פרשת קורח

פרשת קרח

פרשת השבוע, פרשת קורח היא הפרשה החמישית בספר במדבר ועיקרה מתאר את מרד קורח ועדתו. תקציר מלא מופיע בהמשך.

מאמרים ודברי תורה לפרשת קורח

מתי אירע מרד קורח - פרשת קורח אירעה במדבר, אבל לא ברור אם מיד לאחר חטא המרגלים, או דווקא שנים רבות אחר כך. המאמר יציג את שתי האפשרויות והראיות התומכות בכל אפשרות.

הפטרת פרשת קורח - נאומו האחרון של שמואל לעם ישראל בהמלכת שאול

אהרון עוצר את המגיפה - בסיום פרשת קורח מופיעה פרשייה נוספת בה אהרון נאלץ לעצור בגופו מגיפה בעם ישראל. נבאר את הפרשה לפי הפרשנים ונציע אפשרות נוספת, מפתיעה, לתיארוך מרד קורח.

מחלוקת - סיבות ומניעים - דבר תורה מאת הרב ירחם שמשוביץ

דבר תורה לפרשת קרח - והפעם יואב עוסק בשאלות העולות משני הפסוקים הראשונים בפרשה

חידון לפרשת קורח - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת קורח.

פרשת קורח לילדים - דף פרשת שבוע מותאים לילדים הכולל את תקציר הפרשה ודבר תורה קצר לשולחן שבת.

תפזורת לפרשת קורח

סטטיסטיקה לפרשת קורח - נתונים סטטיסטיים על פרשת קורח.

תקציר פרשת קורח

פרק ט"ז

בניגוד למקרים קודמים, בהן מתואר הערב רב - האספסוף, כגורם למהומות, הפעם מדובר בקורח. קורח הוא משבט לוי, קורח הוא ממשפחה מכובדת, קורח הוא בן דודו של משה רבנו. קורח יוצר את "קואליצית המקופחים" הראשונה בהיסטוריה. קורח שהוא הבכור למשפחתו, מרגיש מקופח. הוא לא קיבל מינוי, לא קיבל כהונה ואפילו לא נשיאות שבט. הוא פונה לדתן ואבירם, בני ראובן, שהודחו ממעמד הבכורה על ידי שבט יהודה, ומעבר לכך מגייס עוד מאתיים וחמישים איש שהתורה מתארת אותם כנשיאי העדה, כלומר אנשים חשובים ונזכיר שגם המרגלים מכונים נשיאי העדה.

מחלוקת קורח היא דוגמה מצוינת לצביעות. המחלוקת מוצגת ככולה לשם שמים, כל העדה קדושים ומדוע אתם מתנשאים. בפועל קורח רוצה שלטון ומנהיגות לעצמו. משה מציע ניסוי בו כולם יוכלו להקריב קטורת, וה' יבחר במי הוא מעונין. משה מציע את הניסוי למחר ובינתיים מנסה לשכנע את קורח ואת 250 האנשים שהצטרפו לוותר על ניסוי זה, מתוך הבנה שתוצאותיו יהיו קטלניות.

דתן ואבירם נמצאים במחנה ראובן ומשה שולח אליהם שיבואו אליו, מתוך מטרה לשכנע אותם. תגובתם שונה לחלוטין, הם מתחצפים, מסרבים לבוא אל משה ומתלוננים על שהוציאו אותם ממצרים ועל כך שנגזר עליהם למות במדבר. משה לא עונה לטענות אלו אולם התורה מתארת את כעסו ואת תפילתו לה' שלא יקבל את מנחתם, וזאתלמרות שלדתן ולאברים כלל לא הוצע להקריב קטורת.

בתורה לא כתוב במפורש "שניסוי הקרבת הקטורת" נערך לאחר יום וניתן להבין גם כי מקטירי הקטורת התעקשו לבצעו מיידית ולא להמתין, נראה כבוד ה' אל כל העדה. ה' אומר למשה כי בכוונתו לכלות את העדה אולם משה ואהרון טוענים שמדובר בחטא של איש בודד ואין לקצוף על כל העדה. ה' אומר למשה שיזהיר את האנשים להתרחק ממשכן קרח דתן ואבירם.

משה הולך למחנה דתן ואבירם מזהיר את האנשים. משה מנבא שדתן ואבירם לא ימותו בצורה רגילה, אלא שיקרה דבר חריג. ה' יברא בריאה מיוחדת והאדמה תפצה את פיה. בסיום דבריו, האדמה אכן פוצה את פיה ובולעת אותם ואת רכושם. במקביל יוצאת אש ואוכלת את מאתים וחמישים מקריבי הקטרות (שהיו ליד המשכן).

פרק י"ז

יש לשים לב שההתרחשויות בפרשה קורות בשני מקומות שונים במקביל - המשכן, ומחנה ראובן. ה' מצווה את משה לקחת את מחתות המקריבים ולעשות בהן קישוט וציפוי למזבח (מאחר ונעשתה בהם עבודה לה'), למזכרת שאיש אשר אינו מבני אהרון אינו רשאי להקטיר קטורת.

למחרת, התלונות נמשכות, והפעם העם מתלונן שמשה ואהרון גרמו למוות רב בעם. שוב ה' מודיע למשה ואהרון כי בכוונתו לכלות את העדה. משה פונה לאהרון בצעד חריג מאד. אהרון יקח את המחתה עם הקטורת, יצא מהמשכן, ויעבור בתוך העדה לכפר עליהם. פעולה זו עוצרת את המגפה אולם עד אז מתו כבר 14,700 איש. פעולה חריגה זו גם גרמה לאהרון להיטמא למתים, דבר האסור לחלוטין על הכהן הגדול.

ה' מצווה את משה לערוך ניסוי נוסף, כל נשיא שבט יתן למשה את מטהו. המטות יונחו באוהל מועד לפני הארון (עוד צעד חריג, לקודש הקודשים, מקום העדות נכנסים רק פעם בשנה ביום כיפור), והמטה של האיש אותו יבחר ה' יפרח באורח ניסי. ואכן למחרת מטה אהרון פורח ואפילו מוציא פירות שקדים. אולם בני ישראל ממשיכים לחשוש ומפחדים כי דינם נגזר למיתה בכל פעם שיתקרבו למשכן.

פרק י"ח

לאחר פרשה זו מופיעה חזרה והדגשה כי רק הלווים רשאים לעסוק במלאכות המשכן ורק הכוהנים במלאכות הקורבנות עצמם. פעולה זו מתוארת בנוסף לכבוד הגדול גם כעול. למעשה התורה משתמשת במילה עוון. השימוש במילים אלו מראה על האחריות הגדולה בעבודת המשכן והמקדש. התורה מציינת כי הלווים לא יקבלו נחלה בארץ ישראל והם יהיו מפוזרים בין יתר השבטים וכתוצאה מכך מפורטות גם המתנות להם זכאים הלווים והכהנים מעם ישראל כדוגמת ביכורים, פדיון בכורות תרומות ומעשרות.

