דברי תורה קצרים לפרשת משפטים
תשע"ח - דיני רוצח בשגגה
בפרשת משפטים יש 53 מצוות, רובן עוסקות במצוות בין אדם לחברו. אחד מן הציוויים הוא: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹוקים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה"
פסוק זה מדבר על הורג בשוגג, והפסוק שאחריו מדבר על הורג במזיד: " וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת".
מפסוקים אלה ניתן להסיק את שני הדברים הבאים.:
בגמרא במסכת מכות מבואר, שעיר מקלט זהו בעצם עונש גלות, על הרצח, מהפסוקים אנחנו יכולים להבין שמזבח נחשב כמו עיר מקלט ואפילו יותר, שכן ה' נותן הוראה מיוחדת לקחת את הרוצח גם מהמזבח.
אני רוצה לשאול, למה מי שעשה משהו בשוגג צריך לגלות, להיענש, הרי הוא עשה את זה בטעות, ואם הוא היה עושה את זה בכוונה הוא היה נחשב מזיד, מדוע הוא צריך לגלות?
רש"י אומר שכנראה היה מגיע לו לקבל את העונש הזה ולכן ה' גרם לכך שהוא יהרוג בשוגג. תשובת רש"י הגיונית אבל האם ה' לא יכל לתת עונש קל יותר מאשר לחיות כל החיים עם יסורי מצפון בגלל שהרגת מישהו?
בגמרא מבואר, שאין רק שוגג ומזיד, אלא בשוגג יש עוד דרגות:
שוגג רגיל זה מישהו שהיה צריך לנקוט יותר זהירות לדוגמה מישהו שיורד מסולם במקום ציבורי ולא שם לב ונופל על מי שמתחתיו. כי במקרה השני ברור שברשות הרבים יכולים להיות אנשים וצריך יותר להיזהר מה שלא צריך בחצר שלך שלא אמור להיות איש.
דוגמה לקרוב למזיד: מי שזורק אבן לרשות הרבים וזה הרג מישהו זה קרוב למזיד שהוא היה צריך לבדוק האם יש שם מישהו ורק אז לזרוק את האבן.
העונש של כל דרגה שונה כמובן: אנוס פטור גם מגלות וגם ממות, שוגג גולה לעיר מקלט בכדי לכפר על החטא שלו. קרוב למזיד אינו גולה מכיוון שהחטא שלו כל כך חמור שגלות לא תעזור לו. ומזיד מקבל עונש מוות.
אם כן אנחנו מבינים מדוע התורה אומרת שגם מי שהרג בשגגה מגיע לו עונש.
אני חושב שאפשר ללמוד מכאן שגם אם נראה לנו שעשינו משהו בטעות וזה בכלל לא באשמתנו אנחנו צריכים לדעת שאנחנו חייבים להיזהר יותר.
לדף הראשי של פרשת משפטים
תשע"ז - דבר תורה של יואב בנושא למה פתחה הפרשה בדיני עבד עברי, לאחר דבר התורה של יואב אביא עוד הרחבות בנושא
המשפט הראשון שהפרשה מונה הוא: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"
הפרשנים שואלים למה הפסוק הזה הוא המשפט הראשון בפרשה ?היה אפשר להתחיל מכל דבר אחר למה דווקא להתחיל מפרשת עבדים.
החזקוני עונה כך:
ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה מילה מופיע בהקשר של סדום ועמורה עשרת המכות ומעמד הר סיני?
והתשובה היא: כבשן.
שנאמר: "ויַּשְׁקֵף עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל-פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן"
ובעניין עשרת המכות נאמר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.
ובפרשת יתרו נאמר: הַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד.
והחידה השבועית של השבוע היא: איזו מילה מהפרשה יחידה בתנ"ך?
הרחבות שלי בנושא עבד עברי
גישתם של רוב הפרשנים היא כי התורה רוצה להזכיר לנו כי אנו בעצמו היינו עבדים. גם בפתיחת עשרת הדברות נאמר: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". עלינו לזכור את מצבנו בעבר ולדעת להתנהג ממנו לעתיד ובפרט דרך ההתיחסות לעבדים שאולי יהיו לנו.
