פרשת ויקהל פקודי לילדים

תקציר פרשות ויקהל פקודי

פרשות ויקהל פקודי עוסקות בהקמת ובבניית המשכן בפועל. בקריאה ראשונה, הפרשות מזכירות מאד את פרשות תרומה ותצווה (ובפרט פתיחת פרשת ויקהל דומה כמעט לגמרי לפתחילת פרשת תרומה), אולם ישנם מספר הבדלים ודגשים. ההבדל הראשון הוא בפתיחת פרשת ויקהל המתחילה דווקא בדיני שבת. לאחר חטא העגל, הקב"ה לא לוקח סיכונים ומבהיר כי השבת קודמת להכנת ובניית המשכן וכי אין לחלל שבת לצורך הקמת המשכן.

 אכן כל אבות המלאכה האסורים בשבת, הן מלאכות שהיו לצורך הקמת ובניית המשכן. דווקא התפעול הקבוע של המשכן מתיר מלאכות מסוימות שאסורות בכל מקום אחר, שחיטה בשבת, קצירה (קצירת החיטים לקורבן העומר, מותרת ודוחה את השבת) ועוד. כאשר דבר מסוים הוא בדרך כלל אסור, אולם לעיתים הוא מותר ואפילו מהווה מצווה, נדרשת זהירות מרובה על מנת לא להתבלבל. לכל אורך פרשת ויקהל אנו רואים את המילה "ויעש", העשייה היא העיקר וכאשר מסכמים את הבנייה בפרשת פקודי רואים שהביטוי "כאשר ציווה ה' את משה" חוזר בכל פרט ופרט. דבר זה נועד להדגיש שמשה ובצלאל לא שינו שום דבר מהציווי של ה'. 

למרות שבצלאל היה אומן, ואומנים לרוב רוצים לעשות דברים בצורה שתשאיר את חותמם האישי המיוחד, במקרה זה של המשכן, לא היו שום שינויים. הדבר חשוב במיוחד לאור חשיבות המשכן כפי שמבאר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ): בחפצים פשוטים, אם נשנה קצת את הוראות ההרכבה, לא ייגרם הבדל משמעותי, אולי אפילו התוצאה תהיה טובה יותר, אולם במערכות מורכבות, כדוגמת מכונית או מטוס, שינוי והרכבה של חלק ואפילו הקטן ביותר בצורה לא נכונה יכולים לגרום להתפרקות המוצר כולו ולסכנת חיים. גם במשכן, כל שינוי קטן יכול לגרום לסכנת חיים (ואכן, בפרשת שמיני נקרא על כך שבני אהרון, נדב ואביהוא, מתו מאחר ועבדו במקדש בצורה לא נכונה). במצב כזה התורה מציינת כי משה ובצלאל לא שינו שום דבר מהציווי של ה' ולכן  בסוף פרק ל"ט, מדגישים זאת שוב והקפדה זו מאפשרת למשה רבנו לברך את כל העושים במלאכת הקודש (פרק לט פסוקים מב-מג)

"כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-משֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הָעֲבֹדָה: וַיַּרְא משֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם משֶׁה"

מאמרים נוספים לפרשת ויקהל
מאמרים נוספים לפרשת פקודי

הלכות פורים

הלכות פורים בקצרה הזמנים והערכים מותאמים לשנת תשע"ב. נכתב על ידי הרב יצחק קראוס, רב קהילת שירה חדשה בגבעת שמואל ומובא באישורו



תענית אסתר:

1. נוהגים להתענות "תענית אסתר" ביום יג באדר. טעם התענית: בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים להלחם ולעמוד על נפשם, והתחננו על נפשם שיעזרם השם. לכן קבלו עליהם כל ישראל להתענות ביום י"ג באדר כדי להתחנן על נפשם שהקב"ה יצילם מאויבינו הקמים עלינו בכל דור. השנה נתפלל ונזעק שהקב"ה יצילנו מיד אויבינו בני בניו של המן הרשע מפרס המכינים כלי משחית להרגנו. 
2. התענית מתחילה מעלות השחר ומסתיימת בצאת הכוכבים בשעה. בריאים ובריאות בגיל מצוות מחוייבים לצום, מעוברות ומניקות, חולים אפילו קלים, זקנים ותשושים ובעלי ברית (בשאלות מעשיות מי ממשתתפי הברית פטורים ועל השלמת התענית, יש להתייעץ עם רב) פטורים מהתענית.