קורח - האדמה בולעת את קורח - תחריט מאת גוסטב דורה 1865

הטקסט המלא של פרשת קורח

מחלוקת - סיבות ומניעים

מאמר מאת הרב ירחם שמשוביץ

פרשת קרח הנה דוגמא נוספת למה שכבר הופיע בפרשת שלח לך בקשר לחצאי אמתות או לשקרים המתבססים על האמת. גם שם נוכחנו לדעת שאינטרסים פרטים מתלבשים על נקלה במעטפת של דאגות כנות וראויות לשבח לטובת הציבור. ידוע שמושג המלחמה – לפי הוראת המלה עצמה בסמנטיקה העברית – היא האמצעי להשגת הלחם. ובהתאם לבחינה של שיעור קומתו של האדם המבקש לבוא על השובע, הלחם הוא או מזון גשמי או רגשי או רוחני או שכלי: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל הגוף וכי תאוה רגשית-רוחנית הוא לענים וטוב להשכיל" כפשוטו.

ידועות היטב דרשות רז"ל על כך שחטאו של קרח נגרם על ידי גאוותו שהחשיב את עצמו כגדול ממשה ואהרון בהיותו זקנו של שמואל בקוראי שמו השקול כמשה ואהרן בכהניו. וכי בא בטענה נגד משה בענין טלית שכולה תכלת, לומר שמשה בדה את הדברים מלבו ולא דיבר איתו השם. אבל נראה שמעבר לתוכן של הסיבות שהן בגדר "כל העם כולם קדושים ובתוכם השם ולמה תתנשאו על קהל השם" שהם דברי אמת וצדק, מדגישים רז"ל שני דברים: שקרח היה באמת איש גדול וחשוב ושהוא באמת חטא חטאה גדולה עד מאד, שאין עליה סליחה ומחילה שהרי עונשו הוא לומר לעולמי עד בגיהנום ש"משה אמת ותורתו אמת".

התורה מלמדת אותנו כאן לקח חשוב: יש להבדיל באופן מדויק בין סיבות ומניעים. ניתן להגדיר את הסיבות כצד האובייקטיבי, מציאותי ואמיתי של כל עמדה או טענה. היא מוצגת לרוב כמניע עצמו לפעולה, היינו הכוונה הטובה להשיג את טובת הכלל. אולם יש לבדוק היטב אם אין, מאחורי הסיבות הכשרות, מניע או מניעים אישיים ופרטיזנים. 

מחלוקת קרח ועדתו היא הדוגמא הקלאסית של מה שאנו קוראים היום דמגוגיה. הרב אברהם אזולאי זצ"ל בעל ה"חסד לאברהם", אחד מגדולי המקובלים במאה ה-17 כותב בפירושו על התורה הנקרא "בעלי ברית אברם" שכדי שמהפיכה פוליטית תצליח, צריכים כמה תנאים: צריך שיעמוד בראשה איש חשוב ומכובד, צריכים לעמוד לימינו אנשי ציבור ידועים ונכבדים וחיבים גם להיות איתו אנשי בליעל חוצפנים ואלימים המטילים אימה על הקהל ומבזים בעיניו את הסמכויות המקובלות. ובודאי זיהינו בתיאור הזה את קרח עצמו, מאתיים וחמישים האנשים משבט ראובן ודתן ואבירם. יש לכל אחת מהקבוצות הללו מניעים משלה. המכנה המשותף הוא ההתנגדות למשה ואהרן כאשר מסתתרת מאחורי התנגדות זו אפיקורסות וחוסר אמונה באמיתתה של תורה מן השמים. 

לא שרוב האנשים הלוקים בכך היו מודים בכך. אלא שאף על פי שמבחינת השולחן ערוך הם מתפקדים כהלכה, דעותיהם וסברותיהם – חייהם הפנימיים – אינם נובעים מן המקור הנאמן של התורה שבעל פה על פי מדרשי חז"ל, אלא ממה שנקרא "התרבות האנושית הכללית", כאילו שהרוחניות בתור שכזו אחידה היא, כאילו שהמשמעות של "כל העם כולם קדושים" מתרחבת ושכל מי שחברה כל שהיא רואה בו "קדוש" או "מאמין" הרי הוא כזה גם לפי דעת תורה. ומעל כולם מי שבוטח יותר בשכלו ובחריפותו מאשר בתורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב איש תם, המאמין לא באמונת חכמים אלא במה שהוא מבין. כך היה מו"ר רבי יהודא אשכנזי ("מניטו") זצ"ל מגדיר את ההבדל בין הפרושים והצדוקים: הראשונים מאמינים במסורת אבותם – בחינת דע את אלוהי אביך – והיו לומדים כדי להבין את תוכן אמונתם. הצדוקים היו לומדים ומאמינים במה שהיו מבינים. במילים אחרות, היו מאמינים בעצמם ונשלים בזאת ב"לא יהיה בך א"ל זר" כפי הפירוש החסידי שלא תהפוך את עצמך לאליל שרק בפניו אתה משתחוה. "הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" אומר רבי אליעזר הקפר בפרקי אבות (ד, כא) ומפרש רבי חיים מולוז'ין: "הקנאה בין אדם לחברו והתאוה בין אדם למקום וכבוד על גביהם" ויפים הדברים לגבי קרח – רב לכם בני לוי! ובקשתם גם כהונה! וממשיך רבי חיים: "ומבלה עי"ז ימיו ברדיפת המותרות ומוציאין אותו מן העולם". היינו שאינו יודע מכך להבדיל בין עיקר לטפל ושם מטרות משניות לעיקר דבר, המשנה את היחס שלו למציאות, שהרי בודאי שרואה את עצמו כצדיק ואת סברותיו כנכונות.

אכן כן – ויקח קרח פירושו כרש"י: לקח את עצמו לצד אחד שכבר אינו מסוגל לראות את הצד האחר, להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה: במחלוקת לשם שמים, הסיבה קודמת והיא מביאה למחלוקת שהרי השמים מרובים והשם אחד ואיך יש לפעול כדי לאחד הקצוות המרוחקות? לכן מחלוקת כזו סופה להתקיים כל עוד השמים עומדים. אבל במחלוקת שאינה לשם שמים היא עצמה ראשונה, המניעים הם קודמים ואחר כך מחפשים סיבות להצדיק אותה והגאוה מביאה את האדם להאמין בשקרים שהוא בעצמו המציא. 

לכן בני קרח הם האומרים את המזמור ליום השני, היום אשר בו נולדה המחלוקת, לתקן את המעוות בבחינת ברא מזכה אבא.

