חידות לפרשת כי תבוא

החידון לפרשת כי תבוא מכיל דף ציורים עם חידות מילוליות וחידות ציורים הקשורות לנושאים שונים בפרשת כי תצא. החידות ברמות קושי שונות ומתאימות למבוגרים ולילדים. מומלץ להדפיס את הדף בכמה עותקים ולפתור ביחד סביב שולחן השבת לאחר קריאת הפרשה בבית או בבית הכנסת. למתקשים, ניתן להיעזר בדף התשובות  אולם מומלץ לנסות היטב לבד.

חידות לפרשת כי תבוא

חידה נוספת: מהיכן בפרשה לומדים שרוח התורה אינה נוחה מהמלכת מלך (בפרשת שופטים, מופיעות מצוות המלך ללא התייחסות עם ענין המלך הינו חיובי או שלילי).

שאלות לפרשת כי תבוא באדיבות מר עזרא מרום
1. "סלינו על כתפנו הבאנו ביכורים ". מה המיוחד בכך ?
2. ממה מביאים ביכורים ?
3. א. מה הכינוי לסל בפרשתנו ? ב. היכן מוזכר סל בתורה ?
4. מי תיקן לקרוא את פרשת הקללות לפני ראש השנה ומדוע ?
5. מהו השיעור שקבעו חז"ל לביכורים ?
6. ציין 2 הבדלים בין העניים לעשירים בהבאת הביכורים .
7. ציין 2 מזיקים לגידולים חקלאיים המוזכרים בקללות
8. "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ". במה שונה עבודה זרה מיתר העבירות ?
9. מה מדייקים מהפסוק : " ובאו עליך כל הברכות והשיגוך " ?
10. ציין 2 פירושים לפסוק : " ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך " .
11. מדוע אסור להשתמש בברזל לבנין המזבח ?
12. "יפתח לך ה' את אוצרו הטוב ". אילו דברים מסורים רק בידי הקב"ה ומה הרמז לכך ?
13. כמה קללות יש בפרשה ?
14. כיצד נקראים בפרשתנו : א. יין ב.חיטה ג. שמן ?
15. מאיזה פסוק למדים שהתורה נכתבה ב 70 לשון ?
16. מי הלך בראש תהלוכת הבאת הביכורים? (ביכורים ג,ג)
17. לפי ביכורים פרק ג ,איך היו מסמנים פרי שהופרש לביכורים ?
18. " כל עצך ופרי אדמתך ירש הצלצל ". (כ"ח,41) . מי הוא הצלצל ? (עיין ברש"י)
19. ממתי חל החיוב של מצוות ביכורים?
20. מה דינו של אדם שהביא ביכורים אחרי החג ?
21. א. באיזו שנה נותנים מעשר עני? ב. למי נותנים מעשר עני?
22. על דברי התורה נאמר: "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים". מה המקור לכך בפרשתנו? (רש"י).
23. מה נצטוו בני ישראל לעשות מיד עם הכניסה לארץ ישראל?
24. איזה קטע מההגדה של פסח כתוב בפרשתנו?
25. "ונתנך ה' לראש ולא לזנב". באיזה חג אנו מבקשים שתתקיים בנו ברכה זו?
26. הגוי שיציק לעם ישראל נמשל לעוף טורף. א. לאיזה עוף ? ב. מדוע דווקא הדימוי לעוף זה?

בהצלחה

שעטנז שור וחמור

פרשת כי תצא עשירה במצוות. רוב המצוות מופיעות בפסוק בודד כאשר כל כמה פסוקים מהווים פרשייה בפני עצמה. מאמרנו יתרכז בפרשייה אחת בה מופיעות שתי מצוות דומות אבל בעלות פרטים שונים לגמרי. נעיין בפסוקים (פרק י-יא):

"לֹא-תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר יַחְדָּו: לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו"

