דבר תורה לפרשת ויקרא

דבר התורה של יואב לפרשת ויקרא

תשע"ח - קורבן שגגה של הציבור

בפרשת ויקרא ה' מוסר למשה את פרטי הקורבנות. היום אנו נתמקד בקורבן חטאת. קרבן חטאת משתנה על פי מי שחטא.
ככל שהחוטא במעלה גבוהה יותר כך הקרבן יקר יותר וחשוב יותר. דבר זה הגיוני מכיוון שככל שאתה יותר חשוב ככה אתה משפיע יותר וממילא החטא שלך משפיע יותר על אחרים וזה שונה לגמרי מחטא רגיל.

עוד סוג של חטאת הוא: "וְאִם כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל וְעָשׂוּ אַחַת מִכָּל-מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ". רש"י אומר לנו שעדת ישראל זו הסנהדרין. והם טעו להורות בעניין חמור שעונשו כרת שהוא מותר ולפי זה עשו הציבור על פיהם. כלומר הסנהדרין, הגוף התורני הכי חשוב טעה במשהו ובגלל זה כל עם ישראל טעה על פיהם.

האם הגיוני שהאסיפה של מי שאמורים להיות הכי חכמים בתורה, טועים בדבר ה', ומחטיאים את כל הקהל? האם הגיוני שכל החכמים שכל חייהם עסקו בתורה יטעו במשהו? שאף אחד לא יעיר משהו? שהקהל פשוט ילך אחריהם בנאמנות  עיוורת ולא יעלה על זה שהם עשו טעות? ומי מביא את הקרבן? הסנהדרין שבגללם חטאו או האנשים שחטאו בפועל?

במסכת הוריות שכולה עוסקת בנושא זה עונים לנו על כל השאלות.

בפרק א' משנה ג' אומרים לנו שאם בית הדין עוקר את כל המצווה כולה מהתורה, לדוגמה: הם אומרים שאין שבת מהתורה,  אין זה נחשב שהם חטאו מכיוון שברור שהציבור לא יאמין להם ואם הציבור חוטא זאת אשמתו. הסנהדרין נחשב שהוא חוטא רק עם הוא בטל חלק מהמיצווה וחלק אמר לקיים לדוגמה, אם הסנהדרין אומרים: שמותר לזרוק ולהושיט מרשות לרשות בשבת, מכיוון שהוא לא יצא בעצמו מרשות לרשות. לטעות בדבר כזה זה שונה לחלוטין מאשר להגיד אין שבת מהתורה, שפה יש מקום להתבלבל. אבל עדיין זו הלכה יחסית פשוטה איך בית דין של 71 חכמים יכול לטעות בדבר כזה?

במשנה הבאה אומרים לנו שאם הורו בית דין ואחד אמר להם שהם טועים והם בכל זאת לא הקשיבו לו אין זה נחשב שהם הורו לא נכון ומי שחטא בגללם מביא קורבן חטאת רגיל מכיוון שכתוב כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל חייב שיהיה כולם. המשנה גם אומרת שאם ראש הסנהדרין לא היה בישיבת הסנהדרין אין זה נחשב שהם הורו טעות.

במשנה הבאה אנחנו רואים שיש שלוש שיטות למי מביא את הקורבן. הראשונה: הסנהדרין מביאים. השנייה: כל שבט ושבט, והשלישית כל שבט שחטא אם 7 שבטים אז שבעה פרים.

מזה שהתורה נתנה קורבן מיוחד למקרה של טעות בסדר גודל כזה וגם מהמשנה אנחנו מבינים דבר אחד כמו שאמר הרמב"ם בהקדמה למסכת הוריות: כי כל מי שיש בו טבע בשר, אי אפשר שלא יטעה ויחטא.

כל אחד יכול לחטוא ולטעות אפילו האדם הכי חשוב.

לדף הראשי של פרשת ויקרא




תשע"ז - מה לומדים מהפסוק הראשון בדיני הקורבנות

שלום לכם, אתם בכמה דקות על הפרשה והיום נדבר על פרשת ויקרא.
הפסוק השני בפרשה הוא: "דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן-הַבְּהֵמָה מִן-הַבָּקָר וּמִן-הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת-קָרְבַּנְכֶם"

אני רוצה להתיחס למילים "אדם כי יקריב מכם" לכאורה זה ברור אדם שיקריב מכם אבל אני אביא כמה פרשנים שמראים שיש עוד מה ללמוד.

