תשובות לחידון יום כיפור

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות ליום כיפור, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.





ועוד קצת....






ועוד קצת...




מתחילים.
איסורי החג רמוזים בדף - איסור אכילה ושתייה, איסור רחצה (דגל שחור), איסור סיכה בשמן (סיכת הבטחון) ואיסור נעילת הסנדל (רגליים יחפות)
האיש הכורע מרמז על הכריעות וההשתחוויות המלוות את תפילת מוסף ומזכירות את ההשתחוות שהייתה בבית המקדש (פעולה שאסור לבצע אותה שלא על הר הבית ולכן אנו רק כורעים ולא משתטחים לגמרי על הרצפה כפי שהיה נהוג במקדש).
בגדי הלבן מרמזים על לבושו של הכהן הגדול. בגדי לבן אלו מהווים אחד מן המקורות לשימוש בקיטל ביום כיפור.
רב החובל מתקשר גם לספר יונה וגם לפיוט "כחומר ביד היוצר" הנאמר בערב, בבית  "כי הנה כהגה ביד המלח"
מפת יפו מרמזת לנמל ממנו ניסה להפליג יונה. יעדו של יונה היה תרשיש, מילה שגם משמשת לתוא אחת מאבני החושן ובשמה הלועזי אקוומרין.
התולעת, הקיקיון והלוויתן (דג גדול) מופיעים כולם בספר יונה, ובלשון המיוחדת "וימן ה'..." היונה כמובן מתייסת ליונה עצמו.
האיש הישן מרמז על יונה שנרדם על הספינה בעיצומה של הסערה.
המילה להבה הינה ר"ת של לשנה הבאה בירושלים הבנויה הנאמרת בסיום תפילת נעילה.

חידות לפרשת שופטים

לפני דף החידות הרגיל לפרשת שופטים שיעלה בהמשך השבוע, הנה חידה שפורסמה בעלון Torah Tidbits (מובאת באישור).
פתרון החידה מופיע בהמשך אחרי חידות הציורים
האם עמדת השחמט הבאה חוקית??

האם העמדה הבאה חוקית?

ולחידות הציורים הרגילות. החידון לפרשת שופטים מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת שופטים. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות   אולם מומלץ לנסות היטב לבד.

חידות לפרשת שופטים

ולחידת השחמט. מבחינת חוקי השחמט העמדה חוקית. למרות שכל צד מתחיל עם שני סוסים אין מניעה, ולפעמים אפילו כדאי, להכתיר רגלי לפרש ולא למלכה (הכתרה לצריח או רץ מותרת גם ולפעמים תהיה חיונית באם הכתרה למלכה תגרום לפט ותמנע נצחון). אחד מהסוסים הוא רגלי שהגיע לשורה השמינית והוכתר לפרש. מבחינה הלכתית נראה שיש איסור לפי דין המלך "לא ירבה לו סוסים" שאוסר להרבות סוסים מעבר לשניים המקוריים. אולם האיסור הוא רק כשהסוסים אינם נחוצים אלא מהווים קישוט שירוצו לפני מרכבתו. במשחק השחמט יתרון של שני סוסים אינו מספיק ומלך ושני סוסים אינו יכול לנצח מלך בודד והתוצאה היא תיקו. הסוס הנוסף נחוץ לצורך נצחון במלחמה (במשחק) ובשל כך מותר להרבות סוסים גם מבחינה הלכתית. אכן ייתכן ועמדה דומה אולם בה ארבעה סוסים ללבן תהיה אסורה מבחינה הלכתית.