התורה אינה בעד עבדות, אולם בתקופת קדם העבדות היה מצב נתון שקשה לשנותו. גם כיום נדמה לנו שאין עבדות, אולם בארצות באפריקה ובאסיה העבדות כמעט קיימת. אנשים אינם עבדים במובן שהם רכוש, אולם הם מועסקים בתנאים גרועים ביותר ובשכר נמוך במיוחד.
התורה יוצאת נגד תנאים אלו. על האדון חובה לספק תנאים מינימלים וסבירים לעבד, ולמעשה ההתיחסות לעבד הינה כמו לעובד שכיר. תקופת העבדות הינה מוקצבת בשנים, ולאחריה צריך לשחרר את העבד, ועוד לתת לו מתנות רבות (מעין שכר על עבודתו). ההלכה מרחיבה עוד את הנושא ואף פוסקת שאם יש לאדון שמיכה אחת, עליו לתת אותה לעבדו.
מטרת התורה היא להראות שהעבד אינו שונה כלל ממך. אם בימי קדם, עבדים היו רכוש לכל דבר, והאדון היה יכול לעשות בהם כרצונו (כולל הטלת עונשים גופניים), באה התורה ושוללת זאת מכל וכל. פגיעה גופנית בעבד מובילה לשחרורו המיידי. התורה רואה בעבדות מצב זמני, הנובע מפשעים שנעשו בעבר או מהדרדרות כלכלית, מצב שיכול להישאר רק שנים מעטות וחייב להסתיים לאחר תקופה לא ארוכה.
נקודה חשובה לא פחות ואולי היא הסיבה לפתיחת הפרשה בדיני עבד עברי היא מנקודת מבטו של העבד. סיום הפרשייה הוא: "וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלֹקים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:"
רש"י במקום מביא את הגמרא: "אמר רבי יוחנן בן זכאי: (קדושין כב ע"ב) אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תרצע. ואם מוכר עצמו, אוזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע".
ההסתכלות כאן היא על העבד, אחרי שהיית עבד במצרים, ואחרי ששמעת שרק ה' הוא האלוקים, אתה קונה לעצמך אדון? אבל מה היתרון בלהיות עבד? עבד משוחרר מדאגות הפרנסה, ודאגתו על אדוניו. מחיר אובדן החירות הוא מחיר גבוה, אולם לפעמים מתרגלים אליו ואפילו בני ישראל באחת מתלונותיהם אומרים: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָֹה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות ט"ז ג'). בני ישראל כמובן לא נהנו במצרים, אבל פתאום כאשר יש קשיים הם מוצאים נחמה בכך שלפחות מזון כלשהו (ואני בספק אם הוא היה בשר) אכלו. באנגליה של המאה ה-18 עברות של זוטות, כגון גניבה בפרוטות, גררו עונש מוות. המצב היה כל כך גרוע שאנשים העדיפות לעשות עבירה ולהיכנס לכלא בשביל שלפחות יהיה להם מקום לישון שאינו ברחוב וקצת אוכל.
התורה שוללת גישה כזו. גם כאשר יש לך קשיים, אל תותר על החירות שלך, על השליטה בזמן שלך, ועל האפשרויות שלהיות אדם חופשי הכפוף אך ורק לאלוקים. זה המסר של התורה בפתיחת פרשת משפטים.
לדף הראשי של פרשת משפטים
תשע"ח - דיני רוצח בשגגה
בפרשת משפטים יש 53 מצוות, רובן עוסקות במצוות בין אדם לחברו. אחד מן הציוויים הוא: "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת. וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹוקים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה"
פסוק זה מדבר על הורג בשוגג, והפסוק שאחריו מדבר על הורג במזיד: " וְכִי-יָזִד אִישׁ עַל-רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה, מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת".
מפסוקים אלה ניתן להסיק את שני הדברים הבאים.:
- אם איש הורג מישהו בשגגה הוא צריך לברוח למקום כלשהו, בהמשך יבואר שזה עיר מקלט.
- הריגה במזיד היא כל כך חמורה שאם מישהו הרג במזיד, אפילו המזבח אינו מגן עליו.
בגמרא במסכת מכות מבואר, שעיר מקלט זהו בעצם עונש גלות, על הרצח, מהפסוקים אנחנו יכולים להבין שמזבח נחשב כמו עיר מקלט ואפילו יותר, שכן ה' נותן הוראה מיוחדת לקחת את הרוצח גם מהמזבח.