• הרשב"ם אומר: כשיתנדבו להביא את הקרבן זאת אומרת שאינו חובה אלא רשות. 
• החזקוני אומר שכשרשום 'אדם' זה לרבות את הגוים וכשרשום 'מכם' משתמע מכם ולא מאומות אחרות. 
• והאבן עזרא אומר שהיה צריך להיות רשום "אדם מכם כי יקריב קרבן" במקום "אדם כי יקריב מכם". אז למה זה לא נכתב ככה ? כדי ללמד שמכם זה מממונכם. ולא גזול. 

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר הייתה: משהו בפרשה שקשור לרבקה.

אפשר למצוא הרבה תשובות אני חשבתי על שתי תשובות התשובה הראשונה היא נזם שאליעזר מביא לרבקה נזם ואצלנו כשהעם מביאים נזמים לבניין כלי המקדש. התשובה השנייה היא בקע. שאצל רבקה הנזם היה במשקל בקע זהב ובפרשת פקודי מופיע שלצורך מחצית השקל הביא כל אחד  בקע לגולגולת.

והחידה השבועית השבוע היא: איזו דמות מוכרת מספר בראשית מופיע בפרשה.

אם אתם יודעים את התשובה לחידה  רשמו אותה בתגובות. אם אתם לא יודעים את התשובה אנחנו  נפרסם אותה בשבוע הבא.
נתראה שבוע הבא ושבת שלום.

לדף הראשי של פרשת ויקרא

דבר תורה לפרשת ויקהל פקודי

דברי תורה של יואב לפרשת ויקהל ופקודי


תשע"ח - מדוע ביקש משה להפסיק את התרומות למשכן?

בפרשת ויקהל מסופר על כך שבני ישראל הביאו תרומה ושהם בנו את המשכן. במהלך תהליך הבאת התרומה כתוב כך: "מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לַעֲשׂת אֹתָהּ. וַיְצַו משֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר"

מסופר שמשה מעביר קול במחנה לא להביא יותר תרומה, וכתוב על העם "ויכלא העם מלהביא" המילה ויכלא מזכירה קצת את המילה כלא,  נראה שלא רק הסתפקו בקול במחנה אלא לא נתנו לעם ישראל להביא עוד תרומה, וכמו שאומר רש"י ויכלא לשון מניעה.

ואני רוצה לשאול מדוע משה אומר לעם להפסיק להביא תרומה? הרי מה אכפת למשה שיהיה הרבה עודף, שהוא יוכל להשתמש בו בשנים הקרובות, לכל הצרכים של המשכן או אפילו אם הולכים רחוק גם שימוש לבית המקדש? תמיד טוב לחשוב לטווח ארוך ולהיות בטוחים שיהיה לנו את מה שאנחנו צריכים, במיוחד כשמדובר על משכן, התפעול היומיומי עולה המון כסף.

חוץ מזה מי אנחנו בכל שנגיד לאנשים לא לתרום לכבוד ה', אם מישהו רוצה לתרום משהו או להקדיש משהו לה' מי אנחנו שנגיד לו לא?

הרמב"ן מעיר שאי אפשר לפרש שבגלל שכתוב בפסוקים את המילה מלאכה, נחשוב שמדובר רק על מה שצריך לעשות מלאכה בשבילו לדוגמה: טוויה או אריגה, ואת זה היה מספיק ולא צריך יותר.
הרמב"ן אומר שגם ממון נקרא מלאכה ולא רק פעולה ממש.

האברבנל מרחיב ומוסיף שבגלל שכתוב "אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה" מהמילה יעשו אי אפשר להגיד שמדובר בזהב, נחושת או כסף כי לא עושים איתם כלום אלא חייב להיות שבמקרה הזה הכוונה היא רק למלאכה ממש ואת זה משה אמר לא לעשות כי אין בה צורך ולכן אין טעם לעשות אותה.
אבל זהב וכל החומרים האחרים משה כן נתן להביא כי כמו שאמרנו תמיד צריך אותם וכדאי תמיד שיהיה.

והוא מוסיף ואמר שכשראה העם שאסרו לעשות את המלאכות שהיו צריכים, הם גם לא הביאו את החומרים הפשוטים למרות שלמשה לא היה אכפת אם יביאו מעל מה שצריך.

