אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם או לערוץ הווטצאפ של פרשת השבוע !
‏הצגת רשומות עם תוויות מקץ. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מקץ. הצג את כל הרשומות

פרשת מקץ

פרשת מקץ

היא הפרשה העשירית בספר בראשית והיא ממשיכה את קורות חייו של יוסף. בעקבות הפתרון המוצלח של חלומות פרעה, יוסף מתמנה למושל מצרים והוא האחראי לאגירת המזון בשנות הרעב ולמכירתו בשנות השבע. כאשר הרעב מתגבר בארץ כנען, אחי יעקב באים לקנות לחם. יוסף מאשים אותם שהם מרגלים, אוסר את שמעון ודורש מהם שיבואו בפעם הבאה עם בנימין, וכאשר האחים מגיעים שוב, יוסף מפליל את בנימין ודורש שיישאר במצרים.
האחים משתחווים ליוסף

רשימת מאמרים ודברי תורה לפרשת מקץ


פתרון חלומות וחוכמה אלוקית - במאמר זה ננתח כיצד הצליח יוסף לפתור את חלומו של פרעה כשכל חכמי מצרים נכשלו. המאמר מסביר למה חשוב להקשיב לכל מילה ולהבין דבר מתוך דבר בין השורות. המאמר משווה את חוכמתו האלוקית של יוסף לזו של שלמה המלך כפי שבאה לידי ביטוי במשפט שלמה, המהווה את ההפטרה לפרשת מקץ.

דבר תורה קצר לפרשת מקץ

הפטרת פרשת מקץ - עיון בהפטרת פרשת מקץ (לרוב אינה נקראת בגלל חנוכה).

פרשת מקץ ושבת חנוכה - מספר רמזים לחנוכה בפרשת מקץ והסבר מדוע כמעט תמיד שבת חנוכה היא בפרשת מקץ.

הפטרת שבת חנוכה - שבת חנוכה היא כמעט תמיד בפרשת מקץ ויש לה הפטרה מיוחדת בספר זכריה.

מדע בפרשה - נהר הנילוס

מדוע יעקב הסכים לשלוח את בנימין לאחר ששמע את דברי יהודה?

פרשת מקץ לילדים - תקציר פרשת מקץ ודבר תורה קצר מעובד במיוחד לילדים.

לדמותו של יוסף - מאמר מקיף לפרשות האחרונות של ספר שמות, הסוקר את השינויים שחלו בדמותו ובהתנהגותו של יוסף.

חידות לפרשת מקץ - חידות ציורים וחידות מילוליות לכל המשפחה לפרשת מקץ.

דברי התורה של יואב לפרשה

סטטיסטיקה לפרשת מקץ - סטטיסטיקות שונות על פרשת מקץ.

תקציר פרשת מקץ

פרשת מקץ מתחילה שנתיים לאחר סיום פרשת וישב. פרעה חולם שני חלומות בלילה אחד. בראשון הוא רואה שבע פרות רזות בולעות שבע פרות מלאות ובחלום השני שבע שיבולים שדופות בולעות שבע שיבולים מלאות. בבוקר פרעה מכנס את כל חרטומיו ואף אחד מהם לא מצליח לפתור את החלום.

 יוסף פותר חלומות ועולה לגדולה

שר המשקים נזכר ביוסף, ומודיע לפרעה שיש נער עברי המסוגל לפתור חלומות, פרעה מבקש להביא את יוסף בפניו בלא דיחוי. 

יוסף פותר לפרעה את החלומות: יהיו שבע שנים של שובע גדול ולאחריהן שבע שנות רעב קשה. יוסף גם מציע לצבור ולאגור כמויות אדירות של חיטה וגם למנות איש חכם על כל הפעילות הזו. פרעה משתכנע ובוחר ביוסף לנהל את הפעילות וכך יוסף יוצא סוף סוף מן הכלא ומקבל מעמד של משנה למלך מצרים. 

יוסף מקבל את טבעת פרעה, מקבל ארמון משלו וגם מתחתן עם אוסנת בת פוטי-פרע כהן און, בתו של אדוניו הקודמים. יוסף אכן אוגר כמויות חיטה עצומות (וכנראה במחירים זולים מאד מאחר והיה היצע עצום וביקוש מוגבל) וגם נולדים לו שני בנים: מנשה ואפרים.

האחים מגיעים למצרים

שנות הרעב מגיעות, ויוסף פותח את המחסנים. גם אל יעקב אבינו ומשפחתו מגיע הרעב ויעקב, השומע כי במצרים יש חיטה, שולח את בניו פרט לבנימין להביא אוכל. יוסף מזהה את אחיו ומתנכר להם. 

האחים משתחווים ליוסף (התגשמותו של החלום הראשון). יוסף טוען שהם מרגלים והם מספרים לו שהם כולם אחים ושיש להם עוד אח בבית. יוסף אוסר את כולם לשלושה ימים ואחר כך מציע להם עיסקה כזו: אח אחד יישאר בכלא ושאר האחים ילכו עם אוכל אבל יצטרכו לחזור שוב עם האח הצעיר, על מנת שיוסף יאמין להם. 

יוסף אוסר את שמעון ולאחים אין ברירה. בבואם חזרה לארץ כנען הם גם מגלים שהכסף שהביאו לקנות אוכל לא נלקח כלל. יעקב לא מוכן בכלל לשמוע על הורדת בנימין לארץ מצרים, אולם אין ברירה, האוכל תם ואם בנימין לא ירד, לא יוכלו לקבל עוד חיטה. 

האחים מגיעים שוב למצרים

יהודה לוקח אחריות אישית על בנימין, יעקב מסכים בחוסר רצון. כאשר האחים מגיעים למצרים הם מקבלים יחס מצוין, מביאים אותם בית יוסף, נותנים להם מים לרחוץ והם מוזמנים לארוחה בבית יוסף. 

למחרת הם עומדים לצאת לדרכם בחזרה ויוסף מצווה את עבדיו למלא את שקיהם בתבואה אבל להחביא את הגביע שלו בשק של בנימין. האחים יוצאים ויוסף שולח את עבדיו לרדוף אחריהם ומאשים אותם בגנבה. 

האחים מכחישים ומתחילים בחיפוש. כאשר נמצא הגביע בשקו של בנימין קורעים האחים את בגדיהם וחוזרים העירה. האחים מציעים ליוסף שהם יישארו עבדים ובנימין יחזור לאביו אולם יוסף אומר להם שרק הגנב (בנימין) יישאר אצלו כעבד וכל השאר יכולים ללכת בשלום לאביהם.

אומנות בפרשת מקץ

ולקינוח סדרת איורים בצבעי מים של ויליאם בלייק (הידוע יותר בתור משורר). התמונה השלישית בסדרה בה יוסף מתוודע אל האחים תופיע בדף לפרשת ויגש.
האחים משתחווים ליוסף
האחים משתחווים ליוסף - ויליאם בלייק - 1784 מוזיאון פיצוויליאם קמברידג'
יוסף אוסר את שמעון
יוסף אוסר את שמעון - ויליאם בלייק - 1784 מוזיאון פיצוויליאם קמברידג
שימו לב ליוסף הנמנע מלהסתכל לאחיו בעינים (ואכן גם בתורה נאמר שיוסף יצא בשלב מסוים מן החדר ובכה) ובחוסר האונים של האחים לנוכח מאסר שמעון. בתמונה השנייה נראה יוסף משלב ידו כמעין תפילה שתוכניתו (שפרטיה עדיין ממש לא ברורים, כנראה גם לא ליוסף עצמו) תצליח.

הפרשות הבאות
פרשת ויגש
פרשת ויחי
פרשת שמות 

דבר תורה קצר לפרשת מקץ

דברי תורה לפרשת מקץ מאת יואב

שנת תשע"ח


בפרשת מקץ יוסף פוגש את אחיו.

כשיוסף רואה את אחיו, כתוב שהוא התנהג אליהם כך:  "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת". מיד כשיוסף רואה את אחיו הוא מתנכר אליהם הוא מציק להם, הוא מעליל עליהם שהם מרגלים אוסר את שמעון בבית הסוהר וגורם לכך שהם חשבו שבנימין יהיה עבד ליוסף.

האם יוסף עשה את כל אלה מנקמה? ואם כן למה הוא לא פשוט השליך את כולם לכלא, או התעלל בהם?
אני חושב שיוסף לא סתם פועל מנקמה, יוסף היה איש מאוד חכם כפי שמעיד פרעה . וכשהוא רואה את אחיו הוא רוצה להשיג כמה דברים.

דבר ראשון: יוסף רוצה שאחיו יתחרטו על מה שהם עשו לו.
דבר שני: יוסף רוצה לראות את בנימין.
דבר שלישי: יוסף רוצה קרבה תמידית למשפחתו.

יוסף נפגש עם אחיו שלוש פעמים, בכל מפגש הוא משיג את אחת ממטרותיו בהדרגה ומכין את המטרה הבאה למפגש הבא.

במפגש הראשון יוסף מעליל על אחיו שהם מרגלים, יוסף עושה זאת כי הוא יודע שכאשר יעליל עליהם הם יהיו חייבים להיפתח בפניו, להגיד לו על משפחתו כי המשפחה היא בעצם ההוכחה שהם לא מרגלים.

כשהם ייזכרו במשפחה מן הסתם תהיה להם צריבה מאח אחד במשפחה שהם מכרו. כדי לגרום לאחים להצטער על המכירה, יוסף מוסיף ארבע מילים לפסוק מסוים שהמילים נראות לכאורה לא קשורות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ, אֶת-הָאלוקים אֲנִי יָרֵא".

יוסף מודיע לאחים שהוא עובד את שהוא מאמין באלוקים כי יוסף יודע שזה יזכיר לאחים את האלוקים שלהם, ה'. כשהאחים נזכרים בה' ורואים את מצבם העכשווי הם מנסים להבין למה ה' עשה להם כך ? ואחרי שני פסוקים בלבד הם מגיעים למסקנה הבאה: "... אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת". יוסף משלים את המטרה הראשונה.

המטרה השנייה היא להביא את בנימין. יוסף עוד מכין מהפגישה הראשונה את המטרה השנייה  שכן יוסף בכוונה אמר לאחים שהם מרגלים כדי שיוכל לגרום לכך שיביאו את בנימין.

