פרשת חיי שרה ואומנות המשא ומתן

פרשת השבוע מלמדת אותנו כללים חשובים בניהול משא ומתן. עד כדי כך שזכה פרק כ"ד (בו מסופר על שליחות עבד אברהם לחרן והבאת רבקה לנישואיה עם יצחק) שנאמר עליו "יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים". הכוונה באימרה זו היא עד כמה הרחיבה התורה בסיפור שליחות העבד ועד כמה יש לשים לב לכל מילה וניואנס הנאמרים בה, אולם לעבד (שמזוהה לרוב כאליעזר וכך נכנה אותו גם הלאה) היה ממי ללמוד,  כבר בפרק כ"ג, אנו רואים כיצד אברהם מנהל משא ומתן עם בני חת, ועוד בפרשת וירא, ראינו איך אברהם מנהל משא ומתן עם הקב"ה.
ננסה להצביע על כמה כללים שאפשר ללמוד במשא ומתן המופיעים אצל אברהם ואצל אליעזר

לדעת מראש למה רוצים להגיע
במשא ומתן על הצלת סדום, לאברהם לא היה יעד ברור. התחיל בחמישים, עבר לארבעים וחמש וכן הלאה, ואכן למרות נסיונותיו, אברהם לא הצליח להציל את אנשי לוט. במשא ומתן מול בני חת, לאברהם ברור לחלוטין מה הוא רוצה, והוא מנווט את בני חת לתת לו את רצונו. שימו לב לניהול המשא והמתן, אברהם מבקש שיתנו לו אחוזת קבר. בני חת מבינים שהכוונה היא למתן בחינם, ואומרים לו תפאדל תבחר, אנו מרשים לך להשתמש בקברים שלנו. ניואנס חשוב הוא שאת המילה אחוזה הם משמיטים. קבר - קח בחינם. אחוזה - תשכח מזה. אברהם מחדד את רצונו ומצביע על מיקום מדויק, מערה בקצה שדה של עפרון, וגם על נכונותו לשלם. עפרון כנראה מריח אפשרות להרוויח ומצרף לעיסקה גם את השדה (שאולי היה שדה בור שאינו ניתן לעיבוד) ומציע לתת אותו בחינם, כנראה כטקטיקה ידועה במשא ומתן על מנת להעלות את המחיר של משהו. אברהם מדגיש שוב שהוא מוכן לשלם והרמיזה היא שהוא מוכן לשלם מחיר גבוה, אבסורדי אפילו. עפרון מבין היטב את הרמז ונוקב במחיר אסטרונומי (לפי מקורות עתיקים, שכרו השנתי של פועל בתוקפה זו היה כ-6 שקלי כסף, כלומר מדובר ב-65 שנה של משכורת ממוצעת), אולם אברהם רצה להגיע לנקודה זו ממש.

כשרוצים משהו לא מתמקחים
אברהם הגיע לנקודה בה הוא מעוניין. יש קונה, יש מוכר, יש עדים, ויש גם מחיר - גבוה אמנם -שאברהם מוכן ואפילו רוצה לשלמו.המחיר לא מעניין את אברהם, ואין עליו כלל מיקוח (בדומה ל"הנחות" במשא ומתן על מספר הצדיקים בסדום). מיקוח או הנחה היו פוגעים בזכות הקניין של אברהם. הוא עשה לך טובה, הוא מכר לך בזול, בסכום נמוך ברור שלא הייתה כוונה לעיסקה אלו הטענות שהיו יכולות להישמע.  ב"עסקים" רציניים, וקניית אדמות בארץ ישראל היא עסק חשוב, אין מקום להתמקחות, ולא עושים שוק.

לא פרסמת לא עשית
התורה מדגישה את רשימת הרכוש שעובר לאברהם: השדה, המערה, כל העצים וכל מה שבשדה ואת העובדה שכל בני חת וכל באי שער העיר ידעו שהשדה הזה הוא אחוזת קבר לאברהם לדורות.

