הספר "הרבי מלובביץ - בחייו ובחיים שלאחר חייו", עורר מהומה לא קטנה עם צאתו באנגלית לפני כשנה ומן הסתם המהומה תתעורר מחדש עם צאתו לעברית (למעשה המהומה כבר התעוררה ובאתרי חב"ד תוכלו למצוא ביקורות חריפות על הספר). לספר שני חלקים. החלק הראשון הינו ביוגרפיה של חייו המוקדמים של הרב מנחם מנדל שניאורסון (להלן רמ"מ) מלידתו וצעירותו ועד שהצליח לברוח מאירופה ולהצטרף לחותנו בארצות הברית. את הביוגרפיה מקיפה גם התייחסות לרבי מלובביץ כמנהיג התנועה, על החזון המשיחי, על ההתפתחויות של התנועה, על השליחים וקצת על המשך התנועה לאחר מות הרמ"מ.
הספר אינו הגיוגרפי כלל ודבר זה כנראה עורר את קיצפם של חסידי חב"ד. מקור הספרות ההגיוגרפית הינו דווקא מן הנצרות, שם שונו הביוגרפיות של אנשים ברגע שהם קיבלו מעמד מיוחד. דווקא התנ"ך, אינו הגיוגרפי כלל והוא לא מתאמץ להסתיר אף פגם או תכונה אנושית אצל גדולי האומה (ולעיתים אפילו מדגישה). בחלק הביוגרפי מתוארות עובדות שאינן עולות בקנה אחד עם דמותו של הרבי (משיכתו לאקדמיה למרות שאמרותיו, כאשר היה אדמו"ר, היו נגד לימודים אקדמאיים, ריחוקו במשך שנים רבות מחצר חותנו האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד ועוד), ובמיוחד שדמותו זו שופצה במשנת חב"ד, לאחר בחירתו לאדמו"ר, ככזו שתהלום את האדמור כבר מלידתו, בהיותו מעין מקודש מבטן למשרה זו. אולם העובדות כנראה שונות ויש להתמודד איתן. ההתמודדות גם יכולה להניב תועלת לחסידים שכן מסלול חייו של הרמ"מ יכל לקבל תפניות רבות, אולם למעשה בחירתו לקחת על עצמו את השליחות ולשקם את חסידות חב"ד מחד (ולאחר מכן נסיון לעטוף תחת כנפיו את כלל היהדות מאידך), הייתה בחירה ישירה שלו.
חלקו הביוגרפי של הספר נקרא כספר מתח. למרות שאת הספר כתבו שני פרופסורים, זהו אינו מחקר אקדמי, אלא ספר קריאה ועיון לכל דבר. המחברים אינם טורחים להוכיח כל דבר, אולם מציינים במפורש עדויות שאינן מבוססת דיין, ולספר עצמו הערות רבות מאד בסיומו בהם יכול הקורא לעמוד על המקורות המדויקם או לקבל עשרות הפניות לספרות ולעמודי האינטרנט להמשך עיון).
חלקו הסוציולוגי של הספר מקיף את הביוגרפיה משני צדדיה. הספר פותח בתיאור מוסד השליחות ובתיאור בחירתו של הרמ"מ לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, בחירה שלא הייתה טבעית ומובנת מאליה. לאחר הביוגרפיה חוזר הספר לאותה נקודה בה רבי מנחם מנדל מפתח את שיטתו הייחודית.
כיום כולנו מכירים את מושג הגלובליזציה אבל אחד הראשונים שהבינו זאת, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה היה הרבי, שהבין שהעולם הוא שטוח. ושאמנם הוא נמצא בברוקלין אך אין מניעה לשליחיו להתפרס בכל העולם. בכך פיתח הרבי מלובביץ את תפיסת חב"ד הטוענת שהרבי למעשה אחראי על כל היהודים בעולם ולא רק על חסידיו ולכן חסידיו הפועלים מכוחו צריכים לעשות כל מה שביכולתם על מנת לקרב יהודים ולגרום להם לקיים עוד ועוד מצוות.