אני רוצה לשאול, למה מי שעשה משהו בשוגג צריך לגלות, להיענש, הרי הוא עשה את זה בטעות, ואם הוא היה עושה את זה בכוונה הוא היה נחשב מזיד, מדוע הוא צריך לגלות?
רש"י אומר שכנראה היה מגיע לו לקבל את העונש הזה ולכן ה' גרם לכך שהוא יהרוג בשוגג. תשובת רש"י הגיונית אבל האם ה' לא יכל לתת עונש קל יותר מאשר לחיות כל החיים עם יסורי מצפון בגלל שהרגת מישהו?
בגמרא מבואר, שאין רק שוגג ומזיד, אלא בשוגג יש עוד דרגות:
- שוגג שקרוב לאונס- כלומר כמעט ולא הייתה לו שליטה על המקרה, והוא נזהר מאוד במה שעשה.
- שוגג- מה שאנחנו מכירים היום בתור שוגג, והוא נזהר באופן סביר אבל בכל זאת מישהו מת.
- שוגג שקרוב למזיד – כלומר לא הייתה כוונה להרוג את הבן אדם אך המעשה שעשית היה חסר אחריות ולוקה ברשלנות.
- ומזיד- בן אדם הרג מישהו בכוונה.
בואו ניתן דוגמה לכל מקרה: הגמרא אומרת שקרוב לאנוס זה לדוגמה מישהו שמפיל קיר אצלו בחצר ומישהו נכנס לחצר ללא רשות ונפגע ומת.
דוגמה לקרוב למזיד: מי שזורק אבן לרשות הרבים וזה הרג מישהו זה קרוב למזיד שהוא היה צריך לבדוק האם יש שם מישהו ורק אז לזרוק את האבן.
העונש של כל דרגה שונה כמובן: אנוס פטור גם מגלות וגם ממות, שוגג גולה לעיר מקלט בכדי לכפר על החטא שלו. קרוב למזיד אינו גולה מכיוון שהחטא שלו כל כך חמור שגלות לא תעזור לו. ומזיד מקבל עונש מוות.
אם כן אנחנו מבינים מדוע התורה אומרת שגם מי שהרג בשגגה מגיע לו עונש.
אני חושב שאפשר ללמוד מכאן שגם אם נראה לנו שעשינו משהו בטעות וזה בכלל לא באשמתנו אנחנו צריכים לדעת שאנחנו חייבים להיזהר יותר.
לדף הראשי של פרשת משפטים
תשע"ז - דבר תורה של יואב בנושא למה פתחה הפרשה בדיני עבד עברי, לאחר דבר התורה של יואב אביא עוד הרחבות בנושא
המשפט הראשון שהפרשה מונה הוא: "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם"
הפרשנים שואלים למה הפסוק הזה הוא המשפט הראשון בפרשה ?היה אפשר להתחיל מכל דבר אחר למה דווקא להתחיל מפרשת עבדים.
החזקוני עונה כך:
נסמכה פרשה זו תחילה לפי שפדאם מהיותם "עבדים וצוה להם שלא לשעבד איש באחיו בפרך ולדורות אלא לשש שנים"הרמב"ן אומר: שמצוות שחרור העבדים בשנה השביעית, מזכירה את יציאת מצרים ואת השבת ולכן המצווה הזאת הקדימו אותה כי היא נכבדת מאוד ומזכירה את מעשה בראשית.
החזקוני עונה שעם ישראל יודע וזה טרי בזיכרון שלו מה זה להיות עבד שמשעובד בפרך. אז כשהם זוכרים מה זה ה' אומר להם שלא יעשו ככה לאחיהם.
ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: איזה מילה מופיע בהקשר של סדום ועמורה עשרת המכות ומעמד הר סיני?
והתשובה היא: כבשן.
שנאמר: "ויַּשְׁקֵף עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל-פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר וַיַּרְא וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ כְּקִיטֹר הַכִּבְשָׁן"
ובעניין עשרת המכות נאמר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן קְחוּ לָכֶם מְלֹא חָפְנֵיכֶם פִּיחַ כִּבְשָׁן וּזְרָקוֹ מֹשֶׁה הַשָּׁמַיְמָה לְעֵינֵי פַרְעֹה.
ובפרשת יתרו נאמר: הַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר מְאֹד.
והחידה השבועית של השבוע היא: איזו מילה מהפרשה יחידה בתנ"ך?
הרחבות שלי בנושא עבד עברי
גישתם של רוב הפרשנים היא כי התורה רוצה להזכיר לנו כי אנו בעצמו היינו עבדים. גם בפתיחת עשרת הדברות נאמר: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". עלינו לזכור את מצבנו בעבר ולדעת להתנהג ממנו לעתיד ובפרט דרך ההתיחסות לעבדים שאולי יהיו לנו.
התורה אינה בעד עבדות, אולם בתקופת קדם העבדות היה מצב נתון שקשה לשנותו. גם כיום נדמה לנו שאין עבדות, אולם בארצות באפריקה ובאסיה העבדות כמעט קיימת. אנשים אינם עבדים במובן שהם רכוש, אולם הם מועסקים בתנאים גרועים ביותר ובשכר נמוך במיוחד.
התורה יוצאת נגד תנאים אלו. על האדון חובה לספק תנאים מינימלים וסבירים לעבד, ולמעשה ההתיחסות לעבד הינה כמו לעובד שכיר. תקופת העבדות הינה מוקצבת בשנים, ולאחריה צריך לשחרר את העבד, ועוד לתת לו מתנות רבות (מעין שכר על עבודתו). ההלכה מרחיבה עוד את הנושא ואף פוסקת שאם יש לאדון שמיכה אחת, עליו לתת אותה לעבדו.
מטרת התורה היא להראות שהעבד אינו שונה כלל ממך. אם בימי קדם, עבדים היו רכוש לכל דבר, והאדון היה יכול לעשות בהם כרצונו (כולל הטלת עונשים גופניים), באה התורה ושוללת זאת מכל וכל. פגיעה גופנית בעבד מובילה לשחרורו המיידי. התורה רואה בעבדות מצב זמני, הנובע מפשעים שנעשו בעבר או מהדרדרות כלכלית, מצב שיכול להישאר רק שנים מעטות וחייב להסתיים לאחר תקופה לא ארוכה.
נקודה חשובה לא פחות ואולי היא הסיבה לפתיחת הפרשה בדיני עבד עברי היא מנקודת מבטו של העבד. סיום הפרשייה הוא: "וְאִם-אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל-הָאֱלֹקים וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:"
רש"י במקום מביא את הגמרא: "אמר רבי יוחנן בן זכאי: (קדושין כב ע"ב) אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב, והלך וגנב, תרצע. ואם מוכר עצמו, אוזן ששמעה על הר סיני (ויקרא כה נה) כי לי בני ישראל עבדים, והלך וקנה אדון לעצמו, תרצע".
ההסתכלות כאן היא על העבד, אחרי שהיית עבד במצרים, ואחרי ששמעת שרק ה' הוא האלוקים, אתה קונה לעצמך אדון? אבל מה היתרון בלהיות עבד? עבד משוחרר מדאגות הפרנסה, ודאגתו על אדוניו. מחיר אובדן החירות הוא מחיר גבוה, אולם לפעמים מתרגלים אליו ואפילו בני ישראל באחת מתלונותיהם אומרים: "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי-יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד-יְהוָֹה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל-סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי-הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל-הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת-כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב" (שמות ט"ז ג'). בני ישראל כמובן לא נהנו במצרים, אבל פתאום כאשר יש קשיים הם מוצאים נחמה בכך שלפחות מזון כלשהו (ואני בספק אם הוא היה בשר) אכלו. באנגליה של המאה ה-18 עברות של זוטות, כגון גניבה בפרוטות, גררו עונש מוות. המצב היה כל כך גרוע שאנשים העדיפות לעשות עבירה ולהיכנס לכלא בשביל שלפחות יהיה להם מקום לישון שאינו ברחוב וקצת אוכל.
התורה שוללת גישה כזו. גם כאשר יש לך קשיים, אל תותר על החירות שלך, על השליטה בזמן שלך, ועל האפשרויות שלהיות אדם חופשי הכפוף אך ורק לאלוקים. זה המסר של התורה בפתיחת פרשת משפטים.
לדף הראשי של פרשת משפטים
