עקדת יצחק

עקדת יצחק הינה אחת הפרשיות המשמעותיות ביותר בתורה. סיפור מופלא זה זכה לפרשנויות, מאמרים וספרים רבים, מפי כותבים דתיים חילוניים וגם כאלו שאינם יהודים, בגישות שונות. למעשה הסיפור עצמו הוא בלתי נתפס והנסיונות להסבירו נראים קלושים כאשר כל נסיון (כולל זה שתקראו עוד מעט) מעלה הרבה יותר שאלות מתשובות.

בבואנו לקרוא את פרשת עקדת יצחק, עלינו קודם כל להניח בצד את ידיעתינו אודות סופה (ידיעה שמשחררת את המתח מן הקורא) ולהניח שאנו קוראים את הטקסט בפעם הראשונה בחיינו. אפשרות נוספת היא לנסות ולהיכנס לראשם של אברהם ויצחק ולנחש מה חשבו. זו אפשרות יומרנית אולם לעיתים יכולה לסייע כחלק מהבנת מכלול הפרשה. בראש ובראשונה הטקסט נועד לקורא ועליו מוטל הפירוש דרך עיניו ומוחו שלו ומשמע מכך שלעיתים דווקא היכרות עם המשך התורה חיונית להבנת פרקים קודמים ובפרט שהתורה ניתנה כולה כיחידה. במסגרת העיון נדלג בין אפשרויות אלו הלוך ושוב. אין המטרה לפתור את כל סוגיות הפרשה אלא להעלות לחשיבה מה אנו חשים כאשר אנו קוראים פרשה זו.

פתיחת הפרשה מתחילה במילים "אחר הדברים האלה". נוסח פתיחה זו אינו מופיע תדיר בתנ"ך (13 פעמים בסך הכל) ושש פעמים מתוכם בספר בראשית. המכנה המשותף לכל ההופעות הוא שנראה שהדברים מסתדרים היטב והכל זורם על מי מנוחות, והנה קורה משהו הפגוע בשלווה זו ומטרידה.
המילה השנייה בעלת המשמעות היא כינוי של ה' בשם אלוקות. כאשר מופיע שם זה מופיעה מידת הדין, שם ה' עצמו הוא מידת הרחמים. עוד מופיע כי האלוקים ניסה את אברהם. אמנם המסכת באבות (פרק ה' משנה ד) מציינת שהיו עשרה נסיונות לאברהם, אולם זוהי הפעם הראשונה שהדבר מפורש בכתובים. למסקנה עד כה, הנסיון בא עקב מידת הדין. הנסיון קשה, אלוקים מורה לאברהם לקחת את בנו ולהעלות אותו לעולה.

אברהם מודע לכך שמידת הדין התגלתה אליו. אם בתחילת הפרשה נאמר "וירא אליו ה'", הרי שבמהלך האירועים התחלפה המידה במידת הדין, החל ממעשה שרה ואבימלך ודרך פרשת גירוש הגר וישמעאל. אמנם אברהם מתפלל לה', וקורא בשם ה', אולם הפנייה חזרה אליו אינה בשם ה', אלא בשם אלוקים.

אברהם, שלא היסס להתייצב ישירות מול ה' ולפתוח במשא ומתן בלתי נתפס בעניין מספר הצדיקים הדרושים להצלת סדום ועמורה נאלם דום כליל. הוא אינו אומר כן, אינו אומר לא, הוא אינו מתווכח. אולי ההופעה של מידת הדין גורמת לו לקבל עליו את הדין (לעומת ההופעה במידת הרחמים בפרשת סדום שרמזה שיש אפשרות לרחמים וצריך לנצלה, אפשרות שגם הועילה מאחר והעיר צוער ניצלה). על מה ולמה הדין, אנו יכולים רק לנחש. התורה לא אומרת לנו וכרגיל כאשר התורה שותקת המדרשים משלימים את הפערים, אולם גם הנאמר שם אינו מספק.  ייתכן והברית עם אבימלך לא במקום. ייתכנו גם סיבות אחרות. אברהם מודע בוודאי לעובדה שבהעלאת יצחק לעולה הוא מקריב את הזרע שהובטח לו מיצחק באופן מפורש (כ"א יג) ועדיין לא מגלה שום סימני היסוס. נשים לב כי בפרשת וירא מופיעות עוד מספר התנהגויות לא נאותות של הורים כלפי ילדיהם. לוט מציע את בנותיו לאנשי סדום הזועמים (וניתן רק לדמיין מה יקרה להן), ואילו הגר, משליכה את ישמעאל תחת אחד השיחים, במקום לעמוד לצידו ברגעיו האחרונים ולנסות לנחמו. בשני המקרים האלו, הסתדרו העניינים לבסוף בצורה ניסית. לא ברור ואין צורך לחשוב מה אברהם חושב, אולם הקורא הזהיר יכול למצוא רמז באירועים קודמים אלו שגם כאן תהיה הצלה ניסית.

