פרשת שלח

פרשת שלח

פרשת השבוע, פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר ועיקרה עוסק בשליחות המרגלים לארץ ישראל, בכישלון השליחות, בחטא הוצאת הדיבה על הארץ ובעונש על חטא זה. תקציר מלא מפורט בהמשך.

מאמרים ודברי תורה לפרשת שלח

ארץ אוכלת יושביה או טובה הארץ מאד מאד - כל המרגלים רואים את אותם דברים ומגיעים למסקנות שונות לחלוטין. עיון בשליחות ובהבדלי בין נקודות המבט של המרגלים.

המעפילים - שיחה שלי ברדיו על פרשת המעפילים, על האנשים שרצו לעלות לארץ ישראל לאחר חטא המרגלים שתוביל אותנו הישר לביאליק ולראשית הציונות.

הפטרת פרשת שלח - שליחת המרגלים ליריחו בידי יהושע.

משה רבנו לא אמר אמת - איפה בפרשה משה רבנו לא אומר אמת ומה המשמעות של אי אמירה זו?

ביטויי לשון בפרשה - הביטוי "עין בעין".

חטא המרגלים - על הראייה השונה של שליחות המרגלים וכיצד הובילה לחטא.

דבר תורה לפרשת שלח - והפעם יואב עוסק בקצרה בעניין המקושש עצים בשבת.

חידון לפרשת שלח - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת שלח.

תפזורת לפרשת שלח

פרשת שלח לילדים - תקציר ודבר תורה ערוכים במיוחד לילדים.

סטטיסטיקות לפרשת שלח - נתונים סטטיסטיים על פרשת שלח

תקציר פרשת שלח

אפשר גם להאזין לתקציר בוידאו הבא

פרק י"ג

בתחילת הפרשה משה מצטווה על ידי ה' לשלוח אנשים, לתור את הארץ (לכל אורך הפרשה התורה נוקטת בלשון לתור ולא בלשון לרגל, היינו צריכים לומר חטא התרים, אבל הביטוי חטא המרגלים השתרש ונפוץ). רשימת המרגלים  מופיעה ושימו לב לסדר החריג של השבטים.

משה מפרט את הציווי ומרחיב על מטרותיו. השליחות נמשכת ארבעים יום, והמרגלים חוזרים עם דוגמאות לפרי הארץ: ענבים תאנים ורימונים. המרגלים מוסרים את תוצאות המסע ומסקנתם היא שהארץ אכן טובה, אולם העם היושב בארץ חזק ואי אפשר יהיה לנצח אותם במלחמה. כלב - נציג שבט יהודה - מציג חוות דעת יחיד הפוכה.

שאר המרגלים (למעט יהושע הפסיבי בינתיים), עוברים להוציא את דיבת הארץ וחוזרים מהדיווח הראשון שהארץ טובה, ומודיעים שהארץ רעה מאד, ארץ אוכלת יושביה.

פרק י"ד

האירוע ממשיך בלילה שבו כל בני ישראל בוכים: יותר טוב למות במדבר, יותר טוב למות במצרים, ומנסים לחזור למצרים. משה ואהרון נופלים על פניהם, ואילו יהושע וכלב מנסים להציל את המצב, הם קורעים את בגדיהם ויוצאים בקריאה "טובה הארץ מאד מאד". פעולות אלו לא עוזרות והעם רוצה לרגום את ארבעתם באבנים. בנקודה זו מתערב ה': "וכבוד ה' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל".

הדיבור של ה' הוא כרגיל רק עם משה (ובחלקו גם עם אהרון). ה' מודיע למשה כי בכוונתו להכות את כל העם בדבר ולהפוך את משה לראש העם החדש. שיחה דומה התנהלה בחטא העגל (שמות פרק ל"ב).

בחטא העגל מופיע הביטוי "הניחה לי", בו נראה לכאורה כי ה' מבקש את רשותו של משה לכלות את העם. ביטוי זה לא מופיע בפרשתנו אולם צורת הפנייה למשה מראה כי גם כאן, למשה יש יכולת לשנות את המצב. משה לא מאבד זמן ופותח שוב באותם טיעונים מחטא העגל שעיקרם, מה יאמרו הגויים אם אחרי כל הנפלאות במצרים העם ימות במדבר.

בשונה מחטא העגל, משה לא מזכיר כלל את זכותם של האבות, אברהם יצחק ויעקב. ההבדל ברור. האבות לא קיבלו את התורה ולכן בחטא העגל אפשר להזכיר אותם (בוודאי האבות ידעו וקיימו התורה, אבל לא קיבלו אותה במעמד כמו בני ישראל). לעומת זאת, האבות היו בארץ ישראל וגרו שם, ואזכור שלהם בחטא זה רק ידגיש את חומרתו.

משה גם משתמש בשלוש עשרה מידות הרחמים. ותגובת ה' היא "סלחתי כדברך". לגבי מהותה של הסליחה הרחבתי במאמר "משה לא אמר אמת". אמנם יש סליחה אבל העונש חמור. כל העם ימות במדבר, מלבד יהושע וכלב (מכאן יכול גם משה להבין, שאף הוא ימות במדבר). המוות יהיה טבעי בתהליך ארוך, על בני ישראל נגזרה תקופת ישיבה של ארבעים שנה במדבר. שנה אחת עבור כל יום של שליחות המרגלים.

כל זה נאמר בין ה' למשה ואהרון, ובינתיים, שאר המרגלים, ממשיכים ומוציאים את דיבת הארץ. עונשם מיידי והם מתים במגפה. רק אז משה אומר את כל הדברים ששמע אל העם, והעם תופס את עצמו ומתאבל מאד.

למחרת באים אנשים, מתוודים על חטאם ואומרים נעלה אל המקום. משה אומר להם שאי אפשר לעבור שוב את פי ה' ושהם ימותו במלחמה, אותם אנשים - המעפילים - בכל זאת מנסים ונהרגים בידי העמלקי והכנעני. האם במעשיהם היה ניסיון לכפר? האם זה היה חטא נוסף? אולי דווקא פעולה המביעה חרטה עד כדי המוכנות לקחת סיכון ולמות במלחמה ולא למות במדבר?

פרק ט"ו

המשך הפרשה עוסק בענייני נסכים, שמן ויין המלווים את הקורבנות, בתרומת חלה ובדיני שגגות. הפרשיות פותחות בפסוקים המכילים את הביטוי "כי תבואו אל הארץ" או "בבואכם אל הארץ" וכנראה באו כאן להראות שלא הכל אבוד והכניסה לארץ אכן תגיע.

לקראת סוף הפרשה מופיע סיפור המקושש. בני ישראל מוצאים איש מקושש עצים ביום השבת. דינו נגזר למיתה (יש לציין, כי העונש יכול לקרות, רק כאשר אותו איש מוזהר על כך שהוא עושה עבירה, ולאחר שהוא מבין שהוא עושה עבירה, ושהוא מוזהר עליה, הוא ממשיך בכך). דינו נגזר למוות בסקילה.

פרשת שלח כולה מסתיימת בפרשת ציצית, הפרשה המהווה את הפרשייה האחרונה בקריאת שמע. הציווי הוא לשים על כל בגד שיש לו ארבע כנפות (פינות) ציציות. מטרת הציצית היא לזכור את המצוות כל הזמן (בדומה למזוזה).

פרשת שלח המרגלים ואשכול ענבים. תחריט עץ מ-1670 Jollain Gerard

חטא המרגלים

בחטא המרגלים רואים שהייתה אי בהירות במטרת השליחה, באופי הפעולה שנדרשה ואפילו בזהות מי שיזם את המעשה. ייתכן והכל אחד ראה את התפקיד והשליחות בצורה שונה ומכאן בגיעו לחטא הגדול.

הפסוק השני בפרשת שלח הוא: "שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם".

נראה שה' מצווה את משה לשלוח מרגלים, אבל רש"י מסביר לנו שזה לא כך: "לדעתך, אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו (דברים א, כב) נשלחה אנשים לפנינו", כלומר רש"י אומר שה' אינו מצווה את משה לשלוח מרגלים אלא אומר למשה שבעקבות רצון העם לשלוח מרגלים הוא יחליט האם לשלוח או לא, רש"י יודע זאת ממה שמשה מספר לעם ישראל בפרשת דברים:  "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה-בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן "

כלומר עם ישראל מבקש ממשה לשלוח מרגלים, בפרשתנו רואים שה' אומר למשה שאם הוא רוצה הוא יכול לשלוח ואם הוא לא רוצה הוא לא חייב.

"וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט", משה מסכים עם העם ושולח אנשים לארץ ישראל.

אבל בואו נשים לב מה העם ביקש , העם ביקש אנשים שיחפרו את הארץ, כמובן שהמילה לחפור לא באה כאן במשמעות הרגילה, יכול להיות שהכוונה היא לבדוק או לחטט,

האבן עזרא מפרש כך: כי החופר יחפש מה שיש בסתר. לעומת זאת בפרשתנו מטרת המשימה של המרגלים היא: "וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן" על זה אומר האבן עזרא: "ויחפשו"- הכוונה לבדוק את הארץ באופן פשוט בלי להתעמק יותר מדי.

אבל בואו נחזור שניה להתחלה בשביל מה שולחים מרגלים? מדוע העם רוצה לשלוח מרגלים קרוב לוודאי כדי לאסוף מודיעין לקראת כיבוש הארץ, המרגלים נשלחים כדי לאסוף מודיעין צבאי, מאיפה כדאי להיכנס, איזו עיר כדאי להתקיף ראשונה ועוד.

בספר יהושע מסביר לנו המלב"ים מה ההבדל בין ריגול כמו שקרה עם המרגלים ביריחו ללתור כמו אצלנו.

התר - מבקש את הטוב אם טובה הארץ ואם אנשים גבורים וכדומה. 
והמרגל - יבקש את ערות הארץ, המקום הנוח לכבשה משם.
ובארתי כי יש בזה שני מיני שליחות, אם העם שולחים תרים לראות הטובה היא אם רעה, [שהכוונה בזה אם ראוי שילחמו עליה אם לאו] ישלחו נשיא מכל שבט, כי לא יסמכו בזה על אנשים פחותים ולא יסמכו שבט על שליח שבט אחר, כי כל אחד ישלח איש אשר יסמך לבו עליו.

לפי המלב"ים בפרשתנו עם ישראל והתרים את הארץ רק רצו לבדוק האם הארץ טובה לכיבוש או לא בניגוד לספר יהושע שמה שאלו איך יוכלו לכבוש את הארץ. העם רוצה לשלוח אנשים אל הארץ כדי לבחון האם כדאי לכבוש אותה או לא.

מה גם שלמרגלים בפרשתנו אין מטרה ברורה רק לראות את הארץ להתרשם ממנה, לכן משה מציב שאלות לתרים את הארץ אבל עדיין המשימה ממש לא ממוקדת כי לא אומרים להם תלכו לשם ותבדקו אם אפשר לעשות ככה ולהיכנס מפה, רק מה המצב של הארץ, התרשמות כללית.

משה מציב לאנשים שאלות כלליות על הארץ: " וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ מַה-הִוא וְאֶת-הָעָם הַיּשֵׁב עָלֶיהָ הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה הַמְעַט הוּא אִם-רָב" וּמָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר-הוּא ישֵׁב בָּהּ הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה וּמָה הֶעָרִים אֲשֶׁר-הוּא יוֹשֵׁב בָּהֵנָּה הַבְּמַחֲנִים אִם בְּמִבְצָרִים  וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה הֲיֶשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים". 

שימו לב משה שואל שאלות שמצד אחד נורא כלליות כמו השאלה "וראיתם את הארץ מה היא". איך הם אמורים לענות על שאלה זו בהתרשמות כל כך קצרה? ומצד אחר נותן להם לא יותר מדי אפשרויות לענות על השאלה.

הבעיה מתחילה כשהאנשים מתחילים לפרט יותר ממה שמשה הטיל עליהם: "וַיְסַפְּרוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ: כח אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: כט עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן". 

 כאן מתחילים להתלהט העניינים פתאום משום מקום צץ לנו כלב ואומר: " וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ" כאן כלב מכניס דבר שלא אמרנו קודם אף אחד מהמרגלים לא הזכיר שלא נוכל לכבוש את ארץ ישראל, עד עכשיו המרגלים אמרו רק עובדות.

אני חושב שכלב הושפע מן העם ולכן אמר "ויהס". בטח העם הבין דבר מתוך דבר והתחיל להתלחש על כך שאין סיכוי לכבוש את הארץ. וכאן לפי דעתי מגיע החטא הגדול: "  וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ". פה המרגלים חוטאים בשליחות שלהם כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא להתרשם באופן כללי מן הארץ, ולענות על השאלות ששאל משה.

המרגלים מסיקים מסקנות ומקבלים החלטות, מה שלא היה תפקידם. וכאן בעצם זה מראה שעם ישראל רצה להתרשם מהארץ ולבדוק האם כדאי להתאמץ בשבילה או שלא כדאי, מבינים זאת מעצם זה שתוך שניה הוא השתכנע שלא כדאי לכבוש. עם ישראל שולח מרגלים לא כדי לבדוק איך לכבוש אלא לבדוק האם לכבוש, וזה גם טעות של עם ישראל.

לסיכום: המרגלים החטיאו את השליחות שלהם ולכן חטאו וגרמו לנזק כה גדול ובנוסף עצם השליחות הייתה לא למטרה טובה, ולפי דעתי עצם השליחות הייתה מהתחלה כבר לא טובה.

לדף הראשי של פרשת שלח

ארבע העונות - סתיו - ניקולא פוסן 1664 מוזיאון הלובר

דבר תורה לפרשת שלח

דבר התורה של יואב לפרשת שלח עוסק במקושש:

בפסוק שפותח את פרשיית המקושש עצים בשבת כתוב כך: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת".

על פסוק זה יש שאלה?  מדוע הזכירה התורה את זה שבני ישראל היו במדבר? הרי אנחנו יודעים את זה כי לפני שנייה ה' העניש אותם להישאר במדבר 40 שנה אז למה זה רשום? ושאלה נוספת מה בעצם היה החטא של המקושש? 

החזקוני אומר שבגלל שעל המצוות שהוזכרו בפסוקים הקודמים רשום "וכי תבואו אל הארץ" אז היית חושב שמצוות שבת גם חלה רק בארץ ולכן הוצרך לרשום "במדבר" כדי שתבין שמצוות שבת היא גם במדבר וגם בארץ ישראל.

לפי דעתי התירוץ של החזקוני לא פותר את הבעיה, מכיוון שברור שצריך לשמור שבת  גם במדבר, כי כשמצווים על השבת לא מוזכר שום דבר על ארץ ישראל. 

 

הכלי יקר נעזר במסכת שבת ואומר שהחטא של המקושש היה, שהוא העביר את העצים ארבע אמות ברשות הרבים ולכן הוא חייב מיתה. אבל אם לא היו ישראל במדבר לא היה נחשב לו לחטא שהרי סתם מדבר לא נחשב רשות הרבים שאין הרבה אנשים הולכים שם מדי יום. ולכן הוצרך להזכיר שבני ישראל במדבר כדי שתבין שהמדבר באותה תקופה היה נחשב רשות הרבים, כי כל בני ישראל היו שם, ובגלל זה מה שהמקושש עשה נחשב לעבירה. 

האברבנל אומר שמכיוון שלא היו במחנה עצים הוא לא יכל לאסוף אותם במקומו. והמילה לקושש משמעותה לאסוף, ללקט והמקושש יצא ללקט עצים ויצא מתחום שבת וזה החטא שלו. ולכן כתוב שזה היה במדבר שתבין שאין עצים והוא לא כרת עצים אלא אסף אותם ויצא מתחום שבת. 

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: באיזה פסוק מופיע הביטוי "בני ישראל" חמש פעמים? 

והתשובה היא בפרק ח' פסוק י"ט: "וָאֶתְּנָה אֶת-הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ,וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֹּדֶשׁ".

והחידה השבועית השבוע היא: משה אמר למרגלים "וראיתם את הארץ מה היא" מי עוד בתורה השתמש בביטוי מה היא? שימו לב בתורה המילה נכתבת הוא, אבל נקראת היא.

לדף הראשי לפרשת שלח

הפטרת פרשת שלח

הפטרת פרשת שלח היא פרק ב' בספר יהושע ועוסקת בשליחת המרגלים ליריחו. הקשר לפרשה הוא ברור ובמהלך הקריאה נעמוד על הדומה והשונה בשליחת המרגלים על ידי משה ועל ידי יהושע.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לעניין" המכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.

