מעונינים לקבל דבר תורה ישירות לנייד שלכם? הצטרפו לערוץ הטלגרם של פרשת השבוע !


פרשת מטות ומסעי

פרשת השבוע, פרשת מטות היא הפרשה התשיעית בספר במדבר והיא עוסקת בדיני נדרים, מלחמת ישראל במדין ובבקשת בני גד ובני ראובן להתיישב בעבר הירדן המזרחי. פעמים רבות קוראים את פרשת מסעי יחד עם פרשת מטות, ופרטיה מופיעים בהמשך.

פרשת מטות - שלל מדין מובא כקורבן למשכן

מאמרים ודברי תורה לפרשת מטות


יהושע ואלעזר כמנהיגי העם - המאמר עוסק בהופעתם של שני המנהיגים העתידיים של עם ישראל יהושע בן-נון ואלעזר הכהן הגדול.

בני גד ובני ראובן - המאמר עוסק בפרק ל"ב בפרשה ובבקשתם של בני גד ובני ראובן לקבל נחלה ממזרח לירדן.

הפטרת פרשת מטות - פתיחת ספר ירמיהו, הפטרה ראשונה לשבתות בין המצרים.

חלוצים לפני ה' - מאמר מאת הרב ירחם שמשוביץ

כימיה בתורה - בפרשת מטות מופיעים מספר יסודות כימיים. תיאור הופעתם ויסודות נוספים במאמר קצר על כימיה בתורה.

דבר תורה לפרשת מטות - מדוע מופיע הציווי החריג לדבר אל ראשי המטות?

פרשת מטות מסעי לילדים - תקציר הפרשה מתאים לילדים וגם למבוגרים.

חידון לפרשת מטות - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת מטות.

תפזורת לפרשת מטות 

סטטיסטיקה לפרשת מטות - נתונים סטטיסטיים על פרשת מטות.

תקציר פרשת מטות

פרק ל
פרשת מטות פותחת בדיני נדרים. נדרים הם עניין רציני וההנחיה הבסיסית היא שכל מה שאדם נודר או אוסר על עצמו עליו לקיים. לאחר מכן מופיעים דינים שונים ועל האפשרויות השונות להפר נדר שלך או של מישהו אחר (ומתוך כך גם למדו חכמים בדוחק רב את האפשרות להתיר נדר).

עניין נדרים חמור ולכן מקובל מאד להוסיף את הביטוי "בלי נדר" אחר כל אמירה שמשתמע ממנה התחייבות כלשהי. אין הכוונה לזלזל באמירה או להראות שאין שום כוונה אמתית בה, אלא להדגיש שכוונה זו אינו מהווה נדר לפי דיני התורה. לפירוט נוסף עיינו במאמר היחס לנדרים בתורה.

פרק ל"א
ה' מצווה על משה לנקום את נקמת בני ישראל במדיינים. בני ישראל אוספים צבא של 1000 איש מכל שבט (אפילו שראינו שהמגיפה פגעה בעיקר בשבט שמעון) יוצאים למלחמה ונוחלים ניצחון מוחץ. העונש למדיין חמור ומשה מצווה בנוסף גם להרוג את הנשים הבוגרות והזכרים בטף ולהשאיר בחיים רק את הנשים הצעירות.

עונש זה גורם לקורא של ימינו חוסר נוחות, והוא דומה במידת מה לעונשו של עמלק (שם גם את הבהמות היה צריך להרוג). עונשים חמורים אלו אינם חלק מעונשי המלחמה הרגילים, אלא נועדו במקרים מיוחדים כאשר החטא של העמים כלפי ישראל חמור במיוחד ואינו רק מלחמה גרידא, אלא ניסיון לפתות את ישראל ולגרום להם לעבור על עבירות החמורות שבתורה ובמקרה הזה, עבודה זרה וגילוי עריות.

