נאחז בסבך חיים נבון

הוצאת ידיעות אחרונות חברה להוצאת מעליות של ישיבת ההסדר במעלה אדומים, והוציאה מחדש מספר ספרים שהוצאו בעבר. בין הספרים ניתן למנות את ספרי הרב סמט: פרקי אליהו, פרקי אלישע וסדרות העיונים בפרשת השבוע. לאחרונה יצא בהדפסה מחודשת ספרו של הרב חיים נבון, נאחז בסבך, על משנתו של הרב סולוביציק (להלן הרב). הדפסות מחודשות אלו הן מבורכות. הספרים נחשפים לקהל קוראים גדול הרבה יותר מאשר לזו של הוצאה קטנה ולמחברים יש אפשרות לערוך ולהכניס תיקונים ושינויים שלא היו מתאפשרים אחרת. הספר נאחז בסבך מצטרף למספר ספרים אחרים של הרב נבון בהוצאת ידיעות אחרונות והוא דומה להם בעיצובו ובכריכתו.

הוצאת ידיעות אחרונות עוסקת רבות בהגותו של הרב סולובייצ'יק ומאמרים מהרצאותיו תורגמו ופורסמו במסגרת הסדרה "מאוצר הרב" אותה סקרתי בעבר ושכרכים נוספים ממנה נמצאים בהכנה. כפי שמעיד הרב חיים נבון בהקדמה: "בחברה שבה גדלתי, שמו של הרב סולובייצי'ק היה ידוע מאד, אולם הגותו לא הייתה ידועה כלל". נדמה שהגותו של הרב עדיין אינה ידועה מספיק והסיבות לכך רבות. הרב פעל בארצות הברית ורוב מאמריו כתובים באנגלית ובשפה קשה ביותר. סדרת מאוצר הרב המלקטת הרצאות (ולא מאמרים כתובים) המדברות בשפה פשוטה יותר ובתרגום משובח וההוצאה המחודשת של ספרו של חיים נבון מביאות מקצת מהגותו של הרב סולבייצ'יק בצורה ברורה וקלה.

ספרו של הרב חיים נבון בנוי בצורה שכל פרק דן בנושא אחר בהגותו של הרב, כאשר כפתיחה מומלץ לקרוא את הפרק הראשון ולאחריו ניתן לקרוא את הפרקים ללא סדר מסוים. חלק מהפרקים מתארים נושאים שנלקחו ממבחר מקומות וחלקם מסבירים מאמר מסוים. לצורך כתיבת הסקירה אתאר את הפרקים הרביעי והשביעי העוסקים ביחסו של הרב לציונות ולמדינת ישראל (כפי שפורסם במאמר "קול דודי דופק" משנת 1956) ובאתגרים העומדים בפני האדם המאמין בעולם המודרני (כפי שפורסמו במאמר "איש האמונה הבודד" בשנת 1965 ובטרם התקדם (?) עולמנו לשלב הפוסט-מודרני). אמנם המאמרים בני 50 שנה אולם הם רלוונטיים כאז כן היום. סיבה נוספת לבחירה במאמרים אלו היא העובדה כי הם נגישים מאד לקורא הישראלי ומופיעים בכרך "אמונה בזמן משבר" בסדרת עם הספר, אף הוא בהוצאת ידיעות ספרים.
שיטת העבודה בסקירה הייתה לקרוא את פרקיו של חיים נבון ולאחר מכן לעיין במאמרים עצמם ומתוך כך לבחון את עבודת ההסבר והפרשנות.

במימד ההשוואה מאמריו של חיים נבון אורכם כשליש מאורך המאמר המקורי. הם מתחילים בהסבר רקע כללי למאמר ומתחילים לנתח את המאמר לפי הסדר שלב אחר שלב. חלק חשוב מהדיון של נבון הוא בהתייחסו לרלוונטיות של המאמרים בימינו למשל בעמ' 184: "עברו עשרות שנים, ואנחנו חיים בתקופה שונה לחלוטין. בעידן הפוסט-מודרני, האמונה העיוורת בשכל האנושי התמתנה מאד. אחרי התפרצות האיידס - מי מאמין שהשכל האנושי ידביר את כל המחלות? אחרי קריסת הקומונזים - מי יכול לחשוב שהשכל ימצא פתרון למצוקות החברה?", פרשנות אישית זו של נבון והשלכת הדברים לימינו מאירה את המאמרים באור חדש.

