פרשת וילך לילדים

 תקציר פרשת וילך

פרידה והעברת סמכויות (לא, א-ח)

ביום מותו, אומר משה לבני ישראל: הגעתי לגיל מאה ועשרים והגיע זמני להפטר מן העולם. לא אני הוא זה שאעבור אתכם את הירדן אל ארץ ישראל. אולם עליכם להתחזק ולהתעודד כי ה' עמכם, והוא ינחיל אתכם את הארץ.
משה קורא ליהושע תלמידו וממשיך דרכו, ומחזקו לקראת תפקידו האחראי. הוא מבטיח לו כי ה' יהיה עמו.

הקהלת העם (לא, ט-יג)

את כל דברי התורה, כותב משה ומוסר בידי הכוהנים משבט לוי ובידי זקני העם. הוא מצווה אותם להקהיל את כל העם אחת לשבע שנים, בחג הסוכות, בשנה שלאחר שנת השמיטה. אז, כאשר כל העם יתכנס בירושלים בבית המקדש, יקרא המלך מתוך התורה לאוזני בני ישראל. מטרת הקריאה לחזק את רוח העם, את יראת ה', ואת הדבקות בתורה ובמצוות.

משה ויהושע לפני ה' (לא, יד-ל)

הקב"ה מצווה את משה לקרוא ליהושע ולהתייצב עמו לפני ה', עתה לפני מותו.
ה' פונה תחילה אל משה ואומר כי בדורות הבאים יסור העם מדרך התורה. לחיזוק נוסף על הברית שכרת משה עם העם, יש לכתוב, כך מצווה ה', 'שירה'. שירה זו, היא 'שירת האזינו' שבפרשה הבאה, ישננו בני העם, ובכל עת כשיסורו מן הדרך, תהיה השירה לעד ולתזכורת על מחויבותם לקב"ה ולדרך תורתו.
אל יהושע פונה ה' ומצווה אותו להתחזק בתפקידו כמנהיג.
משה אכן מקיים את דברי ה', כותב את השירה, ומכנס את כל בני ישראל ללמד אותם את שירת 'האזינו'.
את ספר התורה שכתב, מוסר משה בידי הלויים שיניחוה בארון ברית ה'.

דבר תורה קצר לפרשת וילך

פרשת וילך נקראת פעמים רבות ב'שבת תשובה', והדבר מעיד על קשר פנימי ותוכני בין הדברים. ואכן, בפרשה זו מופיעים דברי מוסר ותוכחה על מה שיקרה לעם-ישראל אם יעזוב חלילה את התורה והמצוות, וזאת כדי לעורר את הלבבות לתשובה.
בין הדברים נאמר בפרשה: "וחרה אפי... ועזבתים והסתרתי פני מהם". זו אזהרה שאם עם-ישראל יסור מדרך התורה, יעזבנו הבורא ויסיר ממנו את שמירתו, וממילא יפקדו את העם צרות קשות. אך נוסף על הצרות עצמן, הבורא גם יסתיר את פניו מאיתנו ולא ישמע את זעקתנו.
אולם כשמתעמקים בדברים מגלים שבאזהרה זו נרמזת גם אהבתו הגדולה של הבורא לעם-ישראל. אין הוא אומר שיאטום את אוזניו או יעצום את עיניו, חלילה, מאיתנו. הוא רק 'יסתיר' את פניו כלפינו, דבר שייצור בנו תחושה שאין הוא רואה את הצרות, אבל הוא עצמו לא יסיר את עיניו מאיתנו.
העלמת העין מהצרות אינה אמיתית, אלא תחושה שלנו בלבד. הבורא אומר שייצור את התחושה הזאת כדי לעורר את עם-ישראל לשוב בתשובה. הדבר דומה לאב שמסתתר מפני בנו הסורר, כדי לעורר אצל הבן תחושה של בדידות, במטרה שימהר לחפש אחר אביו ולשוב אליו.
ידיעה זו צריכה להביאנו לשמחה גדולה גם בימי הצרות, וממילא התשובה תהיה מתוך שמחה ומתוך אהבה, ואז נזכה שהבורא גם יתגלה אלינו פנים אל פנים, בחיבה גלויה ובאהבה גלויה, ויעניק לנו את כל הברכות מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה, ובטוב הנראה והנגלה.

