אתר פרשת השבוע עם תקצירים, דברי תורה, מאמרים, הפטרות, תפזורות, חידות ועוד המון דברים על כל פרשות השבוע וחגי ישראל! המאמרים באתר מוגנים בזכויות יוצרים. ניתן להשתמש בתוכן למטרות פרטיות ולא מסחריות תוך קישור ומתן קרדיט לגדי איידלהייט. לפרטים נא לפנות לאימייל gadieide@yahoo.com
ראש השנה מתאפיין בברכות מרובות היחודיות לחג זה. מיד בסיום תפילת ערבית מברכים איש את רעהו: "לשנה טובה תכתב ותחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום".
או בלשון נקבה: "לשנה טובה תכתבי ותחתמי לאלתר לחיים טובים ולשלום".
ברכה זו נאמרת רק בערב הראשון. בשאר ימי החג (ועד יום כיפור) מברכים "גמר חתימה טובה". הסיבה היא שהמשפט עצמו (שהרי ראש השנה הוא יום הדין) מסתיים מהר מאד, לאחר תפילת ערבית ולכן אז אפשר לברך לגבי הכתיבה (וגם מדגישים, לאלתר, מייד). לאחר מכן, מחכים רק לחתימה והכתיבה כבר בוצעה.
ברכה נוספת ידועה היא "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", ויש הגורסים "תכלה שנה וברכותיה, תחל שנה וברכותיה" וזו גירסה יפה מאחר ואין אנו מתלוננים על העבר אלא מקווים למשהו חדש וטוב. מקורה של ברכה זו הוא מספר בראשית פרשת מקץ, פרק מ"א פסוקים נג-נד: "וַתִּכְלֶינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע אֲשֶׁר הָיָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: וַתְּחִלֶּינָה שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב לָבוֹא
כַּאֲשֶׁר אָמַר יוֹסֵף וַיְהִי רָעָב בְּכָל-הָאֲרָצוֹת וּבְכָל-אֶרֶץ
מִצְרַיִם הָיָה לָחֶם" . שתי המילים גם דומות מאד ויש רק הבדל של אות אחד ביניהן. בפרשת מקץ הטוב נגמר והתחלף לרע, ואילו אנו מקווים שהרע יסתיים וייהפך לטוב, או לפי הנוסח השני שהטוב יימשך.
סדר ברכות לראש השנה - מה אוכלים ומה מברכים
באדיבות צוות ספרי משנאות (משה גרוס, גד מכטה, איורים:חננאל תורגמן) ניתן להוריד סדר ברכות לראש השנה מעוצב ומלווה בהסברים בשלוש גרסאות שונות:
נהוג בארוחת ראש השנה לערוך מעין סדר קטן ולאכול מספר דברים ולומר עליהם ברכות (אמירות יהי רצון). הברכות אינן מהתורה אלא רק מנהג שהתפתח במרוצת הדורות.
יש הנוהגים לכהין את כל הברכות על צלחת מיוחדת, צלחת ברכות לראש השנה.
כמובן שמתחילים באמירת קידוש, וברכת המוציא על הלחם - כמו בכל שבת וחג
מקובל לאכול פירות וירקות שונים. הסדר באכילת הפירות הוא קודם כל משבעת המינים (לפי סדרי קדימות בברכות): זיתים, תמרים, ענבים, תאנים, רימון ולאחר מכן פירות אחרים ולאחר מכן ירקות.
לפני אכילת הפרי הראשון מברכים: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ"
ולפני הירק הראשון מברכים "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי האדמה"
רצוי לייחד פרי או ירק חדש (שלא נאכל זמן רב) ללילה השני של ראש השנה ולכוון בברכת שהחיינו גם על הירק החדש (לחילופין אפשר לקנות בגדים או כלים חדשים ולכוון עליהם)
לאחר ברכה יש לאכול מיד מן הפרי ולאחריה לומר את ה-"יהי" רצון" המתאים.
לכל פרי יש את אמירת ה-"יהי רצון" המקובלת, אולם בחלט ניתן ואף רצוי "להמציא" ברכות יהי רצון נוספות על פירות שאינם ברשימה המסורתית או בכלל ברכות שאתם מאחלים לכם, למשחתכם ולכל עם ישראל לשנה הקרובה.
מילות הברכה מזכירות במקצת את שמו (לפעמים הלועזי!) של המאכל, ובהחלט אפשר לאלתר על כל מאכל ומשקה בסעודה, ולבקש מהילדים להמציא עוד ברכות. כמה ימים לפני ראש השנה, צרו עם הילדים, סדר ברכות אישי משלכם, העתיקו את המשפטים הוסיפו איורים והדפיסו לבני הבית לאמירה משותפת סביב השולחן.
מקובל לענות אמן לאחר כל ברכה וכל אמירת יהי רצון.
רימון
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו כרימון"
תמרים
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויבנו ושונאינו"
תפוח בדבש
"יהי רצון מפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה"
דלעת (קרע בלעז)
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתקרע רוע גזר דיננו"
רוביא (שעועית בתרמיל)
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שירבו זכויותינו"
לוף (פרסה - כרשה - כרתי)
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיכרתו אויבנו"
סלק
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיסתלקו אויבנו"
גזר
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתגזור עלינו גזרות טובות"
ראש (של דג או כבש)
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב"
דגים
"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנפרה ונרבה כדגים"
ראש השנה נחגג בא' ובב' בתשרי. מקור כפילות היום היא בתקופה בה היה ספק באיזה יום יחול ראש השנה מאחר ולא ידעו אם יבואו עדים ויהיה אפשר לקדש את החודש. תקנה זו קדומה בהרבה מתקנת יום טוב שני הנוהגת עד ימינו רק בחוץ לארץ. בתורה לא מופיעים פרטים על החג, הוא גם אינו מכונה ראש השנה, אלא היום הראשון בחודש השביעי, והוא מוזכר כיום תרועה וכיום זכרון. פרטי ודיני החג התגבשו במהלך הדורות.