גם בסיומו של כל פרק, מוסיף הרב נבון פרשנות אישית והתאמה של הדברים לימינו (ובפרק העוסק ביחסו של הרב לציונות, סיום זה הוא נספח שלם הניתן לקריאה כפרק בפני עצמו והעוסק בין היתר בשאלות מדוע לא עלה הרב לארץ ישראל ובהשוואה הבלתי נמנעת בין הרב קוק לרב סולוסייצ'יק ביחסם למפעל הציוני החילוני).
ספרו של נבון מצטט את המאמרים באותם קטעים שנראו למחבר משמעותיים במיוחד אך למעשה הוא עובר עם הקורא קריאה מודרכת של המאמר (ללא צורך במאמר עצמו), כאשר הוא שומר על סדר הפרקים בתוך המאמר ומבאר אותם במילותיו שלו. הניסוחים בהירים וקולעים, והמילים הקשות מהמאמרים המקוריים מושמטות.

רעיונות העיקריים מוצגים בצורה תמציתית ובהירה במילים פשוטות. כתיבה זו פותחת בפני הקורא שתי אפשרויות טובות.  לקוראים המעונינים להעמיק יותר, הספר נותן מבוא מצוין המאפשר לקרוא את מאמריו המקוריים של הרב (ובפרט את שני המאמרים שהזכרתי לעיל הנגישים מאד לציבור הרחב לעומת יתר המאמרים) ולהבינם בצורה טובה בהרבה מאשר ללא הספר. בסקירה קודמת סקרנו גם את הספר "רב בעולם החדש" המכיל סיכומי הרצאות מכנס במשנת הרב. ספרו של נבון יכול לשמש אף הקדמה לספר הנ"ל המניח הכרה כלשהי עם כתבי הרב והבנה שלהם ודן בהיבטים עמוקים הרבה יותר שלהם ובהשפעתם על התרבות היהודית בכללה.

לקוראים המעונינם לקבל את עיקרי משנתו של הרב סולובייצ'יק ספרו של נבון יספיק להבנת שיטתו והגותו של הרב סולובייצ'יק בנושאים הנ"ל ומבחינתם טעימה זו תהיה מספקת, אך עדיין חשוב להבהיר כי היא בגדר טעימה בלבד, ככותרת המשנה לספר: "שערים להגותו..." אלו הם השערים בלבד, הספר מאפשר להציץ פנימה דרך השער ולסייע במעבר דרכו, אך הוא אינו תחליף לכניסה בשער.

נאחז בסבך - חיים נבון

נאחז בסבך
שערים להגותו של הרב סולובייצ'ק
חיים נבון
הוצאת ידיעות אחרונות
תשע"א 2011
הוצאה מחודשת
285 עמודים
לקריאת הפרק הראשון מאתר ההוצאה

תשובות לחידון ראש השנה

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לראש השנה, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.


מתחילים.
דף חידות ראשון

• השופר, התמרים, התפוח בדבש, הרימון והדג מתייחסים למהנגים הידועים של החג
• ציור הכבשה של קדישמן, מתייחס גם הוא למנהג לאכול ראש כבש בחג (שנהיה לראש ולא לזנב)
• התפילה על שפת הים היא אמירת תשליך, תפילה מיוחדת לראש השנה.
• בגד או פרי - נהוג להניח על השולחן פרי חדש שלא נאכל או ללבוש בגד חדש ולכוון גם עליו בברכת השחיינו בלילה השני של ראש השנה.
• הירח החדש מזכיר לנו שראש השנה הוא גם ראש חודש וגם מכונה "בכסה ליום חגנו - שהירח מתכסה בו"
• חברה למוצרי פלסטיק - חברת כתר - רמז לברכת מלכויות והמלכת ה', עיקרו של ראש השנה
• האצבע עם הקשר - סימן לזכירה ורמז לברכת זכרונות
• ראש השנה הינו יום בריאת העולם ותמונת הפיצוץ הגדול (Big Bang) מרמזת על כך
• לא כבד ולא קשה - קל - מזמור קל בתהילים שמוסף לתפילת שחרית מראש השנה ועד יום כיפור.