בפגישה השלישית שתהיה בפרשה הבאה יוסף מוכן גם מבחינה רגשית להתוודות שהוא יוסף, וכדי שאחיו יחזרו אליו הוא חייב להעליל על בנימין. ובכך הושלמה גם המטרה השלישית.

אני חושב שהמסר מיוסף בפרשה שלנו: זה שהוא תכנן קדימה במפגש הראשון למפגש השני ומהמפגש השני לשלישי.
ואנחנו גם תמיד צריכים לתכנן קדימה כי זה הכי טוב,  אבל גם לדעת שלא תמיד צריך ללכת בדיוק כפי שתכננו, אלא לתכנן בכלליות וללכת אחר מה שתכננו בכלליות.
שבת שלום!

לדף הראשי של פרשת מקץ

שנת תשע"ז

בפרשתנו, פרשת מקץ, מסופר על רעב גדול במצרים אחרי שנות שובע. הרעב מתפשט גם לארצות השכנות ומגיע לארץ כנען ולמשפחת יעקב.
יעקב שולח את בניו חוץ מבנימין לקחת אוכל ממצרים. האחים פוגשים את יוסף והתורה כותבת כך פרק מ"ב פסוק ז': "וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר-אֹכֶל"
ופסוק אחר כך רשום: "וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת-אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ"
אני רוצה לשאול שתי שאלות.
שאלה ראשונה: איך יוסף הכיר את אחיו. זאת אומרת איך הוא ידע שאלו הם? אם נעשה חשבון עברו לפחות עשר שנים איך הוא זיהה אותם?

שאלה שניה: למה רשום פסוק אחר פסוק שיוסף הכיר את אחיו היה מספיק פעם אחת.


נענה על השאלות אחת אחת.  על השאלה איך יוסף מכיר את אחיו רש"י עונה "לפי שהניחם חתימת זקן" כלומר כשיוסף נמכר לא היה לו עוד זקן.  וכשהאחים פגשו אותו במצרים הם לא זיהו אותו. אבל יוסף זיהה את האחים כי להם כבר היה זקן כשהוא נמכר והם היו דומים למה שהם היו נראים פעם.

הסופרנו אומר:
שהוא הכיר אותם כנראה לפי מה שאמר רש"י אבל לא ידע להגיד מי זה מי.

אפשר גם לומר שכשאתה פוגש מישהו במקום שאתה לא מצפה לו כנראה שלא תזהה אותו מיד ולכן האחים לא זיהו את יוסף. אבל יוסף זיהה אותם ואולי אפילו ציפה שמתישהו יבואו.

ולשאלה השניה למה רשום שוב שיוסף הכיר את אחיו.
החזקוני מסביר בהתאם לפירושו של הספורנו שהיה מכיר שמם ולשונם לפי שהיו קוראים זה את זה בשמם. אז בעצם ה"ויכר" השני בא להגיד שהוא כבר הכיר אותם אחד לאחד בשמותם.


ונעבור לפינת החידה השבועית.
החידה של פרשת וישב היתה:  על יוסף נאמר שהוא היה בן שבע עשרה שנה איפה עוד מוזכרת תקופה של שבע עשרה שנה?

התשובה היא: שמופיעה עוד שלוש פעמים.

  • בתאור שנות יעקב בארץ מצרים בפרשת ויחי.
  • במלכים ב' פרק י"ג כשמתארים את השנים שמלך יהואחז בשומרון.
  • ופעם אחרונה במלכים ב' פרק ט"ז : "בִּשְׁנַת שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְפֶקַח בֶּן-רְמַלְיָהוּ מָלַךְ אָחָז בֶּן-יוֹתָם מֶלֶךְ יְהוּדָה"


והחידה השבועית השבוע היא: איזה עוד אדם נתגדל ונהיה חשוב בזכות פתירת חלומות.

רשמו בתגובות מה אתם חושבים על החידה ועל הסרטון ואת התשובה נפרסם בשבוע הבא.
בנוסף אני ממליץ לכם להירשם לערוץ היוטיוב פרשת השבוע ולקבל  את הסרטונים ישר לאימייל ישר כשהם עולים.



לדף הראשי של פרשת מקץ

הפטרת פרשת מקץ

הפטרת פרשת מקץ הינה בספר מלכים א' פרק ג ט"ו ועד פרק ד' א והיא ידועה בתור משפט שלמה. הפטרה זו נחשבת להפטרה נדירה. כמעט תמיד שבת מקץ היא שבת חנוכה (או שבת שנייה של חנוכה). כדי ששבת מקץ לא תהיה בחנוכה צריך לאחר את קריאת הפרשות כמה שיותר מחד ולהקדים את כ"ה בכסלו מאידך. זה דורש שני תנאים. שראש השנה יהיה ביום שבת (כי אז גם שמחת תורה בשבת ומתחילים לקרוא בספר בראשית יחסית מאוחר) וגם שחודש חשוון יהיה רק עם 29 יום.  זהו צירוף נדיר יחסית (שנים מסוג זחא או זחג ) והפעמים הבאות שזה יקרה הן בשנת תת"א, תת"ח ותתכ"ח.
נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים  גם כמתנה.


נעבור להפטרה:

טו וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית-אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל-עֲבָדָיו:
לכאורה אפשר לעצור כאן. הקשר לפרשה ברור. גם בפרשת מקץ המלך חולם חלומות. אולם שימו לב שההפטרה מתחילה רק לאחר חלומו של שלמה בלי לתאר אותו כלל. ולכן זהו הקשר השטחי.
אז מה היה חלומו של שלמה? אתם כמובן מוזמנים לקרוא את כל פרק ג. בחלום נגלה ה' לשלמה ונתן לו לבקש משאלה אחת. שלמה ביקש "וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין-טוֹב לְרָע כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת-עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה". ה' היה כל כך מרוצה מהבקשה שלא כללה עודר , כבוד, אריכות ימים, ניצחונות ושאר דברים חומריים והעניק לשלמה את אלו וגם את אלו. והנה ההפטרה מהווה מבחן ליכולת השפיטה של שלמה.

טז אָז תָּבֹאנָה שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת אֶל-הַמֶּלֶךְ וַתַּעֲמֹדְנָה לְפָנָיו:
המלך נמצא באמצע מסיבה ומשתה והנה לתוך הארמון באות שתי נשים מהמעמד הנמוך שבנמוכים. זוהי גדולתם של מלכי ישראל, שדלתם אכן פתוחה לכל והם מתפנים לשפוט גם את פשוטי העם.
יז וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בְּבַיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בַּבָּיִת: יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְלִדְתִּי וַתֵּלֶד גַּם-הָאִשָּׁה הַזֹּאת וַאֲנַחְנוּ יַחְדָּו אֵין-זָר אִתָּנוּ בַּבַּיִת זוּלָתִי שְׁתַּיִם-אֲנַחְנוּ בַּבָּיִת: יט וַיָּמָת בֶּן-הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָיְלָה אֲשֶׁר שָׁכְבָה עָלָיו:
כ וַתָּקָם- בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת-בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת-בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי: כא וָאָקֻם בַּבֹּקֶר לְהֵינִיק אֶת-בְּנִי וְהִנֵּה-מֵת וָאֶתְבּוֹנֵן אֵלָיו בַּבֹּקֶר וְהִנֵּה לֹא-הָיָה בְנִי אֲשֶׁר יָלָדְתִּי:
עד כאן טיעוני הצד האחד
כב וַתֹּאמֶר- הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
שמתם לב להבדל בין טענות הנשים? לכאורה נראה ששתיהן טוענות אותו דבר בדיוק ואין לנו אלא עדות של זו מול זו, בדיקות גנטיות לא היו באותו זמן.
כג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה-בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי:
אבל שלמה הקשיב טוב ושמע הבדל קטן. כל אחת מקדימה בדבריה את מה שחשוב לה יותר. אחת פותחת את טענותיה בבני החי והשנייה פותחת את טענותיה בבנך המת. הבדל זה הספיק לשלמה. הוא כבר יודע עם מי הצדק. שלמה חוזר על הטיעונים גם כדי ללמדנו שהדיין צריך לחזור במילותיו על טיעוני הצדדים ולראות שבאמת הבין אותם כמו שצריך, אבל שלמה אולי גם מצפה שכולם יבינו מהדיוק בדברים מה הדין. כמובן שאף אחד לא מבין את הדיוק ולכן שלמה צריך לערוך "הצגה" קטנה.

כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ קְחוּ לִי-חָרֶב וַיָּבִיאוּ הַחֶרֶב לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: כה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ גִּזְרוּ אֶת-הַיֶּלֶד הַחַי לִשְׁנָיִם וּתְנוּ אֶת-הַחֲצִי לְאַחַת וְאֶת-הַחֲצִי לְאֶחָת:
שלמה מתאר את עצמו בחלום כנער קטן. מקובל לחשוב שגילו היה צעיר מאד כשהומלך. נסו רק לדמיין את התדהמה בארמון כאשר שלמה מציע את ההצעה לחתוך את התינוק ולחלק אותו. בוודאי מתנגדי שלמה (והיו כאלו, כמו שראינו בהפטרה לפרשת חיי שרה ומרד אדוניה) פורצים בצחוק עז ומלגלג וקוראים לו שוטה וכינויי גנאי אחרים.

כו וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה- אֲשֶׁר-בְּנָהּ הַחַי אֶל-הַמֶּלֶךְ כִּי-נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל-בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל-תְּמִיתֻהוּ וְזֹאת אֹמֶרֶת גַּם-לִי גַם-לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ:
אבל צוחק מי שצוחק אחרון. ההצגה של שלמה מצליחה מעל המצופה. האשה השקרנית אפילו מתוודה וכולם רואים ששלמה צדק ואת חוכמתו הרבה.

כז וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ-לָהּ אֶת-הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ: כח וַיִּשְׁמְעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי-חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט: א וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל:
לאחר המשפט שלמה הוא כבר מלך מוסכם וללא מתנגדים.


אבל מה הקשר העמוק לפרשה? ההפטרה משווה בין יוסף לבין שלמה. ראינו איך דיוק קל בדברי הצדדים מוציא את האמת לאור. גם יוסף, בזכות חוכמתו, והקשבתו לפרטים הקטנים ביותר בתיאור חלומותיו של פרעה הצליח לפענח היטב את החלום, לעלות לגדולה ולהציל את כל ארץ מצרים. ראו הרחבה על כך במאמר על יוסף ופתרון החלומות .