אני חשבתי על שני תירוצים הראשון זה שכמויות הכסף והזהב שיצטברו אם משה היה נותן להמשיך להביא כנראה היו מכבידות מאוד על המסע. בנוסף היה מלא זהב וכלים יקרים שהיו מצטברים ויכול להיות שהיו אנשים שגונבים את זה וגם יהיה ממש קשה לסחוב את כל הזהב. משה מעדיף ללכת ברוגע בלי לסחוב כמויות של חומרים מאשר שיהיה לו אקסטרה.

התירוץ השני הוא: שבפסוק כתוב: " לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה ה'" התורה מדגישה שיש מספיק למה שה' ציווה נכון שאפשר יותר אבל אנחנו רוצים מה שה' ציווה. מכיוון שאם ה' היה רוצה שיהיה יותר הוא היה אומר להביא ולשים בצד, אלא שהוא לא אומר זאת ולכן משה מקפיד שיהיה מה שה' ציווה.

וזה מה שאנחנו יכולים ללמוד אם ה' מצווה אותנו משהו כנראה שלזה הוא מתכוון ולא יותר, כי אם הוא רוצה להוסיף הוא היה מרמז זאת, או מעביר זאת למשה בהר סיני.
שבת שלום.

לדף הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי

תשע"ז - האם פרשות ויקהל ופקודי חשובות או מיותרות?

בפרשת ויקהל ופקודי מסופר על העשייה של מה שאמר ה' למשה בנושא המשכן וכליו. אני בטוח שגם אתם חשבתם פעם למה צריך את כל זה ?היה מספיק שהיה רשום: "ויאמר משה לבני ישראל את כל המלאכה אשר אמר ה' למשה ויעשו בני ישראל ככל אשר צווה ה' את משה". למה היה צורך להאריך ולהוסיף שתי פרשות שלמות כשהיה אפשר להסתפק בפסוק אחד?

הרמב"ן עונה שמשה פירט את כל מה שצריך לעשות כדי שהעם יבין כמה מלאכה גדולה יש ויתנדב לעזור. אפשר גם לומר שה' רצה לשבח את העם על זה שהתנדבו או לשבח את החכמים על כך שהם דייקו בכל פרט, ועל כן ה' הזכיר את כל המלאכה.

עוד סיבה שיכולה להיות שפרשת המשכן הייתה חביבה על ה' יכול להיות בגלל שהוא ראה את העם שלו עובד ומתנדב בשבילו. ובגלל שזה היה חביב על ה' החליט לכתוב פעמיים.

שאלה נוספת שאולי שאלתם את עצמכם היא למה לשון העשייה לא אותו הדבר בכל הפעמים למה פעם אחת רשום "ויעשו כל חכם לב" ופעם אחרת רשום "ויעש יריעות העזים". ובארון אומר "ויעש בצאלאל את הארון" ובשאר הכלים רשום ויעש סתם בלי שם. מהי סיבת חילופי הדברים?

האברבנל עונה שאפשר לומר שביריעות המשכן שהם היו המלאכה הראשונה שעשו, עשו אותה כל האומנים וכולם תפרו את היריעות, כדי שיקימו מהר את המשכן ויכניסו בו את שאר הכלים אשר יעשו כולם. ובגלל זה רשום ויעשו כל חכם לב עושי המלאכה את המשכן, כי כולם עשו אותן היריעות. אמנם שאר הדברים עשו אותם אנשים מיוחדים ולזה נאמר בהם ויעש.

ואמנם הארון מפני קדימתו ומעלתו על שאר הכלים, עשאו בצלאל בידיו, ואף אחד אחר לא נגע בו.  ולזה אמר ויעש בצלאל את הארון.  אבל שאר הדברים כל אחד אחר עשה לבד ולכן לא באה לשון העשיה שווה בכל הדברים.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היא: חומר יקר שחרקים עשויים לקלקל.
והתשובה היא: שמן רוקח - כינוי לשמן המשחה ובקוהלת כתוב: "זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ"
והחידה השבועית של השבוע היא: מה בפרשה קשור גם לרבקה אמנו?

אם אתם יודעים את התשובה לחידה אני  ממש אשמח אם תרשמו אותה בתגובות אם אתם לא יודעים את התשובה אנחנו נפרסם אותה בשבוע הבא.