יש לשים לב לצורת הביטוי: "קח נא". זוהי צורה משונה. האם יש כאן ציווי או בקשה? ליאון קאס בספרו ראשית חוכמה, מדגיש שהייתה פה בקשה ואברהם היה יכול לענות בשלילה. למעשה אברהם עומד כאן בפני פרדוקס. לאברהם הובטחה ברית ועליו להראות שהוא ראוי לברית. הדרך היחידה להוכיח שהוא ראוי לברית היא לבצע את הבקשה אבל משמעות הביצוע תהיה שלא תוכל להיות ברית! (ניתוחו של קאס לפרק זה מרתק במיוחד החל מעמוד 329 בספרו).

אברהם קם מוקדם בבוקר ולוקח את חמורו, שני נעריו ויצחק (שימו לב לסדר החשיבות מהפחות לנעלה). למה צריכים שני נערים? האם לא עדיף לאברהם לעשות את מעשהו זה ללא עדים כלל? לאחר שלושה ימים אברהם משאיר את הנערים עם החמור ומבקש מהם לחכות לו, לאחר שהם ילכו וישתחוו. נחזור לכך שאנו מכירים את כל התורה ונסו לראות דמיון מסוים בין פעולה זו לבין בקשת משה מפרעה, ללכת דרך שלושת ימים, להשתחוות לה' ולחזור. גם במקרה זה אנו יודעים כי העניינים הסתיימו בצורה שונה מאד.

אברהם שם את העצים על יצחק ולוקח בידיו את האש והמאכלת (סכין השחיטה). בנקודה זו נעבור לדבר על יצחק. גילו של יצחק אינו ידוע. לכל המוקדם הינו בין שלוש שנים, מיד לאחר היגמלו ולכל המאוחר בין 37 שנה, בהנחה ששרה נפטרה מיד לאחר אירוע זה. חישוב הגיל תלוי במידת מה בפירוש הפסוק האחרון בפרק כ"א: "ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים". הכוונה בימים רבים אינה ברורה אולם בוודאות עברו מספר שנים ולכן יצחק מבוגר יותר. אברהם נותן ליצחק לסחוב את העצים, וברור מזה שיצחק הוא כבר נער שכוחו במותניו ויכול לשאת משא זה. נראה, שיצחק הוא לפחות בן י"ג שנה. זהו מספר שאנו יודעים שהוא משמעותי. יצחק כבר עומד בזכות עצמו, הוא בעל דעת.

הפסוקים הבאים מתארים את עלייתם של יצחק ואברהם להר. בפסוקים אלו מופיעות המילים היחידות שנאמרו ביניהם (כ"ב ו-ח).

"וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹקים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו"

יצחק שואל שאלת תם ואברהם עונה תשובה מתחמקת. בתשובתו שוב מזכיר אברהם את שם אלוקים, במידת הדין, ולמעשה קריאה זהירה של התשובה אומרת בפירוש כי השה לעולה הוא בני. נראה שיצחק מבין (אם לא הבין עד כה), אבל דבר זה אינו משנה את האחווה שהושגה ביניהם מאחר וגם לאחר תשובה זו נאמר וילכו שניהם יחדיו. אחווה זו בה שניהם הם שותפים שווים למעשה, היא שיא היחסים ביניהם. בנקודה זו ממש יצחק מוכיח כי הוא אכן זרעו של אברהם, גם אם הוכחה זו היא לזמן קצרצר מאד (מאחר והטקסט לא נותן לנו מקום לחשוב שמישהו מהם ציפה לנס, עלינו לחשוב שגם יצחק קיבל עליו את הדין).

