שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום

הציבור הרחב לרוב מנותק מהנעשה באוניברסיטאות. במרבית המקרים המחקרים האקדמאיים נשארים בין כתלי האוניברסיטה ומתפרסמים רק בספרות מקצועית, לרוב גם לא בעברית, אליה הציבור הרחב אינו נחשף. אחת הדרכים להתוודע למחקרים אלו הינה באמצעות שנתונים או בטאונים אותם מפרסמים מחלקות המחקר המרכזות מספר מאמרים של חוקרים בתחום והחושפות את נושאי המחקר.
שנתון כזה הוא השנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, של המכון למדעי היהדות ע"ש מנדל באוניברסיטה העברית בירושלים. השנתן, מספר 21, מרכז עשרה מאמרים בנושאים שונים וכן סקירה על כמה ספרים ורשימה של ספרים שיצאו בנושא בשנים האחרונות. בוודאי שהשנתון יעניין את אנשי האקדמיה העוסקים בתחום, גם מאוניברסיטאות אחרות, אולם אחת המטרות ביצירת שנתון כזה היא להגיע לציבור רחב יותר, המעונין לקרוא מאמרים ברמה גבוהה ללא צורך להגיע לספריה אוניברסיטאית.
המאמרים בחוברת מגוונים מאד, חלקם מאמרי מקרא קלאסיים, כדוגמת השוואת סיפור בריחתו של אליהו (מלאכים א' יט) לסיפורי מסע אחרים, אחרים עוסקים במסופוטומיה הקדומה, תפילות אכדיות, חידושים מהעיר קיר והשוואה בין קינות שומריות למגילת איכה
מחקרים אחרים עוסקים בנושא הפרשנות למקרא החל מפירוש רש"י הידוע לפסוק הראשון בתורה המבטא לדעת המחבר פירוש פולמוסי אנטי-נוצרי חריף ועד לפרשנות "מודרנית בהרבה" - מאמר העוסק בזיהויים של הנרי בייקר טריסטראם למינים השונים של החי והצומח בארץ ישראל וכמובן בהשוואה של זיהויים אלו לפרשנות יהודית או שומרנית עתיקה מחד, לשמות המופיעים בתרגומים לאנגלית, ובזיהויים המתבססים על מחקרים מודרניים.
מהגיוון הרב נראה שבשנתון יש משהו עבור כל אחד ושבהחלט אין צורך לפחד מהסגנון האקדמאי. אמנם המקרא והמזרח הקדום הם הנושאים העיקריים אולם המאמרים חובקים נושאים רבים אחרים (ספרות ושירה, היסטוריה, תיאולוגיה, ארכיאולוגיה, ביולוגיה) שמאפשרים לקהלים שונים לקרוא את המאמרים.
בסוף המאמרים מופיעות מספר סקירות ספרותיות, גם הן על ספרים בנושאים שונים (באופן אישי התענינתי מאד בסקירת הספר "ראש כל השנים" העוסק בלוח השנה הקומראני ובניתוחים האסטרונומיים שלו). ולאחר מכן רשימת ספרים שהתקבלו במערכת ומהווה עוד המשך לקורא החפץ לדת אלו ספרים יצאות בתחום (ובפרט ספרים רבים מאד בשפה האנגלית שגם הם אינם נגישים לציבור כלל אלא בספריות אוניברסיטאיות).

שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום

שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום - לדף הספר באתר הוצאת מאגנס
כרך כא
בעריכת שרה יפת ונילי ואזנה
המכון למדעי הידות ע"ש מנדל
הפקולטה למדעי הרוח
האוניברסיטה העברית בירשולים
הפצה: הוצאת מאגנס
תשע"ב 2012
365 + 14 עמודים
תוכן ענינים ומבוא - באדיבות הוצאת מאגנס