משפט שלמה - Tiepolo - ארמון הפטריאך באודין Palazzo Patriarcale 1726. 
משפט שלמה - ניקולא פוסן
משפט שלמה - ניקולא פוסן - 1649, לובר

משפט שלמה - רפאל
משפט שלמה - רפאל - פרסקו בותיקן 1518-1519
האומן ויליאם בלייק, כמעט והעתיק את ציורו של רפאל. אך בעוד ציורו של רפאל הוא פרסקו על קיר שלם, רפאל העתיק אותו לציור מיניאטורי בגודל של גלויה. מצאו את ההבדלים

ויליאם בלייק משפט שלמה
לבלייק תמונה נוספת על אותו נושא
ויליאם בלייק משפט שלמה
ויליאם בלייק משפט שלמה - מוזיאון פיטצויליאם - קמברידג'

ותמונה של פאול טרוגר המיטבה לקלוט את הדרמה האנושית בפני הדמויות השונות.
פאול טרוגר, משפט שלמה , מוזיאון זלצבורג
פאול טרוגר, משפט שלמה , מוזיאון זלצבורג

 תקציר פרשת מקץ ומאמרים נוספים לפרשת מקץ


דבר תורה לפרשת מקץ

דבר תורה קצר לפרשת מקץ והפעם נביא מימרה קצרה ממדרש רבה לחומש בראשית פרשה צ'. דרכם של המדרשים שהם לוקחים פסוק ממקום אחד ומפרשים אותו על מקום אחר, ובפרשת מקץ דוגמה יפה לכך:

תחילה פותח המדרש בתיאור הפסוק אותו הוא דורש
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ" (בראשית מא, לח)

אבל בניגוד לפרשנים, המדרש לא מפרש את הפסוק אל מביא מיד פסוק אחר משיר השירים (פרק ו' ט): "אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ"
המדרש מוצא קשרים רעיוניים בין הפסוקים ומקשר כל חלק בפסוקים לאחד מאבות ישראל:

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי, זֶה אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר : אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ.
אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, זֶה יִצְחָק, שֶׁהָיָה יָחִיד לְאִמּוֹ.
בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁהָיָה בָּרוּר לְיוֹלַדְתּוֹ שֶׁהוּא צַדִּיק.
רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְׁרוּהָ, אֵלּוּ הַשְּׁבָטִים : וְהַקֹּל נִשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה.
מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְּלוּהָ, זֶה יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה - אִם מְהַלְּכִים אָנוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ אֵין אָנוּ מוֹצְאִים כָּזֶה.

 לדף הראשי של פרשת מקץ




פרשת השבוע מקץ לילדים

נושאי הפרשה - תקציר פרשת מקץ

חלומות פרעה (מא, א-יד)

שנתיים חולפות מאז השתחרר שר המשקים מבית הסוהר, ויוסף עדיין כלוא, על לא עוול בכפו.
בוקר אחד, מתעורר פרעה מלך מצריים ורוחו נפעמת. בלילה חלם חלום מוזר. בחלומו הוא עומד על שפת היאור. מן היאור עולות שבע פרות שמנות הרועות באחו. אחריהן עולות שבע פרות שדופות הבולעות את הפרות השמנות.
פרעה מתעורר, וכשנרדם שוב הוא חולם על שבע שיבולים עמוסות גרעיני תבואה. אחריהן צומחות שבע שיבולים שדופות ובולעות את השיבולים המלאות. פרעה נסער, מכנס את שריו ויועציו עם בוקר ומנסה לברר את פשר החלום. איש אינו מוצא פיתרון. לבסוף ניגש שר המשקים ומספר על הנער העברי הכלוא בבית הסוהר, נער המפליא לפתור חלומות.
פרעה מצווה להביא אליו את יוסף.

יוסף פותר ויועץ (מא, טו-לח)

יוסף בן השלושים מגיע אל המלך לאחר שרחצוהו והלבישוהו כראוי. המלך מספר את חלומותיו, ויוסף ממהר לפותרם. הוא מסביר כי שבע הפרות השמנות ושבע השיבולים עמוסות התבואה רומזות לשבע שנות ברכה-חקלאית שיבואו על מצריים. שבע הפרות והשיבולים השדופות הן שבע שנות רעב שיבואו לאחריהן. הרזות בולעות את השמנות, משום ששנות הרעב 'יבלעו' וישכיחו את כל השפע והשובע שקדם להן. את העובדה שהחלום חזר בשתי גרסאות מסביר יוסף כרמז למיידיות של התגשמות החלום.
יוסף לא מסתפק בפתרון החלום, וממשיך לדבר כיועץ ארגוני-כלכלי. הוא מציע למנות איש מתאים שיוכל לארגן מערך אדיר לאיסוף, אחסון ושימור תבואת שנות השובע לטובת שנות הרעב. פרעה נדהם מהפתרון המבריק ומאישיותו המיוחדת של יוסף.

מבית הסוהר לכס משנה המלך (מא, לט-נב)

בו במקום ממנה פרעה את יוסף לאחראי על כל המערך השלטוני במדינה. התפקיד מוגדר 'משנה למלך', ובעצם מדובר על שלטון מוחלט כאשר פרעה משאיר בידיו רק את תואר המלכות.
יוסף מקבל מהמלך את טבעת-החותם שלו, הוא מולבש בבגדי מלכות ויוצא במרכבת המשנה למסע הכתרה.
המשנה למלך הצעיר נושא לאישה את בת פוטיפר, אדוני לשעבר ונולדים לו שני בנים - מנשה ואפרים. יוסף מיישם את תוכניתו והוא צובר כמויות אדירות של תבואה.

שנות הרעב (מא, נג-נז)

פתרונו של יוסף מתגשם במדויק. בתום שבע שנות השובע והרווחה הכלכלית, מגיעים ימי בצורת קשה ביותר. אזרחי המדינה כמו גם אזרחי האזור כולו אינם ערוכים לימים הקשים, והם משוועים למעט מזון. המונים צובאים על ארמון המלך פרעה, מבקשים עזרה. המלך מפנה האת כולם אל יוסף, והוא פותח את מחסני התבואה ומוכר מזון לכל דורש.

יוסף מתנכר לאחיו (מב, א-כד)

גם בארץ כנען, מקום מושבם של בני ישראל, רעב כבד. יעקב שולח את עשרת בניו למצריים להביא מזון לכלכלת המשפחה. את בנימין מעדיף יעקב להשאיר בבית. האחים באים לפני יוסף ומשתחווים לפניו ארצה. יוסף מזהה מייד את אחיו, אך הם שזוכרים את אחיהם הצעיר ללא חתימת זקן, לא מזהים עתה את האיש הנכבד והמרומם העומד לפניהם. יוסף רואה אותם משתחווים לפניו ונזכר בחלומות שכה הרגיזו אותם (תחילת פרשת וישב). הוא מחליט לבדוק את יחסם אל האח האובד ונכונותם לפעול לשחרורו וכן את לכידותם המשפחתית על רקע מכירתו.
יוסף מתנכר אל אחיו ומאשים אותם כי הם מרגלים. נודע לו כי הם התפזרו לפני כניסתם לעיר ונכנסו מעשרה שערים שונים, והוא מטיח זאת בפניהם. הם מסבירים לו כי התפזרו על-פני העיר כדי לחפש אחיהם האבוד. יוסף נדרך ושואל כיצד ינהגו אם ימצאוהו ויידרשו לשלם כופר גבוה עבור שחרורו. האחים עונים כי יסכימו לכל תנאי. יוסף מרוצה מתשובתם שואל מה יעשו אם גם בכל מחיר לא ישוחרר האח האבוד. האחים משיבים בנחישות כי הם מוכנים להרוג ולהיהרג בעבור אחיהם. יוסף שבע רצון אך אינו מראה זאת. אדרבה, כלפי חוץ הוא מנצל את תשובתם הנחושה כדי לחזק את טענתו כי הם אנשים מסוכנים לממלכה.
הוא מציע מבחן לכשרותם. כיוון שסיפרו שיש להם אח צעיר בבית, ישלחו את אחד האחים להביאו ולהוכיח את כנות דבריהם, ויתר האחים יישארו כבטוחה במעצר. הם לא מסכמים ונלקחים כולם למעצר בן שלושה ימים. ביום השלישי מציע יוסף הצעת פשרה. רק אח אחד, שמעון, יישאר במעצר וכל השאר ישובו הביתה עם המזון. את שמעון ישחרר כאשר ישובו למצריים ובנימין איתם.
יוסף שומע אותם מביעים צער וחרטה על מכירתו כשהם מכירים בכך שכל הצרות באות עליהם בגלל המעשה הנורא. הוא יוצא כדי שלא יראו את הדמעות הנקוות בעיניו, וכשחוזר הוא מצווה על חייליו לאסור את שמעון ולשחרר את כל היתר.

בני ישראל שבים הביתה (מב, כה-לח)

האחים יוצאים חזרה לארץ כנען. יוסף מצווה על עבדיו לשים את כספם בו שילמו עבור המזון בתוך שקי התבואה. כשחנו האחים במלון, פתח אחד מהם את שק התבואה וגילה לתדהמתו את הכסף. כשהגיעו הביתה גילו כי אל כל השקים הושב כסף הקניה. הם הבינו כי מדובר בניסיון לטפול עליהם עלילה נוספת, וסיפרו לאביהם את כל אשר התרחש במצריים.
יעקב מסרב לבקשתם לחזור למצרים עם בנימין. הוא כואב עדיין את העלמו של יוסף, ועתה גם שמעון איננו. למרות כל ניסיונות השכנוע הוא פוסק כי בנימין יישאר בבית.

יעקב מתרצה ושולח את בנימין (מג, א-טו)

המזון בבית תם והרעב עודנו בתוקפו. יעקב מבקש מבני לשוב ולהביא מזון ממצריים. אך הם מסבירים לו כי לא יוכלו לשוב ללא בנימין, כציווי יוסף. לאחר שיהודה לוקח אחריות אישית כעל בנימין, מתרצה יעקב ושולח אותם למצרים יחד עם בנימין ובידיהם מנחה למשנה למלך מצרים וכמובן הכסף שהוחזר בשקי המזון.