אברהם בונה את המזבח, עוקד עליו את יצחק (בהסכמתו של יצחק) וכבר שולח את ידו אל הסכין והנה מגיע הנס. מלאך ה' קורא אליו מן השמים ועוצר אותו ברגע האחרון. אם הניסיון היה בשם אלוקים, ההצלה היא בשם ה', מכאן אפשר אכן ללמוד כי לפי מידת הדין, העקידה הייתה צריכה להתקיים אולם מידת הרחמים התערבה ומנעה אותה. חשוב גם לשים לב שלא ה' פונה אל אברהם אלא רק מלאך ה'. המלאך מודיע לאברהם כי עתה הוא יודע כי אברהם הוא ירא אלוקים (והשוו לפרק כ' פסוק יא). אברהם נושא עיניו ורואה איל הנאחז בסבך ומקריב אותו לעולה תחת בנו. משמעות פעולה זו אינה ברורה. ה' אינו רצה בקורבן עולה אלא בניסיון. אולי האיל מהווה מעין קורבן תודה על כך שיצחק ניצל? אברהם משנה את שם המקום ל"ה' יראה", צירוף שם זה למקום, שלפי המסורת זוהה עם שלם, המקום בו נפגש אברהם עם מלכיצדק הוא הר המוריה, הוא מקום המקדש, הוא ירושלים, המורכבת מצירוף המילים יראה ושלום. לאחר הקרבת האיל ושינוי השם, מלאך ה' מתגלה שנית וחוזר ומדגיש ביתר שאת את הברכות לאברהם.

בפועל, התורה מספרת לנו שאברהם עמד בניסיון ולכל המעשה נראה שיש סוף טוב. אולם הסוף לא בהכרח טוב. כבר בברית בין הבתרים, אברהם יודע שהדרך לירושה ולברכות ארוכה ולא קלה ונראה שהקשיים מתחילים מיד מרגע סיום העקידה. בפסוק י"ט, אברהם חוזר אל נעריו והם הולכים יחדיו אל באר שבע. לא מסופר שיצחק חזר והביטוי "וילכו יחדיו" מתייחס לאברהם ולנעריו ושונה מהביטוי הכל כך משמעותי "וילכו שניהם יחדיו". הפרשנים שמו לב לשינוי זה. יש אומרים שיצחק התעלה בדרגות רוחניות ולא היה יכול לרדת מהר המוריה ונשאר שם זמן רב. גם לאחר מכן יצחק היה רוחני יותר, הוא לא יצא מארץ ישראל כלל, הוא איבד את מאור עיניו (ובכך את הקשר עם העולם הגשמי), והוא אף חי יותר שנים מאביו. לעומת זאת ליאון קאס מציין שדווקא לאחר המעשה, האחווה בין אברהם ליצחק נפגעה. פרשנים מודרניים עוד יותר מנסים לראות באירוע זה של יצחק, סיבה להתנהגויות שלו בפרשות הבאות ובפרט ביחסו לילדיו, עשו ויעקב. נראה שזהו נסיון ללכת רחוק מדי, שיסודו בכך שאירוע כמו העקידה היה אירוע משמעותי עבור יצחק. גם בכך יש גישות, פרשנות מודרנית תיראה אירוע זה כטראומטי, אולם פרשנות מסורתית יכולה לראות דווקא בעבודה שהעקידה לא בוצעה מעין ירידה בכך שיצחק שכבר היה מוכן בכל נפשו להקריב את עצמו, מאוכזב (?) מהשינוי בתוכנית.
העקדה משנה את כולם. אברהם אינו אותו אברהם ובוודאי יצחק אינו אותו יצחק. גם טיב היחסים ביניהם שונה וכמעט נעדר תקשורת ישירה. העקידה גם מסמנת את התחלת היהדות. לא עוד קורבנות אדם והקרבה למולך. אברהם היה מוכן לעשות זאת (בידיעה שהדבר היה מקובל באותה תקופה) אולם התורה שוללת זאת מכל וכל. 

כך או כך, פרשת העקידה מסתיימת, כפי שהזהרתי עם יותר שאלות מתשובות. אמנם התורה מציינת בפירוש כי אברהם עמד בנסיון, אך דעתנו מנסיון זה, בלשון המעטה אינה נוחה. לא מה', מה פתאום עושים נסיונות כאלו. לא מאברהם - למה לא הביע שום התנגדות, אך יש להודות על האמת, שחוסר הנוחות נובע בראש ובראשונה מחוסר יכולתינו, להבין ניסיון זה הבנה מלאה.


