פרשת וארא - אני ה'

התגלות נוספת ומפתיעה

סוף הפרשה הקודמת משה מסיים את שליחותו שקיבל בסנה.  הסיום נראה עגום במקצת. כל חששותיו המוקדמים של משה מתממשים. משה מנסה להתחמק מהשליחות עד שמעורר את חרון ה' (וכמעט מתחייב מיתה בפרשת המלון) ואכן גם בני ישראל שבתחילה האמינו לו, לא באים לבסוף כמשלחת אל פרעה, וגם פרעה שעומד רק בפני משה ואהרון לא מתייחס לשניהם ברצינות וכלל לא מתענין במסר של משה ואפילו מקשה על בני ישראל. כתוצאה מכך ה' מבטיח למשה שעכשיו הוא יראה מה ה' יעשה לפרעה (פרק ו' פסוק א'). בלשוננו היינו אומרים יאללה מכות. ואולם תחילת  פרשתנו כלל לא עוסק במכות  אלא מטילה על משה שליחות נוספת.


במבט ראשון השליחות נראית זהה לחלוטין לשליחות שמשה קיבל בסנה. משה מקבל שתי משימות, אחת מול פרעה והשניה מול בני ישראל, מתלונן שהוא אינו האיש המתאים לביצועה, מקבל כעזרה את אהרון ויוצא למשימה. לכאורה נראה שיש חזרה מסוימת, אולם בעיון נראה שיש הבדלים מרובים בין שתי השליחויות. בשליחות הסנה, השליחות לבני ישראל (שנעזרת באות) מצליחה והשליחות לפרעה נכשלת, ובשליחות וארא השליחות לבני ישראל נכשלת (שנאמר: "ולא שמעו אל משה וכו'...") ואילו השליחות לפרעה בסופו של דבר מצליחה.

שליחות חדשה

כדי להבין את ההבדלים בין השליחויות ואת השאלה הבסיסית מדוע היו צריכים שתי שליחויות נעיין במונולוג הפתיחה של הקב"ה. המונח השולט בקטע הוא "אני ה'" או "אני ה' אלוקיכם". תחילת המונולוג מתארת את ההיסטוריה וכולה בלשון עבר ומזכירה את שלושת האבות בשמותם. חלקו השני של המונולוג כולו בלשון עתיד וגם בו מוזכרים שלושת האבות בשמותם. בנאום מופיע כל הרקע ההיסטורי לסיפור השעבוד במצרים, ויותר חשוב מכך מופיע היעוד של עם ישראל. גם להיות עם לה' וגם להגיע אל ארץ כנען, שאיננה סתם ארץ אלא היא הארץ, הארץ אשר הובטחה לאבות. ההבטחה לאבות משמשת גם כסיבה וגם כתכלית!

נחזור לשליחות בסנה. שם המצב פשוט בהרבה. ה' מודיע למשה כי הוא רואה את הסבל של בני ישראל, וכי הוא יגאל אותם ויביא אותם אל ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש.
עכשיו נבין למה בני ישראל האמינו בשליחות הראשונה, מצבם היה כל כך גרוע כך שכל הבטחה (במיוחד כזאת המלווה באותות) היא קנה להיאחז בו. אולם הענינים רק מסתבכים, ובעקבות הפעולות של משה המצב נהיה אפילו יותר גרוע ובני ישראל מגלים נטייה של ייאוש.

חשיבות ההיסטוריה

ולכן יש צורך בנאום של ה'. יש צורך להבין את כל ההיסטוריה, את ההבטחה של ה' לאבות ואת הקשר המיוחד שלנו אל הארץ, ואת הייעוד של עם ישראל לקבל את התורה ולעבוד את ה'. רק אחרי שמבינים את כל הדברים האלו אפשר להתאזר באורך הרוח הנדרש עד לגאולה. אבל השליחות לבני ישראל נכשלת, עם ישראל שקוע כולו בעבודה זרה. הדבר לא מפורש בתורה כלל אבל מופיע בבירור ביחזקאל פרק כ' פסוק ז -ח "וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל-תִּטַּמָּאוּ אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: וַיַּמְרוּ-בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת-שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת-גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שימו לב לחזרה על המילה המנחה!).. בני ישראל נמצאים עמוק בתוך טומאת מצרים ולכן אין הם יכולים לשמוע את משה. מצבם כל כך גרוע שמצד אחד ה' חייב לזרז את הגאולה על מנת שהמצב יהיה בלתי הפיך ומצד שני, המסע להר סיני וקבלת התורה נמשך זמן רב יותר מהצפוי מהאחר והעם חייב ללמוד על קיומו של ה' ועל תלותו בה' (לימוד המתרחש בים סוף, בפרשות המים, ובמלחמת עמלק) ולהיות מוכן לקבלת התורה , למדרגה של נעשה ונשמע. וכשמקבלים את התורה, מהו הדיבר הראשון אם לא "אני ה' אלוקיכם".