לאחר מכן מופיעה פרשייה קצרה הנאמרת מפי אלעזר הכהן והיא היחידה בתורה שנאמרת מפיו, והוא מונה את דיני הכשרת הכלים שנלקחו בשלל מהגויים. כללים אלו מהווים את הבסיס להלכות טבילת כלים בשינויים מסוימים.

התורה ממשיכה ומתארת את חלוקת השלל בין האנשים היוצאים למלחמה ובין האנשים שנשארו בעורף, וגם את החלוקה לכהנים וללויים שאינם יוצאים למלחמה כלוחמים (אלא כנושאי הארון וכו'). בסיום, באים מפקדי הצבא אל משה ואומרים לו שהם ספרו את החוזרים מהמלחמה וגילו שבאופן ניסי "... ולא נפקד ממנו איש".

כל החיילים שיצאו למלחמה חזרו ממנה בשלום. מפקדי הצבא מרגישים, ובצדק, שזהו אירוע ניסי ומביאים את הזהב שאספו כתרומה למשכן.

פרק ל"ב
סיום הפרשה עוסק בבני גד ובני ראובן. לשבטים אלו כמויות עצומות של מקנה והם רואים שהארץ במזרח הירדן מתאימה להם ומבקשים ממשה לא לעבור את הירדן.

משה נוזף בהם קשות: "האחיכם יבואון למלחמה ואתם תשבו פה?", משה מזכיר להם את חטא המרגלים ותמה, איך הם מתנהגים באותה צורה ולא רוצים להיכנס לארץ.

בני גד ובני ראובן מעלים הצעה חדשה. הם יבנו גדרות לצאנם וערים לטפם ויעברו חלוצים עם כל בני ישראל למלחמה בארץ ישראל ורק לאחר מכן יחזרו למקומם, אולם הם מדגישים כי החלטתם סופית וכי הם ינחלו ממזרח לירדן. משה משנה קצת את ההצעה.

משה מדגיש שקודם יש לבנות את הערים לטף ולנשים ורק אחר כך את גדרות הצאן (ומעמיד אותם על טעותם שנתנו חשיבות יתר לרכושם) וגם מדגיש שהתנאי הוא דו-כיווני ושאם לא יעמדו בתנאים, לא יוכלו לנחול ממזרח לירדן.

בני גד ובני ראובן מקבלים את התנאי, ומשה מצמיד אליהם גם חצי משבט המנשה (השבט שחציו בארץ וחציו ממזרח לירדן והוא המקשר בין השניים), ומציג את התנאי בפני כל ראשי השבטים וממנה את יהושע ואלעזר כעדים לקיום התנאי (ואכן סוף המעשה מופיע בסוף ספר יהושע).

בהמשך התורה מתארת ומונה את הערים שבנו שבטים אלו בעבר הירדן המזרחי.
פרשת מטות - שלל מדין מובא כקורבן למשכן
פרשת מטות - שלל מדין מובא כקורבן למשכן. גררד' הוט, דמויות מהתנ"ך 1728

פרשת מסעי

מאמרים ודברי תורה לפרשת מסעי

עיר מקלט והכוהן הגדול - לרוצח הנמלט לעיר המקלט, מותר לצאת ממנה רק במות הכהן הגדול. המאמר עוסק בקשר בין הרוצח לכוהן.

הפטרת פרשת מסעי - המשך נבואות התוכחה של ירמיהו

פרשת מטות מסעי לילדים - תקציר הפרשה מתאים לילדים וגם למבוגרים.