לקריאה נוספת אני ממליץ על הספר "עקדת יצחק לזרעו", ספר המכנס מעל שלושים מאמרים שונים בנושא העקידה מכותבים רבים, שנכתב לזכרו של החייל יצחק הירשברג שנפל במלחמת שלום הגליל. בספר (לא נעזרתי בספר לצורך המאמר) תוכלו למצוא פנים רבות נוספות לנושא מופלא זה.

עקידת יצחק באומנות
לנושא זה מאות יצירות אומנות. בתמונה הראשונה נביא את ההתייחסות המקובלת לנושא. יצחק עקוד על גבי המזבח, אברהם אוחז גובה בסכין והמלאך מתערב. זהו רע השיא של הדרמה ורוב יצירות האומנות מציגות אותו. לדוגמה נביא את יצירתו של רמברנדט המהווה מעין אב טיפוס לדגם זה.

עקידת יצחק - רמברנדט 1635 מוזיאון הרמיטאג' סנט פטרסבטרג

לעומת זאת, האמן האנגלי וויליאם הול בראסי (1846-1917)William Brassey Hole מציג רגע אחר, אולי היסוסים של אברהם. המזבח כבר בנוי, האש מוכנה, אולם אברהם נראה מהסס ומתבלט בעוד יצחק עומד לידו ותומך בו (או אף מנסה לשכנע אותו להמשיך במעשה!) זוהי הצגה נפלאה ונדירה של הדרמה.

עקידת יצחק - ויליאם הול

מאמרים נוספים לפרשת וירא

תפזורת פרשת וירא

בתפזורת לפרשת וירא, מופיעות מילים מהפרשה. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות , ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה...

תפזורת לפרשת וירא

לדף הראשי של פרשת וירא

הלכות חנוכה בשיר של הרב קוק

הרב קוק חיבר בצעירותו שיר המקפל בתוכו את כל הלכות חנוכה. השיר התפרסם בשנת תרמ"ג (1883), כאשר הרב היה בן שמונה עשרה בלבד. לפי השערתו של הרב נריה, השיר חובר בהשראת הפיוט של ר' יוסף הקטן המתאר את הלכות הפסח וממנו אנו מכירים בעיקר את בית האחרון: "חסל סדר פסח" הנאמר בסוף ליל הסדר.
לדף הראשי של חנוכה

הנה השיר במלואו ולצידו (מוטה לצד שמאל) ההלכות השונות הנמצאות בו. 

זכר חסדים ופלאי א-לוה, בשנות קדם הביט מגבוה,

לתת עז להחליף כח, לעם ממשך מגזע קדוש פורח,

חובה עלינו לעד להזכירה חסד א-ל במעשה ואמירה.

דברי פתיחה לחג החנוכה ומטרת המצווה להזכרת חסד ה' ולפרסום הנס שנעשה.

בעשרים וחמשה לכסלו החדש יום אדיר ברב טוהר וקודש,

שמונת ימים בו יבאו, להודות ולהלל יקבעו,

להדליק נרות כברקים מזהירים, ומדי יום יוסיפו המהדרים הבחירים,

גם כל נפשות בית ידליקו בגילה איש נרותיו ויסלדו בחילה.

הפרטים הבסיסיים על החג, תאריך החג, אורכו, מצוות הדלקת הנרות, ודיני המהדרין (הוספת נר בכל יום) והמהדרין מן המהדרין (הדלקת חנוכיה עבור כל אחד מבני הבית).

ושלש יברכו עת ידליקו בברכת זמן רצון יפיקו,
ובכל הלילות אך שתים ברכות מצות וזכר נסים יחד נערכות,
לבד אם שכח או שגה בהלכה ולא ברך בראשון לזמן הברכה
אז מפי חכמים הדת נתונה בכל לילה שיזכר לברך זמן באמונה.

הברכות על ההדלקה. שלוש ברכות בלילה הראשון ושתי ברכות בשאר הלילות, אלא אם לא ברך שהחיינו בלילה הראשון ואז מברך בפעם הראשונה שמדליק

ואם להדליק נרות פס כחהו ישא ברכה עת תחזינה עינהו

וברכת זמן ונסים יודה לא-ל בראותו נרות מצוה בבתי ישראל.

מי שלא יכול להדליק נרות, יברך רק שעשה ניסים ושהחיינו (בלילה הראשון) כאשר הוא רואה נרות אחרים שהודלקו.

