בסיום פרשת קורח, מופיע אירוע בו אהרון עוצר בגופו מגיפה בעם ישראל (במדבר י"ז ו-טו)
"וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת-עַם ה': וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-משֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד ה': וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל-פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד: וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר: הֵרֹמּוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם: וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-אַהֲרֹן קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף: וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת-הַקְּטֹרֶת וַיְכַפֵּר עַל-הָעָם: וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל-דְּבַר-קֹרַח: וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל-משֶׁה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה:"
פרשה זו מעלה קשיים רבים. מה פשר תלונתם של בני ישראל. למה משה ואהרון לא עונים להם. מדוע משה לא מנסה להתפלל אל ה' כפי שעשה בחטאים קודמים של העם. מה פשר הכפרה של אהרון? איך אפשר להקטיר את הקטורת מחוץ למשכן, ואיך אהרון, כהן גדול מכהן, יכול להיטמא למתים?
ננסה לפרש. העם למעשה מתלונן כי משה ואהרון ידעו את תוצאות הניסוי מראש, את העובדה, שמשה ניסה לשכנע את קורח (המייצג את שבט לוי), ניתן לפרש כי משה לא ניסה לשכנע את שאר 250 האנשים, אחד אחד שיוותרו על הרעיון, אולם דחיית הניסוי למחר, מטרתה הייתה לתת לאנשים זמן לחשוב (ואכן, און בן פלת, המופיע בתחילה ברשימת האנשים ניצל, המדרשים מייחסים הצלה זו לאשתו ששכנעה אותו לא להצטרף לקורח) ולשנות את דעתם. הכינוי עם ה', מרמז לדעת המפרשים שכל 250 האנשים היו בכורות. הבכורות, אכן הוקדשו ביציאת מצרים והיו אמורים לעבוד במשכן ובבית המקדש, אולם הוחלפו בלויים (ההחלפה מתוארת בפירוט בפרשות הקודמות, אין סיבה להחלפה אולם הפרשנים מסכימים כי סיבתה היא חטא העגל בו לא נטלו הלווים חלק). העדה מתלוננת כי הבכורים, שהיו ראויים לבוא למשכן הומתו על ידי משה ואהרון. אולם בטענה זו יש קושי רב. העם כולו הרי ראה מה קורה כשמקריבים קטורת כשלא צריך, בני אהרון בעצמם מתו בחנוכת המשכן לעיני כל העם. כל אחד ידע מה יקרה למי שיקריב קטורת והיה צריך לא להשתתף בניסוי אותו הציע משה. על כך מפרש הרמב"ן כי התלונה הייתה שמשה הציע לבכורים, עבודה המיועדת לכהנים בלבד, והיה צריך להציע להם עבודה שמיועדת ללויים (למשל נשיאת כלי המשכן במסע הבא). ייתכן שאת הקטרת הקטורת היה צריך להציע רק לקורח (שכבר היה לוי, ורצה להיות כהן), אולם שאר הבכורות לא רצו עבודת כהונה אלא עבודת לוויה.
משה ואהרון לא עונים לעם, הם רואים את כבוד ה' ויודעים כי יש לשמוע את הדיבור. תגובת ה' דומה מאד לתגובה בפרק הקודם (ט"ז כא): "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע". בניגוד לפרק הקודם בו משה ואהרון מתפללים אל העם, משה מבין שהפעם הנגע כבר התחיל וה' לא מחכה לתגובה שלו. משה נוקט בצעד חריג, הוא מורה לאהרון לקחת את המחתה, לקחת אש מהמזבח ולעבור עם הקטורת בתוך העדה. החזקוני מסביר שהמטרה הייתה להראות שהקטרת הקטורת כשנעשית בידי כהן כמו שצריך, מצילה חיים ולא הורגת. אהרון לא מתמהמה ומתואר בתורה שהוא רץ. הפסוק מתאר את אהרון כעומד בין המתים ובין החיים. נראה שהמגיפה פעלה כאפקט דומינו שהחל מהמשכן והתקדם לכיוון מחנה ישראל. אהרון היה צריך לרוץ עד לנקודה אליה הגיעה המגיפה. מדרש תנחומא לפרשת תצווה (מובא ברש"י) מתאר זאת כך:
"אחז את המלאך והעמידו על כורחו.
א"ל המלאך: הנח לי לעשות שליחותי.
א"ל: משה ציוני לעכב על ידך.