שיטת השליחים שהתחילה בתוך ארצות הברית והתפשטה לכל העולם גרמה בפועל לכך, שתנועת חב"ד, שהינה תנועה קטנה של כמה עשרות אלפי יהודים, היא התנועה הנפוצה ביותר על פני הגלובוס, ובמקומות רבים, היא נתפסת כמייצגת הרשמית של היהדות (ולעיתים דוחקת קהילות ותיקות קטנות מאד שנשתמרו ושנלחמות בשיניים על קיומן היומיומי). במקומות אלו דאגו השליחים למזון כשר, לבתי כנסת עם תפילות ולבית יהודי עבור כל יהודי מקומי ויהודי שניקלע למקום. סדרי הפסח בנפאל כבר נהיו מפורסמים, ואנשים רבים נעזרים בשירותי בית חב"ד בנסיעותיהם ברחבי העולם. גם ציבור יהודי חילוני לגמרי, נעזר בבית חב"ד שכן הוא מהווה כתובת לכל בעייה שהיא ומקום המוכן לסייע לכל יהודי. שיטת חב"ד עושה זאת בצורה נעימה ובלא להעמיס יותר מדי על היהודי. תאכל כשר אצלנו, תניח תפילין, תקיים כמה מצוות וכו'. אמנם השליחים עצמם מקפידים על קלה כחמורה ככל היהדות החרדית אולם אין הם דורשים הקפדות אלו מהבאים בשעריהם, ובלבד שיעשו משהו ובכך יגדילו את מאזן המצוות הגלובלי.
חזונו של הרבי ביחד עם ההבנה הגבוהה שלו כיצד העולם עובד מוסברים היטב בספר, בתוספות כך שגורם שאפשר לקרוא לו המזל, או היכולת הנבואית של הרבי, צדקו פעמים רבות (הספר מתאר גם מספר טעויות שבאופן טבעי אינן מוזכרות על ידי חסידיו).
למשל, לאחר עליית הקומוניזם לשלטון, רק חסידות חב"ד נשארה בתחומי ברית המועצות (עד שנאלצו לעזוב משם). דבר זה העניק לחסידות יתרון ניכר שם, מאחר והאדמור הששי (רבי יוסף יצחק - ריי"ץ) שימש שנים כמתווך בין יהודי העולם, ובפרט האמריקאים, לבין יהודי רוסיה. גם לאחר נפילת הקומונזים היה לחב"ד קל מאד לחדור לרוסיה וחסיד התנועה מונה לרב הראשי למוסקבה.
דוגמא נוספת היא השליחים שהגיעו לקולג'ים האמריקאים בשנות השישים, בהם היו רוב הסטודטנים, יהודים ולא-יהודים, אנטי-ממסדיים. שליחי חב"ד, על בגדיהם המוזרים וזקנם הארוך בודאי שלא יכלו להיתפס כגורם ממסדי כלשהו והם מצאו את הדרך לליבות הסטודנטים. אף הורי הסטודנטים שמחו שגם כשהילד רחוק מהבית מישהו שומר על כך שיישאר קרוב ליהדות.
הספר מתאר איך במקביל לעליית כוחו של הרבי כאדמו"ר, הוא נהיה מבודד יותר ויותר בחייו האישיים. משפחה קרובה הייתה לו בצמצום רב, אחיו נרצח בשואה, אביו נפטר מיד לאחריה, אמו נפטרה בשנת 1964 וחלק משארי בשרו הקרובים ניהלו אורח חיים שאינו דתי. מאבק האדמו"רות השאיר משקעים רבים בינו לבין גיסו, הרב שמריהו גורארי ואחיינו בארי גורארי (שרק התעצמו בעקבות הפרשייה הידועה כמשפט הספרים, בו נוהל קרב על ירושת הספריה של הריי"ץ). תחושות בדידות אלו התחזקו מאד לאחר פטירת אשתו, ולמעשה לא היה מבין החסידים מישהו שהרגיש קרוב מספיק לרבי על מנת לספר לו שרעייתו נפטרה.
