פרשת וישלח עוסקת בנושאים נכבדים ורציניים אולם כוללת כמעין הכרח רשימת צאצאים ארוכה ומפורטת (וכזו המקשה על הקורא בתורה) של עשיו. הפסוק הבעייתי נמצא בסוף הפרשה, בקטע "משעמם" של תולדות עשו והוא: "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". הפסוק לחלוטין לא במקומו. מבחינת זמן הוא מדבר אל אירוע שמתרחש בעוד כמה מאות שנים.
הרשב"ם והאבן עזרא מתרצים את הקושי בכך שהם מתייחסים למלכים לפני משה רבנו, אולם דעתם בפרשנות היא דעת מיעוט במיוחד שאת המלך הראשון ניתן ליחס לבלעם בן בעור החי רק בסוף תקופתו של משה. הדעה הנפוצה יותר היא שהפסוק מדבר על ראשית שושלת בית דוד וגם היא נתמכת בכך שאת המלך האחרון, הדר (המכונה גם הדד בדברי הימים) אפשר לזהות עם הדד האדומי שעשה צרות בזמן דוד ושלמה. בכל מקרה אין אפשרות זיהוי ודאית למלכי אדום והדבר מפרנס מדרשים רבים.
נעיר כי רשימה זהה נמצאת בפרק א' בספר דברי הימים א'. שם כמובן אין קושייה על זמן החיבור ומפתה מאד לומר, כפי שעשו בביקורת המקרא, כי העורך המאוחר של ספר בראשית פשוט הוסיף מידע מכתבים אחרים שעמדו בפניו. תשובה זו קלה מדי ואינה פותרת אף קושי. לא ברור למה הרשימה נדרשת, לא בספר בראשית ולא בספר דברי הימים. כמו כן נראה שדווקא בספר דברי הימים מופיע קיצור כלשהו של מקור אחר (סגנונו הכללי של הפרק הראשון הוא כזה).
כדי להבין את העניין נזכיר עוד מקומות בהם מופיע הסכסוך ישראל-אדום. לאחר המפגש הטעון בפרשתנו יש פסק זמן ארוך בין שני העמים ונדמה שיש רגיעה ושלום. יש אפילו איסור מיוחד בתורה "לא תתעב אדומי" (ראה מאמר לפרשת כי תצא על היחס לאומות עולם) . הפעם הבאה שיש מפגש בין שני העמים היא כאשר בני ישראל רוצים לעבור בארץ אדום, ומלך אדום מסרב. הפעם הבאה שיש מפגש היא רק בימי דוד אשר כובש את אדום ושם באדום ניצבים. לפי הפירוש על ידי כיבוש זה מתקיימת נבואת ה' לרבקה "ורב יעבוד צעיר".
בימי המלך יהורם נאמר: "בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימלכו עליהם מלך". והספירה היא כנגד שמונה מלכים משאול ועד יהורם אל מול שמונה מלכי אדום ובכל זאת מה בא הפסוק ללמדנו.
באופן מפתיע מפסוק זה ניתן ללמוד דברים רבים.
פסוק זה הוא המקום הראשון (ראו הערה למטה) בו מופיע הביטוי "בני ישראל". המשמעות היא שנגמר תהליך הבחירה והדחייה של הבנים. בניגוד לישמעאל ולעשו שנדחו מפני ה', כל בניו של יעקב מתקבלים ונבחרים להעמיד את עם ישראל.
דבר שני שלומדים מהפסוק הוא ההבדל בין שושלת המלכים כפי שמציין הרד"ק, שמלכי אדום הוצרכו להמליך עליהם אנשים נוכרים (מארץ התימני, מבצרה וכולי) מאחר ולא מצאו אנשים ראויים בתוכם ושאין מעמידין מלך בן מלך לעומת שושלת המלוכה ביהודה מדוד המלך (ובניגוד למלוכה בישראל).
