פרשת תרומה - מקדש ומשכן

פרשת תרומה פותחת את הפרשיות המכונות בשם פרשיות המשכן ובהן מתוארים ציווי הקמת המשכן וכליו, תהליך אסיפת והכנת החומרים ותהליך הבנייה בפועל, אולם עיון בפסוקים יראה לנו שהמטרה בעצם היא לבנות מקדש והמשכן הוא יעד משני בדרך למטרה זו. במאמר ננסה לעמוד על השונה והמשותף בין מקדש ולמשכן. הנושא הינו רחב ועמוק וניגע בו רק בקצרה תוך הפניות מתאימות למעונינים להעמיק.
נביא קודם כל את הפסוקים (שמות כ"ה ח-ט):

"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל-כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ"

 הציווי המקורי הוא עשיית מקדש, אולם הפועל הבא מיד לאחר המקדש הוא ושכנתי (לעומת והתקדשתי בתוכם) בפסוק הבא, המבנה כבר מכונה בשם משכן. המילה מקדש מופיעה תורה עוד קודם לכם בשירת הים: "מקדש ה' כוננו ידיך". בספר בראשית מופיעים תיאורים נוספים כגון בית אלוקים. אף בנביאים מכונה בית המקדש לרוב בית ה' (ובית הוא מילה נרדפת דווקא למשכן ולא למקדש).
נתחיל דווקא את עיוננו בהגדרות המילוניות למילים אלו מתוך מילון אבן שושן:

מקדש - מקום קדוש שיוחד לעבודת אלוקים (הגדרה כללית). בית ה' הקדוש שבנה שלמה המלך בירושלים ... (הגדרה פרטית)
משכן - מקום לשכון בו, מעון, בית מגורים ארעי או קבוע (הגדרה כללית). כינוי לאוהל מועד שהקימו בני ישראל במדבר בצאתם ממצרים (הגדרה פרטית).

הפירושים יכולים להצביע על שרשרת של מהלכים: בניית בית (משכן) ארעי גורמת לה' לדור בבית, ועל ידי כך הבית נהיה קדוש (אך עדיין ארעי) ולכן שמו אוהל מועד. כאשר יבנה בניין קבע וה' יהיה בו (בית ה') הרי המקום יזכה לשם התואר הפרטי המקדש (או בית המקדש).
דומה אם כן כי ארעיותו של המשכן נתנה לו את שמותיו המיוחדים למרות שבודאי הקדושה שרתה בו. מחלוקת ידועה היא אם המשכן הינו לכתחילה, או שבא כתגובת נגד לאחר חטא העגל. אמנם נראה שהציווים באו לפני חטא העגל, אולם לפי ההבחנה שעשינו הייתכן כי הציווים היו רק על בניית מקדש של קבע לאחר הכניסה לארץ (ותזכרו שבנקודת זמן זו הכניסה לארץ היא אירוע קרוב מאד), ורק לאחר חטא העגל הומר המקדש במשכן זמני, ננסה למצוא גם לכך סימוכין מהשמות השונים. למבוכה הקשורה בנושא נוסיף כי במהלך פרשת תרומה ההגדרה משכן היא רק ליריעות עצמן (כאשר יש הבחנה ברורה בין המשכן לבין האוהל (שמעל המשכן)  לבין המכסה (שמעל האוהל) עיינו בפרק כ"ו), וגם ההגדרות קודש וקודש קודשים מופיעות. נראה שההגדרה למשכן כמבנה כולו על תכולתו מופיעה רק בפרשת פקודי. בהערה קצרה נוסיף שגם הביטוי אוהל מועד הינו בעייתי מאחר והוא בהכרח מתייחס למספר אוהלים שונים (שהרי משה מוציא את אולה מועד לאחר חטא העגל ובטרם היות המשכן, אל מחוץ למחנה). לא נוכל לענות על כל השאלות ונשאר בתחום הצר מאד של ההגדרות משכן ומקדש.
נעיין בדברי הרש"ר הירש:

