מה כוונת התורה במילה תורה?
בפתיחת ספר דברים מופיע הפסוק: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת-
הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר". מכאן עולה השאלה מה פירוש המילה תורה ומה היא כוללת? למרות שאחד מעקרי היהדות הוא "תורה מן השמים" והוא מתייחס לכלל התורה מבראשית ועד וזאת הברכה, ועיקר זה טוען שכל התורה כולה ניתנה מה' כמות שהיא, הרי שגם התורה עצמה, בפתיחתה לספר דברים נוקטת לשון ברורה, בכך שהדברים הם דברי משה (ואכן דברי ה' מופיעים רק לקראת סוף החומש בפרשיות ניצבים וילך ובשיאם בשירת האזינו). יתרה מכך, משה מתייחס בדבריו לתורה וזוהי מעין התייחסות עצמית (המובילה בהכרח לבעיות לוגיות), שעלינו לנסות ולפתור.
המילה תורה מופיעה פעמים רבות בחמשת החומשים (נקטתי מילה זו בכוונה, על מנת שלא להשתמש במילה תורה).
הופעות המילה תורה לפני ספר דברים
הופעתה הראשונה היא בברכת ה' ליצחק, בפרשת תולדות (בראשית כ"ו ה): "עֵקֶב אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי
וְתוֹרֹתָי" המילה תורה מופיעה ברבים ואכן הפרשנים הסיקו מכך שאברהם שמר גם את התורה שבכתב וגם את התורה שבעל פה. השימוש בלשון רבים, מופיע בעוד מספר מקומות בספר שמות למשל ט"ז כח: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה עַד-אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי
וְתוֹרֹתָי" וניתן לפרש באותה צורה גם שם.
בספר ויקרא אנו רואים את המילה תורה כמקדימה מונח אחר. כך למשל נמצא: תורת המצורע, תורת המנחה, תורת העולה, תורת החטאת וכו'. נראה שהופעת המילה תורה כבר נהייתה כקובץ של חוקים הקשורים לנושא מסוים (קודקס), כאשר אכן קיימים קודקסים רבים המתייחסים לנושאים שונים ואכן סיום ספר ויקרא (כ"ו מו) נראה שמאשר הנחה זו: "אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים
וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן ה' בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד-משֶׁה". שימוש זה מופיע גם בספר במדבר לרוב בענייני המצוות שלפי תוכנם אכן שייכים לספר ויקרא.
מקרה חריג מופיע בספר שמות, מיד ביציאת מצאים (י"ג ט): "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה
תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם". כאן אנו כבר רואים שלמעשה יש תורה אחת המכונה גם תורת ה' (ואולי ניתן לראותה כתורת התורות, כלומר כאוסף השלם של כל הקודקסים). נושא זה מקבל חיזוק בספר דברים, בו המילה תורה כבר לא מופיעה יותר ברבים כלל אלא רק ביחיד ומופיעה רק בה' היידוע: "התורה" (למעט פעם אחת). שימוש זה הופך את המילה למעשה לשם עצם חדש "התורה".
אביא דוגמה נוספת מתחום האסטרונומיה, כמו שיש הרבה ירחים, "הירח" הוא רק אחד, וכמו שיש הרבה שמשות, לכולם ברור למי מהן מתכוונים כשאומרים "השמש". כך גם התורה, כמושג היא מושג חדש הכולל את כל התורות.