 לדף הראשי של פרשת ויקהל
לדף הראשי של פרשת פקודי

דבר תורה לפרשת כי תשא

דברי תורה של יואב לפרשת כי-תשא

שנת תשע"ח: כיצד ואיך משה מבקש סליחה מה' על חטא העגל

היום נדבר על תפקודם של משה עם ישראל וה' במהלך חטא העגל . אחרי החטא ה' אומר למשה שהוא עומד להרוג את כל עם ישראל ,ומשה מנסה לשכנע את ה' לא לעשות כך בשתי טענות, הראשונה: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ".
והשנייה: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם"

שתי טענות אלו מתבססות על מה מישהו אחר יאמר או שבועה שה' נשבע בעבר, הן לא באות להצדיק את עם ישראל.
ולכן הפסוק הבא יהיה לנו קצת קשה: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" הפסוק מדגיש שה' רק מתחרט ונסוג מכוונתו להרוג את עם ישראל אבל לא באמת סולח לעם ישראל.

שימו לב שבהתחלה גם משה כלל אינו מבקש סליחה מכיוון שהוא אינו יודע מה  בדיוק התרחש ומשימתו העיקרית היא הצלת עם ישראל. בהמשך, בפסוק י"ט משה יורד ומגלה ומבין את חטאם החמור של עם ישראל, הוא כועס ובתגובה שובר את הלוחות.

לאחר מכן הוא אוסף סביבו אנשים משבט לוי ואומר להם להסתובב במחנה ולהרוג כל אחד שהם רואים שחטא.
משה מבין שבאמת יש צורך בצעדים קיצונים. לאחר מכן משה אומר לעם ישראל כך: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל-ה'  אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם".

משה ראה את חטא העגל, העניש את מי שהיה צריך, ועכשיו הוא אומר לעם שהוא ינסה לבקש סליחה מה' אבל משה יודע שהסיכויים קטנים. הפעם משה אינו משתמש בטיעונים אלא באיום: "וְעַתָּה אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם-אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" למשה אין דברי זכות להגיד על עם ישראל ולכן בלית ברירה "מאיים" על ה'.

ה' אומר למשה שמי שצריך להיענש ייענש: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי" ובאמת פסוק אחר כך מסופר שה' נגף בעם. שימו לב שבכל הסיפור לא מוזכר שה' סולח באופן מלא לעם ישראל, ועוד יותר חשוב לא מסופר שמשה מבקש מה' סליחה.

הסליחה באה הרבה יותר מאוחר כמו שמתואר בספר דברים, שם משה מספר שבמשך ארבעים יום הוא ביקש סליחה על עם ישראל, ורק אחרי ארבעים יום של תחנונים ה' מוכן לסלוח לעם ישראל.

שימו לב משה מבקש רק אחרי הרבה זמן יחסית סליחה, משה מבין שאין טעם לבקש סליחה מיד, אלא צריך קודם לחכות ולמצוא את הזמן הנכון ולא ישר לבקש סליחה.

לפעמים לא לבקש מיד סליחה עדיף מאשר מיד להתחנן ולבקש סליחה.


לדף הראשי של פרשת כי תשא



שנת תשע"ז: בנושא איך אהרון שיתף פעולה בחטא העגל

השבוע נעסוק באחת מהשאלות הקלאסיות שבפרשה, איך קרה שאהרון שיתף פעולה בעשיית חטא העגל?  הרי כולנו יודעים שאהרון צדיק ואפילו ה' בחר בו לכהונה אז איך בכל זאת זה קרה?
לפני כן נביא את הפסוק שעליו יתבסס הדבר תורה: "וַיַּרְא הָעָם כִּי-בשֵׁשׁ משֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי-זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"
למזלנו האבן עזרא ריכז את כל הפירושים הידועים, פוסל אותם אחד אחד ומביא פירוש משל עצמו, אנו נביא שלושה פירושים שהאבן עזרא פוסל, הבה נתחיל.