הרבי, בתפקידו כאדמו"ר למעשה משעבד את עצמו לחסידיו וזמנו כאדם אישי אינו קיים יותר, וכן גם רצונותיו האישיים מהתקופה שלפני המלחמה (דוגמה לכך מובאת בהערת שוליים בעמוד 170 מפי מתיו שיין, שהזדמן עם ארוסתו לקבל את ברכת הרב. כאשר הסתבר לרבי כי הוא עובד בחברת IBM, ניהל איתו שיחה ארוכה מאד על שפות התכנות השונות באותה עת, בלי לשעות לבקשות מזכירו לקצר את השיחה ולקבל את קהל הפונים שעמד בתור ההולך ומתארך).
השכלתו הרחבה של הרבי, כושר הלימוד הגבוה שלו, ועובדת היות לו נסיון בעולם הגדול, גרמו לכך שחב"ד שלא כתנועות חסידיות אחרות, אינה תנועה המסתגרת פנימה אלא פורצת החוצה ומגיעה לכל מקום בעולם.
לקראת סוף הספר דנים בנושא המשיחיות של הרב והתנועה. הספר אינו טוען בשום מקום שהרבי הכריז על עצמו כמשיח, אלא מנסה ללכת בין הטיפות של לטעון שאולי הייתה לו הרגשה כזאת ואולי גם לא מנע יותר מדי מחסידיו לחשוב כך. קשה לדעת, אבל העובדה היא שעוד בחייו היו חסידים המשוכנעים לגמרי שהוא המשיח.
בתקופה שלאחר מותו (או הסתלקותו), מתאר הספר את הזרמים השונים בחב"ד, המשיחיים יותר והמשיחיים פחות למרות שקשה להפריד בינהם והם עדיין כולם חיים יחד תחת מטריית חב"ד (ולעיתים אף באותה משפחה) מאחר והם יודעים שהתפצלות לזרמים שונים יכולה להזיק לתנועה, אם לא לחסלה לחלוטין. בנקודה זו נמצאת השקפה של המחברים שייתכן וגרמה למורת רוח בקרב התנועה.
המחברים טוענים שהרבי היה מושפע מדי מהרגשת ההיבריס, ולא כיוון מספיק את התנועה ליום שאחרי מותו (ראו עמוד 248). המילה היבריס היא מילה מורכבת בעלת מספר משמעויות ולמרות שהמחברים משתמשים בפירוש יחסית רך שלה: "להתעלם מהמקור האמיתי של העוצמה ולהאמין שמקור זה מתגלם במתעלם עצמו". רק נקודה זה מהווה למעשה ביקורת חריפה וישירה על הרבי מלוביבץ.
טענות נוספות, אם כי משמעותית פחות, יכולה לעלות כנגד התעסקות של הספר בכל מיני זוטות ורכילויות (לשיטתם) בחייו האישיים של הרבי, מעין חדירה לפרטיות, כדוגמת התשובה לשאלה מדוע לא הלך הרבי עם שטריימל, מה משמעות זקנו הגזוז של הרבי בצעירותו ועוד. אולם לרוב במקומות אלו פרט לפיקנטריה הבאת העובדה מאירה עוד קצת את אישיותו המורכבת של רבי מנחם מנדל מבחינות סוציולוגיות שונות.