מחצית השקל:

1. כתב הרמ"א: "יש אומרים שיש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו היום ובאותו הזמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר" גם בני עדות המזרח נוהגים מנהג זה.
2. נהגו לתת מחה"ש בתפילת מנחה של תענית אסתר, גם השנה שהתענית חלה ביום חמישי. מי שלא נתן יתן לפני קריאת המגילה.
3. נשים וקטנים פטורים מעיקר הדין, אולם נהגו ישראל שגם הם יתנו מחצית השקל.
4. כתב הרמ"א: "ויש ליתן ג' חצאי גדולים במדינות אלו במדינות אלו כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו, ובמדינת אויסטרייך יתנו ג' חצאי ווינ"ר שנקראו גם כן מחצית, וכן לכל מדינה ומדינה". מדבריו משמע שיש לתת מטבע הנוהגת באותה מדינה ונקראת "חצי" (לכאורה חצי ש"ח שלנו. ויש נוהגים לתת מטבע של חצי דולר העשוי מכסף). אולם יש הנוהגים ליתן את השווי של מחצית השקל המקורי שהיה בזמן התורה . 

קריאת המגילה:

1. חייב כל אדם, איש ואשה, לשמוע קריאת מגילה ביום ובלילה. מגילה נקראת בליל פורים מצאת הכוכבים ועד עלות השחר, וביום הפורים מהנץ החמה עד שקיעתה.
2. המגילה נקראת גם ביחידות (בברכות ומתוך מגילה כשרה), אולם עדיף לקראה בציבור גדול משום "ברוב עם הדרת מלך".
3. כתב המחבר (אורח חיים סימן תרפט סעיף ו): "מנהג טוב להביא קטנים וקטנות לשמוע מקרא מגילה", והוסיף ה"משנה ברורה" (ס"ק יח): "ועכשיו בעוונותינו הרבים נהפוך הוא שלבד שאינם שומעים אלא הם מבלבלים שגם הגדולים אינם יכולים לשמוע וכל ביאתם הוא רק להכות את המן ובזה אין האב מקיים מצות חינוך כלל. ובאמת מצד מצות חינוך צריך כל אב להחזיק בניו הקטנים אצלו ולהשגיח עליהם שישמעו הקריאה וכשיגיע הקורא לזכור שם המן האגגי רשאי הקטן להכותו כמנהגו אבל לא שיהיה זה עיקר הבאת הקטן לבית הכנסת".
4. חייב אדם לשמוע מבעל הקורא כל מילה ומילה מהמגילה. אם לא שמע ויש בידו מגילה כשרה – ישלים, וימשיך לשמוע מבעל הקורא. גם אם אין בידו מגילת קלף, ובידו מגילה מודפסת – ישלים וימשיך לשמוע. כל זאת אם ההשלמה היא מילה או שתיים ולא יותר מכך.
5. לפני קריאת המגילה בערב מברכים שלש ברכות: "על מקרא מגילה", "שעשה ניסים", "שהחיינו". יכוין בעל הקורא להוציא את השומעים י"ח, ויכוונו השומעים לצאת י"ח.
6. לאחר קריאת המגילה מברכים ברכת "הרב את ריבנו". את הברכות שלפני הקריאה מברכים אפילו ביחיד, ואילו את הברכה שלאחריה - רק בציבור.
7. לפני קריאת המגילה ביום מברכים "על מקרא מגילה" ו"שעשה ניסים", לגבי ברכת "שהחיינו" נחלקו הדעות: דעת הרמב"ם שאין לברך, וכן נוהגים הספרדים, ואילו דעת רבנו תם לברך, וכן נוהגים האשכנזים.
8. בברכת "שהחיינו" של היום יש לכוון גם על שאר מצוות היום: משלוח מנות מתנות לאביונים וסעודת פורים.
9. נשים הקוראות מגילת אסתר: הרמ"א (תרפט, ב) כותב: "ויש אומרים אם האשה קראה לעצמה מברכת לשמוע מגילה, שאינה חייבת בקריאה", אולם פוסקים רבים (כולל "אשכנזים") אינם מחלקים, ולמעשה ברוב המקומות נהגו שאשה הקוראת, או שאיש קורא להוציאה ידי חובה - מברכים "על מקרא מגילה".
10. גם כאשר קוראים את המגילה במעמד עשר נשים (וכמובן אף יותר) - מברכים לאחר הקריאה ברכת "הרב את ריבנו".
11. אין לדבר בזמן קריאת המגילה, מתחילת הברכה הראשונה עד סוף ברכת "הרב את ריבנו". בזמן שהקורא מברך - אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו", אלא "אמן" בלבד.