זכרו, שני פסוקים אלו תחומים כפרשייה סגורה ולכן מהווים יחידה בפני עצמה. הקשר בין המצוות ברור והוא שמחברים שני דברים שאינם מחוברים בדרך הטבע. בראשון מחברים שור וחמור ובשני צמר ופשתים. אבל בפרטי המצוות הבדלים רבים .
מצוות שעטנז היא מצווה מצומצמת והיא אסורה רק בצמר ובפישתים. שאר החומרים, כולל חומרים מהצומח כמו כותנה, ובודאי חומרים פלסטיים מותרים. גם האיסור על צמר ופשתים הוא רק בשני אופנים: לבישה כבגד או העלאה על הגוף (שמיכה לחימום). אם מתחשק לכם לרקום גובלן או שטיח מצמר ומפשתים אין שום בעיה והדבר מותר. באופן מפתיע יש מקומות שבהם דווקא שעטנז מותר ויש מקומות שבהם הוא אף חובה! בבגדי הכהן הגדול השעטנז הוא חובה. החוט המיוחד ממנו עושים את הבגדים הוא דווקא שעטנז. במצוות ציצית מותר לעשות את הפתילים מצמר ולקושרים בפשתן (הפתיל בצבע המיוחד תכלת הינו צמר הצבוע בצבע). בכל אופן מצאנו שמצוות השעטנז היא מצומצמת ומוגבלת באופיה.
האיסור השני המופיע בפסוק הוא מצוות "לא תחרש בשור ובחמור יחדיו" ונראה דומה מאד למצוות שעטנז. מיני החיות מפורטים, כדגומת סוגי הבדים, הפעולה האסורה מפורטת, לבישה לעומת חרישה, ולכאורה הסמיכות והסגירות של המצוות בפרשייה אחת מלמדת אותנו כי גם מצווה זו מצומצמת מאד אולם לא כך הדבר.
איסור שור וחמור הוא איסור נרחב ומה שמופיע בכתוב הוא לא צמצום אלא דוגמה בלבד שהייתה נוהגת באותם ימים (ולמעשה עד ימינו). האיסור הוא לבצע כל פעולה: חרישה, משיכת קרון או עגלה ועל ידי כל שני בעלי חיים שונים (סוס, פרד, גמל, פיל! וכו').
את ההבדלים בין המצוות אנו יודעים מתוך התורה שבעל פה: המשנה והתלמוד המרחיבים בנושאים אלו. התורה שבכתב היא רק חלק אחד מהתורה ובלעדי התורה שבעל פה, המרחיבה ומבארת (ולעיתים גם סותרת פירוש מילולי של הכתוב בתורה), היא זו שלמעשה משלימה לנו פערים שאחרת לא היינו יודעים איך לקיימם (מצוות סוכה, מהם ארבעת המינים, אלו פרשיות צריכות להיות כתובות בתפילין וכו').
ייתכן וחיבור המצוות ביחד לפרשייה אחת דווקא בא לחזק נקודה זו. למרות שעל פניו שתי המצוות נראות דומות , יש לדעת כי הן שונות ביותר ואת השוני ביניהן ניתן להבין רק מהתורה שבעל פה.

חרישה בשור וחמור צילום מסוף המאה ה-19

מצוות אלו של שעטנז הן מהמצוות שטעמן אינו ברור, אולם הן שייכות למצוות רבות העושות הפרדה בין דברים. איסור בשר בחלב, איסור זריעת כלאיים, איסור הרבעה וכו'. במפרשים כמה גישות לטעמי מצוות אלו. הרש"ר הירש רואה בחוקים אלו איסור על האדם לשנות יותר מדי בעולמו של הקב"ה. באיסורי הרכבה והרבעה הדבר ברור, שכן האדם יוצר מינים חדשים שלא היו קיימים קודם והאיסורים האחרים שהם רחוקים יותר נועדו לתזכורת מעשית למצוות אלו. לרב קוק פירוש אחר המתייחס לחזון הצמחונות שלו. כמו במקרה של איסור בשר וחלב, בהם שניהם מותרים, אולם החלב מותר מלכתחילה ואילו הבשר הכרוך בהריגת הבהמה הותר לאדם לאחר המבול בדיעבד. איסור בישולם ואכילתם יחד נועד להזכיר לאדם מה מותר לגמרי ומה מותר אבל פחות רצוי. בשעטנז העניין דומה. שימוש בצומח מותר לחלוטין. שימוש בחי מותר גם אך בדרגה אחרת. חיבור בין החומרים יגרום לנו לחשוב ששניהם מותרים לגמרי ולכן הדבר אסור.
בטעמי איסור חרישה בשור ובחמור נמנה גם איסור צער בעלי חיים כסיבה, כאשר בעל החיים החזק יותר מושך מהר יותר. איסורים נוספים של צער בעלי חיים מופיעים בפרשה כדוגמת "לא תחסום שור בדישו" ויש אומרים שגם שילוח הקן, אולם בסופו של דבר חשוב לזכור שאין לנו לחפש בהכרח את הטעמים וחלק מן המצוות הן גזרות הכתוב שטעמיהם אינם ידועים לנו. ידועה המימרה :"האומר עד קן ציפור יגיעו רחמיך, משתיקים אותו", אנו לא יודעים את הסיבות ואין לחשוב שהסיבה היא בהכרח צער בעלי חיים, וייתכנו גם סיבות אחרות. עדיין מותר, וראינו שחכמים גדולים אף מציעים טעמים למצוות  אך יש לעשות זאת תמיד בערבון מוגבל, בצורת הצעה לטעמי המצוות וכאשר מקיימים מצוות יש לעשות אותן לא מתוך כוונת טעם המצווה (למרות שגם היא רצויה), אלא בעיקר מתוך כוונת עשיית המצווה כי זו מצווה.