ראש השנה הוא יום הדין, ובו אנו מאמינים שהקב"ה יושב ושופט את כל העולם כולו על מעשיו. מבחינת זו של אימת הדין מתחילים הימים הנקראים הימים הנוראים, במשמעות של נוראי הוד (ולא של איומים).
ראש השנה, הוא חג משונה. מצד אחד, כבר לאחר תפילת ערבית אנו פונים לסעוד את ליבנו בארוחת חג חגיגית במיוחד ומיד למחרת בבוקר אנו מתפללים תפילה ארוכה ורצינית (ולאחריה שוב אוכלים סעודה חגיגית) וכן ביום השני. שני פנים אלו של ראש השנה, בתור יום חגיגי במיוחד ובתור יום רציני במיוחד מהווים ניגוד המשתלב באווירת החג.
בסעודות החג מקובל לערוך מעין סדר ברכות (ראו מאמר מורחב). עיקר השינויים בתפילות הוא בתקיעות השופר המיוחדות לראש השנה, ובתפילת מוסף שבה נאמרות 9 ברכות ולא 7 כרגיל והן נקראת ברכת מלכויות, זכרונות ושופרות. בכל ברכה אנו מדגישים צד אחר של הקב"ה, את מלכותו על העולם, את זכירתו של כל המעשים והברואים (השגחה פרטית) ואת קול השופר, האמצעי המיוחד של היום.
בקריאת התורה אנו קוראים בפרשת וירא, את ההבטחה על הולדת יצחק, את גירוש הגר וישמעאל וביום השני של ראש השנה, מגיעים לשיא את פרשת עקידת יצחק. טעמי הקריאה בראש השנה וביום הכיפורים שונים ומיוחדים, איטיים ורציניים יותר.
בקריאת ההפטרה קוראים ביום הראשון את סיפורה של חנה אם שמואל, וביום השני מזכירים את רחל אמנו, שכן המדרש אומר ששלוש עקרות נפקדו בראש השנה, שרה רחל וחנה, וכך ביום ראש השנה, שהוא לפי המסורת גם יום בריאת ויצירת העולם (למרות שיש דעות שבניסן נברא העולם) אנו מזכירים את הנשים שהרו באותו יום.
תקיעות השופר נאמרות לפני תפילת מוסף ובמהלכה. במנהג המקורי נאמרו התקיעות בתפילת הלחש אולם כיום, כאשר אנשים מתפללים בקצבים שונים, ברוב המקומות אין תוקעים בתפילת לחש אלא רק בחזרת שליח הציבור ומשלימים תקיעות נוספות בסוף התפילה.
בצהרי יום ראש השנה, מקובל מנהג התשליך (ואם ראש השנה בשבת, אומרים את התשליך ביום השני). זהו מנהג סימלי בו אנו הולכים למקור עם מים (שכן המים מטהרים ואינם נטמאים לעולם), ולמעשה משליכים את חטאנו למים. כמובן שמנהג סימלי זה צריך להיות מלווה במעשים לאורך השנה שתבוא, אולם הוא מדגיש את מחויבתינו לשפר את מעשינו.
שלוש עקרות נפקדו בראש השנה: שרה, רחל וחנה. כך לפי הגמרא במסכת ראש השנה. על פקידתה של שרה אמנו אנו קוראים בקריאת התורה. פקידתה של חנה מוזכרת בהרחבה בהפטרה ליום הראשון של ראש השנה ואילו רחל אמנו מוזכרת בהפטרה של היום השני.
ההפטרה של היום השני כוללת כמה פסוקים שהפכו לשירים ידועים מאד ונביא כמה ביצועים שלהם.
נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש "הפטרה לעניין" המכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.
ההפטרה ליום הראשון של ראש השנה היא בספר שמואל מתחילתו ועד סוף תפילת חנה בפרק ב'
א וַיְהִי- אִישׁ אֶחָד מִן-הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן-יְרֹחָם בֶּן-אֱלִיהוּא בֶּן-תֹּחוּ בֶן-צוּף אֶפְרָתִי: ב וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים:
פתיחת הסיפור רגילה, אולם אנו רואים מיד שיש לנו סיפור עקרות נוסף. בניגוד למקרים אחרים בו אשמת העקרות אינה ברורה הרי שכאן ידוע שחנה היא העקרה מאחר ולאלקנה יש ילדים מאשה אחרת. מוצאו של אלקנה מפורט אולם אנו יודעים שהוא היה משבט לוי ולא משבט אפרים.
ג וְעָלָה- הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַה':
עלי הוא הכהן הגדול אבל הפסוק כבר נותן לנו הטרמה של המתרחש. עלי לא מאד בעניינים ותפקידו בעיקר סימלי. מי שעושים את העבודה בפועל הם בניו.
ד וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת: ה וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב וַה' סָגַר רַחְמָהּ:
מסתבר שמנה אחת אפים, אינה דווקא ביטוי גנאי, אלא מנה משובחת יותר. אלקנה רואה שחנה במצוקה ומנסה לפצות אותה.
ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְעִמָהּ כִּי-סָגַר ה' בְּעַד רַחְמָהּ:
אבל כמובן שעל חוסר בפרי בטן לא יכולות לפצות שום מתנות ועוד כאשר יש אישה נוספת בסביבה שדואגת לסובב את הסכין. מסיבה זו מכונות נשים של בעל אחד צרות זו לזו. מלשון אויבות. זהו אולי הבסיס לאיסור לשאת שתי אחיות. אחיות שאומורת להיות חברות קרובות, אסור שיהפכו לאויבות. כמובן שעם הצרות באות גם הצרות...
ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית ה' כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל:
לא מדובר באירוע חד פעמי, אלא באירוע החוזר על עצמו מדי שנה. המפרשים מרחיבים מעט. חלקם לגנאי וחלקם מנסים למצוא נקודות זכות במעשיה של פנינה, דבר הקשה בפשט.
ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים:
שאלתו של אלקנה אינה ברורה. הרי הסצינה חוזרת על עצמה כל שנה. האם חנה לא ענתה לו בשנה שעברה? האם לא ברור לו למה היא עצובה? האם הוא חושב שהוא טוב לה מעשרה בנים? אולי אלקנה נמנע מלשאול שאלה זו ושאל אותה לראשונה באותה שנה.