לדף הראשי לפרשת קרח

דבר תורה לפרשת קרח

דבר התורה של יואב עוסק בשאלות העולות משני הפסוקים הראשונים בפרשה.

בשני הפסוקים הראשונים בפרשה כתוב כך:  "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן :וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי משֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם".

על פסוקים אלו יש שאלות רבות.

שאלה ראשונה:  מדוע רשום "ויקח קרח" כאשר לא מפורט מה הוא לקח?

רש"י עונה לקח את עצמו לצד אחר להיות נחלק מתוך העדה לעורר על הכהונה.
כלומר הוציא את עצמו מתוך עם ישראל כדי לחלוק על משה.

על פירוש זה של רש"י יש שאלה אם כן מדוע לא כתוב "ויצא קרח" אלא כתוב "ויקח קרח".
בן אדם לא לוקח את עצמו מאיפה שהוא היה יותר נכון לומר ויצא קרח.

החזקוני אומר שהוא לקח את דתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת. אבל גם על תירוץ זה יש קושיה מדוע כתוב בפסוק: "ודתן ואבירם" כלומר גם הם לקחו.

אפשר לומר את התירוץ הקרוב לפשט שהיה צריך להיות כתוב "ויקחו קרח ודתן ואבירם ואן בן פלת -חמישים ומאתים נשיאי העדה". כלומר קרח ודתן ואבירם לקחו את חמישים ומאתים נשיאי העדה.

רבי סעדיה גאון אומר שהמילה ויקח פירושה ויגש.

השאלה השנייה מדוע ומה פירוש התארים "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם".

הפשט הוא שקרח רצה להראות שעם ישראל איתו, ולא רק האנשים הפשוטים אלא גם אנשים חשובים.

הספורנו אומר שהם לא באו ביחד אלא בחרו שעה שכולם יהיו שם ויראה כאילו המאתיים וחמישים האנשים, לא קשורים לקרח ואז כולם יהיו מסכימים לדבריו ומשה יבין שכולם חושבים כמו קרח.

המפרשים מבארים את התארים שניתנו למאתיים וחמישים האנשים.
נשיאי עדה - אליצור בן שדיאור וחבריו כלומר הנשיאים שהוזכרו קודם. אבל ר"ח חולק ואומר שכולם היו משבט לוי כי רשום רב לכם בני לוי, ומשה לא היה אומר את זה אם לא כולם היו משבט לוי.

קריאי מועד- רבי סעדיה גאון אומר: אנשים שמזמינים אותם לאסיפות לוועדות ולכינוסים.
והאבן עזרא אומר אנשים שהיו נקראים אל אוהל מועד.

אנשי שם- הכלי יקר אומר שהם נקראו אנשי שם על זה שאמרו: נעשה לנו שם פן נהיה לבוז, כלומר נפרסם את עצמנו פן ידחיקו אותנו.

לסיכום: קרח לוקח אנשים שהם חשובים, מרכזיים ומייצגים את העם, או לפחות חושבים שהם כאלו, מעין ידוענים, כדי שמשה ישתכנע מטיעונו.
 
ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: משה אמר למרגלים "וראיתם את הארץ מה היא" מי עוד בתורה השתמש בביטוי מה היא?
והתשובה היא אברהם כשהוא אומר לעפרון : "ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא"

והחידה השבועית השבוע היא:
איזה פרשן על המקרא והגמרא מופיע בפרשה?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה רשמו אותה בתגובת. ובכל מקרה את התשובה נפרסם בשבוע הבא.
 אל תשכחו להירשם לערוץ נתראה בשבוע הבא ושבת שלום!


לדף הראשי של פרשת קרח

הפטרת פרשת קרח

הפטרת פרשת קרח היא בספר שמואל א מפרק י"א יד ועד פרק י"ב כב.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לעניין" המכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.

לרכישת הספר "הפטרה לעניין"

יד וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם לְכוּ וְנֵלְכָה הַגִּלְגָּל וּנְחַדֵּשׁ שָׁם הַמְּלוּכָה: טו וַיֵּלְכוּ כָל-הָעָם הַגִּלְגָּל וַיַּמְלִכוּ- שָׁם אֶת-שָׁאוּל לִפְנֵי ה' בַּגִּלְגָּל וַיִּזְבְּחוּ-שָׁם זְבָחִים שְׁלָמִים לִפְנֵי ה' וַיִּשְׂמַח שָׁם שָׁאוּל וְכָל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל עַד-מְאֹד:

מדוע צריך לחדש את המלוכה? אין מנוס אלא להיזכר ולהקדים על בחירתו של שאול כמלך הראשון לישראל.
אולי אתם רוצים לקרוא בעצמכם מפרק ח' ואילך אבל רק נקצר ונאמר שבני ישראל דורשים משמואל למנות להם מלך לאחר מותו. דרישתם נתפסת כלא לגיטימית למרות שמינוי מלך מותא ומופיע בתורה בפרשת שופטים. בכל אופן, הקב"ה אינו מונע את המהלך (בכל זאת בחירה חופשית), אבל מבקש משמואל להזהיר את העם על ההשלכות הצפויות ממינוי מלך. ה' נגלה לשמואל ומצווה עליו להמליך את שאול (פרק ט'). שמואל מושח את שאול למלך ביחידות (פרק י' פסוק א') והדבר נשמר בסוד. רק לאחר מכן שמואל אוסף את כל העם ושאול נבחר בתהליך בחירה ניסי. אולם בסיום תהליך זה (סוף פרק י') העם מתפזר וגם שאול חוזר למקומו ולמעשה לא עושה שום פעולה של מלכות. נהפוך הוא, הוא ממשיך בעבודה חקלאית בשדהו! בפרק יא נחש העמוני פושט על אנשי יבש גלעד והם פונים לכל עם ישראל ביאושם ומבקשים עזרה. הם אינם פונים דווקא לשאול ואולי כלל אינם יודעים כי הוא הומלך. אם נזכור שכל בקשת העם למלך הייתה שהוא יילחם את המלחמות ויעמוד בראש הצבא, בנקל נראה ששאול טרם ממלא את תפקידו. שאול חוזר מעבודתו בשדה, שומע את פניית בני יבש גלעד ורק אז נכנס לתפקידו, מגייס צבא ענק ובכך דווקא מוכיח כי אכן הוא מלך ויש לו סמכות וכמובן מנצח ניצחון מרשים. באותו רגע גם האנשים שפקפקו בשאול מבינים כי הוא מלך ושאול אפילו מסרב לדרישה להוציאם להורג כדין מורדים במלכות. לא נדון כאן בסוגיית מלך שמחל על כבודו שאולי הייתה רועץ לשאול בהמשך דרכו.