צפירת יום הזיכרון

אחר הדברים הישראליים ביותר שיש, אם לא הישראלי ביותר. הצפירה, הנשמעת כל שנה שלוש פעמים, ביום הזיכרון לשואה וביום הזיכרון לחללי צה"ל, עושה לנו פאוזה בחיים ועוצרת מדינה שלמה לדקה או שתיים. נכון, שבחיים, כמו בסרטון, קל יותר להתמקד במיעוט שממשיך ולא נעצר, אולם בפועל הרוב הגדול נעצר. כביש גהה הסואן והרועש משתתק. המחושבים עוצרים את רכבם שתי דקות לפני, אחרים עוצרים מיד בהתחלת הצפירה, ומעטים שבמעטים ממשיכים... לאחר הדקה וכאילו לא היה שקט אך לפני שניות אחדות פרט לשאון הצפירה, חוזרים כל כלי הרכב לנוע.

שניים יחדיו - משה מאיר

לשלל המונחים המפלחים את האוכלוסיה הדתית: חרדים, ליטאים, חסידים, דתיים, דתי לאומי, דתילייט, מסורתי, גושניק, מרכזניק, הר המורניק, דתלש, דתלשלש, מדרשיסטית  ועוד מבקש משה מאיר בספרו "שניים יחדיו" להוסיף קבוצה חדשה (הכוללת כרגע אותו בלבד) דתי-חילוני. משה מאיר, בוודאי שייך לציבור הדתי לאומי, בוגר ישיבת הסדר וספרו חושף בפנינו את הסיבות שהובילו אותו לשים את התואר חילוני בהגדרתו ומהי הדיוק אותה הגדרת חילוניות.

לכאורה דתי וחילוני אינם הפכים. ההפך מדתי או אתאיסט וההיפך מחול הוא קודש, אולם בישראל המושגים דתי וחילוני נראים כסותרים אחד את השני והנה בא המחבר ומציע לעשות סינתיזה בכיוון אחד דתי-חילוני, כאשר הוא מדגיש שיהיו אולי גם כאלו שיקראו לעצמם חילוני-דתי. ליהודים בחוץ לארץ הרבה יותר קל לבטל את ההפרדות המלאכותיות האלו. אנשים שבחוץ לארץ שומרים כשרות והולכים לבית הכנסת כאשר עולים ארצה לעיתים נאלצים לבחור בין להיות "דתיים" או "חילוניים", שאלה שלא עמדה בפניהם שלא בישראל.

המחבר הוציא כבר שלושה ספרי שירה והסגנון הפיוטי בולט כבר בהקדמה (שנקרא, כיאה למשורר בשם ראשית) לדוגמה: " הסדק והבקע שבמקורות היהדות: הסדק והבקע הם פצעים מדממים וכואבים. הם כואבים בכאב עצמם - כיד שבורה ושרוטה עד זוב דם".  אבל שפתו הפיוטיות עומדת לו לרועץ ומקשה על הבנת הספר. גם העומק הפילוסופי שנראה לעיתים כהכברת מילים יקשה  על הקורא הממוצע ובודאי על קהל היעד הרצוי של המחבר, אנשים צעירים המגלים שלמרות שהם לגמרי דתיים, משהו בעולם בחילוני נראה להם ראוי וטוב ולא רק זר ומאיים.רק בסופו של הספר כאשר המחבר מסביר יותר על עצמו ועל תפיסתו את אורח חייו, כוונתו מתבהרת לאט לאט.  פרקו האחרון של הספר נקרא "במבט לאחור" ולאחר קריאתו הבנתי שלמעשה אפשר לקרוא את הספר מהסוף להתחלה, כאשר לאחר הבנת התוצאה החזרה לדיון הפילוסופי נהיית ברורה יותר.
בסוף הספר המחבר מגדיר את עצמו על פי השלילה. מה הוא לא, או לפחות לא רק: לא אידאליסט, לא פוסט מודרני, לא פלורליסטי, לא סובלני לא מופשט, לא רפורמיסט, לא קיצוני, לא רדוד, לא דתי בלבד, לא חילוני בלבד.
משהו אחר.
מה הוא כן? את זאת אפשר לקרוא בעמוד 173 על הטיפוס הדתי חילוני. בקצרה ובפשטות וללא צורך במונחי החסיד והפילוסוף, זהו בסך הכל אדם דתי שלוקח חלק גם בפעולות שהן חילוניות במהותן - פעולות אומנות, תרבות או ישראליות אחרות אולם ללא ויתור על עקרונות דתיים.