דבר נוסף: בתחילת הפרשה מתואר החשש הגדול של יעקב מפני עשו. השאלה המידית היא מפני מה חושש יעקב הצדיק מפני עשו הרשע? יש לו את הברכות מאביו, ויש לו גם הבטחה ישירה מה'. התשובה היא שמא יגרום החטא, וכנראה הכוונה לחטא הישיבה בחוץ לארץ, נשיאת שתי אחיות או ההקפדה הגדולה של עשו בכיבוד הורים שיעקב לא יכול לקיים כי אינו נמצא. תוצאות המפגש ידועות ואכן נראה שהחשש אינו מוצדק. פסוקנו בסוף הפרשה בא ללמדנו שחששו של יעקב אכן היה מוצדק ולא היה לחינם. בימי יהורם, בגלל חטאי בני ישראל, קם אדום ופשע בישראל. אפילו כאשר יש הבטחה מה' לרבקה, ההבטחה היא על תנאי והחטא יכול לבטל אותה, וגם דבר זה מופיע בברכתו של יצחק לעשו.
בדברי נביאים אחרונים וכתובים אנו מוצאים התייחסות רבה לגנאי על אדום ואדום מוזכר כאויב ושונא גדול מאד של ישראל. הנה מספר דוגמאות:
ירמיהו, בספרו וציטוטים מוכרים יותר ממגילת איכה (ד' כא) : "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת-אֱדוֹם (יוֹשֶׁבֶתי) [יוֹשֶׁבֶת] בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם-עָלַיִךְ תַּעֲבָר-כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי"
יחזקאל (כ"ה יג): "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' וְנָטִתִי יָדִי עַל-אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ"
תהילים (קל"ז ז): "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:" (הפרק הוא קינה על החורבן ונבואת זעם על בבל, כנראה שלבני אדום היה חלק משמעותי בחורבן הבית)
כל ספר עובדיה (ראו הפטרת פרשת וישלח), נביא שנותר ממנו פרק בודד של נבואות, הוא נבואת זעם כלפי אדום הבאה לשיאה בפסוק: "וְהָיָה- בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר" ועוד פסוקים רבים אחרים (תחילת ספר מלאכי).
תיאור הסכסוך אינו מפורט כלל במקרא (בניגוד למלחמות עם עמים אחרים כגון עמון מואב ופלשתים הזוכים לפרקים שלמים), ולכן ההסבר לגנאי על אדום יבוא מהפרק המפורסם בעמוס המונה את חטאי כל העמים (וחלקו נקרא כהפטרת פרשת וישב) :"כֹּה אָמַר ה' עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח".
החטא הראשון של אדום הוא השנאה של עשו כלפי יעקב ועל רדיפתו אותו. היריבות בין העמים היא שורשית ואיננה ניתנת לישוב, כפי מאמר הגמרא "בידוע שעשו שונא ליעקב". מלכי אדום ימלכו לפני מלך לבני ישראל. זה לא יכול לקרות בעת ובעונה אחת, ואם יחטא ישראל וישובו מלכי אדום הרי זה יהיה במקום מלכי ישראל.
עתה ניתן להבין מדוע דרשו חז"ל את ממלכת רומי שביטלה לחלוטין את ממלכת ישראל כהמשכה הישיר של ממלכת אדום. הרומאים החריבו את בית המקדש, היגלו מאות אלפי יהודים וכמעט חיסלו את היישוב כולו במרד הגדול ולאחריו בדיכוי הקשה של מרד בר כוכבא. החכמים סבלו קשות מהרומאים (סיפור עשרת הרוגי מלכות כדוגמה) ורומא נתפסה כגורם הרשע העיקרי ולכן כממשיכה ישירה של שושלת אדום.
הערה: קיבלתי הערה מקורא בקי כי הצירוף "בני ישראל" מופיע קודם לרשימת המלכים במצוות גיד הנשה: "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כך הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה". לולא המילים עד היום הזה, היה ניתן לפרש בני ישראל, רק בניו של יעקב,מעין מנהג משפחתי אולם מהמילים עד היום הזה מראות שמנהג זה התקבע בספר החוקים של עם ישראל והפך לאחת ממצוות התורה (מצוות לא תעשה היחידה בספר בראשית).