ועובר אורח בארץ נכריה אם בבית זבולו אשתו הליכות צופיה,

וכדת היא נרות עורכת גם בעד בעלה אשר הרחיק ללכת,

אז חובה עוד אין עליהו להדליק נר במלון מגרהו.

מצוות הדלקת הנרות היא בבית. מי שאינו בביתו אולם אשתו או בני ביתו האחרים מדליקים עליו פטור. בתי השיר הבאים מפרטים עוד את דיני נוסעים שאינם נמצאים בביתם ויש בהם פרטים רבים.

ואם הגבר האורח יבא בגפו, לקחת חלק בנרות הבית יפרש כפו.

אורח שאינו בביתו והוא יחיד, ראוי שישלם לבעל הבית תמורת חלק בנרות ואז יוכל להדליק עם בעל הבית.

והאיש אשר אין לו מקום קבוע, הנה יאכל פתו ולשכב הנה ינוע,

במקום אשר יאכל מאכלו, שמה להדליק שפרה גורלו.

ומי שאין לו מקום קבוע כלל וגם לא אכסנייה, ואוכל וישן במקומות אחרים, ידליק היכן שאוכל.

והדת על הכל מחכמים נתנה כי אף לנשים היא למנה,

כי אף להן זאת יאתה, כי מידי אשת חיל יד ד' נגלתה.

מצוות חנוכה חלה גם על נשים, שאף הן היו באותו הנס. ואשה יכולה להדליק נרות ולהציא בכך את בעלה.

ואף איש נדכא עור עינים לפעלת צדק זאת יתן ידים,

ואם אין לאל ידו לערך המערכה, יעזרהו רעהו והוא יברך כהלכה.

אך אם עמדו תהי עזרתו בעדו תעשה היא מצותו,

כי במצוה זאת חכמים אמרו להוציא הגברים חובתם הנשים יגברו.

איש עיוור יכול להדליק הנרות שכן בכך הוא מפרסם את הנס, ואפשר לעזור לו בהכנת הנרות ואם הוא נשוי עדיף שאשתו תדליק בשבילו ויוצא ידי חובה בהדלקתה.

אף תוכל אשה למלאות יד שליח, אך מצוה לאיש יראת ד' הריח.

אפשר למנות שליח להדלקה אולם עדיף להדליק בעצמך ולא על ידי שליח.

כי מצוה רבה היא בערכה נהדרה מיין קדוש והבדלה היא יקרה.

רק נר שבת ממנה יכבד בעינינו כי גדול היום וקדוש לאדוננו.

עני אשר אין לו כסף לצרכיו צריך לקנות נר חנוכה לפני שהוא קונה יין לקידוש ולהבדלה, אולם נרות שבת חשובים יותר מנרות חנוכה.

אשרי ירא ד' בזמנה יקדימנה, כבא השמש ומהר יעשנה,

אך אם אנה לידו דבר מפריע ימהר עונתה שעה ורביע.

ורב שמן במנורה אז יציקו, לזמן כחצי שעה בלילה עוד ידליקו.

יש להדליק את הנרות מיד בשקיעה אולם ניתן להדליקם לאחר פלג המנחה (שעה ורבע זמנית לפני השקיעה) ולשים שמן רב בחנוכיה שידלקו לפחות עד צאת הכוכבים.

אך יזהר ולא יחבק ידים עד עת בשוק כלו רגלים

אך לעת זאת ליעקב עת צרה אשר רק בביתו יתהדר במצוה היקרה

אז זמן המצוה נתאחר ויכול לעשותה עד עלות השחר,

אם בכל ביתו עוד גלויי עינים וחבלי שינה עוד לא סגרו להם עפעפים,

ומדת השמן בלבבו ישער אם חצי השעה תהי לבער.

וגם לאחר  בשעת ההדלקה לא מומלץ, ויש להדליק את הנרות עד שתכלה רגל מן השוק, כלומר כשאנשים עוד מצויים ברחוב ויש פרסום הנס, אולם אם התאחר מאד יכול להדליק עד עלות השחר ובלבד שיהיה מישהו ער במשך מחצית השעה שלאחר ההדלקה בכדי שיהיה פרסום הנס.

ובפתח הבית יערך נרהו במזוזת שמאל למען המצוות יסובבוהו.

אם בלא מזוזה פתחו כמחתרת אז משמאל הימין נבחרת.

