גם השנה ביקרתי בירידי שבוע הספר, אולם השנה הייתי מהצד השני של הדוכן, הצד בו מוכרים את הספר. לא עסקתי במכירה עצמה אלא הוזמנתי על ידי הוצאת ידיעות אחרונות להיות קורא ממליץ. הוצאת ידיעות מנהלת מועדוני קריאה שונים, והיא מעונינית שהחברים במועדונים, כמי שקראו ונחשפו לספרים רבים ומגוונים, יבואו ליריד וימליצו על ספרים או ישוחחו עם אנשים ויסייעו להם לבחור ולקנות. הרעיון יפה ונחמד, הביקור חוויתי, ואם שאלתם, בסוף הערב מקבלים כמה ספרים כך שהעיסקה משתלמת לכל הצדדים.
שבוע הספר השנה (תשע"ב) היה נראה דליל יותר משנה שעברה, אולי חוק הספרים, מבצעי 4 ב-100 בחנויות הספרים, אליפות אירופה בכדורגל קצת הבריחו את האנשים. אולם עדיין באים אנשים וילדים, וגם קונים ספרים, והרבה.
נתחיל קצת עם קוני הספרים, כמו הבנים בהגדה של פסח גם הם מחולקים לארבעה
- חכם - בא מראש עם רשימה, יודע בדיוק מה הוא רוצה, ואולי עוד אפשר להמליץ לו על ספר אחד או שניים.
- רשע - כמובן בהשאלה, אבל הוא דוגמה למישהו שעוברים איתו על כל הספרים אחד אחד אבל שום דבר לא מוצא חן בעיניו וכמובן הולך בלי לקנות כלום...
- תם - רוצה איזה רב מכר אבל אפשר לשכנע אותו לבחור משהו אחר או בנוסף שיהיה יותר מתאים לטעמו האישי.
- שאינו יודע לשאול - את פתח לו, נסה להבין מה יתאים לו ולמצוא ספרים מתאימים.
מבחר הספרים הוא עצום ובוודאי לא הכל מתאים לכולם. אני יותר אוהב את ספרי היהדות, העיון והפרוזה היותר מורכבת, ספרים שגורמים לחשוב. כאשר אנשים שאלו על ספרים, היה צריך לתאר מה הספר אבל בעיקר ניסיתי לדבר על השאלות שהספר מעורר (בהנחה שהספר הוא כזה). פעם אפילו נשאלתי על ידי מישהי מההוצאה אם אני מוכר ספרים או מבריח אנשים, התשובה היא כמובן לא זה ולא זה. אני לא עובד כמוכר, אך בוודאי שאני לא מבריח את האנשים, ההיפך, אני מעונין שהם יתענינו ויקחו ספר שמתאים להם, אם אחר כך ירגישו שדחפו להם ספר ביד, הנזק עולה על התועלת ממכירת עוד ספר. על ספרים שממש לא אהבתי פשוט שתקתי, אם מישהו כבר רוצה אותו בודאי שלא נקלקל אבל השתדלתי להמליץ על משהו נוסף, קצת אחר ושונה.
דיון מעין זה התפתח סביב ספריו של האנס פאלדה, למשל, למרות שהמלצתי על
לבד בברלין, ביחס לספריו האחרים אמרתי שיש הרבה שאומרים כי פלאדה מנסה לטהר את מצפונו והקורא צריך להחליט אם הוא קונה את החרטה וההצטדקות הזו או לא (אני באופן אישי לא קונה), וכל זה בשאלות שעולות עכשיו תדיר על נסיונות הצגה של הגרמנים כקורבנות של הנצאים. זה לא אומר שלא כדאי לקנות ולקרוא את הספרים, אבל כדאי וחשוב לערוך את הדיון לפחות עם עצמך ורצוי עם אנשים נוספים.
בספרי העיון הייתה הצלחה, אם מישהו אמר שהוא מסוגל להתמודד עם ספרים יתר קשים לקריאה, ולקח על פי המלצה שלי את "
אנשים רגילים", או את "
בלב הגיהנום" הרגשתי שההמלצה באמת עזרה. בכלל ניסיתי לעשות קישורים בין ספרים ולהמליץ לאנשים על ספרים שיתנו זוויות ראייה שונות על אותו נושא (ומבחינה זו לבד בברלין ואנשים רגילים הם זוג ספרים מצוין). לאחרים המלצתי על ספרי העיון השונים במדעים ובתולדות המדע. חיבור מענין עשיתי בין
ההיסטוריה של המדע של גו'ן גריבין ובין "המבנה של מהפכות מדעיות" של תומאס קון. לשמחתי אכן היו שלקחו את שניהם והקשיבו לדעתי כי ההיסטוריה של המדע אינו סיכום הנושא כפי שהמחבר שלו היה רוצה, אלא יותר מבוא שלאחריו הם יוכלו להמשיך את דרכם בתחום בעזרת עשרות ספרי המקורות הנוספים שישמשו להרחבות.