מאמרים נוספים לפרשת וישלח
הרשב"ם והאבן עזרא מתרצים את הקושי בכך שהם מתייחסים למלכים לפני משה רבנו, אולם דעתם בפרשנות היא דעת מיעוט במיוחד שאת המלך הראשון ניתן ליחס לבלעם בן בעור החי רק בסוף תקופתו של משה. הדעה הנפוצה יותר היא שהפסוק מדבר על ראשית שושלת בית דוד וגם היא נתמכת בכך שאת המלך האחרון, הדר (המכונה גם הדד בדברי הימים) אפשר לזהות עם הדד האדומי שעשה צרות בזמן דוד ושלמה. בכל מקרה אין אפשרות זיהוי ודאית למלכי אדום והדבר מפרנס מדרשים רבים.
נעיר כי רשימה זהה נמצאת בפרק א' בספר דברי הימים א'. שם כמובן אין קושייה על זמן החיבור ומפתה מאד לומר, כפי שעשו בביקורת המקרא, כי העורך המאוחר של ספר בראשית פשוט הוסיף מידע מכתבים אחרים שעמדו בפניו. תשובה זו קלה מדי ואינה פותרת אף קושי. לא ברור למה הרשימה נדרשת, לא בספר בראשית ולא בספר דברי הימים. כמו כן נראה שדווקא בספר דברי הימים מופיע קיצור כלשהו של מקור אחר (סגנונו הכללי של הפרק הראשון הוא כזה).
כדי להבין את העניין נזכיר עוד מקומות בהם מופיע הסכסוך ישראל-אדום. לאחר המפגש הטעון בפרשתנו יש פסק זמן ארוך בין שני העמים ונדמה שיש רגיעה ושלום. יש אפילו איסור מיוחד בתורה "לא תתעב אדומי" (ראה מאמר לפרשת כי תצא על היחס לאומות עולם) . הפעם הבאה שיש מפגש בין שני העמים היא כאשר בני ישראל רוצים לעבור בארץ אדום, ומלך אדום מסרב. הפעם הבאה שיש מפגש היא רק בימי דוד אשר כובש את אדום ושם באדום ניצבים. לפי הפירוש על ידי כיבוש זה מתקיימת נבואת ה' לרבקה "ורב יעבוד צעיר".
בימי המלך יהורם נאמר: "בימיו פשע אדום מתחת יד יהודה וימלכו עליהם מלך". והספירה היא כנגד שמונה מלכים משאול ועד יהורם אל מול שמונה מלכי אדום ובכל זאת מה בא הפסוק ללמדנו.
באופן מפתיע מפסוק זה ניתן ללמוד דברים רבים.
פסוק זה הוא המקום הראשון (ראו הערה למטה) בו מופיע הביטוי "בני ישראל". המשמעות היא שנגמר תהליך הבחירה והדחייה של הבנים. בניגוד לישמעאל ולעשו שנדחו מפני ה', כל בניו של יעקב מתקבלים ונבחרים להעמיד את עם ישראל.
דבר שני שלומדים מהפסוק הוא ההבדל בין שושלת המלכים כפי שמציין הרד"ק, שמלכי אדום הוצרכו להמליך עליהם אנשים נוכרים (מארץ התימני, מבצרה וכולי) מאחר ולא מצאו אנשים ראויים בתוכם ושאין מעמידין מלך בן מלך לעומת שושלת המלוכה ביהודה מדוד המלך (ובניגוד למלוכה בישראל).