המדליקים בפתח הבית ישימו החנוכיה מצד שמאל ויהיו סובבים במצוות. מזוזה מימין וחנוכיה משמאל. ואם אין מזוזה (מאחר והפתח לא מחייב זאת) יש להניח את החנוכיה בצד ימין.

אם על יד רחובות ביתו נפתחת בפתח ההוא ידליק הנר המשמחת.

ואם סביב לה יקיף החצר אף אז מפתחה לא יבצר.

ואם משני עברים לביתו דלתים בשתיהן ידליק למנע מראה עינים.

יש להדליק את החנוכיה במקום הפונה לרשות הרבים כדי לפרסם הנס. מי שיש לו חצר ידליק בפתח החצר. מי שיש לחצרו שני פתחים יניח חנוכיה בכל אחד מהם.

אף בעת להעמיד הדת בת יעקב יראה ובקיום המצוות בחדר שם נחבאה

זאת המצוה לא נשבתה, כי בפנים הבית תקח עמדתה

להזכיר בני הבית לעורר לבותם להלל לד' ולפארו במקהלותם.

אז אך במקום אחד יעמיד על כנם, אף אם הפתחים יגדלו במנינם.

בתקופת השמד בה אי אפשר היה להדליק נרות בחוץ, אין להשבית המצווה ויש להדליק נרות בפנים.

ואם במקום גבוה בעליה יהי נוהו, אז יערוך בחלון נרהו

ואף הדר בבית ומעונתה שפלה להדליק בחלון המצוה גדלה,

בעת אשר כדת בפתחהו להדליק שמה לא תמצא ידהו.

מי שגר בקומה גבוהה או נמוכה ממפלס הרחוב, יניח הנרות בחלון.

אך אם בפתח הבית יציב לה יד הזהיר במצוה ואת קדושים רד

ישפילנה למטה מטפחים עשרה ואז לשם מצוה תהי נכרה,

ואם יותר מזה הגביה נרהו לא עשה כאשר יאתה מצות קונהו,

אך יותר מהנה תשמר נפש תמה מלהגביה למעלה מעשרים אמה.

אם מדליקים בפתח הבית יש להדליק בצורה נמוכה שיהיה ברור שאין הנרות מיועדים לתאורה, אולם כמובן שלא על הרצפה. ומי שמניח בגובה, לא ידליק מעל גובה עשרים אמה, שאנשים לא רואים הנרות בגובה זה כלל.

ולא יתן במקום אשר ישימו הכל את נרות הבית אשר בחול.

יש לייחד לנרות מקום מיוחד ששונה מהמקום בו מדליקים נרות ביום יום.

בפנת הימין כמשפט התורה ידליק את הנרות במנורה

להתחיל בשמאל לימין להפנות כמשפט הכהנים מקריבי קרבנות.

ומטרת המצוה אך ההדלקה ובהנחה בלבד מצוה נעתקה,

ואף אם אחזה בידו בעת הדלקתו אין בידו ידי חובתו.

ואם לפני זמנה היתה בוערת יכבה אשה וידליקה לשם המצוה הנהדרת.

יש להדליק את הנרות מצד ימין של החנוכיה. מתחילים בנר השמאלי, הנר החדש של אותו יום והולכים ימינה, כדרך שהדליקו את הנרות במנורת המקדש. המצווה היא בהדלקה ולא ניתן להניח נר שדלק במקום אחר אלא יש לכבותו ולהדליקו מחדש.

וישמר מאד להזהר בכבודה ולא ישתמש מאומה מאור יקודה

אף דבר מצוה וחפצי שמים, ואף ברחוק מקום מלא עינים,

אף מנר הראשון להדליק הנותרים אשר אך להדר אינם מותרים.

ואם כבר בערה מדתה הקצובה מני אז כנר חול היא חשובה.

ואם טרם זמן זה כבתה אז אסורה היא ואוסרת תערובתה,

והשמן ידרש להתירו ששים כפלים, ויזהר בלי לערבו בידים.

ואם כבו הנרות אחרי ההדלקה, להדליק עוד פעם אין להזקיקה.

הנרות הם לראותם בלבד ואין להשתמש באורם (ולכן מוסיפים נר אחד, השמש, שאין בו קדושה). אולם לאחר זמן של מחצית השעה ניתן להשתמש באורם. נר שכבה באמצע, אין להשתמש בו לשום צורך אחר אולם גם אין צורך להדליקו שוב.