בסופו של דבר הספר מנסה לנתח מה יהיה עתידה של תנועת חב"ד ומסכם בכך שצריך לחכות עוד כמה עשרות שנים עד שנוכל לראות לאן תתפתח התנועה. המחברים מציעים שתי אפשרויות, אולם אפשרות שלישית, אפשרות ההשלמה עם המצב אינה מוצגת. כיום כשרוב השליחים הצעירים הם מהדור שלאחר רמ"מ ובוודאי בדור הבא שרק זקני התנועה יהיו עוד אלו שהכירו אישית את הרב, ייתכן והמפעל ייעשה מתוך השלמה של המציאות של חסידים הפועלים ללא רב בעולמם. מאידך, התחזקות האלמנטים המשיחיים בתנועה יכולים לשנות זאות והמחברים מסכמים את כל ספרם כך:
הרבי מלובביץ'
בחייו ובחיים שלאחר חייו
מנחם פרידמן ושמואל היילמן
הוצאת דביר
ומכון זלמן שזר
תשע"א 2011
400 עמודים
הספר אינו הגיוגרפי כלל ודבר זה כנראה עורר את קיצפם של חסידי חב"ד. מקור הספרות ההגיוגרפית הינו דווקא מן הנצרות, שם שונו הביוגרפיות של אנשים ברגע שהם קיבלו מעמד מיוחד. דווקא התנ"ך, אינו הגיוגרפי כלל והוא לא מתאמץ להסתיר אף פגם או תכונה אנושית אצל גדולי האומה (ולעיתים אפילו מדגישה). בחלק הביוגרפי מתוארות עובדות שאינן עולות בקנה אחד עם דמותו של הרבי (משיכתו לאקדמיה למרות שאמרותיו, כאשר היה אדמו"ר, היו נגד לימודים אקדמאיים, ריחוקו במשך שנים רבות מחצר חותנו האדמו"ר השישי של חסידות חב"ד ועוד), ובמיוחד שדמותו זו שופצה במשנת חב"ד, לאחר בחירתו לאדמו"ר, ככזו שתהלום את האדמור כבר מלידתו, בהיותו מעין מקודש מבטן למשרה זו. אולם העובדות כנראה שונות ויש להתמודד איתן. ההתמודדות גם יכולה להניב תועלת לחסידים שכן מסלול חייו של הרמ"מ יכל לקבל תפניות רבות, אולם למעשה בחירתו לקחת על עצמו את השליחות ולשקם את חסידות חב"ד מחד (ולאחר מכן נסיון לעטוף תחת כנפיו את כלל היהדות מאידך), הייתה בחירה ישירה שלו.
חלקו הביוגרפי של הספר נקרא כספר מתח. למרות שאת הספר כתבו שני פרופסורים, זהו אינו מחקר אקדמי, אלא ספר קריאה ועיון לכל דבר. המחברים אינם טורחים להוכיח כל דבר, אולם מציינים במפורש עדויות שאינן מבוססת דיין, ולספר עצמו הערות רבות מאד בסיומו בהם יכול הקורא לעמוד על המקורות המדויקם או לקבל עשרות הפניות לספרות ולעמודי האינטרנט להמשך עיון).
חלקו הסוציולוגי של הספר מקיף את הביוגרפיה משני צדדיה. הספר פותח בתיאור מוסד השליחות ובתיאור בחירתו של הרמ"מ לאדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, בחירה שלא הייתה טבעית ומובנת מאליה. לאחר הביוגרפיה חוזר הספר לאותה נקודה בה רבי מנחם מנדל מפתח את שיטתו הייחודית.
כיום כולנו מכירים את מושג הגלובליזציה אבל אחד הראשונים שהבינו זאת, מיד אחרי מלחמת העולם השנייה היה הרבי, שהבין שהעולם הוא שטוח. ושאמנם הוא נמצא בברוקלין אך אין מניעה לשליחיו להתפרס בכל העולם. בכך פיתח הרבי מלובביץ את תפיסת חב"ד הטוענת שהרבי למעשה אחראי על כל היהודים בעולם ולא רק על חסידיו ולכן חסידיו הפועלים מכוחו צריכים לעשות כל מה שביכולתם על מנת לקרב יהודים ולגרום להם לקיים עוד ועוד מצוות.
שיטת השליחים שהתחילה בתוך ארצות הברית והתפשטה לכל העולם גרמה בפועל לכך, שתנועת חב"ד, שהינה תנועה קטנה של כמה עשרות אלפי יהודים, היא התנועה הנפוצה ביותר על פני הגלובוס, ובמקומות רבים, היא נתפסת כמייצגת הרשמית של היהדות (ולעיתים דוחקת קהילות ותיקות קטנות מאד שנשתמרו ושנלחמות בשיניים על קיומן היומיומי). במקומות אלו דאגו השליחים למזון כשר, לבתי כנסת עם תפילות ולבית יהודי עבור כל יהודי מקומי ויהודי שניקלע למקום. סדרי הפסח בנפאל כבר נהיו מפורסמים, ואנשים רבים נעזרים בשירותי בית חב"ד בנסיעותיהם ברחבי העולם. גם ציבור יהודי חילוני לגמרי, נעזר בבית חב"ד שכן הוא מהווה כתובת לכל בעייה שהיא ומקום המוכן לסייע לכל יהודי. שיטת חב"ד עושה זאת בצורה נעימה ובלא להעמיס יותר מדי על היהודי. תאכל כשר אצלנו, תניח תפילין, תקיים כמה מצוות וכו'. אמנם השליחים עצמם מקפידים על קלה כחמורה ככל היהדות החרדית אולם אין הם דורשים הקפדות אלו מהבאים בשעריהם, ובלבד שיעשו משהו ובכך יגדילו את מאזן המצוות הגלובלי.