דבר נוסף: בתחילת הפרשה מתואר החשש הגדול של יעקב מפני עשו. השאלה המידית היא מפני מה חושש יעקב הצדיק מפני עשו הרשע? יש לו את הברכות מאביו, ויש לו גם הבטחה ישירה מה'. התשובה היא שמא יגרום החטא, וכנראה הכוונה לחטא הישיבה בחוץ לארץ, נשיאת שתי אחיות או ההקפדה הגדולה של עשו בכיבוד הורים שיעקב לא יכול לקיים כי אינו נמצא. תוצאות המפגש ידועות ואכן נראה שהחשש אינו מוצדק. פסוקנו בסוף הפרשה בא ללמדנו שחששו של יעקב אכן היה מוצדק ולא היה לחינם. בימי יהורם, בגלל חטאי בני ישראל, קם אדום ופשע בישראל. אפילו כאשר יש הבטחה מה' לרבקה, ההבטחה היא על תנאי והחטא יכול לבטל אותה, וגם דבר זה מופיע בברכתו של יצחק לעשו.
בדברי נביאים אחרונים וכתובים אנו מוצאים התייחסות רבה לגנאי על אדום ואדום מוזכר כאויב ושונא גדול מאד של ישראל. הנה מספר דוגמאות:
ירמיהו, בספרו וציטוטים מוכרים יותר ממגילת איכה (ד' כא) : "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת-אֱדוֹם (יוֹשֶׁבֶתי) [יוֹשֶׁבֶת] בְּאֶרֶץ עוּץ גַּם-עָלַיִךְ תַּעֲבָר-כּוֹס תִּשְׁכְּרִי וְתִתְעָרִי"
יחזקאל (כ"ה יג): "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' וְנָטִתִי יָדִי עַל-אֱדוֹם וְהִכְרַתִּי מִמֶּנָּה אָדָם וּבְהֵמָה וּנְתַתִּיהָ חָרְבָה מִתֵּימָן וּדְדָנֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ"
תהילים (קל"ז ז): "זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:" (הפרק הוא קינה על החורבן ונבואת זעם על בבל, כנראה שלבני אדום היה חלק משמעותי בחורבן הבית)
כל ספר עובדיה (ראו הפטרת פרשת וישלח), נביא שנותר ממנו פרק בודד של נבואות, הוא נבואת זעם כלפי אדום הבאה לשיאה בפסוק: "וְהָיָה- בֵית-יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא-יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי ה' דִּבֵּר" ועוד פסוקים רבים אחרים (תחילת ספר מלאכי).
תיאור הסכסוך אינו מפורט כלל במקרא (בניגוד למלחמות עם עמים אחרים כגון עמון מואב ופלשתים הזוכים לפרקים שלמים), ולכן ההסבר לגנאי על אדום יבוא מהפרק המפורסם בעמוס המונה את חטאי כל העמים (וחלקו נקרא כהפטרת פרשת וישב) :"כֹּה אָמַר ה' עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח".
החטא הראשון של אדום הוא השנאה של עשו כלפי יעקב ועל רדיפתו אותו. היריבות בין העמים היא שורשית ואיננה ניתנת לישוב, כפי מאמר הגמרא "בידוע שעשו שונא ליעקב". מלכי אדום ימלכו לפני מלך לבני ישראל. זה לא יכול לקרות בעת ובעונה אחת, ואם יחטא ישראל וישובו מלכי אדום הרי זה יהיה במקום מלכי ישראל.
עתה ניתן להבין מדוע דרשו חז"ל את ממלכת רומי שביטלה לחלוטין את ממלכת ישראל כהמשכה הישיר של ממלכת אדום. הרומאים החריבו את בית המקדש, היגלו מאות אלפי יהודים וכמעט חיסלו את היישוב כולו במרד הגדול ולאחריו בדיכוי הקשה של מרד בר כוכבא. החכמים סבלו קשות מהרומאים (סיפור עשרת הרוגי מלכות כדוגמה) ורומא נתפסה כגורם הרשע העיקרי ולכן כממשיכה ישירה של שושלת אדום.
 |
| יעקב פוגש את עשו - רובנס - 1624 - הגלריה הלאומית סקוטלנד |
מאמרים נוספים לפרשת וישלח