נחזור לעניינו. עתה ברור מדוע היה צריך לחדש את המלוכה. שאול למעשה לא הומלך באופן פומבי בטקס מפואר (האם מישהו מהקוראים זוכר את טקס הכתרתה של אליזבת למלכת אנגלייה) ועכשיו כמובן יש לעשות זאת. עם כל הביקורת שיש לנביא על מוסד המלוכה (ויחסי מלך ונביא יהיו תמיד סוערים וקשים), הביטוי "זבחים שלמים" מרמז על חשיבותו הרבה של האירוע שכן ביטוי כזה נזכר בתנ"ך רק פעם אחת בלבד, במעמד כריתת הברית בהר סיני המתוארת בפרשת משפטים. בכל אופן, כולם שמחים מאושרים וחוגגים וכמובן שזה הזמן בו שמואל הנביא יהרוס את החגיגה ויוכיח את העם על מעשיו.

א וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר-אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: ב וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד-הַיּוֹם הַזֶּה: ג הִנְנִי עֲנוּ בִי- נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת-שׁוֹר- מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת-מִי עָשַׁקְתִּי אֶת-מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד-מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם: 
הקשר הפשוט לפרשה ברור ומזכיר את דבריו של משה (במדבר ט"ז טו): "וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל-ה' אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת-אַחַד מֵהֶם", אולם בעוד שמשה דיבר אל ה' שמואל מדבר אל העם והם אף מאשרים את דבריו


ד וַיֹּאמְרוּ לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ וְלֹא רַצּוֹתָנוּ וְלֹא-לָקַחְתָּ מִיַּד-אִישׁ מְאוּמָה: ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עֵד ה' בָּכֶם וְעֵד מְשִׁיחוֹ הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה וַיֹּאמֶר עֵד: 

ו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם ה' אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ז וְעַתָּה הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי ה' אֵת כָּל-צִדְקוֹת ה' אֲשֶׁר-עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת-אֲבֹתֵיכֶם: ח כַּאֲשֶׁר-בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם וַיִּזְעֲקוּ אֲבֹתֵיכֶם אֶל-ה' וַיִּשְׁלַח ה' אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם וַיֹּשִׁיבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה: ט וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת-ה' אֱלֹקיהֶם וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא- שַׂר-צְבָא חָצוֹר וּבְיַד-פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב וַיִּלָּחֲמוּ בָּם: י וַיִּזְעֲקוּ אֶל-ה'(וַיֹּאמְרֻ) [וַיֹּאמְרוּ] חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת-ה' וַנַּעֲבֹד אֶת-הַבְּעָלִים וְאֶת-הָעַשְׁתָּרוֹת וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ: יא וַיִּשְׁלַח ה' אֶת-יְרֻבַּעַל וְאֶת-בְּדָן וְאֶת-יִפְתָּח וְאֶת-שְׁמוּאֵל וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח: 
שמואל נושא נאום היסטורי ועובר ביעף על תקופה של כמעט חמש מאות שנה ועיקרם הוא מעגלו של ספר שופטים: חטאי בני ישראל בעבודה זרה, מלחמות והפסדים מול מלכים אזוריים, מינוי השופט שמושיע את בני ישראל וחזרה בתשובה למשך כמה עשרות שנים.


יב וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי-מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַה' אֱלֹקיכֶם מַלְכְּכֶם:
יש בעייה כרונולגית מסוימת כי בני ישראל ביקשו מלך כבר בפרק ח' ולאחר שבפרק ז' שמואל הנביא שהיה גם שופט הכניע את הפלשתים. נחש העמוני מוזכר רק בפרק י"א לאחר המלכת שאול והרבה לאחר בקשת המלך מאת בני ישראל.

יג וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ: יד אִם-תִּירְאוּ אֶת-ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ וּשְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ וְלֹא תַמְרוּ אֶת-פִּי ה' וִהְיִתֶם גַּם-אַתֶּם וְגַם-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר ה' אֱלֹקיכֶם: טו וְאִם-לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל ה' וּמְרִיתֶם אֶת-פִּי ה' וְהָיְתָה יַד-ה' בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם: 
מלך זה טובו יפה אבל צריך לזכור מי המלך האמיתי. גם מלך ישראל כפוף לחוקי התורה כמו כל אחד אחר מעם ישראל. המלך אינו מעל החוק (ובוודאי שאינו החוק).

טז גַּם-עַתָּה הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר ה' עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם: יז הֲלוֹא קְצִיר-חִטִּים הַיּוֹם אֶקְרָא אֶל-ה' וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי-רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי ה' לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ:
הנה עוד קשר לפרשה, תופעת הטבע החריגה המתרחשת לאחר קריאה של אדם לה'. בעקבות דברי משה האדה פצתה את פיה ובלעה את קורח ורכושו ואילו שמואל גורם לגשמים עזים ביום קיץ. גם כאן ביטוי לשוני המופיע רק פעם אחת. "התיצבו וראו" נאמר לבני ישראל על ים סוף לפני הנס הגדול של קריעת ים סוף.

יח וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל-ה' וַיִּתֵּן ה' קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּירָא כָל-הָעָם מְאֹד אֶת-ה' וְאֶת-שְׁמוּאֵל: יט וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעָם אֶל-שְׁמוּאֵל הִתְפַּלֵּל בְּעַד-עֲבָדֶיךָ אֶל-ה' אֱלֹקיךָ וְאַל-נָמוּת כִּי-יָסַפְנוּ עַל-כָּל-חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ: 
מדוע לא פיטרו בני ישראל את המלך בו במקום? כנראה סברו שהדבר כבר אינו אפשרי וברגע שהמלך הומלך אין אפשרות להעבירו מתפקידו. ומדוע דווקא הגשם מפחיד אותם? בנאום המלך מפרט שמואל את כל הדברים שמלך יכול לעשות ושום דבר מזה לא הפחיד את העם ופתאום הגשם מפחיד אותם? ואם כך, מדוע לא התבצע אות זה כאשר שאלו את המלך והיו מתחרטים ושאול לא היה נמלך? אולי התשובה היא כי רישומם של ניסים נשאר למשך זמן קצר מאד ואפילו נס כזה לא היה באמת מבטל את בקשת העם אלא אולי דוחה אותה במעט. לכן שמואל לא מציע לעם לסגת מהבקשה. הם רוצים מלך וכפי שאמרנו את הבחירה החופשית לא ניתן לשנות באמצעות ניסים.

כ וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל-הָרָעָה הַזֹּאת אַךְ אַל-תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי ה' וַעֲבַדְתֶּם אֶת-ה' בְּכָל-לְבַבְכֶם: כא וְלֹא תָּסוּרוּ כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ אֲשֶׁר לֹא-יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי-תֹהוּ הֵמָּה: כב כִּי לֹא-יִטֹּשׁ ה' אֶת-עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם:  
שמואל מרגיע מעט את העם. שאלת המלך היא אכן רעה, אבל היא נעשתה. המלך גם יכול בקלות לגרום לכל העם לסור מעם ה', כפי שאכן יקרה בעתיד פעם אחר פעם. על בני ישראל להיזהר מכך ולהשיאר דבקים בה'.