"בספר ויקרא פרק כו מסתיימת "תורת כהנים", היא סידרת המצוות שתכליתן קדושת המשכן וקידוש החיים. סידרה זו באה בעקבות הקמת המשכן שתחילתה בפרק שלפנינו, ואם נתבונן בפסוקים שבאותו פרק סיום- "אם בחוקותי תלכו וגו'", "ונתתי משכני בתוככם וגו'"- הרי שיתבררו לנו שני דברים בוודאות גמורה: א) המשמעות של ושכנתי בתוכם בכתוב שלנו מפליגה הרחק מעבר להשכנת השכינה במשכן גרידא, ועניינה, אליבא דאמת, קירבת ה' בתוכנו עם קיום הברית שבינינו לבין ישראל, דבר המתגלה בהשראת שמירתו וברכתו על פריחת כל חיי הפרט והכלל. ב) עם זאת אין ה' משרה את שכינתו, שמירתו וברכתו על ידי הקמת המשכן וקיומו על פי פרטיו ודקדוקיו גרידא, אלא רק בקידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקדשתם למען קיום מצוות ה'. דבר זה לא זו בלבד שנתאמת במאורעות ההיסטוריים של חורבן משכן שילה ושל שני החורבנות של המקדש בירושלים, אלא המקרא עצמו מדבר עליו בהטעמה ובאזהרות מפורשות: כך בייחוד לגבי שלוש המצוות החמורות שבכל התורה כולה- עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים (ויקרא כ, ג; במדבר לה, לד; ויקרא טו, לא; דברים כג, י וטו), וכן מיד עם תחילת ייסודו והקמתו של מקדש שלמה (מלכים א' ו, יב ופרק ט), וכמעט בכל פרקי ספרי הנביאים, למשל ירמיה פרק ז.
מכל מקום מבשר הכתוב, כי 'ושכנתי בתוכם' יבוא בעקבות 'ועשו לי מקדש'. לפיכך 'מקדש' אינו אלא הביטוי של אותו תפקיד כולל, אשר מילויו הוא תנאי להשכנת השכינה בישראל כמובטח. בהודעה הזאת: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' - כלולים אפוא שני מושגים, שכל בניין המשכן וכליו יהיו ביטוים הסמלי. המושגים האלה הם: 'מקדש' ו'משכן'. 'מקדש' מבטא את מכלול התפקיד שעלינו למלא כלפי ה'; 'משכן' מבטא את הייעודים המובטחים לנו מה' בעקבות מילוי תפקידנו. 'מקדש' מורה על קידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקרבתם על מזבח קיום תורת ה'; 'משכן' מורה על השכנת השכינה המיועדת לנו והמתגלה בהשראת ברכת ה' ושמירתו על שגשוג כל חיינו הפרטיים והציבוריים. אוהל-מועד הוא 'מקדש', מקום הקדושה, ו'משכן'- מקום קרבת ה', מקום שבו נזכה לקדושה ולקרבת ה'. קדושה זו וקרבה זו, הווה אומר: יחס הבריות ההדדית בין ה' וישראל, הנוצר על ידי מתן התורה וקבלת התורה- זוהי המסגרת שבתוכה עלינו לבקש ולמצוא את טעמי המשכן בכללו ולפרטיו. טעמים אלה יש בהם משום הסבר לעובדה, שפרקי הקמת המשכן באים סמוכים אל הפרקים המדברים בעיקרי משפט התורה ובכריתת הברית שנעשתה על יסוד המשפט הזה".

הרש"ר אומר (ורעיון זה מובא גם במדרשים ובמפרשים אחרים) כי למרות שהמשכן והמקדש כמבנים הם מבנים של צמצום קדשות ושכינת ה' למקום מוגדר, הרי שהמשמעות האמיתית שלהם היא הפוכה והמקומות עצמם כמקומות הם ריקים מתוכן (ולכן גם נחרבו) ברגע שהעם עצמו לא שומר על התורה ועל הקדושה. לפי גישה זו ניתן להגיד שהמשכן (ואף המקדש) באו בדיעבר ולצורך יצירת מקום עבודה גשמי לה', צורך זה היה קיים בעם עוד לפני חטא העגל (שהיווה את הביטוי הראשוני לצרוך בהגדרות גשמיות) והחטא עצמו גרם לשינויים מהותיים. עדין בית המקדש אינו עומד בפני עצמו כפי שמפורט לרוב בנביאים ונביא את דבריו החריפים במיוחד של הנביא ירמיהו שהרש"ר מתייחס אליהם (ירמיהו ז' א-יד)

"הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר: עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית ה' וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְאָמַרְתָּ שִׁמְעוּ דְבַר-ה' כָּל-יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַה': כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: אַל-תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל-דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה: כִּי אִם-הֵיטֵיב תֵּיטִיבוּ אֶת-דַּרְכֵיכֶם וְאֶת-מַעַלְלֵיכֶם אִם-עָשׂוֹ תַעֲשׂוּ מִשְׁפָּט בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ: גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה לֹא תַעֲשֹׁקוּ וְדָם נָקִי אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תֵלְכוּ לְרַע לָכֶם: וְשִׁכַּנְתִּי אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לְמִן-עוֹלָם וְעַד-עוֹלָם: הִנֵּה אַתֶּם בֹּטְחִים לָכֶם עַל-דִּבְרֵי הַשָּׁקֶר לְבִלְתִּי הוֹעִיל: הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם: וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה: הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם-ה':  כִּי לְכוּ-נָא אֶל-מְקוֹמִי אֲשֶׁר בְּשִׁילוֹ אֲשֶׁר שִׁכַּנְתִּי שְׁמִי שָׁם בָּרִאשׁוֹנָה וּרְאוּ אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ מִפְּנֵי רָעַת עַמִּי יִשְׂרָאֵל:  וְעַתָּה יַעַן עֲשׂוֹתְכֶם אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה נְאֻם-יְהֹוָה וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וָאֶקְרָא אֶתְכֶם וְלֹא עֲנִיתֶם: וְעָשִׂיתִי לַבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו אֲשֶׁר אַתֶּם בֹּטְחִים בּוֹ וְלַמָּקוֹם אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשִׁלוֹ"

לבית המקדש כינויים נוספים אולם בבירור מטרת המשכן/מקדש היא לא רק להיות מקום השכינה בעם ישראל אלא מבטיחה את שכינת עם ישראל בארצו, כאשר נעשים כל המעשים המתוארים בנביא, המהווים ניגוד מוחלט לעשרת הדברות ולמצוות בפרשת משפטים, אין משמעות להיכל ה',והקריאה כאילו הבנין הגשמי עצמו יציל את העם היא ריקה מכל תוכן (כפי שהיה בשילה וכפי שקרה למקדש עצמו כנבואה). בני ישראל מצמצמים את מהות המשכן למבנה עצמו ללא כל הסתכלות על התוכן שלו (המבוטא גם בכלי הקודש ובפרט הארון בו נמצאים לוחות הברית והנמצא בקודש הקודשים וגם בתוכן הרוחני המבוטא בצורה ובמצוות) מעתה נבין את הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" כקשור לתקופת הכניסה לארץ ישראל הנועד להבטיח את הישארות עם ישראל בארצו, ותחולתו רק בכניסה לארץ (כמו ציוויים רבים אחרים), אולם ייתכן כי עקב חטא העגל נהיה צורך גם במשכן ארעי שילווה את העם גם במדבר.

למאמרים נוספים לפרשת תרומה

המשכן בתנ"ך הולמן 1890. אמנם המבנה שונה לחלוטין מהבנתנו את הפסוקים אולם ניתן לראות בו היטב את ההבדל בין המשכן לאוהל למכסה.

להרחבה בנושא זה מזוית שונה וביתר עניני המקדש מומלץ לעיין בסדרת השיעורים המקיפה מאד (מעל 120 שיעורים) שהועברו על ידי הרב יצחק לוי במשך חמש שנים מאתר בית המדרש הוירטואלי

מתי היתה חנוכת המשכן?

הקורא את ספרי התורה בעיון יופתע לגלות רשומון. אותו אירוע מתואר בשלושה מקומות שונים, בשלושה חומשים שונים, כאשר כל פעם הוא מתואר מזווית אחרת שונה לחלוטין מקודמתה, עד כדי כך שקשה לזהות שמדובר באותו אירוע.

על חשיבותו של יום א' בניסן כבר עמדנו במאמר החודש הזה לכם ראש חודשים ועל ערפול התאריכים בתורה עמדנו גם כן בפרשת יתרו. שני נושאים אלו מתחברים יחדיו בפרשת שמיני בתאריך המיוחד של חנוכת המשכן.