לדף הראשי של פרשת וילך
פרשת ניצבים לילדים

פרשת ניצבים לילדים

תקציר פרשת  ניצבים לילדים

כריתת ברית (כט, ט-יד)

משה מכנס את כל בני ישראל לפני מותו - ראשי השבטים ופשוטי עם, זקנים, נשים וטף, לכרות ברית בינם לבין הקב"ה. הברית כוללת גם את כל הדורות העתידים לקום לעם ישראל.

מטרת הברית (כט, טו-כח)

כפי שהזהיר כבר בעבר, מסביר משה, שהשפעת העמים שסביב עלולה לפעול באופן שלילי על בני-ישראל, להדיחם לעבודה זרה ולהליכה בדרכי הגויים הנלוזות. הברית אמורה לחזק את הקשר בין ישראל לה' ולקבוע גבולות ומחויבויות הדדיות.
ואכן, אם חלילה יחשוב מי מבני העם לעזוב את דרך ה', לא יסלח לא על כך והוא ישלם את מחיר הפרת הברית. אף הגויים ידעו לומר כי צרת ישראל הגיעה עליהם על הפרה זו של ברית ה'.

סוף טוב (ל, א-י)

למרות העונשים והגלות שיבואו עקב הפרת הברית, ואולי אף בגלל עונשים אלו, יזכרו בני-ישראל בקב"ה, ותתחזק אהבתם ואמונתם בו בתשובה שלימה. אז יחונם ה', יקבץ אותם מכל מקומות גלותם ויביאם שוב לארץ ישראל. הברית והאהבה שבין ה' לעם תתחזק. כל הקללות והאסונות יחולו על ראש אויבי ישראל.

'לא בשמים היא' (ל, יא-יד)

מצוות ה', אומר משה כדי לעודד את העם, אינם בגדר בלתי אפשרי. אדרבה, התורה ומצוותיה קרובות אל האדם וביכולתו לקיימן כנדרש - במחשבה, בדבור ובמעשה.

בחירה חופשית (ל, טו-כ)

למרות הציוויים הברורים, התורה ומצוותיה ניתנות ליהודי לבחירתו החופשית. בפני כל אדם מוצגות שתי דרכים - דרך התורה, היא דרך הטוב והחיים ולעומתה דרך החטא, היא דרך הרע והמוות. בכוחו של האדם, ועל-כך הוא מקבל סיוע אלוקי, לבחור בדרך הטוב. אם אכן כך יבחר, יזכה לכל ברכות ה'.

דבר תורה קצר לפרשת ניצבים 

את פרשת ניצבים קוראים תמיד לפני ראש-השנה, כי יש קשר בין הפרשה ובין ראש-השנה. הפרשה נפתחת בעניין האחדות, שהיא הכנה עיקרית לקראת ראש-השנה. משה אומר לבני-ישראל: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". כאן טמון סוד כוחו של העם היהודי – התייצבות מתוך אחדות.
האחדות היא מקור כוחו של עם-ישראל. כאשר הוא מאוחד, אין שום גורם היכול לפגוע בו. אם מישהו יכול לפגוע בעם-ישראל, הדבר נובע מכך שהיהודי פותח לפניו כעין סדק או נקב קטן, על-ידי העדר אחדות ושלום.
התנאי לעוצמתו של עם-ישראל ולקיום ברכת "אתם ניצבים" הוא "כולכם" - תחושת האחדות. אמנם יש בעם-ישראל קשת רחבה של דרגות – יש "ראשיכם שבטיכם" ויש "זקניכם ושוטריכם", יש "טפכם נשיכם" ויש "חוטב עציך" ו"שואב מימיך". לכל אחד ואחד תפקידו וייחודו, ואין צורך לטשטש את ההבדלים שבין מגוון הסוגים בעם-ישראל. ואולם הכול חייבים לחוש את האחדות המלכדת את כולם.
האחדות הזאת היא הכלי לקבלת ברכתו של הקדוש-ברוך-הוא בראש-השנה, לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.

לדף הראשי של פרשת ניצבים

פרשת כי תבוא לילדים

נושאי הפרשה - כי-תבא

ביכורים (כו, א-יא)

משה רבנו מוסיף ומצווה את בני ישראל במצוות שיחויבו בהם בכניסתם לארץ. פרשתנו פותחת במצוות הביכורים, החלה רק לאחר כיבוש הארץ וחלוקתה בין שבטי ישראל.
המצווה חלה על שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל. כאשר החקלאי יורד לשדהו ורואה פרי בביכורו, עליו לסמנו. כאשר יעלה לרגל לירושלים, ימלא את הטנא בפירות הביכורים ויביאו לכהן. הכהן מניף את הטנא יחד עם הבעלים. המביא נוטל שוב את הטנא בידו ופותח באמירת נוסח קצר, שעיקרו קורות עם ישראל ותודה על ברכת ה'.

