אהרון עוצר את המגפה

בסיום פרשת קורח, מופיע אירוע בו אהרון עוצר בגופו מגיפה בעם ישראל (במדבר י"ז ו-טו)

"וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת-עַם ה': וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד ה': וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם:  וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף:  וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת-הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל-הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל-דְּבַר-קֹרַח: וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל-משֶׁה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה:"

פרשה זו מעלה קשיים רבים. מה פשר תלונתם של בני ישראל. למה משה ואהרון לא עונים להם. מדוע משה לא מנסה להתפלל אל ה' כפי שעשה בחטאים קודמים של העם. מה פשר הכפרה של אהרון? איך אפשר להקטיר את הקטורת מחוץ למשכן, ואיך אהרון, כהן גדול מכהן, יכול להיטמא למתים?

ננסה לפרש. העם למעשה מתלונן כי משה ואהרון ידעו את תוצאות הניסוי מראש, את העובדה, שמשה ניסה לשכנע את קורח (המייצג את שבט לוי), ניתן לפרש כי משה לא ניסה לשכנע את שאר 250 האנשים, אחד אחד שיוותרו על הרעיון, אולם דחיית הניסוי למחר, מטרתה הייתה לתת לאנשים זמן לחשוב (ואכן, און בן פלת, המופיע בתחילה ברשימת האנשים ניצל, המדרשים מייחסים הצלה זו לאשתו ששכנעה אותו לא להצטרף לקורח) ולשנות את דעתם. הכינוי עם ה', מרמז לדעת המפרשים שכל 250 האנשים היו בכורות. הבכורות, אכן הוקדשו ביציאת מצרים והיו אמורים לעבוד במשכן ובבית המקדש, אולם הוחלפו בלויים (ההחלפה מתוארת בפירוט בפרשות הקודמות, אין סיבה להחלפה אולם הפרשנים מסכימים כי סיבתה היא חטא העגל בו לא נטלו הלווים חלק). העדה מתלוננת כי הבכורים, שהיו ראויים לבוא למשכן הומתו על ידי משה ואהרון. אולם בטענה זו יש קושי רב. העם כולו הרי ראה מה קורה כשמקריבים קטורת כשלא צריך, בני אהרון בעצמם מתו בחנוכת המשכן לעיני כל העם. כל אחד ידע מה יקרה למי שיקריב קטורת והיה צריך לא להשתתף בניסוי אותו הציע משה. על כך מפרש הרמב"ן כי התלונה הייתה שמשה הציע לבכורים, עבודה המיועדת לכהנים בלבד, והיה צריך להציע להם עבודה שמיועדת ללויים (למשל נשיאת כלי המשכן במסע הבא).  ייתכן שאת הקטרת הקטורת היה צריך להציע רק לקורח (שכבר היה לוי, ורצה להיות כהן), אולם שאר הבכורות לא רצו עבודת כהונה אלא עבודת לוויה.

משה ואהרון לא עונים לעם, הם רואים את כבוד ה' ויודעים כי יש לשמוע את הדיבור. תגובת ה' דומה מאד לתגובה בפרק הקודם (ט"ז כא): "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". בניגוד לפרק הקודם בו משה ואהרון מתפללים אל העם, משה מבין שהפעם הנגע כבר התחיל וה' לא מחכה לתגובה שלו. משה נוקט בצעד חריג, הוא מורה לאהרון לקחת את המחתה, לקחת אש מהמזבח ולעבור עם הקטורת בתוך העדה. החזקוני מסביר שהמטרה הייתה להראות שהקטרת הקטורת כשנעשית בידי כהן כמו שצריך, מצילה חיים ולא הורגת. אהרון לא מתמהמה ומתואר בתורה שהוא רץ. הפסוק מתאר את אהרון כעומד בין המתים ובין החיים. נראה שהמגיפה פעלה כאפקט דומינו שהחל מהמשכן והתקדם לכיוון מחנה ישראל. אהרון היה צריך לרוץ עד לנקודה אליה הגיעה המגיפה. מדרש תנחומא לפרשת תצווה (מובא ברש"י) מתאר זאת כך:

"אחז את המלאך והעמידו על כורחו.
א"ל המלאך: הנח לי לעשות שליחותי.
א"ל: משה ציוני לעכב על ידך.
א"ל: אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה.
א"ל: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה."