כקביעת שבת הדלקת הנר מסכמת זולת אם חשב באמת

ובצדקה כי אינו מקבל שבת בהדלקה.

בערב שבת מדליקים נרות חנוכה לפני הדלקת נרות שבת. ויש להקפיד שהנר יכול לדלוק זמן רב יותר ולחפות חצי שעה לאחר השקיעה.

נר אשר יש לה פיות מהרבה עברים אנשים כמספרם בה נפטרים,

ואם בעגילה שם פתילות בתוך הקערה אף מצות אחת מהן נעדרה,

רק אם כלי עליה כפה אז כל פתילה למצוה יפה.

וחרס ישן מחרסי אדמה לא לכבוד המצוה הרמה.

ואם בבלי דעתו עליו הדליקו בלי ברכה חכמים חקר העמיקו.

נרות של חרס שיש להם כמה פיות, יש הלכות שונות אם נחשבים כנר אחד או כמה נרות.

ובמוצאי שבת הבדלה או הבערה מי להקדים עוד לא נחקרה.

רק לא עליו יברך על הנר בהבדלה, כי אך למצוה ולא להנאה נגבלה.

במוצאי שבת יש דעות שונות איזה נר מדליקים קודם וההלכה הנוהגת היא שהמדליקים בבית כנסת מדליקים קודם נר חנוכה ואחר כך עושים הבדלה ואילו בבית עושים הבדלה ואחר כך מדליקים נרות חנוכה.

שמן זית למצוה נבחרת, כי אורה צלולה ומהדרת.

אף נרות חלב או שעוה יצלחו והם יהדרו אם יארכו.

השמנים והחומרים הכשרים לנר חנוכה ומצווה מן המובחר בשמן זית שראוי למאכל.

בהודות לד' והלל יגמרו כל שמונת ימים אשר נבחרו

ולהזכיר בתפלה ובברכת הסעודה חסד ד' לבית יהודה.

ואם שכח איננה נחזרת אף שאינה יפה ומהדרת.

בתפלה בברכת הודאה ובברכת המזון בהארץ נקבעה,

ולהרבות בסעודה ושתית יין בהם מצוה אין.

רק דברי תורה ישימו להם פדות מכלל סעודת רשות.

הפסקה עוסקת בהזכרת על הניסים בתפילה ובברכת ההמזון (ואם שכח לא צריך לחזור).

ויקראו בתורה פרשה קבועה בחנכת משכן המקדש היא ידועה

שלשה אנשים במנין והכהן יכפיל הענין,

וביום השבת בנביא יפטירו, הנרות אשר חזה זכריהו יזכירו,

ואם שבת שני בו יארע בנרות שלמה במפטיר יקרא,

וקריאת ראש החדש תמיד קודמת אך כבוד היום בחנכה נחתמת.

קריאת התורה בחנוכה. קוראים בכל יום את קורבנות הנשיאים של אותו יום (ביום הראשון קוראים גם את ההקדמה) ביום השמיני קוראים עד סוף קורבנות הנשיאים ועניין המנורה בפרשת נשא. בשבת מפטירים בזכריה ואם בחנוכה יש שתי שבתות, מפטרים גם בחנוכת המקדש של שלמה. בראש חודש חנוכה מוציאים שני ספרי תורה. קודם קוראים את קריאת ראש חודש (שלושה עולים) והעולה הרביעי קורא בספר השני את קורבן הנשיא של אותו יום, שכן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. אולם בראש חודש חנוכה שחל להיות בשבת (ואז מוציאים שלושה ספרי תורה), ההפטרה היא בחנוכה ולא בהפטרת ראש חודש.

לדף הראשי של חנוכה

תפזורת לפרשת השבוע לך לך

בתפזורת הבאה לפרשת לך-לך, מופיעות מילים מהפרשה. יש מספר אפשרויות לפתור את התפזורת. ניתן לחפש בתפזורת מילים מהפרשה, ניתן לענות על השאלות (מתאים לילדים היודעים לקרוא אפשר להיעזר בפסוקים שמצוינים ), ולילדים קטנים, אפשר גם להשתמש ברשימת המילים (המופיעה במהופך). בהצלחה...

תפזורת לפרשת לך לך

עוד חידות לפרשת לך לך
פרשת לך לך לילדים
מאמרים ודברי תורה לפרשת לך לך