ביעור מעשרות (כו, יב-טו)

שש השנים שנמנות בין שנת שמיטה אחת לבאה, חלוקות בדיני המעשרות הנוהגים בהם. בשנה הרביעית לקראת חג הפסח מצווה כל יהודי לבדוק אם לא נותרו ברשותו מעשרות מהשנה השלישית שטרם ניתנו  לעניים. בעת הזאת עליו להוציא את כל יתרת המעשרות מביתו, לחלקם לעניים ולומר נוסח תפילה קצר.

התחדשות במצוות (כו, טז-יט)

משה פונה לבני ישראל ומזהירם לשמור את מצוות התורה ושיהיו בעינינו תמיד כחדשים שזה עתה ניתנו. בהקשר זה, הוא מציין את הקשר המיוחד שבין ישראל לקב"ה.

גל-עד (כז, א-י)

כדי לזכור את התורה, מצווה משה להקים גל אבנים שיעמוד כעדות בין ה' ובין העם. בראשונה יש להקים גל בן שניים-עשר אבנים על גדת הירדן המערבית, ועליה לכתוב את דברי התורה, ואחר-כך להקים עוד גלי אבנים דומים בהר עיבל ובגלגל.

הברוך והארור (כז, יא-כו)

משה מפרט בפני העם את טקס הברכה והקללה עליו למדנו כבר בקצרה בתחילת פרשת ראה.
לאחר שיעבור את הירדן, יתייצב העם לטקס, כשהוא חלוק לשלושה: שישה מן השבטים יעמדו על הר גריזים - ייצוג לברכה, שישה שבטים יעמדו על הר עיבל - ייצוג לקללה, ובגיא שבין ההרים יעמדו הכוהנים והלויים ואיתם ארון ברית ה'. הלויים פונים אל הר גריזים ואומרים את דברי הברכה, וכל העם עונה אמן. אחר כך מסובבים פניהם אל הר עיבל ואומרים את דברי הקללה, וכל העם עונים אמן.
אלו אחד-עשר הדברים אליהם מתייחסית הלווים, פעם אחת בלשון ברוך ופעם נוספת בלשון ארור:
-          עובד עבודה זרה.
-          מזלזל באביו ובאמו.
-          "משגה עוור" - מכשיל אדם בעצה רעה.
-          מטה משפט גר, יתום ואלמנה.
-          "מכה רעהו בסתר" - מדבר לשון הרע.
-          לוקח שוחד ומפליל את הזכאי.
-          מי שאינו מקיים את התורה ומצוותיה.

ברכות לשומר התורה (כח, א-יד)

השומע בקול ה' ומקיים מצוותיו יזכה לברכות רבות. ה' יברך אותו בילדים, בתנובה פורייה במשק החי, בשדה, במטעים ובכרם, ידביר את האויבים הקמים על ישראל, יברך כל אחד בעושר ובהצלחה ועוד ועוד.

הזהרות למפר התורה (כח, טו-סט)

כנגד הברכות שמבטיח משה למקיימים את דברי התורה, הוא מזהיר מפני עזיבת התורה והמצווה. בפרוט ובאריכות הוא מונה את כל הקללות והחוליים שיבואו חלילה על ישראל. ברמה האישית - בבית ובשדה, וגם ברמה הלאומית - בהליכה לגלות, ברדיפות העמים, באסונות, עבדות, צרות ומחלות מכל הסוגים.
התורה מסכמת את הנושא כולו, ומכתירה אותו בשם "דברי הברית" - הברית שכרת משה עם בני-ישראל לקיום דרך היהדות.

דור הבנים מפנים ומקבל (כט, א-ח)

משה משבח את 'דור הבנים' אליו הוא מדבר בשנת הארבעים ליציאת מצרים, ערב הכניסה לארץ. משה אומר: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועיניים לראות ואוזניים לשמוע עד היום הזה". כלומר, לאחר כל הניסים ביציאת מצרים ובדרך במדבר, לאחר מתן תורה בסיני, ועדיין לא הפנימו היוצאים ממצרים, דור המדבר, את הקשר והמחויבות של העם לה'. והנה עתה, דור הבנים העומדים להיכנס לארץ, בשל יותר, ומפנים את הניסים הגדולים ואת הקשר המיוחד עם הקב"ה. משה מבקש, שהעם ישכיל ויתמיד בקיום התורה.

