שמיני עצרת שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה

שמיני עצרת, שמחת תורה ופרשת וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה

פרשת וזאת הברכה היא הפרשה האחרונה בתורה ובשונה מכל פרשיות התורה היא נקראת בחג, שמחת תורה ולא בשבת (למרות שלעיתים מחת תורה יוצא בשבת). הפרשה קצרה מאד וכללת את הברכות שבירך משה רבנו את עם ישראל. חשוב לשים לב לברכות ובפרט לדברים הבאים:

• למרות שראובן נדחק מפני שבט יהודה, בברכות הוא מופיע ראשון
• חלק מהברכות קצרות מאד וחלקן ( לוי ויוסף) ארוכות מאד
• יש עוד שינויים בסדר, בנימים מוקדם ליוסף. יוסף מופיע כשבט אחד ורק בסיום הברכה מוזכר שהוא למעשה שני שבטים.
• זבולון ויששכר מופיעים באותו ברכה.
• משה רבנו מתייחס לעצמו בברכתו לשבט גד (במילים כי שם חלקת מחחוקק ספון - מתייחס משה לקברו הנמצא בנחלת שבט גד)
• שבט שמעון - אינו זוכה לברכה כלל, בגלל חרון אפו של משה על פרשת בעל פעור.

כמובן שכל ברכה בפני עצמה, כולל פסוקי ההקדמה והסיום מצריכים עיון. לאחר הברכות מתואר בפירוט מותו של משה רבנו. בגמרא מופיעה מחלוקת האם השורות האחרונות בתורה נכתבו על ידי משה בנבואה, או על ידי יהושע בן נון.

 שמיני עצרת ושמחת תורה

חג זה הוא למעשה שני חגים שהתאחדו להם למועד אחד. החג הראשון הוא שמיני עצרת, רגל בפני עצמו הבא מיד לאחר שבעת ימי סוכות. עיקר מנהגו של החג הוא בתפילת הגשם ובכך שמתחילים להגיד "משיב הרוח ומוריד הגשם" החל מתפילת מוסף, וכן מפסיקים בו את מצוות סוכות, אוכלים בתוך הבית ולא נוטלים שבעת המינים
החג השני הוא חג שמחת תורה, בו אנו מסיימים לקרוא את התורה. לחג זה מנהגים רבים מאד (למרות שאין לו מקור כלל, וההתחקות אחר התפתחות הינה נושא נפרד). ממנהגי החג הם ערכית הקפות חגיגיות בבית הכנסת בשירה ובריקודים עם ספרי התורה. העלאת כל הציבור בביתה כנסת לתורה (על ידיד קריאת חלקה הראשון של פרשת וזאת הברכה פעמים רבות), כיבוד שני אנשים בתפקידי החתנים. חתן התורה, המסים את קריאת התורה, וחתן בראשית, הפותח מיידית את מחזור הקריאה החדש בקריאת הפרק הראשון של פרשת בראשית. קריאה והעלאה של נערים מתחת לגיל בר-מצווה לתורה ועוד מנהגים שונים ובינהם מנהג הכנת דגלים על ידי הילדים.
נציין שבחוץ לארץ שנוהגים ים טוב שני, מפרידים בין החגים ואת מנהגי שמיני עצרת עורכים ביום הראשון, ומנהגי שמחת תורה ביום השני (אולם תפילות העמידה עצמן זהות ובשנים מוסיפים את אזכור יום שמיני עצרת), וקריאות התורה שונות בשני הימים.

מאמרים לפרשת וזאת הברכה ושמת תורה

תואריו של משה וסיום התורה  - המאמר עוסק בתואריו של משה רבנו ובנסיון למצוא את המסר אותו רוצה התורה להעביר בפסוקיה האחרונים.

הפטרת שמחת תורה - מאמר העסוק בהפטרת שמחת תורה בספר יהושע.

למה שמחים בשמחת תורה - המאמר מנסה למצוא את הפשר לשמחה המיוחדת בחג שמחת תורה ובפרשת וזאת הברכה.

חידון לשמחת תורה ולפרשת וזאת הברכה - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת וזאת הברכה ולחג שמחת תורה.

סטטיסטיקה לפרשת וזאת הברכה - סטטיסטיקות ומידע כללי על פרשת וזאת הברכה.