נעיין במקורות השונים של חנוכת המשכן:

סוף חומש שמות (פרק מ')

יז וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית--בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם, הַמִּשְׁכָּן. יח וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּתֵּן אֶת-אֲדָנָיו, וַיָּשֶׂם אֶת-קְרָשָׁיו, וַיִּתֵּן אֶת-בְּרִיחָיו; וַיָּקֶם, אֶת-עַמּוּדָיו. יט וַיִּפְרֹשׂ אֶת-הָאֹהֶל, עַל-הַמִּשְׁכָּן, וַיָּשֶׂם אֶת-מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו, מִלְמָעְלָה--כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְדוָד, אֶת-מֹשֶׁה.

ויקרא פרק ט

א וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו--וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל.

במדבר פרק ז

א וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו; וַיִּמְשָׁחֵם, וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. ב וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם: הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם הָעֹמְדִים עַל-הַפְּקֻדִים.

התאריך של חנוכת המשכן מופיע אך ורק בספר שמות, בספר ויקרא מתואר האירוע ביום השמיני (שהוא היום הבא אחרי שבעת ימי המילואים שקדמו לחנוכת המשכן) וממילא מדובר באותו יום, ובספר במדבר מוזכר האירוע ללא תאריך, משה סיים להקים את המשכן והנשיאים הביאו את קורבנם (כולם ביום הראשון – ההקרבה הייתה אחר כך במשך שנים עשר יום) לחנוכת המשכן.
רש"י מפרש כך:

"שעיר החטאת, שעיר מוספי ר"ח ושלשה שעירי חטאות קרבו בו ביום שעיר עזים ושעיר נחשון ושעיר ר"ח ומכולן לא נשרף אלא זה ..."

ומצאנו גם בתלמוד (שבת פז:)

"ת"ש ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן תנא אותו יום נטל עשר עטרות ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לשכון שכינה ראשון לברך את ישראל ראשון לאיסור הבמות ראשון לחדשים"

אמנם רבים אינם מקבלים תאריכים אלו, ובפרט דוחים את היום השמיני לח' ניסן ויש עוד שיטות, אולם טעמם העיקרי הוא כי כמות האירועים רבה ודחוסה מדי עבור יום אחד. במאמרנו נאמץ את השיטה הפשוטה יותר שאכן כל המאורעות הללו קרו ביום אחד, שנראית לעניות דעתי כמכוונת יותר לפשט. והקורא יכול לעיין בדעות נוספות בנושא

להבנת העניין יש לעיין בסיומו של חומש שמות:

לד וַיְכַס הֶעָנָן, אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד; וּכְבוֹד יְדוָד, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. לה וְלֹא-יָכֹל מֹשֶׁה, לָבוֹא אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד--כִּי-שָׁכַן עָלָיו, הֶעָנָן; וּכְבוֹד ידוד, מָלֵא אֶת-הַמִּשְׁכָּן. לו וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּכֹל, מַסְעֵיהֶם. לז וְאִם-לֹא יֵעָלֶה, הֶעָנָן--וְלֹא יִסְעוּ, עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ. לח כִּי עֲנַן ידוד עַל-הַמִּשְׁכָּן, יוֹמָם, וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ--לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל-מַסְעֵיהֶם.

הסיום משונה במקצת. משה לא יכול כלל להיכנס לאוהל מועד, ומפורטים דיני המסעות הנמצאים דווקא בפרשת בהעלותך:

טו וּבְיוֹם, הָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, כִּסָּה הֶעָנָן אֶת-הַמִּשְׁכָּן, לְאֹהֶל הָעֵדֻת; וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל-הַמִּשְׁכָּן, כְּמַרְאֵה-אֵשׁ--עַד-בֹּקֶר. טז כֵּן יִהְיֶה תָמִיד, הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ; וּמַרְאֵה-אֵשׁ, לָיְלָה. יז וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל--וְאַחֲרֵי-כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן--שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יח עַל-פִּי יְהוָה, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-פִּי יְהוָה, יַחֲנוּ: כָּל-יְמֵי, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן--יַחֲנוּ. יט וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן, יָמִים רַבִּים--וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה, וְלֹא יִסָּעוּ. כ וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן, יָמִים מִסְפָּר--עַל-הַמִּשְׁכָּן; עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ. כא וְיֵשׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה הֶעָנָן, מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר, וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר, וְנָסָעוּ; אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. כב אוֹ-יֹמַיִם אוֹ-חֹדֶשׁ אוֹ-יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ. כג עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ: אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה שָׁמָרוּ, עַל-פִּי יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה.