גם במציאת הכלה ליצחק אברהם יודע בדיוק מה הוא רוצה.לעומת זאת, אליעזר מתחיל את שליחותו בדרך קצת מגומגמת ומביע הססנות וחוסר בטחון בהצלחת השליחות. מושא השליחות ברור. לא סתם מסתיימת פרשת וירא בבשורת הולדת רבקה. החדשות המשפחתיות הגיעו לאברהם ורבקה מראש סומנה ככלה המיועדת. אמנם אליעזר מצטווה ללכת אל ארצו ומולדתו של אברהם ובידו מתנות בשווי גדול מאד "ולחפש" כלה, אולם המילה מולדת קרובה יותר למשמעותה הבסיסית, המקום שבו נולד, כלומר בית משפחתו ממש. אברהם יודע מה הוא רוצה וגם מלא בטחון ואמונה שהאשה תאבה ללכת אחרי אליעזר.

שליח המפקפק בשליחותו יכול להיכשל
אליעזר עושה תנאי למציאת הכלה. דעת חכמים לא הייתה נוחה מהתנאי שכן הייתה יכולה לבוא נערה שאינה מתאימה אולם לאליעזר התנאי עלה יפה וקיבל כלה ראויה, מה גם שבטחונו של אליעזר גבר מאד בעקבות דבריו של אברהם. כאשר מתבררת זהות הנערה, ממהר אליעזר לקוד ולהשתחוות לה' להודות לו על הצלחת שליחותו (בקישור הבא מאמר מפורט על תנאי אליעזר).

לסגור עניינים במהירות
בשלב זה אליעזר מתגלה במיטב אומנות המשא והמתן, הוא מלמד אותנו כלל חשוב: Business before pleasure. קודם סוגרים את העסקים ורק אחר כך אפשר להתפנות לאכול. אם אכלת אצל מישהו, הרי שכבר אתה חייב לו משהו ונמצא בעמדת נחיתות. אליעזר מספר להם את כל הסיפור כולל פקפוקו באפשרות שהנערה תרצה לבוא ואת דבריו של אברהם ואת העובדה שיד ה' בדבר ומראש סוגר את הפתח של העלאת תירוץ שמא הנערה לא רוצה לבוא. אליעזר מכה בברזל בעודו חם ומבקש תשובה מיידית. ואכן לבן ובתואל (ולבן מלמד אותנו פרק בחוסר נימוס בכך שמקדים דבריו לדברי אביו) עונים שמה' יצא הדבר ואין ברירה אלא לקיים (עיינו במאמר לפרשת בלק על בלעם שהתבטא בצורה דומה ועדיין פעל בכל כוחו נגד רצון ה').

עמידה בלוחות זמנים 
למרות הסכמותיהם הגורפות בלילה הקודם, בבוקר שלמחרת לבן ואמו (לאן נעלם בתואל? המדרש טוען שהורעל לאחר שניסה להרעיל את אליעזר, אולם בדרך הפשט, התורה רומזת לנו על עורמתו ונכלוליותו של לבן כהכנה לפרשת ויצא) מנסים לעכב את החתונה בשנה (תקופה שאולי הייתה מקובלת בזמן הזה), אך אליעזר בתקיפות מזכיר להם שאי אפשר לפעול נגד רצון ה', וכמובן שרצונה של רבקה הוא לעזוב כמה שיותר מהר. ברכת אברהם להצלחת השליחות ואמונתו בה', עזרת ה' לאליעזר בכך שתנאו עלה יפה, וכמובן רצונה של רבקה לצאת לדרך כמה שיותר מהר, כולם ביחד תרמו לכך שהשליחות הצליחה למרות נסיונות העיכובים מצד לבן.
במאמר מוסגר, ניתן אולי לציין את הביטוי "ארמי אובד אבי" כמתאים ללבן מול אליעזר שרצה לעכב את השידוך של יצחק לרבקה בנוסף לפעולתו אחר כך כנגד יעקב.