במאמרנו מתי אירע מרד קורח, הצענו שלוש אפשרויות תארוך. ברצוני להציע אפשרות רביעית, הנראית לא הגיונית בעליל אולם היא פותרת את הקשיים. לפי אפשרות זו, מרד קורח היה עוד לפני חנוכת המשכן!
נראה איך העמדת האירוע בזמן הזה בכלל אפשרית (אם כי בדוחק מסוים).

אם פרשת קורח הייתה לפני חנוכת המשכן, מותם של בני אהרון טרם התרחש, בני ישראל לא ידעו מהו העונש הקשה על הקטרת קטורת. גם החלפת הלויים בבכורות טרם התבצעה. דבר ההחלפה כבר היה ידוע, אולם ההקדשה של הלויים בפועל כפי המתואר בפרשת בהעלותך טרם התבצע ולכן באופן תיאורטי ניתן היה אולי לשנות זאת. גם המשכן לא מופיע בשמו (מופיע רק אוהל מועד). בפרשת קורח מופיע כי ה' בחר בשבט לוי לעבוד את עבודת המשכן, אולם ניתן להבין ציווי זה בלשון עתיד. כלי המשכן כבר מוכנים ועומדים, ואולי ייתכן לתארך את הפרשה לימים ספורים לפני חנוכת המשכן (שהרי זה אירע מתאים מאד לחולל מהומות ומרידות בדיוק לפניו). כמו כן,לפני חנוכת המשכן, לא נאסר על אהרון לבוא אל הקודש (דבר הפותר את הקושי בהמשך הפרשה בה מתואר ניסוי נוסף בו הוצבו מטות נשיאי השבטים ואהרון בקודש הקודשים), וגם לא נאסר עליו להיטמא למתים. נשארו קשיים בדברי דתן ואבירם הנראים כבאים לאחר חטא המרגלים, אולם גם אותם ניתן לתרץ שכן בני ישראל כבר היו כמעט שנה במדבר והרי אפשר היה להגיע לארץ ישראל מהר מאד בלי להמתין כל כך הרבה זמן במדבר סיני.

ראייה נוספת לדבר היא פרשת פרשה אדומה בראש פרשת חוקת הבאה מיד אחר כך שם מפורש שאת הפרה האדומה צרך לעשות אלעזר. רש"י מעיר מיד במקום "שמצוותה בסגן", אולם לפי דרכנו אפשר לומר שאלעזר הוא זה שהכין את אפר הפרה מהסיבה הפשוטה שאהרון היה טמא ולא יכל היה לעשות אותה, ולא מצאנו מקום אחר בו אהרון נטמא בטומאת מת. עניין האפשרות מטומאת מת היה כבר אפשרי עוד לפני חטא המרגלים, בפסח השני, ולכן יש להקדים את פרשת פרה אדומה ואיתה את פרשת אהרון העוצר את המגפה, ואיתה את פרשת קורח ועדתו עוד לפני חנוכת המשכן.


למרות שלכאורה אפשר להעמיד את פרשת קורח עוד לפני המשכן, נראה שעדיף ליישב את הקשיים בפרשה ובפרט את היטמאותו של אהרון למתים בכך שפעולה זו הייתה לפי ציווי של משה רבנו (הוראת שעה) עקב הצורך הגדול בהיטמאות זו על מנת להציל עם רב מבני ישראל. אכן בסיום הפרשה מתואר כי אהרון שב אל משה ומודגש "אל פתח אוהל מועד". אהרון לא יכל להיכנס פנימה עקב היותו טמא. גם סמיכות הפרשיות בין פרשת קורח לבין פרשת חוקת, בה מופיעה פרשית פרה אדומה המטהרת מטומאת מת, יכול לרמוז על כך שסמיכות זו באה עקב טומאתו של אהרון למתים (ובנוסף, גם טומאה לכל העם מאחר ואנשים רבים מתו במגיפות ובאורח טבעי על פני ארבעים שנות השהייה במדבר).