גם סופרים מגיעים לחתום על ספריהם וגם אותם אפשר לחלק לארבעה
- הסופר שהוא גם איש מכירות - זה סוג נדיר למשל אבל יש סופרים שבהחלט משמשים כמוכרים לכל דבר ופותחים שיחה עם כל מי שעובר ליד ומוכרים לו את הספר שלהם.
- הסופר ששמו מוכר אותו - סופרים מוכרים או שהם בחזקת סלב. המקרה הבולט ביותר הוא של קרן פלס, שהיוותה אטרקציה, אנשים באו עם הדיסקים שיש להם בבית וקנו ספרים בשביל שהיא תחתום להם. הרבה מאד קנו את הספר רק בשביל החתימה של קרן פלס וייתכן ויהיו מופתעים מאד כאשר יקראו את הספר. הספר, עקודים, הוא שונה מאד (ולטובה!!) ממה שהסטיגמה אומרת על ספר של ידוען. התייחסות לספר עקודים תגיע במאמר נפרד, הוא בהחלט מצדיק התייחסות.
- הביישן - אלו הם רוב הסופרים, הם מגיעים לחתום אולם לא לגמרי יודעים מה הם צריכים לעשות, אז או שהם יושבים באמצע ומדברים עם אנשי ההוצאה שהם מכירים או שהם עומדים ליד המוכר בחיוך מבויש ומחכים שמישהו יקנה את הספר שלהם. נפגשתי עם שניים כאלו אתמול ולמרות שגם אני רחוק מאד מלהיות איש מכירות, ניסיתי לשכנע אותם לפתוח בדיאלוג עם הקהל. לשמחתי זה אכן עזר והם דברו עם האנשים וגם מכרו ספרים לאנשים. גם כאשר ממליצים לאנשים על ספר ואומרים להם והנה נמצא כאן הסופר שישמח לספר לך עוד, זה עובד. הסופרים אוהבים מאד לדבר על ספרם אבל קשה להם לעשות את הפנייה הראשונית. ברגע שהם מתחילים לדבר, האנשים מקשיבים, שואלים והרבה גם קונים (וגם אם לא, כי הבינו שהספר לא מתאים להם, זה בסדר) אחד מהסופרים (שאול סמילנסקי - עשרה פרדוקסים מוסריים) שבא מחיפה, היה כל כך מרוצה, הודה לי בחום ואמר שיבוא גם למחרת.
- סוג אחר, גם נדיר, אלו סופרים שלא ממש מבינים מה הם עושים שם, הספר הרי צריך למכור את עצמו, ולעמוד כרוכל בשוק עושה להם ממש קשה. אפשר מאד להבין אותם. סופרים שהשקיעו שנים בכתיבה ויצרו יצירה, יותר מורכבת ומסובכת שקשה להסביר אותה לאנשים ובוודאי קשה להם למכור. סופרים אלו היו מעונינים לבחור את הקונים בפינצטה כדי להיות בטוחים שאלו יוכלו להתעמק ולהבין ולהיות ראויים לספרם. לפעמים הם אפילו הסבירו לאנשים למה לא כדאי להם לקנות את הספר (ואת זה אני מאד מעריך, מאחר ולסופר חשוב יותר שמישהו יוכל להתמודד עם הספר מאשר התקבול על מכירת ספר נוסף).
ומילה על המחירים. המחירים של הספרים נמוכים, אבל רק כאשר קונים כמה ספרים או מגיעים עם קופונים למינהם. בחנויות מצבע 4 ב-100 מחייב לקנות ארבעה ספרים. ביריד היה מבצע קנה 2 קבל שלוש חינם (הוצאת כתר) שמחייב אנשים לבחור 5 ספרים וזה קשה. מבצעים אחרים היו 3 ב-100 (מודן וכינרת זמורה ביתן) ובהוצאות אחרות ההנחות גדלו ככל שקנו יותר ספרים. היו גם הרבה אנשים שקנו ספר אחד במחיר מופחת מהקטלוגי ולא רצו לקנות יותר. גם אותם אני מעריך. הם יודעים מה הם רוצים ולא מעונינים לקנות סתם רק בשביל להרגיש שניצלו את המבצעים. מבחינתי היה עדיף בהחלט שגם מי שקונה ספר אחד בלבד יזכה להנחה גדולה יותר, אולם למחלקות השיווק והמכירות בהוצאות השונות כללים אחרים לגמרי. אם יעבור חוק בנושא, את ההשפעות נוכל לדעת רק בעוד כמה שנים, אבל בהחלט יש בעיתיות במצב הקיים.
לסיכום, החוויה של עמידה בדוכני, יצירת האינטראקציה עם הקונים, המוכרים והסופרים, והחיבור ביניהם הייתה חוויה מהנה מאד, הזמן חולף במהירות וממש לא שמים לב. חזרנו עייפים ומרוצים.