דבר תורה קצר לפרשת כי תבוא

יהודי צריך תמיד להיות שמח, ובוודאי צריך לקיים את המצוות בשמחה, אבל יש מצוות שהתורה מדגישה במיוחד את חשיבות השמחה בקיומן. כזאת היא מצוות הבאת הביכורים, שבה נפתחת פרשת-השבוע. כאשר התורה מתארת את המצווה הזאת היא מורה ליהודי: "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך".
מצוות הביכורים מבטאת יסוד מרכזי בחיי האדם. הוא נדרש לקחת את "ראשית כל פרי האדמה", את המובחר שבפירות, ולהביאו לבית-המקדש. יש בכך משמעות רוחנית נצחית – יהודי צריך לתת לבורא העולם את ה'ראשית' שלו, את המיטב. בכך הוא נותן שבח והודיה לבורא על שהעניק לו את שפע הטוב והברכה.
במישור האישי מתבטא הרעיון של מצוות ביכורים בהקדשת ראשית היום למתן שבח והודיה לבורא. עם הקימה בבוקר היהודי פונה אל הבורא ואומר: "מודה אני לפניך... שהחזרת בי נשמתי". אחר-כך הוא מתפלל ולומד תורה, ורק אחרי כל זאת הוא פונה לעבודת יומו.
כל זה מלוּוה שמחה גדולה. והשמחה היא כללית ומקפת – "ושמחת בכל הטוב" – שמחה על עצם הווייתנו, על עצם העובדה שזכינו להיות יהודים ולעבוד את בוראנו.

הדף הראשי של פרשת כי תבוא

פרשת כי תצא לילדים

תקציר המצוות בפרשת כי תצא 

(מצוות שאינן מתאימות ילדים, הושמטו בכוונה)

בכור יורש כפליים (כא, טו-יז)

• בן בכור יורש כפליים מכל אח אחר, גם אם הינו בן לאם שהאב שונא.

בן 'סורר ומורה' (כא, יח-כא)

• בן סורר ומורה הוא זה שאינו שומע בקול אביו ואמו, והתנהגותו מגיעה, על-פי פרשנות חז"ל, למימדים לא אנושיים, ובאופן שאינו מצוי.
• על ההורים להביא את הבן לבית הדין ועל-פי פסק הדיינים הבן יומת בסקילה.

השבת אבידה ועזרה בדרך (כב, א-ד)

• הנתקל בבעל חיים או בכל חפץ הנראה כזנוח בשל אבידת בעלים, חייב לפעול להשבתו לבעליו. התורה מדגישה את האיסור להתעלם מן האבידה. אם הבעלים לא נמצאים, יש לשמור את האבידה.
• הרואה את חמור חברו או את שורו קורסים תחת מסעם, עליו לסייע בהקמה, בפריקה ובטעינה, לפי הצורך. גם כאן אין להתעלם ולהמשיך כמי שאינו מבחין.

שילוח הקן (כב, ו-ז)

• אין לקחת אפרוחים או ביצים מהקן, בעוד אמם נמצאת עמם. יש לשלח את האם ורק אחר-כך ליטול את האפרוחים או הביצים. הנוהג כך יתברך בכל טוב ובאריכות ימים.

מעקה לגג (כב, ח)

•  הבונה בית חייב לעשות מעקה לגג, ולהיזהר מכל דבר העלול להביא לנזקי נפשות.

כלאים, שעטנז וציצית (כב, ט-)

• בעניינים שונים מצווה על הפרדה בין מינים:
• אסור לזרוע יחד תבואה וחרצני ענבים. תערובת זו נקראת כלאיים.
• אסור לחרוש במחרשה הרתומה לבעלי חיים משני מינים, כגון שור וחמור.
• אין ללבוש בגד הארוג מצמר ופשתים. תערובת זו נקראת שעטנז.
• התורה שבה ומצווה על מצוות הציצית. פתילי הצמר שיש לכרוך בבגד של ארבע כנפות. הסמיכות למצוות השעטנז מלמדת  כי לצורך קיום מצוות ציצית מותר לכרוך פתילי צמר בבגד של פשתן.

אין להסגיר עבד גוי (כג, טז-יז)

• עבד גוי, שנמלט מאדוניו ומעוניין להינצל ולהיות בקרב ישראל, אין להסגירו. יש לדאוג לקיומו ולרווחתו.