דגל שמחת תורה. מאוספי הספריה הלאומית. הדגל צויר ביד על ידי צבי לבני באזור שנת 1950

פרשת האזינו

מאמרים לפרשת האזינו

פרשת האזינו - עוד צורה לגאולה - המאמר סוקר את שירת האזינו ואת הגאולה הרמוזה בה. גאולה שונה מהגאולה המתוארת בפרשת ניצבים.

הפטרת פרשת תשובה - כאשר פרשת האזינו נקראת לפני יום הכיפורים.

הפטרת פרשת האזינו - כאשר פרשת האזינו נקראת ביום יום הכיפורים לסוכות.

פרשת האזינו - סטטיסטיקה בפרשה

תקציר פרשת האזינו

פרשת השבוע, פרשת האזינו, כתובה בפרק אחד בתורה (וגם בחלוקה היהודית היא פרק אחד) וכתובה בצורה של שירה (בדומה לשירת הים). שירת האזינו כתובה בצורה המכונה "אריח על גבי אריח", כל משפט מחולק לשני חלקים אחד מופיע מימן ואחד משמאל העמודה ובאמצע רווח.

שירת האזינו נקראת בנעימה קצת שונה, וגם ההפסקות בפרשה לעליות השונות חולקו בצורה היוצרת נוטריקון "הזיו לך".

תוכן השירה, לעומת זאת, קשה ואפילו קשה מאד. מטרתה של השיה כפי המובאר בפרשת וילך היא להיות עדות לצרות שיפקדו את בני ישראל בעתיד.

השירה נפתחת בצורה חגיגית אך כבר בפסוק ה' מביעים תרעומת על בני ישראל שסרו מן הדרךף עוברת לתאר את ההיסטוריה (פסוקים ז'-יד) ובפרט את הדאגה של ה' לעם ישראל.

הבעיות מתחילות בפסוק ט"ו בביטוי שנהיה מזמן למטבע לשון "וישמן ישורון ויבעט...", ברגע שנהיה טוב מדי שכחו בני ישראל אל ה' ובפסוק י"ט העונש לא מאחר לבוא.

במהלך השירה משתנה דמות המספר ממשה רבנו לה' כמה פעמים, חשוב לשים לב גם לשינויים אלו. החלק הקשה ביותר מופיע בפסוק כ"ו: "אמרתי אפאיהם, אשביתה מאנוש זכרם" אולם אפשרות זו לא מתקיימת.

בסיום השירה, מובטחת אפשרות הגאולה של "אפס עצור ועזוב" והכעס עובר להיות כלפי הגויים, שגם הם לא מבינים את דרכי ה' בעולם. השירה מסתיימת בשלטונו המוחלט של ה' בעולמו (ל"ט): "ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלוקים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל" וסיומה של השירה הינו טעון מאד וניתן לקוראו בצורות אופטימיות יותר או פחות "הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו".

לאחר הקראת השירה, משה פונה שוב אל בני ישראל בדרישה לשמור את התורה ולאחר מכן משה מקבל את דבר ה' האחרון והוא מצטווה על מותו. נקודה זה העסיקה את המדרשים, בדומה לאהרון גם משה מצטווה על מותו ונדמה שמלאך המוות, לא היה יכול למשה, אלא משה מרצונו (ונגד רצונו להיכנס לארץ) היה צריך לקבל עליו את הדין.

משה  על פסגת הר נבו - גיימס טיסוט לפני 1903

פרשת כי תבוא

פרשת השבוע, פרשת כי תבוא היא הפרשה השביעית בחומש דברים והיא מסיימת את נאום המצוות הארוך של משה ומתארת את כריתת הברית בערבות מואב.

מאמרים לפרשת כי תבוא

היום - למשמעות הופעתה של המילה היום בפרשות המסיימות את ספר דברים.

כי תבוא - הכרת הטוב ומידה כנגד מידה - המאמר סוקר את מידת הכרת הטוב בפרשת כי תבוא וקושר בין פרשת הביכורים ובין עונשי הקללות כמידה כנגד מידה.

הפטרת כי תבוא - המשך נבואות הנחמה בספר ישעיהו

דבר תורה קצר לפרשה - דבר התורה עוסק בפסוק האחרון בפרשת הקללות

פרשת כי תבוא לילדים - תקציר הפרשה מותאם לילדים בתוספת דבר תורה קצר.

חידון לפרשת כי תבוא - חידות ציורים וחידות מילוליות לפרשת כי תבוא.

תפזורת לפרשת כי תבוא

פרשת כי-תבוא - סטטיסטיקה בפרשה

תקציר פרשת כי תבוא
פרשת כי תבוא מסיימת את נאומו הארוך של משה, הנאום שהתחיל בפרשת ואתחנן בראשית החומש מסתיים בשתי מצוות, מצוות הביכורים ומצוות ביעור המעשרות, ומסיים את כלל הנאום בברכת תודה לה' על הארץ הטובה.

לאחר מכן משה ממשיך בהוראות לקראת הכניסה לארץ ישראל, פה מתחיל חלקו האחרון של ספר דברים, כאשר דברי משה נאמרים ימים ספורים בלבד לפני מותו. משה מזכיר לבני ישראל את יחודיותו של העם, את היחס המיוחד בין עם ישראל לה' וכתוצאה מכך את החובות המיוחדות שיש לעם ישראל (כ"ו יז-יט):

"אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ: וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל-מִצְוֹתָיו: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם-קָדשׁ לַה' אֱלֹקיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר"

משה מנחה את בני ישראל לערוך טקסים מיוחדים לאחר חציית הירדן, לערוך מעמד על הר גריזים והר עיבל. ציווי המעמד, המופיע כבר בפרשת ראה מבואר ומפורט בפרשתינו, אלו שבטים עומדים על כל הר ומה בדיוק אומרים. הכהנים והלויים מקריאים רשימה של עברות ואוררים את האיש העושה אותן וכל העם עונה אחריהם אמן.

חלקה העיקרי של פרשת כי-תבוא הוא פרשת התוכחה המזכירה את פרשת התוכחה בפרשת בחוקותי. הדמיון ברור. בחומש ויקרא פרשת התוכחה הופיעה בסיום חטיבת המצוות שניתנה בהר סיני ואילו בחומש דברים הפרשייה מופיעה בסיום חטיבת המצוות שניתנו בעבר הירדן לפני הכניסה לארץ.

הפרשייה פותחת  בתיאור הטובה שתקרה לעם ישראל כאשר בני ישראל ילכו בדרכי ה', אולם אם יסורו מדרכי ה' הטובה תיהפך לרעה אשר רק תלך ותחריף. מקובל בבית הכנסת לקרוא את התוכחה בקול נמוך מהרגיל ובמהירות רבה יותר.

חכמים פירשו שהקללות המתוארת בתוכחת בפרשת בחוקותי אירעו בחורבן בית ראשון והקללות בפרשת כי תבוא אירעו בחורבן בית שני (ובתלמוד מופיעים מעשים הממחישים זאת ועיינו בפרט בפירוש הרמב"ן).

בשונה מתוכחת בחוקותי המלווה במספר פסוקי נחמה בסיומה, התוכחה בפרשת כי תבוא פסימית ביותר ומסתיימת גם בצורה שלילית. העידוד, אפשרות התשובה, והשיבה מהגלות המתוארת ינתנו רק בפרשה הבאה פרשת ניצבים.

בפרשייה האחרונה בפרשה, משה מפציר שוב בבני ישראל לזכור את מעשה ה' למצרים, את הניסים במדבר ואת הנצחונות הגדולים מול סיחון ועוג ולזכור כי ההצלחה תלויה בשמירת ברית ה'.

הבאת הביכורים

לכה דודי

הפיוט לכה דודי

בהפטרת פרשת שופטים נמצאים פסוקים רבים המופיעים בפיוט "לכה דודי" ואנו נעסוק מעט בפיוט מופלא ומלא הוד זה שרוח הקודש שורה על כל שורה מתוכו ושהתקבל בכל קהילות ישראל ובו מכניסים את השבת בכל שבוע. לכה דודי הוא מהפיוטים המאוחרים ביותר שנכנסו לכל סידורי התפילה ומנהגי העדות.

הפיוט מופיע בסדר קבלת שבת שהנהיגו מקובלי צפת במאה ה-16. סדר קבלת השבת, כשמו כן הוא, הכנה לכניסת שבת ולא להתחיל את התפילה בצורה רגילה, ולקיים את הפסוק משיר השירים "לכה דודי נצא השדה" כמשמעו.