חידון לפרשת מסעי - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת מסעי

סטטיסטיקה לפרשת מסעי - נתונים סטטיסטיים על פרשת מסעי

תקציר פרשת מסעי

פרק ל"ג
פרשת מסעי היא הפרשה האחרונה בחומש במדבר. הפרשה פותחת בתיאור כל המסעות של בני ישראל מצאתם מארץ מצרים ועד חנייתם בערבות מואב מול הירדן ויריחו. לא פחות מ-42 מסעות ומקומות שונים (בחלקם כבר פגשנו בפרשות הקודמות וחלקם יחידאים במקרא) מוזכרים. אמנם רוב המקומות מוזכרים בקצרה לפי התבנית של "ויסעו מ... ויחנו ב..." אולם בין לבין מפורטים לנו אירועים וניתן לנו מידע נוסף. המידע המענין ביותר הוא תאריך פטירתו של אהרון הכהן, יחידי הוא אהרון בכל המקרא שנכתב תאריך פטירתו, א' באב, ופרשת מסעי נקראת תמיד בסמוך לתאריך זה. גם גילו של אהרון מפורט אולם את הגיל אנו יכולים לחשב שכן גילו בעת יציאת מצרים כבר הוזכר בספר שמות. בהמשך הפרשה מופיע ציווי על הורשת והריסת העבודה הזרה של ערי ארץ ישראל. נושא זה יתפוס מקום מרכזי בנאומיו של משה בחומש דברים.

פרק ל"ד
בפרק ל"ד, התורה מפרטת את גבולות ארץ ישראל, רשימה זו של גבולות ומקומות מהווה מקור לפרשנויות ומחקרים מרובים. חלק מן המקורות מזוהים בצורה ודאית (ים כנרת וים המלח) חלקם מוכרים עוד מספר בראשית וחלקם מוכרים לנו מימינו אך אין לדעת איפה היו בעבר (מעלה עקרבים). לאחר פירוט הגבולות, התורה מפרטת בשמות את נשיאי השבטים, שיובילו את בני ישראל לנחלת הארץ.

פרק ל"ה
פרק ל"ה פותח בציווי על נתינת ערים ללווים בכל ארץ ישראל  שהרי לשבט לוי אין נחלה משל עצמו. לאחר מכן התורה עוסקת בנושא הלא סימפטי של רוצח ורוצח בשגגה. התורה מצווה להקצות ערי מקלט לרוצחים בשגגה (שלא ניתן לחייבם בדיני נפשות בבית דין), על מנת שגואל הדם לא יוכל לפגוע בהם. הרעיון העומד בכך שגם מי שחטא בהריגה ולא ברצח, ידע שעליו לגלות למקום מרוחק. אמנם התורה מודעת לכך שהאיש הרג נפש בשגגה, אך הוא עדיין מכונה רוצח ואחריותו ללקיחת החיים קיימת. כאשר הרוצח נמצא בעיר המקלט, לגואל הדם אסור לפגוע בו (אחרת ייחשב גואל הדם בעצמו לרוצח). לרוצח מותר לצאת מעיר המקלט רק לאחר מות הכהן הגדול. עיר המקלט אינה נותנת הגנה באופן אוטומטי, רוצח במזיד הנמלט לעיר מקלט מוצא משם בעל כורחו.

פרק ל"ו
בסיום החומש כולו אנו חוזרים לנושא שהתורה עסקה בו בפרשת פינחס. בנות צלפחד ביקשו לקבל את נחלת אביהן (ולעשות שם לאביהן שלא יישכח). שבט מנשה מודאגים מהאפשרות שבנות צלפחד ינשאו עם בני שבטים אחרים ושתוך דור אחד הנחלה תעבור ליורשי בעליהן ולמעשה לנחלת שבט אחר. משה לפי ה', מדגיש כי בנות צלפחד תהיינה לנשים למי שהן בוחרות, אך החתנים צריכים להיות בני שבט מנשה. בנות צלפחד אכן עושות כך וכולן נישאות (וכנראה זהו המקרה הראשון בתורה בו הכלה בוחרת את החתן). סיום ספר במדבר מסתיים בצורה דומה מאד לספר ויקרא :"אלה המצות והמשפטים אשר צוה ה' ביד משה אל בני ישראל בערבות מואב על ירדן יריחו" אך בועד ספר ויקרא מסתיים במדבר סיני, בחומש במדבר בני ישראל כבר הגיעו לפתחה של ארץ ישראל
חזק חזק ונתחזק