• הפירוש הראשון שמביא האבן עזרא הוא מה שכולנו מכירים שאהרון פחד מעם ישראל שיהרוג אותו. פירוש זה אינו מתקבל מכיוון שאהרון אינו צריך לפחד כי הרי יש לו את ה' איתו.  וחברי דניאל הושלכו  לכבשן האש בעבור שלא הסכימו להשתחוות לפסל וה' הציל אותם אז לאהרון אין ממה לפחד. 
• דחיה שניה :ואם תגיד שאיכשהו קרה שאהרון כן עשה עבודה זרה.  אז נדחה את זה כי משה היה צריך להרוג אותו והוא לא הרג אלא התפלל בעדו. וה' אומר בסוף ספר דברים שלאהרון לא היה שום חטא חוץ ממי מריבה זאת אומרת שהוא לא חטא פה. וגם אם באמת אהרון עשה עבודה זרה איך ה' נתן לו לכפר על בני ישראל עד סוף הדורות? וחוץ מזה ה' לא היה בוחר באהרון לשרת אותו כשהוא יודע שבסוף הוא יעבוד עבודה זרה. 
• דחיה שלישית: יש שאומרים שישראל רימו את אהרון. שישראל נתנו לו דפוס של עגל והשליך אהרון הזהב באש ולא שם לב. וזה איננו נכון מכיוון שה' לא היה בוחר במישהו שהוא טיפש ואפשר לרמות אותו בקלות אלא במישהו שהוא פיקח וחכם. ונגיד שאהרון היה טיפש למה הוא אמר לבנות מזבח ?ולמה הוא אומר שמחר חג? ולכן תשובה זו אינה נכונה.

והתשובה שהאבן עזרא מביא:
לפי האבן עזרא עמוד הענן והאש הובילו את בני ישראל רק עד שטבעו המצרים ומאז משה הוביל אותם. וכשהעם חושש שמשה מת ורואה שהמן לא יורד אז והעם מבקש מאהרון שיעשו להם אלוה-ים והעם מתכוון שיהיה שליח אלוהים בצורת גוף אשר ילכו לפנינו כמו שהיה לפני שטבעו המצרים.

אהרון הסכים כי הוא חשב שזה יהיה כבוד לה' ובכך יתגלה כבודו של ה' כמוליך את העם בדרך. ואהרון הכריז שמחר יזבחו לכבוד ה'.
אז איך קרה שממוליך בדרך נהיה פסל? בגלל שישראל היו מעורבבים עם ערב רב וחשבו מעטים מישראל בהשפעת הערב רב שהייתה ע"ז והביאו זבחים והשתחוו לו ואמרו "אלא אלהיך ישראל" וכך נהיה החטא.

ונעבור לפינת החידה השבועית החידה של שבוע שעבר היתה:                      
על אהרון וגם בעיתון והתשובה היא: או תשבץ שהיה על הציץ או, כפי שהציע אחד הקוראים. טור שהיה בחושן, וגם בעיתון מופיעים טורים.
והחידה השבועית של השבוע היא:
חומר יקר שחרקים עשויים לקלקל.

למאמר מורחב בנושא עיונים בחטא העגל

למאמר בנושא גודלו וצורתו של עגל הזהב

לדף הראשי של פרשת כי תשא

מה חשבו הדמויות במגילה

דבר תורה היתולי מעט לפורים מאת יואב

בדבר תורה זה נסקור את מגילת פורים קצת אחרת. ניקח כמה דמויות ונסקור מנקודת המבט שלהן את מגילת הפורים לפי פשט הפסוקים. נתחיל עם השם הראשון שמופיע במגילה:

אחשוורוש
אחשוורוש נהיה מלך לא מזמן והוא מנסה לבסס את מעמדו כמלך ומראה את עושרו לכולם.
הוא גם עושה משתה לכל האנשים בשושן וכדי לסיים עם קינוח מתוק בסיום הוא מביא את אשתו שתראה לאנשים כמה היא יפה.
אחשוורוש הוא לא אכזר. אני חושב שמכיוון שהוא שתה הרבה יין הוא הסכים להחליף את ושתי במישהי אחרת. או שהוא רצה לבסס את מעמדו בתור מלך ולכן הראה לכולם שמי שיסרב לציוויו של המלך יענש קשה.
את אחשוורוש מעניין הכסף. כשהמן מציע לו להרוג את היהודים כי לא ממש אכפת לו מהיהודים אז אם הוא מקבל כסף מה אכפת לו. המן יודע שאחשוורוש  כנראה לא יסכים ולכן הוא מוסיף את פרשת הכסף.
גם מרדכי יודע שמה שמניע את אחשוורוש זה הכסף כפי שהוא אומר להתך שימסור לאסתר: "ויַּגֶּד-לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ וְאֵת  פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ יְּהוּדִיים לאַבְּדָם"
מרדכי אומר שהיהודים יאבדו בגלל פרשת הכסף כלומר שזה מה שהניע אותו.
כשאחשוורוש מבין שאשתו קשורה בנושא הוא כועס על  המן אבל למה הוא כועס עליו הרי רק אתה נתת הסכם לזה אז מה פתאום אתה כועס.
אפשר להציע שאחשוורוש כעס על עצמו שנתן לדבר כזה לקרות וכשראה את המן נופל על המיטה הוא הוציא את זה עליו.
מנקודה זו במגילה אחשוורוש הופך להיות לרשות היהודים ולטובתם אך בסוף אחשוורוש ממשיך לשים מס ונשאר אותו אחד. אבל ליהודים הוא עדיין בטובתם ככתוב: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו  דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ"