מתנות לאביונים ומשלוח מנות

1. חובה על כל איש ואשה לתת ביום הפורים עצמו, ולא לפני (אא"כ מינה שליח שיתן ביום עצמו) שתי מתנות לשני אביונים. מתנות לאביונים צריכים להמסר בו ביום, בכדי שישמחו בהם עניים. לכן ניתן לתת אוכל לאותו יום, וכן ניתן לתת כסף שינתן לעניים ביום פורים עצמו. מומלץ להעביר כסף ל"אילני חסד" שנותנים מתנות לאביונים בו ביום, ולעניים מוכחים. ניתן לתת גם לגמ"חים שונים בישוב ומחוץ לו, אבל עניי עירך קודמים.
2. חובה על כל איש ואשה לשלוח לפחות שתי מנות (מנה = אוכל מוכן לאכילה מיידית) לאדם אחד. משלוח מנות מצוותו ביום פורים עצמו, ולא לפני. המשלוח חייב להמסר ביום פורים, ניתן לתת קודם לשליח בכדי שימסרנו בו ביום. מכיוון שהמקובל אצלנו הוא ששולחים "מנות משפחתיות", רצוי לכוון שמשלוח מנות אחד לפחות ישלח הבעל, ומשלוח מנות אחד תשלח האשה, וכן שאר בני הבית בגיל מצוות.
3. אָבֵל (אפילו בימי השבעה, והוא הדין בשלושים או בתוך י"ב חדש על הוריו) חייב לשלוח מנות (וישלח את המינימום ההכרחי), אבל אין שולחים לו מנות (כמובן שאפשר לשלוח לבני משפחתו).
4. כתב הרמב"ם: "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה שנאמר: להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים." (הלכות מגילה פרק ב הלכה יז).

סעודת פורים:

1. מצוה להרבות בסעודת פורים, ומצותה ביום י"ד ולא בליל י"ד. נהוג לעשותה בשעות אחר הצהריים לאחר תפילת מנחה.
2. נחלקו הפוסקים אם חייבים לאכול פת בסעודה זו (כמו בשבת), ועדיף לקבוע סעודה על פת.
3. "לעשות אותם ימי משתה ושמחה", ידוע מאמר הגמרא: "מחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", נחלקו הפוסקים אם משמעות דברים אלו כפשוטם, כדעת המחבר, והרמ"א פסק: "ויש אומרים דאין צריך שישתכר כל כך אלא ישתה יותר מלימודו". לדעת הרמב"ם ישתה יותר מהרגלו וישן, ומתוך שישן אין מבחין בין ארור המן לברוך מרדכי.