רבי נחמן מברסלב - ההתגלות והתיקון - צבי מרק

אפשר לאהוב אותם ואפשר לא לסבול אותם, אבל אי אפשר להתעלם מהם. הסיסמה הידועה, הכיפות המיוחדות, ניידות השמחה והריקודים וההצעה לקבל חוברת קטנה עם כמה פרקי תהילים הם מהסממנים הבולטים ביותר של תנועת חסידי ברסלב בישראל. הפופולריות העולה של התנועה בציבור מתרגמת לפופולריות בתחום המחקרי וצבי מרק הוא אחד החוקרים הבולטים בנושא שכבר פירסם מספר ספרים העוסקים ברבי נחמן מברסלב ובתורתו.
ספרו השלישי של מרק "התגלות ותיקון" בנוי על היכרות כלשהי עם תורתו של רבי נחמן (שבאה לידי ביטוי בעיקר בסיפורי המעשיות שלו) ומרחיבה אותה לתחומים נוספים. פרקי הספר עוסקים בהתגלויות מיסטיות המתוארת בכתבים (חלקם ידועים וחלקם סיפורים נדירים שהופיעו רק בכתבי יד) ועל ההשפעה של התגלויות מיסטיות אלו על רבי נחמן, על תורתו ועל חסידיו עצמם. הפרק העוסק בהתגלות מענין מאחר והוא מציב, לפי סיפורו של רבי נחמן עצמו (המעשה מהלחם), את רבי נחמן כעומד בשורה אחת עם משה רבנו ומקבל את התורה כולה ישירות מבורא עולם. לא מפתיע שרבי נחמן רצה שהסיפור יישאר גנוז ויועבר בעל פה. בסיפורים אחרים מוכרים יותר ומאוחרים יותר (מעשה באורח), שוב זוכה רבי נחמן להתגלות אבל שם, לכאורה שנים רבות לאחר ההתגלות הקודמת, הבנתו כבר פחותה, באופן הבא אולי להדגיש שככל שלומדים יותר מבינים שיש עוד הרבה יותר מה ללמוד ולמעשה יודעים פחות.
החלק השני של הספר עוסק בפעילות האקטיבית החשובה ביותר של חסידות ברסלב והיא התיקון. התיקון הוא מושג מקובל ביהדות ויש תיקונים רבים, הידועים בינהם הם תיקון ליל שבועות, הבא לתקן את מעשי בני ישראל לפני ואחרי קבלת התורה, ותיקון חצות שאפשר לעשותו בכל לילה. הפרק העוסק בתיקון, מציג את התיקונים השונים של רבי נחמן, שוב בהתאם לכתביו, שהתגבשו לידי התיקון הכללי ובפרט התיקון הכללי הנאמר על קברו בעיר אומן שבאוקראינה.
בשני פרקים אלו המחבר נוקט שיטות ספרותיות לניתוח המעשיות של רבי נחמן. מעשיות אלו, שאם טרם קיבלתם באיזה צומת מבחור חביב, קשות לקריאה ומכילות רבדים נסתרים ועטופי סמלים, דימויים ומשלים. מעשיות אלו מתאימות מאד לניתוח ספרותי בנוסף לניתוח הסיפורים בהתאם למקורות הקבלה ותורת הסוד השונים.
למתענינים בכתבי ובתורת הרב, בין בתור חסידים המעונינים להרחיב את אופקיהם ובין בתור חוקרים או מתענינים מהצד (ואכן, קשה לי לראות את רבבות חסידי ברסלב אוחזים בספר זה), יוסיף הספר תובנות והבנות, ובפרט אם יבוא לאחר קריאת ספרים המוקדמים שכן למרות שהוא ניתן לקריאה עצמאית הוא מניח ידע כלשהו עם תורת ברסלב. לחסרי רקע היה יכול להואיל מבוא קצר.
כהדיוט בתורת ברסלב מצאתי את עצמי מתענין בעיקר בפרק האחרון, הקצר מדי, הבא לתאר מה קרה לחסידות ובחסידות במאתיים השנה האחרונות מאז פטירת רבי נחמן. חסידות ברסלב היא חסידות של אדמור אחד. לרבי נחמן אין יורש ואין ממשיך והחסידות הייתה תמיד שולית וקטנה וכמעט נעלמה מהעולם.
נפילת ברית המועצות, שינתה את התמונה. העיר אומן באוקראינה נהייתה נגישה, ותנועת ברסלב התעצמה וגדלה בעיקר בזכות מצטרפים חדשים, רובם חוזרים בתשובה, ללא זיקה כלשהי קודמת לדת בכלל או לחסידות בפרט. כיום עולים לרגל (לקבר רב נחמן באומן!) עשרות אלפי איש מדי ראש השנה. הפרק האחרון בספר מתאר בעיקר את ההתפתחות והשוני בעשר השנים האחרונות, את האירועים באומן, את אירועי התשליך ואמירת התיקון... הכותב אף מזכיר את סרטו של פול מזרוסקי: "יהיפי" ואת ההתפעמות שלו כיהודי חילוני ממה שקורה שם.

תופעה זו והתעצמותה ראויה להיחקר. מה גרם לפריחה של התנועה? מה המסר העכשווי של התנועה (פרט לדרישה לעלות לקבר ולומר שם את פרקי התיקון)? מדוע התנועה קורצת כל כך לחוזרים בתשובה (האם זו החוויה המיסטית המובטחת?) לאנשים חילוניים ואפילו ללא יהודים (כחלק מעידן הניו-אייג')? מה רמת המשיחיות של התנועה כיום והאם היא תנועה משיחית? מה יחסי הגומלין בין חב"ד (תנועה נוספת שהולכת וגדלה) לבין ברסלב ומה הדומה והשונה בינהן? מה עתידה של התנועה? האם תמשיך לגדול ולגדול, או שתתיצב ואפילו תתכווץ?
על שאלות מרתקות אלו, שיכולות לענין כל ישראלי, גם אם תורתו של רב נחמן עצמה אינה מושכת אותו, אין מענה בספר. הפרק האחרון נותן טעימה קטנה אליהן ואולי ספרו הבא של המחבר יעסוק בהן בפירוט רב יותר.