ושתי
ושתי הייתה מלכה ממשפחת המלוכה.
ולדעתי צדקה כשאמרה לאחשוורוש שהיא לא רוצה לבוא ולא בגלל שהיה לה זנב או קרנים אלא פשוט כי היא עמדה על שלה ולא רצתה להתבזות מי יודע מה  אחשוורוש היה עושה לה אולי משפיל אותה לפני כולם? אין לדעת.
רבים חושבים שושתי הייתה רשעה איני חושב כך היא לא הייתה צדיקה גדולה אבל איני חושב שהיא הייתה רשעה .
גם רבים חושבים שהרגו את ושתי גם זאת אינני סובר אני סובר שהוא ששלחו אותה לנידוי או שתקעו אותה בצינוק.

מרדכי
מרדכי משחק משחקי כבוד עם המן אך הוא כמו ושתי אינו מתכוון להפסיד במשחק אולי הוא יפסיד מהמשחק אבל לא במשחק. למרדכי יש תפקיד חשוב הוא יושב בשער המלך ולכן הוא יכול לשחק משחקים עם המן. ומרדכי הוא זה שבעצם הביא את זה על היהודים הוא לא אשם  כמובן אלא הוא "השליח" שעשה זאת. הוא מבין את המצב ולכן הוא גם מי שמתקן זאת הוא פונה לאסתר והסוף ידוע.

מרדכי עם אסתר
מרדכי מייצג את היהודים בשושן הבירה יש לו תפקיד חשוב והוא בן דודה של אסתר המלכה.
מרדכי גידל את אסתר. ואסתר די כפוית טובה למרדכי במקום לעשות את מה שהוא אומר היא מתחילה להתווכח איתו " כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַ-ם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה  אֲשֶׁר-יָבוֹא-אֶל-הַמֶּ-לֶךְ- אֶל-הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם" אסתר מנסה להתחמק לטובת עצמה.
מרדכי עונה לה " וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים" אל תחשבי אפילו להימלט מהשליחות שהטלתי עליך.
לפני כן מסופר שאסתר דווקא כן עושה מה שאומרים לה שהיא לא אמרה את מולדתה כי מרדכי צווה עליה.
מה שתמוה לי הוא למה כשמרדכי שומע על הגזרה הוא אינו פונה לה'?
למה הוא פונה קודם לאסתר?
אולי הוא סבור שזה יעודה של אסתר והיא צריכה למלא אותו וכך ה' קבע ואם היא לא תצליח אז " רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר"- מה',  והרמז למה שכתבתי שמרדכי אומר לה " וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת".

המן
פעמים רבות מוזכר המן כ"המן צורר היהודים"
המן צרר את היהודים ורצה להורגם מבחינתנו זה נורא אבל מבחינתו זה דבר הגיוני לגמרי. להם יש מצווה בתורה להרוג אותי אז למה שאני לא אקדים אותם ואם יש לי כוח בידיים אז למה לא?
המן הוא בן אדם עם פתיל קצר ואוהב כבוד וכשהמלך מצווה אותו להרכיב את מרדכי אפשר להבין למה הוא כל כך כועס ורוצה להרוג את מרדכי בנפרד משאר היהודים.
המן אינו שונא רק את היהודים עצמם באופן אישי הוא שונא אנשים שמתנהגים כמו יהודים הוא שונא אנשים כמו מרדכי ואז השנאה נהיית אישית וגם לכל העם היהודי.

לסיכום
רוב המגילה היא עניינים של כבוד וככה זה היה בעולם הקדום אם לא ושתי לא היתה מסולקת, המן לא היה מבקש שישתחוו לו והמלך היה מדבר עם אסתר בלי סכנה לחייה. ולכן מה שאפשר ללמוד מהמגילה הוא שאת הכבוד לפעמים צריך להשאיר בצד כדי שיהיה יותר טוב לכולם.
פורים שמח!