כפי שכבר ראינו מסדרי ההפטרה תמיד דאגו לסיים בדבר טוב אולם כדאי דווקא לעיין בכמה הפסוקים האחרונים של תוכחת שמואל.
כג גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי מֵחֲטֹא לַה' מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה: כד אַךְ יְראוּ אֶת-ה' וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבַבְכֶם כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר-הִגְדִּל עִמָּכֶם: כה וְאִם-הָרֵעַ תָּרֵעוּ גַּם-אַתֶּם גַּם-מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ: 

שמואל מוריד גשם ביום קיץ - קספר לויקן - תחריט נחושת 1712

לדף הראשי של פרשת קרח

פרשת קורח לילדים

תקציר פרשת קורח לילדים

קורח, בן דודם של משה ואהרון, ואתו מאתיים וחמישים 'אנשי שם', נקהלים על משה ואהרון ובפיהם טענה: "כל העדה, כולם קדושים, ומדוע תתנשאו על קהל ה'"?

משה רבנו, שבע ממחלוקות והתקוממויות, מוכן להעמיד למבחן את מנהיגותו שלו ואת כהונת אהרון, ומציע לעדת קורח להביא קטורת לפני ה', כנגד הקטורת שיביא אהרון הכהן.

כעסו של משה גובר, כאשר דתן ואבירם הרשעים, שהצטרפו גם הם אל קורח במחלוקתו, מסרבים לפנייתו של משה להידבר ולנסות להגיע להסדרת המחלוקת בדרכי שלום. משה פונה אל הקב"ה ומבקש שלא יקבל את מנחתם של הרשעים.
 כאשר מגיעים אנשי קורח והקטורת בידיהם, מזהיר משה את כל העם, על-פי ציווי ה', להבדל ולהתרחק מעדת קורח, כדי שלא יומתו אתם בעוונם. משה רוצה להוכיח לכל העם באופן מוחלט, כי כל מעשיו מוכוונים מלמעלה, ולכן קובע מבחן: אם מיתתם תהיה רגילה, הוא אינו שליח ה', אך אם ימותו המסיתים מיתה משונה – יבלעו באדמה, תהיה זו הוכחה חותכת לחטאם נגד משה כשליח ה'.

ואכן, דברי משה מתקיימים. האדמה פותחת את פיה ובולעת את קורח ושותפיו המסיתים, על כל ביתם ורכושם. מייד לאחר מכן מגיע עונשם של 250 מקטירי הקטורת הזרה, והם נשרפים באש שמימית.

ממחתות הנחושת של החוטאים, הכינו ריקועי נחושת למזבח, לזיכרון החטא ועונשו.
 למרות ההוכחות הברורות שמספק משה לעם, נמשכת ההסתה נגדו, תוך ניצול מותם של החוטאים: הנה משה הביא למותם של אחינו. הקב"ה בכעסו מצווה על משה להתנתק מהעם החוטא, ומגיפה נוראה מתחילה להשתולל ולהפיל חללים. משה, באהבתו הגדולה לבני-ישראל גם ברגעים קשים אלו, מגלה תושייה, ושולח את אהרון אחיו ובידו קטורת, כדי לעצור את המגיפה. אהרון אכן מצליח לעצור את המגיפה, אך לא לפני שהיא המיתה 14,700 מבני ישראל.

לנוכח התסיסה שהתגלתה נגד בחירתו של אהרון לכהן, מצווה ה' למשה, לערוך מבחן כהונה אל מול העם. כל אחד מראשי השבטים מביא מטה (מקל עץ) אל משה. משה מניח את כל המטות, ובתוכם מטה אהרון, בתוך המשכן. למחרת מוציא משה את המטות ומציג אותם בפני העם. וראה זה פלא: מקלו של אהרון פורח, ומן הפריחה עולה פרי השקד.

ה' מצווה לשמור את המטה הפורח והמשוקד בתוך המשכן, כעדות נצחית לכהונת אהרון.
בני-ישראל, המומים מהאירועים האחרונים, מעלים את חששם כי הם עלולים לשגות ולהיכנס אל המשכן, ואז סופם יהיה מר. על רקע זה מצווה ה' את אהרון על משמרת הקודש.

בעקבות הערעור על הכהונה והקטרת הקטורת הזרה, וכמענה לחששם של בני ישראל, מצווה ומזהיר ה' את אהרון, כי עליו ועל בניו הכוהנים, מוטלת האחריות לשמור על קדושת המשכן. העבודה במשכן נתונה להם, הכוהנים, כמתנה אלוקית נצחית, והם כאמור, חייבים בשמירתה. גם אחיהם לשבט, בני לוי שאינם כוהנים, מצווים ליטול חלק בשמירת המשכן, אך אינם רשאים להיכנס אליו.

כשכר עבודתם במשכן, יקבלו הכוהנים חלק מבשר הקורבנות וחלק מן המנחות הקרבים על המזבח. עוד הם יקבלו מכל בני ישראל, תרומה מכל גידולי הארץ וכן ביכורים מפרי הארץ, דמי פדיונם של בכור האדם ובכור הבהמה הטמאה. בכור בהמה טהורה, יעלה כקורבן למזבח, כשהכוהנים מקבלים את חלקם בבשר.
שכר עבודת הלוויים, המשרתים גם הם לפני ה', נקרא מעשר ראשון. לאחר שמפריש כל אחד מישראל את התרומה לכהן, עליו להפריש עשירית מהיתרה ולתת ללוי.
 הלוי עצמו, גם הוא חייב בתרומה לכהן, מתוך המעשרות שקיבל מבני ישראל.

פירוש הכתוב - דבר תורה קצר לפרשת קורח

 " ג' מטמוניות הטמין יוסף במצריים, אחד נתגלה לקרח, אחד לאנטונינוס ואחד גנוזה לצדיקים לעתיד לבא" (סנהדרין קי)
העושר משמש את האדם לכל מיני מטרות:
יש שמשתמשים בו כקרח , להרבות גאווה , כבוד ומחלוקת
יש שמשתמשים בו לפטם את גופם במאכלים כמו אנטונינוס
ויש המשתמשים בו לצדקה ומעשים טובים , "וצדקתם עומדת לעד"

הדף הראשי לפרשת קורח
חידות לפרשת קורח
תפזורת לפרשת קורח

תפזורת לפרשת קורח

בתפזורת הבאה לפרשת קורח הוטמנו מילים מהפרשה (13 מילים). ניתן לחפש ישרות בתפזורות, או לענות על השאלות בצד או להעזר ברשימת המילים המופיעה במהופך.