נלך עוד מעט אחורה ונראה כי המחבר מתפעל מהעולם החילוני, אבל רק מחלק מצומצם שלו בעיקר בתחומי התרבות והאומנות. חלקים אחרים שבודאי אין להתפעל מהם, לא מוזכרים כלל, אולם שומה על מי שמצמיד את התואר חילוני לעצמו, לדעת שהתואר כולל גם תופעות אלו ולא רק את היכולות לצפות במחזה שייקספרי ובאופרה של ורדי. להשלמת טיעונים המחבר מדגים כיצד המונח ציוני הוא מונח חילוני לחלוטין ולכן כל מי שמכנה את עצמו דתי ציוני הוא למעשה, ירצה או לא ירצה, דתי חילוני.
בניגוד לספר אחר שסקרתי לא מזמן "בין הזמנים - הרב דוד סתיו" בו הרב סתיו מנסה להראות כיצד גם תחומי התרבות יונקים ממקורות יהודיים דתיים, משה מאיר מניח כי תחומים אלו הם חילוניים לגמרי במהותם ובאופים. סיכומו של הספר, הוא בפשטות, יש דברים טובים ומועילים בעולם החילוני, צריך לקבל אותם, להינות מהם ולהיות חלק מהעולם הזה ומבלי לוותר על תפיסה דתית שלמה.
אולי את הכלל החשוב ביותר הוא מביא באשר לשאלה מה קורה כאשר יש התנגשות ערכים ובקביעתו: "לדתי החילוני אין שולחן ערוך למצבי דילמה כאלו ולכן כל אחד מהאנשים בעלי השם הפרטי הנוטלים חלק בזהו זו צריכים להכריע את הכרעתם שלהם". זהו לדעתי משפט המפתח בספר והוא אולי מוביל לכך שהמחבר יוצא נגד תרבות השו"ת (שאלות ותשובות) הפורחת על כל נושא, חשוב או זניח. אם בעבר שאלות שו"ת היו אכן הלכתיות (חלב שנשפך לבשר, והאם עוף מסוים כשר בשחיטה), הרי שכיום שואלים את הרב על כל דבר ועניין וחלקים מהציבור הדתי איבדו את היכולות לחשוב בצורה עצמאית ומצפים לקבל תשובה מהרב על כל דבר. אבל דווקא בנושא זה המחבר לא מרחיב כלל ורק מציין כי לשיטתו ותפיסתו, פעילות חילונית לא תגרום לו לחלל שבת אך למשל ייתכן ויראה הצגה או סרט בעלי תכנים פחות מתאימים לדתיים. ראוי לציין שבעולמו של המחבר גם הודאה מעין זו אינה דבר פשוט, שכן היא מעבירה אותו בעיני חבריו שהם  דתיים, לפי ההגדרה המקובלת באותו חוג חברתי מסוים, באופן מיידי לצד הפחות דתי, בעוד הוא נשאר בעמדתו כי הוא הינו דתי.
נרחיב, אם נראה מישהו אותו אנו מכנים "דתילייט", לא נתפעל מכך שהוא יודע מה שידרו בארץ נהדרת ומי הבקיע לקבוצה מסוימת במשחק כדורגל, אולם מבחור עם כיפת ענק וציציות בחוץ שהולך לשלוש תפילות ביום, ייתכן ונגלה תמיהה מסוימת על ידע זה.
דוגמה זו מנסה המחבר לפרוץ ולשבור בהביאו את עצמו, בצורה חושפנית, אישית וישירה, כמקרה פרטי. בכיוון השני הספר לא נוגע כלל. הספר לא מביא את הצורך של אדם חילוני שמגלה שהחיים החילונים בפני עצמם ריקים להוסיף משהו דתי. המחבר מציין במפורש שהוא כותב כיוון אחד, הכיוון המתאים לחיים שלו.
לסיכומו של דבר, הספר מראה כי מי שמגלה רק בשלב מאוחר של חייו שהחיים מורכבים, שיש עמדות נוספות מאשר שחור ולבן, שצריך להתפשר על דברים מסוימים, ושהוא למעשה נצרך לנתק את עצמו מהקבוצה הטבעית שהוא שייך אליה ולעבור לקבוצה אחרת (גם אם היא ריקה), עושה דרך קשה, אבל אפשרית.