לעומת זאת סיומו של פרק קורבנות הנשיאים בפרשת נשא דווקא מתאים לתחילת חומש ויקרא:

פט וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, לְדַבֵּר אִתּוֹ, וַיִּשְׁמַע אֶת-הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים; וַיְדַבֵּר, אֵלָיו.

והשוו לפסוק הראשון בחומש ויקרא

א וַיִּקְרָא אֶל-משֶׁה וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:

אין זאת כי אם ספר שמות מתפצל לשני ספרים מקבילים (אשר מקבילים גם בזמנם) ספר ויקרא וספר במדבר (מתחילים שניהם בחנוכת המשכן וממשיכים כחודש לאחר מכן עד המסע הראשון (בע"ה בפרשת בהעלותך נעמוד על פרשיית "ויהי בנסוע הארון", לענינו נניח כי היא חותמת את חלקו הראשון של ספר במדבר).

עיקרם של החומשים הוא כך:
ספר ויקרא – ספר התורה (החומש כולל הרבה מאד מצוות). דן בהיבטי הקדושה: קדושת האדם הזמן והמקום טומאה וטהורה קודש וחול..
ספר במדבר – ספר ארץ ישראל – ההכנות והעיכובים בדרך לכיבוש הארץ. אמנם כלולות מספר פרשיות מצוות בחומש במדבר אך רובן ככולן למעשה שייכות לספר ויקרא (דיני הפלאה, קורבנות המוספים/נזיר/סוטה).

הקבלות נוספות קיימות בפסוקים. כל תיאור שבעת ימי המילואים מופיע במדויק בפרשת תצווה.
היינו מצפים שחלק זה של פרשת צו יופיע כולו בסוף ספר שמות (שהרי פרשת ויקרא כבר נאמרה במשכן לאחר שבעת ימי המילואים, ולמעשה באמצע פרשת צו חוזרים אחורה בזמן)
לעומת זאת על היום השמיני אין כלל ציווי! אלא ההכנה וימי המילואים תגרום להתגלות השכינה שעליה לא ניתן למעשה לצוות והיא צריכה פשוט לקרות.
המשכן הוא הגורם לחזרת השכינה למחנה ישראל לאחר חטא העגל ולאפשר את המשך המסע לארץ ישראל וממילא ההופעה של חנוכת המשכן וחזרת השכינה מתוארת בשלוש דרכים שונות. זו הסיבה לרשומון, עלינו לראות כל אירוע מזווית המבט הנכונה לאותו איזכור ולבנות לנו את התמונה השלמה בכוחות עצמנו.

בספר שמות – חזרת השכינה בזכות תפילותיו של משה רבינו
בספר ויקרא – חזרת השכינה בזכות העבודה/קורבנות
בספר במדבר – חזרת השכינה בזכות קורבנות הנשיאים

ניתן להמשיל שלושה גורמים אלו לתורה (משה) לעבודה (קורבנות) וגמילות חסדים (נשיאים). שלושת הדברים המקיימים את העולם כולו.
מדוע הנשיאים קשורים לגמילות חסדים? משום שלא ניסו להביא כל אחד יותר מהשני (תחשבו איזה יתרון יש לנשיא האחרון שכבר יודע מה הביאו כולם) וכן משום שתרמו כלים שיאפשרו את נשיאת המשכן ללויים.

אפשרות נוספת להקבלה היא בין ארץ ישראל (במדבר – החומש העוסק במסע) תורת ישראל (ויקרא – החומש עם הריכוז העיקרי של מצוות) ועם ישראל (שמות – החומש המתאר את תהליך יצירתו של עם ישראל).

מאמרים נוספים לפרשת שמיני