מתורה בעל פה לתורה כתובה
בתחילת ספר דברים מופיעה המילה "התורה" מספר פעמים (מופיעים רוב המקורות וכאלו שהם מחדשים לעיוננו):
- א, ה: "בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל משֶׁה בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר"
- ד' ח: " וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר-לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם"
- ד' מד: "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר-שָׂם משֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
- י"ז יא: "עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל"
- י"ז יח-יט: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל-סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת-יְהוָֹה אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשׂתָם"
- מספר מקומות נוספים בפרק כ"ז בהם מופיע הביטוי "דברי התורה"
- כ"ח סא: "גַּם כָּל-חֳלִי וְכָל-מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵםה' עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ"
- כ"ט כ: "וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה"
- ל י': "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל-ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ"
- ל"א כד,כו: "וַיְהִי כְּכַלּוֹת משֶׁה לִכְתֹּב אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת עַל-סֵפֶר עַד תֻּמָּם: ...לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית-ה' אֱלֹקיכֶם וְהָיָה-שָׁם בְּךָ לְעֵד"
לא פורטו כל המקורות (מאחר ולא היו בהם חידושים), אולם רואים שבעוד שבתחילת חומש דברים המילה תורה היא מעורפלת ומתייחסת אכן לתורה שבעל פעם, לקראת אמצע הספר התורה היא כבר כתובה (ואלו בדיני מלך שנאמרים לעתיד) ולקראת סוף החומש התורה אכן נכתבת, על ידי משה, בשלמותה ובכללותה ונהיית ספר.
התורה כספר ללימוד תדיר
זהו שינוי דרמטי. התורה שעד לאותו שלב הייתה מושג רעיוני ערטילאי שפרטיו עוברים מדור לדור (תורה שבעל פה) ומיוצגת בעיקר על ידי לחות הברית הכוללים רק מעט מזער מהתורה, הופכת להיות ספר (ולמעשה מגילה שכן ספרים לא היו קיימים אז), שיש לו כמה העתקים! שניתן ואף חובה לעיין בו וללמוד אותו (וזהו אחד הציוויים הראשונים של ה' ליהושע (א' ח): "לֹא-יָמוּשׁ
סֵפֶר- הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל"). התורה נכתבה והופכת בכך להיות מושגת ומבוארת בידי משה עצמו, שהיה, לפחות לפי הבנה זו של הכתוב, הפרשן הראשון של התורה.
אכן המילה התורה המופיעה בתורה מתייחסת התייחסות עצמית לתורה. כל עוד התורה לא נכתבה, הרי שהיה אפשר להוסיף עליה, כאשר נכתבה, ודבר זה היה גם לפי המדרשים אולם ניתן להבין כך גם בפשט הכתוב, בפרשות ניצבים וילך שאירעו ביומו האחרון של משה רבנו, התורה כבר הושלמה ומשה יכול אף לרשום את סיפור מותו (ולדעות אחרות המופיעות בתלמוד, יהושע השלים שורות אלו). גם ההופעה האחרונה של המילה "תורה" בתורה מופיעה בפרק האחרון, בברכת משה בפרשת וזאת הברכה, בפתיחה החגיגית של הברכה (ל"ג ד):
"תּוֹרָה צִוָּה-לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". התורה נהייתה אחת, תורת ה' שניתנה על ידי משה.
עד ימינו נכתב ספר התורה כמגילת קלף בשיטה המסורתית. אנשים הכותבים או תורמים ספרים מזכים אנשים אחרים במצוות כתיבת אותיות בספר התורה. סופר הסתם משייר בסוף התורה מספר אותיות שאנשים יוכלו לכתוב. מאחר ורוב הנאשים אינם בקיאים בכתיבת סת"ם, הסופר כותב אותיות חלולות והאנשים ממלאים אותם בדיו, וכך יכולים כולם לכתוב חלק אותו או שתיים בספר ולקחת חלק במצוות כתיבת ספר תורה.
בתמונה למטה, ניתן לראות את המחבר כותב במעמד סיום כתיבת ספר תורה. ספר זה נכתב לזכרו של החייל
אריאל צבי בורג והוקדש לבית הכנסת לכו נרננה (קרליבך) בגבעת שמואל על ידי הוריו אליעזר ורוזיטה. יהי זכרו ברוך.
 |
| המחבר כותב אותיות בספר התורה |
מאמרים נוספים לפרשת דברים