התגלות ותיקון - צבי מרק על כתביו של רבי נחמן מברסלב

התגלות ותיקון
בכתבי הגלויים והסודיים של ר' נחמן מברסלב
צבי מרק
הוצאת מאגנס
תשע"א 2011
311 עמודים

פרשת שופטים - פרשת המשפט והציבור והצדק

לדף הראשי של פרשת שופטים 
פרשת שופטים, ממשיכה את שלישיית פרשיות המצוות בחומש דברים  וכוללת בתוכה מצוות רבות. המיוחד במצוות בפרשת שופטים הוא שכמעט כולן מתייחסות למצוות הציבור ולא למצוות היחיד. כבר המצווה הראשונה בפרשה, על מינוי שופטים ושוטרים היא מצווה כללית לציבור וכל מטרתה לאפשר חיים תקינים במדינה. החוקים על הדיינים, הדרישה לשפיטה בצדק, לחקירות ובירורים, לבדיקה על פי שני עדים ומעלה, העונשים החמורים לעדים זוממים וגם הסמכות הרבה שיש ל: "...שופט אשר יהיה בימים ההם..." נועדו להביא לסדר ציבורי ולמניעת אנרכיה. הענין המגיע מיד לאחר מכן הוא מצוות המלך, שגם מיועדת לביסוס מערכת שלטונית, אבל גם המלך חייב להיות כפוף לכל החוקים שנאמרו קודם, מוטלות עליו הגבלות ועליו להישמע להוראות התורה ולא לעשות כרצונו. גם מצוות מתנות הלויים והכהנים הם חלק מהסדר הציבורי. לא ייתכן שיהיה שבט שלם ללא נחלה ומופקד על טובת הכלל, הן בבית המקדש והן בשבתו בעריו בכל ארץ ישראל, מבלי שיקבל תמיכה משאר השבטים. אין זו מצווה של צדקה בעלמא, כדוגמת מצוות הצדקה או מעשר עני, אלא זו הדרישה מהעם לקיים את שבט לוי על מנת לאפשר את אורח החיים המיוחד של עם ישראל כולו. גם המצווה לא ללכת ולשמוע בקול נביא השקר הינה חיונית לשמירה על הסדר הציבורי, כאז כן היום רבים השרלטנים היכולים לנבא נבואות ולמשוך אחרים קהל, ואין להיגרר אחריהם, ערי המקלט חיוניות לא פחות על מנת למנוע אנרכיה ומלחמות דם אינסופיות (לשאלה למה מלכתחילה התורה מתירה גאולת דם, נייחד אי"ה מאמר נפרד). סיום הפרשה עוסק בעניני מלחמה. שוב עניני ציבור. איך יוצאים למלחמה. מי חייב לצאת ומי פטור, החובה לדרוש בשלום לפני המלחמה והאיסור לכרות עצי פרי כאמצעי לחץ במצור. הנושא האחרון בפרשה הוא נושא העגלה הערופה. בימינו בו אנו מתבשרים על מעשי רצח כמעט מדי יום, או על אובדן חיי אדם בתאונות נוראיות, מצווה זו נראית לנו משונה. התגלה חלל, אין יודעים מי הרוצח ובמקרים בעבר גם לא יודעים מי הנפטר ולמרות זאת, זקני הסנהדרין צריכים לבוא ולערוך מדידות ולקבוע באיזה תחום שיפוט נמצאה הגופה, וזקני העיר חייבים לערוך טקס ולהצהיר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". אמירה זו יש בה משמעות לימינו, למשל לענין תאונות הדרכים. אנו כואבים מאד לשמוע על תאונות עם הרוגים, אבל אם אנו עוברים לפעמים קצת באדום (גונבים רמזור), האם אנו יכולים להגיד "ידינו לא שפכו את הדם הזה"? האחריות היא לא רק על הזקנים/המנהיגים/הממשלה, אלא על כלל הציבור ובמיוחד על מנהיגיו. גם זה לקח חשוב לימינו בו תרבות הבריחה מאחריות מרובה. לפרשה אולי היה ניתן לקרוא גם פרשת הצדק. הציווי בפתיחת הפרשה מפורש (דברים ט"ז יח-כ):

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם מִשְׁפַּט-צֶדֶק: לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם: צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ:"

המפרשים והגמרא נזקקים לריבוי המילה צדק וגם לחזרה על הציווי מחומש ויקרא "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט ט). ראב"ע - הריבוי נועד להבטיח שתקבל את הצדק גם אם אתה הפסדת בדין. הרמב"ן בעקבות רש"י מפרש שגם הדיינים צריכים לשפוט בצדק וגם אתה כיחידי, לך למקום הצדק ותרדוף אחריו כאמור גם במסכת סנהדרין (לב ב:). בגמרא מוזכרים שני טעמים נוספים:

"כתיב (ויקרא יט) בצדק תשפוט עמיתך וכתיב (דברים טז) צדק צדק תרדף הא כיצד כאן בדין מרומה כאן בדין שאין מרומה.