לרכישת הספר "הפטרה לעניין"

א וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ וְאֶת-יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית-אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ-שָׁמָּה: 

לשם מה שולח יהושע מרגלים? האם הוא לא נכווה ברותחין לפני ארבעים שנה? למה לחזור על טעות פטאלית כזו?כבר בפסוק הראשון אנו עומדים כמעט על כל ההבדלים בין מרגלי משה למרגלי יהושע. בעוד המרגלים אצל משה נשלחו לתור את הארץ, אצל יהושע הם מרגלים. יהושע שולח רק שני אנשים. משה שלח משלחת גדולה של שנים עשר אנשים שברור שאינה יכלה להיות חרישית. מטרת השליחות אצל משה מפורטת, אולי אפילו מפורטת מדי ואילו כאן אין מטרה ברורה אלא הבאת התרשמות. השליחה נעשית חרש. אפשר להבין זאת בכמה מובנים אך לי נראה שפרט ליהושע אף אחד לא ידע כלל שנשלחים מרגלים בשונה מאד מאצל משה, בו שליחת המרגלים הייתה לעיני כל העם. הנביא אינו מפרט מי היו המרגלים ואילו מרגלי משה מופיעים בשמותיהם. מרגלי יהושע הם כנראה אנשים מהשורה ולא נשיאים כמו מרגלי משה (במדרשים דווקא מופיע זיהוי שלהם אולם בפשט הם אלמוניים). הדבר חשוב שכן אנשים במעמד של נשיאים הם אנשים בעלי דעות עצמאיות ופחות מתאימים לביצוע שליחויות.

יהושע בהחלט הפיק לקחים ושולח משלחת קטנה, ממוקדת, חשאית וממודרת שתדווח רק לו (ולא לכל העדה). 

שני המרגלים נכנסים בקלות ליריחו (בהמשך, בעקבות שליחת המרגלים, העיר תתואר כסגורה ומסוגרת, אין יוצא ואין בה) והולכים להתאכסן אצל רחב. משמעות עיסוקה של רחב ברורה אולם מפרשים אומרים כי היא הייתה ספקית מזון. זהו תיאור עדין של הפונדק אותו רחב ניהלה שאכן שימש כמלון ואכסניה, אולם העניק ללקוחות מובחרים שירותים נוספים, ובמדרשים מסופר על מוניטין מיוחד שיצא לרחב בתחום. הבחירה במקום כזה היא טבעית. יריחו עיר מרכזית. הרבה עוברים שם וכל מי שמתארח בפונדק הוא זר יעורר פחות חשד.

ב וַיֵּאָמַר לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַחְפֹּר אֶת-הָאָרֶץ: 

ובכל זאת עוף השמים יוליך את הקול, והשליחות כנראה לא הייתה חשאית מספיק. שומר עירני, מלצר בוגדני בפונדק או כל אחד אחר הסגיר את הסוד. ייתכן ובגדיהם או מראם היה משונה. ייתכן ששני אנשים ללא חמורים גמלים או מטען הם חשודים. תיירות לא הייתה ממש מפותחת באותם זמנים.

ג וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ אֶל-רָחָב לֵאמֹר הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ אֲשֶׁר-בָּאוּ לְבֵיתֵךְ כִּי לַחְפֹּר אֶת-כָּל-הָאָרֶץ בָּאוּ:

מלך יריחו דורש מרחב את האנשים. הוא אינו צופה התנגדות, הוא מניח שרחב לא מתעניינת יותר מדי במניעים הנסתרים של לקוחותיה, כל עוד הם משלמים במזומן ומשוכנע שבעקבות ההסבר שלו היא תשתף פעולה.

ד וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת-שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה:

רחב אישה חכמה ולאחר ניצחונות ישראל בעבר הירדן המזרחי, הבינה שצריך לחשוב על טקטיקות הישרדות. היא מזדרזת להחביא את האנשים ועונה לשליחי המלך שאכן היו אצלה אנשים והיא כמובן לא ידעה כלל מהיכן הם. עד כאן רחב דיברה אמת ולכן גם משפת הגוף שלה שליחי המלך לא יכלו להבין כי היא מסתירה משהו.

ה וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר בַּחשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ לֹא יָדַעְתִּי אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם כִּי תַשִּׂיגוּם: 

וכאן מגיעה ההטעיה שהפכה להטעיה קלאסית בספרות ובקולנוע. היא מפנה את הרודפים לכיוון הלא נכון, ואפילו מדרבנת אותם שימהרו בשביל שישיגו אותם ובעיקר שיעופו לה כבר מהבית...

ו וְהִיא הֶעֱלָתַם הַגָּגָה וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל-הַגָּג: 

כבר נאמר לנו שרחב החביאה את האורחים, אבל כאן מפרטים יותר. רחב חששה מחיפוש וממש החביאה אותם בתוך ערימת שבבי עץ.

ז וְהָאֲנָשִׁים רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם דֶּרֶךְ הַיַּרְדֵּן עַל הַמַּעְבְּרוֹת וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם:

הרודפים יצאו מהעיר לחפש וכאמצעי ביטחון סגרו לחלוטין את דלתות העיר ולמעשה הטילו עוצר על העיר.

ח וְהֵמָּה טֶרֶם יִשְׁכָּבוּן וְהִיא עָלְתָה עֲלֵיהֶם עַל-הַגָּג:

שני המרגלים היו ללא תעסוקה ובמצב הזה הכי טוב ללכת לישון ולאגור כוחות. אולם רחב ממהרת לסגור עיסקה.

ט וַתֹּאמֶר אֶל-הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי-נָתַן ה' לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ וְכִי-נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: י כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ ה' אֶת-מֵי יַם-סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי- מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם: יא וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא-קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹקיכֶם הוּא אֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת:

רחב בקיאה בהיסטוריה. אנו לומדים על ההשפעה העצומה של קריעת ים סוף. השפעה זו נכנסה לשירת הים: "אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן" (שמות טו טו). לאירוע מרוחק זה שאולי יושבי כנען כבר הספיקו לשכוח ממנו, הצטרפו הניצחונות על עוג וסיחון. בפסוק האחרון רחב כמעט מצטטת מילה במילה את דברי משה (דברים ד' לט): "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל-לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל-הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד"

יב וְעַתָּה הִשָּׁבְעוּ-נָא לִי בַּה' כִּי-עָשִׂיתִי עִמָּכֶם חָסֶד וַעֲשִׂיתֶם גַּם-אַתֶּם עִם-בֵּית אָבִי חֶסֶד וּנְתַתֶּם לִי אוֹת אֱמֶת: יג וְהַחֲיִתֶם אֶת-אָבִי וְאֶת-אִמִּי וְאֶת-אַחַי וְאֶת-(אַחְוֹתַי) [אַחְיוֹתַי] וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם וְהִצַּלְתֶּם אֶת-נַפְשֹׁתֵינוּ מִמָּוֶת:

עיסקה פשוטה ונבונה - נפש תחת נפש, ובהתאם למנהגי אותם ימים עיסקה חשובה כל כך דורשת שבועה.

יד וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת-דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת-ה' לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת:

אמנם לרוב מרגלים הם שליחים בלבד ועליהם היה לחזור ליהושע ולאשר את פרטי העיסקה אולם כאן הם הסכימו מדעתם והסכמתם מחייבת את יהושע. 

טו וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת: טז וַתֹּאמֶר לָהֶם הָהָרָה לֵּכוּ פֶּן-יִפְגְּעוּ בָכֶם הָרֹדְפִים וְנַחְבֵּתֶם שָׁמָּה שְׁלשֶׁת יָמִים עַד שֹׁב הָרֹדְפִים וְאַחַר תֵּלְכוּ לְדַרְכְּכֶם:

בעיר יש עוצר ולכן אין אפשרות לצאת לרחוב, אבל אפשר לצאת מהחלון. רחב מכירה את נוהלי החיפוש ויודעת שהוא יימשך שלושה ימים עד שהרודפים יתייאשו. בזמן הזה אין טעם לנסות לחצות את הירדן מזרחה ויש ללכת דווקא מערבה.