חזונו של הרבי ביחד עם ההבנה הגבוהה שלו כיצד העולם עובד מוסברים היטב בספר, בתוספות כך שגורם שאפשר לקרוא לו המזל, או היכולת הנבואית של הרבי, צדקו פעמים רבות (הספר מתאר גם מספר טעויות שבאופן טבעי אינן מוזכרות על ידי חסידיו).
למשל, לאחר עליית הקומוניזם לשלטון, רק חסידות חב"ד נשארה בתחומי ברית המועצות (עד שנאלצו לעזוב משם). דבר זה העניק לחסידות יתרון ניכר שם, מאחר והאדמור הששי (רבי יוסף יצחק - ריי"ץ) שימש שנים כמתווך בין יהודי העולם, ובפרט האמריקאים, לבין יהודי רוסיה. גם לאחר נפילת הקומונזים היה לחב"ד קל מאד לחדור לרוסיה וחסיד התנועה מונה לרב הראשי למוסקבה.
דוגמא נוספת היא השליחים שהגיעו לקולג'ים האמריקאים בשנות השישים, בהם היו רוב הסטודטנים, יהודים ולא-יהודים, אנטי-ממסדיים. שליחי חב"ד, על בגדיהם המוזרים וזקנם הארוך בודאי שלא יכלו להיתפס כגורם ממסדי כלשהו והם מצאו את הדרך לליבות הסטודנטים. אף הורי הסטודנטים שמחו שגם כשהילד רחוק מהבית מישהו שומר על כך שיישאר קרוב ליהדות.
הספר מתאר איך במקביל לעליית כוחו של הרבי כאדמו"ר, הוא נהיה מבודד יותר ויותר בחייו האישיים. משפחה קרובה הייתה לו בצמצום רב, אחיו נרצח בשואה, אביו נפטר מיד לאחריה, אמו נפטרה בשנת 1964 וחלק משארי בשרו הקרובים ניהלו אורח חיים שאינו דתי. מאבק האדמו"רות השאיר משקעים רבים בינו לבין גיסו, הרב שמריהו גורארי ואחיינו בארי גורארי (שרק התעצמו בעקבות הפרשייה הידועה כמשפט הספרים, בו נוהל קרב על ירושת הספריה של הריי"ץ). תחושות בדידות אלו התחזקו מאד לאחר פטירת אשתו, ולמעשה לא היה מבין החסידים מישהו שהרגיש קרוב מספיק לרבי על מנת לספר לו שרעייתו נפטרה.
הרבי, בתפקידו כאדמו"ר למעשה משעבד את עצמו לחסידיו וזמנו כאדם אישי אינו קיים יותר, וכן גם רצונותיו האישיים מהתקופה שלפני המלחמה (דוגמה לכך מובאת בהערת שוליים בעמוד 170 מפי מתיו שיין, שהזדמן עם ארוסתו לקבל את ברכת הרב. כאשר הסתבר לרבי כי הוא עובד בחברת IBM, ניהל איתו שיחה ארוכה מאד על שפות התכנות השונות באותה עת, בלי לשעות לבקשות מזכירו לקצר את השיחה ולקבל את קהל הפונים שעמד בתור ההולך ומתארך).
השכלתו הרחבה של הרבי, כושר הלימוד הגבוה שלו, ועובדת היות לו נסיון בעולם הגדול, גרמו לכך שחב"ד שלא כתנועות חסידיות אחרות, אינה תנועה המסתגרת פנימה אלא פורצת החוצה ומגיעה לכל מקום בעולם.