מאמרים נוספים לפרשת כי תצא

מבקשי פניך - חיים סבתו

מבקשי פניך

הציבור הדתי לא יכול להתעלם מהוצאתו של הספר מבקשי פניך לאור. פרסומות בעיתונות הדתית ובעלוני השבת, התייחסות מרשימה בתוכניות רדיו (אצל ידידיה וסיון רהב מאיר דקה 38:40) ועוד. באופן נדיר זכה הספר להזמנות מרובות עוד טרם צאתו לאור עד כדי כך שמנכ"ל הוצאת הספרים התייחס אליו, להבדיל, בדומה להוצאת ספר חדש מסדרת "הארי פוטר".
מה מייחד כל כך את הספר והאם הצלחתו היא תוצאה של פירסום או של איכויות. התשובה כנראה מורכבת ונמצאת באמצע. שם הספר לקוח מהפסוק "זֶה דּוֹר דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה" (תהילים כ"ד ו) ונתבונן מיהם שני הדורשים של הדור הדורשים בספר זה.
הרב אהרון ליכטנשטיין, המרואיין בספר על ידי סבתו (ואולי מרואיין אינה המילה המתאימה שכן מדובר בדיאלוג ולא בראיון), הינו ראש ישיבת הר עציון שבגוש עציון, לישיבה ותיקה זו אלפי בוגרים והם נמנים מראש על קהל הקונים של הספר. הרב סבתו, מייסד ישיבת ההסדר במעלה אדומים, כבר מוכבר בציבור כסופר מחונן. בקרב בוגרי הישיבה ובקרב אלו הזוכים לשמוע את שיעוריו של הרב סבתו (זכיתי לשמוע מספר שיעורים מפיו) הדבר ברור כבר משמיעה אולם הציבור שאינו בן הישיבה נחשף לרב בעיקר מספריו הכלליים, שאינם חיבורים תורניים, ובראשם הספר"תיאום כוונות" המספר בגוף ראשון ובשפה שמאז עגנון לא נכתבה, על חוויותיו הקשות כטנקיסט במלחמת יום הכיפורים (הספר עובד לסרט שאינו מגיע לדרגתו של הספר, במיוחד מאחר והוא אינו מצליח להעביר את שפתו העשירה של הרב סבתו). הספר זכה בפרס ספיר ונהייה לרב מכר. גם ספריו האחרים של הרב, מומלצים לקריאה.
לקורא החילוני, המכיר את הרב סבתו אך אינו מכיר את הרב ליכטנשטיין, עיון בפרסומות ובתמונות יספק סקרנות מסוימת, שכן שני הרבנים אינם מגדלים זקן. לא הייתי מתייחס כלל לנושא זה, לולא חברתינו, השקועה כל כך בסטיגמות, מייחסת לו חשיבות ואחת ההתניות שיש לנו (גם לאנשים דתיים) מקשרת את הזקן לרבנות. זוהי דוגמה למורכבות שעוד נדבר בה בהמשך. עניין נוסף העולה בבירור מהתמונה (וגם מהשמות) הוא שהרב ליכטנשטיין הינו אשכנזי והרב סבתו ממה שמכונה עדות המזרח (הרב סבתו עלה מקהיר ומוצאו חלבי מסוריה).שוב, צירוף זה מפעיל מספר התניות באופן אוטומטי.
המפגש בין שני אישים אלו, שלכאורה שונים מאד זה מזה ברקעם הוא היוצר את העניין בספר.