פורים שמח, יצחק קראוס

מחזורי שבעתות

ספרה של פרופ' שולמית אליצור, מחזורי שבעתות לסדרים ולפרשות, עוסק בקטעי פיוטים שהתגלו בגניזות שונות ועיקרם מחזורי שבעתות לפרשת השבוע.
לא מדובר בטעות כתיב, השבעתה היא פיוט של שבעה בתים, שנאמרה בתפילת חזרת השץ לפני כל סיום ברכה, בתפילות השבת בהן לא נאמרה קדושה בחזרת השץ. גם זו אינה טעות. בימינו אכן בכל תפילה בה יש חזרת השץ נאמרת גם קדושה, אולם מינהג ארץ ישראל הקדום היא לערוך חזרת השץ לכל תפילה, גם לתפילת ערבית, אך לומר קדושה רק במוספי השבתות (הסבר מפורט על מנהגי התפילה מופיע בספר)
פיוטים אחדים שפר מזלם, והם נהיו חלק מוחלט מהתפילה עד כי אנשים כלל לא יודעים שהם פיוט ולא חלק מהברכה, כזה הוא למשל הפיוט "אל אדון על כל המעשים" הנאמר בברכת יוצר אור בשבתות. זהו פיוט קדום ביותר, ייתכן עוד מתקופת התנאים (המאה ה-2 לספירה) ומחברו אינו ידוע. גם תפילת עלינו לשבח הינה פיוט המיוחסים לפי המסורת (אך לא לפי המחקר המדעי) עוד לימות משה רבנו ויהושע בן-נון (חלקו השני של עלינו לשבח המתחיל במילים "על כן נקווה..." מיוחס לפי המסורת לוידוי אותו אמר עכן שמעל בחרם יריחו בימי יהושע). לעומת זאת, פיוטים אחרים שלא שפר עליהם מזלם, נכחו בתהום הנשייה והתגלו בשנים האחרונות, חלקם בגניזת קהיר (וראו גם על הפיוט אדר נזלי ישע).

הספר אינו חדש אך יצא לפני כמה שנים במהדורה חוזרת בהוצאת מאגנס (מאז הוציאה פרופ' אליצור ספרים נוספים) והוא מרכז מספר מחזורי שבעתות לפרשות ולסדרים (בהתאם לסדרי הקריאה הקצרים יותר שהיו נוהגים בארץ ישראל).
הספר מענין מכמה תחומים שונים. לתחומים האקדמאים פירסום חומרים כאלו, שהופיעו בכתבי יד או התגלו בגניזות, רלוונטי וחשוב לחקר השירה, הפיוט, ההיסטוריה והלשון העברית. אבל לא רק האקדמיה נשכרת מספרים אלו. בימינו, בהם יש התעוררות מחודשת לכל נושא הפיוט (אם כי בעיקר לפיוטים חדשים יותר, ולא לפיוטי ארץ ישראל העתיקים מתקופת הגאונים במאות ה-6 וה-7), הספר יכול לשמש כל אדם הנהנה מפיוטים ואוהב להעשיר את שפתו.
אפשר להשתמש בכל בית מכל שבעתה לצורך ברכה, פתיחת דבר תורה ועוד. גם העושר הלשוני המובע בפיוטים אלו הוא רב, וכמקובל בפיוט, כל מילה מייצגת רעיון שלם, כך שהבנה מלאה של כל פיוט הינה משימה המצריכה ריכוז וזמן. מפתח מיוחד בסוף הספר עוסק בעניני הלשון והכינויים, ומי שחשקה נפשו לחבר פיוטים משלו יוכל לעשות בהם שימוש רב. בנוסף המבואות לספר דנים בהתפתחות הפיוטים והסוגה הספציפית של השבעתות בכלל והם מוסיפים ענין רב לספר
למרבה הצער, פיוטים רבים אבדו ונעלמו, ואחרים עוד מחכים בגניזות כלשהן. גם מהפיוטים שנמצאו חלקם חסרים ולפעמים מפיוט שלם נותרו שתי מילים בודדות.יש לקוות שחומרים נוספים יתגלו ויעשירו את עולם הפיוט הקדום.