אהרון עוצר את המגיפה - אנני וולוטון Vallotton

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח

תשובות לחידון פרשת מטות

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת מטות, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.




מתחילים.
מספר חידות כוונו לרשימת מלכי מדין (ל"א ח). הרמטכל הששי צבי צור, הטנק, אחד מסוגי הרקם (רכב קרבי משורין), ושני רמזים המכוונים לרבע (רבע עיגול, ורבע=חמישית, רבע הוא אחד מחמשת המלכים).
סדרת המספרים היא סדרת המספרים האטומיים של היסודות הכיימים המופיעים בפרשה: זהב - 79, כסף - 47 וכו'. היסוד האחרון עופרת ומספרו האטומי 82.
לימור לבנת היא שרת התרבות (ל"ב יד)
הטבעת והעגיל הם שני תכשיטים מתוך הרשימה המופיעה בפרשה (ל"א נ)
שדה התעופה של ירושלים נמצא בעטרות. עטרות מוזכרת בבקשת בני גד ובני ראובן (ל"ב ג)
גם תמונת הצאן מתייחסת למקנה הרב של בני גד ובני ראובן
תמונת הטירה מתייחסת לטירותם של מדין (ל"א י)
תמונת האבא עם הבת מתייחסת לדיני הנדרים בתחילת הפרשה ובמיוחד לסוף הפרשייה (ל, יז): "אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין-אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ"
מסלול אדום מתיחס למילה מכס המופיעה בענין חלוקת השלל ממלחמת מדיין (ל"א לז), גיגית הכביסה קשורה לאותו נושא, ולדיני הכשרת הכלים והבגדים שצריכים כיבוס (ל"א כד).
בני גד ובני ראובן הבטיחו למשה כי יצאו חושים לפני המחנה. חושים הוא בנו היחידי של דן.

תשובות לחידות עזרא מרום

1. בלעם החליף אומנותו (=החרב) באומנות ישראל (=תפילה בפה), ולכן גם הם השתמשו באומנותו (החרב).
2. בקשר ללקיחת שלל מהמדינים (לא,21).
3. ההלכה= כדרך תשמישו כך דרך הגעלתו.
4. א.צמיד ב.אצדעה ג.נזם.
5. משה אמר לבני גד ולבני ראובן (ל"ב,32).