לקראת סוף הספר דנים בנושא המשיחיות של הרב והתנועה. הספר אינו טוען בשום מקום שהרבי הכריז על עצמו כמשיח, אלא מנסה ללכת בין הטיפות של לטעון שאולי הייתה לו הרגשה כזאת ואולי גם לא מנע יותר מדי מחסידיו לחשוב כך. קשה לדעת, אבל העובדה היא שעוד בחייו היו חסידים המשוכנעים לגמרי שהוא המשיח.
בתקופה שלאחר מותו (או הסתלקותו), מתאר הספר את הזרמים השונים בחב"ד, המשיחיים יותר והמשיחיים פחות למרות שקשה להפריד בינהם והם עדיין כולם חיים יחד תחת מטריית חב"ד (ולעיתים אף באותה משפחה) מאחר והם יודעים שהתפצלות לזרמים שונים יכולה להזיק לתנועה, אם לא לחסלה לחלוטין. בנקודה זו נמצאת השקפה של המחברים שייתכן וגרמה למורת רוח בקרב התנועה.
המחברים טוענים שהרבי היה מושפע מדי מהרגשת ההיבריס, ולא כיוון מספיק את התנועה ליום שאחרי מותו (ראו עמוד 248). המילה היבריס היא מילה מורכבת בעלת מספר משמעויות ולמרות שהמחברים משתמשים בפירוש יחסית רך שלה: "להתעלם מהמקור האמיתי של העוצמה ולהאמין שמקור זה מתגלם במתעלם עצמו". רק נקודה זה מהווה למעשה ביקורת חריפה וישירה על הרבי מלוביבץ.
טענות נוספות, אם כי משמעותית פחות, יכולה לעלות כנגד התעסקות של הספר בכל מיני זוטות ורכילויות (לשיטתם) בחייו האישיים של הרבי, מעין חדירה לפרטיות, כדוגמת התשובה לשאלה מדוע לא הלך הרבי עם שטריימל, מה משמעות זקנו הגזוז של הרבי בצעירותו ועוד. אולם לרוב במקומות אלו פרט לפיקנטריה הבאת העובדה מאירה עוד קצת את אישיותו המורכבת של רבי מנחם מנדל מבחינות סוציולוגיות שונות.
בסופו של דבר הספר מנסה לנתח מה יהיה עתידה של תנועת חב"ד ומסכם בכך שצריך לחכות עוד כמה עשרות שנים עד שנוכל לראות לאן תתפתח התנועה. המחברים מציעים שתי אפשרויות, אולם אפשרות שלישית, אפשרות ההשלמה עם המצב אינה מוצגת. כיום כשרוב השליחים הצעירים הם מהדור שלאחר רמ"מ ובוודאי בדור הבא שרק זקני התנועה יהיו עוד אלו שהכירו אישית את הרב, ייתכן והמפעל ייעשה מתוך השלמה של המציאות של חסידים הפועלים ללא רב בעולמם. מאידך, התחזקות האלמנטים המשיחיים בתנועה יכולים לשנות זאות והמחברים מסכמים את כל ספרם כך:
"סימון דין טוען ש-'תנועות דתיות אינן צריכות לספק את הבטחותיהן בעולם הזה - תגמוליהן בעלי הערך הרב ביותר מושגים במציאות שמעבר לנראה'. אבל יש מקום לתהות אם מציאות שמעבר לנראה תוסיף להיות מספיקה לתנועה שרוצה משיח עכשיו. בהיותו בחיים הביא מנחם מנדל שניאורסן את חסידיו לשיא כזה של ציפיות, תקוות וארגון בהפצת המעיינות החוצה, עד כי היעדרו, אם יוסיף המשיח להתמהמה, העתיד יכול להבטיח רק אכזבה או הופעה של יהדות מסוג חדש".
 |
| הרבי מלובביץ' בחייו ובחיים שלאחר חייו מנחם פרידמן ושמואל היימן |
הרבי מלובביץ'
בחייו ובחיים שלאחר חייו
מנחם פרידמן ושמואל היילמן
הוצאת דביר
ומכון זלמן שזר
תשע"א 2011
400 עמודים