יז וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הָאֲנָשִׁים נְקִיִּם אֲנַחְנוּ מִשְּׁבֻעָתֵךְ הַזֶּה אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ: יח הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים בָּאָרֶץ אֶת-תִּקְוַת חוּט- הַשָּׁנִי הַזֶּה תִּקְשְׁרִי בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ וְאֶת-אָבִיךְ וְאֶת-אִמֵּךְ וְאֶת-אַחַיִךְ וְאֶת כָּל-בֵּית אָבִיךְ תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה: יט וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר-יֵצֵא- מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם-יָד תִּהְיֶה-בּוֹ: כ וְאִם-תַּגִּידִי אֶת-דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיִינוּ נְקִיִּם מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ: כא וַתֹּאמֶר כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן-הוּא וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ וַתִּקְשֹׁר אֶת-תִּקְוַת הַשָּׁנִי בַּחַלּוֹן: 

המרגלים קובעים עכשיו תנאים להסכם. הרי פרטיו לא לגמרי ברורים וצריך לרדת לפרטים. הם אומרים לרחב לסמן עם חוט השני את הבניין בו היא נמצאת ולכנוס לתוכו את כל מי שיקר לה. הם כמובן מתרים בה שלא תספר את הדבר לאחרים אחרת הם נקיים מהשבועה.

כב וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ הָהָרָה וַיֵּשְׁבוּ שָׁם שְׁלֹשֶׁת יָמִים עַד-שָׁבוּ הָרֹדְפִים וַיְבַקְשׁוּ הָרֹדְפִים בְּכָל-הַדֶּרֶךְ וְלֹא מָצָאוּ: כג וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן וַיְסַפְּרוּ-לוֹ אֵת כָּל-הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם: כד וַיֹּאמְרוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ כִּי-נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ וְגַם-נָמֹגוּ כָּל-יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפָּנֵינוּ: 

המרגלים מחכים כמומלץ שלושה ימים ומצליחים לחזור ליהושע ולספר לו את כל מה שקרה.הם אינם מביאים שום פרטים צבאיים אלא אך ורק את דבריה של רחב. אמנם דעתה היא דעה יחידה שהם שמעו, אולם הנכונות שלה להחביא אותם ולבקש מהם להחיות אותה, מראה על האווירה הכללית בעיר.

השליחות הצבאית נכשלה. אין שום מידע צבאי וממילא כבוש יריחו היה ניסי, אז לשם מה כל הפרשה? אולי נמצא רמז קל בסיום העניין ובצלת רחב (פרק ו):
כב וְלִשְׁנַיִם הָאֲנָשִׁים הַמְרַגְּלִים אֶת-הָאָרֶץ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ בֹּאוּ בֵּית-הָאִשָּׁה הַזּוֹנָה וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם אֶת-הָאִשָּׁה וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתֶּם לָהּ: כג וַיָּבֹאוּ הַנְּעָרִים הַמְרַגְּלִים וַיֹּצִיאוּ אֶת-רָחָב וְאֶת-אָבִיהָ וְאֶת-אִמָּהּ וְאֶת-אַחֶיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ וְאֵת כָּל-מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ הוֹצִיאוּ וַיַּנִּיחוּם מִחוּץ לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל:

שוב נשאל למה מודגש כל כך (וגם במקום אחר בפרק ו') מקצועה של רחב? אם נשים לב כי חטא המרגלים בימי משה מתואר גם כן באותו פועל: "וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְנָשְׂאוּ אֶת-זְנוּתֵיכֶם עַד-תֹּם פִּגְרֵיכֶם בַּמִּדְבָּר" (במדבר י"ד לג)נבין כי ההפטרה אינה מנגידה בין מרגלי משה למרגלי יהושע אלא דווקא בין מרגלי משה לרחב הזונה! כפי שהערנו, המרגלים דברנו נכון. העם חזק ויושב בערים בצורות, והם חסר את מידת האמונה. ודווקא רחב היא זו המאמינה בה', זוכרת את הניסים שנעשו עוד ביציאת מצרים וברור לה כי העיר הבצורה והחזקה לא תעזור לה כלל! במדרש מובא כי רחב נישאה ליהושע, לא פחות. ייתכן ובהנגדה זו רמז למקור המדרש. בגלל אמונתה של רחב שהייתה זהה לאמונתו של יהושע (וכלב), שהניצחון במלחמה אינו פונקציה של עובי החומה ראו בו חז"ל דמות המתאימה להיות אשתו של יהושע הנביא.

אומנות בפרשה
ציור מהמאה ה-17 של אומן לא ידוע. שימו לב שפרט להתרחשות המרכזית (שובעת המרגלים וחוט השני), מופיעה סצינה נוספת מהסיפור בצד שמאל למטה - רחב מטעה את חיילי המלך.

רחב והמרגלים- אמן לא ידוע המאה ה-17

וציור נוסף מאת ג'יימס טיסוט

המרגלים יורדים בחומה - ג'יימס טיסוט ~1900 המוזיאון היהודי בניו-יורק

לדף הראשי של פרשת שלח

המעפילים

בפרשת שלח, בסוף פרשיית המרגלים מופיעים כמה פסוקים הנקראים פרשת המעפילים (במדבר י"ד):

"מ וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל-רֹאשׁ-הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ: מא וַיֹּאמֶר משֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח: מב אַל-תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: מג כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי-עַל-כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה'  וְלֹא-יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם: מד וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל-רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית-ה' וּמשֶׁה לֹא-מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה: מה וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד-הַחָרְמָה"

מי היו המעפילים? מה הם רצו לעשות? מדוע הם לא חזרו בהם גם לאחר שמשה הזהיר אותם? האם המעשה שלהם היה רצוי או לא והאם גורלם הוא עונש ומה הקשר של כל זה לציונות בתחילת המאה העשרים? על כך ועוד בשיחת רדיו קצרה

פרשת שלח לילדים

תקציר פרשת שלח

משה רבנו ממנה את שניים-עשר ראשי השבטים, לצאת לתור את ארץ כנען טרם יכבשו אותה בני ישראל. הוא מצווה עליהם לבחון את טיב הארץ ואת חוזקו וגודלו של העם היושב בה.המרגלים תרים את הארץ במשך ארבעים יום, וחוזרים כשבידיהם פרות ענק המעידים על טיב הארץ. הם גם מספרים כי הארץ "זבת חלב ודבש", אך בפיהם דברים קשים על עוצמת האויב ועל כך שהארץ 'אוכלת יושביה'. המרגלים, להוציא כלב ויהושע, מסיקים: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו".
העם שומע את דברי המרגלים, ופורץ בסערה של בכי, כעס ומרדנות. יהושע וכלב, בגיבויים של משה ואהרון, מנסים לשכנע את העם כי הארץ טובה ויש לבטוח בה', אך העם זועם ורוצה לרוגמם באבנים. הקב"ה נגלה לפתע, ופונה אל משה בדברים קשים על עם ישראל, ועל כוונתו לכלותם. משה מתפלל ומתחנן לפני ה' שיסלח לעם ישראל. הוא גם משתמש בטיעון: "ואמרו הגויים... מבלי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם, וישחטם במדבר". ה' מקבל את תפילתו של משה ואת טיעוניו ואומר "סלחתי כדבריך". ה' מודיע כי לא יכלה את העם, אך גוזר על כל בני הדור, אלו שכבר מלאו להם עשרים שנה, למות במדבר. רק בניהם יזכו להכנס לארץ לאחר נדודים במדבר במשך ארבעים שנה - כנגד ארבעים ימי תיור הארץ. את עשרת המרגלים מוציאי הדיבה הרעה, ה' עונש במגיפה קשה והם מתים מיד.
העם מבין את טעותו ומצטער עליה, אך טועה בשנית ויוצא לכבוש את הארץ בניגוד להוראת משה. הקרב נגמר בתבוסה, ובני ישראל נאלצים להשלים עם הגזרה הקשה.