בהצלחה
עוד חידות לפרשת קורח
הדף הראשי של פרשת קורח

תפזורת לפרשת קורח

חידות לפרשת קורח

דף החידות לפרשת קורח מכיל חידות ציורים וחידות מילוליות המתקשרות לנושאים שונים בפרשת קורח. החידות מתאימות למבוגרים ולילדים כאחד ומומלצות לפתרון משותף סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית הכנסת או בבית. למתקשים, ניתן למצוא את התשובות בקישור הבא:
בהצלחה

חידות לפרשת קורח

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח

אהרון עוצר את המגפה

בסיום פרשת קורח, מופיע אירוע בו אהרון עוצר בגופו מגיפה בעם ישראל (במדבר י"ז ו-טו)

"וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת-עַם ה': וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד ה': וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם:  וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף:  וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת-הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל-הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל-דְּבַר-קֹרַח: וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל-משֶׁה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה:"

פרשה זו מעלה קשיים רבים. מה פשר תלונתם של בני ישראל. למה משה ואהרון לא עונים להם. מדוע משה לא מנסה להתפלל אל ה' כפי שעשה בחטאים קודמים של העם. מה פשר הכפרה של אהרון? איך אפשר להקטיר את הקטורת מחוץ למשכן, ואיך אהרון, כהן גדול מכהן, יכול להיטמא למתים?

ננסה לפרש. העם למעשה מתלונן כי משה ואהרון ידעו את תוצאות הניסוי מראש, את העובדה, שמשה ניסה לשכנע את קורח (המייצג את שבט לוי), ניתן לפרש כי משה לא ניסה לשכנע את שאר 250 האנשים, אחד אחד שיוותרו על הרעיון, אולם דחיית הניסוי למחר, מטרתה הייתה לתת לאנשים זמן לחשוב (ואכן, און בן פלת, המופיע בתחילה ברשימת האנשים ניצל, המדרשים מייחסים הצלה זו לאשתו ששכנעה אותו לא להצטרף לקורח) ולשנות את דעתם. הכינוי עם ה', מרמז לדעת המפרשים שכל 250 האנשים היו בכורות. הבכורות, אכן הוקדשו ביציאת מצרים והיו אמורים לעבוד במשכן ובבית המקדש, אולם הוחלפו בלויים (ההחלפה מתוארת בפירוט בפרשות הקודמות, אין סיבה להחלפה אולם הפרשנים מסכימים כי סיבתה היא חטא העגל בו לא נטלו הלווים חלק). העדה מתלוננת כי הבכורים, שהיו ראויים לבוא למשכן הומתו על ידי משה ואהרון. אולם בטענה זו יש קושי רב. העם כולו הרי ראה מה קורה כשמקריבים קטורת כשלא צריך, בני אהרון בעצמם מתו בחנוכת המשכן לעיני כל העם. כל אחד ידע מה יקרה למי שיקריב קטורת והיה צריך לא להשתתף בניסוי אותו הציע משה. על כך מפרש הרמב"ן כי התלונה הייתה שמשה הציע לבכורים, עבודה המיועדת לכהנים בלבד, והיה צריך להציע להם עבודה שמיועדת ללויים (למשל נשיאת כלי המשכן במסע הבא).  ייתכן שאת הקטרת הקטורת היה צריך להציע רק לקורח (שכבר היה לוי, ורצה להיות כהן), אולם שאר הבכורות לא רצו עבודת כהונה אלא עבודת לוויה.

משה ואהרון לא עונים לעם, הם רואים את כבוד ה' ויודעים כי יש לשמוע את הדיבור. תגובת ה' דומה מאד לתגובה בפרק הקודם (ט"ז כא): "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". בניגוד לפרק הקודם בו משה ואהרון מתפללים אל העם, משה מבין שהפעם הנגע כבר התחיל וה' לא מחכה לתגובה שלו. משה נוקט בצעד חריג, הוא מורה לאהרון לקחת את המחתה, לקחת אש מהמזבח ולעבור עם הקטורת בתוך העדה. החזקוני מסביר שהמטרה הייתה להראות שהקטרת הקטורת כשנעשית בידי כהן כמו שצריך, מצילה חיים ולא הורגת. אהרון לא מתמהמה ומתואר בתורה שהוא רץ. הפסוק מתאר את אהרון כעומד בין המתים ובין החיים. נראה שהמגיפה פעלה כאפקט דומינו שהחל מהמשכן והתקדם לכיוון מחנה ישראל. אהרון היה צריך לרוץ עד לנקודה אליה הגיעה המגיפה. מדרש תנחומא לפרשת תצווה (מובא ברש"י) מתאר זאת כך:

"אחז את המלאך והעמידו על כורחו.
א"ל המלאך: הנח לי לעשות שליחותי.
א"ל: משה ציוני לעכב על ידך.
א"ל: אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה.
א"ל: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה."

במאמרנו מתי אירע מרד קורח, הצענו שלוש אפשרויות תארוך. ברצוני להציע אפשרות רביעית, הנראית לא הגיונית בעליל אולם היא פותרת את הקשיים. לפי אפשרות זו, מרד קורח היה עוד לפני חנוכת המשכן!
נראה איך העמדת האירוע בזמן הזה בכלל אפשרית (אם כי בדוחק מסוים).

אם פרשת קורח הייתה לפני חנוכת המשכן, מותם של בני אהרון טרם התרחש, בני ישראל לא ידעו מהו העונש הקשה על הקטרת קטורת. גם החלפת הלויים בבכורות טרם התבצעה. דבר ההחלפה כבר היה ידוע, אולם ההקדשה של הלויים בפועל כפי המתואר בפרשת בהעלותך טרם התבצע ולכן באופן תיאורטי ניתן היה אולי לשנות זאת. גם המשכן לא מופיע בשמו (מופיע רק אוהל מועד). בפרשת קורח מופיע כי ה' בחר בשבט לוי לעבוד את עבודת המשכן, אולם ניתן להבין ציווי זה בלשון עתיד. כלי המשכן כבר מוכנים ועומדים, ואולי ייתכן לתארך את הפרשה לימים ספורים לפני חנוכת המשכן (שהרי זה אירע מתאים מאד לחולל מהומות ומרידות בדיוק לפניו). כמו כן,לפני חנוכת המשכן, לא נאסר על אהרון לבוא אל הקודש (דבר הפותר את הקושי בהמשך הפרשה בה מתואר ניסוי נוסף בו הוצבו מטות נשיאי השבטים ואהרון בקודש הקודשים), וגם לא נאסר עליו להיטמא למתים. נשארו קשיים בדברי דתן ואבירם הנראים כבאים לאחר חטא המרגלים, אולם גם אותם ניתן לתרץ שכן בני ישראל כבר היו כמעט שנה במדבר והרי אפשר היה להגיע לארץ ישראל מהר מאד בלי להמתין כל כך הרבה זמן במדבר סיני.