מאמרים נוספים לפרשת וארא

משה ואהרון מדברים אל העם - James Tissot)-המוזיאון היהודי בניו יורק

פרשת שמות - בין משה ושמואל

הקדמה

פרשת שמות עוברת ביעף על עשרות שנים. מהקדמה המתחילה בירידה למצרים ועד סיום הפרשה שמתרחשת כנראה כשנה לפני יציאת מצרים, עוברות למעלה ממאתיים שנה. ולכן הסיפורים המתוארים בפרשה מהווים את עיקר האירועים בשנים אלו. פרק א נותן הקדמה כללית, ומתאר את גזרות פרעה. הפרק השני מתאר את לידתו של משה ושנות חייו הראשונות ובריחתו ממצרים. התורה קימצה מאד במילים ואנו צריכים להשלים בעצמנו את הפער.

ננסה לעיין קצת בסיפור לידת משה מתוך הפסוקים עצמם.

לידת משה

א וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת-בַּת-לֵוִי.

הוריו של משה אינם מפורשים כלל בשמם, איש מבית לוי לוקח את בת לוי. הדיוק על בת לוי מלמד שמדובר בבתו ממש של לוי, ולא במישהי מהשבט. בת לוי צריכה להיות מבוגרת מאד בשלב הזה ולכן הלידה היא ניסית (למרות שגם לידת אהרון שהיה מבוגר בשלוש שנים ממשה הייתה ניסית באותה מידה). שנות חייהם של לוי וקהת מפורשות בתורה ואנו יודעים שאכן חיו ימים ארוכים. גם מספר הדורות הקצר: לוי -> קהת -> עמרם -> משה, מראה שבני שבט לוי פרו בגיל מאוחר יחסית (לעומת שושלת יהושע בן נון המפורטת בדברי הימים שהיא בעלת כ-9 דורות).

ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים.
את מי ראתה, את הילד, זהו פשוטו. ומדרשו שראתה עמו שכינה.
מעניין להביא את את פירוש של הרשב"ם לפסוק זה.

המפרש לפי שראתהו שטוב הוא הטמינתהו [מ]שקר הוא, שכל הוולדות אמותן מרחמות עליהן. א"כ צריך לפרש ותרא כמו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, הסתכל והביט כל מעשיו וכל פעולותיו שעשה, אם יש לתקן שום דבר בהם והנה כולם יפים ומתוקנים.

אף כאן, לפי שמשה נולד לסוף ששה חדשים כמו שמצינו בשמואל שנולד לתקופת הימים, שני תקופות ושני ימים. ולפיכך יכלה להצפינו שלשה חדשים, שהמצריים היו מבקרים למעוברות לסוף תשעה חדשים, לכן נסתכלה בו בשעת לידה אם הוא נפל ולא תטרח בהטמנתו וראתהו כי טוב ויפה הוא, כי גמרו סימניו שערו וציפורניו, כמו ששנינו ביבמות וידעה שהוא בר קיימא.

הרשב"ם  יוצא נגד המדרש האומר שיוכבד ראתה במשה משהו מיוחד, אלא שכל אמא אוהבת את בנה בדרך הטבע. ההצפנה לשלושה חודשים משמעה עד החודש התשיעי ושמשה נולד לפני זמנו. ולכן ראתה יוכבד כי למרות שנולד פג ולפני זמנו הרי הוא יכול לגדול ולהתפתח. להערכתי הסיבה ליציאת הרשב"ם נגד המדרש אותו מביאים המפרשים האחרים היא עקב פירושו כמתאים לדת הנוצרית (הופעתו של אותו האיש באומנות מופיעה תמיד עם הילת אור סביבו).