איסור ריבית (כג, כ-כא)

• אין להלוות בריבית. האיסור חל על הלווה וגם על המלווה. התורה מבטיחה כי השומר על דין זה יזכה לברכת ה'. מותר להלוות בריבית לגוי.

שמירת הנדר (כג, כב-כד)

• הנודר לה', מתחייב להביא קורבן או תרומה להקדש, חייב למלא נדרו עד חלוף שלושה רגלים.

פועל אוכל במקום עבודתו (כג, כה-כו)

•  העובד בכרם רעהו או בכל עסק ומפעל, רשאי לאכול כדי שובעו מגידולי הכרם או התוצרת במקום. אולם התורה אוסרת לקיחת תוצרת אל מחוץ לעסק. התורה גם אוסרת על הפועל העובד בקציר, ליטול לעצמו בדרך של הנפת חרמש. עליו ליטול רק בדרך של קטיפה ידנית.

הנהגות חברתיות וממוניות (כד, ו - כה, ד)

• אסור לדבר לשון הרע. התורה מזכירה בהקשר זה את מרים הנביאה שדיברה באחיה משה ולקתה בצרעת. התורה גם אוסרת על חיתוך הצרעת מהגוף. הטיפול בנגע הצרעת הוא במישור הרוחני ועל-פי ציווי הכהן.
• הממשכן נכס מחברו בגין חוב, לא יכנס אל תוך ביתו, אלא יעמוד בחוץ וידרוש ממנו המצאת המשכון.
• אם עוניו של בעל-החוב מאפשר רק מישכון של צורכי הבית, כגון שמיכה בה הוא מתכסה בלילה, יש להחזיר את השמיכה הממושכנת עם בוא הערב.
• אסור להלין שכר, במיוחד כאשר מדובר בעובד עני.
• כאשר נשכח עומר, כמות שאינה גדולה במיוחד, בשעת הקציר בשדה, אין לשוב ולקחתו. התבואה תישאר עבור העניים, ההולכים ואוספים את השכחה אחר הקוצרים.
• גם בכרם, כמו בשדה, יש להשאיר 'פאה', חלק עליון בעץ הגפן שאותו לו בוצרים ומשאירים אותו לעניים. התורה מונה סוגים נוספים של שאריות שיש להשאיר בשדה בפרדס ובכרם לטובת העניים.
•  בשעת הדיש, אין לחסום את פי השור. יש לאפשר לו לאכול מן התבואה.

יושר במסחר (כה, יג-טז)

• אין לרמות תוך שימוש במשקלות שאינם אחידים ובכלי מידה מזויפים. חובה לקיים מסחר ביושר.

מחיית עמלק (כה, יז-יט)

• התורה שבה ומזכירה את חטאו של העם העמלקי שנטפל לישראל בדרך בצאתם ממצריים. התורה מצווה לזכור זאת, ובעת הכושר להכרית את זכרו של עמלק.

דבר תורה קצר לפרשת כי תשא - מעקה לגג

אחת המצוות המפורטות בפרשת השבוע היא מצוות בניית מעקה על הגג: "כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך". הסיבה היא מניעת סכנה שאדם יעלה על הגג וייפול ממנו.
נוסף על משמעותה הפשוטה של המצווה, יש בה גם הוראת-דרך בחיי האדם. יש שלבים בחיים שאדם 'בונה בית חדש'. כלומר, הוא פונה לכיוון חדש בחיים. למשל, כשהוא נושא אישה ומקים משפחה, או אפילו כשעולים כיתה.
מייעצת התורה: "ועשית מעקה לגגך". אל תסתפק ב'מעקה', במערכת הגדרים והערכים שהיו לך עד עתה. אתה עובר עכשיו ל'בית חדש' ועומד לפני אתגרים חדשים. עליך לעשות 'מעקה' חדש – להציב לעצמך גדרים חדשים, כדי שלא תגיע, חלילה, למצב ש'ייפול הנופל'.
כוחו של המעקה הוא בהיותו חזק מן האדם עצמו. לוּ היינו סומכים על האדם עצמו, לא היינו זקוקים למעקה. הצורך במעקה בא דווקא מחשש שהזהירות העצמית לא תספיק, ולכן יש צורך להגן על האדם באמצעות מעקה, שיוכל לבלום אותו מליפול.
ה'מעקה' הרוחני הוא החלטות תקיפות וחזקות שלא יתערערו לעולם. אלה יסייעו לאדם לעמוד באתגרים החדשים ולהבטיח שהבית החדש יהיה יציב ואיתן.

לדף הראשי של פרשת כי תצא