אליעזר ורבקה - מוריליו 1652, מוזיאון הפרדו, מדריד

נושא אליעזר ורבקה נפוץ מאד באמונות ומופיע אצל ציירים רבים. הציור של מוריליו מראה את רבקה המציעה מים לאליעזר בניגוד לנערות אחרות השואבות מים לעצמן בלבד. רבקה והנערות מצוירות ברוח התקופה בעוד דמותו של אליעזר יותר אותנטית ושימו לב לגמלים ברקע. ציור נוסף של האומן פרנץ פרנקן השני באותו מוזיאון, אינו מוצג לקהל. לציורים נוספים בנושא זה (כולל הציור של פרנץ פרנקן) ראו בדף הראשי לפרשת חיי שרה

מאמרים נוספים לפרשת חיי שרה

פרשת וירא - אברהם שרה והמלאכים

אנו למדנו כבר בגיל מוקדם ששלושה מלאכים באו אל אברהם, אולם אברהם יודע שאלו מלאכים רק בשלב מאוחר הרבה יותר בסיפור. במאמרנו ננסה לשכוח את העובדה שמלאכים באו לבקר את אברהם ונקרא את הסיפור מנקודת המבט של אברהם ושרה החושבים שבאו אנשים רגילים.

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם"-ה' נראה לאברהם. אין לנו ידיעה מה נאמר או קרה שם. בדרך כלל כאשר ה' נראה למישהו מדובר בציווי או בנבואה אחרת. הפרשנים דורשים שה' קיים מצוות ביקור חולים, לראות איך אברהם מתאושש מברית המילה. התורה מדגישה שהיה יום חם במיוחד.

"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" - אברהם מסתכל ורואה שלושה אנשים. הלשון ניצבים עליו קשה, שהרי הם לא לידו והוא צריך לרוץ לקראתם. רש"י מפרש שעמדו במקום, כמו מתלבטים האם לפנות לאוהל אברהם או להמשיך בדרכם ולא החליטו, אברהם רואה התלבטות זו ורץ לקראתם להזמינם.

"וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" -  פסוק זה ניתן לקריאה בשתי דרכים (רש"י). בדרך הראשונה, אברהם פונה לאנשים ומזמין אותם לביתו. הדרך השנייה - אברהם מבקש מה' שלא יעזוב אותו ויישאר עימו. חישבו על המצב בו מגיעה לבקר אתכם אישיות חשובה מאד. האם באמצע הפגישה תקומו ותעזבו אישיות זו, על מנת לארח שלושה אנשים זרים לחלוטין? עד כדי כך הייתה חזקה הכנסת האורחים אצל אברהם.

"יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ: וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל-עַבְדְּכֶם וַיֹּאמְרוּ כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ" - אברהם הבין שהאורחים לא רוצים להטריחו ולכן מציע להם מעט שבמעט, קצת מים, קצת צל, ופת לחם. תחנת התרעננות פשוטה. האורחים משיבים כן תעשה כאשר דיברת, כלומר אל תטרח עבורנו יותר.


"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" - ברגע שהאורחים כבר באים, אברהם כמובן מארח אותם בצורה טובה הרבה יותר ממה שביקשו: עוגות, ובקר, הם יושבים והוא זה שעומד תחת העץ. כמו כן התורה מדגישה שאברהם בעצמו טרח בהכנסת האורחים ולא ביקש ממשרתיו לעשות זאת.

"וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" - לשם מה שואלים האנשים על שרה? ייתכן והיה זה מנימוסי אותה תקופה לברר בשלום בעלת הבית. ייתכן ואחרי שהאורחים סיימו לאכול רצו לברך את בעל הבית ובעלת הבית. אולם הספורנו מפרש כי עיקר שליחות המלאכים היא לבשר לשרה על הולדת יצחק. שכן אברהם כבר התבשר על הולדת יצחק, כפי שקראנו בפרשת לך לך (פרק י"ז)

"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:  וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:  וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם-שָׂרָה הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:  וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-הָאֱלֹקים לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ: וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו"

אברהם כבר התבשר על הולדת בן משרה, אולם כנראה לא סיפר זאת לשרה עצמה. הטעם לכך אינו מופיע בכתוב, אולם ייתכן ואברהם לא רצה לצער את שרה עוד יותר על ידי הבטחת הבטחות, מה גם שמצבה של שרה קשה משלו שכן לו יש כבר זרע כלשהו, ולה אין זרע כלל. אולם הבשורה מלווה בשינוי השם משרי לשרה, וייתכן ששרה רצתה לדעת מה הסיבה לכך. אשמח לקבל רעיונות נוספים לשאלות אלו.