מחבר הפיוט הוא רבי שלמה הלוי אלקבץ, שחיבר את הפיוט כאקרוסטיכון של שמו. הרב אלקבץ מוכר גם בזכות ספרים שחיבר, והידוע בהם הוא "מנות הלוי", ביאור על מגילת אסתר בדרך הפשט והדרש, שאותו נתן לחותנו כמשלוח מנות לחג הפורים. משפחתו של הרב אלקבץ הייתה ממגורשי ספרד, והוא נולד בשנת 1505, כנראה בסלוניקי. בגיל 30 לערך עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת, מקום מושבם של מרן רבי יוסף קארו ורבי משה מקורדובה (רמ"ק), מגדולי ישראל. 

ייחודו של הפיוט לכה דודי הוא בכך שהוא מתקשר גם למקרא, ופסוקים מהפטרתנו משולבים בבתיו השונים, כגון: "לבשי בגדי תפארתך עמי" – "התנערי מעפר קומי", כמו גם פסוקים אחרים מהתנ"ך, אך הוא גם עוסק ברבדים קבליים ובתורת הנסתר.

לפיוט עצמו גרסאות קדומות, ונראה שהפזמון "לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה" היה עוד קודם לכן. גרסה נוספת של הפיוט ניתן למצוא בספר "סדר היום" מאת הרב משה בן מכיר, שנדפס בוונציה בשנת 1599 . בפיוט זה הבית הראשון נפתח במילים "זכור ושמור בדיבור אחד", ואחד הבתים האחרונים הוא "בואי בשלום עטרת בעלה...".

    קטע מסידור

רבי שלמה אלקבץ הפך את הסדר בבית הראשון, כך שהוא יהיה: "שמור וזכור..." ובהמשך ייסד את כל הפיוט כולו כאקרוסטיכון של שמו, שלמה הלוי, אולם השאיר את הבית האחרון, שהיה קדום יותר, כמות שהוא.

הפיוט פותח בשני בתים העוסקים בקדושת השבת ולאחריהם שישה בתים העוסקים בתקומת עם ישראל מהחורבן. בתים אלו הוכנסו גם לסדר התפילה החגיגי לליל יום העצמאות (במקור הוכנסו שלושה בתים בלבד, ואולם בסידורים חדשים מופיעים כל ששת הבתים מהפיוט).

הפיוט מסתיים בבית שעוסק שוב בשבת ומסתיים במילים "בואי כלה, בואי כלה". מילים אלו מופיעות כבר בגמרא (שבת קיט, עא): "רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת [=רבי ינאי לבש את בגדיו בערב שבת], ואמר: בואי כלה בואי כלה".

הפיוט מושר ברוב קהילות ישראל ויש לו עשרות מנגינות שונות, חלקן נכתבו במיוחד עבורו וחלקן הותאמו אליו. מקובל בקהילות רבות לשיר את הפיוט בניגון מעוז צור בשבת חנוכה, שושנת יעקב בשבת זכור, ואלי ציון ועריה בשבת חזון ועוד מנהגים רבים. לעיתים מחליפים מנגינה תוך כדי הפיוט, בדרך כלל בבית השישי "לא תבושי". מנהג נוסף הוא לעמוד בבית האחרון של הפיוט ולפנות מערבה. המקור לכך הוא בדברי האר"י ז"ל. האר"י קיבל את השבת בשדה, והפנייה מערבה נועדה לסמן שהשבת מגיעה מכיוון מערב, שבו השמש שוקעת ובשקיעתה נכנסת השבת. כמו כן, בתלמוד (בבא בתרא כה, עא) נאמר שבכיוון מערב נמצאת עיקר השכינה: "...ורבי אבהו אמר שכינה במערב". פוסקים בני הדורות האחרונים (כגון שו"ת בצל החכמה לרב בצלאל שטרן) קבעו שמאחר ששעת התפילה אינה מכוונת בדיוק לשעת השקיעה, ניתן להסתובב גם לכיוון הפתח, לציין שאנו מקבלים את השבת כאורחת מכובדת דרך פתח בית הכנסת.

האיור לפרק מתוך הספר "הפטרה לעניין". מאייר: יאיר ראשי

רבי שלמה אלקבץ נפטר בשנת 1584 לערך, ובסוף ימיו פגש גם את האר"י, שהגיע לצפת בשנת 1570. את ציון קברו ניתן לפקוד עד היום בבית הקברות העתיק של העיר צפת.

מאמר זה מופיע בספר "הפטרה לעניין - מסע בעקבות הנביאים" - פירוש וביאור לכל ההפטרות