ראייה נוספת לדבר היא פרשת פרשה אדומה בראש פרשת חוקת הבאה מיד אחר כך שם מפורש שאת הפרה האדומה צרך לעשות אלעזר. רש"י מעיר מיד במקום "שמצוותה בסגן", אולם לפי דרכנו אפשר לומר שאלעזר הוא זה שהכין את אפר הפרה מהסיבה הפשוטה שאהרון היה טמא ולא יכל היה לעשות אותה, ולא מצאנו מקום אחר בו אהרון נטמא בטומאת מת. עניין האפשרות מטומאת מת היה כבר אפשרי עוד לפני חטא המרגלים, בפסח השני, ולכן יש להקדים את פרשת פרה אדומה ואיתה את פרשת אהרון העוצר את המגפה, ואיתה את פרשת קורח ועדתו עוד לפני חנוכת המשכן.


למרות שלכאורה אפשר להעמיד את פרשת קורח עוד לפני המשכן, נראה שעדיף ליישב את הקשיים בפרשה ובפרט את היטמאותו של אהרון למתים בכך שפעולה זו הייתה לפי ציווי של משה רבנו (הוראת שעה) עקב הצורך הגדול בהיטמאות זו על מנת להציל עם רב מבני ישראל. אכן בסיום הפרשה מתואר כי אהרון שב אל משה ומודגש "אל פתח אוהל מועד". אהרון לא יכל להיכנס פנימה עקב היותו טמא. גם סמיכות הפרשיות בין פרשת קורח לבין פרשת חוקת, בה מופיעה פרשית פרה אדומה המטהרת מטומאת מת, יכול לרמוז על כך שסמיכות זו באה עקב טומאתו של אהרון למתים (ובנוסף, גם טומאה לכל העם מאחר ואנשים רבים מתו במגיפות ובאורח טבעי על פני ארבעים שנות השהייה במדבר).

אהרון עוצר את המגיפה - אנני וולוטון Vallotton

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח

קרח - מתי אירע מרד קורח

זמנה של פרשת קרח אינו מפורש בתורה. אירוע זה מתרחש בתפר ארוך של מעל שלושים ושמונה שנים שאינו שאיננו מתואר בתורה כלל.
עמדנו כבר בפרשת יתרו על עירפול הזמנים בתורה, אולם ברוב המקרים ההבדלים הם בימים בודדים (מתן תורה בו' או ז' בסיוון), או בחודשים בודדים (תאריך חנוכת המשכן), אולם פרשה שאנו לא יכולים לתארך אותה כלל בטווח של 38 שנה חריגה מאד.

קיימות שלוש אפשרויות תיארוך: מיד לאחר חטא המרגלים בשנה השנייה, מיד לפני השנה הארבעים או איפשהו באמצע (אפשרות רביעית נציע במאמר נוסף)

קביעת התאריך משנה לחלוטין  את הבנת טיעוני קרח. האם הם הולכים כלפי העבר או כלפי העתיד. ונסקור את הטענות בשתי האפשרויות. קודם כל צריך להבחין מהפסוקים כי יש שני מחנות נפרדים (מאתיים וחמישים האנשים מקריבי הקטורת, ומחנה דתן ואברים), כאשר קורח עובר ממחנה למחנה ולכן גם הטענות מוצגות בידי שני המחנות השונים האלו הן טענות שונות.

קרח ועדתו – כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו... קורח, אולי כבן למשפחה הבכורה בשבט קהת, רוצה תפקיד יותר בכיר, תפקיד כהונה.

דתן ואבירם – המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר... קשה להתמודד עם טענתם של דתן ואבירם, אולם נראה שהם מחרחרי צרות קבועים (דמותם תמיד הזכירה לי במשהו את שמשון ויובב בפינוקיו, שתמיד עושים צרות), וגם כאן נראה ששיכותם לשבט ראובן, מצביעה על כעס ומרמור כתוצאה מהדחתם מן הבכורה (ואפילו תפקידי לויים אין להם).

עונשו של קרח - סנדרו בוטיצ'לי -הקפלה הסיסטינית רומא. הציור לא מראה אדמה נפתחת, הבגדים מתאימים לתקופת הצייר ולא לתקופת המקרא, המשכן עשוי אבן?? וברקע רואים אוניות באמצע המדבר...

עיון נוסף מראה ששתי הקבוצות נמצאות במקומות שונים. מאתיים וחמישים איש הנמצאים באוהל מועד (מאחר ושם מקריבים את הקטורת), ודתן ואבירם הנמצאים במחנה ראובן (למה שהם יטרחו להגיע למשה, שמשה יבוא אליהם) . עושה רושם שקרח ומשה מקפצים בין שני המחנות (וזאת עקב דרכה של התורה שערבבה את שני הסיפורים לאחד).

בהנחה שהפרשה מבוססת על אירועי העבר ניתן להבין את טענת מאתיים וחמישים האיש, כולם קדושים, כולם יכולים להקריב קורבנות, לא רק אהרון ובניו (ואכן, פעולת ההקרבה הראשונה, שחיטה, כשרה בכל אדם). מפנייתו של משה ברור שרוב האנשים הם משבט לוי ועבודת המשכן עצמה לא מספיקה להם.

לחילופין יכול להיות שבני שבט לוי לא ממש מרוצים מהזכויות שיש להם (ואולי רואים בהם יותר חובות מזכויות)  וחושבים שהכהנים מקבלים יותר (תוך התיחסות לפרשיות מתנות הכהונה בסוף פרשת שלח, שמשמשות את המדרש שקורח הביא אלמנה וטען שמשה ואהרון לוקחים את כל נכסיה) מאידך, האם שכחו כולם את שאירע כמה חודשים ספורים קודם לכן ואת מות שני בני אהרון? האם אינם מבינים איזו רמה של קדושה נדרשת על מנת לשרת בקודש והאם כל מאתיים וחמישים האנשים חושבים כי הם מסוגלים וראויים לכך?

שאלות אלו מראות כי אפשרי ותארוך הפרשה הוא לקראת הכניסה לארץ, את הסיפור ההוא במדבר כבר שכחו מזמן, כהנים חדשים נכנסים לעבודה (למשל פינחס ובודאי יש עוד בנים) אהרון כבר זקן מאד ובודאי זה הזמן לבצע מהפכות.

ראייה כפולה זו נכונה גם לטענות דתן ואבירם, משה לא מצליח להביא את בני ישראל לארץ ישראל וגזירה נגזרת לשהייה ארוכה במדבר. בנקודה זו הטענה להמיתינו במדבר נראית נכונה וטבעית. האם עם שלם יכול לחיות 40 שנה במדבר? ברור שבאופן הטבע לא, שבטים נודדים יכולים לחיות כך אבל עם צריך אדמה קבועה ונחלה.