א"ל: אני שלוחו של מקום ואתה שלוחו של משה.
א"ל: אין משה אומר כלום מלבו אלא מפי הגבורה, אם אין אתה מאמין הרי הקב"ה ומשה אל פתח אהל מועד בא עמי ושאל. וזהו שנאמר וישב אהרן אל משה."
במאמרנו
מתי אירע מרד קורח, הצענו שלוש אפשרויות תארוך. ברצוני להציע אפשרות רביעית, הנראית לא הגיונית בעליל אולם היא פותרת את הקשיים. לפי אפשרות זו, מרד קורח היה עוד לפני חנוכת המשכן!
נראה איך העמדת האירוע בזמן הזה בכלל אפשרית (אם כי בדוחק מסוים).
אם פרשת קורח הייתה לפני חנוכת המשכן, מותם של בני אהרון טרם התרחש, בני ישראל לא ידעו מהו העונש הקשה על הקטרת קטורת. גם החלפת הלויים בבכורות טרם התבצעה. דבר ההחלפה כבר היה ידוע, אולם ההקדשה של הלויים בפועל כפי המתואר בפרשת בהעלותך טרם התבצע ולכן באופן תיאורטי ניתן היה אולי לשנות זאת. גם המשכן לא מופיע בשמו (מופיע רק אוהל מועד). בפרשת קורח מופיע כי ה' בחר בשבט לוי לעבוד את עבודת המשכן, אולם ניתן להבין ציווי זה בלשון עתיד. כלי המשכן כבר מוכנים ועומדים, ואולי ייתכן לתארך את הפרשה לימים ספורים לפני חנוכת המשכן (שהרי זה אירע מתאים מאד לחולל מהומות ומרידות בדיוק לפניו). כמו כן,לפני חנוכת המשכן, לא נאסר על אהרון לבוא אל הקודש (דבר הפותר את הקושי בהמשך הפרשה בה מתואר ניסוי נוסף בו הוצבו מטות נשיאי השבטים ואהרון בקודש הקודשים), וגם לא נאסר עליו להיטמא למתים. נשארו קשיים בדברי דתן ואבירם הנראים כבאים לאחר חטא המרגלים, אולם גם אותם ניתן לתרץ שכן בני ישראל כבר היו כמעט שנה במדבר והרי אפשר היה להגיע לארץ ישראל מהר מאד בלי להמתין כל כך הרבה זמן במדבר סיני.
ראייה נוספת לדבר היא פרשת פרשה אדומה בראש פרשת חוקת הבאה מיד אחר כך שם מפורש שאת הפרה האדומה צרך לעשות אלעזר. רש"י מעיר מיד במקום "שמצוותה בסגן", אולם לפי דרכנו אפשר לומר שאלעזר הוא זה שהכין את אפר הפרה מהסיבה הפשוטה שאהרון היה טמא ולא יכל היה לעשות אותה, ולא מצאנו מקום אחר בו אהרון נטמא בטומאת מת. עניין האפשרות מטומאת מת היה כבר אפשרי עוד לפני חטא המרגלים, בפסח השני, ולכן יש להקדים את פרשת פרה אדומה ואיתה את פרשת אהרון העוצר את המגפה, ואיתה את פרשת קורח ועדתו עוד לפני חנוכת המשכן.
למרות שלכאורה אפשר להעמיד את פרשת קורח עוד לפני המשכן, נראה שעדיף ליישב את הקשיים בפרשה ובפרט את היטמאותו של אהרון למתים בכך שפעולה זו הייתה לפי ציווי של משה רבנו (הוראת שעה) עקב הצורך הגדול בהיטמאות זו על מנת להציל עם רב מבני ישראל. אכן בסיום הפרשה מתואר כי אהרון שב אל משה ומודגש "אל פתח אוהל מועד". אהרון לא יכל להיכנס פנימה עקב היותו טמא. גם סמיכות הפרשיות בין פרשת קורח לבין פרשת חוקת, בה מופיעה פרשית פרה אדומה המטהרת מטומאת מת, יכול לרמוז על כך שסמיכות זו באה עקב טומאתו של אהרון למתים (ובנוסף, גם טומאה לכל העם מאחר ואנשים רבים מתו במגיפות ובאורח טבעי על פני ארבעים שנות השהייה במדבר).
 |
| אהרון עוצר את המגיפה - אנני וולוטון Vallotton |
מאמרים ודברי תורה נוספים לפרשת קורח