שניים יחדיו - לדף הספר באתר הוצאת מאגנס
משה מאיר
פילוסופיה דתית-חילונית חדשה
הואצת מאגנס
תשע"ב 2012
206 עמודים

הפרשה בין פשט לדרש

הפרשה - ספרו של הרב אביחי קצין, מצטרף לספרים הרבים העוסקים בפרשות השבוע פרשה אחרי פרשה. הרב קצין הוציא את החלק הראשון העוסק בחומשים בראשית שמו וויקרא, ונקווה שהחלק השני יצא בהקדם (ובפרט שאנו עומדים לפני סיום חומש ויקרא בשבועות הקרובים).
הספר, כספרים רבים אחרים התחיל את דרכו כהרצאות ודברים שנאמרו במסגרות שונות, ולאט לאט עלו על הכתב ולבשו צורה של ספר. המאמרים באורך סביר, באותיות גדולות ונוחות מאד לקריאה, כמעט ללא הערות שוליים שקוטעות את רצף הקריאה, דנים בנושא מהפרשה ועוברים מפשט הכתובים למדרשי חז"ל הלוך ושוב. להדגמת הספר נסקור את הפרק העוסק בפרשת אחרי מות ושמו "לפני ה'"
הפרק מתחיל בהבאת הפסוקים מראשית הפרשה, התזכורת על מות בני אהרון וההוראות מתי לא לבוא ומתי מותר לבוא אל קודש הקודשים ומעלה את השאלה מדוע הפרשה שנאמרה או קשורה לאירוע אחר מופיעה בריחוק ממנו (פרשת שמיני). במהשך הפרק המחבר מדגיש את הופעת הביטוי "לפני ה'" במות בני אהרון וגם בעבדות הכהן הגדול ביום הכיפורים. לאחר מכן מובאים המדרשים השונים העוסקים בחטאם של בני אהרון ובעיקר מתייחס למדרש האומר שחטאם היה קשור לתיאור בפרשת משפטים שמות כד ט-יא המתייחס לכך שאצילי בני ישראל ראו את השכינה אולם למרות זאת המשיכו ואכלו ושתו. בכך עושה ברה קצין בין החטא באכילה לפני ה' ובין התיקון ביום הכיפורים שהוא בתענית (צום) לפני ה'. הרב קצין ממשיך בדבירו על נושאי הטהרה ביום הכיפורים, אל חשיבות הקטורת ועל הבדלים נוספים במעשי בני אהרון ובתיקון המוצע להם בעבודת הכהן הגדול.
גם במאמר לפרשת אמור העסוק בפרשית המועדים, מעלה המחבר שאלות ידועות, כדוגמת הכנסת השבת לפרשייה, האם המועדים הם לה' או לכם, התיאור הכפול של חג הסוכות ופותר את כולן לאור המפרשים ופירושו האישי.

לגולשי אתר פרשת השבוע, הנחה נוספת באמצעות קוד 431 על כל הספרים .

הפרשה בין פשט לדרש
עיונים בפרשות השבוע לאורם של מדרשי חז"ל
הרב אביחי קצין
הפצה: דני ספרים
380 עמודים