על העניין שמראש יש בספר מוסיפות עניין גם הפרסומות "ספר ההגות החשוב ביותר מאז הרב סולובייצ'יק". לא יודע. רק קיבלתי את הספר ולצערי, אף בהגותו של הרב סולובייצ'יק איני בקיא מספיק, וגם לא ביתר ההגות שהתפרסמה מאז (של לייבוביץ למשל) אולם הכרזה כזו יוצרת עניין וציפיה. הרב ליכטנשטיין הינו חתנו של הרב סולובייצ'יק (נשוי לביתו טובה) ולמד ישירות מפי הרב וחלק מהשקפותיו עוצבו בדרכו של הרב, אולם הרב ליכטנשטיין, עלה לישראל, הקים ישיבה בארץ ישראל (ביחד עם הרב יהודה עמיטל זצ"ל), נאלץ להתמודד עם שאלות קשות של היחס למדינה, לצבא ולאדם החילוני ובודאי עיצב לו השקפת עולם מרתקת ומיוחדת משלו. את ההשקפה הזו הרב סבתו מוציא לאור ומשלבה בהשקפתו הוא. על זה בנוי הספר וכל זה בלשונו המיוחדת של הרב שזכתה לכינוי "שפה עגנונית-סבתואית" שרבים מהכותבים הצעירים הדתיים מנסים לחקותה ונכשלים.
נוסיף לכל הנ"ל את מועד יציאתו של הספר, חודש אלול, ערב ראש השנה (ולמעונינים כדאי מאד לקרוא את אני לדודי של הרב סבתו בחודש זה), מועד בו רבים רוכשים ספרים חדשים וגופים רבים רוכשים ספרים בכמויות גדולות כמתנה לעובדיהם ונקבל נוסחת מכירות מוצלחת במיוחד לספר שיכול וצריך לעניין כמעט כל איש במדינת ישראל, חילוני ודתי כאחד. חיזוק לכך יגלה המעיין בנספח המתאר בקצרה רבה אישים המוזכרים בשיחות. כבר בעמוד הראשון (עמוד 283) מוזכרים משורר רומאי ושלושה תיאלוגים נוצריים. אישים אלו שבדרך כלל אינם מוזכרים בספרות תורנית, רק מראים עד כמה רחבה מניפת הדעת של הרב ליכטנשטיין (אשר תואר הד"ר שלו מאוניבריסטת הווארד הוא בספרות דווקא). משפט שדליתי מהפתיחה לספר מתמצת את הסיבה העיקרית ליחודו של הרב והספר (עמוד 15) "ארבע שנים למדתי בהרווארד, אמר לי הרב, ואילו שאלת אותי, מה למדתי שם? הייתי משיב: למדתי, שהעולם מורכב והאדם מורכב". על מורכבות זו,  כבר כתבתי בעבר (עיינו בסקירת הספר ראשית חכמה).  כבר כשמקבלים את הספר ליד רואים שמדובר במשהו מיוחד. לספר יש עטיפה (כמקובל באלבומים ופחות בספרי קריאה ועיון) וגם סימנייה יפה המוכרת מסידורים.
הספר מורכב משבעה עשר פרקים העוסקים כל אחד בנושא אחר. כל פרק פותח במספר ציטוטים מתוך הפרק, מעין טעימה של הדברים, בנוי במתכונת של דו שיח, של שאלות ותשובות ומסיים בציטוט כתבים של הרב (מודפסים על רקע כהה). בפרק "דברי חכמים כדורבנות על התחדשות ההלכה בימינו". הפרק קצר אך בבחינת מעט המחזיק את המרובה. הרב עונה לשאלה שיש שינוי ותמיד היה, שיש המעונינים בשינויים מהירים הרבה יותר בתחומים הנוגעים אליהם ודווקא תחומים אחרים התפתחו רבות. הרב שולל מהפכות מהירות וחדות. הרב גם מקשה על השאלה האם יש שינוי או לא ואיך מודדים את קצב השינוי. למרות קוצרו של הפרק, עולה ממנו תפיסת המורכבת. אי אפשר לענות שאין שינוי או שיש שינוי, אלא השאלה הרבה יותר עמוקה מכך. זוהי מהות המורכבות ומי שיתעמק היטב בספר יבין את קו המחשבה ואת אישיותו של הרב ליכטנשטיין ואת התמודדתו עם המורכבות.


ככל שאני קורא בספר יותר אני מגלה שאני צריך לקרוא אותו יותר ויותר לאט. זה לא ספר קריאה, אולי אפילו לא ספר עיון. זהו ספר לימוד. לא לקרוא מהר מדי. פרק אחד בכל פעם, ואז לחשוב, לעצור ושוב  לחשוב...