מחזורי שבעתות לסדרים ולפרשות

מחזורי שבתות לסדרים ולפרשות
שולמית אליצור
הוצאת מאגנס בשיתוף האיגוד העולמי למדעי היהדות
תש"ס 2000 והדפס שניה תשסז 2007
320 עמודים

ביני ברויאר - אור פניך

לפני שנים רבות התארחתי בפסח אצל ארוסתי. האוכל היה מצוין, אולם בסיום הארוחה כאשר הוחל לשיר את ברכת המזון בלחן של מילקובסקי במקום בלחן המיוחד לפסח, הבנתי שיש דברים שרק יקים מבינים. ליהדות גרמניה לחנים שונים לכל חג ומועד, לחנים אלו מהווים סימן היכר ומשובצים לאורך החג כולו, בתפילות, בהלל, בקדיש ובשיר המעלות (בסוכות בהושענאות ובשבועות גם באקדמות). מכל מנגינות שלושת הרגלים אהובה עלי במיוחד המנגינה של סוכות.
הניגונים נשכחים מאחר וקהילות יוצאי גרמניה מתמעטות והבנים נטמעים בקהילות רגילות בהן נוסח התפילה הוא נוסח ספרד לאשכנזים והמנגינות הן תערובות של מנגינות רגילות וניגוני קרליבך ועוד מעט ניגונים חדשים, עשה ביני ברויאר מעשה והקליט שני דיסקים עם ניגוני יהדות גרמניה.
הדיסק הראשו הוקלט כב רלפני כשנה ועכשיו יצא הדיסק הנוסף הכולל ניגונים לשבתות, ימים נוראים ולמועדים.
שמחתי מאד לשמוע דיסקים אלו. חלק מהלחנים מוכרים מאד, חלקם בעיבוד שונה, את חלקם אני מנסה גם לשיר מפעם לפעם בקהילתי בהצלחה מסוימת (פעם הייתי שר לבד, כיום יש עוד כמה שמצטרפים) ובודאי שאני מנסה להנחילם לילדי (בעיקר דרך שירת הניגונים בשיר המעלות) וחלק מהניגונים לא מוכרים לי.
למי שמכיר את הניגונים בגירסת הקהילה שלו לפעמים העיבוד של ביני יהיה שונה מעט מהזכרון. רוב השירה מתבצעת בשבתות ובחגים ללא ליווי מוזיקלי כלשהו וייתכן כי שרית א-קפלה בלבד (ורצוי בחלל רב תהודה) הייתה מתאימה לניגונים אלו יותר (למרות הקשיים הטכניים הכרוכים בהקלטה כזו), בפרט לניגונים הרציניים הדורשים קול בריטון או אפילו בס עמוקים יותר.
בימינו, נגינות ופיוטים זוכים לעדנה מסוימת, אולם מסיבה לא ברורה לרוב אלו משויכים לעדות המזרח דווקא (שירת הבקשות ועוד). כמובן שאין כאן תחרות בין העדות, אולם חשוב להזכיר כי מקורות הפיוט קדומים מאד, חלקם עוד מימי התנאים והראשונים המתועדים מתקופת הגאונים. גם פיוטי אשכנז נאמרים בפחות ופחות קהילות (בארץ בוודאי, בחוץ לארץ עוד יש קהילות שאומרות), ובסידור הפופולרי רינת ישראל, פיוטים אלו (יוצרות, קרובות ועוד) כלל לא מופיעים.
הקלטות ניגונים כמו הדיסקים של ביני יכולים להוות צעד קטן, אך משמעותי בהחזרת העטרה ליושנה.
את הדיסקים ניתן להשיג ישירות מביני בטלפון 050-5715001