ט וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן ישֵׁב עַל-הַכִּסֵּא עַל-מְזוּזַת הֵיכַל ה':
חנה בוודאי אינה משתכנעת משכנועיו של אלקנה אבל אוכלת בכל זאת, אולי לא לקלקל את החגיגה לכולם. זוהי אכילה שאין עמה שמחה ותענוג, אלא אכילה כפויה. חנה אינה מסוגלת לסבול יותר והולכת להתפלל.
י וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל-ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה: יא וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא-תִשְׁכַּח אֶת-אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל-יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ:
תפילה כנה אמיתית ופשוטה היוצאת מתוך הלב. חנה עושה מעשה שנחשב באותה תקופה לדרסטי. נדרים הם עניינים חמורים ואין להקל ראש בנדר (זכרו את נדרו של יפתח ואת תוצאותיו הטרגיות). אמנם כאן ההשלכות אינן כה חמורות, הילד יוקדש לעבודת ה'', אבל נניח שחנה תלד רק ילד אחד ולא תזכה לגדלו ולהיות במחיצתו. עדיין ההקרבה שלה ברורה.
יב וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי ה' וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת-פִּיהָ: יג וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל-לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה: יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד-מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת-יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ:
הצרות באות בצרורות. מושפלת על ידי צרתה, לא זוכה לאמפתיה מבעלה ובסוף עוד חושבים אותה לשיכורה. קשה לדבר סרה בעלי הכהן, אולם הנביא עצמו מדגיש לנו כי עלי היה מנותק מהעם ולא רגיש וקשוב למצוקותיו. כיצד יכול אם כך להתפלל ביום הכיפורים, או בכל יום אחר, על כל עם ישראל? לבי לבי על חנה מרת הנפש.
טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת-רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת-נַפְשִׁי לִפְנֵי ה': טז אַל-תִּתֵּן אֶת-אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת-בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד-הֵנָּה:
יש להעריך את חנה, שעוד הצליחה למצוא כוחות נפש לענות לעלי ולהסביר לו את המצב. יש כאן רמז מטרים חשוב. עלי חושב שחנה היא בת בליעל, אולם הנביא עצמו יגלה לנו כי דווקא בניו של עלי עצמו הם בני הבליעל. הביקורת על עלי רק מתעצמת בכך שהוא אינו שם לב מה קורה בתוך ביתו ולעומת זאת ממהר לחשוד באחרים. הדברים חורגים ממסגרת ההפטרה, אולם נעיר כי עלי מקבל עונש נורא על כך, בפרט שבסך הכל הוא היה כהן ואחרון השופטים וגם עונשו הקשה מציק לקורא.
יז וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹקי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת-שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ:
עלי מתעשת במהרה ומברך את חנה, הוא מבין ומודה בטעותו.
יט וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי ה' וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת-חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ ה': כ וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו:
ואכן, חנה נכנסת להריון, ויולדת בן. השם שמואל אינו בדיוק מהשור ש.א.ל. אולם בפנינו רמז נוסף המתייחס לשאול המלך ולמערכת היחסים שתהיה לו עם שמואל הנביא.
כא וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל-בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַה' אֶת-זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת-נִדְרוֹ:כב וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי-אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת-פְּנֵי ה' וְיָשַׁב שָׁם עַד-עוֹלָם: כג וַיֹּאמֶר לָהּ- אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד-גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם ה' אֶת-דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת-בְּנָהּ עַד-גָּמְלָהּ אֹתוֹ:
אלקנה מודאג מעט. הזכרנו שנדרים הם עניין רציני ואין להפר אותם אולם חנה יודעת שצריך לחכות מעט עד שהילד ייגמל והיא כמובן זוכרת שהוא מוקדש לה'.
כד וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית-ה' שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר: כה וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת-הַפָּר וַיָּבִאוּ אֶת-הַנַּעַר אֶל-עֵלִי:
וכששמואל גדל, חנה מקיימת את נדרה ומביאים את הנער על עלי.
כו וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל-ה': כז אֶל-הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת-שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ: כח וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּיהוּ לַה' כָּל-הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַה' וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַה':
לא ברור עם עלי זוכר את האירוע (שהיה לפחות שלוש שנים קודם לכן).
סיום ההפטרה הוא תפילתה הנפלאה של חנה שרבים מפסוקיה נהיו מטבעות לשון.
א וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה' רָמָה קַרְנִי בַּה' רָחַב פִּי עַל-אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:
שמחתה של חנה ואושרה פורצים אלינו מהמילים. חנה לא מהססת אפילו לכנות את פנינה בתואר אויבתה.
ב אֵין-קָדוֹשׁ כַּה' כִּי-אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹקינוּ: ג אַל-תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' (וְלֹא) [וְלוֹ] נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:
כל מה שקורה בעולם הוא מהקב"ה. אנשים יכולים לדבר ולדבר אולם קביעת העלילה נעשית בסופו של דבר בידי הבורא.
ד קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ-חָיִל: ה שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד-עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:
רבים מפרשים זאת על חנה ופנינה. המדרש מספר שחנה אכן ילדה עוד שישה ילדים, ואילו בניה של פנינה הלכו לעולמם בנסיבות עלומות.
ו ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל: ז ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף-מְרוֹמֵם: ח מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם-נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי ה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:
פסוק ו' מזכיר מאד את הפסוק מפרשת האזינו (דברים ל"ב לט): "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: " נראה שחנה הכירה את השירה. פסוק ח' מזכיר מאד פסוק הנאמר בתהילים והוא גם חלק מהבית הראשון בתפילת הלל.