רב אשי אמר מתניתין כדשנין קראי אחד לדין וא' לפשרה כדתניא צדק צדק תרדף אחד לדין ואחד לפשרה כיצד שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זה בזה אם עוברות שתיהן שתיהן טובעות בזה אחר זה שתיהן עוברות וכן שני גמלים שהיו עולים במעלות בית חורון ופגעו זה בזה אם עלו שניהן שניהן נופלין בזה אחר זה שניהן עולין הא כיצד טעונה ושאינה טעונה תידחה שאינה טעונה מפני טעונה קרובה ושאינה קרובה תידחה קרובה מפני שאינה קרובה היו שתיהן קרובות שתיהן רחוקות הטל פשרה ביניהן ומעלות שכר זו לזו.

ת"ר צדק צדק תרדף הלך אחר ב"ד יפה אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל תנא קול ריחים בבורני שבוע הבן שבוע הבן אור הנר בברור חיל משתה שם משתה שם ת"ר צדק צדק תרדף הלך אחר חכמים לישיבה אחר ר' אליעזר ללוד אחר רבן יוחנן בן זכאי לברור חיל אחר רבי יהושע לפקיעין אחר רבן גמליאל ליבנא אחר רבי עקיבא לבני ברק אחר רבי מתיא לרומי אחר רבי חנניא בן תרדיון לסיכני אחר ר' יוסי לציפורי אחר רבי יהודה בן בתירה לנציבין אחר רבי יהושע לגולה אחר רבי לבית שערים אחר חכמים ללשכת הגזית .

התירוץ הראשון של ריש לקיש קובע את החובה לשפוט בצדק. זה בדין שאינו מרומה, וכאשר העובדות ברורות והצדק נעשה וגם נראה בקלות. אבל יש מצבים סבוכים הרבה יותר בהם הדין מרומה  ולא כל כך ברור מהו הצדק (בימינו אולי אלו מקרים בהם אין הוכחות, או שתרגילים משפטיים מבריקים של עורכי דין בלהטוטיהם הופכים את הדין). במקרה הזה השופט צריך להתאמץ ולחקור ולברר כדי להגיע לצדק אמיתי, למרות שלי שורת הדין הוא יכול להסתפק בצדק אחד בלבד, אליו ללכת גם לפנים משורת הדין. התשובה השנייה ממשיכה זו בדוגמאות הפשוטות של זכות קדימה (המתקשרת מאד לנושא תאונות הדרכים שהעלינו קודם). יש קריטריונים. מי שנשארה לו דרך ארוכה או שהוא טעון מטען, שיעבור ראשון, אבל במקרה שכל הצדדים שווים וכל צד הוא צודק, הדרך היחידה היא פשרה. הפשרה היא מטעה. פשרה לכאורה הרי היא בדיעבד, ואילו הגמרא מראה לנו שהפשרה היא היא הצדק והיא מלכתחילה. הענין הוא בצדק שמחפשים את הצדק המוחלט, הכללי, ולא את הצדק היחסי. ייתכן שאני צריך להיפגע קצת, אולם בסיכום הכללי אם עושים את המעשה הנכון, לא לי, אלא לכולם, זהו הצדק. בגלל שמישהו יכול להיפגע מהצדק, חייבת להיות חזרה כפולה על מנת ללמדנו שהפשרה, שלרוב רואים בה אפשרות גרועה לשני הצדדים היא לפעמים בסך הכל האפשרות הטובה ביותר. צדק הוא לפעמים גם לוותר.
מאמרים נוספים לפרשת שופטים   
הערת שוליים בנושא זכות קדימה - כפי שראינו נושא זכות הקדימה מופיע כבר בגמרא, מענין לדעת, שהצבעים אדום וירוק ברמזורים מקורם בחוקי השיט הימיים. צד ימין של האוניה היה מואר בירוק וצד שמאל באדום. וככה הקפטנים היו יודעים מאיפה הספינה באה ולאיזה צד היא פונה ולפי צבע האור ידעו למי יש זכות קדימה (מי שראה את האור הירוק נתן זכות קדימה).  עד היום חוקי השיט מפורטים מאד בהוראות למניעת התנגשויות.