ג וְלֹא-יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח-לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת-הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל-שְׂפַת הַיְאֹר.

 שיר הילדים המוכר "משה בתיבה" גורם לטעות חמורה. השיר מוכר מאד וכמעט כל איש שתשאלו ברחוב יגיד לכם שמשה הונח על היאור. הדבר ממש לא נכון. אמו של משה לא הייתה מפקירה אותו ביאור איפה שיכול לטבוע בקלות (כמוצג בצורה ויזואלית בסרט נסיך מצרים), אלא החביאה אותו בסוף על שפת היאור.
 
לא ברור מה הייתה כוונת יוכבד כשעשתה זאת. ייתכן שהיו ביקורות של המצרים שבאו לבדוק מתי נולדו תינוקות והוטל מעין עוצר ורצו להחביא שם את משה לתקופה קצובה ולהחזירו. זה הדבר המתבקש ביותר על הדעת ואולי נעשה באופן תדיר גם על ידי נשים אחרות.

ד וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.

עכשיו מובן מה עשתה שם אחותו. אם משה מונח על היאור הרי היאור לוקחו במהירות ואי אפשר לראותו יותר כלל, ברגע שהוא על שפת היאור אפשר להתחבא ולהשגיח מה קורה עד שאמו תבוא לקחתו בחזרה.

כאן התוכנית משתבשת
ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.

גם כאן יש לקרוא קריאה זהירה. בת פרעה רוחצת ביאור. נערותיה הולכות למעלה על יד היאור. לכן רק בת פרעה רואה את התיבה המוטמנת היטב בסבך ונערותיה כלל אינן יכולות לראות אותה. משה מוסתר מעיני העוברים והשבים אך לא מעיני מי שנמצא ביאור עצמו.

רפאל - משה נמשה מהמים Moses Saved from the Water
ציור קיר - צויר בשנים 1518-1519
האכסנדרה של האפיפיור לאו השני - קומה שנייה, Palazzi Pontifici, רומא

בהמשך מרים מגלה תושייה ומציעה את אם הילד כמינקת, משה גדל בבית אמו עד שנגמל ומועבר לבית פרעה.

משה כמנהיג

נראה שמשה אינו המועמד המתאים להושיע את ישראל. אמנם הוא בעל ייחוס לשבט לוי (למרות שלא מפורש בכתובים ששבט לוי היה כבר אז בעל מעמד כלשהו, אלא רק במדרשים). הוא גדל בבית פרעה (לאחר תקופת הנקה בבית אמו) וגם שמו ניתן לו על ידי בת פרעה. משה ניצל מההטבעה ביאור מאחר והטמן על שפת היאור.

למרות זאת, הסיפור הראשון על משה מספר שמשה יוצא אל אחיו, הורג איש מצרי ונהפך מבן בית המלך, לפליט נרדף הבורח מארצו. משהו מרגיש כעברי ומזדהה עם סבלות אחיו.

הקשר בין משה לשמואל.

כפי שראינו הרשב"ם כבר קושר בין שני מנהיגים ונביאים דגולים אלו. לידת שניהם היתה ניסית, אצל משה, אימו מבוגרת מאד ואצל שמואל, אימו עקרה.שניהם נולדו לפני זמנם (דיוק בפסוק כ' בפרק א' בשמואל : וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים - מיעוט תקופות שתים ומיעוט ימים שניים - שמואל נולד לאחר ששה חודשים ושני ימים).  שניהם גדלים במקומות זרים ולא עם משפחתם. משה גדל בבית פרעה ושמואל גדל במשכן (אקס-טריטוריה). שניהם זוכים להתגלות ניסית - משה בסנה ושמואל בשנתו.

שניהם הופתעו מההתגלות הניסית והכירו באמצעותה את ה'. משה שומע זאת מפורשת מפי ה' במעמד עצמו (כמדרגתו של משה שמדבר פנים בפנים עם ה') ושמואל שומע על כך מעלי ( לכאורה יש סתירה בפסוקים בשמואל.בפרק ב' פסוק כו וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב  גַּם עִם-יְהוָה וְגַם עִם-אֲנָשִׁים.  ואילו בפרק ג' בפסוק ז וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת-יְהוָה וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר-יְהוָה. ניתן לפתור את הסתירה באין מוקדם ומאוחר בתורה (ובודאי שאפשר להגיד כך בנביאים) אולם עדיין יש תמיהה איך שמואל הגדל במקום הקדוש ביותר והקרוב ביותר לשכינה לא יודע את ה' מרגע הימצאותו שם ואולי יש כאן עוד ביקורת כלפי עלי)

ולסיום ההשוואה שניהם נקראו בשמם פעמיים:
שמות ג ד וַיַּרְא יְהוָה כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי.

שמואל א' ג' י וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם-בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ.

המשך ההשוואה בין האישים ממשיך לאורך כל תקופות משה ושמואל. משה ושמואל הם מהנביאים הגדולים ביותר של עם ישראל. משה הוא הנביא העליון מביא התורה לעם ישראל , ואילו שמואל הינו מייסד מלכות ישראל ויהודה ומבצע מהפכה רוחנית בעם. לפני ימי שמאול: א וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת-יְהוָה לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר-יְהוָה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ. אין נבואה כמעט, ובתקופות שאול אנו מוצאים להקות שלמות של נביאים.

את סיכום ההשוואה (הממשיכה בעוד מימדים רבים שלא פורטו כאן) אנו מוצאים בפסוק תהילים פרק צט "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל, בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ;קֹרִאים אֶל-יְהוָה, וְהוּא יַעֲנֵם".


מאמרים נוספים לפרשת שמות

פרשת ויחי - הברכות והתולדות

יעקב מברך את אפרים ומנשה - רמברנדט

ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה.  המספר שבע עשרה אינו מקרי, גם יוסף היה בן שבע עשרה כאשר נמכר למצרים והמספר מופיע שוב. הסיכום של שנות חיי יעקב נדרש. ספר ויחי הוא סיום תולדות יעקב שהחלו בפרשת וישב. יעקב כמו יצחק אברהם ושרה נזכר בשנות חייו מהסוף להתחלה. לו לא היה יעקב מוזכר כך לא היה זה סיום נאה לפרשת התולדות ולספר בראשית בכלל. יותר מכך מכל התולדות של ספר בראשית רק מעטים לא נזכרו שני ימי חייהם ובינהם עשו הרשע. אפילו שנות חייו של ישמעאל מוזכרות ומכאן עוד ראיה שעשה תשובה בסוף ימיו, אבל עשו לא חשב כלל על תשובה. לפי המדרש, דאגתה של רבקה אמנו: "מדוע אשכל גם שניכם ביום אחד" אכן התממשה ועשו נהרג בידי חושים בן דן על שביזה את קבורתו של יעקב. ימי שנות חיי עשו לא מוזכרות ואילו התורה לא הייתה מזכירה בפירוש את ימי שנות יעקב היינו משווים בינהם חס וחלילה. התורה הדגישה שיעקב נמשך אחרי אבותיו אברהם ויצחק ואילו עשו הוצא מחוץ למשפחה.

גם בברכת יעקב לנכדיו רואים איך יעקב נמשך אחרי אברהם ויצחק כהמשכה של שושלת, ובברכת הבנים מצוין איך כל בני יעקב מקבלים את ברכתם ביחד, כל בני יעקב אפילו לוי ושמעון שברכתם הינה קללה ולא ברכה (לפחות בעיני יעקב. לוי השכיל לקבל מוסר, התעלה ונהיה שבט משרתי הקודש, ולכן הקללה של אפיצם ביעקב ואחלקם בישראל נהפכה לטובה. שמעון לא השכיל לזאת ועוד הוסיף וחטא בחטא בנות פעור. קללתו התממשה בימי יהושע והשופטים. הוא לא נחל בארץ, אלא הסתפח ליהודה ואבד כשבט עצמאי).

היחס בין יוסף ליעקב במצרים אחרי האיחוד המרגש אינו ברור. יוסף בכוונה מבקש לאחיו נחלה רחוקה ממרכז השלטוני במצרים, הוא עושה זאת על מנת לבודדם שלא יתבוללו במצרים. יוסף מחויב מתוקף תפקידו להישאר במרכז הממלכה ולא יכול להצטרף לאחיו. כנראה שלא היו ביקורים תדירים מדי. כאשר יעקב מרגיש כי קרבים ימיו למות (וזאת לראשונה במקרא מצינו שמישהו יודע שהולך למות, בניגוד לעשו שטען זאת בגיל צעיר מאד וחי עוד שנים רבות אחר כך), צריך לקורא ליוסף. גם לאחר מכן שההרגשה נהיית ממשית בדמותה של מחלה (הראשונה במקרא), צריך להגיד זאת ליוסף שכן הוא אינו יודע מעצמו. יעקב רואה שיוסף מביא איתו עוד אנשים, אבל לא מזהה אותם (לא ממראם ולא מקולם), אמנם גם מוזכר שעיניו כבדו מזוקן וייתכן וראה צלליות בלבד והם לא דיברו, ועדיין קשה.גם פירושלו של רש"י קשה. בפסוק ח' אומר רש"י שביקש יעקב לברכם והסתלקה שכינה ממנו לפי שראה שיוצאים מהם ירבעם ויהוא, וגם על "ויאמר מי אלה" מהיכן יצאו אלו שאינן ראויים לברכה ונחה דעתו רק כשהראה לו יוסף כתובתה של אסנת (שכנראה גיירה) והיה יוסף צריך לבקש רחמים.

את כל הדברים האלו יעקב היה צריך לדעת כבר 17 שנים קודם. אמנם כאשר יוסף היה במצרים הסתלקה ממנו שכינה, אבל ה' נגלה אליו בבאר שבע לפני הירידה מצרים. ניתן לתרץ כי במצרים במקום הגילולים אין השכינה שורה, אבל ליעקב הייתה רוח הקודש וביקש לגלות לבניו אחרית הימים. גם לפני זה יעקב משווה את אפרים ומנשה לראובן ולשמעון. וכשם שלידתם של ראובן ושמעון בודאי טהורה היא, מה החשש פתאום לאפרים ומנשה? כל הפסוקים אלו מראים שיוסף היה רחוק מאחיו וממשפחתו ושהאיחוד לא יצא על הפועל בצורה הרצויה. גם אחרי מות יעקב, האחים צריכים לבוא ולהתחנן ליוסף, כנראה שלא באמת הכירו אותו ואת המהפך שחל בו מאותו נער צעיר מוציא דיבה שנהפך בארץ מצרים ליוסף הצדיק. יוסף מצר ובוכה על כך.

סיפור תולדות יעקב שהינו למעשה תולדות יעקב ויוסף: "ואלה תולדות יעקב, יוסף" מסתיים במותו של יוסף. גם יוסף משביע את בני ישראל , אבל בניגוד ליעקב, יוסף יודע שהוא יצטרך לחכות לקבורה מאות שנים. יכול להיות שבגלל מעמדו לא יתאפשר לקוברו מחוץ למצרים או שלא יהיה מי שיעשה זאת. ואכן ביציאת מצרים מוצאים אנו שמשה רבנו התעסק בקבורתו של יוסף ולא אחד מבניו.

דבר מעניין נוסף הוא מסע הלוויה הארוך של יעקב. המסע עובר גם בדרך הארוכה לארץ ישראל וחוצה את הירדן באיזור יריחו. יש כאן מעין יציאת מצרים מוקדמת. יציאת מצרים שלא התממשה ובני ישראל לא חזרו לארצם. בני ישראל יעבור מאות שנים אחר כך באותו נתיב בדיוק, לא בדרך הישירה, אלא בדרך הארוכה יותר. במעשה אבות אחרון זה נחתם ספר בראשית, ספר התולדות וספר מעשי האבות שהם סימן לבניהם

מאמרים נוספים לפרשת ויחי

פרשת משפטים - סטטיסטיקה בפרשה

פרשת משפטים היא הפרשה ה-18 בתורה וה-6 בחומש שמות. הפרשה נכתבת ב-185 שורות בספר תורה ויש בה 33 פרשיות (מיקום 3), מתוכן 6 פרשיות פתוחות ו -27 סתומות. בפרשה יש 118 פסוקים (מיקום 22),1462 מילים (מיקום 31) ו-5313 אותיות (מיקום 37). לפי ספר החינוך יש בפרשת משפטים 53 מצוות (מיקום 4), מתוכן 23 מצוות עשה (מיקום 3) ו-30 מצוות לא תעשה (מיקום 5). הערות לפרשת משפטים :

הדף הראשי של פרשת משפטים

לפרשה הקודמת - יתרו
לפרשה הבאה -תרומה