דף חידות אתגר

• בעיטת הקרן מרזמת לפסוק האחרון בהפטרת היום הראשון "...וירם קרן משיחו". המילה קרן מופיעה פעמים רבות בתפילה
• למניעת התנגשות של אסטרואיד - שמה של הנציגות הישראלית בפרוייקט בינלאומי לניטור אסטרואידים הוא "מגיני ארץ" כנאמר בתהילים לפני קריאת השופר (תהילים מ"ז י): "נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹקי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹקים מָגִנֵּי-אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה".
• גם לחיצת הידים לקוחה מאותו מזמור: "כָּל-הָעַמִּים תִּקְעוּ-כָף הָרִיעוּ לֵאלֹקים בְּקוֹל רִנָּה"
• לימוד יומי - ספר חק לישראל מכיל קטע לימוד יומי בתורה, משנה תלמוד וכו' ומזכיר את הפסוק: "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב". פסוק זה נאמר בתפילה פעמים רבות.
• אסור לשתות יין מרמז על חנה שנדמתה לעלי כשיכורה ועל הכחשתה "...ויין ושכר לא שתיתי..."
• רחיצת הידים מרמזת למזמור כ"ד בתהילים: "נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא-נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה"
• מחרוזת הפנינים, רומזת על פננה, אשתו של אלקנה.
• מכונת האניגמה (נראית כמו מכונת כתיבה) הינה מכונת צופן משוכללת. סיפור פיצוח הצופן על ידי כוחות הברית במלחמת העולם השנייה הינו מרתק. בכל אופן בתפילה יש התייחסות לקב"ה כ: "מפענח נעלמים"
• איי הוואי - איים רחוקים ביותר מישראל ומוזכרים ברמז בהפטרת היום השני (ירמיהו ל"א ט): "שִׁמְעוּ דְבַר-ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ"
• כמעט בת שנה מרמז לשירו של אהוד מנר אחותי הקטנה. הפיוט "אחות קטנה" פותח את תפילות ראש השנה ונאמר בבתי כנסת רבים
• בסמל העיר תל אביב מופיעות המילים "אבנך ונבנית" הלקוחות מהפטרת היום השני (ירמיהו ל"א ג): "עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים"
• א=מ +כ, משחק מילים על החלפת הסיום האל הקדוש בסיום המלך הקדוש.
• כאשר מתפללים "כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" מומלץ לכוון לממשלת אירן ולצורר העומד בראשה.
• תמונת קבר שמואל הנביא שעל לידתו מסופר בהפטרת היום הראשון
• איך אסתר קשורה? ובכן. המילה ובכן מופיעה בתפילה פעמים רבות ומרמזת על דברי אסתר "ובכן אבוא אל המלך". כמו שאסתר באה אל המלך ללא סיבה וחששה לחייה, כך אנו צריכים להרגיש בבואנו אל המלך. תשובה נוספת היא "ספר הזכרונות" המופיע במגילת אסתר ובפיוט ונתנה תוקף.
• העורך דין הוא אחד מתאריו של ה' בפיוט: "לאל עורך דין..." 

תשובות לחידות ושאלות עזרא מרום

1.   א.   3 סוגי תקיעות בשופר.   ב.  3 ספרים נפתחים לפני הקב"ה ג.    3  דברים שמעבירים את רוע הגזירה   ד. 3 שלבים בתשובה ה.    3 קטעים בתפילת המוסף.

2.  א. נפקדו שרה, רבקה וחנה.  ב. יצא יוסף מבית הסוהר  ג. נפסק שעבוד אבותינו במצרים. 

3.  מסכת ראש השנה משנה א': 4 ראשי שנים הם:  א' ניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים; א' אלול ר"ה למעשר בהמה; א' תשרי  - ר"ה לשנים ולשמיטות; ט"ו בשבט – ר"ה לאילנות.

4.  כסה =יום שבו הירח מכוסה  בתחילת החודש; עשור = היום העשירי בחודש  שהוא יום הכיפורים.

5.           אני לדודי ודודי לי             – כנגד התפילה

              איש  לרעהו ומתנות לאביונים   – כנגד הצדקה

              ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך – כנגד התשובה

6 .  בפרשת כי תבוא:" ישימך א' לראש ולא לזנב."

7.  100 תקיעות.

8.  תפילת משה בחטא העגל, תפילת מרדכי לבטול גזירות המן, תפילת אנשי  נינווה  בספר יונה.

9.   א. צדקה תציל ממוות  ב. אין ישראל נגאלים אלא בצדקה

      ג.  ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.

10.  חרטה על העבר, וידוי וקבלה לעתיד.

11.  א. התרת נדרים  ב. כדי להיכנס ליום הדין בלי עוון הפרת נדרים

12.  מזל חודש תשרי= מאזניים; כי שוקלים במאזניים זכויות כנגד עוונות.