 "וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל וְהוּא אַחֲרָיו: וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים: וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי: הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן: וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ "- לשון הרבים שאפיינה את האנשים עד כה מתחלפת ללשון יחיד. ניתן לפרש כי רק מלאך אחד היה צריך לבשר את הבשורה לשרה (וכן קודם הדיבור וידאו המלאכים כי שרה מקשיבה) אולם לי נראה יותר ללכת בדרך המפרשת כי הבשורה עצמה הייתה מאת ה' (זוכרים שה' עדיין נשאר עם אברהם?)

כמו שאברהם קיבל את הבשורה ישירות מפי ה', כך גם מגיע לשרה אישתו לקבל את הבשורה ישירות מפי ה'. תגובתה של שרה אינה מפתיעה וזהה במדיוק לתגובתו של אברהם. אברהם צוחק בליבו, ושרה בקרבה. שניהם מגיבים שהם זקנים ואיך הם ילדו ורק אחר כך שבן זוגם זקן ואיך הוא ילד! לקח משפחתי חשוב: כשיש בעיה כלשהי לבני זוג, ראה זאת קודם כל כבעיה אצלך ורק אחר כך אצל בן הזוג.

את השאלה למה צחקה שרה אומר ה' וזה מופיע מפורש ולא אחד מהאנשים, אולם מי אומר את משפט הסיום לא כי צחקת ניתן שוב לשייך גם לה' או לאחד מהאנשים, או אפילו לאברהם. שהרי ה' בסוף דבריו, כנראה מפסיק להתגלות. האנשים לא יודעים ששרה צחקה, ואולי שרה מנסה להתנצל בפני אברהם, והוא זה שאומר לה, לא כי צחקת (שהרי אי אפשר להסתיר דברים מה').

"וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל-פְּנֵי סְדֹם וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם" - אברהם ממשיך את מצוות הכנסת האורחים עד לסיומה, אכילה שתייה ולוייה. אם נפרש שלא המלאכים בישרו אלא ה' הוא זה שבישר ואברהם הוא זה שמדבר עם שרה, הרי שהמלאכים עצמם לא מילאו שום תפקיד אקטיבי עד כה (פרט לעצם הניסיון של אברהם, האם יקיים בהם את מצוות הכנסת האורחים).

"וַה' אָמָר הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה: וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ: כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל-אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר-דִּבֶּר עָלָיו: וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: אֵרֲדָה-נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם-לֹא אֵדָעָה" - זוהי התגלות שנייה לאברהם בפרשה, אחרי שעובר זמן מה של הליווי. המעניין בפסוק או שכתובות כאן הציפיות מזרעו של אברהם. לשמור את דרך הק ולעשות צדקה ומשפט. ייתכן שהעובדה שהזכרנו בתחילת הפרשה שאברהם נוטש את ה' ורץ לארח אנשים זרים, היא היא אותה צדקה ודרך ה'!

"וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'" - למעשה רק בנקודת זמן זו אברהם יכול להבין כי אותם אנשים הם מלאכים, הרי ה' אמר לו כבר שהוא הלך לרדת ולבקר בסדום, והאנשים שנמצאים עימו הולכים בדיוק לסדום. אברהם מבין שאין זה מקרה, ושהאנשים הם למעשה מלאכי ה'. מתוך ידיעה זו עובר אברהם לנהל דו שיח ארוך עם ה', ואכן בפעם הבאה שהתורה מתייחסת לאנשים היא כבר מכנה אותם מלאכים (י"ט א): "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה...".

דו השיח מתחיל במילים "ויגש אברהם". אברהם כבר עומד לפני ה' ולמה צריך שוב לגשת? הורה מלמדת אותנו שפנייה לה' דורשת הכנה, אפילו שאתה כבר לפני ה' עליך לעשות עוד עבודת הכנה לפני שאפשר לגשת ולבקש את מבוקשך. הבקשה הראשונה של אברהם היא יותר ספונטנית ומלאה תעוזה ורגש:

וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם-רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"

אברהם אינו יכול לשאת עוול. אפילו שהוא יודע שלאנשי סדום מגיע עונש, הוא מתקשה להאמין שאין מספר זעום של צדיקים בסדום שיוכלו להציל את כל העיר. תשובותיו של ה' לאורך הדו שיח, והבקשות החוזרות של אברהם עד שמגיעים לעשרה צדיקים בלבד מראות לאברהם כי אפילו עשרה צדיקים אין בעיר. בנקודה זו מבין אברהם שהמצב כנראה אבוד ועל סדום ועמורה נגזרה השחתה.

לסיכום, מהנהגותיהם של אברהם ושרה בפרק זה למדנו על חשיבות הקיום של מצוות הכנסת אורחים, של חשיבות הקיום של מצוות בעצמך ולא על ידי משרתים או שליחים אלא בגוף ממש, על חשיבות של הקפדה על כללי הנימוס, על כללי התנהגות בין בני זוג ולא להאשים את בן הזוג, על הצורה בה יש לבקש בקשות מה', על כך שכאשר רואים שיש חשש לעוול, חשוב להתריע גם כלפי אישיות בכירה בלי לפחד מהתוצאות, וגם שלפעמים יש לקבל את הגזירה מתוך ידיעה שניסינו לשנותה ללא הצלחה.

אברהם שרה והמלאך - יאן פרובוסט. ~1500. מוזיאון הלובר פריז.

נקדיש כמה מילים ליצירת אומנות זו. המבנים כמובן מתארים את תקופת האומן ובינם לבין אוהל במדבר אין שום קשר. בתמונה יש רק מלאך אחד, הנראה כמקובל באומנות מאותה התקופה כנער קטן. האריה הקטן הוא תוספת מקורית של האומן והוא מייצג את החוכמה העוצמה והצדק של אברהם והפרחים המלבלבים מסמנים את תחילתו של בן חדש. הבגדים של אברהם ושרה אדומים, צבע הדם המסמל את החיים (או דם מהרחם המסמל את פוריות האישה. אברהם לבוש בשטריימל, שכנראה הצייר הכיר מיהודים שהיו בסביבותו (לא מצאתי מתי התחילו לחבוש שטריימלים אבל כנראה שבמאה ה-15 לבוש זה כבר היה נפוץ).

מאמרים נוספים לפרשת וירא

פרשת לך לך - והכנעני אז בארץ

במאמר נבחן את הצירוף "והכנעני אז בארץ", הקשיים שהוא עורר ואפשרויות למענה.

כבר בתחילת הפרשה מצטווה אברהם לעזוב את ארצו וללכת לארץ שה' יראה לו. בציווי לא מופיע שם הארץ, אולם מיד אחר כך אברהם מגיע לארץ כנען ושומע מה' שאכן זו הארץ שהקב"ה מתכוון להעניק לאברהם.
נעיין בפסוקים (פרק י"ב ה-ו)

"ויִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ"

הצירוף "והכנעני אז בארץ", עורר אצל הפרשנים קושי מסוים. הקושי הוא שאם כתוב והכנעני אז, הרי שעכשיו הוא לא נמצא, וכמובן שבזמן שמשה כתב את התורה, הכנעני היה בארץ. באופן אישי, איני רואה קושי רב בפסוק. אפשר להתעלם ממנו (כפי שעשה הרמב"ן) אפשר להתייחס למילה אז ולהסבירה "כבר אז" או "גם אז" (וזה מה שעושה רש"י שמפרש שעמי כנען החלו אז להתיישב בארץ) ואפשר להביא פירוש שגם בזמנים מאוחרים יותר לא תמיד היו עמי כנען בארץ (אבן-עזרא).
אבל לשונו של האבן עזרא קשה: "יתכן שארץ כנען תפשה כנען מיד אחר, ואם איננו כן, יש לו סוד והמשכיל ידום."
פירושו אינו מגלה לנו מה הסוד, ולא מסביר לנו למה צריך המשכיל לדום. הלשון "סוד" נקוטה אצל ראב"ע פעמים רבות בפירושו, ומיד בתחילת ספר דברים, מופיעה בהקשר דומה לשל פרשתינו
 (פירוש לדברים פרק א' ב)

"וכן פירוש: ככל אשר צוה ה' אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה ואם תבין סוד (השרים) [צ"ל השנים] עשר, גם ויכתוב משה,
והכנעני אז בארץ,
בהר ה' יראה,
גם והנה ערשו ערש ברזל תכיר האמת"

כאן כבר קיבלנו יותר רמזים. יש סוד של שנים עשר פסוקים, ארבעה מפורטים בפירוש והאחרים, בסוף פרשת וזאת הברכה, שבהם יש קושי מסוים לפרש שמשה כתב את הדברים, מאחר ולא יכול היה לדעת עליהם. שוב בפסוקים מסוימים הקושי אינו גדול. בפרקנו זוהי צורת לשון, לגבי מיטתו של עוג, ייתכן והשמועה אודותיה פשטה בקרב העמים. בפסוקים אחרים הקושי הוא בולט ובלתי ניתן להסתרה, שכן הם מתארים מה קרה אחרי פטירת משה.

חוקרי ביקורת המקרא דווקא שמחו על הפירושים הנ"ל של רבי אברהם אבן עזרא, הנה מצאו מלומד יהודי, הכותב בפירושיו שיש פסוקים בתורה שנאמרו אחרי זמן משה רבנו. כמובן שהדברים אינם כך וחלילה לחשוב כך על ר' אבן עזרא. בפרשיות אחרות קשות אף יותר, ראב"ע עצמו יוצא נגד תיאוריות כאלו (ונגיע לכך אי"ה בפרשת וישלח). ובכל מקרה מאחר והתורה ניתנה על ידי הקב"ה עצמו, הרי שהאל יכול להיות כתוב בה ואין הדבר תלוי בידיעתו של איש.

וכאן מגיעה הביקורת על הביקורת, ניסיון להוכיח מתוך הכתובים כי התורה עצמה נכתבה בזמנים שונים, הוא טעות ביסודו ולא עומד במבחני לוגיקה פשוטה. נניח שהיה עורך שרצה לכתוב תורה שתיראה כאחידה ואחודה, ניחא אם היה עושה טעויות מרוחקות בין חומשים (ועמדנו בעבר על הופעות של עניינים בכמה חומשים ועל ההבדלים והתוספות ביניהם). גם דבר זה אינו שכיח מאחר וכושר הזיכרון לפני המצאת הדפוס היה טוב לאיך ערוך והיו עולים על טעויות אלו. בתורה עצמה מופיעות "סתירות" זו לצד זו, כדגומת שני הפרקים הראשונים של ספר בראשית, או "שתי הגרסאות" של עשרת הדברות, שאמנם מרוחקות ,אבל בהיותן חשובות כל כך, הרי שלא היה שום מקום ל"טעויות" עריכה מעין אלו. מצד שני, טוב להשתמש "בממצאי" ביקורת המקרא, על מנת להתייחס עליהם, לענות על קשיים ולבטלם, וידועה גישתו של הרב מרדכי ברויאר לנושא (מומלץ לקרוא את הספר שיטת הבחינות המביא את מאמריו, מאמרי מתנגדיו ותגובותיו, חלק מהמאמרים פורסמו באתר דעת).

נחזור לראב"ע, השימוש במילה סוד  נפוץ אצלו, וניתן לפרש את כוונתו לסודות אחרים, למשל סוד הנבואה. והמשכיל (שאינו מכיר בתורה מהשמים, או ביכולות הנבואה), צריך לידום, מאחר ואין לו מה לומר כלל. וסוד זה הוא סוד הנבואה והוא לפי ראב"ע האמת, וכל זה פירוש הרבה יותר קרוב לדרכו ולדבריו מאשר לטעון שפירש כאילו התורה נערכה במועד מאוחר יותר.

לסיום הענין נציע שני פירושים נוספים לביטול הקושי. הפירוש הראשון הוא כי ספר בראשית נכתב על ידי משה רבנו לפני מעמד הר סיני (ראו במאמר לפרשת משפטים). זמן זה מוקדם בארבעים שנה מזמן הכניסה לארץ ישראל ובהחלט ייתכן כי עמי כנען כלל לא ישבו שם באותו זמן! השערה זו מקבלת חיזוק משירת היום המתארת את תגובותיהם של עמי האיזור (שמות ט"ו טו):

"שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן"

שימו לב. מוזכרים העמים אדום ומואב, ויושבי פלשת וכנען. ייתכן שהארצות זכו לשמם על שום תושביהם הקודמים אך באותו פרק זמן, לא ישבו בהם עמי כנען שכבשוה מחדש במהלך אותם ארבעים שנה (ועכשיו מובן יותר פירושו של האבן עזרא!) 

הפירוש השני אינו שלי, והוא עושה הפרדה בין עמי כנען השונים ובין אזורי הארץ השונים, ומומלץ לקוראו במקור.

אני מוצא קושי אחר בפסוק והוא החזרה המרובה על הצירופים ארץ (ארבע פעמים) וכנען (שלוש פעמים). אם הם הולכים לארץ כנען, הרי ברור שהכנעני שם ולכאורה כל הפסוק מיותר. נניח קושי זה בצד לשנים הבאות ואשמח לקבל תגובות אם למי מהקוראים יש הצעה לפתרונו.

אלון מורה? - תרשים של אלון ליד חברון מתוך ספרו של הנרי בייקר טריסטרם על מסעו בארץ ישראל (1865)

מאמרים נוספים לפרשת לך לך

הפסוק שקוראים הכי הרבה פעמים בתורה - פתרון

החידה הייתה מהו הפסוק הנקרא מספר רב ביותר של פעמים במשך שנה במסגרת הקריאה בתורה וכמה פעמים הוא נקרא?

פתרון החידה:


כל פסוק בתורה קוראים לפחות פעם אחת, חלק מהקריאות קוראים פעמיים (הקריאות לחגים למשל). את רוב קטעי הכהן קוראים גם בימי שני וחמישי ומנחה שלפני (ולפעמים יותר או פחות). קטעים נוספים קוראים בפעמים נוספות (תעניות ציבור) אולם לא קשה להגיע למסקנה כי הקטע הנקרא הכי הרבה פעמים הוא בקריאה לראש חודש (שהשנה - תשע"א, חל בפרשת נח).
בחלוקת הקריאה לארבעה עולים יש צורך לחזור על פסוק אחד פעמיים. פעם ראשונה בתור הפסוק האחרון לכהן ופעם שנייה בתור הפסוק ללוי מה שהופך אותו לפסוק הנקרא ביותר בתורה.
הפסוק הוא "וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַד' כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד".

כדי לחשב את מספר הפעמים שקוראים את הפסוק יש לקחת בחשבון את ההשפעות הבאות:

• בראש השנה לא קוראים אותו בכלל
• ראש חודש החל ביום חול – קוראים אותו פעמיים (פעם אחת לכהן ופעם שניה ללוי)
• ראש חודש החל בשבת – לא קוראים אותו בכלל
• ראש חודש טבת היוצא בחנוכה ביום חול – קוראים אותו פעם אחת (מחלקים לשלושה קוראים והרביעי את קורבן היום בפרשת נשא)
• וכמובן לא לשכוח את הקריאה הרגילה של פרשת פינחס

הטבלה הבאה מרכזת את כל הקריאות לפי כל צירופי השנה האפשריים ונערכה על ידי גלעד הרשושנים הי"ו. הטבלה מראה בדיוק באילו ימים חל כל ראש חודש.

טבלת הקריאות המלאה. עריכה: גלעד הרשושנים

לפי הטבלה רואים שהפסוק נקרא לפחות 27 פעמים ובשנים מסוימות אפילו 35 פעמים! דרך אגב, הפסוק מדבר על קורבן התמיד. אולי יש ענין בכך שהמצווה התמידית שאנו עושים בכל יום, היא הפסוק אותו אנו קוראים הכי הרבה.


הערה: שיטת הגר"א (מנהג ירושלים) מחלקת את הקריאה באופן שונה כך שישראל כופל שלושה פסוקים מקריאת הלוי.
ולכן ע"פ שיטת הגר"א התשובה תהיה שלושת הפסוקים הבאים:
"עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּה לד' ", "וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לד' ", "וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּה רֵיחַ נִיחֹחַ לד' " (במדבר כח ו-ז-ח)