פרשת תולדות מכילה אזכור מעניין של חמשת החושים. יצחק מאבד את חוש הראייה (כ"ז א): "וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק
וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא
אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו
הִנֵּנִי". חוש הראייה הינו החוש המרכזי של האדם, ומרבית הקלט של העולם נעשה דרכו, אולם אנשים המתעוורים לומדים לנצל את יתר חושיהם ברגישות גבוהה הרבה יותר.
כאשר יעקב בא ליצחק ומבקש את הברכות, יצחק חשדן מאד. פעולת הציד והכנת האוכל אמורה לקחת שעות מספר ויעקב הגיע די מהר. יצחק חושד שהעומד מולו אינו עשו, אך לא ידוע אם הוא חושב שיעקב עומד מולו או אדם זר. יצחק מנצל את כל חושיו על מנת לעשות בדיקה. מהשיחה הוא מזהה שהקול דומה לקולו של יעקב והוא גם מבקש למשש אותו (חוש השמיעה והמישוש) בפסוקים כא-כב: "יֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב גְּשָׁה-נָּא
וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו אִם-לֹא: וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל-יִצְחָק אָבִיו
וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר
הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו". יצחק טרם משתכנע ומבקש לטעום את המאכלים. אדם זר לא יוכל להכין ליצחק את המטעמים בדיוק כמו שהוא אוהב, הכמות המדויקת של התיבול וכו'. את זה רק עשיו יודע לעשות (ויצחק לא חושד כלל ברבקה) בפסוק כ"ה: "וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי
וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ
נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ". אפילו הטעימה אינה מספקת ויצחק מבקש מיעקב להתקרב עד כדי נשיקה. מטרת הנשיקה היא לאפשר גם לחוש הריח לעבוד. חוש הריח אצל האדם אינו מפותח ולכן נדרש מרחק קרוב מאד על מנת להבחין בריחות השונים (פסוקום כ"ו כ"ז): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשֲׁקָה-לִּי בְּנִי:
כז וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ
וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ
בְּגָדָיו וַיְבָרֲכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה
רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה
אֲשֶׁר בֵּרֲכוֹ ה'". יצחק מריח גם את הבגדים, וגם את יעקב עצמו.
בכך יצחק מפעיל את כל חושיו על מנת לבדוק מי העומד מולו. במבחן הקול, יעקב נכשל ויצחק מזהה כי הקול אינו של עשו, אולם כנראה שאר המבחנים חיפו על כשלון זה.
לדף הראשי של
פרשת תולדות