מצד שני מאחר והגזירה נגזרה איזה טעם יש להחליף את משה עכשיו בתחילת הזמן הארוך הזה? שישב וינהיג ויעשה כלום במשך 38 שנה – כפי שכנראה קרה שהיו שנים סטטיות לחלוטין ואף רוח הקודש לא נגלתה אליו) ויותר הגיוני לחולל מרידות ולתפוס את ההנהגה לקראת הכניסה לארץ, מה גם שבשלב זה עדיין לא יודע שמשה לא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל (למרות הרמזים שהופיעו בפרשת בהעלותך).

אפשרי גם כי הפרשה התרחשה באמצע התקופה. למשל בשנה השמונה עשרה או העשרים ושבע. זוהי טענה קשה שכן אין לה שום יתרון והסבר. על כורחינו עלינו לדחות אפשרות זו כסבירה פחות. חיזוק לדעה זו נביא בשבוע הבא, וננסה להוכיח כי למעשה לא קרה דבר במשך 38 השנים.
מאחר ושאלה זו נותרה בלתי כריעה במישור הפשט נשים עוד לב לעובדה שלשתי הקבוצות יש עונשים שונים, במועדים שונים וקרח לא מוזכר באף אחד מהם! האם נבלע או נשרף? גם לזה אין תשובה.

בפרשתינו נאמר (ט"ז ל"ב):"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ"- המילה אותם מתייחסת לדתן ואבירם, ואת כל האדם אשר לקרח, לא מחייב שמדובר בקרח עצמו, אלא רק את כל אנשים מחנה דתן ואבירם שפעלו ביוזמת קרח.

בפרק כ"ו בתיאור השושלות של בני ראובן, מופיע כי קרח נבלע: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס" - כאן מופיע קרח בפירוש (מה שמחזק את הטענה שבמקור בפרשת קרח לא מדובר בקרח עצמו).

בחומש דברים פרק י"א ו קרח לא מוזכר כלל: "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל"

גם בתהילים (ק"ו ז) מוזכרים רק דתן ואבירם: "תִּפְתַּח-אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל-עֲדַת אֲבִירָם"

עונשו של קורח. תחריט עתיק מאת פ. ב. של. התיאור בתחריט מראה גם את האדמה הנפתחת וגם את האש היוצאת

המקורות בתורה סותרים. ייתכן שקרח נשרף וייתכן שנבלע ואולי גם וגם בצורה מסוימת, ומומלץ לעיין עוד במאמר נרחב בנושא של הרב משה וילינגר. לפירוט יתר של תיאור המעשים עצמם והדילוגים בין הקבוצות ניתן לעיין במאמריהם המפורטים של הרב סמט והרב לייבטאג, שבסוף דברו מסביר את המילה ויקח קרח? מה קרח לקח, קרח לקח שתי קבוצות שונות בעלות מכנה משותף של התנגדות למשה ואהרון, הפך עצמו למנהיגן ודוברן על מנת ליצור לעצמו בסיס כח גדול יותר וליצור קואליציה שלא לשם שמים.

אחד מהלקחים החשובים מהפרשה גם לימינו: מאחר וחלק מטענות הקבוצה נשמעות מאד לשם שמים, מלמדת אותנו התורה  שאפילו כאשר טענה מושמעת בצורה הגיונית חשוב לשים לב מי אומר אותה ומה המניעים האמיתיים שלו.

אפשרות נוספת לתארוך מרד קורח- האם מרד קורח היה בכלל לפני חנוכת המשכן?

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח

תשובות לחידות קורח

בדף זה מופיעות התשובות לחידון פרשת קורח. אם הגעתם לד; זה לפני שניסיתים לפתור את החידות, אנא גשו לדף החידות ונסו לפתור לבד. כך הנאתכם מהחידות רק תגבר.
ואם בכל זאת ניסיתים וצריכים קצת עזרה התשובות למטה...






עוד קצת







עוד קצת








מתחילים

• תמונתו של אריה (לובה) אליאב רומזת על הפסוק הראשון בפרשה (ט"ז א): "וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן"
• המטה המקושט, פירות השקדים וצילומו של עץ השקד הפורח מכוונים כולם למטה אהרון (י"ז כג): "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא משֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים"
• פופינס או אזרחי - הכוונה למילה המשותפת "מרי" המופיע בפרשה (י"ז כה): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה הָשֵׁב אֶת-מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת לִבְנֵי-מֶרִי וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ"
• חביות היין ביקב ראשון לציון משנות העשרים, מזכירות את היקב (י"ח כז): "וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן-הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן-הַיָּקֶב"
• הכי הרבה - הכוונה למילה "תשתרר" (ט"ז יג) המילה בעלת ערך הגימטריה הגבוה ביותר
• המחתה מציינת את הקרבת הקטורת במחתה על ידי אהרון ו-250 האנשים כמתואר בפרק ט"ז.
• הפחים מציינים את פסוק י"ז ג: "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי-הִקְרִיבֻם לִפְנֵי-ה' וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל"
• החמור, וגם יששכר (המשול בברכת יעקב לחמור) מזכירים את פסוק (ט"ז טו): "וַיִּחַר לְמשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל-ה' אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת-אַחַד מֵהֶם"
• OUTPUT - אחד מהתרגומים האפשריים למילה הוא פלט, מזכיר את און בן פלת בפסוק הראשון בפרשה
• הבור באדמה (תמונה מגוואטמלה) הוא דוגמה לכך שהאדמה פותחת את פיה ומסוגלת לבלוע בתים שלמים. המיוחד בפציית האדמה בפרשת קורח דתן ואבירם הוא שהאדמה נסגרה ושבה לצורתה המקורית מיד לאחר הבליעה.
• האש מרמזת לאש שיצאה ושרפה את 250 מקריבי הקטורת.
• אחד מעשר - פי הבאר היא אחד מעשרת הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.

סטטיסטיקה בפרשת קרח

פרשת קרח היא הפרשה ה-38 בתורה וה-5 בחומש במדבר. הפרשה נכתבת ב-184 שורות בספר תורה ויש בה 13 פרשיות (מיקום 22), מתוכן 7 פרשיות פתוחות ו -6 סתומות. בפרשה יש 95 פסוקים (מיקום 39),1409 מילים (מיקום 36) ו-5325 אותיות (מיקום 35). לפי ספר החינוך יש בפרשת קרח 9 מצוות (מיקום 18), מתוכן 5 מצוות עשה (מיקום 18) ו-4 מצוות לא תעשה (מיקום 17).

לדף הראשי של פרשת קרח

לפרשה הקודמת - שלח
לפרשה הבאה -חוקת

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה