דבר תורה לפרשת נח

דברי תורה קצרים לפרשת נח

• דבר תורה של יואב - על משמעות ההתחרטות של הקב"ה

בדבר תורה זה נדבר על התחושות של ה', כמובן בלשון בני אדם, שלה' אין באמת תחושות כי  אין לו גוף. בסוף פרשת בראשית מסופר על ה' כך: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל-לִבּוֹ" זאת אחת הפעמים היחידות שמוזכר שה' עצוב.

הפרשנים מבארים שה' עצוב לא בגלל שהוא עשה את האדם, אלא בגלל שעכשיו הוא צריך להרוס את כל מה שהוא ברא ואת האנשים.

ה' לא רוצה להשחית את כל בני האדם ולכן הוא מודיע למי שהכי מוצא חן בעיניו שהוא ישרוד. עוברת שנה מאז שנח נכנס לתיבה עד שהוא יוצא ממנה. במהלך השנה הזאת גם ה' וגם נח בוודאי חושבים על המצב הקיים, אולי נח חושב לעצמו  בזכות מה זכה להינצל, ואילו ה' אולי שואל את עצמו האם להרוס את כל העולם באמת היה הדבר הנכון לעשות?

אחרי שנח יוצא מהתיבה ה' מגיע למסקנה הבאה: "...וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא-אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי".

לפי רוב הפרשנים ולפי פשט הפסוק, ה' אומר שהוא לא יקלל את האדמה ולא יגרום לכך שיהיה שוב את המבול מכיוון, שלא משנה באיזו תקופה, היצר של האדם חושב לעשות רע כבר מנעוריו. וזה בעצם לא משנה שאני אהרוג את אותו הבן אדם כי גם ככה הבן אדם אחריו יהיה בדיוק אותו הדבר.

לי אישית היה קשה עם הפירוש הזה כי לא נראה לי הגיוני שמצבו ההתחלתי של האדם הוא רע, וכמו שאמרתי בדבר תורה הקודם. האדם כשהוא נולד הוא נולד לא טוב ולא רע אלא הופך לכזה כשקורה לו משהו. הרש"ר הירש מציע פירוש שאני יותר התחברתי אליו.

 

הרש"ר הירש אומר שלא הגיוני שהסיבה לכך שה' יפסיק לקלל את האדמה בגלל שהאדם חוטא עוד מנעוריו, כי זאת הסיבה שה' הביא את המבול, בסוף פרשת בראשית כתוב: "וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל-הַיּוֹם", מדובר על הסיבה שה' הביא את המבול, אז אותה הסיבה שה' הביא את המבול תהיה אותה הסיבה שה' לא יביא אותו יותר?!

וחוץ מזה הוא אומר שאסור לנו לחשוב שילד רגיל הוא רשע, צעירים אינם רשעים ואינם צדיקים, ומי שמכיר ילדים יודע, יצר לב האדם אינו רע מנעוריו, לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. והוא מסביר את הפסוק כך: גם אם הצעירים ירצו לעשות רע כל היום ואין תקווה לדור ההוא, ואפילו זה יהיה טוב שיקללו את האדמה, כדי שיקום דור חדש, גם אז ה' לא יוסיף לקלל את האדמה.

אני חושב שאפשר ללמוד מפרשת נח שגם אם משהו לא הולך כמו שצריך, ואתה עצוב וכועס לא מומלץ לזרוק הכל לפח ולהתחיל מהתחלה אלא יותר כדאי לנסות לתקן את מה שלא מצליח. 

וכמו שה' הרס את כל העולם והתחיל בעצם מהתחלה ואז התחרט על כך ואפילו לא קרה משהו בעולם החד שה' התחרט עליו, אלא ה' התחרט מיד אחרי המבול, זה בא ללמד אותנו שאם תתחיל מהתחלה בסוף תצטער על כך ותתחרט על זה.

בוא נביא דוגמא מופשטת: ילד בונה בית מלגו הוא מתכנן, עומל, חושב ובסוף בונה, אחרי שהוא בנה הוא החליט שמה שיצא הוא לא טוב. 

אם הילד יתחיל מההתחלה לא תהיה בו התשוקה האנרגיה והרצון לעשות את זה כמו בפעם הראשונה ,לעומת זאת אם הוא רק יתקן פה ושם ויבין שזה חלק מהבניה מה שיצא יהיה הרבה יותר טוב.  וזה המסר מהפרשה לתקן אבל לא להרוס. 

לדף הראשי של פרשת נח

דבר תורה לפרשת בראשית

דברי התורה של יואב לפרשת בראשית

• דבר התורה לשנת תשע"ח - על הטוב והרע בבריאת העולם
• דבר תורה בשנת תשע"ז - על בריאת המאורות ביום הרביעי

דבר התורה לשנת תשע"ח - על הטוב והרע בבריאת העולם

בפרשת בראשית מופיע  החטא הראשון של האדם,אכילה מעץ הדעת. כולנו יודעים מה גרם לאדם לאכול מהעץ, אשתו חווה. ומי גרם לחווה לחטוא?! הנחש.

אבל מה גרם לנחש להחטיא את חווה? איזה מניע היה לו? הוא סתם רצה שיהיה למישהו רע?
הנחש ידוע כחיה ערמומית מזיקה ואפילו רעה. המקור לכל אלה הוא מהסיפור שלנו, אבל אני רוצה לשאול איך זה שיש רוע בגן עדן?
 
היינו מצפים שכמו שמוצר חדש מגיע אלינו אין בו פגמים הוא לא שבור אלא נקי וטוב, ככה גם העולם אף אחד עוד לא קלקל אותו לא אמור להיות בו רע, אחרי שאדם גורש מגן עדן אנחנו יכולים להבין למה קין רצח את הבל.

העולם כבר לא היה מושלם, וככה גם האנשים, ולקין הייתה סיבה, סיבה לא מוצדקת אבל סיבה.
אבל בהתחלה לפני שעוד מישהו הספיק לעשות משהו, העולם אמור להיות כמו מוצר חדש, שלם ונקי, וכמו כשתינוק נולד הוא לא נולד רע, הוא לא חושב איך לחטוא כל, אלא רק אחר כך כשהוא עובר דברים בחיים שלו או נתון להשפעה מסוימת, הוא אולי מתחיל לעשות רע, אבל כשהוא נולד הוא נולד לא רע ולא טוב.

איך זה שהנחש שכנע ברוע את חווה לסטות מהדרך ולהחטיא את אדם? אז זהו שלא, העולם לא נברא טוב, הוא לא היה רק טהור, העולם לא נברא מושלם.  כבר בתחילת הבריאה אנחנו רואים שיש רע בעולם.

ביום הראשון ה' בורא את האור. לאחר מכן ה'  בוחן את הבריאה שלו :"וירא אלוקים את האור כי טוב "אם האור טוב ההיפך של האור, חושך, הוא רע.  והחושך מופיע כבר בהתחלה "וחושך על פני תהום"  וכשה' בורא את האור, את הטוב הוא לא מוחק את החושך, הוא לא משמיד אותו. אלא הוא עושה את הדבר שהכי חכם לעשות, מבדיל ביניהם.

ה' נותן מקום לחושך, לרע בעולם. ולמה? כי חושך ואור אלו מילים יחסיות כמו טוב ורע.  אם אין חושך גם אין אור כי זה כבר יהיה מצב תמידי ולא יקראַ בשם מסויים, ככה גם אם אין רע אין טוב. כי לא יהיה למה להשוות את הטוב ואז זה לא יהיה כזה טוב.  וזה מה שהתורה רוצה ללמד אותנו שהטוב יכול להתקיים רק עם יש רע.

אבל שימו לב אני לא אומר שאם יש רע זה בסדר וטוב, אלא אני אומר שאם כולנו נהיה הכי טובים שאנחנו יכולים אז גם מה שידמה לנו כרע בעצם הוא טוב.
 
והמסקנה שלי מהדבר תורה השבוע הוא: שבפעם הבאה כשרע לכם או כשאתם מרגישים ככה, תזכרו שאם עכשיו רע זה אומר שקודם היה טוב. ושרע וטוב באים וחולפים כמו היום והלילה.




  דבר תורה בשנת תשע"ז - על בריאת המאורות ביום הרביעי

פרשת בראשית היא ארוכה וגדושה בנושאים ורציתי להתמקד בנושא הבריאה של המאורות: נביא את  פסוק טז: "וַיַּעַשׂ אֱלֹקים, אֶת-שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים:  אֶת-הַמָּאוֹר הַגָּדֹל, לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת-הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים"

איך יכול להיות שבתחילת הפסוק רשום המאורות הגדולים ולאחר מכן כתוב המאור הגדול והמאור הקטן?

נביא את שני הפירושים המוכרים ביותר:

פירוש אחד אומר  שהם באמת  המאורות הגדולים שיש בשמים  וביניהם השמש הוא המאור הגדול והירח הוא המאור היותר קטן.

את המדרש שמביא רש"י כולם מכירים: שוים נבראו,   ונתמעטה הלבנה, על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד רש"י אומר שהם בהתחלה נבראו שווים הלבנה רצתה יותר ובסוף קיבלה פחות.

לכל כוכב יש שלושה קרטיריונים עיקריים.

1. הגודל פיזי שלו.
2. הגודל שהוא נראה מכדור הארץ.
3. החשיבות שלו לכדור הארץ (אדם חשוב נקרא גם אדם גדול).

בשני הפירושים הראשונים יצאנו מנקודת הנחה שהמשמעות היא גודל פיזי, ואז יש לנו סתירה, אבל בוא ננסה לחשוב שגדול משמעותו הגודל שהוא נראה מכדור הארץ, אולי יהיה אפשר לפרש כך את הפסוק: "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים"- השמש והירח נראים  יותר גדולים מכל שאר הכוכבים, האם פעם כשהסתכלתם על השמים ראיתם בבירור שהשמש יותר גדולה?

בוודאי שלא מכיוון שהמרחק של הירח יותר קטן נדמה לנו שהם באותו הגודל למרות שבפועל השמש גדולה בהרבה מהירח.

ולמה כתוב: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן"? אם מדובר על מה שרואים מכדור הארץ הרי שברוב החודש הירח אינו מלא ולעומת השמש בוודאי שהוא נראה יותר קטן.
ובהתחלה מדובר באופן תיאורטי על כך שמהסתכלות שלנו הירח והשמש הם אותו הגודל.

בואו נפרש את האפשרות השלישית למושג "גודל" כחשיבות.

אנחנו יודעים שהשמש והירח הם הכי חשובים לנו אם לא יהיה איזה כוכב לכת פה או כוכב מסוים שם זה לא כל כך משפיע עלינו (אלא אם כן אתם חובבי אסטרונומיה - הערה של אבא האסטרונום: לכוכב הלכת צדק חשיבות רבה בהיותו בעל כבידה חזקה ובכך מרחיק הרבה שביטים ואסטרואידים שהיו יכולים לפגוע בכדור הארץ).

מבין שניהם ברור שהשמש יותר חשובה בואו נבחן מה עוזר לנו כל אחד מהמאורות.

ירח- אור בלילה (כמובן שזה אור מהשמש שהירח מחזיר לכדור הארץ), שמירה על יציבות ציר כדור הארץ בזכות כוח המשיכה שלו, הירח גם מקטין את פגיעתם של אסטרואידים בכדור הארץ, אמנם חשוב אבל שימו לב לשמש:

שמש- אנרגיה, שומרת על חום (בלעדיה אנו קופאים בקור), נותנת אור ביום (וגם בעצם בלילה) מספקת ויטמין די, עוזרת לצמחים לצמוח, בלעדי השמש לא יהיו לנו את עונות השנה ולמעשה בכלל לא יהיו חיים.

מה יותר נורא? כמובן שבלי השמש, ולכן רשום המאור הגדול, החשוב ואילו הירח בהשוואה לשמש הוא פחות חשוב.

גירסה מקוצרת בוידאו

לדף הראשי של פרשת בראשית

דבר תורה לפרשת ניצבים

דבר תורה לפרשת כי תבוא

דבר התורה של יואב עוסק בנושא מפרשת הקללות.

בפרשה מתואר טקס הברכות והקללות שיהיה על הר גריזים ועל הר עיבל.  הלווים אומרים ארור האיש אשר יעשה כך וכך וכל העם עונה אמן. וככה עוד כמה קללות על אנשים שחוטאים ובסוף הלווים מגיעים לקללה האחרונה: "אָרוּר אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל-הָעָם אָמֵן"

אני רוצה לשאול מה הכוונה במילים "דברי התורה הזאת".  אם נניח שמדובר על כל התורה, יש קושיה, למה  התורה מפרטת את כל הקללות האחרות אם בקללה האחרונה כולן ממילא נמצאות?

נביא את הפירוש של האבן עזרא אבל כדי להבין אותו, נשים לב לשני דברים משותפים בכל הקללות, מי שרוצה מוזמן לפתוח חומש דברים פרק כ"ז פסוק ט"ו ולבדוק בעצמו.

כל הקללות הן מצוות לא תעשה, כלומר צריך לעשות פעולה כדי לעבור עליהן. בנוסף כל הקללות הן מצוות לא תעשה שעושים אותם בסתר, לדוגמא גילוי עריות אף אחד לא ידע על זה חוץ ממך ומי שעשית אתו את זה.

האבן עזרא לומד שמהמילים "לעשות אותם" מדובר על העבירות שהוזכרו קודם, והוא גם דורש שבגלל שכתוב "לעשות אותם" אנחנו מבינים שמדובר על מצוות עשה, אנחנו צריכים לעשות משהו ורק אם לא נעשה תבוא הקללה, וכל המצוות שהלווים אומרים אלו מצוות לא תעשה.

ולכן האבן עזרא אומר שמדובר גם על המצוות שהוזכרו קודם וגם על מי שלא יקיים בסתר מצוות עשה , כי כמו שה' קילל את מי שעושה מצוות לא תעשה בסתר ככה ה' מקלל את מי שלא ייעשה בסתר מצוות עשה.

הרמב"ן עונה שלא מדובר בקיום מצוות אלא בתפישת העולם של האדם. לפי הרמב"ן התורה מדברת במקרה שבן אדם מאמין שצריך לקיים את המצוות והוא מחויב לעשות אותן, ומי שמקיים את המצוות מקבל שכר, ומי שלא מקיים את המצוות הוא ארור. על אדם שהוא לא כזה התורה מדברת ואומרת שהוא לא מקים את דברי התורה. ואם אדם אכל חזיר או לא עשה סוכה הוא לא מקולל מפה כי לא כתוב "אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת" אלא כתוב "אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת".
 
ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: על מה דורכים ואסור לשים במכנסיים.
והתשובה היא: אבן
התורה אומרת לא להשתמש באבנים שונות כדי לרמות במשקל. ובאופן מילולי "לֹא-יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה", שלא יהיו אבנים  בכיסים במכנסיים.

והחידה השבועית השבוע היא: איזה רמטכ"ל מופיע בפרשה.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה תרשמו אותה בתגובות ואת התשובה נפרסם השבוע הבא.
אני אחכה לכם פה שבוע הבא לספיישל מיוחד לכבוד סיום שנה לכמה דקות על הפרשה.
תרשמו לערוץ פה למטה נתראה בשבוע הבא
ושבת שלום!   

לדף הראשי של פרשת כי תבוא