חיי עולם - הרב שטיינזלץ

הרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) מוכר בציבור הרחב בעיקר בזכות מפעלו האדיר של ביאור התלמוד הבבלי. הרב היה חלוץ בודד במפעל זה והשלימו לאחרונה לאחר 45 שנה. מפעלו של הרב מגיש לראשונה את התלמוד במהודרה מנוקדת, מפוסקת ומבוארת הפותחת את האפשרות ללימוד בו לכל מי שחפץ בכך. מפעלו של הרב שטיינזלץ (ששינה את שמו לרב אבן-ישראל), נתקבל בהתנגדויות ובקשיים, עקב השינוי שבו (לעומת דפוס וילנא, למרות שהמהדורה מקפידה לשמור על חלוקת הדפים, וכמו כן אין שום קדושה בדפוס וילנא, רש"י ורמב"ם למדו וביארו תלמוד שאינו בדפוס וילנא, והתמזל מזלם של דפוס האחים והאלמנה ראם, שמהדורתם נקבעה כחלוקה "הרשמית"), וגם עקב הפירוש שחששו שאנשים ילמדו רק בו ולא במפרשים הקדומים (חשש שהתבדה, אם כבר המהדורה הקלה על הלימוד והבנת דברי המפרשים). כהוכחה לדרכו הנכונה של הרב אבן-ישראל, אנו רואים בשנים האחרונות, פריחה של מהדורות תלמוד מבוארות בסגנון שטיינזלץ המהוות (לפחות רעיונית) חיקוי. אחת מהגדולות של מהדורת שטיינזלץ היא שהפירוש דווקא תמציתי וקצר. אין בעייה מיוחדת לכתוב פירוש ארוך (ובמהדורות מתחרות אף הגדילו לעשות, ומדפיסים כל עמוד גמרא מספר פעמים ובצידו הפירוש המתאים רק לכמה שורות מן העמוד. בדפוסים אלו יש בעיתיות גדולה מבחינת בזבוז הנייר, המקום במדף הספרים, גודל מיותר של המהדורה הכוללת דפים משוכפלים ובסופו של דבר גם העלות לצרכן). האימרה "מצטער שלא היה לי זמן לכתוב לך מכתב קצר יותר" המיוחסת לבלייז פסקל, מבהירה היטב כמה קשה לכתוב פירוש קצר, תמציתי ומזוקק כמו של הרב עדין אבן-ישראל.
לרב עוד ספרים רבים (ובהם ספרים נוספים המבארים עולמות חתומים כדוגמת ביאור התניא - אחד מספרי היסוד בחסידות חב"ד וכן ספרים רבים אחרים) ולאחרונה נוסף עליהם הספר "חיי עולם" שיחות על פרשות השבוע. הספר הינו עיבוד של שיחות שנאמרו בזמנים שונים ולקהלים שונים ושעובדו לכדי ספר אחד. הספר הוא ספר אישי. הקורא החפץ לקבל תמונה ברורה על מחשבתו של הרב שטיינזלץ יוכל להסיק זאת מתוך תוכן הספר בצורה שלא הייתה אפשרית קודם. למרות זאת הרב גם מכוון את ספרו לכל קורא באשר הוא. כבר בדף הראשון של הספר כותב הרב (ומכוון לקורא): "כל מה שנאמר כאן - מדבר רק עלי. הכל נכתב בשבילי והכל מחייב אותי. קודם כל הדברים מתייחסים אלי". הפרשנות של הרב היא פרשנות אישית, אולם היא מיועדת לכל קורא וקורא.
המאמרים לכל פרשה ופרשה אינם ארוכים, כשמונה עד עשרה עמודים. הרב מברר שאלה אחת מרכזית בפרשה ועונה עליה. המאמרים כתובים בצורה קולחת וברורה, כוללים תתי פסקאות ומעוצבים בצורה נוחה לקריאה. מאחר והסקירה מתפרסמת בחומש במדבר ניתן מספר דוגמאות מהפרשות הקרובות עד סוף החומש
.
בפרשת חוקת, אנו מקבלים את מצוות פרה אדומה ובנוסף מסופר לנו על מות אהרון ומרים. חז"ל בגמרא מבארים  שכמו שפרה אדומה מכפרת, אף מיתתן של צדיקים מכפרת. הרב מברר את משמעות המאורע שצדיק עוזב את העולם וכן עונה על השאלה, מה הקשר בין פרה אדומה שאינה קורבן הבא לכפר, אלא משמשת לטהרה.

בפרשת בלק, עוסק הרב בדמותו של בלעם ובפער בין התיאור בתורה (אינו מתאר את בלעם כרדע באופן חד משמעי) לעומת התיאור בדברי חז"ל (ועיינו גם מאמרי בנושא בחירתו החופשית של בילעם).בפרשת פינחס, הרב מתייחס לברית השלום שניתנה לפינחס, ועל מה הוא קיבל אותה שכן מעשהו היה כרוך בהריגת שני אנשים. בפרשת מטות מתייחס הרב לעניני נדרים ושואל איך ייתכן שאדם יילקה, לא על מצווה מאת ה' אלא על מוצא פיו (וראו גם מאמרי היחס לנדרים בתורה) ובפרסת מסעי הרב מבאר את חשיבות המסעות ולמה טרחה התורה בפירוט ותיאור רב שלהם.

הספר חיי עולם, הינו תוספת מבורכת ומומלצת למדף ספרי השבת בכל בית יהודי.

חיי עולם - הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ

חיי עולם - שיחות על פרשת השבוע
הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)
ספרי מגיד
הוצאת קורן
תשע"א 2011
465 עמודים


מבוא ותוכן הענינים של הספר

קרח - מתי אירע מרד קורח

זמנה של פרשת קרח אינו מפורש בתורה. אירוע זה מתרחש בתפר ארוך של מעל שלושים ושמונה שנים שאינו שאיננו מתואר בתורה כלל.
עמדנו כבר בפרשת יתרו על עירפול הזמנים בתורה, אולם ברוב המקרים ההבדלים הם בימים בודדים (מתן תורה בו' או ז' בסיוון), או בחודשים בודדים (תאריך חנוכת המשכן), אולם פרשה שאנו לא יכולים לתארך אותה כלל בטווח של 38 שנה חריגה מאד.