הפטרת יום ב' של ראש השנה הפטרת היום השני של ראש השנה היא בספר ירמיהו פרק ל"א
ספר ירמיהו ידוע בעיקר בגלל נבואות הפורענות שלו. אולם אין להתבלבל נבואות פורענות מצויות אצל כל הנביאים וגם נבואות נחמה אפשר למצוא בכל נביא ועדיין יפה וראויה היא הפטרה זו ליום השני של ראש השנה שכאן היא עוסקת רבות בזיכרון ופסוקי הסיום שלה מופיעים כחלק מתפילת זיכרונות. הדגשתי את הפתיחות של הפרשיות השונות כולם פותחות במילים כה אמר ה' (מוטיב פתיחה שחוזר על עצמו רבות סביב פרקים אלו בירמיהו).
א כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל:
גם לאחר עונשי הגלות הקב"ה זוכר את תקופת עם ישראל במדבר והפסוק מזכיר לנו פסוק אחר מתחילת הספר (הנמצא עמוק בתוך פסוקי פורענות) :"הָלֹךְ וְקָרָאתָ- בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". ב מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד: ג עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים:
נראה שפסוקים אלו מתכתבים עם הפטרות הנחמה בישעיהו ופרת הפטרת פרשת ניצבים אותה קראנו רק לפני מספר ימים בה מתוארת ציון ככלה העודה עדייה. קשרים לשוניים רבים יש בין הפטרות הנחמה בישעיהו לבין לשונו של ירמיהו.
ד עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ: ה כִּי יֶשׁ-יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל-ה' אֱלֹקינוּ:
יש לשים לב כי הדברים מכוונים על אפרים, כלומר ממלכת ישראל ולא על ממלכת יהודה. פסוק ה' הוא פסוק חשוב. ירבעם בן נבט, מלך ישראל הראשון לאחר פיצול המלוכה, מנע עלייה לירושלים, על מנת לבסס את שלטונו. חזרת אפרים מהגלות תסמן גם את ביטול המחסומים (בפועל, הושע בן אלה, מלך ישראל האחרון, ביטל אותם) ואת האיחוד המחודש של הממלכה.
ו כִּי-כֹה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת-עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל: ז הִנְנִי- מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי-אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה: ח בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל-נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי-הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא: ט שִׁמְעוּ דְבַר-ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ: י כִּי-פָדָה ה' אֶת-יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ:
גם המקומות הגיאוגרפים מוזכרים בישעיהו בהפטרת פרשת ניצבים ובפרט האיים הרחוקים. החידוש כאן הוא כי גם המתקשים בהליכה: הנכים והנשים ההרות יגיעו. הם יבואו בבכי, כנראה זכרון החורבן עדיין טרי.
יא וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל-טוּב ה' עַל-דָּגָן וְעַל-תִּירֹשׁ וְעַל-יִצְהָר וְעַל-בְּנֵי-צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא-יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד:
אולם אחרי שיבואו, הבכי יתחלף ברינה, והשפע הכלכלי והשגשוג, וכמובן ההתיישבות המחודשת בארץ המובטחת יניסו את היגון והאנחה.
יב אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם: יג וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת-טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם-ה':
ייתכן ואפשר לראות בפסוקים אלו מעין המשך להפטרת הנחמה האחרונה של פרשת ניצבים, הפטרה החוזרת על עיקרי הדברים ומסכמת אותם ואם רק היינו זקוקים לנחמה, הרי שהיינו יכולים להפסיק את הקריאה כאן. אבל גם במצב הזה עדיין יש מי שזקוקה לנחמה. זוהי רחל אמנו וחתימת ההפטרה היא בפסוקים הידועים.
יד כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ:
הפסוק הבודד הזה מהווה פרשייה בפני עצמה. נראה שההפטרה חוזרת למעשה אחורה, או מתחילה נבואה חדשה לגמרי (לרוב פרשייות חדשות מתחילות עניין חדש). רחל מבכה את בניה שירדו לגלות, בין אם אלו בני אפרים ובין אם אלו בני יהודה. מדוע פסוק זה הוא פרשייה בפני עצמה? הנביא מפריד את בכייה של רחל ונותן לו מקום בפני עצמו. הנחמה אינה כה מהירה. המענה והניחום יגיע, אבל לאחר זמן ולאחר המתנה. עוד יש להבין מדוע בכלל מתחילה פרשייה זו בביטוי כה אמר ה'. האם לא כולם שומעים את בכייה של רחל? מסתבר שלא. או בגלל שהארץ (הרמה) נותרה ריקה ושוממה מיושביה, רחל בוכה ואין מי שישמע אותה זולת הקב"ה, או כמובן הבכי שהוא ברומו של העולם, בעולמות העליונים, והקב"ה באמצעות הנביא מגלה לנו מעט מהמתרחש שם.
ואכן, פרשייה חדשה מתחילה ובה הקב"ה עצמו מנחם את רחל ומבטיח לה את ההבטחה הידועה ושבו בנים לגבולם, הבטחה אותה מתארת תחילת ההפטרה (וגם המשך נבואת ירמיהו שאינה חלק מההפטרה).
יז שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹקי:יח כִּי-אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל-יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם-נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי: יט הֲבֵן- יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם אִם יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים כִּי-מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל-כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם-ה':
כאן ממשיכה הנבואה לתאר את נאם ה' המזכיר את אפרים מתפלל וחוזר בתשובה על חטאיו. בדיוק כמו שכתב בפסוק החותם את מגילת איכה: "השיבנו ה' אליך ונשובה" משתמש ירמיהו באותה לשון לתאר את בקשת אפרים, בקשה אותה הקב"ה מקבל בחיוב.
ונסיים בביצוע של החזן שמואל מלבסקי שהלחין את השיר הידוע (לא, זה לא של להקת הנחל).
השיר נהיה כל כך פופולארי והנה ביצוע של מקהלה מאינדונזיה (!!)
מבחר רעיונות לראש השנה לסעודות המשפחתיות, להפעלת הילדים ולהפיכת הערב למשמעותי עבור כל המשפחה. הרעיונות מאת הרב יוני לביא, רב אולפנת צביה בני ברק
מסכמים שנה – מעלים זיכרונות מן השנה שחלפה. כל אחד מספר על האירוע שהיה הכי משמעותי/מפתיע/ מאכזב/מרגש בעבורו במהלך השנה.
"שנהיה לראש ולא לזנב" – מה זה אומר לכם? איפה בחיים אנחנו זנב? מה קובע האם נהיה לראש או לזנב?
איחולים - כל אחד אומר שלושה דברים שהוא מאחל לעצמו לשנה הבאה.
מה צריך להרגיש בראש השנה – יראה וחרדת הדין או שמחה?
ספרו על ר"ה/יו"כ מיוחד שהיה לכם
אוספים מהבית כל מיני חפצים סתמיים (מפתח, מקל כביסה, צעיף וכדומה) או גוזרים בערב החג תמונות מעיתון – וכל אחד בוחר חפץ או תמונה ואומר איך זה מתקשר אצלו למישהו מבני המשפחה ומברך אותו בעקבות זה.
בוחרים דמויות מוכרות (ראש הממשלה, מנהלת בית הספר, הדודה שוּלה וכו') – ואומרים מה אנחנו רוצים לאחל להם לשנה הקרובה. מה אנחנו רוצים לאחל לעצמנו כמשפחה?
הכרת הטוב – על מה היינו רוצה להודות לה' על השנה האחרונה (ביחס לעם ישראל בכלל ובאופן אישי)? למי עוד היינו רוצים להודות בהזדמנות הזאת?
כל אחד בוחר דמות שמהווה השראה עבורו ומשתף בסיפור/אנקדוטה אופיינית עליה
סַפְּרוּ על נס שקרה לכם או למישהו שאתם מכירים בשנה האחרונה
סַפְּרוּ על חוויה קשה שקרתה לכם וכיצד דווקא היא תרמה לחייכם
אפשר לדון בקריאות התורה וההפטרות של הימים האלו. כולן עוצמתיות ומליאות תוכן (הבשורה על הולדת יצחק, עקידת יצחק, הולדת שמואל).
וכמובן אפשר להמציא סימנים חדשים, יצירתיים ומצחיקים נוסף על המסורתיים המוכרים...
"ראש השנה" הוא הכרך הראשון בסדרה "באר מרים" היוצאת לאור בשיתוף פעולה של ישיבת הר עציון והוצאת ידיעות אחרונות, לזכרה של מרים בלאו. הסדרה היא אסופת מאמרים של רבני הישיבה בהווה ובעבר בעריכתו הראשית של הרב יעקב מדן. הדבר הראשון בספר שמשך את תשומת ליבי (או יותר נכון את תשומת ידי) הינו משקלו החריג. דפדוף קל פתר את התעלומה שכן הספר הוא למעשה אלבום חגיגי, כולו נייר כרומו משובח בעיצובה המרהיב של עדי צור. זהו אלבום שתשמחו לקבל מתנה או להביא מתנה למארחיכם בחג (במקום המתנות הרגילות). הספר כולל מאמרים במבחר נושאים הקשורים לראש השנה ובינהם שזורים פרקי מנהגים ומסורות ותמונות חפצי יודאיקה. הספר מחולק לחמישה פרקים: תוקף קדושת היום, מלכויות, זכרונות, שופרות ומקראי קודש, כאשר לכל חלק מוקדם מבוא קצר.
ראשי ישיבת הר עציון, יושבים בתוך עמם, והם ערים למתחים ולקונפליקטים בין
דתיים לחילוניים וליחסים בין היהדות המסורתית מחד לבין הישראליות החדשה
מאידך. כבר במבוא נותנים העורכים את הדעת להבדל בין ראש השנה כיום חגיגי מלא ציפיה לשנה הבאה (שתהיה יפה וטובה), לעומת התפילות והפיוטים הרציניים ומלאי היראה מאימת הדין. ביטוי חזק לכך במיוחד נמצא בפרק השני (והמרתק במיוחד) של הספר העוסק בפיוט "ונתנה תוקף". לפרק זה בספר לא מצוין כותב אלא שנכתב על ידי המערכת כולה. הפרק עוסק בפיוט ונתנה תוקף, שנהיה בקהילות אשכנז לאחד מרגעי השיא של תפילת מוסף של הימים הנוראים (בנוסף לתקיעות השופר בראש השנה ולסדר העבודה ביום הכיפורים). לאחר הצגת הפיוט, מקורו בסיפור הנורא על רבי אמנון ממגנצא, מבנה חלקיו השונים ומשמעותו עוברים לדון במנגינות הפיוט השונות, ובפרט מעמתים את הלחן המסורתי (שלו שלל גירסאות ווריאציות) עם הלחן הישראלי החדש של יאיר רוזנבלום. את הלחן חיבר רוזנבלום לחברי קיבוץ בית השיטה. קיבוץ קטן זה שכל במלחמת יום הכיפורים 11 מבניו ותחושות האבל וההלם בקיבוץ היו חזקות במיוחד (גם השיר "החיטה צומחת שוב" חובר לזכר נופלי בית השיטה).
גם במאמר עצמו מזכירים הקוראים כי שמיעת הניגונים (בפועל או בזכרון) חיונית להמשך קריאת המאמר ולכן הנה קישורים לשני הביצועים, המרגשים והמרטיטים כל אחד בדרכו שלו.
מכאן עוברים המחברים לדון בהבדלים בין המנגינות המבטאים את השוני והדגשים בתפיסת הפיוט. מתי השירה איטית ומתי היא מהירה, בהשמטות חלקי הפיוט בלחנו של יאיר רוזבלום המשאירות את ההרגשה של גזר הדין שנחתם למיתה, ואת המהירות שהדברים קרו בשדה הקרב, את התחושות של חוסר האונים ושל אפסות וקטנות האדם. אלו היו התחושות שהשתקפו לאחר המלחמה בארץ כולה ובקיבוץ בית השיטה בפרט, ובפעם הראשונה שהושמע הלחן בטקס בקיבוץ, קמו מיד לאחריו חברי הקיבוץ ועזבו את המקום בדומייה.
אולם בפיוט עוד מילים ובתים ובהם מופיעה האפשרות לתקן את החטא, ולחזור בתשובה "כי לא יחפוץ במת המת כי אם בשובו מדרכו וחיה". הניגון המסורתי מדגיש אלמנט זה של חזרה בתשובה שהרי זוהי מהותו של יום הכיפורים ולמעשה יום הדין כבר היה בראש השנה וכל שנותר לנו ביום הכיפורים הוא לחזור בתשובה ולקוות למחילה.
מסכמים המחברים:
"לחנו של יאיר רוזנבלום פותח בהכרזה נשגבת, מתאר באופן מהיר וקצבי את דינו של הקב"ה, ומסיים בקטע המבטא את אפסות האדם ואת חוסר האונים שלו בעומדו לדין לפני יוצר כול. הניגון המסורתי פותח בתפילה ובתחינה, מלווה את הדין בצלילים של יראה ואימה, מדגיש את יכולתו של האדם לשוב בתשובה, ומסיים בשמחה של זכייה בדין ושל תקווה לעתיד שבו ימלום ה' על כל הארץ. ניגון זה מוביל את המתפלל מיראת הדין להתרוממות הרוח, בועד הלחן המודרני מוליך אותו לדרך ללא מוצא"
בפועל, לחנו של רוזנלבום חדר לציבור הדתי והוא מושר במשולב עם הלחנים המסורתיים בבתי כנסת רבים וכן בקהילתנו. כיום, לא ניתן לנתק את יום הכיפורים, על משמעויותיו ההיסטורית מזה אלפי שנים מזכרונות המלחמה בת הקרוב לארבעים שנה, והסינתיזה מתבצעת גם באמצעות לחן משולב של פיוט נורא זה.
ראש השנה - באר מרים סדרה לחגים
בעריכת יעקב מדן
הוצאת ידיעות אחרונות
בשיתוף ישיבת אור עציון
תשע"ב 2011
282 עמודים לתוכן הענינים לרשימת הכותבים
לעמוד הראשי של ראש השנה
דף החידות לראש השנה מכיל חידות ציורים וחידות מילוליות לראש השנה. בדף הראשון חידות קלות יותר על מנהגי החג. מומלץ להדפיס את הדפים ולפתור אותם ביחד בסעודה המשפחתית.
לילדים הקטנים יותר, יש גם תפזורת לראש השנה
חידות לראש השנה
ניתן להיעזר בדף התשובות, אולם מומלץ לנסות ולפתור לבד ולהיעזר רק במקרה הצורך.
הדף השני מאתגר יותר והחידות מתייחסות לפיוטים לתפילות לקריאת התורה ולהפטרה של ראש השנה
מומלץ לנסות לפתור רק לאחר התפילות (לפחות של היום הראשון).
חידות לראש השנה
חידות ושאלות נוספות לראש השנה באדיבות מר עזרא מרום, מחבר תורה ממרום
1. ציין 5 עניינים הקשורים לראש השנה שמספר כל אחד מהם הוא 3?
2. עיין בגמרא ראש השנה דף י' ע"ב ומנה כמה אירועים שקרו בר"ה.
3. כמה סוגי ראשי שנים ידועים לך?
4. התקופה שבין ר"ה ליום כפור נקראת "בין כסה לעשור". הסבר מדוע.
5. אילו רמזים בראשי תיבות אלול ידועים לך ?
6. בר"ה נוהגים לאכול ראש של דג ואומרים: "שנהיה לראש ולא לזנב" מה מקור ברכה זו בתורה?
7. כמה תקיעות תוקעים בראש השנה?
8. "תשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"; ציין מהתנ"ך כמה גזירות רעות שבוטלו בעקבות תפילה.
9. צטט לפחות 3 פתגמים המבטאים את מעלתה של הצדקה.
10. מהם 3 שלבי התשובה?
11. א) מה נוהגים לעשות בערב ר"ה?
ב) מדוע נוהגים כך?
12. מה מזלו של חודש תשרי ומדוע נבחר סמל זה?
13. הסבר את הפתגם:"מתשרי עד תשרי חוץ מתשרי".
14. א. ציין 2 שמות נוספים לחודש תשרי.
ב. מה משמעות המילה "תשרי" ?.
15. מדוע אין אומרים הלל בראש השנה?
בתפזורת הבאה ראש השנה, מופיעות מילים הקשורות לחג. יש מספר אפשרויות
לפתרון. ניתן לחפש בתפזורת מילים , ניתן לענות על השאלות ולילדים קטנים,
אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה ותודה ליואב שעזר לי להכין את התפזורת...
"פתח לנו שער
בעת נעילת שער
כי פנה יום.
היום יפנה
השמש יבוא ויפנה נבואה שעריך"
הספר נבואה שעריך של אפי ויסמן, בוגר ישיבת אור עציון ובעל תואר שני בפיסיקה אשר בנוסף משמש כחזן נועד למלא חוסר הקיים בימים הנוראים. בימים אלו, חלקו העיקרי של היום (ובפרט ביום הכיפורים) הוא התפילה בבית הכנסת. בנוסף, בימים אלו, ושוב בפרט ביום הכיפורים, מתמלא בית הכנסת באנשים שלא נמצאים בו בהכרח בימים אחרים בשנה. כריכת הספר מייעדת אותו לבני ישיבות מאידך (ולציבור הדתי בכללותו) ולקהל מסורתי וחילוני אשר מגיע בימים אלו לבית הכנסת. על מנת להיכנס לאווירת הימים הנוראים אתם מוזמנים לשמוע את השיר "פתח לנו שער" (השיר יפתח בחלון חדש) בביצועו של יהורם גאון ולהמשיך לקרוא.
הספר מקיים את ההבטחה והוא בהחלט מעניק מימד נוסף לתפילות. את תפילות הימים הנוראים אני מתפלל באיטיות. התפילות שונות מהרגיל, ארוכות יותר ומצריכות קריאה איטית, לעומת התפילות הקבועות השגורות מאד בפינו. בספר יש פירושים והסברים רבים על המבנים הכלליים של התפילה ובהחלט מצאתי את עצמי נעזר בו להבנה טובה יותר של התפילה ובנוסף, לשאילת שאלות נוספות ולמחשבה מעמיקה יותר על התפילה.
הספר, כראוי, מתחיל כבר באלול ובשלושת התוספות של החודש (לדוד ה', שופר וסליחות), ממשיך בפרק כללי על הימים הנוראים ומתקדם לראש השנה ויום הכיפורים, אך לא נגמר שם אלא ממשיך עד הושענא רבא ושמחת תורה.
מחזורים רבים שיצאו בשנים האחרונות כוללים פירושים, מי יותר ומי פחות, שנועדו לסייע למתפלל הן בביאור המילים הקשות, והן בביאורים ובמאמרים על הימים והתפילה. ספר זה שונה, הוא אינו מחזור, אין בו את כל התפילות, והוא מיועד לקריאה, עיון ולימוד בבית. למרות זאת, את התפילות שהספר עוסק בהן הוא מביא. כאשר מחבר וההוצאה מייעדים את הספר לכלל המתפללים, קבועים וקבועים פחות כנאמר בפתיחה:
"בשנים האחרונות רואים אנו יותר ויותר כי בימים הנוראים פוקדים את בתי הכנסת גם אנשים שאינם רגילים בתפילות במשך כל השנה.... מטרתו העיקרית של ספר זה היא להצליח לקרב את האנשים - הן את הרגילים בתפילה בכל ימות השנה, והן את הפוקדים את התפילות בעיקר בימים הנוראים - להבנת התפילה, וממילא אף להזדהות גדולה יותר ולכוונה שלמה יותר."
אמנם המחבר פונה לכלל המתפללים אולם הצורך לשמור על היקף סביר של הספר, בהכרח גורם לו לעסוק יותר בתפילות המרכזיות ולהוסיף הסברים רבים כללייים על מבנה התפילה והברכות, הסברים אשר מתפללים קבועים יכירו. לציבור זה דווקא יתאימו יותר הסברים מפורטים על הפיוטים המרכזיים. המחבר ער לעובדה זו ואף מתנצל עליה קמעה בהקדמתו:
"מאידך גיסא, בחלק מהדברים שכתבתי אין חידושים מפליגים, שכן מתבוננים הם באופן פשוט בנאמר בתפילה. נדמה כי גם דברים אלו ימצא הקורא או המתפלל חידוש,שהרי לעיתים אין אנו מבחינים אף בדברים הפשוטים, והצגתם יכולה לעורר את תשומת הלב לאשר נעלם מעינינו, או לפחות לסדדר את הדברים שכבר שמנו אליהם לב."
המחבר מזמין גם את המתפלל הבקיא לעיין בתפילה. לפעמים דווקא מרוב שהתפילות נהיות שגורות על פינו, אנו אומרים אותם בצורה מהירה ובלי להתעמק על המילים. גם בתפילות אלו, יש להתעמק ולהבין את משמעותן ואת מבנן ובפרט בימים הנוראים, בהן ניתן לרכז את כל כוונת הלב בתפילה. ניקח לדוגמא את הפרק העוסק באמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (בשכמל"ו בקיצור). הציבור הדתי יודע כי ביום כיפור אומרים פסוק זה בקול רם ולא בלחש כמו בכל ימות השנה, ורבו אף מכיר את הטעם שזוהי אמירה של המלאכים וביום כיפור אנו דומים למלאכי השרת, אולם המחבר ממשיך ומרחיב את היריעה, ומחבר את האמירה לאמירה הנאמרת בסדר העבודה וגם לפסוקים הנאמרים בסיום של הסום של תפילת נעילה, ממש לפני אמירת "ה' הוא האלוקים" והסתלקות השכינה (מושג שאף הוא מוסבר היטב בספר). לגבי טעמי אמירת הפסוק בקול רם, המחבר מביא הן את הגמרא העוסקת בנושא והן את המדרש וקודם כל מסביר שני טעמים שונים לאמירתו בכל ימות השנה בלחש, טעם אחד הוא שאמירה זו לפי המדרש נאמרה על ידי בני יעקב סמוך למיתת יעקב אביהם ועל מיטתו ממש לפני ברכות יעקב, אך לא נאמרה בתורה במסגרת שמע ישראל שאמר משה רבנו. המחבר מרחיב את משמעות האמירה, מדוע בני יעקב אמרוה ומודע משה חשש לאומרה ומסכם שגם חז"ל התלבטו אם להכניסה או לא ופסקו לאומרה בלחש. הטעם השני, אף מפתיע יותר ובו נטעו כי לעומת אידאלים נשגבים יותר של התגלות ה' כגון "ה' אחד ושמו אחד" שבשמע ישראל, אמירת בשכמל"ו היא מעין הסתפקות במועט יותר, ואת תאוותינו למשהו מועט אנו מצניעים ואומרים בשקט, מאחר ואנו אמורים להתאוות להתגלות הנשגבת יותר. זאת לפי הגמרא, אולם המדרש הופך זאת ורואה באמירה זה שבח נשגב כל כך עד שרק המלאכים יכולים לאומרו ולכן רק ביום הכיפורים נאמרו בקול רם. המחבר ממשיך ומאזכר את ענינו של ראש השנה בהמלכת ה' (כפי המתבטא בברכת מלכויות) וביישום המלא שלה ביום הכיפורים (בו אנו מקווים ליישומה המעשי בעולם על ידי אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד) זאת ועוד מדגיש המחבר כי בראש השנה עיקר היום הוא המלכת ה' בעולם (כאשר מלך היא דרגה נמוכה מאל, אנו רואים ומכירים מלכים בשר ודם ומבינים מה משמעות המילה, לעומת אל שהוא מושג שכלי בלבד), אך יום כיפור המסתיים בביטוי "ה' הוא האלוקים", שונה מהותית מראש השנה. נושאים אלו נידונים לאורך כל הספר ובכל פרק שופכים עליהם אור מזוויות נוספות.
יוצא מכאן שהספר מועיל מאד להבנת ענינני הימים השונים ותפילותיהם ואכן גם קוראים דתיים ימצאו בו ענין רב. אמנם הספר מיועד ללימוד מקדים בבית אולם ניתן לקוראו על הסדר תוך כדי ההפסקות בתפילה, ויפה יעשו גבאים שיקנו מספר עותקים של הספר וישאילום לאורחים הבאים בשערי בית הכנסת. יפה יעשו גם אלו היודעים שיש להם חברים או קרובים שאינם דתיים אך באים לבית הכנסת בימים אלו ויעניקו להם ספר זה כשי לחגים.
אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לראש השנה, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.
מתחילים.
דף חידות ראשון
השופר, התמרים, התפוח בדבש, הרימון והדג מתייחסים למהנגים הידועים של החג
ציור הכבשה של קדישמן, מתייחס גם הוא למנהג לאכול ראש כבש בחג (שנהיה לראש ולא לזנב)
התפילה על שפת הים היא אמירת תשליך, תפילה מיוחדת לראש השנה.
בגד או פרי - נהוג להניח על השולחן פרי חדש שלא נאכל או ללבוש בגד חדש ולכוון גם עליו בברכת השחיינו בלילה השני של ראש השנה.
הירח החדש מזכיר לנו שראש השנה הוא גם ראש חודש וגם מכונה "בכסה ליום חגנו - שהירח מתכסה בו"
חברה למוצרי פלסטיק - חברת כתר - רמז לברכת מלכויות והמלכת ה', עיקרו של ראש השנה
האצבע עם הקשר - סימן לזכירה ורמז לברכת זכרונות
ראש השנה הינו יום בריאת העולם ותמונת הפיצוץ הגדול (Big Bang) מרמזת על כך
לא כבד ולא קשה - קל - מזמור קל בתהילים שמוסף לתפילת שחרית מראש השנה ועד יום כיפור.
דף חידות אתגר
בעיטת הקרן מרזמת לפסוק האחרון בהפטרת היום הראשון "...וירם קרן משיחו". המילה קרן מופיעה פעמים רבות בתפילה
למניעת התנגשות של אסטרואיד - שמה של הנציגות הישראלית בפרוייקט בינלאומי לניטור אסטרואידים הוא "מגיני ארץ" כנאמר בתהילים לפני קריאת השופר (תהילים מ"ז י): "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹקים מָגִנֵּי-אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה".
לימוד יומי - ספר חק לישראל מכיל קטע לימוד יומי בתורה, משנה תלמוד וכו' ומזכיר את הפסוק: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב". פסוק זה נאמר בתפילה פעמים רבות.
אסור לשתות יין מרמז על חנה שנדמתה לעלי כשיכורה ועל הכחשתה "...ויין ושכר לא שתיתי..."
מכונת האניגמה (נראית כמו מכונת כתיבה) הינה מכונת צופן משוכללת. סיפור פיצוח הצופן על ידי כוחות הברית במלחמת העולם השנייה הינו מרתק. בכל אופן בתפילה יש התייחסות לקב"ה כ: "מפענח נעלמים"
איי הוואי - איים רחוקים ביותר מישראל ומוזכרים ברמז בהפטרת היום השני (ירמיהו ל"א ט): "שִׁמְעוּ דְבַר-ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק
וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ"
כמעט בת שנה מרמז לשירו של אהוד מנר אחותי הקטנה. הפיוט "אחות קטנה" פותח את תפילות ראש השנה ונאמר בבתי כנסת רבים
בסמל העיר תל אביב מופיעות המילים "אבנך ונבנית" הלקוחות מהפטרת היום השני (ירמיהו ל"א ג): "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים"
א=מ +כ, משחק מילים על החלפת הסיום האל הקדוש בסיום המלך הקדוש.
כאשר מתפללים "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" מומלץ לכוון לממשלת אירן ולצורר העומד בראשה.
תמונת קבר שמואל הנביא שעל לידתו מסופר בהפטרת היום הראשון
איך אסתר קשורה? ובכן. המילה ובכן מופיעה בתפילה פעמים רבות ומרמזת על דברי אסתר "ובכן אבוא אל המלך". כמו שאסתר באה אל המלך ללא סיבה וחששה לחייה, כך אנו צריכים להרגיש בבואנו אל המלך. תשובה נוספת היא "ספר הזכרונות" המופיע במגילת אסתר ובפיוט ונתנה תוקף.
העורך דין הוא אחד מתאריו של ה' בפיוט: "לאל עורך דין..."
תשובות לחידות ושאלות עזרא מרום
1. א. 3 סוגי תקיעות בשופר. ב. 3 ספרים נפתחים לפני הקב"ה ג. 3 דברים שמעבירים את רוע הגזירה ד. 3 שלבים בתשובה ה. 3 קטעים בתפילת המוסף.
2. א. נפקדו שרה, רבקה וחנה. ב. יצא יוסף מבית הסוהר ג. נפסק שעבוד אבותינו במצרים.
3. מסכת ראש השנה משנה א': 4 ראשי שנים הם: א' ניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים; א' אלול ר"ה למעשר בהמה; א' תשרי - ר"ה לשנים ולשמיטות; ט"ו בשבט – ר"ה לאילנות.
4. כסה =יום שבו הירח מכוסה בתחילת החודש; עשור = היום העשירי בחודש שהוא יום הכיפורים.
5. אני לדודי ודודי לי – כנגד התפילה
איש לרעהו ומתנות לאביונים – כנגד הצדקה
ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך – כנגד התשובה
6 . בפרשת כי תבוא:" ישימך א' לראש ולא לזנב."
7. 100 תקיעות.
8. תפילת משה בחטא העגל, תפילת מרדכי לבטול גזירות המן, תפילת אנשי נינווה בספר יונה.
9. א. צדקה תציל ממוות ב. אין ישראל נגאלים אלא בצדקה
ג. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.
10. חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד.
11. א. התרת נדרים ב. כדי להיכנס ליום הדין בלי עוון הפרת נדרים
12. מזל חודש תשרי= מאזניים; כי שוקלים במאזניים זכויות כנגד עוונות.
13. מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי עד תשרי חוץ מ- 4 דברים ראשי תיבות תשרי: תלמוד תורה, שבתות, ראשי חדשים ,ימים טובים (גמרא ביצה, ט"ז).
14 . א. החודש השביעי, ירח האיתנים.
ב. תשרי = התרה ומחילה ,כמדרש חז"ל "תשרי ותשבוק כל חובותינו".
15. בגלל יום הדין: "אפשר מלך יושב על כסא דין וישראל אומרים שירה"?