מסתורין במצרים (מג, טז-לד)

יוסף מתרגש לראות את בנימין אחיו האהוב, האח היחיד מאמו רחל. הוא מצווה את מנהל משק ביתו להביא את האורחים לביתו הפרטי כדי שיסעדו איתו על שולחנו. האחים מובאים לבית המשנה למלך, נבוכים מבולבלים ומפוחדים. הם אינם יודעים מה מצפה להם ומנסים להסביר למנהל הבית את כל השתלשלות העניינים. הלה מרגיע אותם ומבקש מהם להתכונן לבואו של יוסף הביתה לסעודה.
בסעודה קורים דברים מוזרים ואף מסתוריים. באמצעות גביע כסף עליו מקיש יוסף, הוא 'מנחש' את סדר הולדתם של האחים ואף מחליט להושיב את בנימין לידו.
בסעודה אווירה נעימה ולבבית ובסיומה, לתדהמת האחים, הם זוכים למתנות רבות, כשמתנות בנימין עולות על מתנות כולם. הם יוצאים לשוב לכנען כששמעון ובנימין איתם, שקיהם מלאים במזון ובמתנות, והם מבולבלים ונבוכים מכל אשר אירע.

התעלולים נמשכים (מד, א-יד)

טרם הספיקו האחים להתרחק מהעיר, הם שומעים מאחוריהם קולות של רודפים. תחושת ההקלה מתחלפת מהר מאוד בתסכול וזעם קשים. מנהל משק ביתו של יוסף עוצר אותם ומבקש לחפש בכליהם. הוא טוען כי גביע הקסמים של יוסף נגנב והחשד נפל עליהם. האחים מסבירים כי הדבר לא הגיוני, הרי ביוזמתם החזירו את הכסף שנמצא בכליהם, ואיך הם נחשדים עתה בגניבת הגביע?!
הם מביעים את ביטחונם בחפותם וכאות לכך מתחייבים כי זה שימצא הגביע בכליו יומת, והם כל אחיו, יהיו ליוסף עבדים. האיש מתחיל בחיפושים וכשמגיע לשקו של בנימין מתגלה הגביע המסתורי. האחים קורעים את בגדיהם כאות וכהכרה כי נקלעו לטרגדיה משפחתית חדשה, ושבים יחדיו מצרימה. הם תופסים את יוסף עדיין בביתו, ניגשים אליו נופלים ארצה לרגליו. יהודה, מתוך השלמה עם גזירת האלוקים שהביא עליהם את המבולקה הנוראה הזו, מציע ליוסף כי הם כולם יהיו לו לעבדים. יוסף אינו מסכים. 'הפושע' צריך לשלם את המחיר. בנימין יישאר במצריים, וכל יתר האחים יעזבו את המקום וישובו לביתם.

דבר תורה קצר לפרשת מקץ

כאשר אֶחיו של יוסף ירדו למצרים ופגשו את יוסף, התורה מתארת זאת במילים: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו". כבכל עניין בתורה, גם בפסוק הזה טמונה משמעות עמוקה.
אחיו של יוסף "לא הכירוהו" – הם לא העלו על דעתם שאדם זה, המשמש משנה למלך ושכל טִרְדות השלטון מוטלות עליו, יכול להיות אחיהם. הם לא יכלו לדמות בנפשם, שאדם יכול להישאר דבק בקדוּשה, כשהוא שקוע כל-כך בעשייה גשמית ובמעורבות בכל ענייני העולם הזה. בעולם המושגים שלהם דרך כזאת לא הייתה אפשרית. לכן היו בטוחים שלפניהם איש מצרי.
אך האמת היא שיוסף הצדיק עמד בדרגה גבוהה הרבה משל אֶחיו. הוא היה מסוגל להיות קשור עם הבורא לא רק מתוך התבודדות ובריחה מעיסוקי העולם הזה, אלא גם בתוך קלחת העשייה.
דרך זו של יוסף הצדיק היא למעשה תכלית כל הבריאה. אם היהודי מסתגר בארבע אמותיו או מתבודד במערה שכוחה, אמנם הוא יוצר לעצמו את התנאים הטובים ביותר כדי לעבוד את הבורא בלי הפרעה, אבל העולם אינו מתקדש ואינו נקשר אל הקדושה האלוקית.
לעומת זה כשיהודי חי בתוך העולם וטרדותיו ואף-על-פי-כן חי כיהודי, בלי לוותר ולהתפשר על אמונתו – הוא מחדיר את אור האמונה והקדוּשה לתוך העולם הזה. אין זו עבודה קלה, אבל עם-ישראל כולו נקרא לעיתים בַשם 'יוסף', וממנו אנו שואבים כוחות להצליח במשימה זו.


לדף הראשי של פרשת מקץ

הנילוס

בפרשת מקץ, מקום מרכזי ליאור - נילוס. התנ"ך אינו ספר גיאוגרפיה אולם ללא הבנת הגיאוגרפיה של מצרים ושל נהר הנילוס, הבנה של פרשת מקץ היא קשה ביותר. הרחבת ההבנה תתרום גם רבות להבנת פרשת וישב וחלומות יוסף המוקדמים. במאמר נסביר את חשיבות הנילוס למצרים ואת ניהול משק המים במצרים.לצורך המאמר נעזרתי במחקרים של ד"ר יצחק פליקס וד"ר מיכאל גייל ותודתי לד"ר פליקס על הרשות להביא ממאמרו.

הנילוס הוא מהנהרות הארוכים בעולם. במצרים העתיקה במשך אלפי שנים ולמעשה גם בימינו מהווה הנילוס את מקור המים הכמעט יחידי. מצרים מדינה ענקית שכמעט כל תושבים נמצאים באחוז זעיר משטחה, ורוב שטחה הוא מדבר שומם וחסר חיים, פרט לכמה נאות מדבר קטנות. נתון זה לא השתנה גם במאה העשרים וגם לאחר בניית סכר אסואן, ששינה את כל משטר המים במצרים, וגם כיום בתמונות לווין ניתן לראות כי הנילוס הוא עורק החיים של מצרים כאשר מימינו ומשמאלו רצועה ירוקה דקה (קילומטרים בודדים בעבר ועשרות קילומטרים בודדים עתה) וכמובן איזור הדלתא, הירוק כולו.
תמונת לווין של מצרים

נהר הנילוס נחקר בתקופה העתיקה עד האשדות שלו (הראשונים מכיוון מצרים והאחרונים בנהר עצמו) הנמצאים בצפון סודן. מעבר לנקודה זו, לא יכלו בעבר הרחוק להרחיק פנימה למדבר ומקורות הנילוס לא היו ידועים. אבל תושבי מצרים הכירו היטב את התנהגות הנילוס שהייתה קבועה מדי שנה בשנה. בערך בחודשים יוני עד ספטמבר (לפי לוח השנה המוכר לנו כיום), התחיל מפלס היאור לעלות וקצב זרימת המים הלך וגבר. הנהר עלה על גדותיו או שהגיע למפלס גבוה שאיפשר שימוש בתעלות ההשקייה וכך הוצפו איזורים נרחבים בצדדי הנהר וכל איזור הדלתא. בחודשים נומבמר, דצמבר, ירדו המים והאדמה הייתה לחה ומלאת אדמה עשירה בחומרים טובים. מיד החלו לזרוע ובאזור אפריל החלו לקצור את היבולים כאשר הייתה גם אפשרות לגידול שני וקצירתו עד לחודש יוני בו החלו המים לגאות שוב. כך מדי שנה בשנה.

אולם היו שנים שבהם הגאות הייתה נמוכה מהרגיל ושטחי השדות לא הוצפו, אז היה אפשר להשתמש בתעלות השקייה ולדלות מים מן היאור לתעלות. לעיתים המפלס היה נמוך מדי, ואז שטחים נרחבים היה ללא מים ולא ראויים לזריעה. בשנים אלו היה במצרים רעב. במקרה הפוך, המפלס עלה יותר מדי וההצפות היו חזקות מדי ועד שהמים ירדו היה נשאר מעט זמן לביצוע מחזור גידול וגם אז היבולים היו דלים.

שנה או שנתיים חריגות היו כנראה עניין של שגרה אולם לכל איכר וחלקאי היה מלאי פרטי שהספיק לו, שבע שנים חריגות הן כבר עניין שדורש התערבות אנושית, וזו ההתערבות אותה יוסף מציע, ואפילו מסביר שהוא מסוגל לעשות (עוד על שימור זרעים ועל תוכניתו של יוסף), בניגוד לחכמי וחרטומי פרעה, שאולי הבינו את החלום, ואת המסר, אבל לא הצליחו להשיג שום פתרון לשנים מוזרות אלו, המבטאות את זעמם הבלתי ניתן לשינוי של האלים.

בכל אופן, במצרים העתיקה, גם מצב של עודף במים וגם מצב בחוסר מים יכול להוביל לרעב ולמחסור במזון. אין מדובר ברעב מסוג של בצורת קשה שבה לא יורד גשם כלל, אלא בחוסר הוודאות לגבי כמות המים שתהיה בנילוס והדרכים השונות להתמודד איתה. לכן הייתה חשיבות עליונה לניהול משק המים, ופתיחה בזמן הנכון של תעלות ההשקייה. והדרך להשגת המידע היא כמובן על ידי תצפיות, והמכשיר העושה זאת הינו מד גובה פשוט שכונה ניילומטר (מודד נילוס). זהו מד גובה שפשוט מודד את המפלס. בוצעו מעקבים סדורים אחרי המפלס במשך מאות בשנים החל מלפני 4000 שנה והנתונים היו חשובים ביותר.

דוגמה יפה לניילומטר מופיעה בפסיפס חג הנילוס בציפור. הפסיפס צולם ברזולוציה גבוהה על ידי יגאל פליקס. בניילומטר נראים סימני גובה IE - 15   IS - 16  IZ -17 , ועליית המפלס הייתה סיבה לחגיגה.
פסיפס חג הנילוס
פסיפס חג הנילוס. צילום: יגאל פליקס


כיום, הבדלי רמות המים וסיבותם ידועים לנו. מקורות הנילוס נחקרו במאה ה-18 והסתבר שלנילוס שני מקורות, הנילוס הלבן מקורו מאוגנדה מאזור קו המשווה, מימות ויקטוריה ואלברט (שכן מגלי המקורות היו מאנגליה). באיזורים אלו כמות המשקעים קבועה וקצב המים הנכנסים לנהר הנילוס קבוע ולא משתנה כמעט. גשמים שם יורדים במשך כל השנה ומאפשרים זרימה רצופה של מים בנהר בכל ימות השנה.

מקורו השני של נילוס, הנילוס הכחול, מעניין הרב היותר. מקורות אלו נמצאים באתיופיה ובהם המשקעים מרוכזים רק מספר חודשים בשנה בתקופת הקיץ. אויר חם המגיע מהאוקינוס ההודי הוא לח מאד ( כל מי שהיה בהודו יעיד שמאד חם שם ומאד לח שם) כאשר הוא מגיע לאתיופיה שהיא ארץ הררית ובעלת רמה גבוהה הוא עולה למעלה לגובה של כ-4000 מטר ומתקרר. אויר לח שמתקרר מוריד הרבה גשם ואלו הם גשמי מונסון לכל דבר שגורמים לעלייה משמעותית בזרם המים שנפגשים עם הנילוס הלבן באזור חרטום. מעט במעלה הזרם מצטרף לחגיגה גם נהר האטברה וכך כמויות מים גדולות מאד מצטרפות לנילוס הלבן ומכפילות פי כמה וכמה את כמויות המים בנהר כולו.

גם בימינו אנו שומעים על סכסוכים בינלאומיים הקשורים לנילוס. ממשלת אתיופיה מעוניינת לבנות יותר סכרים על הנילוס הכחול וממשלות המדינות בהמשך הנילוס כמובן מתנגדות.
מקורות נילוס
מקורות נילוס - משרד החקלאות האמריקאי

אולם מסתבר בתצפיות אחרונות שגם זרמי אוויר מהאוקינוס האטלנטי הצפוני ואפילו מהדרומי, דרך תופעת אל ניניו תורמים רבות לעליית המפלס בשנים מסוימות ובמחזוריות מסוימת. החוקר יצחק פליקס מצא שאכן יש גם מחזוריות של 7 שנים שבהם גאות היאור גבווהה לעומת שבע שנים שבהם גאות היאור נמוכה ובהן יש רעב.

ייתכן ויוסף, בהיותו במצרים, הספיק ללמוד הרבה על היאור. יוסף מתואר כנבון וחכם ואפילו כשהיה בבית הסוהר בודאי למד על מקומו. ידע גיאוגרפי זה, וסיוע אלוקי בפתרון החלומות (ראו מאמר נרחב על חלומות פרעה) אפשרו ליוסף להציע פתרון גם לחלומות וגם לבעייה, פתרון שפרעה קיבל ויישם.


להרחבה מומל מאד לקרוא את המאמר המלא מאת יצחק פליקס ומיכאל גיל

לדף הראשי של פרשת מקץ



יהודה ובנימין

הקשר העמוק בין שבט יהודה לשבט בנימין מתחיל בפרשת מקץ. בפרשה זו, האחרים נדרשים לקחת איתם את בנימין למצרים, על מנת שיוסף יאמין להם שהם אינם מרגלים (כך לפחות האחים חושבים, ליוסף היו תוכניות אחרות) וגם ישחרר את שמעון שבינתיים משמש כמעין בן ערובה.

יעקב אינו מעונין לשלוח את בנימין ומילותיו הן מילות צער (מ"ב לו): "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת-בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה". שני בנים כבר חסרים ויעקב לא מוכן לסכן את בנימין.

ראובן מציע (כנראה האחים רצו לשוב מיד למצרים ולגמור עם העניין): "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל-אָבִיו לֵאמֹר אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם-לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל-יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ" וכצפוי יעקב לא מקבל הצעה זו.

כמובן שראובן לא התכוון להרוג את בניו, אלא מה שרצה לומר שהוא ישמור על בנימין כאילו הוא שומר על שני הבנים שלו (ובכך להראות את החשיבות של בנימין), אולם צורת הדיבור שלו אינה ראויה והניסוח גרוע מאד.

לאחר מכן התורה מדגישה כי הרעב כבד בארץ ויעקב מבקש מבניו לרדת שוב למצרים. כאן מתחילה להתגלות מנהיגותו של יהודה, שמזכיר ליעקב (שבוודאי הדחיק את הנושא) שאין שום אפשרות לרדת ללא בנימין ובסופו של דבר מציע יהודה (מ"ג ט) את ההצעה הבאה: "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם-לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל-הַיָּמִים" ויעקב משתכנע.

מדוע יעקב השתכנע מדבריו של יהודה? ניתן לומר שלאחר זמן כבר לא הייתה שום ברירה וכפי שיהודה אמר או שניקח את בנימין או שנמות כולנו אולם דיוק במילותיו של יהודה יראה לנו כי עצם המילים אותם בחר יהודה שיכנע את יעקב.

יהודה משתמש באותן מילים בדיוק בהן השתמש יעקב כשלושים שנה קודם לכן כשתיאר את מסירותו ואחריותו לצאן לבן בפרשת ויצא (ל"א לח-לט): "זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי: טְרֵפָה לֹא-הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה".

כאשר יעקב שומע את יהודה הוא נזכר בו עצמו ומבין שאחריות כמו שיהודה מוכן לקחת על בנימין היא בדרגה הגבוהה ביותר שיש, ולמעשה דרגה הזהה לחלוטין לדרגת האחריות אותה מרגיש יעקב עצמו כלפי בנימין.

שימוש במילים אלו משכנע סופית את יעקב. יהודה אכן עומד בהתחייבותו בפרש ויגש הוא לא מהסס לפתוח בנאום תקיף כלפי יוסף (למרות שיהודה בעמדת נחיתות עצומה) ובסופו של דבר מציע את עצמו כעבד במקום בנימין כמחויבות לאחריותו.

לדף הראשי לפרשת מקץ

חידות לפרשת מקץ

דפי החידות לפרשת מקץ כוללים חידות ציורים וחידות מילוליות הקשורות כולן לנושאים שונים בפרשת מקץ. לחידות שתי גרסאות. דף חידות כללי לכל המשפחה ודף מיוחד הכולל את החידות הקלות יותר ומיועד לילדים.
מומלץ להדפיס את הדפים ולפתור במשותף סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בשבת או בבית הכנסת.
למתקשים, ניתן להיעזר גם בדף התשובות , אולם מומלץ לנסות היטב לבד.

בהצלחה
חידות לפרשת מקץ
חידות לפרשת מקץ


דף החידות לילדים
חידות לפרשת מקץ
חידות לפרשת מקץ


לדף הראשי של פרשת מקץ

פרשת מקץ - שבת חנוכה

פרשת מקץ, תהיה ברוב השנים (למעלה מ-90%) בשבת חנוכה. אין בפרשת מקץ ענינים הקשורים לחנוכה אבל פטור בלי כלום אי אפשר ולכן ניסו מחברים שונים למצוא (או יותר נכון לחבר) רמזים שונים על פסוקים בפרשה כמעין פרפראות.

לדוגמא, הרב רחמים מלמד הכהן בספר המדרשים שלו "כסא רחמים" חיבר נוטריקונים לפסוק הראשון של הפרשה (למעט הנוטריקון למילה שנתים הקדום יותר  ומיוחס למאה ה-15).
הנוטריקונים עוסקים כמובן בעניני חג החנוכה ולמרות היותם מאולצים קצת, הרי שהם מבחינת פרפראות לתורה.

"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר"
יהי - 25 בגימטריה, רמז לכ"ה
מקץ - מכסלו קמו צרים
שנתים - שמאל נר תדליק ימין מזוזה (רמז זה קדום יותר ומיוחס גם לר' יהושע בועז לבית ברוך ממגורשי ספרד בסוף המאה ה- ט"ו)
ימים - ימנע מבכי ימנע מהספד
ופרעה חלם - ופרשו רבותינו עליהם השלום ח' לילות מדליקין
והנה עמד - ובצאת הכוכבים נדלקין הנרות עד מניעת דרכים
על היאר - עד ליל השמיני ישרפו אור רובם.

רמז נוסף נמצא בפרק מ"ג טז: "וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת-בִּנְיָמִין וַיֹּאמֶר לַאֲשֶׁר עַל-בֵּיתוֹ הָבֵא אֶת-הָאֲנָשִׁים הַבָּיְתָה וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן כִּי אִתִּי יֹאכְלוּ הָאֲנָשִׁים בַּצָּהֳרָיִם" - אותיות חנוכה בשינוי סדר.

ועוד רמזים כיד הדמיון הטובה.

שבת חנוכה יכולה להיות גם בשבת פרשת וישב. בשביל שזה יקרה, דרוש שחנוכה יתחיל כמה שיותר מוקדם (כלומר שחנוכה ייגמר לפני שתגיע שבת פרשת מקץ). מצב זה ייתכן רק בצירוף שני תנאים. ראש השנה חל בשבת (ולכן קריאת התורה של פרשת בראשית חלה ביום המאוחר ביותר בחודש תשרי). השנה היא חסרה ולכן עובר יום אחד פחות מראש השנה ועד חנוכה. צירוף של שני תנאים אלו יגרום לכך שזאת חנוכה (ג' טבת) יהיה ביום שישי ופרשת מקץ תהיה יום לאחר מכן בתאריך ד' בטבת. מצב זה אפשרי בשתי שנים (אחת פשוטה והשניה מעוברת): זחא וזחג, וקורה פעם בעשר שנים בממוצע. בפועל שנים אלו מתרחשות בהפרש של 20 שנה ואז שוב בהפרש קצר יותר. השנה האחרונה בה שבת חנוכה הייתה בפרשת וישב היתה שנת תשס"א (ולפניה שנת תשנ"ז). השנה הבאה בה שבת חנוכה תהיה בפרשת וישב היא רק בשנת תשפ"א ולאחריה בשנת תשפ"ד.

תקציר פרשת מקץ ומאמרים נוספים לפרשת מקץ

לדף הראשי של חנוכה

הלכות חנוכה

פרשת וישב - דמותו של יוסף

פרשת וישב עוסקת בעיקר ביוסף. ננסה להבין מה התורה מספרת לנו על יוסף. כידוע יוסף מכונה, יוסף הצדיק, אולם אנו נראה כי כדי להגיע למעמדו זה עשה יוסף דרך ארוכה וקשה ביותר.

הדבר הראשון שאנו יודעים על יוסף מופיע בפסוק ב'. יוסף בן 17 הוא רועה צאן כמו כל משפחתו והוא נמצא בעיקר עם בני השפחות, ומביא את דיבתם רעה אל אביהם. התמונה היא של בן צעיר, שאינו מקבל מקום במשפחתו. אחיו הגדולים בני לאה מתנכרים לו והוא גם אינו מתחבר ליתר האחים. שימו לב שפסוק זה מופיע עוד בטרם שמענו על יחס מועדף כלשהו של יעקב כלפי יוסף ומסקנתינו היא כי גם בהתנהגותו של יוסף עצמו היו פגמים שגרמו לאחים לשנוא אותו.

בפסוק הבא, אנו מופתעים לשמוע כי הוצאת הדיבה, שבודאי אינה עניין חיובי, לא זוכה להתייחסות כלל, להיפך, יעקב ששכל את אשתו רחל, מעביר את כל האהבה שלו כלפיה, ליוסף, על חשבון שאר בניו (שכבר היו גדולים). יוסף מכונה בן זקונים, למרות שבנימין צעיר ממנו בשנים רבות.

האחים רואים אתהיחס המועדף אל יוסף, ללא קשר למעשיו או לדבריו של יוסף ומפתחים רגש שינאה חזק כלפי יוסף עד כדי כך שלא יכולים לדבר איתו אפילו ברכת שלום פשוטה.

כנראה שיוסף, לא קורא את המציאות מסביבו כלל ואפילו לא מבין מה האחים מרגישים כלפיו, אטימות זו באה לידי ביטוי בכך שהוא מספר להם את חלומו, שכמובן לא יכול לגרום לשום תוצאה אחרת מלבד שנאה נוספת. גם את החלום השני הוא מספר להם, ופה הוא לא זוכה לתגובה. יש שתיקה רועמת והתעלמות של האחים. יוסף מספר את החלום לאביו, שוב לא ברור לשם מה ואביו גוער בו. היינו מצפים אולי שגערה זו קצת תאזן את הסיפור אבל כנראה שפעלה פעולה הפוכה. האחים מקנאים בו (לא שונאים אותו יותר אלא מקנאים, וכנראה גם הם מתחילים להאמין שיש משהו בדברי החלומות).

יעקב כמוהו כיוסף, כלל לא מבחן בשנאה זו. יעקב שולח את יוסף לראות מה שלום האחרים, הנמצאים הרחק בשכם, ויוסף הולך בשמחה. יוסף כלל אינו מבין לאיזו צרה הוא עומד להיכנס ומבחינתו האחווה עדיין קיימת שכן הוא עונה בפירוש "את אחי אנכי מבקש" לאיש ששואל אותו מה הוא מחפש.

האחים רואים את יוסף מרחוק ורוצים להורגו. הטעם לרצון זה הוא שבכך יבטלו את חלומותיו. שוב ראייה לכך שהאחים האמינו כבר בנכונות החלום. ראובן כבכור מתערב ומציע רק לזרוק אותו לבור מתוך מחשבה שהוא יציל אותו אחר כך. בדרך כלל לבן הבכור יש מילה אחרונה על יתר אחיו, לא ברור למה ראובן לא יכול היה לבטל את כל התוכנית ופשוט להגיד להם שלא בא בחשבון. כנראה גם מעמדו של ראובן התערער לאחר פרשת בלהה בצורה שהאחים לא ראו בו יותר דמות סמכותית. האחים מפשיטים מיוסף את הכותונת, כנראה להוציא באופן מיידי את הזעם שלהם עליו ומשליכים אותו לבור. לאחר מכן האחים יושבים לאכול כאילו לא קרה כלום. פעולה המראה עד כמה יחסם ליוסף היה מנוכר.

יהודה מציע למכור את יוסף, אבל שימו לב שהצעתו היא למכור את יוסף במקום להורגו. האם ייתכן כי האחים עדיין רצו להרוג את יוסף, או להשאירו בבור עד שיגווע? מאחר וגם יהודה לא יכול לשים סוף פסוק לסיפור ולשחרר באופן מיידי את יוסף, הרי שאנו מבינים (כפי שהבינו רוב הפרשנים) כי אותם אחים שהגו את המזימה הם שמעון ולוי, שאפילו ראובן ויהודה (אמנם לחוד) לא מסוגלים להם. יוסף נמכר (והפסוקים בתורה תמוהים מאד מאחר וצורת העיסקה לא ברורה ומעורבים שם האחים וסוחרים מדינים מצרים ישמעאלים ומדנים). ראובן שלא היה עם האחים (ולא ברור לאן הלך) חוזר ורואה שיוסף אינו בבור וקורע את בגדיו. ראובן חוזר לאחיו (כלומר גם האחים התרחקו מהבור) וכלל לא ברור אם הם מספרים לו כי מכרו את יוסף. כדי לטשטש את עקבותיהם הם מכתימים את כותנת יוסף בדם ושולחים אל אביהם. שימו לב לפסוקים לב-לו. יוסף אינו מוזכר בהם בשמו אלא בתיאור "בן", ובפסוק האחרון כדי לסמל את הפיכתו לעבד, שבימים ההם מעמדו היה כמעמדו של חפץ דומם, הוא מופיע חסר כינוי במשפט "והמדנים מכרו אותו".

יוסף שמגיע למצרים נמכר לעבד ומאז מצבו רק משתפר. התורה מספרת לנו כי ה' עם יוסף, וכי הוא מצליח וכי בעליו המצרי נהנה מאד מהצלחה זו של יוסף. גם מבחינה חיצונית יוסף מתואר כיפה תואר ויפה מראה, תיאור הזהה לתיאורה של רחל אמו. יופיו של יוסף מעורר עליו את תאוותה של אשת פוטיפר. יוסף מסרב וממאן ולפי פשט התורה עומד בכך בגבורה וטעמו לסירוב הוא גם כי אינו יכול לפגוע באמון של פוטיפר וגם אין הוא יכול לחטוא כלפי אלקים. בכך יוסף כבר מגלה רגישות יתר לסביבה שבה הוא נמצא. לעומת חוסר הרגישות למצוקות ולרגשות של אחיו, יוסף מבין בדיוק איפה הוא נמצא ומה הוא אינו יכול לעשות.

יוסף גם לא מנסה כלל להתגונן כאשר מאשימים אותו (או מפני שחשב שלא יאמינו לו, אולם מאחר ופוטיפר סמך עליו כל כך אפשר להניח שהוא מאמין לו יותר מלאשתו, וייתכן כי הוא העדיף להיות בכלא ולא לעמוד בנסיונות הפיתוי היומיומיים ואולי הבין כי מיצה את תפקידו בבית פוטיפר ומשם לא יוכל להתקדם).שימו לב שלא כתוב שפוטיפר כעס על יוסף אלא בצורה סתמית: "ויחר אפו". ייתכן לפרש כי פוטיפר האמין שאכן יוסף חף מפשע אולם לאחר ההצגה של אשתו לא הייתה לו הרבה ברירה והוא כעס על כך שהוא מאבד את העבד המוצלח שהיה לו. יוסף מועבר לבית האסורים וגם שם הוא מצליח ומקודם בדרגות.

יוסף מתמנה לשרת שני שרים בכירים בממלכה שהושלכו לבית הכלא. יוסף ער לרגשות שלהם ורואה אותם עצובים ומנסה להתעניין מה הבעייה. יוסף מציע את עזרתו בפתירת החלומות, אולם את הפתרון הוא משייך לא לעצמו כדרך חרטומי מצרים אלא לאלוקים. יוסף פותר את החלומות (וכפי שציינתי בתקציר הפרשה, הפתרון הוא הגיוני ואינו דורש ניחושים מיוחדים). יוסף מנצל את המצב ומבקש משר המשקים שיעזור לו להשתחרר. לכאורה פעולה זו נראית לנו הגיונית, יש הזדמנות אז תנצל אותה. שר האופים מבקש לפתור גם את חלומו, ויוסף, עונה לו בשורה נוראית. צורת התשובה של יוסף, אינה נעימה ואולי מראה כי עדיין יוסף אינו רגיש מספיק לזולתו. יוסף מבקש משר המשקים שיזכרו במילים (מ' טו): "כִּי-גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם-פֹּה לֹא-עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי-שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר".

נראה מדברים אלו שיוסף רוצה חנינה ואת היכולת לחזור לארצו (הרחבה בנושא מדוע נענש יוסף).
ההזדמנות הבאה של יוסף מגיעה אחר שנתיים והיא כבר בפרשת מקץ. יוסף מגיע לעמוד לפני פרעה ועליו לפתור את החלום. שוב יוסף מודיע ישירות לפני פרעה כי לו אין כוחות אולם האלוקים יענה את שלום פרעה. יוסף מדגיש בפתרון את העובדה שהמסר הוא מסר אלוקי. יוסף מבין שיש לו הזדמנות ואפילו משיא עצות לפרעה (בחוצפה מסוימת, אולם יוסף מבין שזו ההזדמנות וחייבים לנצל אותה). העצה התקבלה ויוסף מוצא את עצמו ממונה על מצרים.

בנקודה זו מתחילה השאלה הקשה מדוע יוסף לא עושה מאמצים לחזור לארצו, לברר מה שלום אביו וכו'. פשט הכתוב סותם שאלה זו ורבו הדרשות בנושא. המידע היחידי הידוע לנו הוא הסיבות לשמות בניו של יוסף (מ"א נא-נב): "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר מְנַשֶּׁה כִּי-נַשַּׁנִי אֱלֹוהִים אֶת-כָּל-עֲמָלִי וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי: וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי קָרָא אֶפְרָיִם כִּי-הִפְרַנִי אֱלֹהִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי". יוסף עדיין זוכר את ארצו ואת בית אביו אולם נראה שזה בתור זכרון ולא בתור שאיפה לחזור לשם, למרות שמצרים היא ארץ עוני, נראה שיוסף מבין שהוא צריך להישאר שם ואינו יכול כלל לחזור לארצו.

כאשר אחי יוסף באים אליו יוסף מתנכר להם, עדיין רואים אנחנו יחס של נקמה, נאמר גם בפירוש כי יוסף זוכר את החלומות ואולי הוא כבר מבין שהחלום הראשון התגשם (האחים כולם השתחוו לו), יוסף בעורמה מוציא מהם את העובדה (שהוא כבר יודע) שיש להם עוד אח ודורש להביאו. דרישה זו מטרתה היא להביא אליו את בנימין. מבחינת יוסף, בנימין הוא ילד בסיכון, ואין לדעת מה יעשו לו האחים כאשר הוא יגדל. האחים מבינים שנפלו לצרה וגם יודעים לקשר אותה היטב לאותה מכירה מלפני שנים רבות, כפי שמוכיחים הפסוקים:

  • ל"ז יט: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא"
  • מב" כא: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנֲנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת"

שימו לב למילותיו של ראובן בפסוק כב: "וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם-דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ".