קיימות שלוש אפשרויות תיארוך: מיד לאחר חטא המרגלים בשנה השנייה, מיד לפני השנה הארבעים או איפשהו באמצע (אפשרות רביעית נציע במאמר נוסף)

קביעת התאריך משנה לחלוטין  את הבנת טיעוני קרח. האם הם הולכים כלפי העבר או כלפי העתיד. ונסקור את הטענות בשתי האפשרויות. קודם כל צריך להבחין מהפסוקים כי יש שני מחנות נפרדים (מאתיים וחמישים האנשים מקריבי הקטורת, ומחנה דתן ואברים), כאשר קורח עובר ממחנה למחנה ולכן גם הטענות מוצגות בידי שני המחנות השונים האלו הן טענות שונות.

קרח ועדתו – כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו... קורח, אולי כבן למשפחה הבכורה בשבט קהת, רוצה תפקיד יותר בכיר, תפקיד כהונה.

דתן ואבירם – המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר... קשה להתמודד עם טענתם של דתן ואבירם, אולם נראה שהם מחרחרי צרות קבועים (דמותם תמיד הזכירה לי במשהו את שמשון ויובב בפינוקיו, שתמיד עושים צרות), וגם כאן נראה ששיכותם לשבט ראובן, מצביעה על כעס ומרמור כתוצאה מהדחתם מן הבכורה (ואפילו תפקידי לויים אין להם).

עונשו של קרח - סנדרו בוטיצ'לי -הקפלה הסיסטינית רומא. הציור לא מראה אדמה נפתחת, הבגדים מתאימים לתקופת הצייר ולא לתקופת המקרא, המשכן עשוי אבן?? וברקע רואים אוניות באמצע המדבר...

עיון נוסף מראה ששתי הקבוצות נמצאות במקומות שונים. מאתיים וחמישים איש הנמצאים באוהל מועד (מאחר ושם מקריבים את הקטורת), ודתן ואבירם הנמצאים במחנה ראובן (למה שהם יטרחו להגיע למשה, שמשה יבוא אליהם) . עושה רושם שקרח ומשה מקפצים בין שני המחנות (וזאת עקב דרכה של התורה שערבבה את שני הסיפורים לאחד).

בהנחה שהפרשה מבוססת על אירועי העבר ניתן להבין את טענת מאתיים וחמישים האיש, כולם קדושים, כולם יכולים להקריב קורבנות, לא רק אהרון ובניו (ואכן, פעולת ההקרבה הראשונה, שחיטה, כשרה בכל אדם). מפנייתו של משה ברור שרוב האנשים הם משבט לוי ועבודת המשכן עצמה לא מספיקה להם.

לחילופין יכול להיות שבני שבט לוי לא ממש מרוצים מהזכויות שיש להם (ואולי רואים בהם יותר חובות מזכויות)  וחושבים שהכהנים מקבלים יותר (תוך התיחסות לפרשיות מתנות הכהונה בסוף פרשת שלח, שמשמשות את המדרש שקורח הביא אלמנה וטען שמשה ואהרון לוקחים את כל נכסיה) מאידך, האם שכחו כולם את שאירע כמה חודשים ספורים קודם לכן ואת מות שני בני אהרון? האם אינם מבינים איזו רמה של קדושה נדרשת על מנת לשרת בקודש והאם כל מאתיים וחמישים האנשים חושבים כי הם מסוגלים וראויים לכך?

שאלות אלו מראות כי אפשרי ותארוך הפרשה הוא לקראת הכניסה לארץ, את הסיפור ההוא במדבר כבר שכחו מזמן, כהנים חדשים נכנסים לעבודה (למשל פינחס ובודאי יש עוד בנים) אהרון כבר זקן מאד ובודאי זה הזמן לבצע מהפכות.