13.  מזונותיו של אדם קצובים לו מתשרי עד תשרי  חוץ מ- 4 דברים ראשי תיבות תשרי:   תלמוד תורה, שבתות, ראשי חדשים ,ימים טובים  (גמרא ביצה, ט"ז).

14 .  א. החודש השביעי,  ירח האיתנים.

        ב. תשרי =  התרה ומחילה ,כמדרש חז"ל  "תשרי ותשבוק כל חובותינו".

15.  בגלל יום הדין: "אפשר מלך יושב על כסא דין וישראל אומרים שירה"? 

       (גמרא ערכין, י').

מאמרים נוספים לראש השנה

תשובות לחידון ניצבים וילך

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לפרשת ניצבים וילך, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.


מתחילים.

• ספר התורה מוזכר כמה פעמים בפרשה ובפרט במצווה האחרונה בתורה, כתיבת ספר תורה. תווי הנגינה מייצגים את השירה, שירת האזינו.
• הסוכה וניפגש בשביעיות מזכירים את מצוות הקהל, פעם בשבע שנים בחג הסוכות.
• הסולם שמגיע לשמים מרמז על הפסוק: "מי יעלה לנו השמימה"
• CXX מסמל 120, גילו של משה רבנו
• השרש משמאל והצמח מימין הם "שרש פורה ראש ולענה"
• הדלת המסתובבת מסמלת את דבריו ל משה "לא אוכל עד לצאת ולבוא"
• האדמה היבשה והתרכבות הכימית של גופרת S ומלח NaCl מוזכרות בפרק כ"ט פסוק כב
• האלה מוזכרת בפרק כ"ט יא.
• באר המים מתייחסת לשואבי המים (פסוק י')

תשובות לחידות עזרא מרום

1.   ביום מותו. 

2.  א) אברהם אבינו בעקידה.  ב) רבקה ובנות יתרו שאבו מים.

3.  הגבעונים בימי יהושע.

4. הכנענים

5.  גילולים ושיקוצים (כט',16).

6.  שורש פורה, ראש ולענה.

7 .  "באף בחימה ובקצף"  (כ"ט, 27). 

8.  בפסוק: "ומל ה' א' את לבבך  ואת לבב זרעך" ראשי תיבות אלול, מרמז על                התשובה.

9.  בקריאת שמע: "ואהבת את ה' א' בכל לבבך ובכל נפשך" 

10.  א. "ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה עד תומם.

      ב. וידבר משה את דברי השירה הזאת עד תומם.

11.  א. בתפילת ערבית לפני קריאת שמע.

       ב. הביטוי מתייחס לתורה ולמצוות.

12. ישעיהו 

13. א.   יעקב בחלום הסולם.   ב.מראשי תיבות הפסוק (מהסןף להתחלה ) מתקבל: עניו    רומז לכך שד' משרה שכינתו על אדם עניו.

14. היום =רמז לראש השנה יום הדין

15.לענה= עשב מר  (רש"י)

ארץ ישראל כאנתיתיזה למצרים ולמדבר

בפרשת עקב, מופיעה ארץ ישראל לרוב. מאמר זה יתמקד בשתי ההופעות של ארץ ישראל המנגידות אותה למקומות קודמים בהם היו בני ישראל: ארץ מצרים והמדבר.
בפרק ח' פסוקים ז-י מופיעה ההשוואה הראשונה:

"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ"

פסוקים אלו מופיעים מיד לאחר תיאור ההתנהלות במדבר ותיאורו של המן. בניגוד לפעמים הרבות בהם המן מתואר בצורה חיוביות כמזון משובח, אכילת המן מתוארת כעינוי. זאת לא בגלל טעמו של המן שהיה כצפיחית בדבש אלא בגלל שהמן היה מזון ליום אחד בלבד. המן הוא מזון בלתי מוכר, טעמו משונה וצריך גם להתאמץ להשיגו. אבל אם המן טעים מאד, מדוע אכיכתו יום אחרי יום היא עינוי?

גם אם טעם המן היה משתנה כמדרשים, האדם צריך גיוון בחייו ואכילת מספר מסוים של מזונות. מי לא שמע או אמר את הביטוי הבא: "כמה פעמים אפשר לאכול???", ועכשיו מתברר העינוי. העינוי אפילו גדול יותר. את המן לא ניתן לשמור. אסור לשמור את המן. יש לאסוף כמות מספיקה בדיוק ולגמור אותה. מה יהיה מחר? כל יום צריך לקוות מחדש שנקום בבוקר ונמצא מן. אמנם לאחר עשרים שנה ייתכן ובני ישראל התרגלו למן, אולם החשש תמיד ניקר, שמא מחר בבוקר לא יהיה מן (במאמר מוסגר זוהי בעייה הידועה כבעיית האינדוקציה. אנו מסיקים מסקנות לגבי העתיד על סמך נסיון העבר, למרות שאין שום סיבה לעשות כן. הדוגמה הקלאסית היא שמחר בבוקר השמש תזרח מאחר והיא זרחה באלפי הבקרים האחרונים).

רק ביום ששי, היה אפשר לאסוף מן ליומים וככה ידעו האנשים שלפחות לשבת יהיה להם מה לאכול ובכך לשמוח להנות ולנוח ביום השבת. רעיון זה עונה על השאלה ממה בני ישראל היו צריכים לנוח בשבת. כידוע בני ישראל לא עבדו או נזדקקו לעשות מלאכה כלשהי, כל צרכם הגיע באופן ניסי, אבל גם באיסוף המן הייתה טרחה לא מעטה. בשבת בני ישראל יכלו לנוח מהדאגות החומרית. כבר כשנכנסה שבת ידעו כולם כי למחר יש אוכל ואין צורך לטרוח.

והנה בארץ ישראל הדברים משתנים. המים קיימים בארץ, הם אינם ניסיים והארץ מגדלת כל טוב. שבעה מינים טובים מפורטים בפסוק. איזה גיוון. אכן הלחם הוא מזונו העיקרי של האדם והוא גם בן הבודדים שאינו נמאס (ורבים אוכלים לחם מדי יום), אולם פרט ללחם, הטבעי, יש גם מינים נוספים, פירות טובים וחלב ודבש (חלב ודבש מופיעים במקורות אחרים). כמו כן האכילה אינה במסכנות. אין צורך לקבץ אוכל דבר יום ביומו. יש גידולים, יש אסמים, אפשר לאגור פירות ירקות וזרעים. הארץ עשירה אולם צריך לעבוד בשביל העושר, את הנחושת צריך לחצוב, היא אינה מונחת כך שרק צריך לקחתה. עבודה תהיה, אולם יהיו לה תוצאות. במצב כזה האדם אכן יכול לאכול ולשבוע (והשביעה היא שוב ההרגשה שלא צריך לאכול עכשיו כי יהיה גם מה לאכול מחר) ולברך את ה'. ארץ ישראל מוצגת כהנהגה הטבעית ולא כהנהגה ניסית. האדם עמל ועובד למזונו ורואה בכך ברכה.

בהמשך הפרשה ארץ ישראל מושוות לארץ מצרים בכמה פסוקים שהם מהיפים ביותר שיש בתורה בכלל ובשבחה של ארץ ישראל בפרט, פרק י"א י-יב:

"כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"

ארץ ישראל אינה כארץ מצרים. נבהיר מהי ארץ מצרים. ארץ מצרים היא ארץ מדברית אשר בקצה המזרחי נהר גדול, מהגדולים בעולם וכל כולה מדבר. נהר הנילוס הוא נהר החיים של מצרים ולא פלא שבתרבות המצרית נהר הנילוס היה האל ופרעה היה הנילוס (וראו הפטרת וארא יחזקאל כ"ט ג: " ...הנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרֹבֵץ בְּתוֹךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי").

זרימתו של נהר הנילוס קבועה ועוצמתה משתנה. באביב, זרמי הנהר נושאים איתם את זרמי הגשמים מעומק היבשת השחורה, גשמים הנושאים איתם אדמה עשירה במינרלים. הופעת מי הגשמים האלו שהייתה תמיד באותו זמן בשנה, גרמה גם לכוכב סיריוס, כוכב הנראה בבירור בשמי מצרים בעונה זו, להיהפך לאל ולכוכב המבשר את השפע).

האדמה העשירה ממרכז אפריקה עברה אלפי קילומטרים והתפזרה בשטח הדלתא של מצרים. כל מה שנשאר לעשות הוא לזרוע ולחכות שהגידולים יגדלו, בדיוק כמו שפסוק י' אומר. את השדה אפשר להשקות עם הרגל, מזיזים את המים ממקום למקום. גם סביב הנילוס לפני הדלתא, יש רצועה דקה של ירוק למרחק קילומטרים בודדים. הקמת סכר אסואן, שינתה לחלוטין את התנאים החקלאיים במצרים שהיו זהים במשך אלפי שנים, והיא אחד הגורמים לכך שלמדינה הענקית, אין כמעט יכולת להאכיל את אנשיה.