בהבאת קורבן מכל סוג - נדר או נדבה, מן הבקר או מן הצאן - יש להביא בנוסף, מנחות ונסכים בשיעור קבוע. התורה משתמשת במידות שנהגו באותם ימים: מידת עשרון לחומרים יבשים (גרגרים, קמח, סולת וכד') ומידת הין לנוזלים.קורבן מן הכבשים: עשרון אחד סולת מעורב ברבע-הין שמן למנחה. רבע-הין יין לניסוך.קורבן איל: שני עשרונים סולת מעורבים בשליש-הין שמן למנחה. שליש-הין יין לניסוך.קורבן מן הבקר: שלושה עשרונים סולת בלולים בחצי-הין שמן למנחה. חצי-הין יין לניסוך.
כאשר סוג הקורבן מחייב הבאת מספר בעלי חיים, 2 כבשים, 7 פרים וכד', יש להכפיל באופן דומה גם את המנחות והנסכים..בני ישראל מגלים כי אחד-העם מקושש עצים בשבת, בניגוד לציווי התורה. היות ועדיין לא נאמר דין איסור זה, מניחים אותו במשמר וממתינים להנחיות. הקב"ה מצווה להמיתו בסקילה, והעדה מקיימת את הציווי.
ה' מצווה להטיל בכל בגד של ארבע כנפות פתילים שזורים, הנקראים ציצית. בין פתילי הציצית צריך להיות פתיל תכלת אחד. בראיית הציצית יזכרו בני-ישראל את מצוות ה', לא יגררו לעשיית עבירות ויהיו קדושים לה' המוציא אותם מארץ מצרים.

דבר תורה לילדים על מצוות ציצית

"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'"

רש"י מסביר כיצד זוכרים את כל מצוות ה' בזכות הציצית:

ציצית בגימטרייה  600 +5 קשרים +8 חוטים =613 כמניין תרי'ג מצוות.

לדף הראשי של פרשת שלח

חידות לפרשת שלח

תפזורת לפרשת שלח

תפזורת לפרשת שלח

בתפזורת הבאה הוטמנו מילים ומושגים מהפרשה. ניתן לחפש ישירות בתפזורות או לענות על השאלות בצד או להיעזר ברשימת המילים המופיע במהופך
בהצלחה
עוד חידות לפרשת שלח
לדף הראשי של פרשת שלח

תפזורת לפרשת שלח

חידון לפרשת שלח

החידון לפרשת שלח כולל חידות ציורים וחידות מילוליות המתייחסות לנושאים שונים בפרשת שלח. החידות בדרגות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולידלים כאחד ובפרט מומלץלהדפיס הדפים לפתרון משותף סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת.
למתקשים,הפתרונות לחידות מופיעים בקישור הבא
החידה "אחי יוסף,בני ישראל, הכרובים והמצורעים" נשארת ללא פתרון ואתם מזמנים להציע את תשובותיכם בתגובות.

חידות לפרשת שלח

שאלות וחידות לפרשת שלח באדיבות מר עזרא מרום (תורה ממרום)

1. מדוע נסמכה פרשת המרגלים לעניין צרעת מרים?
2. מאיזה שבט היו: א) כלב בן יפונה         ב) יהושע בן נון.
3. איזו תפילה התפלל משה על יהושע (רש"י)?
4. משה אמר למרגלים:"וראיתם את הארץ מה היא" מי עוד בתורה השתמש בביטוי:  מה היא? 
5. מה שמות  3 הענקים  שהיו בחברון ?
6. ציין מפרשתינו  2 כינויים נוספים למילה ענקים.
7. על מי נאמר בתורה:"עם גדול ורב ורם כענקים"?
8. א. במשך כמה ימים תרו המרגלים את הארץ? ב.  איזה עונש קיבלו המרגלים מידה כנגד מידה?
9. מי עוד  בתנ"ך שלח מרגלים?
10. כיצד נקראים בפרשתינו:   א. נכדים           ב.  נינים.
11. וימותו האנשים במגפה" עיין ברש"י וענה:  באיזה אופן מתו המרגלים ומדוע?
12. מי הם 2 מרגלים ששם אביהם כשם חיות?
13. כמה מרגלים נדרשים כדי לשאת אשכול אחד (רש"י)?
14. בפרשתינו  מוזכרת מצוות ציצית. עיין ברש"י וציין 2 סיבות לשם ציצית.
15. על הציצית נאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'": כיצד נרמז הדבר בשם ציצית?

לדף התשובות

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת שלח

ארץ אוכלת יושביה או טובה הארץ מאד מאד

בפרשת שלח נשלחים שנים עשר איש לתור את הארץ ולחוות דעה. כולם רואים בדיוק את אותם דברים ובכל זאת, עשרה אנשים חוזרים עם חוות דעת של "ארץ אוכלת יושביה" בעוד שני אנשים טוענים "טובה הארץ מאד מאד". מי צודק, ואיך ייתכן שראיית אותן עובדות מוליכה למסקנות שונות כל כך? לשם כך נבצע עיון מעמיק בפרשת המרגלים, בעקבות המפרשים והמדרשים ונסתמך גם על תחומי ידע אחרים.

הפרשה פותחת בציווי ה' לשלוח אנשים לתור את ארץ כנען, אולם מטרת השליחות כלל לא מפורטת (לפי התלמוד, בני ישראל רצו לשלוח את המרגלים וכך גם עולה מדברים א' פסוק כ"ב, משה נמלך בה', וה' אישר את השליחות אך לא ציווה עליה - ההבדלים בין פרשתינו למקורות בפרשת דברים גדולים ומצריכים עיון בפני עצמו). משה ממנה שנים עשר אנשים, איש לכל שבט למשלחת לתור את הארץ ומונה את מטרות המשלחת. המטרה הראשונה היא מטרה צבאית. האם העם חזק או רפה, מעט או רב, האם הארץ שהעם יושב בה טובה או רעה, האם העם יושב במחנים או במבצרים ורק לבסוף האם הארץ שמנה או רזה ומשה מבקש מהאנשים להביא את פרי הארץ.

כבר בהתחלת השליחות אנו רואים את ניצני הכשלון. לשליחות ממונים שנים עשר איש, חשובים ונכבדים, אנשים שברור שלא יסתפקו במתן דיווח בלבד, אלא גם יכניסו את דעתם האישית (ולמעשה יחזרו לא עם נתוני מודיעין, אלא כבר עם חוות דעת מגובשת). לשליחות צבאית, מספר כל כך רב של אנשים לא יכול להצליח. אין אפשרות למשלחת בגדול כזה לא להיראות ולא להתגלות. כמו כן השליחות לא מוגדרת היטב, שליחות צבאית? שליחות בוטנית? כמו כן משה כבר מכניס לפיהם את האפשרות לומר שהארץ היא רעה ורזה והעם מאד חזק.


משה כנראה חושש מהשליחות ואנו לומדים זאת מהמהלך היחידי שהוא נוקט, שינוי שמו של הושע בן נון ליהושע בן נון (אנו מודעים כאן לראשונה לשינוי שם זה, גם בפרשות קודמות נכתב יהושע). נראה שמשה מריח שיהיו צרות אבל אולי לא יודע בדיוק מאיפה הן יגיעו, אולי משה סומך על יהושע שיוכל להשפיע (למרות שאנו יודעים שיהושע שקט, צנוע ולא מש מתוך האוהל ובודאי אינו פוליטיקאי במובן הרגיל) ואולי משה לא יכול לעמוד מול לחץ העם (ובכך שוב מתגלים כבר הסדקים במנהיגותו). בכל אופן המשלחת יוצאת לדרך, בקיץ. המשלחת תרה באזורים שונים בארץ, פרט לחריג אחד, לגבי חברון נכתב בלשון יחיד (י"ג כב): "...ויבא עד חברון...". הגמרא (סוטה לד ב:) מפרשת שכלב לבדו הלך לחברון (ואם כך, רק הוא ראה את ילידי הענק אחימן ששי ותלמי ועוד נשתמש במידע חשוב זה). בנוסף מופיע סיפור האשכול המפורסם הנישא על מוט, אולם המרגלים הביאו גם רימונים ותאנים. המרגלים חוזרים לאחר ארבעים יום, ואין לנו מושג מה קרה בדרך (למרות שהגיוני להניח כי הויכוחים החלו כבר אז).

בנקודת השיבה אנו רואים את הכשל השני של השליחות. במקום למסור דיווח רק למשה ואהרון, הדיווח נמסר לכל העדה (פסוק כו): "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה וַיָּשִׁיבוּ אֹתָם דָּבָר וְאֶת-כָּל-הָעֵדָה וַיַּרְאוּם אֶת-פְּרִי הָאָרֶץ". מסירת המידע הדיון עליו ועיבודו צריכים להיעשות בחדרי חדרים ולא מול כל העם.

הכשל השלישי בשליחות הוא סדר הדברים. משה ביקש דיווח צבאי ואחר כך דיווח על פרי הארץ, המרגלים שתכננו מראש מה רצונם להגיד, התחילו דווקא בהראותם ובדברם על פרי הארץ (כאשר הדיווח הוא חיובי ומעודד), אולם כל מטרת דיווח זה היתה לבטל אותו בהמשך בדיווחם הצבאי (כז): "וַיְסַפְּרוּ-לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה-פִּרְיָהּ". שימו לב למילה וגם הרומזת שיש עוד משהו.

הכשל הרביעי מופיע בפסוקים כח-כט: "אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם-יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם: עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל-הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן". השימוש במילות התואר חורג מהשליחות ומהווה דעה אישית. כמו כן בארנו שאת ילידי הענק רק כלב ראה (למרות שייתכן שהיו כאלו גם בערים אחרות).

נראה שעד נקודה זאת המרגלים מסכימים בדבריהם. לא ברור מי היה הדובר, אולם כלב, נציג שבט יהודה (שאולי לו הייתה מגיעה זכות הדיבור, מאחר ושבט יהודה כבר קיבל את מעמדו החשוב), מבין שהגיע הזמן להציג את חוות דעתו (ל): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם אֶל-משֶׁה וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ". כלב לא מתרגש מילידי הענק (הוא ראה אותם בבירור), שאר המרגלים מציגים חוות דעת הפוכה (לא): "וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עָלוּ עִמּוֹ אָמְרוּ לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם כִּי-חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ".

אם הדיון היה מתקיים בשקט באוהלו של משה, אולי עוד אפשר היה להגיע למסקנות אחרות, אולם העם רואה חוות דעת של עשרה אנשים מול איש אחד, ואותם עשרה אנשים ממשיכים מיד בדברים, בלי לתת לכלב אפשרות לענות.

שאלה קשה ביותר בנקודה זו היא היכן יהושע? כל העם יודע שליהושע יש מעמד מיוחד. מכל המרגלים אנו יודעים דברים רק על יהושע. לעניננו, יהושע הוא היחידי שפיקד על צבא בעם ישראל במלחמת עמלק. חוות דעתו של יהושע בנקודה זו קריטית. הערכה שלו לגבי אפשרות הלחימה הייתה יכולה לשנות את הכל, אולם יהושע שקט מסיבה לא ברורה. לא מצאתי הסבר לשאלה זו ואודה אם מי מהקוראים יכול להביא מקורות לפתרון תעלומה זו (בהמשך המאמר נראה כי מופיע רמז קל לאי נחת משתיקתו של יהושע).

אם עד נקודה זו הויכוח לגיטימי, עשרת המרגלים שוברים את הכללים (לב): "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת: וְשָׁם רָאִינוּ אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן-הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".

לפני שננתח את הפסוקים נשים לב לפסוק הבא (י"ד א): "וַתִּשָּׂא כָּל-הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת-קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". אירועי היום נגמרים ויש הפסקה ללילה בו כל העם בוכה. המשך פרק י"ד מתרחש כנראה רק למחרת בבוקר (למרות שלא מפורש כך אולם זו הנחה הגיונית יותר מאשר שהמשך הויכוח היה בלילה). נציין שוב את הקושי בכך שלא משה לא אהרון ולא יהושע וכלב מגיבים מייד ומשאירים לעשרת המרגלים את המילה האחרונה. רק בפסוק ו (שלפי סדר הדברים מתרחש ביום למחרת) אנו מוצאים תגובה של יהושע וכלב: "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן וְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה מִן-הַתָּרִים אֶת-הָאָרֶץ קָרְעוּ בִּגְדֵיהֶם: וַיֹּאמְרוּ אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם-חָפֵץ בָּנוּ ה' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ אֶרֶץ אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: אַךְ בַּה' אַל-תִּמְרֹדוּ וְאַתֶּם אַל-תִּירְאוּ אֶת-עַם הָאָרֶץ כִּי לַחְמֵנוּ הֵם סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם וַה' אִתָּנוּ אַל-תִּירָאֻם".
עתה, כשכל הפסוקים לפנינו ננסה להבין מהי אותה דיבה. הראב"ע מפרש "דבר שלא היה", אולם נראה שלפחות תוכן דברי המרגלים הוא אמת. הכנענים הם אנשי מידות (ומלחמות יהושע מראות שהקרבות היו קשים ומרים), הנפילים הם עובדה קיימת (אפילו יש להם שמות). ועדיין מאותן עובדות, אפשר להגיע למסקנות שונות לחלוטין. מסקנת עשרת המרגלים היא אין סיכוי, וייתכן שבדרך הטבע, מסקנה זו הינה נכונה, אולם עם ישראל אינו מתנהג בדרך הטבע ואף ארץ ישראל אינה מתנהגת כדרך הטבע ודבריהם של יהושע וכלב מראים זאת. אם רצון ה' להביא אותנו אל הארץ, אין מה לדאוג, ואת הנפילים אנחנו נאכל כמו לחם (בלי מלח). המדרש מבאר שבכל מקום שנכנסו אליו המרגלים, עשה הקדוש ברוך הוא נס ומנהיג המקום נפטר. כך בני המקום היו עסוקים בלוויה ופחות שמו לב לחבורה המשונה שמסתובבת אצלם (השוו למרגלים ששולח יהושע ליריחו ובמצוד אחריהם). ואכן, בכל מקום שהמרגלים מגיעים, הם רואים את המנהיג מת. המסקנה הפשוטה היא ארץ אוכלת יושביה, אבל לכלב מסקנות אחרות. כאשר הוא הלך, לבדו, לחברון, ילידי הענק לא מתו. כלב מבין שהיה פה משהו לא טבעי, משהו מאת ה', ושמסקנות עשרת המרגלים מוטעות לחלוטין. למרבה הצער הבנתו של כלב (ויהושע) לא מצליחות לשנות את דעת העם המבקש לרגום אותם  (האם גם את משה ואהרון?) באבנים "וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעֵדָה לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים וּכְבוֹד ה' נִרְאָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ונצרכת התערבות של ה'.

להשלמת העניין, לאחר שה' מודיע על העונש שאיש מהעדה לא יבוא לארץ, מופיע החרגה לעונש (י"ד כד): "וְעַבְדִּי כָלֵב עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ וַיְמַלֵּא אַחֲרָי וַהֲבִיאֹתִיו אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה". רק כלב מופיע בפסוק זה. לכלב הייתה רוח אחרת. לכלב הייתה אמונה. לכאורה נראה שיש כאן ביקורת על יהושע שלא סייע בידו מההתחלה. רק בפסוק ל' נאמר שיהושע גם ייכנס לארץ "אִם-אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם-כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן".
ראיית אותן עובדות והסקת מסקנות שונות לחלוטין היא תופעה המלווה את האנושות לכל אורך ההיסטוריה. הפרשנות האנושית לעובדות יכולה להיות הרת אסון. במקרה המרגלים, הפרשנות המוטעית שלהם התבררה לאחר יום אחד בלבד, אולם כבר היה מאוחר מדי לעשות משהו והכניסה לארץ התעכבה בארבעים שנה. גם בימינו החברה הישראלית מאופיינת בפרשנות שונה והביטויים שבכותרת נשמעים רבות. הארץ היא אכן ארץ אוכלת יושביה וגם ארץ טובה מאד מאד. הדבר תלוי בעם ישראל עצמו. ארץ ישראל איננה ככל הארצות, בהן שולטים חוקי הטבע. עובדה היא שפיסת אדמה זעירה זו, מושכת אליה את עיני כל העולם, בעוד מקומות אחרים זוכים להתעלמות טוטאלית. דבר זה מפורש בתורה במקומות רבים. בפרשת התוכחה בפרשת בחוקותי (ויקרא כו), ובעיקר בספר דברים, ערב הכניסה לארץ, בפרשת "והיה אם שמוע" ובפרט בפסוק אחד, דברים י"א י"ב: "אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת שלח

פרשת שלח, המרגלים, גרארד הוט , דמויות מהתנך 1728 Gerard Hoet

תשובות לחידון שלח

שלום רב. בדף זה מופיעות התשובות לחידון שלח. אם טרם ניסיתים את כוחכם אנו גשו קודם כל לדף החידון לפני עיון בתשובות.


ואם בכל זאת נתקעתם או שאתם רוצים לבדוק אז התשובות מתחילות עוד מעט...






עוד קצת......





מתחילים

• הגמל, רזי ברקאי (ותוכניתו מה בוער), והחידה שם משולש? קשורות כולם לשמות המרגלים. הגמל מזכיר את נציג שבט דן עמיאל בן גמלי, רזי ברקאי את נציג זבולון גדיאל בן סודי (סודי=רזי). השם המשולש, מציין את השורש גד המופיע בשלוש צורות שונות. גד כשם השבט, גדי בן סוסי נציג מנשה וגדיאל בן סודי נציג זבולון.
• ערימת העצים, מזכירה את סיפור המקושש מסוף הפרשה
• אלמגסט ותמונתו של תלמי (פינה שמאלית תחתונה) מזכירים את אחד מילידי הענק (במדבר י"ג כב): "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם". תלמי היה מלומד חשוב מאד וספריו היוו את האוטוריטה המדעית המוחלטת במשך מאות שנים. אלמגסט הוא שם ספרו הגדול הדן באסטרונומיה (ומציג תמונה בה כדור הארץ במרכז מערכת השמש והיקום). גם הרמב"ם מזכירו רבות.
• העריסה מזכירה את מצוות חלה (במדבר ט"ו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ:"
• תמונתו של לוי אשכול מרמזת על אשכול הענבים ונחל אשכול.
• הציצית מזכירה את מצוות ציצית המופיעה בסוך הפרשה
• תמונתו של הבז המצוי מכוונת לפסוק י"ד ג: "וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה"
• החגב מבטא את הרגשתם של המרגלים (י"ג לג): "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן-הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"
• הוד שביסוד הוא סימן הספירה ליום הארבעים בספירת העומר. שליחות המרגלים נמשכה ארבעים יום.
• אחי יוסף, בני ישראל, הכרובים והמצורעים - בכל אלו מופיע הביטוי "איש אל אחיו".
• שלט הרחוב מציין כמובן את יהושע בן-נון אבל הכוונה הייתה לציון מקום שהמרגלים הגיעו אליו (י"ג כא): "וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת-הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר-צִן עַד-רְחֹב לְבֹא חֲמָת"
• הרימונים התאנים והענבים הם הפירות אותם הביאו המרגלים לארץ

תשובות לחידות עזרא מרום

1. מרים לקתה בצרעת על הוצאת דיבה ולשון הרע, והמרגלים הוציאו דיבה על הארץ ולא למדו לקח ממרים.
2. א. יהודה        ב. אפרים.
3. ה' יושיעך מעצת המרגלים
4. אברהם  אמר לעפרון:"400 שקל כסף ביני ובינך מה היא".
5. אחימן, ששי ותלמי.
6. א) אנשי מידות   ב) נפילים.
7. בני עמון (דברים ב' 21).
8. א. 40 יום     ב.  עבור כל יום קיבלו עונש לשנה ולכן היו במדבר 40 שנה !
9.  יהושע.
10. א. שילשים     ב. ריבעים.
11. המרגלים נענשו מידה כנגד מידה: הם חטאו בלשונם ולכן נענשו בכך שלשונם השתרבבה עד טבורם ויצאו ממנה תולעים ונכנסו לתוך טבורם.
12. למטה מנשה גדי בן סוסי;    למטה דן עמיאל בן גמלי.
13. 8.
14. א. על שם הפתילים (=ציצים); התלויים בו. ב. מלשון מציץ לפי הכתוב:  "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'."
15. לפי גימטריא: ציצית = 600  + 8 חוטים + 5 קשרים ס"ה 613  כמנין תרי"ג.

סטטיסטיקות לפרשת שלח

פרשת שלח היא הפרשה ה-37 בתורה וה-4 בחומש במדבר. הפרשה נכתבת ב-198 שורות בספר תורה ויש בה 10 פרשיות (מיקום 25), מתוכן 7 פרשיות פתוחות ו -3 סתומות. בפרשה יש 119 פסוקים (מיקום 21),1540 מילים (מיקום 27) ו-5820 אותיות (מיקום 27). לפי ספר החינוך יש בפרשת שלח 3 מצוות (מיקום 27), מתוכן 2 מצוות עשה (מיקום 26) ו-1 מצוות לא תעשה (מיקום 26).

לדף פרשת שלח

לפרשה הקודמת - בהעלותך
לפרשה הבאה -קרח

לטבלת סטטיסטיקה בפרשות התורה

עין בעין

הביטוי "רואים עין בעין" מתאר שני אנשים המסכימים על משהו. הביטוי "עין בעין" מופיע במקרא 3 פעמים בלבד. פעם אחת בפרשת שופטים, פעם אחת בישעיהו בהפטרת פרשת שופטים, ופעם אחת בפרשת שלח. המשמעויות קצת שונות בכל פעם

במדבר יד יד: "ואמרו אל יושב הארץ הזאת שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עמד עלהם ובעמד ענן אתה הלך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה"

נביא חלק מדברי הרמב"ן:

(יד): אשר עין בעין נראה אתה ה' - והכפל "עין בעין", אמרו המפרשים כדרך בני אדם שעיניו יראו את עיניו בדברו אתו, וכן פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה ד).

ועל דרך האמת, "עין" לשון מראה, ועינו כעין הבדולח (לעיל יא ז), וארא כעין חשמל (יחזקאל א כז), יאמר אשר מראה במראה נראה הוא שמך הגדול, וכן עניין הכתוב ביחזקאל (מג ג): וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר:

 הכוונה בפסוק זה הינה לקירבה המיוחדת בין בני ישראל לבין ה'.

דברים יט כא: "ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל"

כן הכוונה מזכירה את המונח הידוע "עין תחת עין", ובודאי המשמעות שונה

ישעיהו נב ח:  "קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון"

 נביא מדברי הספורנו:

וירננו יחדו -
כי יראו עין בעין בשוב השם ציון, כלומר יראו במראה הנבואה כי שב הכבוד לציון והוא רוח הנבואה שפסקה משמתו חגי זכריה ומלאכי ובעת הישועה תשוב רוח הנבואה לקדמותה ועוד יותר משהיתה, וכן אשר עין בעין נראה אתה השם כי כולם הייתה בהם רוח הנבואה במעמד הר סיני מלבד הכבוד שראו בחוש העין. 

שוב הצירוף מראה על קירבה לה' (דרגת הנבואה היא דרגה קרובה מאד). גם הביטוי אחר הקשור לעין "לראות את הלבן שבעין" מרמז על כך שהראייה היא מקרוב מאד.

ולכן אולי מקור הביטוי "רואים עין בעין" הוא שני אנשים שקרובים אחד לשני, גם מבחינה הפיזית אך גם בדעותיהם.


מאמרים נוספים לפרשת שופטים

חידות לפרשת שלח

החידון לפרשת שלח כולל חידות ציורים וחידות מילוליות המתייחסות לנושאים שונים בפרשת שלח. החידות בדרגות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולידלים כאחד ובפרט מומלץלהדפיס הדפים לפתרון משותף סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת.
למתקשים,הפתרונות לחידות מופיעים בקישור הבא
החידה "אחי יוסף,בני ישראל, הכרובים והמצורעים" נשארת ללא פתרון ואתם מזמנים להציע את תשובותיכם בתגובות.

חידות לפרשת שלח

שאלות וחידות לפרשת שלח באדיבות מר עזרא מרום (תורה ממרום)

1. מדוע נסמכה פרשת המרגלים לעניין צרעת מרים?
2. מאיזה שבט היו: א) כלב בן יפונה         ב) יהושע בן נון.
3. איזו תפילה התפלל משה על יהושע (רש"י)?
4. משה אמר למרגלים:"וראיתם את הארץ מה היא" מי עוד בתורה השתמש בביטוי:  מה היא? 
5. מה שמות  3 הענקים  שהיו בחברון ?
6. ציין מפרשתינו  2 כינויים נוספים למילה ענקים.
7. על מי נאמר בתורה:"עם גדול ורב ורם כענקים"?
8. א. במשך כמה ימים תרו המרגלים את הארץ? ב.  איזה עונש קיבלו המרגלים מידה כנגד מידה?
9. מי עוד  בתנ"ך שלח מרגלים?
10. כיצד נקראים בפרשתינו:   א. נכדים           ב.  נינים.
11. וימותו האנשים במגפה" עיין ברש"י וענה:  באיזה אופן מתו המרגלים ומדוע?
12. מי הם 2 מרגלים ששם אביהם כשם חיות?
13. כמה מרגלים נדרשים כדי לשאת אשכול אחד (רש"י)?
14. בפרשתינו  מוזכרת מצוות ציצית. עיין ברש"י וציין 2 סיבות לשם ציצית.
15. על הציצית נאמר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'": כיצד נרמז הדבר בשם ציצית?

לדף התשובות

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת שלח

הדף עם החידות לפרשת שלח עבר לכתובת הבאה: 

פרשת שלח עוסקת בשליחת מרגלים לארץ ישראל. גם בהפטרה מתוארת שליחותם של שני מרגלים על ידי יהושע ליריחו. יש למצוא מקור מהפסוקים, שאנשי כנען לא נשארו אדישים ושלחו אף הם מרגלים למחנה בני ישראל.

כיבוש יריחו - גוסטב דורה 1880

שלח - משה רבנו לא אמר אמת?

שאלה שאני נוהג לשאול בשבת זו היא איפה בפרשה שלנו משה רבנו לא אמר אמת. השומעים מופתעים מאד מכך שמשה רבנו חס וחלילה שיקר אבל התשובה היא שהפרשה כולה (ופרשיית ציצית בפרט) מסתיימת במילים "...אני ה' אלוקיכם", כאשר המילה אמת מוזכרת בנביא אחר (המקור הוא ירמיהו י' י ) ומזה נובע שמשה רבנו לא אמר את המילה "אמת".

אחד מהקוראים שלח לי את המקור לשאלה זו: "במדבר טו,מא פעם פגש אדה"ז (האדמו"ר הזקן) את אחד מגדולי הרבנים, ודברו בעמקות בדברי תורה, בתוך הדברים שאל הגדול איפה נמצא פסוק בתורה שלש תיבות בתחילת הפסוק ומסיים באלו השלש תיבות ממש? ויען כ"ק זהו פסוק שגם משה לא אמר אמת, כל הנוכחים תמהו. ויאמר כ"ק הלא הוא פסוק בפרשת ציצית, תחלת הפסוק אני ה' א' וסיום הפסוק גם כן בשלש תיבות אלו. ואנחנו מסיימים בתיבת אמת, שכן ירמי' הנביא [י,י] סיים בתיבת אמת. אבל משה רבינו בתורה אינו מסיים בתיבת אמת (שמעתי מספרים). ושמעתי מחסיד שזהו השאלה הי' בילדותו, שאחד נסה אותו בקושיא זו. ואמר לו אדה"ז התירוץ. וכן עיקר (רשימות דברים ג,פו. אוצר סיפורי חב"ד טו,252)"

בעיון בפרשה, נגלה שבאמת יש מקום בפרשה שמשה רבנו לא אמר אמת. מדובר בהזכרת י"ג מידות, לאחר חטא המרגלים. בחטא העגל, הקב"ה מלמד את משה תפילה לשעת חירום אמיתית, כאשר תפילות רגילות לא יכולות לעזור. הזכרת 13 מידות כתפילה מועילה במיוחד (התפילה מופיעה בצורה חלקית גם בתפילת דוד בספר תהילים ובמקומות אחרים, כל פעם עם שינויים אחרים במידות, השוואת כל המקומות צריכה דיון ארוך ביותר). למעשה בפרשתנו נעשה שימוש ראשוני בתפילה מיוחדת זו אולם שימוש זה אינו מלא. מידות רבות אינן מופיעות: שם ה' מופיע פעם אחת בלבד, המידות אמת, רחום וחנון, נוצר חסד לאלפים וכן הכינוי אל אינן מופיעות כלל והנה הפסוקים עצמם להשוואה.

י"ג מידות בפרשת כי-תשא:

"וַיַּעֲבֹר ה' עַל-פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה'אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת: נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים"

ובפרשתנו:

"וְעַתָּה יִגְדַּל-נָא כֹּחַ אֲדֹנָי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לֵאמֹר:  ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב-חֶסֶד נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים"

אשכול ענבים - ניקולא פוסן 1660-1664 לובר פריז

הדעה בפרשנים היא שברור שבמצב כזה משה רבנו לא יזכיר את מידות הדין, המתוח ממילא. אבל למה לא נזכרו המידות אל חנון ורחום?
מידת נוצר חסד לאלפים לא נזכרה שכן כל הברית עם האבות היתה על ארץ ישראל. לזרעך אתן את הארץ הזאת, והרי בני ישראל מאסו בארץ, לכן גם משה לא הזכיר בתפילתו את זכות האבות (כמו בעגל) אלא רק מה יאמרו הגויים.

לכאורה נראה שתפילת משה מועילה מאד שכן מיד בסוף התפילה, עונה ה' סלחתי כדבריך, אולם מיד אחר כך מופיע העונש לבני ישראל שימותו במדבר. האם יש סליחה או אין סליחה? בפרשת העגל לא מופיע השורש ס.ל.ח כלל ובמקומו מופיע הפועל נ.ח.מ: "וינחם ה' על רעה אשר דיבר לעשות לעמו" (ומשמע שלא נסלח על החטא). ה' התחרט. חרטה זו באה מתוך רחמים, ואילו סליחה היא פעולה שבאה לא מתוך רחמים, אלא כפעולה שלפנים משורת הדין, שאינה מתיישבת עם מידת האמת.

כדי להבין את הסליחה ואת משמעותה יש צורך לחזור לתפילה של משה ולבחון אותה בעיון. הבדל בולט בין התפילה בחטא העגל לבין התפילה כאן הוא המילים שמשה מוסיף "והמתה את העם הזה כאיש אחד." משה רבנו לא מזכיר את מידת האמת מאחר והוא יודע מה האמת (המייצגת את מידת הדין) ואינו מעונין בה. לפי האמת אכן כל העם צריך למות (ח"ו), אולם בקשת משה היא לעשות את זה בדרך טבעית, בדרך הנמשכת שנים רבות, כך שיוכל לגדול דור המשך שיהיה ראוי להיכנס לארץ. הקב"ה גם יודע מהי האמת ולכן מיד לאחר הסליחה הוא מתאר את העונש, שכולם ימותו במדבר. רק אחר כך בדיבור נפרד, אל משה ואהרן מופיע הפירוט שהעונש יימשך על פני ארבעים שנה במדבר (לכל העם, עד שימותו באופן טבעי) ומוות מיידי במגפה (לעשרת המרגלים שחטאו).

לכן ברור למה מוזכרת המידה פוקד עוון אבות על בנים. משה מבקש שיהיו לעם בנים! ואכן תפילה זו נענית. אבל גם למידה זו שני צדדים, הבנים מחויבים לא פחות מההורים. ידוע שבית המקדש חרב בט' באב, תאריך חטא המרגלים (אמנם בכתובים מופיעים תאריכים שונים במעט ו' באב או י' באב, אך לדב רתירוצים רבים, ובכל מקרה הסמיכות היא גבוהה מאד אף אם אינה מדוייקת). יש פה גלגול ברור של מידת הקב"ה מהאבות שחטאו, אבל נסלח להם, אל הבנים שכשחטאו גם הם, נענשו על עוונם ועל עוון אבותיהם.
ובהקשר הראשון של סוף הפרשה, אנו צריכים ללמוד ולדעת שגם כאשר בני האדם בוחרים להתעלם מהאמת, היא עדיין אמת, והיא קיימת והקב"ה מידתו אמת. את אותה אמת שמשה רבנו לא אמר, השלים הנביא ירמיהו: "וה' אלוקים אמת הוא אלוקים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכלו גויים זעמו", וראוי שנזכור זאת כשאנו אומרים כן כל יום.

ענב גדול במיוחד (4.5 סנטימטר אורך) שיאיר מצא. האם אלו היו הענבים על האשכול שהמרגלים הביאו?