יחודו  של הספר אינו בכך שהוא אומר לנו מה הרב ליכטנשטיין חושב, אלא מראה לנו גם, במידה ונתעמק בו מספיק ונקרא בין השיטין, איך הרב ליכטנשטיין חושב. בימינו כאשר רבים (בין אם הם רבנים ובין אם לא) משוכנעים למעלה מכל ספק בדרכם ומושכים אחריהם רבות אחרים. ובעוד רבים אחרים ויתרו מזמן על יכולת מחשבה עצמאית ונוהים אחרי מישהו כריזמטי מספיק ומאמצים בחום את דעתו (ושוב יהיה זה אדמו"ר דתי, או אדמ"ור חילוני)  וכאשר בבתי הספר (דתיים וחילוניים) מלמדים בעיקר מה לחשוב ולא איך לחשוב, התעמקות בספר יכולה לסייע לקורא לא לקבל תשובה על כל שאלה, אלא בעיקר להבין ואולי גם להפנים את הדרך בא הרב ליכטנשטיין עונה לעצמו על השאלות, כדי שמכך יוכל גם הוא לענות בעצמו לשאלותיו שלו.

ספר מומלץ

מבקשי פניך -חיים סבתו שיחות עם הרב אהרון ליכטנשטיין

מבקשי פניך
שיחות עם הרב אהרן ליכטנשטיין
חיים סבתו
הוצאת ידיעות אחרונות
תשע"א 2011
296 עמודים

תשובות לחידון סוכות

אם הגעתם לדף זה לפני שניסיתם את דף החידות לסוכות, גשו בבקשה לדף החידות ונסו לפתור לבד. הנאתכם מפתרון עצמי של החידות רק תגדל.
אם בכל זאת אתם צריכים חילוץ התשובות יופיעו עוד מעט למטה.





ועוד קצת....






ועוד קצת...




מתחילים.
הנורה הדולקת יכולה לרמז על הפסוקים: "וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן-הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן-הַחֹשֶׁךְ" (ב' יג) או "וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ" (י"א ז)
המסמרים והדורבנות מרמזים לפסוק (י"ב יא): "דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד"
המינגווי מרמז לספר "וזרח השמש" (א' ה). הספר עוסק בקורותיה של חבורת צעירים מחפשת דרך ומשמעות בחיים לאחר מלחמת העולם הראשונה.
האיש הנופל בבור מרמז על הפסוק (י' ח): "חֹפֵר גּוּמָּץ בּוֹ יִפּוֹל וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ"
שליחת הלחם על פני המים היא מטבע לשון מהמגילה (י"א א): "שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם כִּי-בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ"
מדפי הספרים העמוסים מוכיחים כי אנו לא שומעים לעצתו של קהלת (י"ב יב): "וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר"
האריה הישן רומז לפסוק (ט' ד): "כִּי-מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל-הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן כִּי-לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן-הָאַרְיֵה הַמֵּת"
שלושת הסירים מרמזים לפסוק (ז' ו): "כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחֹק הַכְּסִיל וְגַם-זֶה הָבֶל"
Turn! Turn! Turn!  - מרמז לשיר משנות ה-60 שהוא תרגום לפרק ג' בקוהלת (ראו בדף החידות את הסרטון של השיר)
משיח או מרדכי - הכוונה לבן דוד, יחוסו של קהלת (א' א): "דברי קהלת בן דוד מלך בירושלים"
העץ הנופל מעלה שאלה פילוסופית חשובה (י"א ג): "אִם-יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם עַל-הָאָרֶץ יָרִיקוּ וְאִם-יִפּוֹל עֵץ בַּדָּרוֹם וְאִם בַּצָּפוֹן מְקוֹם שֶׁיִּפּוֹל הָעֵץ שָׁם יְהוּא"
מעגל האבנים בגולן מרמז על "על לכנוס אבנים"
זבוב הצה צה הינו ללא ספק זבוב מוות כפסוק (י' א): "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט"
קהלת עשה לו שידות (ב' ח): "כָּנַסְתִּי לִי גַּם-כֶּסֶף וְזָהָב וּסְגֻלַּת מְלָכִים וְהַמְּדִינוֹת עָשִׂיתִי לִי שָׁרִים וְשָׁרוֹת וְתַעֲנֻגוֹת בְּנֵי הָאָדָם שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת"
100% לחות - הרבה הבל. המילה המנחה של המגילה כולה.