הסכם השלום עם ישראל תרם מעט בכך שהמצרים מתחילים לאמץ טכנולוגיות גידול והשקייה חדשניות עדיין רק בקירבת הנילוס אולם יישומם בצורה מלאה עודנו רחוק. תמונת לווין זו ממחישה. הדלתא ירקוה לגמרי ובשאר ארץ מצרים פס צר בעובי כעשרה קילומטרים (לעיתים עד עשרים) לאורך הנילוס. פרט לכך כלום.

ארץ מצרים בתמונת לווין

ארץ ישראל שונה ממצרים. בישראל המים מצויים בכל מקום, אולם קיומם הוא "למטר השמים תשתה מים". המים קיימים בכל מקום אולם לא בכמויות הבלתי נגמרות שיש בנילוס שתמיד היו ותמיד יהיו (כל עוד האדם לא מפריע), אלא יש לחכות לגשם. לכאורה לארץ מצרים מעלה. המים שם זמינים תמיד. אולם פסוקים אלו מדברים על מעלתה הרוחנית של ארץ ישראל. בניגוד לכל הארצות בהם יש משטר מים קבוע (לשטפונות או לבצורות) בארץ ישראל הדברים תלויים באנשים ובמעשיהם. למטר השמים תשתה מים. את הארץ הזו ה' דורש ועינו בה. בארצות האחרות ה' משאיר לחוקי הטבע לעשות את עבודתם אך בארץ ישראל יש מעלה מיוחדת. מעלה גבוהה זו של הקרבה לה' היא הייחוד הגדול של ארץ ישראל.

אולם אין הדבר פשוט אלא דווקא מחייב מאד. פרשת והיה אם שמוע, הפרשה השנייה של קריאת שמע, מופיעה מיד לאחר פסוקים אלו והיא בהחלט מרחיבה ומבארת את הדברים ומציגה את שמירת המצוות כתנאי הכרחי ל: "וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ".
גם בימינו בעיית המים היא חריפה ובכל שנה אנו מייחלים לגשמים משמעותיים שימלאו את מקורות המים הנתונים בחוסר רב. לאחרונה מדובר רבות על פרוייקטים של התפלת מים שימלאו את המחסור, אולם אין זה נכון. התפלת מים תפתור רק חלק מהבעייה ותייצר בעיות חדשות לרוב. ההתפלה דורשת אנרגיה מרובה שתתרום לאפקט החממה. מתקני ההתפלה הם גדולים ויתפסו שטח ניכר ליד החופים. קיבולת ההתפלה מוגבלת ועיקר תוצרתה מים לחקלאות. מים מותפלים חסרים מינרלים כדוגמת מגנזיום וההשפעה לטווח ארוך אינה ידועה. בעייה שהתפלה לא תפתור כלל היא מים לטבע. חידוש המאגרים הטבעיים חיוני. באסון הכרמל בחנוכה, היה ברור כי השריפה הגיעה למימדים אדירים עקב הבצורת והאדמה היבשה. אדמה וצמחייה לחה היו ממתנים מאד את עוצמת האש. גם הנחלים ומעיינות המים הטבעיים דורשים את שלהם אחרת הם מתייבשים. לאחרונה שוקמו מספר מקומות במדינה. נחל עין גדי שוקם וכל שאיבת המים עברה לתחתיתו וגם נחל עיון שוקם וזורמים בו (מעט) מים כל השנה. ההתפלה יכולה לסייע בכך שתשחרר משאבים ותיתן למקורות המים מספיק זמן להשתקם ובכך ארץ ישראל תשוב להיות "אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר".

אבל לא רק על מים מדובר. ארץ ישראל היא המקום בו יש השגחה ישירה של הקב"ה לטוב ולרע. זה מתגמל אולם זה קשה ומחייב. עמי כנען לא היו ראויים להשגחה זו, אולם ההשגחה לא פסקה, אלא עמי כנען הוחלפו בעם ישראל. גם עם ישראל נמצא פעמיים לא ראוי ויצא לגלות. זכינו להיות בדורות החוזרים לארץ, עוסקים בבנינה וחיים במקום בו יש השגחה ישירה של האל, והדבר מחייב אותנו.