמי אובד אבי..." - אומר רש"י: "מזכיר חסדי המקום". אנו מודים למקום שחילץ את יעקב אבינו מידי לבן (וראו ברשב"ם לפרשנות שהמדובר באברהם אבינו שניצל מאור כשדים ומארם) ולמרות שהיה יעקב נע ונד, בארם ובמצרים, זכינו, בניו, לרשת את ארץ ישראל.
פסוק י' מדגיש זאת בפירוש: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹקיךָ" (שימו לב שחציו הראשון של הפסוק הינו חלק ממקרא הביכורים, וחלקו השני הינו חלק מהציווי מה עושים עם הביכורים).

הבאת ביכורים - מתוך כרטיסי תנ"ך שהופקו על ידי Providence Lithograph Company בין 1896 ל-1913

הסיבות לשיבוץ מקרא הביכורים, בהגדה של פסח רבות, אולם אחד המוטיבים המרכזיים בהגדה הוא מוטיב הכרת הטוב (למשל מיד לפני אמירת ההלל: "לפיכך אנחנו חייבים להודות ולהלל לשבח לפאר לרומם להדר  לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלה הוציאנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפלה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפני שירה חדשה הללויה"). שילוב מעשה הביכורים המהווה הכרת טובה כלפי שמים בהגדה של פסח, הינו מתבקש.
בפרשת התוכחה הדברים הפוכים בדיוק, ופעמים רבות מופיעים פסוקים המצביעים על כך שהעונשים הם תוצאה של אי הכרת הטוב כלפי שמים. ובפסוק מ"ז הדבר מבוטא בפירוש: " תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".

הכוונה בפסוק היא שכאשר היה לך עושר (מרב כל), לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה. במקום לזהות מאיפה הטוב מגיע ולהכיר טובה על כך, עבדו אלוקים אחרים (רעיון דומה מובא בפרשת האזינו בפסוק וישמן ישורון ויבעט). חוסר הכרת הטוב הוא הגורם לקיום הקללות הקשות שבפשרת התוכחה. פרשת התוכחה קשה מאד, ובניגוד ליתר פרשות התוכחה אין בה ניחומים כלל. את הניחומים אנו מוצאים בהפטרה (ישעיהו ס'). אמנם כל ההפטרות לאחר תשעה באב הן של נחמה אולם הפטרה זו מתקשרת היטב לפרשה ומהווה את התמונה הנגדית לה למשל פסוק ט"ו: "תַּחַת הֱיוֹתֵךְ עֲזוּבָה וּשְׂנוּאָה וְאֵין עוֹבֵר וְשַׂמְתִּיךְ לִגְאוֹן עוֹלָם מְשׂוֹשׂ דּוֹר וָדוֹר" לעומת הקללה: "וְהָיִיתָ לְשַׁמָּה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכֹל הָעַמִּים אֲשֶׁר-יְנַהֶגְךָ ה' שָׁמָּה" וכן בפסוקים רבים אפשר למצוא הקבלות, הברזל והנחושת המופיעים בקללות כדברים המכבידים מופיעם בהפטרה בתור אוצרות שיהיו ויתעלו והקללה: "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָט תַּחַת אֲשֶׁר הֱיִיתֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב כִּי-לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ" תיהפך במהרה בימינו ל: "הַקָּטֹן יִהְיֶה לָאֶלֶף וְהַצָּעִיר לְגוֹי עָצוּם אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה"

מאמרים נוספים לפרשת כי תבוא

פרשת כי-תבוא - סטטיסטיקה בפרשה

פרשת כי תבוא היא הפרשה ה-50 בתורה וה-7 בחומש דברים. הפרשה נכתבת ב-233 שורות בספר תורה ויש בה 21 פרשיות (מיקום 7), מתוכן 5 פרשיות פתוחות ו -16 סתומות. בפרשה יש 122 פסוקים (מיקום 17),1747 מילים (מיקום 15) ו-6811 אותיות (מיקום 15). לפי ספר החינוך יש בפרשת כי תבוא 6 מצוות (מיקום 23), מתוכן 3 מצוות עשה (מיקום 22) ו-3 מצוות לא תעשה (מיקום 20). הערות לפרשת כי תבוא :


מאמרים נוספים לפרשת כי תבוא
לפרשה הקודמת - כי תצא
לפרשה הבאה - ניצבים

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה