הפטרת פרשת שקלים

השבת שלפני חודש אדר מכונה שבת שקלים זכר לתרומת מחצית השקל שנאספה מבני ישראל. תרומת מחצית השקל נאספה בכל פעם שרצו לספור את בני ישראל. התורה אוסרת על ספירה ישירה של האנשים אולם אם כל איש יתרום את אותו סכום אפשר יהיה לדעת כמה אנשים יש. הכסף עצמו משמש לעבודת המקדש השוטפת.

לשבת זו הפטרה משלה המחליפה את הפטרת הפרשה של אותה שבת. ההפטרה היא בספר מלכים ב' פרק י"ב כאשר מנהג ספרד להקדים פסוקים אחדים גם מפרק י"א.

נזמין אתכם גם לעיין בספרי החדש  "הפטרה לעניין" המכיל פירושים לכל ההפטרות ומתאים מאד גם כמתנה.

לרכישת הספר "הפטרה לעניין"

גם נושא ההפטרה הוא באיסוף כספים לבית המקדש. ההפטרה מתארת את מנגנון הגבייה ולמרות שבפועל הוא שונה מאיסוף מחצית השקל (שאולי בוצע רק בימי בית שני), הקשר לפרשת שקלים ברור.

פרק יא
יז וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת-הַבְּרִית בֵּין ה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַה' וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם:יח וַיָּבֹאוּ כָל-עַם- הָאָרֶץ בֵּית-הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ אֶת-(מִזְבְּחֹתָו) [מִזְבְּחוֹתָיו] וְאֶת-צְלָמָיו שִׁבְּרוּ הֵיטֵב וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת וַיָּשֶׂם הַכֹּהֵן פְּקֻדֹּת עַל-בֵּית ה':יט וַיִּקַּח אֶת-שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת-הַכָּרִי וְאֶת-הָרָצִים וְאֵת כָּל-עַם הָאָרֶץ וַיֹּרִידוּ אֶת-הַמֶּלֶךְ מִבֵּית ה' וַיָּבוֹאוּ דֶּרֶךְ-שַׁעַר הָרָצִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיֵּשֶׁב עַל-כִּסֵּא הַמְּלָכִים:כ וַיִּשְׂמַח כָּל-עַם-הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה וְאֶת-עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בַחֶרֶב בֵּית () ַמֶּלֶךְ [הַמֶּלֶךְ]:
לאחר שנים של שלטון מלכים (ומלכה) שלא הלכו בדרך ה' מצליח יהוידע הכהן הגדול לחולל מהפך, להחזיר את העם אל ה' ולהמליך את יהואש שהוסתר בבית המקדש בהיותו תינוק כאשר כל שאר אחיו נרצחו.

פרק י"ב
א בֶּן-שֶׁבַע שָׁנִים יְהוֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ:ב בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע:ג וַיַּעַשׂ יְהוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כָּל-יָמָיו אֲשֶׁר הוֹרָהוּ יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן:ד רַק הַבָּמוֹת לֹא-סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת:
ההפטרה פותחת במספר פרטים טכניים. יהואש הוא מלך צעיר מאד. גם כאשר היה מלך ישר שהלך בדרכי ה', העבודה בבמות - שנאסרה מאז שבית המקדש נבנה - המשיכה.

ה וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים כֹּל- כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית-ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל-כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב-אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה':ו יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ וְהֵם יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם בָּדֶק:
מצבו של בית המקדש גרוע. אולי בגלל שיהואש הסתתר בבית המקדש וראה את מצבו הגרוע, אולי כי עתליה והמלכים שקדמו לה הזיקו למקדש. המקדש כבר עומד על תילו כמאה וחמישים שנה מאז ימי שלמה והכרחי לעשות שיפוצים, אבל כמו שבימינו כל מי שמתכנן שיפוצים מנסה להבין מה התקציב העומד לרשותו ומאיפה, כך גם בבית המקדש.
יהואש מטיל את תפקיד התחזוקה על הכהנים מתוך הכספים שהם מקבלים במקדש. בין אם זה כסף של אנשים שהקדישו את ערכם,או כספים של אשמות או נדבות אחרות. יהואש ממנה את הכהנים אחראים על בדק הבית מתוך כספים אלו. חשוב לציין שהכנסתם של הכהנים הייתה כספים אלו (בתוספת בשר הקורבנות ושאר מתנות הכהונה) ולכן הכהנים צריכים לוותר על חלק מהכנסתם עבור בדק הבית.

ז וַיְהִי בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לֹא-חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת:
כנראה שסידור זה עבד כשורה במשך 23 שנה אולם בשנה ה-23 לא בוצע בדק הבית. הסיבות לכך לא ידועות. ניתן רק לשער כי היה מחסור באמצעים כספיים: מיתון, יוקר המחייה, משבר דיור או כל דבר אחר מעין זה.

ח וַיִּקְרָא- הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וְלַכֹּהֲנִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת וְעַתָּה אַל-תִּקְחוּ-כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם כִּי-לְבֶדֶק הַבַּיִת תִּתְּנֻהוּ:ט וַיֵּאֹתוּ הַכֹּהֲנִים לְבִלְתִּי קְחַת-כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת:
יהואש מורה בצו חירום לכהנים לא לקחת יותר את הכסף לעצמם אלא להקדישו לבדק הבית, הכהנים מסכימים לא לקחת את הכסף אולם הם גם לא יכולים להיות אחראיים לבדק הבית. הפסוק מעט קשה אבל נראה שהוא מסתיר "עימות פוליטי" בין המלוכה לכהונה בשאלה מי אחראי לבדק הבית גם בהיבט התקציבי וגם בהיבט הביצועי. למרבה המזל, יהוידע הכהן חשב על תוכנית פעולה שתוכל לפתור את המשבר.

י וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ- אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ (בִּיָּמִין) [מִיָּמִין] בְּבוֹא-אִישׁ בֵּית ה' וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-ה':יא וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי-רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית-ה':
התוכנית פשוטה. צרכי המקדש יבואו אך ורק מתוך הכנסות המקדש. הותקנה קופה מיוחדת וכאשר היא התמלאה באו הכהן הגדול וסופר המלך - נציגי שני הצדדים - לספור ביחד את הכסף. אולי מכאן מקור התקנה הותיקה שקופת צדקה נספרת ומחולקת תמיד על ידי שני אנשים ובמקומות רבים ניתן לראות שלקופת הצדקה יש שני מנעולים ולא אחד.

יב וְנָתְנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל-(יְדֵ) [יְדֵי] עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה (הַ ֻפְקָדִים) [הַמֻּפְקָדִים] בֵּית ה' וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה'  :יג וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-ה' וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת לְחָזְקָה:
והנה נפתרה הבעיה ויש כסף לשלם לבעלי המלאכה ולחומרי הגלם השונים הדרושים לתחזוקת בית המקדש.

יד אַךְ- לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית ה' סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל-כְּלִי זָהָב וּכְלִי-כָסֶף מִן-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-ה':טו כִּי-לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ-בוֹ אֶת-בֵּית ה':
הכסף מיועד לתחזוקה בלבד ולכן אפשר לרכוש בו עצים ואבנים שנשחקו ודורשים החלפה אבל אין לרכוש בכסף זה כלי כסף וזהב חדשים או טובים יותר (שדרוגים).

טז וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת-הַכֶּסֶף עַל-יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָּה הֵם עֹשִׂים:
כנראה שחיים הכט היה מרוצה מאד מבעלי המלאכה בתקופה ההיא, כולם צדיקים ועושים באמונה. הדבר נובע מכך שמראש היו החמרות שונות בעבודות המקדש על מנת להימנע אפילו מחשש קל למעילה ולגזל של כספי ההקדש. זו הייתה עבירה חמורה ואנשים נמנעו ממנה. אם למשל היה צריך לקנות מאה עצים, המוכר היה נותן כמות גדולה יותר כדי שגם אם מכר בשער גבוה במעט מהשער האמיתי (שלא תמיד ידוע), עדיין הוא לא יהיה במצב בו הרוויח יתר מדי על חשבון ההקדש. במצב כזה אפשר היה להאמין ולסמוך על בעלי המלאכה בלי צורך בבקרות.

יז כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית ה' לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ:
כמובן שגם הכהנים צריכים להתפרנס ולמרות שבפסוק י' נאמר שכל הכסף המובא בית ' יהיה לבדק הבית (ואולי היה כך רק בשנה הראשונה בה נוצר בור תקציבי גדול), הרי שלאחר מכן היו כספים שנשארו אצל הכהנים ואפשרו להם להתפרנס.

ספירת הכסף המובא אל המקדש - תחריט עץ ~1700