ראייה כפולה זו נכונה גם לטענות דתן ואבירם, משה לא מצליח להביא את בני ישראל לארץ ישראל וגזירה נגזרת לשהייה ארוכה במדבר. בנקודה זו הטענה להמיתינו במדבר נראית נכונה וטבעית. האם עם שלם יכול לחיות 40 שנה במדבר? ברור שבאופן הטבע לא, שבטים נודדים יכולים לחיות כך אבל עם צריך אדמה קבועה ונחלה.

מצד שני מאחר והגזירה נגזרה איזה טעם יש להחליף את משה עכשיו בתחילת הזמן הארוך הזה? שישב וינהיג ויעשה כלום במשך 38 שנה – כפי שכנראה קרה שהיו שנים סטטיות לחלוטין ואף רוח הקודש לא נגלתה אליו) ויותר הגיוני לחולל מרידות ולתפוס את ההנהגה לקראת הכניסה לארץ, מה גם שבשלב זה עדיין לא יודע שמשה לא יכניס את בני ישראל לארץ ישראל (למרות הרמזים שהופיעו בפרשת בהעלותך).

אפשרי גם כי הפרשה התרחשה באמצע התקופה. למשל בשנה השמונה עשרה או העשרים ושבע. זוהי טענה קשה שכן אין לה שום יתרון והסבר. על כורחינו עלינו לדחות אפשרות זו כסבירה פחות. חיזוק לדעה זו נביא בשבוע הבא, וננסה להוכיח כי למעשה לא קרה דבר במשך 38 השנים.
מאחר ושאלה זו נותרה בלתי כריעה במישור הפשט נשים עוד לב לעובדה שלשתי הקבוצות יש עונשים שונים, במועדים שונים וקרח לא מוזכר באף אחד מהם! האם נבלע או נשרף? גם לזה אין תשובה.

בפרשתינו נאמר (ט"ז ל"ב):"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ"- המילה אותם מתייחסת לדתן ואבירם, ואת כל האדם אשר לקרח, לא מחייב שמדובר בקרח עצמו, אלא רק את כל אנשים מחנה דתן ואבירם שפעלו ביוזמת קרח.

בפרק כ"ו בתיאור השושלות של בני ראובן, מופיע כי קרח נבלע: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ וַיִּהְיוּ לְנֵס" - כאן מופיע קרח בפירוש (מה שמחזק את הטענה שבמקור בפרשת קרח לא מדובר בקרח עצמו).

בחומש דברים פרק י"א ו קרח לא מוזכר כלל: "וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל"

גם בתהילים (ק"ו ז) מוזכרים רק דתן ואבירם: "תִּפְתַּח-אֶרֶץ וַתִּבְלַע דָּתָן וַתְּכַס עַל-עֲדַת אֲבִירָם"

עונשו של קורח. תחריט עתיק מאת פ. ב. של. התיאור בתחריט מראה גם את האדמה הנפתחת וגם את האש היוצאת

המקורות בתורה סותרים. ייתכן שקרח נשרף וייתכן שנבלע ואולי גם וגם בצורה מסוימת, ומומלץ לעיין עוד במאמר נרחב בנושא של הרב משה וילינגר. לפירוט יתר של תיאור המעשים עצמם והדילוגים בין הקבוצות ניתן לעיין במאמריהם המפורטים של הרב סמט והרב לייבטאג, שבסוף דברו מסביר את המילה ויקח קרח? מה קרח לקח, קרח לקח שתי קבוצות שונות בעלות מכנה משותף של התנגדות למשה ואהרון, הפך עצמו למנהיגן ודוברן על מנת ליצור לעצמו בסיס כח גדול יותר וליצור קואליציה שלא לשם שמים.

אחד מהלקחים החשובים מהפרשה גם לימינו: מאחר וחלק מטענות הקבוצה נשמעות מאד לשם שמים, מלמדת אותנו התורה  שאפילו כאשר טענה מושמעת בצורה הגיונית חשוב לשים לב מי אומר אותה ומה המניעים האמיתיים שלו.

אפשרות נוספת לתארוך מרד קורח- האם מרד קורח היה בכלל לפני חנוכת המשכן?

מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח