בית אל

הקריאה בשם

לאחר חלום הסולם המפורסם, יעקב מחליט לקרוא למקום שחלם בו את החלום - "בית אל" (כ"ח, יט) : "וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית-אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר לָרִאשֹׁנָה". את הסיבה לכך מפרטת התורה כמה פסוקים קודם לכן (יז) "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה-נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". כבר אצל אברהם ויצחק ראינו שהם קוראים למקומות מסוימים בשמות, למשל באר לחי רואי  - למקום שהמלאך נראה בו אל הגר, או הבארות להן נתן יצחק שמות, וכמובן העיר באר שבע, שבשמה קראו לה שניהם, ובכל זאת יש כאן תופעה יוצאת דופן: התגלויות רבות היו לאבות ושום מקום לא זכה לכינוי המיוחד בית-אל.

ההתגלות וחשיבות המקום

לצורך הבנת חשיבות ההתגלות, שבעטייה ניתן השם המיוחד כל כך למקום, ניזכר במקומות האחרים בספר בראשית שבית-אל מופיעה בהם. פעם ראשונה נזכר המקום אצל אברהם אבינו, כאשר הוא מגיע לארץ (י"ב, ח): "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'". נראה כי  שם המקום היה בית אל כבר בימי אברהם והוא אכן מתאים לקריאה בשם ה'. אך גם אם המקום קיבל את שמו רק לאחר מכן, אין לתמוה על כך - שכן בזמן כתיבת הסיפור בימי משה, היה ברור וידוע שמדובר באותו מקום (ראו המאמר והכנעני אז בארץ המפרט בעיות דומות).

לאחר חלום הסולם מופיעה בית אל שוב בדברי יעקב לנשותיו - לאה ורחל. נזכיר את ההקשר. יעקב נמצא כבר למעלה מעשרים שנה בחרן ואינו מראה סימנים שהוא מתכוון לחזור לארץ ישראל. יעקב עושה עסקה עם לבן ומגדיל את עדרו בעזרת חוכמתו בתורת הגנטיקה. לבן כבר אינו מחייך אל יעקב כמו פעם ויעקב מבין שצריך לעזוב. וכך הוא אומר לרחל ולאה (ל"א, יא-יג) כאשר הוא מבקש את רשותן לעזוב:

"וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹקים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי: יב וַיֹּאמֶר שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל-הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל-הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל-אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ: יג אָנֹכִי הָאֵל בֵּית-אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ"

נעיר כי קודם כול מדבר אליו המלאך, אולי כפנייה לקבלת תשומת לבו (כמעין מזכירת האלוף שמתקשרת לסגן אלוף כדי לוודא שהאלוף לא ימתין על הקו). לאחר שהוא משיב למלאך "הנני" מופיעה בפסוק הבא תיבת "ויאמר" נוספת. עכשיו כבר מדבר איתו אלוקים, אולם כדי לתזכר את יעקב במה בדיוק מדובר, מופיע במפורש הכינוי:"האל בית אל".

כינוי זה הוא קשה, הרי יש אלוהים אחד בלבד ולא אלוהים של מקום מסוים. נראה לי שיעקב בחר להדגיש עובדה זו באוזני רחל וללאה, שגדלו בבית לבן, וטרם הסתגלו לעקרון אחדות האל (כפי שמוכח בהמשך מגניבת התרפים ומאלהי הנכר שהוטמנו). השימוש בתיבת "אל" בתוספת מקום יבהיר ללאה ולרחל את חשיבות הנושא בעבור יעקב, וגם יזכיר להן את הסיפור שסיפר להן לפני עשרים שנה. אכן שתיהן עונות כאחד שהן ילכו איתו לארץ ישראל.

החזרה לבית אל

המשך עלילות בית-אל משתרע ועובר לפרשת וישלח. יעקב חוזר לארץ ישראל, פוגש את עשיו ונפרד ממנו, אבל אינו מגיע לבית-אל. היא רוכש קרקע ליד שכם ומשתקע שם, ורק לאחר מעשה דינה האומלל הוא נדרש שוב ובפירוש על ידי ה' ללכת לבית אל (ל"ה, א-טו).

א וַיֹּאמֶר אֱלֹקים אֶל-יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית-אֵל וְשֶׁב-שָׁם וַעֲשֵׂה-שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ: ב וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּתֹכֲכֶם וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם: ג וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה בֵּית-אֵל וְאֶעֱשֶׂה-שָּׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי וַיְהִי עִמָּדִי בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי: ד וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת-הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם: ה וַיִּסָּעוּ וַיְהִי חִתַּת אֱלֹקים עַל-הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב: ו וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִוא בֵּית-אֵל הוּא וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ: ז וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית-אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹקים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו:
ח וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ אַלּוֹן בָּכוּת: ט וַיֵּרָא אֱלֹקים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: י וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹקים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל: יא וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹקים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: יב וְאֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ: יג וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹקים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ: יד וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: טו וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת-שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹקים בֵּית-אֵל"

מדוע יעקב אינו ממשיך ישירות לבית אל? לא ידוע. יש הרואים במעשה דינה עונש על כך שלא המשיך לבית אל ולא קיים את נדרו. מהפסוקים שהבאנו למעלה ניתן לראות שאולי יעקב חושש להגיע לבית אל. מה יכולות להיות הסיבות לכך? סיבה מפורשת, אמנם קשה לעיכול, היא שיש אצל יעקב עבודה זרה: התרפים שרחל גנבה (ואולי כבר נודע ליעקב על קיומם) והנזמים שלא היו רק תכשיטים אלא תכשיטים המיועדים לעבודה זרה. אולם גם כך קשה לפרש, שכן ייתכן שכל אותם נזמים הם שלל משכם ההרוסה והבזוזה; וגם אם לא, הרי יעקב היה יכול לצוות על כל ביתו להסירם עוד קודם לכן ולא לחכות לציווי מפורש לעשות כן. בכל מקרה, כאשר הוא נדרש ללכת לבית-אל ברור לו שלתרפים אלה אין מקום ועליו לטומנם (ואת התשובה מדוע לא השמידם קודם לכן נשאיר למאמר אחר).

הסיבה השנייה יכולה להיות שיעקב חשש ממה שאכן קרה מיד לאחר ההליכה לבית אל: רחל ההרה מתה בלידתה. מותה הטרגי של רחל הוא בחלקו באשמת יעקב. יעקב יודע שאין לשאת שתי אחיות (ולפחות לפי המדרשים, מותה המוקדם של רחל היה גם עקב כך). יעקב טען בפני לבן כי "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת-אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר-לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח-לָךְ וְלֹא-יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם". מובן שלא בגלל דברי יעקב נגזר על רחל עונש כל כך חמור, וודאי שלידה בזמנים הקודמים הייתה אירוע מסוכן (ובפרט אצל אישה שהיו לה קשיים בהריונות) - אולם יעקב חושש מכך, ומקווה שהטמנת אלוהי הנכר תציל אותם.

אולי יעקב מרגיש שהבטחת ה' לא קוימה במלואה וזו הסיבה שהוא נמנע מלחזור לבית-אל. אצל לבן רימו אותו. הוא עבד שבע שנים והתחתן עם אישה אחרת, בין שתי הנשים היו בעיות שהתגלגלו לדור הבא בדמות בעיות בין הילדים - ובא מעשה דינה על כל אלה. רמז לכך רואים בזה שיעקב קורא שוב את המקום אל בית אל (פסוק ז), וזאת לא על כל הטובה שעשו לו, אלא משום ששם נגלה אליו אלוקים בברחו מפני אחיו (וייתכן שכל פסוק ז' מדבר על העבר ולא על ההווה).

בית אל - הבית המיוחד לאל

אולם בית-אל אכן משמעותית בחיי יעקב. בתחילת פרשת ויצא מצבו הנפשי רעוע ביותר. יצחק לא קילל אותו לאחר גניבת הברכות, אבל המעשה לא עבר ללא תוצאות. עשו זועם ורוצה להורגו, רבקה משלחת אותו, המדרשים מוסיפים כי אליפז בן עשו רדף אחריו  ולקח את כל רכושו. הוא לבד. הוא עוזב את ארץ ישראל, הולך לדודו שהוא טיפוס שלילי במיוחד, ואינו יודע מתי יחזור. העיר לי ידידי אלון מנור, כי ייתכן שאת האבן שהוא לקח לשים מראשותיו (בתחילת פרשת ויצא, לפני שנרדם וחלם את החלום) הוא לקח כמזכרת מארץ ישראל; משהו שיהיה איתו ויישאר איתו בחוץ לארץ. במצב נפשי זה מתגלה אליו אלוקים בחלום כפול. גם חלום סימבולי עם הסולם וגם אמירה והבטחה של אלוקים לשמירה עליו. אמירה זו מחזקת את חשיבות המקום ליעקב ולכן המקום זוכה לשמו המיוחד. בדומה לכך, לאחר עקידת יצחק קורא אברהם למקום "ה' יראה". אכן, ה' נראה לאברהם במקומות רבים, אולם שם, בהר המוריה, הייתה החוויה חזקה ביותר.

והנה לאחר חזרתו לבית אל מתגלה אליו ה' שוב באותו מקום, ושוב בחלום הכולל שני מסרים. במסר הראשון ה' חוזר על שינוי השם מיעקב לישראל (אי"ה נדון בנושא זה בפרשת וישלח), ובמסר השני הוא חוזר על הבטחת ירושת הארץ. גם יעקב, שחזר במצב משפחתי בעייתי - בנים מסוכסכים, בת שנאנסה, וחששות כבדים לגורל רחל (שיתאמתו) - מקבל עוד חיזוקים ובעקבותיהם הוא קורא שוב למקום בית-אל. אולם הפעם, בארץ ישראל, לאחר הטמנת אלוהי הנכר והנזמים, יעקב יודע והתורה מדגישה (פסוק טו) כי אין זה יותר אל בית אל, אל מקומי אלא האלוקים האחד.

חלום יעקב - בול דואר ישראלי

חלום יעקב - חוסה דה ריברה - 1639 - פרדו מדריד

בית אל שימשה תמיד מקום פולחן חשוב. לאחר חורבן המשכן בשילה אנו מוצאים כי אנשים הלכו לבית-אל כדי לעבוד את אלוהים (שמואל א' פרק י ג): "וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד-אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל-הָאֱלהִים בֵּית-אֵל אֶחָד נֹשֵֹא שְׁלשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵֹא שְׁלשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵֹא נֵבֶל-יָיִן", ולאחר פיצול הממלכה הקים ירבעם, לך ישראל מקדש בבית אל כתחליף לבית המקדש בירושלים.

הצעה לזיהוי האתר בית אל המקראי באתר משקפת
לדף הראשי של פרשת ויצא

ברכות יצחק ליעקב

שאלות בפרשת הברכות

פרשת ברכת יצחק ליעקב, מעשה הרמייה של יעקב והתחפשותו לעשו אחיו, משאירה את הקורא בתחושה חזקה של חוסר נוחות. האם לא היה אפשר אחרת? בין לבין עולות עוד שאלות. למה רבקה לא דיברה עם יצחק ושכנעה אותו לברך את יעקב? למה יצחק נחרד חרדה גדולה כשהוא מבין שלא בירך את עשיו אולם מצד שני מחזק את הברכות ליעקב ולא מבטל אותן בתואנה שניתנו במרמה ועוד שאלות. במאמר הבא, נלך בקריאה איטית בפסוקים וננסה להציע תשובות לשאלות אלו ועוד.

פגישת רבקה ויצחק

נתחיל את עיוננו במפגש הראשון בין רבקה ליצחק (פרק כ"ד בפרשת חיי שרה):

"סב וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: סג וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: סד וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: סה וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: סו וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה: סז וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ:"

נשאיר פסוקים אלו בזיכרון בינתיים ונעבור לתחילת פרשת תולדות (פרק כ"ה). יצחק התחתן בגיל 40. אין אנו יודעים את גילה של רבקה, אולם במשך עשרים שנה היא עקרה ולא יולדת. זהו קושי רציני הדורש התערבות של יצחק. קשה להניח שרבקה לא התפללה בעצמה אולם הכתוב מציין דווקא את תפילתו של יצחק ושה' נעתר לתפילה זו.

"יט וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן-אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק: כ וַיְהִי יִצְחָק בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת-רִבְקָה בַּת-בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה: כא וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ: כב וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרשׁ אֶת-ה': כג וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר:"

לא ברור למה ה' לא נענה לתפילתה של רבקה. היא שהתה מספיק זמן במחיצתו של יצחק על מנת לדעת איך יש להתפלל ועובדה שעם ההריון, והתרוצצות הבנים היא הולכת לדרוש את ה'. למעשה זו פעם ראשונה בתורה שמישהו באופן יזום מחפש תשובה מאלוקים (ומבלי שאלוקים נגלה אליו). רבקה אכן מקבלת תשובה, מסתורית משהו ובודאי ניתנת לפירוש ביותר מדרך אחת. עיקר התשובה אינו אופטימי. בלידה יהיו שני בנים, אולם היחסים ביניהם לא יהיו תקינים (לאום מלאום יאמץ) ורב יעבוד צעיר (הגדול יעבוד את הקטן, או לחילופין את הרב יעבוד הצעיר). לא ברור מה רבקה עושה עם תשובה זו. אולם ברצוני להניח שהיא לא סיפרה אותה כלל ליצחק.

לחיזוק הטענה נעיר כי אין אנו מוצאים שום שיח בין יצחק לרבקה עד לנקודה זו. וגם לאחריה, אפילו כאשר ירדו לארץ פלשתים בימי הרעב, וכאשר יצחק חשש כי יתנכלו לו בהיותו נשוי, הוא לא מבקש מרבקה שתגיד שהיא אחותו  (כ"ו ז): "וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא". הוא לא שואל את רבקה, לא מתייעץ איתה אלא פשוט מגיב. לאור זאת אין לנו סיבה לחשוב שרבקה סיפרה את תשובת ה' ליצחק.

חנוך לנער על פי דרכו

נדלג על סיפור מכירת הבכורה תמורת לחם ונזיד עדשים, ורק נעיר שגם שם אין אנו בטוחים אם התפרסם הדבר או לא, והאם בכלל זכות כמו בכורה ניתנת להעברה . כידוע, שני האחים שונים ויחס ההורים אליהם אחר:

"כז וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים: כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב:"

רבות נאמר על פסוק זה אבל גם הוא מראה על חוסר תקשורת ברור בין יצחק לרבקה. בודאי שניהם אהבו את שני בניהם (וזאת מופיע בברור בהמשך), אולם כל הורה העדיף ילד אחר. נדגיש כי בפשט הנראה של הכתוב, אין אפשרות לראות בתכונה "איש יודע ציד", תכונה שלילית דווקא. בדבר אחד רבקה ויצחק מאוחדים. הם אינם מרוצים מנשותיו של עשו: "לד וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת-בָּשְׂמַת בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי: לה וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה". יצחק אולי אוהב את עשיו אולם הוא ער לגמרי למגרעותיו.

מה חשב יצחק ומה חשבה רבקה?

לאחר הקדמה ארוכה זו מגיעים לפרשת הברכות בפרק כ"ז:

"א וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: ב וַיֹּאמֶר הִנֵּה-נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי: ג וְעַתָּה שָׂא-נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי (צָיִדה) [צָיִד]: ד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:"

מדוע יצחק צריך שעשו יצא לציד ולהכין מטעמים? הוא יכול פשוט לברך אותו במקום בברכה כלשהי ולסיים את הסיפור. אולם רבקה מזהה אפשרות והזדמנות.

"ה וְרִבְקָה שֹׁמַעַת בְּדַבֵּר יִצְחָק אֶל-עֵשָׂו בְּנוֹ וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא: ו וְרִבְקָה אָמְרָה אֶל-יַעֲקֹב בְּנָהּ לֵאמֹר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי אֶת-אָבִיךָ מְדַבֵּר אֶל-עֵשָׂו אָחִיךָ לֵאמֹר: ז הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה-לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי: ח וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי לַאֲשֶׁר אֲנִי מְצַוָּה אֹתָךְ: ט לֶךְ-נָא אֶל-הַצֹּאן וְקַח-לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים וְאֶעֱשֶׂה אֹתָם מַטְעַמִּים לְאָבִיךָ כַּאֲשֶׁר אָהֵב: י וְהֵבֵאתָ לְאָבִיךָ וְאָכָל בַּעֲבֻר אֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ לִפְנֵי מוֹתוֹ:"

בדברי רבקה תוספת חשובה ומשמעותית. הברכה אינה ברכה סתם, הברכה היא לפני ה'. מה חשיבות השינוי? כוונתו של יצחק, איזו ברכה בדיוק הוא רוצה לתת לעשו, לא ברורה. מאחר ובפסוקים הקודמים ראינו שיצחק לא מרוצה מנשות עשיו, ייתכן שהברכה קשורה לעובדה זו, שימצא נשים ראויות ומתאימות יותר. אולי ברכות גשמיות נוספות, ברכות שבהחלט יש הצדקה לאכול קודם משהו לפניהן. אולי רבקה שמעה לא נכון, אולי היא מוסיפה מדעתה, אבל ברכה שנאמרת "לפני ה'" היא ברכה רוחנית. במקרה הזה, הברכה יכולה להיות רק עבור יעקב, איש תם ויושב אוהלים.

נראה שהפער בין רבקה ליצחק גדול מאי פעם. במקום ללכת ליצחק ולשאול אותו במה בדיוק הוא מתכוון לברך את עשיו, להדגיש את מעלותיו הגשמיות של עשיו ואת המעלות הרוחניות של יעקב ולדאוג שכל אחד יקבל את הברכה הראויה לו, מרגישה רבקה שרק דרך ההחלפה תעבוד. בירור אצל יצחק יקח זמן רב מדי, הספונטניות ואיתה האותנטיות של הברכה תיעלם, וכלל לא בטוח שיצחק יסכים לדעתה. נראה כי לא אמרה לו כלל את נבואתה שאחרת בודאי היה מסכים עמה. רבקה נחרדת לראות כי היא יודעת משהו שיצחק אינו יודע ובין אם טעתה בכוונת הברכה שיצחק רוצה לתת לעשו ובין אם לא, היא פועלת מהר ובנחישות.

יעקב מתחפש וניגש לאביו

 יצחק מתקשה להאמין עשיו עומד לפניו. הוא חושד וחושד ולא משתכנע. על החשדות האלו כתבתי במאמר על חמשת החושים. אולם הריח משכנע אותו. לא ריח המאכלים הטובים, אלא הריח שמזכיר לו את השדה ואת ברכת ה'. אם נזכור שיצחק היה גם עובד אדמה ושבארץ פלשתים הוא זרע וקצר כמות של מאה שערים בעזרת ברכת ה'. תזכורת זו משרה עליו את הרוח ומפיו יוצאת הברכה המפורסמת:

כח וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹקים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ: כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים (וְיִשְׁתַּחֲוֻ) [וְיִשְׁתַּחֲווּ] לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרֲרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ:

אין אנו יודעים מה יצחק תכנן לברך את עשו (וזיכרו שהוא מודע למגרעותיו של עשו), אולם ההשראה הגיעה רק כאשר הריח את יעקב. ייתכן והבין מי נמצא לפניו, ובכל אופן הברכה הייתה ברכת אד הוק ולא משהו שיצחק התאמן עליו זמן מראש. 

העלילה נמשכת

ל וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה יִצְחָק לְבָרֵךְ אֶת-יַעֲקֹב וַיְהִי אַךְ יָצֹא יָצָא יַעֲקֹב מֵאֵת פְּנֵי יִצְחָק אָבִיו וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ: לא וַיַּעַשׂ גַּם-הוּא מַטְעַמִּים וַיָּבֵא לְאָבִיו וַיֹּאמֶר לְאָבִיו יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ בַּעֲבֻר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ: לב וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו מִי-אָתָּה וַיֹּאמֶר אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו: לג וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי-אֵפוֹא הוּא הַצָּד-צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם-בָּרוּךְ יִהְיֶה:

לעשו יצחק לא עושה כל מסדרי זיהוי. הוא מסתפק בתשובה ומיד חרד חרדה גדולה ושואל אז למי נתתי את הברכות. אבל זו שאלה רטורית, שכן מיד לאחר מכן הוא מוסיף גם ברוך יהיה. למרות שהיה שינוי הברכות תקפות. ברור שיצחק כבר יודע שזה יעקב וכך הוא גם אומר אחרי עוד שני פסוקים:

לד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת-דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד-מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם-אָנִי אָבִי: לה וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ:

אז מדוע חרד יצחק? בפשט נראה שזה בגלל ההחלפה אולם אם כך היה אומר, תהיפך הברכה (חלילה) לקללה ונתחיל מחדש. יצחק לא עושה זאת. יצחק מאשר את הברכות. ואם ידע יצחק מראש שזהו יעקב כמו שניסינו להציע, אז שוב מדוע החרדה?

יצחק ידע את מי הוא מברך

נראה לי להציע, שאכן יצחק ידע שהוא מברך את יעקב, אך כפי שאמרתי לא ידע מה יהיה נוסח הברכה עד שהיא יצאה מפיו. אפשר גם להניח שיצחק ידע על קניית הבכורה (הרי עשו מזכיר זאת ויצחק לא שואל ותמה על כך), ואולי הניח שעשו, שהרי נשבע על הבכורה, הלך וסידר שיעקב הזכאי לברכות יגיע. אולם כאשר יצחק הבין שזה לא כך, שעשיו לא מקבל את המכירה, ושהברכות שהרגע נתן ליעקב (ומבחינתו בצדק, ברכות אלו הגיעו ליעקב ואין ליצחק כוונה לחזור מהן), יובילו בהכרח לעימות מתמשך בין האחים ובעקבותיו לעימות בין העמים, הוא נחרד. הרעיון שעשו ויעקב ביחד יבנו את עם ישראל, קרס ברגע. ברגע בו סיים את הברכות ליעקב ועד שעשיו בא. באותו פרק זמן קצר הייתה אפשרות לכך שעשו ויעקב יפעלו ביחד, אולם אפשרות זו נעלמה תוך שניות. את הגלגל אי אפשר להחזיר, מעולם לא היה אפשר. זה ידע שהיה לרבקה במשך למעלה מארבעים שנה, ידע שהיא לא חלקה עם יצחק.

יצחק, בלית ברירה, ולאחר שהבין שיחסי עשיו-יעקב יהיו יחסי מלחמה, מברך את עשיו בברכה דומה למדי לזו של יעקב. קשה להגיד שעשו הפסיד משהו מזה שאינו הראשון. ההפסד הוא של יצחק שחשב שלשני בניו יהיה חלק בעם ישראל. וכרגיל אפשר לשאול את השאלה חסרת הטעם, מה היה קורה אילו. נראה שהגזירה על יחסי העמים היא גזירה אלוקית (ואכן יחסי ישראל-אדום הם יחסי עקובים מדם לאורך ההיסטוריה וראו במאמר להפטרת פרשת וישלח), אולם האם יותר דו שיח בין רבקה ליצחק היה מצליחים להתגבר על גזירה זו?

יתרונה של רבקה

להשלמת התשובה נחזור לפסוקים הראשונים המתארים את המפגש הראשון בין רבקה ליצחק. הצעה ברוח הדברים ראיתי אצל הרב משה פינצ'וק בספרו קנקנים. רבקה מגיעה מבית בתואל, יצחק מגיע מבאר לחי ראי, מקום בו התגלה המלאך (או המלאכים להגר), מקום שיצחק חזר וישב בו עקב מימד רוחני חזק שהיה נוכח שם. רבקה, שלא היתה מכוסה כל המסע, מכסה את עצמה דווקא בפני יצחק, למרות שהוא יהיה בעלה. יש פער רוחני בין רבקה, שאמנם היא הטובה ביותר בחרן לבין יצחק ורבקה חוששת מפער זה. עובדה היא שרבקה מתפללת ולא נענית ואילו יצחק מתפלל ונענה. רבקה מעט מאבדת מבטחונה ולא רואה צורך כלל לספר ליצחק על דרישת ה' והתשובה שקיבלה. היא מניחה שממילא הוא יודע זאת, או יודע יותר ממנה , עובדה שה' נענה לתפילתו.

רק כאשר היא מבינה כי יצחק הולך לברך את עשיו (ולפי הבנתה בברכת ה', לא ברכה סתם), היא מבינה פתאום שהיא יודעת משהו שיצחק לא יודע. במצב הסבוך הזה, אין זמן לשיחות ולהסברים ארוכים. יש צורך בפעולה.

יצחק מברך את יעקב - הורסט וילמץ 1638 גלריית  Dulwich לונדון

לדף הראשי של פרשת תולדות

תנאו של אליעזר עבד אברהם

בפרשת חיי שרה, נשלח עבדו של אברהם, שאמנם אינו מכונה בשם במהלך כל אותה פרשייה, אך המדרשים טוענים שהוא היה אליעזר, למצוא כלה ליצחק (וגם במאמר זה נכנה אותו אליעזר). אליעזר מבקש מהקב"ה את המבחן הבא (כ"ד י"ד): "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי-נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם-גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי-עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם-אֲדֹנִי", מבחן של גמילות חסידים.

הגמרא מסכת תענית ד. מביעה אי נחת משאלתו של אליעזר: "שלושה שאלו שלא כהגון...אליעזר עבד אברהם - דכתיב  והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני]; יכול אפילו חיגרת אפילו סומא ? השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה". כלומר אליעזר לקח סיכון בעצם השאלה שלא אבל משמים דאגו שלא יקרו תקלות. ברצוני להציע אפשרות אחרת להבנת תנאו ושליחותו של אליעזר, ולכך שבמבחן לא היה כלל סיכון.

אליעזר היה מודע בהחלט לחשיבות המשימה שהוטלה עליו. השליחות למצוא אישה ליצחק לא הייתה שליחות רגילה. זו הייתה שליחות בעלת חשיבות עליונה עבור אברהם אבינו והמינוי לשליחות התבצע באמצעות השבעתו של אליעזר בצורה המקובלת באותם הימים (פסוקים ב-ג): "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּשֵׁל בְּכָל-אֲשֶׁר-לוֹ שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי: וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה' אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹקי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ:". אין לזלזל בשבועה. שבועה היא דבר חמור ביותר והפרת שבועה לא תעלה על הדעת. למרות כל האמון של אברהם באליעזר שהרי הוא המושל בכל אשר לו, עדיין נצרכת שבועה לעניין כל כך חשוב.

נמשיך ונעיין בתוכן השבועה. אברהם לא אומר לעבדו איזו אישה לבחור. לכאורה אברהם מציב שני תנאים בלבד (פסוקים ד-ו): "ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק: ה וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָצָאתָ מִשָּׁם: ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה:". האישה צריכה להיות מארצו של אברהם ועליה לבוא לארץ ישראל. אבל מהי ארצו של אברהם ולאן על העבד ללכת, דבר זה אינו ברור, הרי אברהם נולד באור כשדים, אולם עקר משם לחרן הרחוקה מאות קילומטרים משם במעלה נהר הפרת.

למעשה אור וחרן הם פחות או יותר שתי נקודות הגבול של המרחב הידוע בכינוי מסופוטמיה - ארץ שני הנהרות הנתחמת בגדול ברצועת הקרקע בין הפרת לחידקל כאשר אור היא בקצה הדרומי ליד בצרה של ימינו וחרן בצפון בגבול סוריה-טורקיה.

מפת מסופוטומיה. מקור: ויקיפדיה

ואכן כאשר עבד אליעזר הולך, הוא מגיע למקום שטרם שמענו את שמו "ארם נהרים". זהו אינו שמה של עיר, אלא שמו של איזור גדול, חלקו הצפוני של מסופוטמיה. נראה אם כן שיעד החיפוש של האשה אינו מוגדר לגמרי. אנו יודעים כי תרח אברהם והרן אבי לוט יצאו מאור והגיעו לחרן. תרח והרן מתו, אברהם ולוט המשיכו לארץ כנען ונחור, ככל שהדבר ידוע לנו, נשאר בכלל באור! ייתכן שעבד אברהם כיוון למסע ארוך ביותר וההגעה לאזור ארם נהרים הייתה רק תחילתו או אמצעו של המסע (בשום שלב לא נאמר לנו שבתואל ורבקה נמצאים בחרן או שעזבו את אור בעקבות תרח).

והנה עבד אברהם המגיע עייף עורך את המבחן שלו. הצעתי היא שהעבד ערך מבחן דומה בכל עיר אליה הגיע וזו לא הייתה הפעם הראשונה. בפסוק י"א: "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל-בְּאֵר הַמָּיִם לְעֵת עֶרֶב לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת" אנו רואים שהוא בחר לעצמו נקודת תצפית על הנערות היוצאות לשאוב מים.

תנאו של אליעזר לא פורסם ברבים. לא ברור לי מדוע חשש המדרש מנערה חיגרת או סומאת (החשש בעולם העתיק היה ברור, אולם בימינו עוד פחות יש לכך חשיבות), שהרי אליעזר צריך קודם כל לפנות לנערה כלשהי ולבקש ממנה את בקשתו, ואם אינו מעונין בנערה חיגרת, הרי שלא יפנה אליה מלכתחילה. כמו כן, בקשתו של אליעזר נאמרה בליבו וידועה רק לו. אין הדבר דומה למלך המודיע בראש חוצות כי מי שיעקור חרב מאבן יזכה בבתו (או להבדיל, כפי ששאול עשה, מי שיהרוג את גולית יקבל את בתו לאשה), ששם אכן אין שליטה כלל מי יעמוד באתגר ולסגת אחר כך אי אפשר.

אליעזר העמיד את בקשתו לא כתנאי ולא כערובה אלא כמבחן הסף הראשון. מי שתעבור אותו תוכיח את עצמה כראויה. רבקה עומדת במבחן והתורה מספרת לנו כי (פס' כא): "וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּוֹ אִם-לֹא", בעוד רבקה שואבת מים לכל הגמלים, אליעזר תוהה האם הצליח. האם סופסוף מצא את האשה, לאחר שנערות רבות נכשלו במבחן. אבל אם התנאי קובע לבדו הרי שהנערה כבר עמדה במבחן. המסקנה היא שוב כי תנאי זה הוא רק השלב הראשון בבחינת הנערה.

הפרשנים גם תמהים על המהירות בה נתן אליעזר מתנות לנערה: "ויְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל-יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם" בטרם מברר מי היא בכלל, אבל גם על כך אין לתמוה, שכן לנערה מגיע שכר על עבודתה, שכר שהיא כמובן לא ידעה על קיומו ולא ציפתה לו. גם על גובה השכר אין לתמוה, לאדם עייף ורעב הבא מן המדבר, מים שווים זהב.

לאחר מכן ממשיך אליעזר ומברר על הייחוס. להפתעתו לא רק שהנערה מעירו וממולדתו של אברהם, אלא היא אף מהמשפחה: "כג וַיֹּאמֶר בַּת-מִי אַתְּ הַגִּידִי נָא לִי הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין: כד וַתֹּאמֶר אֵלָיו בַּת-בְּתוּאֵל אָנֹכִי בֶּן-מִלְכָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר: כה וַתֹּאמֶר אֵלָיו גַּם-תֶּבֶן גַּם-מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ גַּם-מָקוֹם לָלוּן: כו וַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה': כז וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ ה' אֱלֹקי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא-עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי". רק לאחר שהוא שומע שגם תנאי זה התקיים הוא מודה לה' ויודע כי דרכו הצליחה וכי עליו לעבור לשלב השני - המשא ומתן מול אבי הנערה.אליעזר עורך משא ומתן מדוקדק ביותר, בו כל מילה, ניואנס ותנועת גוף חשובים מאין כמותם ובוודאי לא היה נכשל בלשונו בתנאי שאינו ברור.

להשלמת העניין נדגיש את המילה בדרך. אליעזר חשב שהוא יצטרך להגיע עד לאור עצמה (מסע ארוך בהרבה), אבל המסע נעצר בארם נהרים (נניח בחרן) לאחר שהתברר שגם משפחת נחור עברה לאזור.

ומדוע המבחן שהציע אליעזר הוא מבחן טוב? קודם כל התנאי ידוע לאליעזר בלבד, אינו מחייב וגם אם הנערה עוברת אותו אך מתברר שאינה מתאימה, אליעזר יכול לסעוד בביתה, לשלם על האירוח ביד נדיבה ולצאת לדרכו. המבחן בודק את מידת החסד בצורה טהורה ונטולת פניות. לו היה תולה מודעה ובה היה מבקש נערה גומלת חסדים, היה מקבל פניות רבות, אך כמה מתוכן היו העמדות פנים מעושות על מנת להתחבר לעושרו של אברהם? לאחר שאליעזר מצא נערה שעמדה במבחן החסד וגם עם ייחוס משפחתי הולם (למרות שלא הייתה דרישה להביא נערה דווקא ממשפחת אברהם - בשונה למשל מבקשת רבקה מיעקב שיקח לעצמו את אחת מבנות דודו) אפשר לעבור לשלב המשא ומתן.

הדף הראשי לפרשת חיי שרה

מלוכה או דמוקרטיה?

בפרשת וארא מסופר על הפיכת הערים סדום ועמורה. החטאים לא מפורטים בתורה עצמה אולם הקב"ה בעצמו מעיד כי: "וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד", ותיאור התייחסות אנשי סדום הדורשים לקבל את האורחים לידיהם ולהתעלל בהם באה מכל אנשי סדום: "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל-הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן כָּל-הָעָם מִקָּצֶה" (י"ט ד) והדבר מודגש פעמיים בפסוקים. אין צדיק בסדום. גם לוט עצמו כנראה אינו צדיק גדול כל כך. אמנם הוא במצוקה אולם הצעתו הנלוזה (פסוק ח) "הִנֵּה-נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה-נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל-תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי-עַל-כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי" בודאי שאינה יכולה להציל את המצב ומראה על בעיתיות, ורק בסוף אנו למדים כי: "יְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹקים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט" (כ":ט) לוט ניצל בזכותו של אברהם. אמנם גם ללוט זכויות שאי אפשר לקחת ממנו. הוא מכניס אורחים והוא גם מאמין מיד למלאכים ואךף מנסה להזהיר אנשים אחרים. ללוט גם הצלחה אחת עצומה, בקשה פשוטה שלו מצילה עיר שלמה. כך או כך נגזר דינה של סדום.

בכל סיפור הפיכת סדום חסרה דמות אחת, שהינה דמות מרכזית שכבר הופיעה בעבר ונעלמה. היכן נמצא מלך סדום? אני יודעים שיש לסדום מלך. במלחמת ארבעת המלכים מול חמשת המכלים מצוינת עובדה זו וגם יש לו שם (י"ד ב): "עָשׂוּ מִלְחָמָה אֶת-בֶּרַע מֶלֶךְ סְדֹם..." אכן כבר שמו של המלך אינו מבשר טובות ורש"י כבר העיר על כך אולם היינו מצפים ממלך סדום לעשות סדר בעירו. נראה שאנשי סדום קצו במלכם. הוא לא הגן עליהם בפני מלכים אחרים, וגם בקשתו תן לי הנפש נדחתה על ידי אברהם בבוז ובצורה בה אנשי סדום עצמם לא הסכימו לקבל אותו על עצמם. איזו שיטת ממשל הייתה בסדום? לא מלוכה, אולם גם לא אנרכיה. היו חוקים והמדרש מפרט אותם בדייקנות. מי יעשו לאורח גבוה ומה לאורח נמוך. מה מותר למכור (הכל חוץ ממזון) ומה העונש של מי שעוזר לחברו ועוד דינים רבים. כנראה הייתה גם מועצה מחוקקת בה היו שותפים כולם, כפי שבאו כל אנשי העיר אל לוט, בתי משפט ודיינים, ומסתבר שלוט אפילו היה אחד מהם (יט ט): "וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ-הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא-לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת", אפילו מנסים בהתחלה בשכנוע ובמילים טובות. הכל היה לפי החוק בסדום, אולם החברה הייתה הדוניסטית ניהליסטית ובעלת חוקים מעוותים.

יחס התורה למוסד המלוכה הינו יחס אמביוולנטי שרבות דנו בו. עיקר הדיון נסוב סביב פרשת שופטים. האם זו חובה למנות מלך ואם כן מתי, האם זה כורח המציאות, האם זה מעשה של גנאי, ובדברי שמואל לעם כאשר ביקשו ממנו מלך (ראו שמואל א פרק י"ב). אולם לפי הדוגמה של סדום, מלוכה עדיפה על המצב שבא לאחריה (ואפשר להמשיל זאת לשלטון הדיקטטורי במצרים של מובארכ, שהיה טוב יותר מהשלטון הדומקרטי של האחים המוסלמים שבא אחריו).

כאשר אין מלך בסדום ומגיעים למצב של הדוניזים חוקתי/דמוקרטי (לא היה מצב של איש הישר בעיניו יעשה, עובדה שלוט ניסה לעשות הישר בעיניו והתוצאות בהתאם), נגזר על העיר להיחרב כליל. זהו למעשה מעין מיני-מבול. גם לפני המבול הייתה השחתה כללית (ושם טיבה מפורש מהתורה עוד פחות שכן אין מעשה קונקרטי כמו שמופיע בלוט), לא הייתה מלוכה, וכפי שראיתי בספר "ראשית חכמה", ייתכן ותחילתה הייתה כאשר "המלך" - אדם הראשון נפטר מהעולם והסתלק ואז קרסו כל המערכות.
אכן מבול לא יהיה יותר, אולם חברות בודדות שכשלו והגיעו למצב של חוסר אפשרות להשתפר, אין להן מקום בעולם. את סדום כבר לא היה אפשר להציל. אולם צוער, אחת מהערים הקרובות לסדום, כנראה לא נשחתה כל כך ואותה הצליח לוט, בבקשתו ובזכות הכנסת האורחים שלו (כמו גם בגלל הקורבן האישי שלו - אשתו הפכה לנציב מלך, בנותיו הנשואות נשארו בעיר) ואמונתו (אמנם התמהמה אך האמין למלאכים) להציל.

הדף הראשי של פרשת וירא