כאן יש הפתעה ראשונה ליוסף. ראובן חושב שיוסף מת! האחים כלל לא גילו לו שמכרו את יוסף. יוסף פתאום מבין שאולי לא כל האחים בדיוק ידעו מה קורה, וסדק ההתנכרות שלו נפגם. יוסף מבין מהר מאד כי כנראה שמעון ולוי מסוכנים כדהם ביחד (ובודאי מעשה שכם זכור לו), מפריד ביניהם ואוסר את שמעון.

יוסף אינו לוקח את הכסף אותו הביאו האחים לקנות אוכל, אלא טומן את הכסף בחזרה בשקיהם של האחים ללא ידיעתם, אולי כדי לראות איך יתנהגו בפעם הבאה, אולי כדי לרמוז להם על המכירה שהם ביצעו ואולי כדי לתת להם רמז שהוא יוסף. בפעם הבאה שהאחים יורדים עם בנימין, הם כבר זוכים לכבוד כמו אחמ"ים. מביאים אותם לבית יוסף, הם מתרחצים ואוכלים שם ומקבלים מתנות גדולות מאד. האחים תמהים ואין להם מושג מה פשר ההתנהגות הזו.

יוסף טומן את גביעו בשקו של בנימין. יוסף מתכנן להאשים את בנימין בגניבה, ולפי משפט הימים, הגנב נהפך לעבד. בדרך זו יוסף משוכנע שהאחים יחזרו לארצם ובנימין יישאר אצלו (שהרי האחים בודאי ישמחוו לפהיטר ממנו כמו שנפטרו מיוסף) אולם כל האחים חוזרים מצרימה ובפרשת ויגש יש הפתעות נוספות.

יהודה מתחנן על נפשו להישאר במצרים כעבד של יוסף ורק שבנימין יוכל לחזור. ייתכן שבנימין לא בסיכון, כמו כן שומע יוסף לראשונה כי גם יעקב כלל לא יודע מה קרה לו וכי הוא חושב שחיה רעה אכלתהו.

לא ברור מה יוסף חשב, ייתכן וחשב כי אביו יעקב שותף בנושא המכירה (הרי הוא לא ידע שהאחים רצו להרוג אותו), ייתכן כי רצה לחכות שכל חלומותיו יתגשמו, אולם הנאום של יהודה והגילויים החדשים בעקבותיו שליעקב אין מושג מה קרה והאחים מוכנים להקריב את עצמם תמורת בנימין ממוטטים את כל המחשבות האלו ולא משאירות ליוסף ברירה אלא להתגלות לאחיו. יוסף ממהר לסלוח לאחיו ולעודד אותם כי הכל מאת אלוקים. יוסף חוזר על אותם מילים שנים רבות אחר כך כשיעקב כבר מת והאחים מבקשים ממנו שוב סליחה מפורשת. יוסף אינו מראה כעס כלשהו כלפי האחים וכנראה המחילה שלו הייתה גמורה.

מצאנו שיוסף התגלגל מנער הרואה את עצמו במרכז, לשליט על ארץ הרגיש למצוקות הזולת, העומד בנסיונות פיתוי, והעושה את כל מעשיו בשם אלוקים. דרך ארוכה עשה יוסף מהיותו נער ועד היותו יוסף הצדיק.

האחים מביאים את כותונת יוסף ליעקב. דיאגו רודריגז ולאסקז 1630 מנזר אסקוריאל מדריד. שימו לב לפריט הלא שגרתי בתמונה. הכלב. הכלב נראה כנובח כלפי האחים ובכך מגלה את חשדו כלפיה. עוד על תמונה זו עם פרשנות מקיפה במאמרה של יעל מאלי

מאמרים נוספים לפרשת וישב

תשובות לחידון מקץ

בדף הבא מופיעות התשובות לחידון לפרשת מקץ. מי שטרם ניסה לפתור את החידון כדאי שינסה לבד ורק לאחר מכן, באם יש צורך יעיין בתשובות. פתירה עצמית של החידות מהנה ומספקת הרבה יותר.
מי שבכל זאת צריך קצת סיוע, התשובות למטה....






עוד קצת....






ועוד קצת....






מתחילים
  • יצחק נבון, הנשיא החמישי של מדינת ישראל מרמז לפסוק ל"ג בפרק מ"א: "וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"
  • הריסון פורד וקלי מקגיליס הם השחקנים הראשים בסרט העד ומרמזים לפסוק ג' בפרק מ"ג: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוּדָה לֵאמֹר הָעֵד הֵעִד בָּנוּ הָאִישׁ לֵאמֹר לֹא-תִרְאוּ פָנַי בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם"
  • אילן היוחסין הוא הקידוד העברי לקוד מורס. צורת האילן מדגימה את יעילות הקוד. אותיות שכיחות בשפה מקבלות קוד קצר ביותר. קוד המורס שימש עשרות רבות של שנים כדרך להעברת הודעות, אולם לאחרונה בעקבות החידושים הדיגיטליים נזנח כליל. קוד המורס מרמז על כינויו של יוסף "צפנת פענח".
  • הגביע מרמז לגביעו של יוסף שהוחבא באמתחת בנימין (מ"ד ב)
  • זה יהיה בצרפתית מרמזל על הביטוי ca va ובעברית "שבע" - (מ"א כט): "הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"
  • חודש הפוך מרמז לדברי יהודה (מ"ג י): "כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי-עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם" לולא הפוך יוצא אלול.
  • יוסף והמן מרמז על הביטוי ויתאפק (מ"ג לא): "וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם" המופיע גם במגילת אסתר ביחס להמן.
  • החצי במפת מצרים מרמז לביטוי (מ"ב א): "וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ"
  • האיקס על האצבע מרמז לדברי פרעה (מ"א מד): "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם"
  • התכשיט על הצוואר הוא רביד (מ"א מב): "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ"
  • חלק מהסדר הכוונה למילה מגיד המופיעה בדברי פרעה (מ"א כד): "וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל-הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי"
  • נכד של נכד - הביטוי העברי לצאצא הוא חימש, מילה המופיעה בפרשה (מ"א לד): "יַעֲשֶׂה פַרְעֹה וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע"
  • תיבת האוצר היא המטמון (מ"ג כג): "וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֶם אַל-תִּירָאוּ אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם כַּסְפְּכֶם בָּא אֵלָי וַיּוֹצֵא אֲלֵהֶם אֶת-שִׁמְעוֹן"
  • המפתח (KEY) האות N (אין) והמספר חמישים מרמזים לביטוי (מ"א מט): "וַיִּצְבֹּר יוֹסֵף בָּר כְּחוֹל הַיָּם הַרְבֵּה מְאֹד עַד כִּי-חָדַל לִסְפֹּר כִּי-אֵין מִסְפָּר"
  • עץ או חיים מרמז לביטוי קורות (מ"ב כט): "וַיָּבֹאוּ אֶל-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אַרְצָה כְּנָעַן וַיַּגִּידוּ לוֹ אֵת כָּל-הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר"
  • הבוטנים הם חלק מהשי אותו שולח יעקב ליוסף (מ"ג יא): "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם-כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים"
  • האיש הרוחץ פנים מרמז על יוסף (מ"ג לא): "וַיִּרְחַץ פָּנָיו וַיֵּצֵא וַיִּתְאַפַּק וַיֹּאמֶר שִׂימוּ לָחֶם"

פרשת מקץ - פתרון חלומות וחוכמה אלוקית

פרשת מקץ פותחת בתיאור החלומות של פרעה. יוסף מצליח לפתור את החלומות ולעלות לגדולה. פרשות וישב ומקץ סובבות סביב החלומות. החלומות במקרא הינם אמצעי לקבלת נבואה ופתרונם הוא חשוב. התורה מלמדת אותנו שכדי לפתור את החלומות צריך קודם כל להקשיב היטב.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לענייןהמכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.

התורה מספרת כי: "ויְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת-כָּל-חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת-כָּל-חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ וְאֵין-פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה". פרעה קם כשהוא יודע שהחלומות הם חשובים ואינם סתם חלומות הבל כבכל לילה. פרעה מכנס את כל חכמי מצרים על מנת שיפתרו את החלום. ייתכן ופרעה ידע מה פתרון החלום ורצה לבדוק את חרטומיו, ייתכן ובאמת הוא הרגיש ששום פתרון לא מדבר אליו.
אבל כדאי לשים לב שהחרטומים נכשלו ולא הקשיבו היטב לפרעה. פרעה סיפר להם חלום אחד, והם ניסו לפתור שני חלומות (המילה אותם היא ברבים). ברור שבכך הם ייכשלו.
לעומת זאת יוסף מקשיב היטב ועוד בטרם מציע פתרון הוא אומר: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹקים עֹשֶׂה הִגִּיד לְפַרְעֹה". בכך כבר הצליח יוסף הרבה יותר משאר החרטומים ואוזנו של פרעה קשובה מאד.
יתרה מכך בתהילים (מזמור פ"א ו) מופיע רמז נוסף לפתרון התעלומה: "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ בְּצֵאתוֹ עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם שְׂפַת לֹא-יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע". הפסוק מתייחס להבדלים בין החלום שחלם פרעה לבין מה שסיפר ליוסף (וכנראה גם לחרטומים). שינויים אלו מחזקים את ההשערה כי פרעה ידע את פתרון חלומו (לפחות בצורה מסוימת) ובחן את החרטומים לראות מי פותר את החלום שהוא חלם ולא את החלום שהוא מספר. יוסף, שניחן ברוח אלוקית, ידע להקשיב היטב ולהבין בין השורות מה באמת חלם פרעה.
נעיין בהבדלים בתיאור החלומות
חלומות פרעה (פרק מ"א פסוקים א-ז)
"וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל-הַיְאֹר: וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת יְפוֹת מַרְאֶה וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ: וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת עַל-שְׂפַת הַיְאֹר: וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה: וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת: וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶן: וַתִּבְלַעְנָה הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם"

והנה החלום שפרעה מספר (המילים המודגשות הן תוספות ושינויים) בפסוקים יז-כד:
"וַיְדַבֵּר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף בַּחֲלֹמִי הִנְנִי עֹמֵד עַל-שְׂפַת הַיְאֹר:  וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת בְּרִיאוֹת בָּשָׂר וִיפֹת תֹּאַר וַתִּרְעֶינָה בָּאָחוּ:  וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר לֹא-רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ: וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעוֹת אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת הַבְּרִיאֹת:  וַתָּבֹאנָה אֶל-קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי-בָאוּ אֶל-קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה וָאִיקָץ:  וָאֵרֶא בַּחֲלֹמִי וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלֹת בְּקָנֶה אֶחָד מְלֵאֹת וְטֹבוֹת:  וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים צְנֻמוֹת דַּקּוֹת שְׁדֻפוֹת קָדִים צֹמְחוֹת אַחֲרֵיהֶם:  וַתִּבְלַעְןָ הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקֹּת אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבוֹת וָאֹמַר אֶל-הַחַרְטֻמִּים וְאֵין מַגִּיד לִי"
בנוסף קיימים גם הבדלים רבים בין לשון זכר ללשון נקבה.
אין ספק שמילת המפתח היא המילה "שפת" כפי הנאמר בתהילים. כדי להבין את חשיבותה נסביר איך עבדה החקלאות במצרים מימי קדם ולמעשה עד הקמת סכר אסואן בימינו.
בארץ מצרים כל החקלאות מתרכזת סביב היאור. אחת לשנה, לאחר הגשמים העזים במרכז אפריקה והתגברות הזרמים מהנילוס הלבן והכחול, היאור עולה על גדותיו, מציף שטחי אדמה גדולים (אך קרובים לנהר) באדמה טובה ממרכז אפריקה, ולאחר שהמים יורדים אפשר לזרוע ולגדל באדמה וכך עד שנה הבאה. תופעה זו הינה מחזורית שנתית ושימשה גם בחגים מצריים.
כמו כן בתרבות המצרית, וכפי שאנו רואים מפסוקים בתנ"ך, מלכי מצרים הפרעונים הציבו את עצמם כאלים ולמעשה כיאור עצמו.
יוסף מבין שלא ייתכן שפרעה עומד על שפת היאור שכן בכך פרעה מפחית מחשיבתו כאל מצרים והופך להיות למעשה בן אדם רגיל הצופה מן הצד במתרחש. פרעה עומד על היאור עצמו ובכך הופך את החלום לחלום שאינו אישי לפרעה (כמו שניסו החרטומים לפתור) אלא כחלום מרכזי לכל ארץ מצרים המיוצגת על ידי פרעה.

גם תיאור הפרות והשיבולים כעולות מן היאור מהווה תיאור של מי היאור עצמם שעולים מן הנהר ומציפים את האדמה. זהו תיאור חקלאי לכל דבר והחזרה בין פרות לשיבולים משפיעה גם על החי וגם על הצומח. גם פרעה מדגיש שלא ראה פרות רעות כאלו בכל ארץ מצרים ובכך את עניין החלומות כארצי ולא כחלום פרטי. העלייה מן היאור היא תהליך החוזר על עצמו מדי שנה ולכן שבע פרות שעולות מן היאור מהוות תקופת זמן של שבע שנים. יוסף אף יודע להסביר לפרעה מדוע החלום מופיע בשתי צורות שונות.

יוסף גם מציע עצה לפרעה לאגור חיטה לשנים הקשות ולבסוף פרעה ממנה את יוסף עצמו לאחראי על אגירת החיטה ולניהול ארץ מצרים במילים:
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקים בּוֹ: לט וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת-כָּל-זֹאת אֵין-נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ"
חוכמת יוסף אינה בפתרון שהציע (שהינו פתרון פשוט) אלא בכך שבאמצעות רוח האלקים שבו הצליח לפתור את חלומו של פרעה למרות השינויים המכוונים בחלומו של פרעה שהיקשו על החרטומים. בימינו אין בחלומות נבואה כלל אולם עדיין החלומות מהווים מעין דלת אחורית לנפש האדם ומחשבתו.

פרעה נותן את טבעתו ליוסף - Tiepolo Giambiattista -1733  - גלריית Dulwich בלונדון. נושא זה של נתינת הטבעת הינו נדיר באומנות (לעומת חלומות פרעה או יוסף כשליט על מצרים). דעות מסוימות אומרות כי החצוצרן המרוחק שפניו נראות בקושי הוא למעשה דיוקן עצמי של האומן.
גם בהפטרת פרשת מקץ (הנקראת רק כאשר פרשת מקץ אינה בחנוכה) אנו למדים לקח חשוב זה. ההפטרה עוסקת במשפט שלמה המפורסם ופותחת כך (מלכים א' ג' טו): " וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם..." לכאורה החלומות קושרים בין הפרשה להפטרה אולם זהו קשר שטחי מאד. חלום שלמה כלל לא נזכר בהפטרה. הקשר האמיתי הוא יכולת ההקשבה וההבנה של שלמה, וחכמתו האלוקית בדומה לחוכמת יוסף. הסיפור טרגי מאד. שתי נשים מהמעמד החברתי הנמוך ביותר, יולדות באותו לילה ותינוק אחד מת. הנשים רבות למי שייך התינוק החי ומגיעות עד שלמה המלך (האם בימינו יכולים אנשים מתחתית החברה לקוות להגיע עד המלך?). שלמה שומע את טענות הנשים ומצווה לגזור את הילד החי לשניים ולחלק בין שתי הנשים. מעשה זה נראה כמובן אווילי שכן ברור כי התינוק ימות, אולם מה שהמלך מצווה עושים. האמא האמיתית שרוצה בחיי בנה, מוותרת עליו העיקר שיחיה וכך רואים כולם מי האם האמיתית והפרשה מסתיימת במילים: "וַיִּשְׁמְעוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי-חָכְמַת אֱלֹהִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט".
אולם עיון מדויק יראה שחוכמת שלמה גדולה הרבה יותר. שלמה שומע את טענות הנשים ולפני החלטתו על חלוקת הילד לשניים הוא אומר את משפט המפתח (פסוקים כב-כג):
"וַתֹּאמֶר- הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת לֹא כִי בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי וַתְּדַבֵּרְנָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:  וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ זֹאת אֹמֶרֶת זֶה-בְּנִי הַחַי וּבְנֵךְ הַמֵּת וְזֹאת אֹמֶרֶת לֹא כִי בְּנֵךְ הַמֵּת וּבְנִי הֶחָי"
שלמה חוזר על דברי הנשים (והגמרא לומדת מכך הלכה שהדיין צריך לחזור על טענות הצדדים כדי שיהיו מושכנעים שהבין אותם כהלכה). שלמה אכן הבין מצוין את הטענות ולמעשה כבר באומרו משפט זה שלמה המלך יודע מי האם האמיתית. אם אחת מדברה קודם על בנה שלה החי, והשנייה מתרכזת בבן השנייה המת. האמא האמיתית היא האמא שמקדימה את בנה החי. דבר זה כבר אומר המלבי"ם שאדם מקדים את מה שחשוב בעיניו. לאם האמיתי חשוב יותר הבן החי והאם רמאית מתרכזת דדוקא בבן המת.
בדמיוני אני רואה את שלמה עומד בהיכלו ואומר משפט זה כאשר הוא מצפה שכל העם יבין מתוך חזרה זו מי האם האמיתית, אולם הנוכחים אינם מבינים ולכן שלמה נאלץ לעשות מעשה שיבהיר בצורה ברורה מי האם האמיתית. הצעת חיתוך הילד, למרות שהיא לא הייתה נחוצה לו כלל חקר האמת. שלמה הניח מן הסתם שהאם האמיתית תתנגד נחרצות כמו שבאמת קרה ושהאם הרמאית תתנגד בקול ענות חלושה (ואולי אפילו הופתע כשהיא הייתה מוכנה שהילד ימות). ובכל מקרה יהיה ברור לכל הנוכחים מהתנהגות הנשים מי האם האמיתית.
לאחר אותה "הצגה שכבר" ברור לכולם מי האם האמיתית, מבינים כל השומעים כי חוכמת שלמה היא אכן אלוקית.

משפט שלמה - Tiepolo - ארמון הפטריאך באודין Palazzo Patriarcale 1726. תמונה זו היא אחת מתוך סדרת תמונות התנ"ך של טיאפולו בפרסקאות של ארמון הפטריארך (הבישוף) בעיר אודין שבאיטלה. נושא משפט שלמה נפוץ מאד באומנות עם ציורים של רפאל, רובנ,ס רמברנסט, פואסון ועוד, אבל מאחר וכבר הובאה תמונה של טיאפולו, נבחן גם את הנושא הזה עם ציור של אותו אמן.

 תקציר פרשת מקץ ומאמרים נוספים לפרשת מקץ

מאמר של תמיר גרנות בנושא פתרון החלומות

פרשת מקץ - סטטיסטיקה בפרשה

פרשת מקץ היא הפרשה ה-10 בתורה וה-10 בחומש בראשית. הפרשה נכתבת ב-255 שורות בספר תורה ויש בה 1 פרשיות (מיקום 53), מתוכן 1 פרשיות פתוחות ו -0 סתומות. בפרשה יש 146 פסוקים (מיקום 8),2022 מילים (מיקום 3) ו-7914 אותיות (מיקום 2). בפרשת מקץ אין מצוות.
הערות לפרשת מקץ :פרשת מקץ היא אחת משתי פרשות (השנייה היא ויצא) המורכבת מפרשייה אחת בלבד.
פרשת מקץ היא כמעט תמיד בחנוכה. כדי ששבת מקץ לא תהיה בחנוכה צריך לאחר את קריאת הפרשות כמה שיותר מחד ולהקדים את כ"ה בכסלו מאידך. זה דורש שני תנאים. שראש השנה יהיה ביום שבת (כי אז גם שמחת תורה בשבת ומתחילים לקרוא בספר בראשית יחסית מאוחר) וגם שחודש חשוון יהיה רק עם 29 יום.  זהו צירוף נדיר יחסית (שנים מסוג זחא או זחג ) והפעמים הבאות שזה יקרה הן בשנת תת"א, תת"ח ותתכ"ח.

מאמרים נוספים לפרשת מקץ

לפרשה הקודמת - וישב
לפרשה הבאה - ויגש

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה